An underwater art museum, teeming with life | Jason deCaires Taylor

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Ten years ago,

לפני עשר שנים,

I had my first exhibition here.

הצגתי כאן לראשונה.

I had no idea if it would work or was at all possible,

לא היה לי מושג אם זה יעבוד או אם זה בכלל אפשרי,

but with a few small steps and a very steep learning curve,

אבל בכמה צעדים קטנים ועקומת למידה תלולה מאוד,

I made my first sculpture, called "The Lost Correspondent."

יצרתי את הפסל הראשון שלי, שנקרא "הכתב האבוד."

Teaming up with a marine biologist and a local dive center,

שיתפתי פעולה עם ביולוג ימי ומרכז צלילה מקומי,

I submerged the work off the coast of Grenada,

השקעתי את העבודה לחופי גרנדה,

in an area decimated by Hurricane Ivan.

באזור שהוחרב על ידי הוריקן אייבן.

And then this incredible thing happened.

ואז הדבר המדהים הזה קרה.

It transformed.

הוא השתנה.

One sculpture became two.

פסל אחד הפך לשניים.

Two quickly became 26.

שניים הפכו במהרה ל 26.

And before I knew it,

ולפני שידעתי,

we had the world's first underwater sculpture park.

יצרנו את פארק הפסלים התת ימי הראשון בעולם.

In 2009, I moved to Mexico and started by casting local fisherman.

ב 2009, עברתי למקסיקו והתחלתי ביציקת דייגים מקומיים.

This grew to a small community,

זה גדל לקהילה קטנה,

to almost an entire movement of people in defense of the sea.

לכמעט תנועה שלמה של אנשים המגנים על הים.

And then finally, to an underwater museum,

ואז לבסוף, למוזיאון תת ימי,

with over 500 living sculptures.

עם מעל 500 פסלים חיים.

Gardening, it seems, is not just for greenhouses.

גינון, כך נראה, זה לא רק לחממות.

We've since scaled up the designs:

מאז הגדלנו את העיצובים:

"Ocean Atlas," in the Bahamas, rising 16 feet up to the surface

"אטלס אוקיינוס," בבהאמס, עולה עד 6 מטר מעל פני המים

and weighing over 40 tons,

ושוקל מעל 40 טונות,

to now currently in Lanzarote,

וכיום בלנזרותי,

where I'm making an underwater botanical garden,

שם אני יוצר גן בוטני תת ימי,

the first of its kind in the Atlantic Ocean.

הראשון מסוגו באוקיינוס האטלנטי.

Each project, we use materials and designs that help encourage life;

בכל פרוייקט, השתמשנו בחומרים ועיצובים המעודדים חיים;

a long-lasting pH-neutral cement provides a stable and permanent platform.

בטון עמיד בעל חומציות ניטרלית, שמספק פלטפורמה יציבה וקבועה.

It is textured to allow coral polyps to attach.

המרקם שלו מאפשר לפוליפים של אלמוגים להתחבר אליו.

We position them down current from natural reefs

אנחנו ממקמים אותם במורד הזרם משוניות טבעיות

so that after spawning, there's areas for them to settle.

כך שאחרי ההשרצה, יש להם אתרי התיישבות.

The formations are all configured so that they aggregate fish

הצורות כולן מאורגנות כך שהן ימשכו דגים

on a really large scale.

בקנה מידה ממש גדול.

Even this VW Beetle has an internal living habitat

אפילו לחיפושית הזו יש אזור מחיה פנימי

to encourage crustaceans such as lobsters and sea urchins.

כדי לעודד סרטנים כמו לובסטרים וכוכבי ים.

So why exhibit my work in the ocean?

אז למה להציג את העבודה שלי באוקיינוס?

Because honestly, it's really not easy.

מפני שבאמת, זה לא ממש קל.

When you're in the middle of the sea under a hundred-foot crane,

כשאתה באמצע הים תחת מנוף של שלושים מטר,

trying to lower eight tons down to the sea floor,

מנסה להוריד שמונה טונות לקרקעית הים,

you start to wonder whether I shouldn't have taken up watercolor painting instead.

אתה מתחיל לתהות אם לא היית צריך לבחור בציור בצבעי מים במקום זאת.

(Laughter)

(צחוק)

But in the end, the results always blow my mind.

אבל בסוף, התוצאות תמיד מדהימות אותי.

(Music)

(מוזיקה)

The ocean is the most incredible exhibition space

האוקיינוס הוא חלל התצוגה המדהים בעולם

an artist could ever wish for.

שאמן אי פעם יוכל לקוות לו.

You have amazing lighting effects changing by the hour,

יש לכם אפקטים מדהימים של תאורה שמשתנים כל שעה,

explosions of sand covering the sculptures in a cloud of mystery,

פיצוצים של חול שמכסים את הפסלים בענן של מסתורין,

a unique timeless quality

איכות יחודית חסרת זמן

and the procession of inquisitive visitors,

ותהלוכה של מבקרים חקרנים,

each lending their own special touch to the site.

כל אחד נותן את המגע המיוחד שלו לאתר.

(Music)

(מוזיקה)

But over the years,

אבל במהלך השנים,

I've realized that the greatest thing about what we do,

הבנתי שהדבר הכי גדול בנוגע למה שאנחנו עושים,

the really humbling thing about the work,

הדבר הבאמת צנוע בנוגע לעבודה,

is that as soon as we submerge the sculptures,

זה שברגע שאנחנו משקיעים את הפסלים,

they're not ours anymore,

הם לא שלנו יותר,

because as soon as we sink them,

מפני שברגע שאנחנו משקיעים אותם,

the sculptures, they belong to the sea.

הפסלים שייכים לים.

As new reefs form, a new world literally starts to evolve,

כששוניות חדשות נוצרות, עולם חדש מתחיל להתפתח,

a world that continuously amazes me.

עולם שמפתיע אותי ללא הפסק.

It's a bit of a cliché, but nothing man-made

זו קצת קלישאה, אבל אף מעשה ידי אדם

can ever match the imagination of nature.

אינו יכול להשתוות לדמיון של הטבע.

Sponges look like veins across the faces.

ספוגים נראים כמו עורקים על פני הפנים,

Staghorn coral morphs the form.

אלמוגי סטגהורן משנים את צורתם.

Fireworms scrawl white lines as they feed.

תולעי אש מציירות קוים לבנים כשהן ניזונות.

Tunicates explode from the faces.

מייתרני זנב מתפוצצים מפניהם.

Sea urchins crawl across the bodies feeding at night.

קיפודי ים זוחלים על פני הגוף וניזונים בלילה.

Coralline algae applies a kind of purple paint.

אצות קורלין מורחות מעין צבע סגול.

The deepest red I've ever seen in my life lives underwater.

האדום הכי עמוק שאי פעם ראיתי בחיים חי מתחת למים.

Gorgonian fans oscillate with the waves.

מניפות גורגונה מרעידות את המים עם הגלים.

Purple sponges breathe water like air.

ספוגים סגולים נושמים מים כמו אוויר.

And grey angelfish glide silently overhead.

ודגי מלאך אפורים גולשים בשקט מעל.

And the amazing response we've had to these works

והתגובה המדהימה שקיבלנו לעבודות האלו

tells me that we've managed to plug into something really primal,

מלמדת אותי שהצלחנו להתחבר למשהו באמת ראשוני,

because it seems that these images translate across the world,

מפני שנראה שהדימויים האלו מובנים ברחבי העולם,

and that's made me focus on my responsibility as an artist

וזה גרם לי להתמקד באחריות שלי כאמן

and about what I'm trying to achieve.

ובמה שאני מנסה להשיג.

I'm standing here today on this boat in the middle of the ocean,

אני עומד פה היום על הסירה הזו באמצע האוקיינוס,

and this couldn't be a better place

ואין מקום טוב מזה

to talk about the really, really important effect of my work.

כדי לדבר על האפקט הממש ממש חשוב של העבודה שלי.

Because as we all know,

מפני שכפי שכולנו יודעים,

our reefs are dying, and our oceans are in trouble.

השוניות שלנו מתות, והאוקיינוסים שלנו בצרה.

So here's the thing:

אז הנה העניין:

the most used, searched and shared image

התמונה הכי בשימוש ומשותפת ומחופשת

of all my work thus far is this.

של כל העבודות שלי עד עכשיו היא זו.

And I think this is for a reason,

ואני חושב שיש לכך סיבה,

or at least I hope it is.

או לפחות אני מקווה שזה כך.

What I really hope is that people are beginning to understand

מה שאני באמת מקווה זה שאנשים מתחילים להבין

that when we think of the environment and the destruction of nature,

שכשאנחנו חושבים על הסביבה והרס הטבע,

that we need to start thinking about our oceans, too.

אנחנו צריכים להתחיל לחשוב גם על האוקיינוסים שלנו.

Since building these sites, we've seen some phenomenal

מאז בניית האתרים האלו, יש לנו כמה תוצאות

and unexpected results.

יוצאות דופן ולא צפויות.

Besides creating over 800 square meters of new habitats and living reef,

חוץ מליצור יותר מ 800 מטר רבועים של אזורי מחיה חדשים ושוניות חיות,

visitors to the marine park in Cancun now divide half their time

מבקרים לפארק הימי בקנקון עכשיו מחלקים חצי מזמנם

between the museum and the natural reefs,

בין המוזיאון והשוניות הטבעיות,

providing significant rest for natural, overstressed areas.

מספקים מנוחה משמעותית לאזורים טבעיים עמוסים מדי.

Visitors to "Ocean Atlas" in the Bahamas highlighted a leak

מבקרים ל"אוקיינוס אטלס" בבהאמאס הראו דליפה

from a nearby oil refinery.

ממזקקת נפט קרובה.

The subsequent international media forced the local government

פעילות המדיה הבין לאומית לאחר מכן הכריחה את הממשל המקומי

to pledge 10 million dollars in coastal cleanups.

להוציא 10 מיליון דולר לניקוי חופי.

The sculpture park in Grenada was instrumental

פארק הפסלים בגרנדה הכריח את הממשל

in the government designating a spot -- a marine-protected area.

להכריז על קטע כאזור ימי מוגן.

Entrance fees to the park now help fund park rangers

עלויות כניסה לפארק עוזרות לממן שומרי פארק

to manage tourism and fishing quotas.

כדי להתמודד עם התיירות ומכסות הדייג.

The site was actually listed as a "Wonder of the World"

האתר הוכנס לרשימת "פלאי העולם"

by National Geographic.

על ידי נשיונל גאוגרפיק.

So why are we all here today in this room?

אז למה כולנו פה היום בחדר הזה?

What do we all have in common?

מה יש לכולנו במשותף?

I think we all share a fear

אני חושב שכולנו שותפים לפחד

that we don't protect our oceans enough.

שאנחנו לא מגינים על האוקיינוסים שלנו מספיק.

And one way of thinking about this

ודרך אחת לחשוב על זה

is that we don't regard our oceans as sacred,

זה שאנחנו לא מתייחסים לאוקיינוסים שלנו כמקודשים,

and we should.

ואנחנו צריכים.

When we see incredible places --

כשאנחנו רואים מקומות מדהימים --

like the Himalayas or the La Sagrada Família,

כמו ההימלאיה או לה סגרדה פמיליה,

or the Mona Lisa, even --

או המונה ליזה, אפילו --

when we see these incredible places and things,

כשאנחנו רואים את המקומות והדברים המדהימים האלו,

we understand their importance.

אנחנו מבינים את החשיבות שלהם.

We call them sacred,

אנחנו קוראים להם קדושים,

and we do our best to cherish them, to protect them

ואנחנו עושים ככל יכולתינו להוקיר אותם, להגן עליהם

and to keep them safe.

ולשמור עליהם.

But in order to do that,

אבל כדי לעשות את זה,

we are the ones that have to assign that value;

אנחנו אלה שצריכים לתת את הערך הזה;

otherwise, it will be desecrated

אחרת, הוא יחולל

by someone who doesn't understand that value.

על ידי מישהו שלא מבין את הערך.

So I want to finish up tonight by talking about sacred things.

אז אני רוצה לסיים בדיבור על דברים קדושים.

When we were naming the site in Cancun,

כשבחרנו שם לאתר בקנקון,

we named it a museum for a very important and simple reason:

קראנו לו מוזיאון מסיבה מאוד חשובה ופשוטה:

museums are places of preservation,

מוזיאונים הם מקום לשימור,

of conservation and of education.

של שיח ושל חינוך.

They're places where we keep objects of great value to us,

הם מקומות בהם אנחנו שומרים עצמים בעלי ערך רב עבורנו,

where we simply treasure them for them being themselves.

שם אנחנו אוצרים אותם בשל היותם עצמם.

If someone was to throw an egg at the Sistine Chapel,

אם מישהו היה זורק ביצה בקפלה הסיסטינית,

we'd all go crazy.

היינו משתגעים.

If someone wanted to build a seven-star hotel

אם מישהו היה רוצה לבנות מלון שבעה כוכבים

at the bottom of the Grand Canyon,

בתחתית הגראנד קניון,

then we would laugh them out of Arizona.

היינו צוחקים עליו ומגרשים אותו מאריזונה.

Yet every day we dredge, pollute and overfish our oceans.

ועדיין כל יום אנחנו הורסים, מזהמים, ודגים יותר מדי באוקיינוסים.

And I think it's easier for us to do that,

ואני חושב שקל לנו יותר לעשות את זה,

because when we see the ocean,

מפני שכשאנחנו רואים את האוקיינוס,

we don't see the havoc we're wreaking.

אנחנו לא רואים את ההרס שאנחנו גורמים.

Because for most people,

מפני שעבור רוב האנשים,

the ocean is like this.

האוקיינוס הוא כזה.

And it's really hard

וזה באמת קשה

to think of something that's just so plain and so enormous, as fragile.

לחשוב על משהו שהוא כל כך פשוט ועצום, כשביר.

It's simply too massive, too vast, too endless.

הוא פשוט מסיבי מדי, גדול מדי, אינסופי מדי.

And what do you see here?

ומה אתם רואים פה?

I think most people actually look past to the horizon.

אני חושב שרוב האנשים למעשה מביטים מעבר לאופק.

So I think there's a real danger

אז אני חושב שיש סכנה אמיתית

that we never really see the sea,

שאנחנו לעולם לא רואים את הים,

and if we don't really see it,

ואם אנחנו לא רואים אותו באמת,

if it doesn't have its own iconography,

אם אין לו איקונוגרפיה משלו,

if we miss its majesty,

אם אנחנו מפספסים את המלכותיות שלו,

then there's a big danger that we take it for granted.

אז יש סכנה גדולה שאנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו.

Cancun is famous for spring break,

קנקון ידועה בחופשות האביב,

tequila and foam parties.

טקילה ומסיבות קצף.

And its waters are where frat boys can ride around on Jet Skis

והמים שלה הם המקום בו סטודנטים יכולים לרכוב על אופנועי מים

and banana boats.

וסירות בננה.

But because of our work there, there's now a little corner of Cancun

אבל בגלל העבודה שלנו שם, יש עכשיו פינה קטנה בקנקון

that is simply precious for being itself.

שהיא פשוט יקרה בפני עצמה.

And we don't want to stop in Grenada,

ואנחנו לא רוצים לעצור בגרנדה,

in Cancun or the Bahamas.

בקנקון ובאיי הבהאמה.

Just last month, I installed these Four Horsemen of the Apocalypse

רק בחודש שעבר, התקנתי את ארבעת הפרשים של האפוקליפסה האלה

in the Thames River,

בנהר התמזה,

in central London, right in front of the Houses of Parliament,

במרכז לונדון, ממש מול בית הפרלמנט,

putting a stark message about climate change

והעמדתי מסר בוטה בנוגע לשינוי האקלים

in front of the people that have the power to help change things.

מול האנשים שיש להם את הכוח לשנות את הדברים.

Because for me, this is just the beginning of the mission.

כי בשבילי, זו רק תחילת המשימה.

We want to team up with other inventors,

אנחנו רוצים לשתף פעולה עם ממציאים אחרים,

creators, philanthropists, educators, biologists,

יוצרים, פילנטרופים, מחנכים, ביולוגים,

to see better futures for our oceans.

כדי לראות עתיד טוב יותר לאוקיינוסים שלנו.

And we want to see beyond sculpture,

ואנחנו רוצים לראות מעבר לפסלים,

beyond art, even.

מעבר לאמנות, אפילו.

Say you're a 14-year-old kid from the city,

נגיד שאתם ילדים בני 14 מהעיר,

and you've never seen the ocean.

ומעולם לא ראיתם את האוקיינוס.

And instead of getting taken to the natural history museum

ובמקום ללכת למוזיאון להיסטוריה של הטבע

or an aquarium,

או לאקווריום,

you get taken out to the ocean,

אתם הולכים לאוקיינוס,

to an underwater Noah's Ark,

לתיבת נוח תת ימית,

which you can access through a dry-glass viewing tunnel,

אליה אתם יכולים לגשת דרך מנהרת זכוכית תת ימית יבשה,

where you can see all the wildlife of the land

שם אתם יכולים לראות את כל החיים על האדמה

be colonized by the wildlife of the ocean.

מאוכלסים על ידי החיים באוקיינוס.

Clearly, it would blow your mind.

זה בטוח ידהים אתכם.

So let's think big and let's think deep.

אז בואו נחשוב בגדול ובואו נחשוב לעומק.

Who knows where our imagination and willpower can lead us?

מי יודע לאן הדמיון וכוח הרצון שלנו יכולים להוביל אותנו.

I hope that by bringing our art into the ocean,

אני מקווה שבהצגת האמנות שלנו באוקיינוס,

that not only do we take advantage of amazing creativity

אנחנו לא רק מנצלים יצירתיות מדהימה

and visual impact of the setting,

והשפעה ויזואלית של המיקום,

but that we are also giving something back,

אלא גם מחזירים משהו,

and by encouraging new environments to thrive,

ומעודדים סביבות חדשות לשגשג,

and in some way opening up a new -- or maybe it's a really old way

ומראים בדרך מסויימת -- ואולי זו דרך ממש ישנה --

of seeing the seas:

את הימים:

as delicate, precious places,

כמקומות עדינים ויקרי ערך,

worthy of our protection.

שראוי שנגן עליהם.

Our oceans are sacred.

האוקיינוסים שלנו מקודשים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)