Noreena Hertz: How to use experts -- and when not to

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Sigal Tifferet

It's Monday morning.

זהו יום שני בבוקר.

In Washington,

בוושינגטון,

the president of the United States

נשיא ארה"ב

is sitting in the Oval Office,

בחדר הסגלגל,

assessing whether or not

מבצע הערכות אם

to strike Al Qaeda

לתקוף את אל-קאעידה

in Yemen.

בתימן.

At Number 10 Downing Street,

ברחי דאונינג 10,

David Cameron is trying to work out

דייויד קמרון מנסה לחשב

whether to cut more public sector jobs

אם לקצץ בעוד מישרות של המיגזר הציבורי

in order to stave off a double-dip recession.

כדי להדוף מיתון מתגבר.

In Madrid, Maria Gonzalez

במדריד, מריה גונזלס

is standing at the door,

עומדת בדלת,

listening to her baby crying and crying,

שומעת את תינוקה בוכה ובוכה,

trying to work out whether she should let it cry

ומנסה לחשוב אם עליה להניח לו לבכות

until it falls asleep

עד שיירדם

or pick it up and hold it.

או להרימו ולהחזיקו.

And I am sitting by my father's bedside in hospital,

ואני יושבת לצד מיטת אבי בבית-חולים,

trying to work out

ומנסה להחליט

whether I should let him drink

אם עליי להניח לו לשתות

the one-and-a-half-liter bottle of water

את בקבוק המים של ליטר וחצי

that his doctors just came in and said,

שרופאיו זה עתה נכנסו ואמרו,

"You must make him drink today," --

"את חייבת לגרום לו לשתות היום," --

my father's been nil by mouth for a week --

אבי לא הכניס לפיו דבר כבר שבוע --

or whether, by giving him this bottle,

או אולי בזה שאתן לו את הבקבוק,

I might actually kill him.

אני עלולה בעצם לגרום למותו.

We face momentous decisions

לאורך חיינו, אנו עומדים בפני

with important consequences

החלטות גורליות

throughout our lives,

בעלות תוצאות משמעותיות.

and we have strategies for dealing with these decisions.

ויש לנו דרכים להתמודד עם ההחלטות הללו.

We talk things over with our friends,

אנו מתייעצים עם חברינו,

we scour the Internet,

אנחנו בודקים באינטרנט,

we search through books.

אנו מחפשים בספרים.

But still,

אבל עדיין,

even in this age

אפילו בעידן זה

of Google and TripAdvisor

של גוגל ו-TripAdviser

and Amazon Recommends,

וההמלצות של אמאזון,

it's still experts

אלה עדיין המומחים

that we rely upon most --

שעליהם אנו סומכים הכי הרבה --

especially when the stakes are high

במיוחד כאשר הרבה עומד על הפרק

and the decision really matters.

וההחלטה היא באמת קובעת.

Because in a world of data deluge

מפני שבעולם של הצפה במידע

and extreme complexity,

ושל מורכבות קיצונית,

we believe that experts

אנו מאמינים שמומחים

are more able to process information than we can --

מסוגלים לעבד מידע יותר מאיתנו --

that they are able to come to better conclusions

שהם מסוגלים להגיע יותר מאיתנו

than we could come to on our own.

למסקנות הנכונות.

And in an age

ובתקופה

that is sometimes nowadays frightening

שהיא כיום לעיתים מפחידה

or confusing,

או מבלבלת,

we feel reassured

אנו חשים יותר בטוחים

by the almost parental-like authority

תחת סמכותם של מומחים שהיא כמעט דומה

of experts

לסמכות ההורית,

who tell us so clearly what it is

אשר מספרים לנו באופן ברור

we can and cannot do.

מה אנו יכולים לעשות ומה לא.

But I believe

אבל אני מאמינה

that this is a big problem,

שיש כאן בעיה גדולה,

a problem with potentially dangerous consequences

בעיה שעלולה להביא לתוצאות מסוכנות

for us as a society,

בשבילנו כחברה,

as a culture

כתרבות

and as individuals.

וכיחידים.

It's not that experts

זה לא שמומחים

have not massively contributed to the world --

לא תרמו באופן משמעותי לעולם --

of course they have.

ברור שהם כן.

The problem lies with us:

הבעיה קיימת אצלנו;

we've become addicted to experts.

אנחנו התמכרנו למומחים.

We've become addicted to their certainty,

אנחנו התמכרנו לוודאות שבדבריהם,

their assuredness,

לביטחונם העצמי,

their definitiveness,

להחלטיותם,

and in the process,

ובתוך כך,

we have ceded our responsibility,

ויתרנו על האחריות שלנו,

substituting our intellect

החלפנו את יכולת החשיבה

and our intelligence

שלנו ואת התבונה שלנו

for their supposed words of wisdom.

באמונה במילותיהם החכמות כביכול.

We've surrendered our power,

ויתרנו על כוחנו,

trading off our discomfort

תוך פידיון אי-הנוחות שלנו

with uncertainty

מחוסר הוודאות,

for the illusion of certainty

תמורת אשליית הוודאות

that they provide.

שהם מספקים.

This is no exaggeration.

אני לא מגזימה.

In a recent experiment,

בניסוי שבוצע לאחרונה,

a group of adults

מוחותיהם של קבוצת מבוגרים

had their brains scanned in an MRI machine

עברו סריקה בסורק תהודה מגנטית

as they were listening to experts speak.

בעודם מאזינים למומחים שדיברו.

The results were quite extraordinary.

התוצאות היו די יוצאות-דופן.

As they listened to the experts' voices,

בעודם מקשיבים לקולות של המומחים,

the independent decision-making parts of their brains

האזורים במוחותיהם האחראים על קבלת החלטות עצמאית

switched off.

נכבו.

It literally flat-lined.

הם, פשוטו כמשמעו, הפכו לקו ישר ושטוח.

And they listened to whatever the experts said

והם הקשיבו לכל מה שהמומחים אמרו

and took their advice, however right or wrong.

ושמעו לעצתם, לא משנה אם היא נכונה או לא.

But experts do get things wrong.

אבל מומחים כן טועים.

Did you know that studies show

האם ידעתם שמחקרים מראים

that doctors misdiagnose

שרופאים טועים באבחנה

four times out of 10?

4 מתוך 10 פעמים?

Did you know

האם ידעתם

that if you file your tax returns yourself,

שאם אתם מגישים בעצמכם בקשה להחזר מס,

you're statistically more likely

סטטיסטית יש יותר סיכוי

to be filing them correctly

שהמספרים שלכם יותר מדוייקים

than if you get a tax adviser

מאשר שיועץ-מס מגיש אותה

to do it for you?

בשבילכם?

And then there's, of course, the example

ויש כמובן את הדוגמא

that we're all too aware of:

שכולנו מכירים אותה היטב:

financial experts

כלכלנים מומחים

getting it so wrong

שטעו עד כדי כך

that we're living through the worst recession

שאנו נמצאים כיום במיתון הכי עמוק

since the 1930s.

מאז שנות ה-30 (במאה ה-20).

For the sake of our health,

למען הבריאות שלנו,

our wealth

ממוננו

and our collective security,

והביטחון הקולקטיבי שלנו,

it's imperative that we keep

חובה עלינו לשמור

the independent decision-making parts of our brains

על האזורים במוחנו שאחראים על קבלת החלטות עצמאית,

switched on.

פעילים.

And I'm saying this as an economist

ואני אומרת זאת בתור כלכלנית

who, over the past few years,

שבשנים האחרונות

has focused my research

התרכזה במחקרה

on what it is we think

בסוגייה, מה אנו חושבים

and who it is we trust and why,

ובמי אנו בוטחים ומדוע.

but also --

אבל גם --

and I'm aware of the irony here --

ואני מודעת לאירוניה שבעניין --

as an expert myself,

בתור מומחית בעצמי,

as a professor,

בתור פרופסור,

as somebody who advises prime ministers,

בתור מישהי שמייעצת לראשי-ממשלה,

heads of big companies,

לראשי חברות גדולות,

international organizations,

ארגונים בין-לאומיים,

but an expert who believes

אבל בתור מומחית המאמינה

that the role of experts needs to change,

שהתפקיד שממלאים מומחים צריך להשתנות,

that we need to become more open-minded,

שעלינו להיות בעלי מחשבה יותר פתוחה,

more democratic

יותר דמוקרטיים,

and be more open

ולהיות יותר פתוחים

to people rebelling against

לאנשים המתקוממים

our points of view.

נגד השקפתנו.

So in order to help you understand

לכן כדי לעזור לכם להבין

where I'm coming from,

מהיכן אני באה,

let me bring you into my world,

אכניס אתכם לעולמי,

the world of experts.

עולם של מומחים.

Now there are, of course, exceptions,

יש כמובן יוצאים מן הכלל,

wonderful, civilization-enhancing exceptions.

מקרים נפלאים וחריגים של תרומה לחברה.

But what my research has shown me

אבל המחקר שלי הראה לי

is that experts tend on the whole

שמומחים נוטים בגדול

to form very rigid camps,

ליצור מחנות ברורים

that within these camps,

ובתוך המחנות הללו,

a dominant perspective emerges

מופיעה השקפה אחת שלטת

that often silences opposition,

אשר לעיתים קרובות משתיקה התנגדות;

that experts move with the prevailing winds,

שמומחים זורמים עם הרוח הנושבת,

often hero-worshipping

לעיתים קרובות תוך סגידה כמו אל גיבורים

their own gurus.

למושאי ההערצה שלהם.

Alan Greenspan's proclamations

ההכרזות של אלן גרינספאן

that the years of economic growth

ששנות הצמיחה הכלכלית

would go on and on,

יימשכו עוד ועוד,

not challenged by his peers,

לא אותגרו על-ידי עמיתיו,

until after the crisis, of course.

עד לאחר המשבר, כמובן.

You see,

אתם רואים,

we also learn

אנו גם לומדים

that experts are located,

שמומחים חיים,

are governed,

ונשלטים,

by the social and cultural norms

על-ידי נורמות חברתיות ותרבותיות

of their times --

של תקופתם --

whether it be the doctors

בין אם אלה הרופאים

in Victorian England, say,

באנגליה הויקטוריאנית,

who sent women to asylums

ששלחו נשים למוסדות לחולי-נפש

for expressing sexual desire,

בגלל שהביעו תשוקה מינית,

or the psychiatrists in the United States

ובין אם אלה הפסיכיאטרים בארה"ב

who, up until 1973,

אשר עד 1973,

were still categorizing homosexuality

עדיין סיווגו הומוסקסואליות

as a mental illness.

בתור מחלת נפש.

And what all this means

ומה שכל זה אומר

is that paradigms

הוא שלוקח יותר מדי זמן

take far too long to shift,

לשנות דפוסי חשיבה;

that complexity and nuance are ignored

שמתעלמים ממורכבות ומניואנסים,

and also that money talks --

וגם שהכסף מדבר --

because we've all seen the evidence

מאחר וראינו את ההוכחה במקרה של

of pharmaceutical companies

חברות תרופות

funding studies of drugs

המממנות מחקרים של תרופות

that conveniently leave out

המשמיטים בקלות

their worst side effects,

את תופעות הלוואי החמורות ביותר שלהן,

or studies funded by food companies

או מחקרים שמומנו על-ידי חברות מזון,

of their new products,

של מוצריהן החדשים,

massively exaggerating the health benefits

המגזימים במידה רבה בנושא יתרונות בריאותיים

of the products they're about to bring by market.

של מוצריהן שעמדו לצאת לשוק.

The study showed that food companies exaggerated

הבדיקה שלי הראתה שחברות מזון

typically seven times more

הגזימו בדרך-כלל פי שבעה יותר

than an independent study.

בהשוואה למחקר בלתי תלוי.

And we've also got to be aware

ועלינו גם להיות מודעים

that experts, of course,

שמומחים, כמובן,

also make mistakes.

גם טועים.

They make mistakes every single day --

הם טועים בכל יום ויום --

mistakes born out of carelessness.

טעויות הנולדות מתוך חוסר זהירות.

A recent study in the Archives of Surgery

מחקר שבוצע לאחרונה על ארכיוני ניתוחים

reported surgeons

דיווח על מנתחים

removing healthy ovaries,

שהסירו שחלות בריאות,

operating on the wrong side of the brain,

שניתחו בצד הלא נכון של המוח,

carrying out procedures on the wrong hand,

שביצעו ניתוחים ביד, במרפק, בעין, ברגל

elbow, eye, foot,

הלא נכונים,

and also mistakes born out of thinking errors.

וגם טעויות הנובעות מצורת חשיבה לא נכונה.

A common thinking error

טעות חשיבה מקובלת

of radiologists, for example --

של רדיולוגים, לדוגמא --

when they look at CT scans --

כאשר הם מסתכלים על סריקות CT --

is that they're overly influenced

הם מושפעים יותר מדי

by whatever it is

ממה שאמר

that the referring physician has said

הרופא המפנה,

that he suspects

מה הוא חושב

the patient's problem to be.

שהיא הבעיה אצל החולה.

So if a radiologist

כך שאם רדיולוג

is looking at the scan

מסתכל על הסריקה

of a patient with suspected pneumonia, say,

של חולה שיש בו חשד לדלקת ריאות,

what happens is that,

מה שקורה הוא

if they see evidence

שאם הם מבחינים בעדות

of pneumonia on the scan,

להימצאות דלקת ריאות בסריקה,

they literally stop looking at it --

הם פשוט מפסיקים להסתכל על זה --

thereby missing the tumor

ובכך מחמיצים את הגידול

sitting three inches below

הנמצא 7 ס"מ מתחת

on the patient's lungs.

בתוך הריאות של החולה.

I've shared with you so far

עד כה שיתפתי אתכם

some insights into the world of experts.

בכמה תובנות מתוך העולם של מומחים.

These are, of course,

אלו הן, כמובן,

not the only insights I could share,

לא התובנות היחידות שיכולתי לשתף אתכם,

but I hope they give you a clear sense at least

אבל אני מקוה שהן נותנות לכם תחושה ברורה

of why we need to stop kowtowing to them,

על מדוע עלינו להפסיק להתרפס בפניהם,

why we need to rebel

מדוע עלינו להתקומם,

and why we need to switch

ומדוע עלינו להפעיל

our independent decision-making capabilities on.

את היכולות שלנו לקבלת החלטות עצמאיות.

But how can we do this?

אבל כיצד נוכל לעשות זאת?

Well for the sake of time,

כדי לחסוך בזמן,

I want to focus on just three strategies.

אתרכז רק בשלוש דרכים.

First, we've got to be ready and willing

תחילה, עלינו לרצות ולהיות מוכנים

to take experts on

להתמודד עם מומחים

and dispense with this notion of them

ולהיפטר מהרעיון

as modern-day apostles.

שהם שליחי-ישו המודרניים.

This doesn't mean having to get a Ph.D.

אין זה אומר שצריך לעשות דוקטורט

in every single subject,

בכל נושא,

you'll be relieved to hear.

תשמחו לשמוע.

But it does mean persisting

אבל זה כן אומר להתעקש

in the face of their inevitable annoyance

מול הרוגז הבלתי נמנע שלהם

when, for example,

כאשר, לדוגמא,

we want them to explain things to us

אנו רוצים שהם יסבירו לנו דברים

in language that we can actually understand.

בשפה שאנחנו מסוגלים להבין.

Why was it that, when I had an operation,

מדוע זה שכאשר עברתי ניתוח,

my doctor said to me,

הרופא שלי אמר לי,

"Beware, Ms. Hertz,

"גברת הרץ, היזהרי

of hyperpyrexia,"

מהיפרפירקסיה."

when he could have just as easily said,

כאשר הוא יכל פשוט לומר

"Watch out for a high fever."

שאזהר מחום גבוה?

You see, being ready to take experts on

אתם רואים, המוכנות שלנו להתמודד עם מומחים

is about also being willing

גם קשורה ברצוננו

to dig behind their graphs,

לחפור מעבר לגרפים שלהם,

their equations, their forecasts,

משוואותיהם, תחזיותיהם,

their prophecies,

נבואותיהם,

and being armed with the questions to do that --

ובהיותנו מצויידים בשאלות הנכונות כדי לבצע זאת --

questions like:

שאלות כמו:

What are the assumptions that underpin this?

מהן ההנחות המהוות בסיס לזה?

What is the evidence upon which this is based?

מהן הראיות שעליהן זה מבוסס?

What has your investigation focused on?

במה התמקד המחקר שלך?

And what has it ignored?

וממה הוא התעלם?

It recently came out

לאחרונה התברר

that experts trialing drugs

שמומחים המנסים תרופות

before they come to market

לפני יציאתם לשוק

typically trial drugs

מנסים אותן בדרך-כלל

first, primarily on male animals

תחילה, על חיות זכרים בעיקר,

and then, primarily on men.

ואחר-כך על גברים בעיקר.

It seems that they've somehow overlooked the fact

זה נראה כאילו הם מתעלמים מהעובדה

that over half the world's population are women.

שמעל מחצית מאוכלוסיית העולם הן נשים.

And women have drawn the short medical straw

והנשים הן אלה שהפסידו,

because it now turns out that many of these drugs

מכיוון שמתברר עכשיו שרבות מהתרופות הללו

don't work nearly as well on women

אינן מועילות לנשים

as they do on men --

כמו שהן מועילות לגברים --

and the drugs that do work well work so well

והתרופות שכן מועילות, הן משפיעות כל-כך חזק

that they're actively harmful for women to take.

שהן הופכות למעשה למסוכנות עבור נשים.

Being a rebel is about recognizing

להתקומם פירושו להכיר

that experts' assumptions

בכך שההנחות של מומחים

and their methodologies

ושיטות העבודה שלהם

can easily be flawed.

יכולות להיות בקלות פגומות.

Second,

שנית,

we need to create the space

עלינו ליצור מקום

for what I call "managed dissent."

למה שאני מכנה התמודדות עם התנגדות.

If we are to shift paradigms,

אם רוצים לשנות דפוסי חשיבה,

if we are to make breakthroughs,

אם רוצים לעשות פריצות-דרך,

if we are to destroy myths,

אם רוצים לחסל מיתוסים,

we need to create an environment

עלינו ליצור סביבה

in which expert ideas are battling it out,

בה רעיונות של מומחים מתנגחים זה בזה,

in which we're bringing in

שבה אנו מביאים

new, diverse, discordant, heretical views

דעות חדשות, מגוונות, סותרות וכופרות,

into the discussion,

אל תוך הדיון,

fearlessly,

ללא חשש,

in the knowledge that progress comes about,

מתוך ידיעה שהתקדמות מתרחשת,

not only from the creation of ideas,

לא רק מיצירת רעיונות,

but also from their destruction --

אלא גם מהשמדתם --

and also from the knowledge

וגם מתוך הידיעה

that, by surrounding ourselves

שעל-ידי כך שנקיף עצמנו

by divergent, discordant,

בדעות שונות,

heretical views.

סותרות וכופרות,

All the research now shows us

כל המחקר העכשוי מצביע על כך

that this actually makes us smarter.

שזה בעצם עושה אותנו יותר חכמים.

Encouraging dissent is a rebellious notion

עידוד התנגדות זה מושג מרדני

because it goes against our very instincts,

מפני שהוא הולך כנגד האינסטינקטים שלנו,

which are to surround ourselves

הדוחפים אותנו להקיף את עצמנו

with opinions and advice

בדעות ואמירות

that we already believe

שאנו מראש מאמינים בהן

or want to be true.

או רוצים שיהיו נכונות.

And that's why I talk about the need

וזו הסיבה שאני מדברת על הצורך

to actively manage dissent.

בניהול פעיל של התנגדות.

Google CEO Eric Schmidt

מנכ"ל גוגל אריק שמידט

is a practical practitioner

מיישם בפועל

of this philosophy.

פילוסופיה זו.

In meetings, he looks out for the person in the room --

בישיבות, הוא מחפש אדם בחדר --

arms crossed, looking a bit bemused --

היושב בידיים שלובות, קצת מבולבל --

and draws them into the discussion,

וגורר אותם לדיונים

trying to see if they indeed are

ומנסה לבדוק אם הם באמת

the person with a different opinion,

אנשים שיש להם דעה שונה,

so that they have dissent within the room.

כדי שתתקיים התנגדות בחדר.

Managing dissent

בניהול התנגדות

is about recognizing the value

מדובר על הכרה בערך

of disagreement, discord

של אי-הסכמה, של חוסר הרמוניה

and difference.

ושל הבדלים.

But we need to go even further.

אבל עלינו לעשות צעד נוסף.

We need to fundamentally redefine

עלינו להגדיר מחדש ומהיסוד

who it is that experts are.

מיהם בדיוק המומחים.

The conventional notion

הרעיון המקובל

is that experts are people

הוא שמומחים הם אנשים

with advanced degrees,

בעלי תארים מתקדמים,

fancy titles, diplomas,

תארים משובחים, דיפלומות,

best-selling books --

רבי-מכר --

high-status individuals.

אנשים בעלי מעמד גבוה.

But just imagine

אבל בואו רק נדמיין

if we were to junk

שאם היינו נפטרים

this notion of expertise

מהמושג הזה של מומחיות

as some sort of elite cadre

בתור מין קבוצת עילית

and instead embrace the notion

ובמקום זה היינו מאמצים את המושג

of democratized expertise --

של מומחיות חופשית --

whereby expertise was not just the preserve

שלפיו מומחיות אינה רק שמורה

of surgeons and CEO's,

השייכת לרופאים ומנכ"לים,

but also shop-girls -- yeah.

אלא היא גם שייכת לזבניות -- כן, כן.

Best Buy,

בסט ביי,

the consumer electronics company,

החברה למכירות קמעוניות של מכשירי חשמל,

gets all its employees --

מטילה על כל עובדיה --

the cleaners, the shop assistants,

המנקים, העוזרים בחנויות,

the people in the back office,

האנשים במשרדים מאחור,

not just its forecasting team --

לא רק על צוות החיזוי שלהם --

to place bets, yes bets,

להמר, כן, להמר,

on things like whether or not

על דברים כגון, אם

a product is going to sell well before Christmas,

מוצר מסויים יימכר היטב לפני חג-מולד,

on whether customers' new ideas

אם כדאי לחברה לאמץ

are going to be or should be taken on by the company,

רעיונות חדשים מלקוחות,

on whether a project

אם פרוייקט מסויים

will come in on time.

יסתיים במועדו.

By leveraging

על-ידי מינוף

and by embracing

ואימוץ

the expertise within the company,

המומחיות שבתוך החברה,

Best Buy was able to discover, for example,

בסט ביי הצליחה לגלות, לדוגמא,

that the store that it was going to open in China --

שהחנות שהיא הולכת לפתוח בסין --

its big, grand store --

החנות הגדולה והמפוארת שלה --

was not going to open on time.

לא תיפתח במועד.

Because when it asked its staff,

מכיוון שכאשר העובדים נתבקשו,

all its staff, to place their bets

כל העובדים, להמר

on whether they thought the store would open on time or not,

אם החנות תיפתח במועד או לא,

a group from the finance department

קבוצה במחלקת הכספים

placed all their chips

שמה הכל על כך

on that not happening.

שזה לא יקרה.

It turned out that they were aware,

התברר שהם היו מודעים,

as no one else within the company was,

כפי שאף אחד אחר בחברה לא היה,

of a technological blip

לבעיה טכנולוגית

that neither the forecasting experts,

שלא המומחים לחיזוי,

nor the experts on the ground in China,

ולא המומחים בשטח -- בסין --

were even aware of.

היו מודעים לה.

The strategies

האסטרטגיות

that I have discussed this evening --

בהן דנתי הערב --

embracing dissent,

לאימוץ התנגדות,

taking experts on,

להתמודדות עם מומחים,

democratizing expertise,

למתן דרור למומחיות,

rebellious strategies --

לדרכי-פעולה מרדניות,

are strategies that I think

הן אסטרטגיות שאני סבורה

would serve us all well to embrace

שכדאי לנו לאמץ

as we try to deal with the challenges

בעוד אנו מנסים להתמודד עם האתגרים

of these very confusing, complex,

של הזמנים המאוד מבלבלים, מורכבים

difficult times.

וקשים אלה.

For if we keep

כי אם נשמור

our independent decision-making part

על אותו חלק במוחנו

of our brains switched on,

האחראי על קבלת החלטות עצמאית, שיישאר פעיל,

if we challenge experts, if we're skeptical,

אם נאתגר מומחים, אם נישאר ספקניים,

if we devolve authority,

אם נאציל סמכויות,

if we are rebellious,

אם אנחנו מרדניים,

but also

אבל גם

if we become much more comfortable

אם נרגיש הרבה יותר נוח

with nuance,

עם ניואנסים,

uncertainty and doubt,

חוסר וודאות וספק,

and if we allow our experts

ונתיר למומחים שלנו

to express themselves

להביע את עצמם

using those terms too,

באמצעות אותם מושגים גם כן,

we will set ourselves up

נכין את עצמנו

much better

הרבה יותר טוב

for the challenges of the 21st century.

לקראת האתגרים של המאה ה-21.

For now, more than ever,

כי כעת, יותר מאשר אי-פעם,

is not the time

זה לא הזמן

to be blindly following,

ללכת בצורה עיוורת אחר מישהו,

blindly accepting,

לקבל משהו בצורה עיוורת,

blindly trusting.

לבטוח בצורה עיוורת.

Now is the time to face the world

כעת הזמן לעמוד מול העולם

with eyes wide open --

בעיניים פקוחות --

yes, using experts

כן, להשתמש במומחים

to help us figure things out, for sure --

כדי שיסייעו לנו להבין דברים, בטח שכן --

I don't want to completely do myself out of a job here --

איני רוצה להישאר ללא עבודה --

but being aware

אבל להיות מודעים

of their limitations

למגבלותיהם

and, of course, also our own.

וכמובן, גם לשלנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)