Heribert Watzke: The brain in your gut

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

This technology

טכנולוגיה זו

made a very important impact on us.

השפיעה עלינו השפעה מאוד חשובה.

It changed the way our history developed.

היא שינתה את הדרך בה ההיסטוריה שלנו התפתחה.

But it's a technology so pervasive,

אבל זו טכנולוגיה כה נפוצה,

so invisible,

כה סמויה,

that we, for a long time,

שאנחנו, במשך זמן רב,

forgot to take it into account

שכחנו לקחתה בחשבון

when we talked about

כאשר דיברנו על

human evolution.

האבולוציה האנושית.

But we see the results of this technology, still.

אבל אנו עדיין רואים את תוצאותיה.

So let's make a little test.

אז בואו נעשה בדיקה מהירה.

So everyone of you turns to their neighbor please.

שכל אחד מכם יפנה את ראשו לשכנו בבקשה.

Turn and face your neighbors.

תפנו פנים מול פנים אל שכניכם.

Please, also on the balcony.

אנא, גם שם ביציע.

Smile. Smile. Open the mouths.

חייכו. חייכו. תפתחו את הפה.

Smile, friendly.

חייכו, בחיבה.

(Laughter)

(צחוק)

Do you --

האם אתם --

Do you see any Canine teeth?

האם אתם רואים ניבים?

(Laughter)

(צחוק)

Count Dracula teeth

שיני דראקולה

in the mouths of your neighbors?

בפיו של שכניכם?

Of course not.

ברור שלא.

Because our dental anatomy

מכיוון שהאנטומיה של שינינו

is actually made,

בנויה כך,

not for tearing down raw meat from bones

לא כדי לקרוע בשר נא מעצמות

or chewing fibrous leaves for hours.

או ללעיסת עלים סיביים במשך שעות.

It is made for a diet

היא בנויה לתזונה

which is soft, mushy,

שהיא רכה, דייסתית,

which is reduced in fibers,

מופחתת סיבים,

which is very easily chewable

שהיא מאוד קלה ללעיסה

and digestible.

ולעיכול.

Sounds like fast food, doesn't it.

נשמע כמו מזון מהיר, הלא כן?

(Laughter)

(צחוק)

It's for cooked food.

היא נועדה למזון מבושל.

We carry in our face the proof

אנו נושאים בפינו את ההוכחה

that cooking,

שבישול,

food transformation,

שינוי הצורה שמזון עובר,

made us what we are.

עשה אותנו מה שאנחנו.

So I would suggest that we change how we classify ourselves.

לכן הייתי מציע שנשנה את צורת הסתכלותנו על עצמנו.

We talk about ourselves as omnivores.

אנו חושבים שאנחנו אוכלי-כל.

I would say, we should call ourselves coctivors --

הייתי מציע שנכנה את עצמנו, אוכלי-תבשילים (coctivors) --

(Laughter)

(צחוק)

from coquere, to cook.

מהמילה coquere (לבשל = To cook).

We are the animals

אנחנו בעלי-חיים

who eat cooked food.

האוכלים מזון מבושל.

No, no, no, no. Better --

לא, לא, לא, עדיף --

to live of cooked food.

המתקיימים על מזון מבושל.

So cooking is a very important technology.

כך שבישול הוא טכנולוגיה מאוד חשובה.

It's technology.

זו כן טכנולוגיה.

I don't know how you feel,

איני יודע מה דעתכם,

but I like to cook for entertainment.

אבל אני אוהב לבשל לשם הנאה.

And you need some design

וצריך איזו תוכנית

to be successful.

כדי להצליח.

So, cooking is a very important technology,

אז בישול הוא טכנולוגיה מאוד חשובה,

because it allowed us to acquire

מפני שהוא איפשר לנו להשיג

what brought you all here:

את מה שהביא את כולכם לכאן:

the big brain,

המוח הגדול,

this wonderful cerebral cortex we have.

את החומר המוחי המופלא שיש לנו.

Because brains are expensive.

מכיוון שמוחות עולים הרבה כסף.

Those have to pay tuition fees know.

לכן עלינו לשלם בשבילם שכר לימוד.

(Laughter)

(צחוק)

But it's also, metabolically speaking, expensive.

אבל גם מבחינה מטבולית הם כאלה.

You now, our brain is two to three percent of the body mass,

מוחנו הוא רק 2 עד 3 אחוזים ממשקל הגוף,

but actually it uses 25 percent of the total energy we use.

אבל הוא עושה שימוש ב-25 אחוז מס"ה האנרגיה שאנו מוציאים.

It's very expensive.

הוא מאוד יקר.

Where does the energy come from. Of course, from food.

מהיכן באה כל האנרגיה? כמובן, מהמזון.

If we eat raw food,

אם נאכל מזון לא מבושל,

we cannot release really the energy.

לא נוכל באמת לשחרר את האנרגיה.

So this ingenuity of our ancestors,

זה התחכום של אבותינו הקדומים,

to invent this most marvelous technology.

שהמציאו טכנולוגיה כה נפלאה כמו זו.

Invisible -- everyone of us does it every day, so to speak.

בלתי-נראית -- כל אחד מאיתנו עושה זאת כל יום, אם אפשר להתבטא כך.

Cooking made it possible

הבישול איפשר את זה

that mutations,

שמוטציות,

natural selections, our environment,

ברירה-טבעית, הסביבה שלנו,

could develop us.

יכלו לגרום להתפתחותנו.

So if we think about

כך שאם חושבים על זה,

this unleashing human potential,

השיחרור של הפוטונציאל האנושי,

which was possible by cooking and food,

שהתאפשר בגלל בישול ומזון,

why do we talk so badly about food?

אז מדוע אנו מדברים סרה על מזון?

Why is it always do and don'ts

מדוע זה כל הזמן, זה מותר וזה אסור

and it's good for you, it's not good for you?

ושזה טוב בשבילנו וזה לא טוב בשבילנו?

I think the good news for me

אני סבור שהחדשות הטובות לדעתי

would be if we could go back

היו יכולות להיות אם היינו יכולים לחזור

and talk about the unleashing,

ולדבר על השחרור,

the continuation of the unleashing of human potential.

המשך השחרור של הפוטנציאל האנושי.

Now, cooking allowed also

הבישול גם איפשר

that we became a migrant species.

לנו להפוך למין נודד.

We walked out of Africa two times.

יצאנו מאפריקה פעמיים.

We populated all the ecologies.

איכלסנו את כל מרחבי המחיה.

If you can cook, nothing can happen to you,

אם אתם מסוגלים לבשל, שום דבר לא יכול לקרות לכם,

because whatever you find,

מכיוון שמה שלא תמצאו,

you will try to transform it.

תוכלו לנסות לשנותו ולהתאימו לכם.

It keeps also your brain working.

זה גם שומר על מוחכם מתפקד.

Now the very easy and simple technology

הטכנולוגיה המאוד קלה ופשוטה זו

which was developed

שהתפתחה,

actually runs after this formula.

רצה למעשה על נוסחה הבאה:

Take something which looks like food, transform it,

קחו משהו שנראה כמו מזון, שנו את צורתו,

and it gives you a good, very easy, accessible energy.

וזה יתן לכם אנרגיה ראויה, מאוד קלה ונגישה.

This technology affected two organs,

טכנולוגיה זו השפיעה על שני איברים,

the brain and the gut, which it actually affected.

המוח והקרביים.

The brain could grow, but the gut actually shrunk.

המוח יכל לגדול, אבל הקרביים הצטמקו.

Okay, it's not obvious to be honest.

טוב, האמת שזה לא ברור אליו.

(Laughter)

(צחוק)

But it shrunk to 60 percent

אבל הם הצטמקו ל-60 אחוז

of primate gut

מהקרביים הקדומים

of my body mass.

יחסית למשקל הגוף.

So because of having cooked food,

אז מכיוון שיש מזון מבושל,

it's easier to digest.

קל יותר לעכלו.

Now having a large brain, as you know,

כאשר יש מוח גדול, כפי שאתם יודעים,

is a big advantage,

זהו יתרון גדול,

because you can actually influence your environment.

מכיוון שניתן בעצם להשפיע על הסביבה שלנו.

You can influence your own technologies you have invented.

ניתן להשפיע על הטכנולוגיות שהמצאנו.

You can continue to innovate and invent.

ניתן להמשיך לחדש ולהמציא.

Now the big brain did this also with cooking.

אז המוח הגדול עשה גם את כל זה ביחד עם הבישול.

But how did it actually run this show?

אבל כיצד בפועל הוא הריץ את המופע הזה?

How did it actually interfere?

כיצד הוא באמת התערב?

What kind of criteria did it use?

באיזה מין קריטריונים הוא השתמש?

And this is actually taste reward and energy.

וזה בעצם גמול על טעם ואנרגיה.

You know we have up to five tastes,

אתם יודעים שיש לנו עד חמישה טעמים.

three of them sustain us.

שלושה מהם מקיימים אותנו.

Sweet -- energy.

מתוק -- אנרגיה.

Umami -- this is a meaty taste.

אוּמָמִי - טעם של בשר.

You need proteins for muscles, recovery.

אנו זקוקים לפרוטינים בשביל שרירים, החלמה.

Salty,

מלחי,

because you need salt, otherwise your electric body will not work.

מכיוון שאנו זקוקים למלח, ולא, הגוף החשמלי שלנו לא יתפקד.

And two tastes which protect you --

ושני טעמים שמגינים עלינו --

bitter and sour,

מר וחמוץ,

which are against

שנועדו לזהות

poisonous and rotten material.

מזון רעיל או רקוב.

But of course, they are hard-wired

כמובן שהם חלק יסודי מאיתנו,

but we use them still in a sophisticated way.

אבל אנו משתמשים בהם בדרך מתוחכמת.

Think about bittersweet chocolate;

תחשבו על שוקולד מתוק-מריר.

or think about the acidity

או תחשבו על החומציות

of yogurt -- wonderful --

של יוגורט -- נפלא --

mixed with strawberry fruits.

המעורבב עם תותים.

So we can make mixtures of all this kind of thing

כך שאנו יכולים להכין כל מיני תערובות

because we know

מכיוון שאנו יודעים

that, in cooking, we can transform it

שבאמצעות בישול, ניתן להביא

to the form.

לצורה מסויימת.

Reward: this is a more complex

גמול: זה יותר מורכב

and especially integrative

ובמיוחד החלק האינטגרטיבי

form of our brain

של מוחנו

with various different elements --

עם מרכיבים שונים --

the external states, our internal states,

המצבים החיצוניים, מצבנו הפנימי,

how do we feel, and so on are put together.

איך אנו מרגישים, וכך הלאה, כולם ביחד.

And something which maybe you don't like

ומשהו שאולי לא תאהבו,

but you are so hungry that you really will be satisfied to eat.

אבל אתם כל-כך רעבים שבאמת תשמחו לאכול.

So satisfaction was a very important part.

כך שסיפוק היה מרכיב חשוב מאוד.

And as I say, energy was necessary.

ואני טוען שאנרגיה היתה חיונית.

Now how did the gut actually

כעת, כיצד הקרביים בעצם

participate in this development?

לקחו חלק בהתפתחות זו?

And the gut is a silent voice --

בתוך הקרביים יש קול שקט.

it's going more for feelings.

הוא סומך יותר על הרגשות.

I use the euphemism digestive comfort --

אני משתמש בלשון נקיה של נוחות עיכולית.

actually -- it's a digestive discomfort,

למעשה, זוהי אי-נוחות עיכולית,

which the gut is concerned with.

שקשורה לקרביים.

If you get a stomach ache, if you get a little bit bloated,

אם מקבלים כאב בטן, אם יש קצת גזים,

was not the right food, was not the right cooking manipulation

סימן שהמזון לא היה מתאים, אופן הבישול לא היה נכון,

or maybe other things went wrong.

או שדברים אחרים השתבשו.

So my story is a tale of two brains,

אז הסיפור שלי הוא סיפור של שני מוחות,

because it might surprise you,

מפני שזה עשוי להפתיע אתכם,

our gut has a full-fledged brain.

בקרביים שלנו יש מוח מיומן.

All the managers in the room say,

כל המנהלים באולם אומרים עכשיו,

"You don't tell me something new, because we know, gut feeling.

"אתה לא מספר לי משהו חדש, כי אנו יודעים, יש לנו תחושת בטן.

This is what we are using."

זה מה שאנו משתמשים בו."

(Laughter)

(צחוק)

And actually you use it and it's actually useful.

ולמעשה אתם משתמשים בהם, והם יעילים.

Because our gut is connected to our emotional limbic system,

מפני שהקרביים שלנו קשורים למערכת לימבית-רגשית שלנו.

they do speak with each other

הם כן משוחחים זה עם זה

and make decisions.

ומגיעים להחלטות.

But what it means

אבל המשמעות

to have a brain there

שיש שם מוח

is that, not only the big brain

היא שלא רק המוח גדול

has to talk with the food,

צריך לשוחח עם המזון,

the food has to talk with the brain,

אלא המזון צריך לשוחח עם המוח,

because we have to learn actually

מכיוון שעלינו בעצם ללמוד

how to talk to the brains.

כיצד לשוחח עם המוחות.

Now if there's a gut brain,

עכשיו, אם קיים מוח של קרביים,

we should also learn to talk with this brain.

עלינו ללמוד לשוחח גם עם המוח הזה.

Now 150 years ago,

לפני 150 שנה,

anatomists described very, very carefully --

אנטומיקאים תיארו מאוד מאוד בזהירות --

here is a model of a wall of a gut.

הנה מודל של דופן הקרביים.

I took the three elements --

לקחתי שלושה מרכיבים --

stomach, small intestine and colon.

קיבה, מעי הדק ומעי הגס.

And within this structure,

ובתוך מבנה זה,

you see these two pinkish layers,

רואים שתי שכבות ורדרדות,

which are actually the muscle.

שהן למעשה השרירים.

And between this muscle, they found nervous tissues,

ובין השרירים האלה, נמצאות רקמות העצבים,

a lot of nervous tissues,

המון רקמות עצבים,

which penetrate actually the muscle --

אשר בעצם חודרות לשרירים,

penetrate the submucosa,

חודרות לשכבה התת-רירית,

where you have all the elements for the immune system.

היכן שיש את כל המרכיבים של מערכת החיסון.

The gut is actually the largest immune system,

הקרביים הם מערכת החיסון הגדולה ביותר,

defending your body.

המגינה על גופנו.

It penetrates the mucosa.

הן חודרות לשיכבה המפרישה מיצים.

This is the layer which actually touches the food you are swallowing

זוהי השיכבה אשר בפועל באה במגע עם המזון

and you digest,

שאנו בולעים ומעכלים,

which is actually the lumen.

שזה החלל המרכזי.

Now if you think about the gut,

אם חושבים על הקרביים,

the gut is -- if you could stretch it --

הקרביים הם, אם היינו מותחים אותם,

40 meters long,

באורך 40 מטר,

the length of a tennis court.

האורך של מגרש טניס.

If we could unroll it,

אם היינו פורשים אותם,

get out all the folds and so on,

משטחים את כל הקפלים וכו',

it would have 400 sq. meters of surface.

היה להם שטח פנים של 400 מטר ריבוע.

And now this brain takes care over this,

המוח הזה דואג לכל זה,

to move it with the muscles and to do defend the surface

להניע אותם עם השרירים ולהגן על פני-השטח שלהם

and, of course, digest our food we cook.

וכמובן, לעכל את המזון המבושל.

So if we give you a specification,

כך שאם נכין מפרט,

this brain, which is autonomous,

המוח הזה, שהוא אוטונומי,

have 500 million nerve cells,

יש לו 500 מיליון תאי עצב,

100 million neurons --

100 מיליון ניורונים --

so around the size of a cat brain,

בערך בגודל של מוח חתול.

so there sleeps a little cat --

אז הנה ישן שם חתול קטן --

thinks for itself,

חושב בעצמו,

optimizes whatever it digests.

מפיק את המיטב מכל מה שהוא מעכל.

It has 20 different neuron types.

יש לו 20 סוגי ניורונים שונים.

It's got the same diversity you find actually in a pig brain,

יש לו את אותו מגוון שמוצאים במוח של חזיר,

where you have 100 billion neurons.

שיש לו 100 מיליארד ניורונים.

It has autonomous organized microcircuits,

יש לו מעגלי-מיקרו חשמליים אוטונומיים,

has these programs which run.

יש לו את התוכניות האלה הרצות.

It senses the food; it knows exactly what to do.

הוא מרגיש את המזון, הוא יודע בדיוק מה לעשות.

It senses it by chemical means

הוא מרגיש אותו באמצעים כימיים

and very importantly by mechanical means,

ועוד יותר חשוב, באמצעים מיכניים,

because it has to move the food --

מכיוון שעליו להניע את המזון,

it has to mix all the various elements

עליו לערבב את כל האלמנטים השונים

which we need for digestion.

שאנו זקוקים להם לעיכול.

This control of muscle is very, very important,

שליטה זו על שרירים היא מאוד, מאוד חשובה,

because, you know, there can be reflexes.

מכיוון שיכולים להיות רפלקסים.

If you don't like a food, especially if you're a child, you gag.

אם לא אוהבים את המזון, במיוחד הילדים, מקיאים.

It's this brain which makes this reflex.

זהו המוח שיוצר את הרפלקסים.

And then finally,

ולבסוף,

it controls also the secretion of this molecular machinery,

הוא גם שולט על הפרשת המיכניזם המולקולרי הזה,

which actually digests the food we cook.

שלמעשה מעכל את המזון המבושל.

Now how do the two brains work with each other?

אז כיצד שני המוחות הללו עובדים ביחד?

I took here a model from robotics --

לקחתי מודל מרובוטיקה.

it's called the Subsumption Architecture.

הוא נקרא ארכיטקטורת הכללה.

What it means is that we have a layered control system.

מה שזה אומר שיש לנו מערכת שליטה שכבתית.

The lower layer, our gut brain,

השיכבה התחתונה, מוח הקרביים,

has its own goals -- digestion defense --

יש לה מטרות שלה - הגנה על עיכול --

and we have the higher brain

ויש לנו את המוח העליון

with the goal of integration

עם המטרה של שילוב הכל

and generating behaviors.

ויצירת התנהגויות.

Now both look -- and this is the blue arrows --

ושניהם מסתכלים על -- ואלה הם החיצים הכחולים --

both look to the same food, which is in the lumen

שניהם מסתכלים על אותו מזון, שנמצא בחלל הקיבה

and in the area of your intestine.

ובאזור הקרביים.

The big brain integrates signals,

המוח הגדול משלב בין האותות,

which come from the running programs

המגיעים מהתוכניות שרצות

of the lower brain,

אצל המוח התחתון.

But subsumption means

אבל הכללה משמעותה

that the higher brain can interfere with the lower.

שהמוח העליון יכול להתערב אצל התחתון.

It can replace,

הוא יכול להחליף,

or it can inhibit actually, signals.

או יכול למעשה לרסן אותות.

So if we take two types of signals --

כך שאם ניקח שני סוגי אותות --

a hunger signal for example.

אות של רעב לדוגמא.

If you have an empty stomach,

אם יש לנו קיבה ריקה,

your stomach produces a hormone called ghrelin.

הקיבה מייצרת הורמון ששמו גרלין.

It's a very big signal;

זהו אות גדול מאוד.

it's sent to the brain says,

הוא נשלח למוח ואומר,

"Go and eat."

"לך לאכול."

You have stop signals --

יש אותות לחדול.

we have up to eight stop signals.

ישנם עד שמונה אותות האומרים לחדול.

At least in my case,

לפחות במקרה שלי,

they are not listened to.

לא מקשיבים להם.

(Laughter)

(צחוק)

So what happens

אז מה קורה

if the big brain in the integration

אם המוח הגדול המשתלב

overrides the signal?

מבטל את האות?

So if you override the hunger signal,

אם האות של הרעב מתבטל,

you can have a disorder, which is called anorexia.

נוצרת הפרעה שניתן לכנותה אנורקסיה.

Despite generating

למרות יצירת

a healthy hunger signal,

אות רעב בריא,

the big brain ignores it

המוח הגדול מתעלם ממנו

and activates different programs in the gut.

ומפעיל תוכניות אחרות בקרביים.

The more usual case

המקרה היותר נפוץ

is overeating.

הוא של אכילת-יתר.

It actually takes the signal

כאן המוח קולט את האות

and changes it,

משנה אותו,

and we continue,

ואז אנו ממשיכים,

even [though] our eight signals would say, "Stop, enough.

אף על-פי שהאותות מורים לנו, "עצור, מפסיק.

We have transferred enough energy."

העברנו מספיק אנרגיה."

Now the interesting thing is that,

כעת, הדבר המעניין הוא

along this lower layer -- this gut --

שלאורך השכבה הנמוכה הזו, הקרביים,

the signal becomes stronger and stronger

האות הופך לחזק יותר ויותר

if undigested, but digestible, material

אם מזון לא מעוכל, אבל בר-עיכול,

could penetrate.

חודר.

This we found from bariatric surgery.

גילינו זאת בניתוחי השמנה.

That then the signal would be very, very high.

שאז האות יהיה מאוד, מאוד חזק.

So now back to the cooking question

נחזור כעת לשאלת הבישול

and back to the design.

ולמבנה שלו.

We have learned to talk to the big brain --

למדנו לשוחח עם המוח הגדול --

taste and reward, as you know.

טעם וגמולו, אם אתם זוכרים.

Now what would be the language

אז מה תהיה השפה

we have to talk to the gut brain

שעלינו לדבר בה עם המוח שבקרביים

that its signals are so strong

כדי שאותותיו יהיו כה חזקים

that the big brain cannot ignore it?

שהמוח הגדול לא יוכל להתעלם מהם?

Then we would generate something

כך היינו יכולים ליצור משהו

all of us would like to have --

שכולנו נרצה אותו --

a balance between the hunger

שיווי-משקל בין הרעב

and the satiation.

לבין השובע.

Now I give you, from our research, a very short claim.

כעת אני אעלה בפניכם, מתוך המחקר שלנו, טענה מאוד קצרה.

This is fat digestion.

זהו עיכול של שומן.

You have on your left

משמאל רואים

an olive oil droplet,

טיפה של שמן זית,

and this olive oil droplet gets attacked by enzymes.

וטיפה זו מותקפת על-ידי אנזימים.

This is an in vitro experiment.

זהו ניסוי במבחנה.

It's very difficult to work in the intestine.

קשה לבצע זאת במעיים.

Now everyone would expect

כולם היו מצפים

that when the degradation of the oil happens,

שכאשר השמן מתפרק,

when the constituents are liberated,

כאשר המרכיבים משתחררים,

they disappear, they go away

הם ייעלמו, הם יסתלקו,

because they [were] absorbed.

מכיוון שהם נספגו.

Actually, what happens is that a very intricate structure appears.

אבל מה שמתרחש הוא שמופיע מבנה מאוד מורכב.

And I hope you can see

אני מקוה שתוכלו לראות

that there are some ring-like structures in the middle image,

שיש כמה מבנים דמויי טבעת באמצע התמונה,

which is water.

שזה מים.

This whole system generates a huge surface

כל המערכת הזו יוצרת שטח-פנים ענק

to allow more enzymes

כדי לאפשר ליותר אנזימים

to attack the remaining oil.

לתקוף את השמן הנותר.

And finally, on your right side,

ולבסוף, מצד ימין שלכם,

you see a bubbly,

רואים מבנה מבעבע,

cell-like structure appearing,

דמוי תאים שמופיע,

from which the body will absorb the fat.

שדרכו הגוף יספוג את השומן.

Now if we could take this language --

אם היינו יכולים ליטול את השפה הזו --

and this is a language of structures --

וזוהי שפה של מבנים --

and make it longer-lasting,

ולגרום לה להתקיים יותר זמן,

that it can go through

שכל זה יוכל לעבור

the passage of the intestine,

דרך המעיים,

it would generate stronger signals.

זה ייצר אותות חזקים יותר.

So our research --

כך שהמחקר שלנו --

and I think the research also at the universities --

ואני חושב שגם המחקר באוניברסיטאות --

are now fixing on these points

מתמקד בעניין הזה

to say: how can we actually --

שזה אומר: כיצד נוכל מעשית --

and this might sound trivial now to you --

וזה יכול להישמע לכם טריוויאלי --

how can we change cooking?

באיזה אופן נשנה בישול?

How can we cook

באיזה אופן נבשל

that we have this language developed?

כך שהשפה הזו תתפתח בו?

So what we have actually, it's not an omnivore's dilemma.

אז מה שיש לנו בעצם, זו לא דילמה של אוכל-הכל.

We have a coctivor's opportunity,

יש לנו הזדמנות של אוכל-תבשילים,

because we have learned over the last two million years

מכיוון שהספקנו ללמוד במשך 2 מיליון השנים האחרונות

which taste and reward --

איזה טעם וגמולו --

quite sophisticated to cook --

שבישולו די מורכב --

to please ourselves, to satisfy ourselves.

מספק אותנו, משביע אותנו.

If we add the matrix,

אם נוסיף את המטריצה,

if we add the structure language, which we have to learn,

אם נוסיף את שפת המבנה, שעלינו ללמוד,

when we learn it, then we can put it back;

כאשר נלמד אותה, נוכל להניחה בחזרה,

and around energy,

ובעזרת אנרגיה,

we could generate a balance,

נוכל ליצור שיווי-משקל,

which comes out

הנובע

from our really primordial operation: cooking.

מפעולה באמת קדמונית שלנו: הבישול.

So, to make cooking really

אז, כדי להפוך בישול

a very important element,

לגורם באמת מאוד חשוב,

I would say even philosophers have to change

הייתי אומר שאפילו פילוסופים צריכים להשתנות

and have to finally recognize

ולהכיר סוף סוף בכך

that cooking is what made us.

שבישול הוא הדבר שעושה אותנו.

So I would say, coquo ergo sum:

לכן הייתי אומר, coquo ergo sum:

I cook, therefore I am.

אני מבשל, לכן אני קיים.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)