Why you should make useless things | Simone Giertz

תרגום: Ruth Veksler עריכה: Ido Dekkers

Hello.

שלום

My name is Simone.

קוראים לי סימון.

You know how people tell you if you get nervous when onstage,

אתם מכירים את מה שאנשים אומרים כשאתם נלחצים על הבמה,

picture people in the audience naked?

דמיינו את האנשים בקהל עירומים?

Like it's this thing that's supposed to make you feel better.

כאילו שהדבר הזה אמור לגרום לכם להרגיש טוב יותר.

But I was thinking --

חשבתי על זה --

picturing all of you naked in 2018 feels kind of weird and wrong.

לדמיין את כולכם עירומים בשנת 2018 מרגיש קצת מוזר ולא תקין.

Like, we're working really hard on moving past stuff like that,

כלומר, אנחנו מתאמצים להעלים דברים מסוג זה,

so we need a new method of dealing with

לכן אנחנו צריכים שיטה חדשה להתמודדות

if you get nervous onstage.

אם אתם חווים פחד במה.

And I realized that what I'd really like

ואז הבנתי שמה שבאמת הייתי רוצה

is that I can look at you as much as you're looking at me --

זה שאוכל להסתכל עליכם כפי שאתם מסתכלים עלי --

just to even things out a little bit.

כדי לאזן קצת את העניינים.

So if I had way more eyeballs,

אם היו לי הרבה יותר עיניים,

then we'd all be really comfortable, right?

אז כולנו היינו מרגישים בנוח, נכון?

So in preparation for this talk, I made myself a shirt.

לכן בהכנה לקראת השיחה הזו, הכנתי לעצמי חולצה.

(Rattling)

(רשרוש)

(Laughter)

(צחוק)

It's googly eyes.

אלה עיניים זזות.

It took me 14 hours

נדרשו לי 14 שעות

and 227 googly eyes to make this shirt.

ו-227 עיניים זזות להכנת החולצה הזו.

And being able to look at you as much as you're looking at me

והאפשרות להסתכל עליכם כפי שאתם מסתכלים עלי

is actually only half of the reason I made this.

היא בעצם רק חצי מהסיבה שהכנתי את זה.

The other half is being able to do this.

החצי הנוסף הוא שאני יכולה לעשות את זה.

(Googly eyes rattle)

(עיניים זזות מרשרשות)

(Laughter)

(צחוק)

So I do a lot of things like this.

אני עושה הרבה דברים בסגנון.

I see a problem and I invent some sort of solution to it.

אני מזהה בעיה וממציאה לה מעין פיתרון.

For example, brushing your teeth.

למשל, צחצוח שיניים.

Like, it's this thing we all have to do, it's kind of boring,

כלומר, זה אחד הדברים שכולנו חייבים לעשות, זה די משעמם,

and nobody really likes it.

ואף אחד לא באמת אוהב.

If there were any seven-year-olds in the audience,

אם היו ילדים בני שבע בקהל,

they'd be like, "Yes!"

הם היו צועקים: "כן!"

So what about if you had a machine that could do it for you?

אז מה אם הייתה לכם מכונה שהייתה יכולה לעשות זאת עבורכם?

(Laughter)

(צחוק)

I call it ...

אני קוראת לזה...

I call it "The Toothbrush Helmet."

אני קוראת לזה "קסדת מברשת השיניים".

(Laughter)

(צחוק)

(Robot arm buzzing)

(זמזום זרוע רובוטית)

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So my toothbrush helmet is recommended by zero out of 10 dentists,

קסדת מברשת השיניים שלי מומלצת ע"י אפס מתוך 10 רופאי שיניים,

and it definitely did not revolutionize the world of dentistry,

והיא בהחלט לא מחוללת מהפכה בתחום רפואת השיניים,

but it did completely change my life.

אבל היא לגמרי שינתה את חיי.

Because I finished making this toothbrush helmet three years ago

כי סיימתי להכין את קסדת מברשת השיניים לפני שלוש שנים

and after I finished making it,

ולאחר שסיימתי להכין אותה,

I went into my living room and I put up a camera,

נכנסתי לסלון שלי והצבתי מצלמה,

and I filmed a seven-second clip of it working.

וצילמתי סרטון באורך שבע שניות של הקסדה בפעולה.

And by now,

ועד עכשיו,

this is a pretty standard modern-day fairy tale

זה נשמע כמו אגדה מודרנית טיפוסית

of girl posting on the internet,

על בחורה שמפרסמת ברשת,

the internet takes the girl by storm,

סוחפת את הרשת בסערה,

thousands of men voyage into the comment sections

אלפי גברים נוהרים למדור התגובות

to ask for her hand in marriage --

לבקש את ידה בנישואים --

(Laughter)

(צחוק)

She ignores all of them, starts a YouTube channel

היא מתעלמת מכולם, פותחת ערוץ יוטיוב

and keeps on building robots.

וממשיכה לבנות רובוטים.

Since then, I've carved out this little niche for myself on the internet

מאז יצרתי לעצמי את הפינה הקטנה הזו ברשת

as an inventor of useless machines,

כממציאה של מכונות חסרות-תועלת,

because as we all know,

כי כפי שכולנו יודעים,

the easiest way to be at the top of your field

הדרך הקלה ביותר להיות הכי טובים בתחום שלכם

is to choose a very small field.

היא לבחור תחום צר במיוחד.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So I run a YouTube channel about my machines,

אני מנהלת ערוץ יוטיוב העוסק במכונות שלי

and I've done things like cutting hair with drones --

ועשיתי דברים כמו לספר את השיער בעזרת רחפנים --

(Drone buzzes)

(רחפן מזמזם)

(Laughter)

(צחוק)

(Drone crashes)

(רחפן מתרסק)

(Laughter)

(צחוק)

(Drone buzzes)

(רחפן מזמזם)

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

To a machine that helps me wake up in the morning --

ומכונה שתעזור לי להתעורר בבוקר --

(Alarm)

(צלצול)

(Laughter)

(צחוק)

(Video) Simone: Ow!

(בסרטון: סימון זועקת)

To this machine that helps me chop vegetables.

ומכונה שתסייע לי בקיצוץ ירקות.

(Knives chop)

(סכינים קוצצים)

I'm not an engineer.

אני לא מהנדסת.

I did not study engineering in school.

לא למדתי הנדסה באוניברסיטה.

But I was a super ambitious student growing up.

אבל תמיד הייתי תלמידה שאפתנית במיוחד.

In middle school and high school, I had straight A's,

בחטיבת הביניים ובתיכון כל ציון שקיבלתי היה "טוב מאוד",

and I graduated at the top of my year.

וסיימתי את הלימודים בראש השכבה שלי.

On the flip side of that,

ומצד שני,

I struggled with very severe performance anxiety.

נאבקתי בחרדת ביצוע חמורה מאוד.

Here's an email I sent to my brother around that time.

הנה אי-מייל ששלחתי לאחי בתקופה ההיא.

"You won't understand how difficult it is for me to tell you,

"לא תוכל להבין עד כמה קשה לי לספר לך את זה,

to confess this.

להתוודות על זה.

I'm so freaking embarrassed.

אני כלכך מובכת.

I don't want people to think that I'm stupid.

אני לא רוצה שיחשבו שאני טיפשה.

Now I'm starting to cry too.

עכשיו אני גם מתחילה לבכות.

Damn."

לעזאזל."

And no, I did not accidentally burn our parents' house down.

ולא, לא שרפתי בטעות את הבית של ההורים,

The thing I'm writing about in the email and the thing I'm so upset about

העניין שאני כותבת עליו באי-מייל ומה שאני מודאגת ממנו

is that I got a B on a math test.

הוא שקיבלתי ציון "טוב" במבחן במתמטיקה.

So something obviously happened between here and here.

ברור שמשהו קרה בין פה לפה.

(Laughter)

(צחוק)

One of those things was puberty.

אחד מהדברים שקרו הוא גיל ההתבגרות.

(Laughter)

(צחוק)

Beautiful time indeed.

אכן תקופה מופלאה.

But moreover,

אבל בנוסף,

I got interested in building robots,

התחלתי להתעניין בבניית רובוטים,

and I wanted to teach myself about hardware.

ורציתי ללמד את עצמי על חומרה.

But building things with hardware, especially if you're teaching yourself,

אבל בניית דברים באמצעות חומרה במיוחד בלימוד עצמי,

is something that's really difficult to do.

זה דבר קשה מאוד.

It has a high likelihood of failure

יש לזה סיכוי גבוה לכישלון

and moreover,

ויותר מזה,

it has a high likelihood of making you feel stupid.

יש לזה סיכוי גבוה לגרום לכם להרגיש טיפשים.

And that was my biggest fear at the time.

וזה היה הפחד הכי גדול שלי באותה תקופה.

So I came up with a setup that would guarantee success 100 percent of the time.

אז המצאתי תוכנית שתבטיח הצלחה במאה אחוז מהפעמים.

With my setup, it would be nearly impossible to fail.

עם התוכנית שלי יהיה כמעט בלתי אפשרי להכשל.

And that was that instead of trying to succeed,

וכך במקום לנסות להצליח,

I was going to try to build things that would fail.

התכוונתי לנסות לבנות דברים שנידונו לכישלון.

And even though I didn't realize it at the time,

ולמרות שלא הבנתי את זה אז,

building stupid things was actually quite smart,

בניית דברים טיפשיים הייתה בעצם צעד די חכם,

because as I kept on learning about hardware,

כי ככל שהמשכתי ללמוד אודות חומרה,

for the first time in my life,

בפעם הראשונה בחיי,

I did not have to deal with my performance anxiety.

לא נאלצתי להתמודד עם חרדת הביצוע שלי.

And as soon as I removed all pressure and expectations from myself,

וברגע שהסרתי מעצמי את כל הלחץ והציפיות,

that pressure quickly got replaced by enthusiasm,

הלחץ הפך במהרה להתלהבות,

and it allowed me to just play.

ואפשר לי פשוט לשחק.

So as an inventor,

לכן כממציאה,

I'm interested in things that people struggle with.

מעניינים אותי הקשיים שמעסיקים אנשים.

It can be small things or big things or medium-sized things

אלה יכולים להיות דברים קטנים או גדולים או בינוניים

and something like giving a TED talk presents this whole new set of problems

ומשהו כמו הרצאה של TED מביא איתו סדרה חדשה של בעיות

that I can solve.

אותן אני יכולה לפתור.

And identifying a problem is the first step in my process

וזיהוי הבעיה הוא השלב הראשון בתהליך שלי

of building a useless machine.

של בניית מכונה חסרת-תועלת.

So before I came here,

לפני שהגעתי הנה,

I sat down and I thought of some of the potential problems I might have

התיישבתי לחשוב על כמה מהבעיות האפשריות העשויות לצוץ

in giving this talk.

במהלך ההרצאה הזו.

Forgetting what to say.

לשכוח מה לומר.

That people won't laugh --

שאנשים לא יצחקו --

that's you.

הכוונה אליכם.

Or even worse,

או גרוע יותר,

that you'll laugh at the wrong things --

שתצחקו על הדברים הלא נכונים --

that was an OK part to laugh at,

זה היה חלק שאפשר לצחוק עליו,

thank you.

תודה.

(Laughter)

(צחוק)

Or that when I get nervous, my hands start shaking

או שכשאני לחוצה, הידיים שלי מתחילות לרעוד

and I'm really self-conscious about it.

ואני מלאת מודעות-עצמית לגבי זה.

Or that my fly has been open this entire time

או שהרוכסן שלי היה פתוח במשך כל הזמן הזה

and all of you noticed but I didn't,

וכולכם שמתם לב ואני לא,

but it's closed so we're all good on that one.

אבל הוא סגור אז הצלחנו לצלוח את הסעיף הזה.

But one thing I'm actually really nervous about is my hands shaking.

אבל דבר אחד שמלחיץ אותי במיוחד הוא שהידיים שלי ירעדו.

I remember when I was a kid,

אני זוכרת שכשהייתי ילדה,

giving presentations in school,

והצגתי בבית הספר,

I would have my notes on a piece of paper,

ההערות שלי היו כתובות על דף נייר,

and I would put a notebook behind the paper

והייתי מציבה מחברת מאחורי הדף

so that people wouldn't be able to see the paper quivering.

כדי שאנשים לא יוכלו לראות את הדף רועד.

And I give a lot of talks.

ואני מרצה הרבה.

I know that about half of you in the audience are probably like,

אני יודעת שחלקכם בקהל אומרים:

"Building useless machines is really fun,

"בניית מכונות חסרות-תועלת היא מהנה מאוד,

but how is this in any way or form a business?"

אבל איך זו בדיוק צורה של עסק?"

And giving talks is a part of it.

ולהרצות זה חלק מזה.

And the arrangers always put out a glass of water for you onstage

והמארגנים תמיד דואגים לכוס מים על הבמה.

so you have something to drink if you get thirsty,

כדי שיהיה לכם מה לשתות כשתהיו צמאים,

and I always so badly want to drink that water,

ואני תמיד כלכך רוצה לשתות את המים האלה,

but I don't dare to pick the glass up

אבל לא מעזה להרים את הכוס

because then people might be able to see that my hands are shaking.

כי אז אנשים עלולים לשים לב לכך שהידיים שלי רועדות.

So what about a machine that hands you a glass of water?

אז מה לגבי מכונה שתגיש לכם כוס מים?

Sold to the nervous girl in the googly-eye shirt.

נמכר לבחורה הלחוצה בחולצת העיניים הזזות.

Actually, I need to take this off because I have a thing --

למען האמת, אני צריכה להוריד אותה כי יש לי משהו --

(Googly eyes rattle)

(עיניים זזות מרשרשות)

Oh.

הו.

(Clanking)

(קרקוש)

(Laughter)

(צחוק)

I still don't know what to call this,

אני עדיין לא יודעת איך לקרוא לזה,

but I think some sort of "head orbit device,"

אבל לדעתי סוג של "מכשיר סובב ראש",

because it rotates this platform around you

כי הוא מסובב את הבמה הזו סביבכם

and you can put anything on it.

ואפשר לשים עליה כל דבר.

You can have a camera; you can get photos of your entire head.

אפשר להשתמש במצלמה; לקבל תמונות של הראש בשלמותו.

Like it's really -- it's a very versatile machine.

כלומר, זו באמת מכונה בעלת אפשרויות מגוונות.

(Laughter)

(צחוק)

OK, and I have --

בסדר, ואני --

I mean, you can put some snacks on it, for example,

אתם יכולים לשים עליו כמה חטיפים, למשל,

if you want to.

אם אתם רוצים.

I have some popcorn here.

יש לי כאן מעט פופקורן.

And you just put a little bit like that.

פשוט צריך לפזר אותו מעט ככה.

And then you want to --

ואז תרצו --

there's some sacrifices for science --

יש הקרבה מסוימת בשם המדע --

just some popcorn falling on the floor.

רק קצת פופקורן שנופל על הרצפה.

Let's do the long way around.

בואו נעשה את הדרך הארוכה.

(Robot buzzes)

(רובוט מזמזם)

(Laughter)

(צחוק)

And then you have a little hand.

ואז יש לכם יד קטנה.

You need to adjust the height of it,

אם צריך להתאים את הגובה,

and you just do it by shrugging.

פשוט עושים זאת במשיכת כתפיים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It has a little hand.

יש לו יד קטנה.

(Hand thwacks)

(יד חובטת)

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I just bumped my mic off,

הרגע נחבט לי המיקרופון,

but I think we're all good.

אבל נראה לי שהכל בסדר.

OK, also I need to chew this popcorn,

בסדר, אני גם צריכה ללעוס את הפופקורן,

so if you guys could just clap your hands a little bit more --

אז אם רק תוכלו, חברים, למחוא כפיים עוד קצת --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

OK, so it's like your own little personal solar system,

ובכן, זה כמו מערכת שמש קטנה לעצמכם,

because I'm a millennial,

משום שאני ילדת מילניום,

so I want everything to revolve around me.

אני חייבת שהכל יסתובב סביבי.

(Laughter)

(צחוק)

Back to the glass of water, that's what we're here for.

חזרה לכוס המים בשבילה אנחנו כאן.

So, I promise -- I mean, it still has --

אז כפי שהבטחתי -- כלומר, עדיין --

it doesn't have any water in it,

אין בה אף טיפה,

I'm sorry.

מצטערת.

But I still need to work on this machine a little bit

אני עדיין צריכה לעבוד על המכונה הזו קצת

because I still need to pick up the glass and put it on the platform,

כי אני עדיין צריכה להרים את הכוס ולהניח אותה על הבמה,

but if your hands are shaking a little bit,

אבל גם אם הידיים רועדות מעט,

nobody's going to notice

אף אחד לא ישים לב

because you're wearing a very mesmerizing piece of equipment.

הודות לתלבושת הציוד המהפנטת הזו.

So, we're all good.

אם כך הכל בסדר.

OK.

בסדר.

(Robot buzzes)

(רובוט מזמזם)

(Singing)

(שירה)

Oh no, it got stuck.

הו לא, זה נתקע.

Isn't it comforting that even robots sometimes get stage fright?

האין זה מנחם שאפילו רובוטים חווים פחד במה לפעמים?

It just gets stuck a little bit.

זה פשוט נתקע מעט.

It's very human of them.

כמה אנושי מצידם.

Oh wait, let's go back a little bit,

חכו רגע, בואו נחזור קצת,

and then --

ואז --

(Glass falls)

(כוס נופלת)

(Laughter)

(צחוק)

Isn't it a beautiful time to be alive?

האין זו תקופה נפלאה לחיות בה?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So as much as my machines can seem like simple engineering slapstick,

ככל שהמכונות שלי עשויות להיראות כהנדסה של הומור סלפסטיק פשטני,

I realize that I stumbled on something bigger than that.

הבנתי שנתקלתי במשהו משמעותי יותר.

It's this expression of joy and humility that often gets lost in engineering,

אלה ביטויי השמחה והחמלה שנעדרים לרוב מההנדסה,

and for me it was a way to learn about hardware

ועבורי זו הייתה דרך ללמוד על חומרה

without having my performance anxiety get in the way.

בלי הפרעה מצד חרדת הביצוע שלי.

I often get asked if I think I'm ever going to build something useful,

לעיתים קרובות שואלים אותי אם אי פעם בכוונתי לבנות משהו מועיל,

and maybe someday I will.

ואולי יום אחד אבנה.

But the way I see it,

אך מנקודת המבט שלי,

I already have

כבר בניתי.

because I've built myself this job

כי יצרתי לעצמי את העבודה הזו

and it's something that I could never have planned for,

וזה משהו שלא הייתי יכולה לתכנן מראש,

or that I could --

או שהייתי יכולה --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's something that I could never have planned for.

וזה משהו שלא הייתי יכולה לתכנן מראש.

Instead it happened just because I was enthusiastic about what I was doing,

במקום זאת זה קרה רק משום שהתלהבתי ממה שעשיתי,

and I was sharing that enthusiasm with other people.

וחלקתי את ההתלהבות הזו עם אנשים אחרים.

To me that's the true beauty of making useless things,

עבורי זה היופי האמיתי בבניית דברים חסרי-תועלת,

because it's this acknowledgment

מפני שזו ההכרה

that you don't always know what the best answer is.

בכך שלא תמיד יודעים מהו הפיתרון הטוב ביותר.

And it turns off that voice in your head

וזה מכבה את הקול הזה בראש

that tells you that you know exactly how the world works.

שאומר לכם שאתם יודעים בדיוק כיצד עובד העולם.

And maybe a toothbrush helmet isn't the answer,

ואולי קסדת מברשת שיניים היא לא התשובה,

but at least you're asking the question.

אבל לפחות שאלתם את השאלה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)