Andrew Mwenda: Let's take a new look at African aid

מתרגם: daniel passentin מבקר: Ameer kh

I am very, very happy to be amidst some of the most --

אני מאוד מאוד שמח להיות בין כמה מ --

the lights are really disturbing my eyes

התאורה מפריעה מאוד לעינים שלי

and they're reflecting on my glasses.

והיא גורמת להשתקפות על המשקפיים שלי.

I am very happy and honored to be amidst

אני מאוד מאושר ומתכבד להיות בין

very, very innovative and intelligent people.

אנשים מאוד מאוד חדשנים ונבונים.

I have listened to the three previous speakers,

האזנתי לשלושת הדוברים הקודמים,

and guess what happened?

ונחשו מה קרה?

Every single thing I planned to say, they have said it here,

כל דבר שתיכננתי להגיד הם כבר אמרו,

and it looks and sounds like I have nothing else to say.

וזה מרגיש כאילו אין לי עוד מה להוסיף.

(Laughter)

(צחוק)

But there is a saying in my culture

אך יש אימרה בתרבות שלי שאומרת

that if a bud leaves a tree without saying something,

אם העלה נושר מהעץ בלי לומר משהו,

that bud is a young one.

המשמעות היא שהעלה צעיר מדי.

So, I will -- since I am not young and am very old,

ולכן -- ומכיוון שאני כבר לא צעיר אלא אני כבר מבוגר --

I still will say something.

אז בכל זאת אומר משהו.

We are hosting this conference at a very opportune moment,

אנחנו מארחים את הכנס הזה ברגע מתאים במיוחד

because another conference is taking place in Berlin.

בגלל שכנס אחר מתקיים כרגע בברלין.

It is the G8 Summit.

זהו המפגש של ארגון המדינות המתועשות (G8).

The G8 Summit proposes that the solution to Africa's problems

ההצעה של הארגון לפתרון הבעיות של אפריקה

should be a massive increase in aid,

צריכה להיות הגברה מסיבית של סיוע,

something akin to the Marshall Plan.

משהו בסגנון תוכנית מרשל.

Unfortunately, I personally do not believe in the Marshall Plan.

למרבה הצער, אני אישית לא מאמין בתוכנית מרשל.

One, because the benefits of the Marshall Plan have been overstated.

הסיבה הראשונה, היא בגלל שהיתרונות של תוכנית מרשל היו מוגזמים.

Its largest recipients were Germany and France,

המרוויחים העיקריים מהתוכנית היו גרמניה וצרפת,

and it was only 2.5 percent of their GDP.

וזה היווה רק 2.5 אחוזים מהתוצר שלהם.

An average African country receives foreign aid

מדינה אפריקאית ממוצעת מקבלת סיוע חוץ

to the tune of 13, 15 percent of its GDP,

ברמה של 13, 15 אחוזים מהתמ"ג שלה,

and that is an unprecedented transfer of financial resources

זוהי העברת כספים חסרת תקדים

from rich countries to poor countries.

ממדינות עשירות למדינות עניות.

But I want to say that there are two things we need to connect.

אבל ברצוני לומר שישנם שני דברים שעלינו לחבר.

How the media covers Africa in the West, and the consequences of that.

כיצד התקשורת מציגה את אפריקה במערב, ועל ההשלכות של זה.

By displaying despair, helplessness and hopelessness,

על ידי הצגת ייאוש, חוסר אונים וחוסר תקווה,

the media is telling the truth about Africa, and nothing but the truth.

התקשורת אומרת את האמת על אפריקה, ושום דבר מלבד האמת.

However, the media is not telling us the whole truth.

אך עם זאת התקשורת לא מספרת לנו את כל האמת במלואה.

Because despair, civil war, hunger and famine,

בגלל שייאוש, מלחמת אזרחים ורעב,

although they're part and parcel of our African reality,

למרות שכל אלה הם חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו באפריקה,

they are not the only reality.

זוהי לא המציאות היחידה.

And secondly, they are the smallest reality.

ושנית זהו צמצום המציאות.

Africa has 53 nations.

באפריקה ישנם 53 מדינות.

We have civil wars only in six countries,

קיימת מלחמת אזרחים רק בשש מדינות מתוכם,

which means that the media are covering only six countries.

כלומר התקשורת מכסה רק שש מדינות.

Africa has immense opportunities that never navigate

לאפריקה יש מגוון אפשרויות עצום שלא מצליחות לנווט

through the web of despair and helplessness

דרך הרשת של היאוש והחוסר אונים

that the Western media largely presents to its audience.

שהתקשורת המערבית מציגה לקהל שלה.

But the effect of that presentation is, it appeals to sympathy.

אבל האפקט של הצגה זו, הוא כדי למשוך אהדה.

It appeals to pity. It appeals to something called charity.

הוא מושך רחמים, הוא מושך אל משהו שנקרא צדקה.

And, as a consequence, the Western view

וכתוצאה מכך, נקודת המבט המערבית

of Africa's economic dilemma is framed wrongly.

על הדילמה הכלכלית האפריקאית מוצגת בצורה שגויה.

The wrong framing is a product of thinking

זה נגרם כתוצאה של מחשבה

that Africa is a place of despair.

על אפריקה כמקום של ייאוש.

What should we do with it? We should give food to the hungry.

מה אנחנו צריכים לעשות עם זה ? עלינו לתת אוכל לרעבים.

We should deliver medicines to those who are ill.

עלינו לתת תרופות לחולים.

We should send peacekeeping troops

עלינו לשלוח כוחות לשמירת השלום

to serve those who are facing a civil war.

שישרתו את מי שעומדים בפני מלחמת אזרחים.

And in the process, Africa has been stripped of self-initiative.

ובתהליך הזה אפריקה נפרדת מהיוזמה העצמית שלה.

I want to say that it is important to recognize

אני רוצה להגיד שחשוב להכיר

that Africa has fundamental weaknesses.

שלאפריקה יש חולשות מהייסוד שלה.

But equally, it has opportunities and a lot of potential.

אך באותה מידה, יש לה המון אפשרויות מלאות פוטנציאל.

We need to reframe the challenge that is facing Africa,

עלינו לתת חשיבה חדשה לאתגרים שעומדים בפני אפריקה

from a challenge of despair,

מאתגר של ייאוש,

which is called poverty reduction,

ייאוש שנקרא צמצום העוני,

to a challenge of hope.

לאתגר של תקווה.

We frame it as a challenge of hope, and that is worth creation.

אנחנו נגדיר זאת כאתגר של תקווה, וזה שווה יצירה.

The challenge facing all those who are interested in Africa

האתגר המוצב בפני כל מי שמתעניין באפריקה

is not the challenge of reducing poverty.

זה לא האתגר לצמצום העוני.

It should be a challenge of creating wealth.

זה צריך להיות אתגר ליצירת רווחה.

Once we change those two things --

ברגע שאנו נשנה את שני הדברים הללו --

if you say the Africans are poor and they need poverty reduction,

אם אתם אומרים שאפריקה ענייה והם צריכים לצמצם את העוני,

you have the international cartel of good intentions

אתם בתוך מוסד בינלאומי של כוונות טובות

moving onto the continent, with what?

אשר נע בכיוון היבשת, אך עם מה?

Medicines for the poor, food relief for those who are hungry,

תרופות לעניים ואוכל לאנשים הרעבים,

and peacekeepers for those who are facing civil war.

וכוחות שמירת שלום לאלה שמתמודדים אל מול מלחמת אזרחים.

And in the process, none of these things really are productive

ובתוך התהליך הזה אף אחד מאלה לא באמת פרודקטיבי.

because you are treating the symptoms, not the causes

כי אז אתם מטפלים בסימפטומים, ולא בבעיות

of Africa's fundamental problems.

היסודיות של אפריקה.

Sending somebody to school and giving them medicines,

לשלוח ילדים לבית הספר ולתת להם תרופות,

ladies and gentlemen, does not create wealth for them.

גבירותי ורבותי, זה לא יוצר רווחה עבורם.

Wealth is a function of income, and income comes from you finding

רווחה היא פונקציה של הכנסה, והכנסה מגיעה מכך שמוצאים

a profitable trading opportunity or a well-paying job.

הזדמנות מסחר טובה, או עבודה עם תשלום טוב.

Now, once we begin to talk about wealth creation in Africa,

עכשיו, שאנחנו מתחילים לדבר על יצירת רווחה באפריקה,

our second challenge will be,

האתגר השני יהיה,

who are the wealth-creating agents in any society?

מי הם יוצרי הרווחה בכל חברה?

They are entrepreneurs. [Unclear] told us they are always

הם יזמים, וכמו שאומרים לנו תמיד

about four percent of the population, but 16 percent are imitators.

בערך ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה הם כאלה, ושש עשרה אחוז הם חקיינים.

But they also succeed at the job of entrepreneurship.

אבל גם אלה מצליחים ליצור עבודה יזמית איכותית.

So, where should we be putting the money?

אז איפה נשקיע את הכסף?

We need to put money where it can productively grow.

אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במקום שהוא יכול לגדול בצורה פרודקטיבית.

Support private investment in Africa, both domestic and foreign.

תמיכה בהשקעות פרטיות באפריקה, מקומיות וזרות כאחד.

Support research institutions,

תמיכה במכוני מחקר,

because knowledge is an important part of wealth creation.

בגלל שידע הוא חלק חשוב ביצרת רווחה.

But what is the international aid community doing with Africa today?

אבל מה עושה הקהילה התורמת עם אפריקה היום?

They are throwing large sums of money for primary health,

הם זורקים סכומים גדולים של כסף על בריאות כללית,

for primary education, for food relief.

על השכלה כללית, על הקלה ברעב.

The entire continent has been turned into

היבשת כולה הפכה להיות

a place of despair, in need of charity.

מקום של ייאוש, עם דרישה לצדקה.

Ladies and gentlemen, can any one of you tell me

גבירותי ורבותי, האם מישהוא מכם יכול לספר לי

a neighbor, a friend, a relative that you know,

על שכן, חבר או מכר שאתם מכירים,

who became rich by receiving charity?

שנהייה עשיר מקבלת תרומות?

By holding the begging bowl and receiving alms?

על-ידי החזקת קערה קטנה ולהתחנן לכסף?

Does any one of you in the audience have that person?

האם למישהוא בקהל יש מכר שכזה?

Does any one of you know a country that developed because of

האם מישהוא מבינכם מכיר מדינה שהתפתחה בעקבות

the generosity and kindness of another?

הנדיבות והטוב לב של אחרים?

Well, since I'm not seeing the hand,

ובכן, בגלל שאני לא רואה ידים מונפות באוויר,

it appears that what I'm stating is true.

כנראה שאני באמת צודק.

(Bono: Yes!)

(בונו - נכון!)

Andrew Mwenda: I can see Bono says he knows the country.

אנדרו מוונדה: אני רואה שבונו מכיר מדינה כזו.

Which country is that?

איזו מדינה זאת?

(Bono: It's an Irish land.)

בונו : זה משהו עם שם אירי.

(Laughter)

(צחוק)

(Bono: [unclear])

בונו: (לא ברור)

AM: Thank you very much. But let me tell you this.

תודה רבה לך, אבל תן לי להגיד לך משהו,

External actors can only present to you an opportunity.

שחקנים חיצוניים יכולים רק להגיש לך את ההזדמנות.

The ability to utilize that opportunity and turn it into an advantage

היכולת לנצל את ההזדמנות הזו ולהפוך אותה ליתרון

depends on your internal capacity.

תלויה ביכולת הפנימית שלך לקבל אותה.

Africa has received many opportunities.

אפריקה קיבלה המון הזדמנויות,

Many of them we haven't benefited much.

הרבה מהם לא היו לעזר רב.

Why? Because we lack the internal, institutional framework

למה ? משום שחסר לנו מסגרת מדינית ממוסדת

and policy framework that can make it possible for us

ומסגרת של מדיניות שיכולה לאפשר לנו

to benefit from our external relations. I'll give you an example.

להנות מיחסי החוץ שלנו. אני אתן לך דוגמא.

Under the Cotonou Agreement,

במסגרת הסכם קוטונו,

formerly known as the Lome Convention,

המוכרת בשם אמנת לומה,

African countries have been given an opportunity by Europe

מדינות אפריקאיות קיבלו הזדמנות על-ידי מדינות אירופאיות

to export goods, duty-free, to the European Union market.

לייצוא של סחורות ללא מיסים לשוק האירופאי.

My own country, Uganda, has a quota to export 50,000 metric tons

המדינה שלי, אוגנדה, קיבלה בקשה לייצוא של 50 אלף טון

of sugar to the European Union market.

של סוכר לשוק האירופאי.

We haven't exported one kilogram yet.

עדיין לא שלחנו אפילו קילוגרם אחד.

We import 50,000 metric tons of sugar from Brazil and Cuba.

אנחנו מייבאים 50 אלף טון של סוכר מברזיל וקובה.

Secondly, under the beef protocol of that agreement,

שנית, בהסכם זה בסעיף הבשר,

African countries that produce beef

מדינות אפריקאיות שמייצרות בשר

have quotas to export beef duty-free to the European Union market.

קיבלו בקשה לייצוא של בשר ללא מיסים לשוק האירופאי.

None of those countries, including Africa's most successful nation, Botswana,

אף אחת מהמדינות הללו, כולל המדינה הכי מצליחה באפריקה, בוצוונה,

has ever met its quota.

לא ענתה לבקשה זו.

So, I want to argue today that the fundamental source of Africa's

אז אני רוצה לטעון היום כי המקור הבסיסי של אפריקה

inability to engage the rest of the world

לחוסר היכולת להעסיק את שאר העולם

in a more productive relationship

ביחסים יותר יצרניים

is because it has a poor institutional and policy framework.

זה בגלל הממסד הגרוע והתשתיות המדיניות.

And all forms of intervention need support,

וכל צורות הארגונים הזקוקים לתמיכה,

the evolution of the kinds of institutions that create wealth,

האבולוציה של כל המוסדות ליצירת רווחה,

the kinds of institutions that increase productivity.

והמוסדות שמגבירות את הפרודוקטיביות.

How do we begin to do that, and why is aid the bad instrument?

איך אנחנו מתחילים לעשות זאת, ומדוע סיוע הוא כלי גרוע?

Aid is the bad instrument, and do you know why?

סיוע הוא כלי גרוע, ואתם יודעים מדוע?

Because all governments across the world need money to survive.

בגלל שכל הממשלות בעולם זקוקות לכסף כדי לשרוד.

Money is needed for a simple thing like keeping law and order.

הכסף נזקק לדברים פשוטים כגון שמירת הסדר והחוק.

You have to pay the army and the police to show law and order.

עליכם לשלם לצבא ולמשטרה כדי להראות חוק וסדר.

And because many of our governments are quite dictatorial,

ובגלל שהרבה ממשלות אצלנו הם דיקטטורות,

they need really to have the army clobber the opposition.

הם באמת צריכות את הצבא כדי לחסל את ההתנגדות.

The second thing you need to do is pay your political hangers-on.

הדבר השני שאתם אמורים לשלם עליו הוא בובות פוליטיות.

Why should people support their government?

מדוע אנשים צריכים לתמוך בממשלה שלהם?

Well, because it gives them good, paying jobs,

ובכן, בגלל שזה נותן להם עבודות עם משכורת טובה.

or, in many African countries, unofficial opportunities

או לחילופין, בהרבה ארצות אפריקאיות, הזדמנויות לא רשמיות

to profit from corruption.

להרוויח משחיתות.

The fact is no government in the world,

האמת היא, שאין ממשלה בעולם,

with the exception of a few, like that of Idi Amin,

למעט בודדות כמו של אידי אמין,

can seek to depend entirely on force as an instrument of rule.

שיכולות לתלות את כל קיומם על כוחניות השלטון.

Many countries in the [unclear], they need legitimacy.

מדינות רבות צריכות לגיטימציה.

To get legitimacy, governments often need to deliver things like primary education,

על מנת לקבל לגיטימיות, ממשלות מציעות דברים כגון חינוך יסודי,

primary health, roads, build hospitals and clinics.

בריאות, דרכים, בניית בתי-חולים ומרפאות.

If the government's fiscal survival

אם השרידות הכלכלית של הממשלה

depends on it having to raise money from its own people,

תלויה ביכולת שלה לאסוף כסף מאזרחיה,

such a government is driven by self-interest

ממשלה כזו מונעת על-ידי מניעים עצמיים

to govern in a more enlightened fashion.

כדי למשול בצורה נאורה יותר.

It will sit with those who create wealth.

היא תשב עם אלה שיוצרים רווחה.

Talk to them about the kind of policies and institutions

תדבר אתם על פוליטיקה וממסדיות

that are necessary for them to expand a scale and scope of business

אשר דרושים להם להרחבת העסקים והיקפם

so that it can collect more tax revenues from them.

כך היא תוכל לגבות יותר מסים מהם.

The problem with the African continent

הבעיה עם יבשת אפריקה

and the problem with the aid industry

והבעיה עם תעשיית הסיוע

is that it has distorted the structure of incentives

שהיא יוצרת מבנה מעוות של תמריצים

facing the governments in Africa.

מול ממשלות באפריקה.

The productive margin in our governments' search for revenue

השולים היצרניים בחיפושי הממשלות שלנו אחר הכנסה

does not lie in the domestic economy,

לא נמצאות בתוך הכלכלה שלנו,

it lies with international donors.

אלא נמצאות אצל תורמים בין-לאומיים.

Rather than sit with Ugandan --

במקום לשבת עם אוגנדה --

(Applause) --

(מחיאות כפיים)

rather than sit with Ugandan entrepreneurs,

במקום לשבת עם יזמים מאוגנדה,

Ghanaian businessmen, South African enterprising leaders,

אנשי עסקים גינאים, ומנהיגים דרום אפריקאים,

our governments find it more productive

הממשלות שלנו מוצאות לנכון

to talk to the IMF and the World Bank.

לדבר עם קרן המטבע העולמי והבנק העולמי.

I can tell you, even if you have ten Ph.Ds.,

אני יכול לומר לכם, שגם אם יש לכם עשרה תארי דוקטור,

you can never beat Bill Gates in understanding the computer industry.

לעולם לא תנצחו את בייל גיטס בהבנת תעשיית המחשבים.

Why? Because the knowledge that is required for you to understand

מדוע ? כי הידע הדרוש לכם להבין

the incentives necessary to expand a business --

את התמריצים להגדלת העסקים,

it requires that you listen to the people, the private sector actors in that industry.

מחייב אותכם להקשיב לאנשים, למגזר הפרטי בתעשייה זו.

Governments in Africa have therefore been given an opportunity,

ממשלות באפריקה קיבלו הזדמנות

by the international community, to avoid building

על-ידי קהילות בינלאומיות להימנע מבנייה

productive arrangements with your own citizens,

של סידור מערך יצרני עם האזרחים שלכם,

and therefore allowed to begin endless negotiations with the IMF

ולכן הותר לה לפתוח במשא ומתן אינסופי עם קרן המטבע

and the World Bank, and then it is the IMF and the World Bank

ועם הבנק הבינלאומי, ואז קרן המטבע והבנק הבינלאומי

that tell them what its citizens need.

צריכות להגיד להם מה האזרחים צריכים.

In the process, we, the African people, have been sidelined

בתהליך הזה, האזרחים האפריקאים, הפכו להיות מנודים

from the policy-making, policy-orientation, and policy-

מהחלטות פוליטיות, מאוריינטציה פוליטית,

implementation process in our countries.

ויישום פוליטי במדינות שלנו.

We have limited input, because he who pays the piper calls the tune.

יש לנו יכולת מוגבלת, כי מי שמנגן הוא הזה הקובע את הטון.

The IMF, the World Bank, and the cartel of good intentions in the world

קרן המטבע,הבנק העולמי ומוסד הכוונות הטובות בעולם

has taken over our rights as citizens,

לקחו לנו את הזכויות כאזרחים,

and therefore what our governments are doing, because they depend on aid,

ובגלל שהממשלות שלנו זקוקות לסיוע, מה שהם עושות

is to listen to international creditors rather than their own citizens.

זה לשמוע לגופים בינלאומיים במקום להקשיב לאזרחים שלהם.

But I want to put a caveat on my argument,

אבל אני רוצה לשים אזהרה על הטענה שלי,

and that caveat is that it is not true that aid is always destructive.

האזהרה היא כי זה לא תמיד נכון שהסיוע תמיד הרסני.

Some aid may have built a hospital, fed a hungry village.

חלק מהעזרה עזר לבנות בית-חולים, ולהאכיל כפר רעב.

It may have built a road, and that road

העזרה בנתה כביש, וכביש זה

may have served a very good role.

שימש תפקיד טוב מאוד.

The mistake of the international aid industry

הטעות של תעשיית הסיוע הבינלאומי

is to pick these isolated incidents of success,

היא לקחת את הדברים הללו המסמנים הצלחה,

generalize them, pour billions and trillions of dollars into them,

להפוך אותם לכללים, ולשפוך עליהם טריליונים ומיליונים של דולרים,

and then spread them across the whole world,

ולאחר מכן להפיץ אותם ברחבי העולם כולו,

ignoring the specific and unique circumstances in a given village,

התעלמות מהצרכים המיוחדים והספציפיים לכל כפר נתון,

the skills, the practices, the norms and habits

את הכישורים, את שיטות העבודה, הנורמות וההרגלים

that allowed that small aid project to succeed --

שמאפשרות לעזרה להפוך להצלחה --

like in Sauri village, in Kenya, where Jeffrey Sachs is working --

כמו בכפר בשם סאורי אשר בקניה היכן שג'ף סאקס עובד --

and therefore generalize this experience

ולכן מכליל את החוויה הזו

as the experience of everybody.

כחוויה של כולם.

Aid increases the resources available to governments,

העזרה מגדילה את המשאבים הזמינים עבור הממשלה,

and that makes working in a government the most profitable thing

וזה עושה את העבודה בממשלה לדבר הרווחי ביותר

you can have, as a person in Africa seeking a career.

שאתה יכול למצוא כאדם המחפש עבודה באפריקה.

By increasing the political attractiveness of the state,

על-ידי הגדלת האטרקטיביות הפוליטית במדינה הזו,

especially in our ethnically fragmented societies in Africa,

במיוחד בחברות אתניות מחולקות אפריקאיות,

aid tends to accentuate ethnic tensions

הסיוע נוטה להדגיש מתחים אתניים

as every single ethnic group now begins struggling to enter the state

מאחר וכל קבוצה אתנית מתחילה להילחם כדי להיכנס לממשל

in order to get access to the foreign aid pie.

כדי לקבל גישה לסיוע העולמי.

Ladies and gentlemen, the most enterprising people in Africa

גבירותי ורבותי, האנשים הכי יוזמים באפריקה

cannot find opportunities to trade and to work in the private sector

לא יכולים למצוא אפשרויות מסחר בשוק הפרטי

because the institutional and policy environment is hostile to business.

משום שהממסד והמדיניות עוינים לעסקים.

Governments are not changing it. Why?

הממשלות אינן משנות זאת. מדוע?

Because they don't need to talk to their own citizens.

בגלל שהן אינן זקוקות לדבר עם האזרחים שלהן.

They talk to international donors.

הן מדברות עם תורמים מהקהילה הבין-לאומית.

So, the most enterprising Africans end up going to work for government,

ולכן האנשים הכי יזמים הולכים לעבוד עבור הממשלה,

and that has increased the political tensions in our countries

וזה מגביר את המתח הפוליטי במדינות שלנו

precisely because we depend on aid.

דווקא משום שאנו תלויים בסיוע.

I also want to say that it is important for us to

וברצוני גם לומר שחשוב לנו

note that, over the last 50 years, Africa has been receiving increasing aid

לשים לב שבמשך החמישים שנים האחרונות אפריקה מקבלת סיוע מוגדל

from the international community,

מהקהילה הבין לאומית

in the form of technical assistance, and financial aid,

בצורות של עזרה טכנית, וסיוע כספי,

and all other forms of aid.

ובכל הצורות השונות של סיוע.

Between 1960 and 2003, our continent received 600 billion dollars of aid,

בין השנים 1960-2003 היבשת שלנו קיבלה 600 מיליארד דולר של סיוע,

and we are still told that there is a lot of poverty in Africa.

ואנחנו עדיין טוענים שיש הרבה עוני באפריקה.

Where has all the aid gone?

לאן נעלמו כל כספי הסיוע?

I want to use the example of my own country, called Uganda,

אני מעוניין להשתמש בדוגמה של המדינה שלי הנקראת אוגנדה

and the kind of structure of incentives that aid has brought there.

ואת מבנה התמריצים שהסיוע הביא.

In the 2006-2007 budget, expected revenue: 2.5 trillion shillings.

בתקציב 2006-2007 צפוי הכנסות של 2.5 טריליון שילינג.

The expected foreign aid: 1.9 trillion.

הסיוע הזר הצפוי : 1.9 טריליון.

Uganda's recurrent expenditure -- by recurrent what do I mean?

ההוצאות החוזרות של אוגנדה -- למה אני מתכוון בחוזרות?

Hand-to-mouth is 2.6 trillion.

יד לפה -- 2.6 טריליון.

Why does the government of Uganda budget spend 110 percent

מדוע הממשלה באוגנדה מוציאה 110%

of its own revenue?

מההכנסות שלה?

It's because there's somebody there called foreign aid, who contributes for it.

זה בגלל שמישהו בשם עזרה מבחוץ תורם לה.

But this shows you that the government of Uganda

אבל זה מראה לכם כי ממשלת אוגנדה

is not committed to spending its own revenue

לא מחויבת בהוצאת ההכנסות שלה

to invest in productive investments,

בהשקעות פרודוקטיביות,

but rather it devotes this revenue

אלא מקדישות את ההכנסות

to paying structure of public expenditure.

כדי לשלם את ההוצאות הציבוריות.

Public administration, which is largely patronage, takes 690 billion.

המנהל ציבורי, שברובו הוא בעל הסמכויות, לוקח 690 מיליארד.

The military, 380 billion.

הצבא לוקח 380 מיליארד.

Agriculture, which employs 18 percent of our poverty-stricken citizens,

החקלאות, אשר מעסיקה 18% מהאוכלוסיה המוכת עוני שלנו,

takes only 18 billion.

מקבלת רק 18 מיליארד.

Trade and industry takes 43 billion.

המסחר והתעשייה לוקחות 43 מיליארד.

And let me show you, what does public expenditure --

ותנו לי להראות לכם מה ההוצאה הציבורית --

rather, public administration expenditure -- in Uganda constitute?

ליתר דיוק, ההוצאות של המנהל הציבורי, כמה הם מהווים באוגנדה?

There you go. 70 cabinet ministers, 114 presidential advisers,

אז הנה 70 שרים, 114 יועצים לנשיא --

by the way, who never see the president, except on television.

שבדרך אגב, אף פעם לא ראו את הנשיא, למעט בטלוויזיה.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And when they see him physically, it is at public functions like this,

וכאשר הם רואים אותו פיסית זה באירועים ציבוריים כמו זה

and even there, it is him who advises them.

וגם אז הוא האיש שמייעץ להם.

(Laughter)

(צחוק)

We have 81 units of local government.

יש לנו 81 מועצות מקומיות

Each local government is organized like the central government --

לכל מועצה ארגון בסדר גודל של הממשלה --

a bureaucracy, a cabinet, a parliament,

ביורוקרטיה, ממשלה, פרלמנט,

and so many jobs for the political hangers-on.

והמון משרות לכל הבובות הפוליטיות.

There were 56, and when our president wanted to

והיו 56 משרות כאלה, וכאשר הנשיא שלנו

amend the constitution and remove term limits,

רצה להסיר את המגבלה הזו ולתקן את החוקה,

he had to create 25 new districts, and now there are 81.

הוא הוסיף 25 משרות, ונכון להיום יש 81 משרות.

Three hundred thirty-three members of parliament.

333 חברי פרלמנט.

You need Wembley Stadium to host our parliament.

אתם זקוקים לאצטדיון וומבלי כדי לארח את הפרלמנט שלנו.

One hundred thirty-four commissions

134 גופים של מיסים.

and semi-autonomous government bodies,

וגופים חצי-אוטונומיים ממשלתים,

all of which have directors and the cars. And the final thing,

שלכולם יש דירקטורים ומכוניות - והדבר האחרון,

this is addressed to Mr. Bono. In his work, he may help us on this.

זה מופנה למר בונו. שבעבודתו הוא עשוי לעזור לנו בזה.

A recent government of Uganda study found

מחקר די חדש של ממשלת אוגנדה מצא כי

that there are 3,000 four-wheel drive motor vehicles

ישנם 3,000 כלי רכב ארבע על ארבע

at the Minister of Health headquarters.

במטה שר הבריאות.

Uganda has 961 sub-counties, each of them with a dispensary,

לאוגנדה יש 961 מחוזות משנה, וכל אחד מהם עם מרפאה,

none of which has an ambulance.

לאף אחד מאלה אין אמבולנס.

So, the four-wheel drive vehicles at the headquarters

ולכן כל אחד מהרכבים במטה שר הבריאות

drive the ministers, the permanent secretaries, the bureaucrats

מסיעים את השר, את המזכירים, הבירוקרטים

and the international aid bureaucrats who work in aid projects,

ואת הבירוקרטים של הסיוע הבינלאומי שעובדים בפרויקטים של סיוע

while the poor die without ambulances and medicine.

כאשר המסכנים באמת נמצאים ללא אמבולנס ותרופות.

Finally, I want to say that before I came to speak here,

לסיום, ברצוני לומר שלפני שבאתי הנה

I was told that the principle of TEDGlobal

נאמר לי שהעקרונות של TED-GLOBAL

is that the good speech should be like a miniskirt.

שנאום טוב צריך להיות כמו חצאית מיני --

It should be short enough to arouse interest,

זה צריך להיות קצר מספיק כדי לעורר עניין,

but long enough to cover the subject.

אבל מספיק ארוך כדי לכסות את הנושא.

I hope I have achieved that.

אני מקווה שהצלחתי להשיג זאת.

(Laughter)

(צחוק)

Thank you very much.

תודה רבה לכולכם.

(Applause)

מחיאות כפיים