Clay Shirky: How cellphones, Twitter, Facebook can make history

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Ido Dekkers

I want to talk about the transformed media landscape,

ברצוני לדבר על הנוף המשתנה של אמצעי התקשורת,

and what it means for anybody who has a message that they want to get out

ועל משמעות השינוי עבור כל מי שרוצה להעביר הודעה

to anywhere in the world.

למקום כלשהו בעולם.

And I want to illustrate that by telling a couple of stories

ברצוני להמחיש זאת בעזרת מספר סיפורים

about that transformation.

שמדגימים את השינוי.

I'll start here. Last November there was a presidential election.

אתחיל כאן. בנובמבר האחרון נערכו בחירות לנשיאות.

You probably read something about it in the papers.

קרוב לודאי שקראתם על כך בעיתונים.

And there was some concern that in some parts of the country

היתה דאגה מסויימת שבמספר חלקים של המדינה

there might be voter suppression.

עלולה להתרחש מניעת הצבעה.

And so a plan came up to video the vote.

גובשה תוכנית לצלם בוידיאו את ההצבעה.

And the idea was that individual citizens

הרעיון היה שאזרחים בעלי

with phones capable of taking photos or making video

טלפונים עם יכולות צילום תמונות או וידיאו

would document their polling places,

יתעדו בקלפיות שלהם

on the lookout for any kind of voter suppression techniques,

כל נסיון למניעת הצבעה.

and would upload this to a central place.

כל התמונות יטענו למקום מרכזי,

And that this would operate as a kind of citizen observation --

וכל המבצע יתנהל בצורה של תצפית אזרחית.

that citizens would not be there just to cast individual votes,

האזרחים לא יהיו שם רק כדי להצביע באופן אישי,

but also to help ensure the sanctity of the vote overall.

אלא כדי לעזור להבטיח את טוהר הבחירות באופן כללי.

So this is a pattern that assumes we're all in this together.

זהו דפוס שבנוי על שיתוף פעולה.

What matters here

מה שחשוב כאן

isn't technical capital,

זה לא הון טכני,

it's social capital.

אלא הון חברתי.

These tools don't get socially interesting

הכלים האלה לא מעניינים מבחינה חברתית

until they get technologically boring.

עד שהם הופכים להיות משעממים מבחינה טכנולוגית.

It isn't when the shiny new tools show up

כשהכלים החדשים והמבריקים מופיעים

that their uses start permeating society.

השימוש שלהם עדיין לא מחלחל לחברה.

It's when everybody is able to take them for granted.

זה קורה רק כשהם הופכים למובנים מאליהם לציבור הרחב.

Because now that media is increasingly social,

מכיוון שעכשיו אמצעי התקשורת האלה יותר נפוצים,

innovation can happen anywhere

חדשנות יכולה להתרחש בכל מקום

that people can take for granted the idea that we're all in this together.

בו אנשים יכולים להתייחס כמובן מאליו לרעיון שיתוף הפעולה.

And so we're starting to see a media landscape

וכך אנו מתחילים לראות נוף של אמצעי תקשורת

in which innovation is happening everywhere,

בו החדשנות מתרחשת בכל מקום,

and moving from one spot to another.

ועוברת מנקודה אחת לחברתה.

That is a huge transformation.

זהו שינוי עצום.

Not to put too fine a point on it, the moment we're living through --

הזמנים האלה הם, פשוטו כמשמעו,

the moment our historical generation is living through --

בעלי חשיבות היסטורית רבה

is the largest increase in expressive capability

ומתרחש בהם הגידול הרב ביותר ביכולת הביטוי

in human history.

בהיסטוריה האנושית.

Now that's a big claim. I'm going to try to back it up.

זוהי הצהרה גדולה. אני אנסה לגבות אותה.

There are only four periods in the last 500 years

ב-500 השנים האחרונות ישנן רק ארבע תקופות

where media has changed enough to qualify for the label "revolution."

בהן אמצעי התקשורת השתנו במידה הראוייה לכינוי "מהפכה".

The first one is the famous one, the printing press:

הראשונה והמפורסמת היא המצאת הדפוס.

movable type, oil-based inks, that whole complex of innovations

סדר הדפוס, דיו המבוסס על שמן - כל מערכת ההמצאות

that made printing possible

שהפכה את ההדפסה לאפשרית

and turned Europe upside-down, starting in the middle of the 1400s.

ושינתה את פני אירופה מהקצה אל הקצה, החל מאמצע שנות ה-1400.

Then, a couple of hundred years ago,

לפני כמאתיים שנה

there was innovation in two-way communication,

חלו חידושים בתקשורת הדו כיוונית.

conversational media: first the telegraph, then the telephone.

אמצעי תקשורת שיחתיים - הטלגרף ואח"כ הטלפון.

Slow, text-based conversations,

שיחות איטיות, המבוססות על טקסט,

then real-time voice based conversations.

ולאחר מכן שיחות המבוססות על קול בזמן אמת.

Then, about 150 years ago,

ואז, לפני כ-150 שנה,

there was a revolution in recorded media other than print:

ארעה מהפכה בתחום אמצעי התקשורת המוקלטת חוץ מהדפוס.

first photos, then recorded sound,

ראשית תמונות, אח"כ קול מוקלט,

then movies, all encoded onto physical objects.

ואח"כ סרטים - כולם מקודדים על עצמים פיזיים.

And finally, about 100 years ago, the harnessing of electromagnetic spectrum

ולבסוף, לפני כמאה שנים, עם רתימת הספקטרום האלקטרומגנטי

to send sound and images through the air -- radio and television.

לשליחת קול ותמונות דרך האוויר - הרדיו והטלוויזיה.

This is the media landscape as we knew it in the 20th century.

זהו הנוף של אמצעי התקשורת כפי שהכרנו אותו במאה ה-20.

This is what those of us of a certain age

אלו הדברים שהאנשים שבגיל המתאים

grew up with, and are used to.

גדלו איתם ורגילים אליהם.

But there is a curious asymmetry here.

אבל יש כאן אי-סימטריה מעניינת.

The media that is good at creating conversations

אמצעי התקשורת שמתאימים ליצירת שיחות

is no good at creating groups.

לא מתאימים ליצירת קבוצות.

And the media that's good at creating groups

ואלו שמתאימים ליצירת קבוצות

is no good at creating conversations.

לא מתאימים ליצירת שיחות.

If you want to have a conversation

בעולם הזה -

in this world, you have it with one other person.

ניתן לנהל שיחה רק עם אדם אחד.

If you want to address a group, you get the same message

אם ברצונכם לפנות לקבוצה, צריכים לקחת הודעה זהה

and you give it to everybody in the group,

ולהפיץ אותה לכל חברי הקבוצה.

whether you're doing that with a broadcasting tower or a printing press.

בין אם זה מבוצע באמצעות מגדל שידור או באמצעות מכבש הדפוס -

That was the media landscape

זה היה נוף אמצעי התקשורת

as we had it in the twentieth century.

שהיה מוכר לנו במאה ה-20.

And this is what changed.

נוף זה השתנה.

This thing that looks like a peacock hit a windscreen

הדבר הזה שנראה כמו טווס שפגע בשמשה הקדמית,

is Bill Cheswick's map of the Internet.

הוא מפת האינטרנט של ביל צ'זוויק.

He traces the edges of the individual networks

הוא עקב אחרי מסלולים ברשת

and then color codes them.

וסימן אותם בצבעים.

The Internet is the first medium in history

האינטרנט הוא אמצעי התקשורת הראשון בהיסטוריה

that has native support for groups

שיש לו תמיכה מולדת גם בקבוצות

and conversation at the same time.

וגם בשיחות.

Whereas the phone gave us the one-to-one pattern,

הטלפון העניק לנו את הדפוס של האחד-מול-אחד,

and television, radio, magazines, books,

הטלוויזיה, הרדיו, העיתונים והספרים

gave us the one-to-many pattern,

העניקו לנו את הדפוס של האחד-מול-רבים,

the Internet gives us the many-to-many pattern.

והאינטרנט מעניק לנו את הדפוס של רבים-מול-רבים.

For the first time,

זוהי הפעם הראשונה בה

media is natively good at supporting these kinds of conversations.

אמצעי התקשורת מתאימים בצורה מולדת לתמיכה בסוג זה של שיחות.

That's one of the big changes.

זהו אחד מהשינויים הגדולים.

The second big change

השינוי הגדול השני הוא

is that, as all media gets digitized,

שכל אמצעי התקשורת הופכים להיות דיגיטליים

the Internet also becomes the mode of carriage

והאינטרנט הופך להיות אמצעי העברה

for all other media,

עבור כל שאר אמצעי התקשורת.

meaning that phone calls migrate to the Internet,

כלומר, שיחות טלפון עוברות אל האינטרנט,

magazines migrate to the Internet, movies migrate to the Internet.

עיתונים עוברים אל האינטרנט, סרטים עוברים אל האינטרנט,

And that means that every medium

ומשמעות הדבר היא שכל אמצעי תקשורת

is right next door to every other medium.

נמצא בשכנות לכל אמצעי תקשורת אחר.

Put another way,

ובניסוח אחר,

media is increasingly less just a source of information,

אמצעי התקשורת הם הרבה פחות מקור של נתונים בלבד,

and it is increasingly more a site of coordination,

והרבה יותר מקום לתיאום ולשיתוף פעולה.

because groups that see or hear or watch or listen to something

קבוצות שרואות או שומעות או מתבוננות או מקשיבות -

can now gather around and talk to each other as well.

יכולות עכשיו גם להתאסף ולנהל שיחות.

And the third big change

והשינוי הגדול השלישי הוא

is that members of the former audience, as Dan Gilmore calls them,

שהקהל הקודם, כפי שכונה ע"י דן גילמור,

can now also be producers and not consumers.

יכול עכשיו להיות יצרן ולא רק צרכן.

Every time a new consumer

כאשר צרכן חדש

joins this media landscape

מצטרף אל נוף אמצעי התקשורת,

a new producer joins as well,

מצטרף גם יצרן חדש.

because the same equipment --

מכיוון שאותו הציוד -

phones, computers --

טלפונים ומחשבים,

let you consume and produce.

מאפשר לכם גם לצרוך וגם לייצר.

It's as if, when you bought a book, they threw in the printing press for free;

זה כמו שתקנו ספר ותקבלו בחינם את מכבש הדפוס.

it's like you had a phone that could turn into a radio

זה כמו טלפון שיכול להפוך לרדיו

if you pressed the right buttons.

אם לוחצים על הכפתורים הנכונים.

That is a huge change

זהו שינוי עצום

in the media landscape we're used to.

בנוף אמצעי התקשורת שהורגלנו אליו.

And it's not just Internet or no Internet.

וזה לא רק קיום או אי קיום האינטרנט.

We've had the Internet in its public form

האינטרנט הציבורי קיים כבר

for almost 20 years now,

כמעט 20 שנים,

and it's still changing

והוא עדיין משתנה

as the media becomes more social.

והופך להיות יותר חברתי.

It's still changing patterns

הדפוסים שלו עדיין משתנים,

even among groups who know how to deal with the Internet well.

גם בתוך הקבוצות שכבר התמחו בשימוש בו.

Second story.

סיפור שני -

Last May, China in the Sichuan province

במאי האחרון, בסין, במחוז סיצ'ואן,

had a terrible earthquake, 7.9 magnitude,

התחוללה רעידת אדמה נוראית, בעוצמה של 7.9 -

massive destruction in a wide area, as the Richter Scale has it.

הרס כבד באיזור נרחב, כפי שסולם ריכטר מגדיר זאת.

And the earthquake was reported as it was happening.

דיווחים על רעידת האדמה נשלחו תוך כדי התרחשותה.

People were texting from their phones. They were taking photos of buildings.

אנשים שלחו מסרונים באמצעות הטלפונים שלהם. הם צילמו תמונות של בניינים.

They were taking videos of buildings shaking.

הם צילמו סרטי וידאו של בניינים רועדים.

They were uploading it to QQ, China's largest Internet service.

הם טענו את החומר ל-QQ, שירות האינטרנט הסיני הגדול ביותר.

They were Twittering it.

הם שלחו אותו בטוויטר.

And so as the quake was happening

וכך דיווחי החדשות התקבלו

the news was reported.

תוך כדי רעידת האדמה עצמה.

And because of the social connections,

בגלל הקשרים החברתיים -

Chinese students coming elsewhere, and going to school,

סטודנטים סיניים שנסעו ללמוד במקומות אחרים,

or businesses in the rest of the world opening offices in China --

או עסקים משאר העולם שפתחו משרדים בסין,

there were people listening all over the world, hearing this news.

אנשים הקשיבו בכל רחבי העולם, ושמעו את החדשות.

The BBC got their first wind of the Chinese quake from Twitter.

הבי.בי.סי. שמעו לראשונה על רעידת האדמה מטוויטר.

Twitter announced the existence of the quake

טוויטר הודיע על קיום רעידת האדמה

several minutes before the US Geological Survey

כמה דקות לפני שהמכון הגיאולוגי של ארה"ב

had anything up online for anybody to read.

הספיק להעלות לרשת משהו שאנשים יוכלו לקרוא.

The last time China had a quake of that magnitude

בפעם האחרונה בה התרחשה בסין רעידת אדמה בסדר גודל כזה

it took them three months to admit that it had happened.

לקח להם 3 חודשים להודות שהיא בכלל התרחשה.

(Laughter)

[צחוק]

Now they might have liked to have done that here,

גם עכשיו הם היו מעדיפים לעשות זאת,

rather than seeing these pictures go up online.

ולא לראות את כל התמונות עולות לרשת.

But they weren't given that choice,

אבל לא הייתה להם אפשרות כזאת,

because their own citizens beat them to the punch.

כי האזרחים שלהם הקדימו אותם.

Even the government learned of the earthquake from their own citizens,

אפילו הממשלה למדה על רעידת האדמה מהאזרחים שלה,

rather than from the Xinhua News Agency.

ולא מסוכנות החדשות של שנחאי.

And this stuff rippled like wildfire.

החומר הזה התפשט כמו אש בשדה קוצים.

For a while there

במשך תקופה מסויימת

the top 10 most clicked links on Twitter,

10 הקישורים הנלחצים ביותר בטוויטר,

the global short messaging service --

שירות ההודעות הקצרות הגלובלי,

nine of the top 10 links were about the quake.

9 מתוך 10 הקישורים היו על רעידת האדמה.

People collating information,

אנשים אוספים אינפורמציה,

pointing people to news sources,

מפנים אנשים למקורות לחדשות,

pointing people to the US geological survey.

מפנים אנשים למכון הגיאולוגי של ארה"ב.

The 10th one was kittens on a treadmill, but that's the Internet for you.

הקישור העשירי הפנה לחתלתולים על הליכון, זהו האינטנרט לפי בקשתך.

(Laughter)

[צחוק]

But nine of the 10 in those first hours.

אבל 9 מתוך 10 בשעות הראשונות.

And within half a day donation sites were up,

ותוך חצי יום הוקמו אתרי תרומות.

and donations were pouring in from all around the world.

ותרומות זרמו מכל רחבי העולם.

This was an incredible, coordinated global response.

זאת הייתה תגובה מופלאה גלובלית ומתואמת.

And the Chinese then, in one of their periods of media openness,

ואז הסינים, באחת מתקופות הפתיחות התקשורתית שלהם,

decided that they were going to let it go,

החליטו לאפשר את זה.

that they were going to let this citizen reporting fly.

הם החליטו לאפשר דיווח חופשי של האזרחים.

And then this happened.

וזה מה שקרה.

People began to figure out, in the Sichuan Provence,

אנשים התחילו להבין, במחוז סיצ'ואן,

that the reason so many school buildings had collapsed --

שהסיבה לכך שכל כך הרבה בתי ספר קרסו -

because tragically the earthquake happened during a school day --

מכיוון שבאופן טרגי רעידת האדמה התרחשה ביום לימודים -

the reason so many school buildings collapsed

הסיבה לכך שכל כך הרבה בתי ספר קרסו

is that corrupt officials had taken bribes

היא הפקידים המושחתים שלקחו שוחד

to allow those building to be built to less than code.

כדי לאפשר לבנות אותם מתחת לתקן.

And so they started, the citizen journalists started

ואז הם התחילו, העיתונאים האזרחים התחילו

reporting that as well. And there was an incredible picture.

לדווח גם על כך. והייתה תמונה מדהימה.

You may have seen in on the front page of the New York Times.

אולי ראיתם אותה בעמוד השער של הניו-יורק טיימס.

A local official literally prostrated himself in the street,

פקיד מקומי משתטח ברחוב

in front of these protesters,

לפני המפגינים האלה.

in order to get them to go away.

כדי לגרום להם להסתלק.

Essentially to say, "We will do anything to placate you,

כדי להגיד ביסודו של דבר, "נעשה כל דבר כדי לפייס אתכם.

just please stop protesting in public."

רק תפסיקו בבקשה למחות באופן ציבורי."

But these are people who have been radicalized,

אבל אנשים אלו הפכו לרדיקלים.

because, thanks to the one child policy,

מכיוון שתודות למדיניות הילד היחיד

they have lost everyone in their next generation.

הם איבדו את כל הדור הבא שלהם.

Someone who has seen the death of a single child

לאדם שראה את המוות של ילדו היחיד

now has nothing to lose.

כבר אין מה להפסיד.

And so the protest kept going.

וכך המחאה המשיכה.

And finally the Chinese cracked down.

ובסופו של דבר, הסינים נשברו.

That was enough of citizen media.

נמאס להם מהתקשורת האזרחית,

And so they began to arrest the protesters.

והם התחילו לאסור את המפגינים.

They began to shut down the media that the protests were happening on.

הם התחילו לסגור את אמצעי התקשורת שהמפגינים השתמשו בהם.

China is probably the most successful

סין היא קרוב לוודאי המנהלת המצליחה ביותר

manager of Internet censorship in the world,

של צנזורה של האינטרנט בכל רחבי העולם.

using something that is widely described as the Great Firewall of China.

היא משתמשת במה שנהוג לכנות "חומת האש הגדולה של סין".

And the Great Firewall of China

וחומת האש הגדולה של סין

is a set of observation points

היא סידרה של נקודות פיקוח

that assume that media is produced by professionals,

שמניחה שהמקור של דיווחי התקשורת הוא אנשי מקצוע,

it mostly comes in from the outside world,

שרובם מגיעים מהעולם החיצוני,

it comes in relatively sparse chunks,

שהם מגיעים במרווחים גדולים יחסית,

and it comes in relatively slowly.

ושהם מגיעים די לאט באופן יחסי.

And because of those four characteristics

ובגלל 4 התכונות האלה

they are able to filter it as it comes into the country.

הם יכולים לסנן אותם כאשר הם נכנסים לתוך המדינה.

But like the Maginot Line,

אבל בדומה לקו מאז'ינו,

the great firewall of China was facing in the wrong direction

חומת האש הגדולה של סין הייתה מכוונת לכיוון הלא נכון

for this challenge,

עבור האתגר הזה.

because not one of those four things was true in this environment.

כל ארבעת הדברים האלה לא התקיימו בסביבה הזאת.

The media was produced locally. It was produced by amateurs.

הדיווחים יוצרו באופן מקומי. הם יוצרו ע"י חובבנים.

It was produced quickly. And it was produced at such an incredible abundance

הם יוצרו במהירות. והם יוצרו בשפע מדהים

that there was no way to filter it as it appeared.

שלא היתה שום דרך לסנן אותם כשהופיעו.

And so now the Chinese government, who for a dozen years,

וכך, הממשלה הסינית, שבמשך תריסר שנים

has quite successfully filtered the web,

סיננה את הרשת בהצלחה רבה,

is now in the position of having to decide

צריכה עכשיו להחליט

whether to allow or shut down entire services,

האם לאפשר שירותים או לסגור אותם לחלוטין.

because the transformation to amateur media

מכיוון שהמעבר לאמצעי תקשורת חובבניים

is so enormous that they can't deal with it any other way.

כל כך עצום שאין להם דרך אחרת להתמודד איתו.

And in fact that is happening this week.

למעשה זה קרה השבוע,

On the 20th anniversary of Tiananmen

ביום השנה ה-20 לטיאננמן.

they just, two days ago, announced

רק לפני יומיים הם הודיעו

that they were simply shutting down access to Twitter,

שהם פשוט סוגרים את הגישה לטוויטר.

because there was no way to filter it other than that.

לא הייתה להם שום דרך אחרת לסנן,

They had to turn the spigot entirely off.

אז הם היו צריכים לסגור את הברז לחלוטין.

Now these changes don't just affect people who want to censor messages.

שינויים אלה משפיעים לא רק על אנשים שרוצים לצנזר הודעות,

They also affect people who want to send messages,

אלא גם על אנשים שרוצים לשלוח הודעות,

because this is really a transformation of the ecosystem as a whole,

מכיוון שזהו שינוי של מערכת יחסי הגומלין כולה,

not just a particular strategy.

ולא רק אסטרטגיה מסויימת.

The classic media problem, from the 20th century

הבעיה הקלאסית של אמצעי התקשורת החל מהמאה ה-20

is, how does an organization have a message

היא איך ארגון יכול לשלוח הודעה

that they want to get out

שהוא רוצה להפיץ

to a group of people distributed at the edges of a network.

לקבוצת אנשים המפוזרים בקצוות הרשת.

And here is the twentieth century answer.

וזוהי התשובה של המאה ה-20:

Bundle up the message. Send the same message to everybody.

ארוז את החבילה ושלח את אותה ההודעה לכולם.

National message. Targeted individuals.

הודעות לאומיות. אנשי יעד.

Relatively sparse number of producers.

מספר יצרנים קטן יחסית.

Very expensive to do,

זה מאוד יקר לביצוע,

so there is not a lot of competition.

אז אין הרבה תחרות.

This is how you reach people.

זאת היתה הדרך להגיע אל אנשים.

All of that is over.

כל זה כבר חלף מהעולם.

We are increasingly in a landscape where media is global,

הנוף החדש מכיל יותר ויותר אמצעי תקשורת גלובליים,

social, ubiquitous and cheap.

חברתיים, זולים, הנמצאים בכל מקום.

Now most organizations that are trying to send messages

עכשיו, רוב הארגונים שמנסים לשלוח הודעות

to the outside world, to the distributed collection of the audience,

אל העולם החיצוני, לאוסף המבוזר של הקהל,

are now used to this change.

כבר למדו להתמודד עם האתגר הזה.

The audience can talk back.

הקהל יכול להגיב.

And that's a little freaky. But you can get used to it after a while, as people do.

וזה די מוזר ומפחיד. אבל אפשר להתרגל לזה אחרי זמן מה.

But that's not the really crazy change that we're living in the middle of.

אבל זהו אינו השינוי המטורף האמיתי שמתרחש כעת.

The really crazy change is here:

השינוי המטורף האמיתי הוא כאן.

it's the fact that they are no longer disconnected from each other,

זוהי העובדה שהם כבר לא מנותקים זה מזה.

the fact that former consumers are now producers,

העובדה שהצרכנים הקודמים הם עכשיו יצרנים.

the fact that the audience can talk directly to one another;

העובדה שהקהל יכול לדבר ישירות זה עם זה.

because there is a lot more amateurs than professionals,

מכיוון שיש הרבה יותר חובבנים מאנשי מקצוע,

and because the size of the network,

ומכיוון שגודל הרשת,

the complexity of the network is actually the square

המורכבות של הרשת היא למעשה

of the number of participants,

ריבוע מספר המשתתפים.

meaning that the network, when it grows large,

כלומר, כאשר הרשת גדלה,

grows very, very large.

היא גדלה מאוד מאוד.

As recently at last decade,

רק בעשור האחרון

most of the media that was available for public consumption

רוב דיווחי התקשורת שהיו זמינים לקהל

was produced by professionals.

יוצרו ע"י אנשי מקצוע.

Those days are over, never to return.

הימים האלה חלפו, ולא יחזרו לעולם.

It is the green lines now, that are the source of the free content,

עכשיו, הקווים הירוקים הם מקור התוכן החופשי.

which brings me to my last story.

מה שמביא אותי לסיפור האחרון.

We saw some of the most imaginative use

ראינו שימוש לא יאמן

of social media during the Obama campaign.

באמצעי התקשורת החברתיים במסע הבחירות של אובמה.

And I don't mean most imaginative use in politics --

ואני לא מתכוון לשימוש לא יאמן בתחום הפוליטיקה,

I mean most imaginative use ever.

אלא לשימוש לא יאמן מאז ומעולם.

And one of the things Obama did, was they famously,

אנשי תעמולת הבחירות של אובמה

the Obama campaign did, was they famously put up

הקימו בצורה מבריקה את

MyBarackObama.com, myBO.com

"ברק אובמה שלי דוט קום", myBO.com.

And millions of citizens rushed in to participate,

מיליוני אזרחים מיהרו להצטרף,

and to try and figure out how to help.

וניסו להבין איך ניתן לסייע.

An incredible conversation sprung up there.

התפתח שם שיח נפלא.

And then, this time last year,

ואז, לפני שנה,

Obama announced that he was going to change his vote on FISA,

אובמה הכריז שהוא עומד לשנות את ההצבעה שלו בנושא FISA -

The Foreign Intelligence Surveillance Act.

חוק האזנות הסתר.

He had said, in January, that he would not sign a bill

בינואר הוא אמר שהוא לא יחתום

that granted telecom immunity for possibly warrantless spying

על הצעת חוק שמעניקה חסינות לחברות התקשורת שמבצעות

on American persons.

האזנות סתר לא מורשות לאזרחים אמריקאים.

By the summer, in the middle of the general campaign,

בקיץ, באמצע מסע הבחירות,

He said, "I've thought about the issue more. I've changed my mind.

הוא אמר, "חשבתי שוב על הנושא. שיניתי את דעתי.

I'm going to vote for this bill."

אני עומד להצביע בעד הצעת החוק."

And many of his own supporters

רבים מהתומכים שלו

on his own site went very publicly berserk.

באתר שלו עצמו התחילו להשתולל מזעם.

It was Senator Obama when they created it. They changed the name later.

כשהם יצרו אותה היא נקראה "סנטור אומבה". הם שינו את השם אחר כך.

"Please get FISA right."

"בבקשה תטפל ב-FISA כמו שצריך."

Within days of this group being created

תוך ימים מהקמת הקבוצה

it was the fastest growing group on myBO.com;

היא הפכה לקבוצה שגדלה במהירות הגדולה ביותר ב-myBO.com.

within weeks of its being created it was the largest group.

תוך שבועות מיום הקמתה היא הפכה לקבוצה הגדולה ביותר.

Obama had to issue a press release.

אובמה היה חייב להוציא הודעה לעיתונות.

He had to issue a reply.

הוא היה חייב לענות להם.

And he said essentially, "I have considered the issue.

וביסודו של דבר הוא אמר, "חשבתי על הנושא.

I understand where you are coming from.

אני מבין את המקום ממנו אתם באים.

But having considered it all, I'm still going to vote the way I'm going to vote.

אבל לאחר שחשבתי על כל העניין, אני עדיין הולך להצביע כמו שתכננתי.

But I wanted to reach out to you and say, I understand that you disagree with me,

אבל רציתי להגיד לכם שאני מבין שאתם לא מסכימים איתי,

and I'm going to take my lumps on this one."

ואני מוכן לשאת בתוצאות."

This didn't please anybody. But then a funny thing happened in the conversation.

זה לא מצא חן בעיני אף אחד. אבל אז קרה דבר מצחיק בשיחה הזאת.

People in that group realized

אנשים בקבוצה הזאת הבינו

that Obama had never shut them down.

שאובמה לא השתיק אותם.

Nobody in the Obama campaign had ever tried to hide the group

אף אחד בקבוצה של אובמה לא ניסה להסתיר את הקבוצה,

or make it harder to join,

או להקשות על ההצטרפות אליה,

to deny its existence, to delete it,

או להכחיש את קיומה, או למחוק אותה,

to take to off the site.

או להוריד אותה מהאתר.

They had understood that their role

הם הבינו שהתפקיד

with myBO.com was to convene their supporters

של האתר myBO.com הוא לכנס את התומכים

but not to control their supporters.

אבל לא לשלוט עליהם.

And that is the kind of discipline

וזוהי צורת הניהול

that it takes to make really mature use

הנחוצה כדי להבשיל את השימוש

of this media.

באמצעי התקשורת הזה.

Media, the media landscape that we knew,

נוף אמצעי התקשורת שהיה מוכר לנו,

as familiar as it was, as easy conceptually as it was

גם אם היה מוכר מאוד וגם אם היה לנו קל

to deal with the idea that professionals broadcast

להתמודד עם הרעיון שאנשי מקצוע משדרים

messages to amateurs,

הודעות לחובבנים -

is increasingly slipping away.

הנוף הזה הולך ונעלם.

In a world where media is global, social, ubiquitous and cheap,

בעולם בו אמצעי התקשורת הם גלובליים, חברתיים, נמצאים בכל מקום וזולים,

in a world of media where the former audience

בעולם של אמצעי תקשורת בו

are now increasingly full participants,

הקהל הקודם הולך והופך למשתתף פעיל,

in that world, media is less and less often

בעולם הזה, אמצעי התקשורת לעיתים רחוקות יותר

about crafting a single message

עוסקים בעיצוב הודעה בודדת

to be consumed by individuals.

שתגיע לאנשים בודדים.

It is more and more often

לעיתים קרובות יותר ויותר

a way of creating an environment for convening

הם דרך ליצירת סביבת התכנסות קבוצות

and supporting groups.

ותמיכה בהן.

And the choice we face,

והבחירה העומדת בפנינו,

I mean anybody who has a message they want to have heard

כל אדם שיש לו הודעה

anywhere in the world,

שהוא רוצה שתשמע במקום כלשהו בעולם,

isn't whether or not that is the media environment we want to operate in.

הבחירה שלנו היא לא האם זוהי הסביבה התקשורתית בה אנו רוצים לפעול.

That's the media environment we've got.

זוהי סביבת אמצעי התקשורת שעומדת לרשותנו.

The question we all face now is,

השאלה שכולנו צריכים להתמודד איתה עכשיו היא,

"How can we make best use of this media?

"איך נוכל לעשות בה את השימוש הטוב ביותר?

Even though it means changing the way we've always done it."

למרות שהמשמעות היא ביצוע הדבר בדרך חדשה."

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]