The secret to effective nonviolent resistance | Jamila Raqib

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

War has been a part of my life since I can remember.

המלחמה היתה חלק מחיי מאז ומתמיד.

I was born in Afghanistan, just six months after the Soviets invaded,

נולדתי באפגניסטן,

6 חודשים בלבד אחרי שהסובייטים פלשו,

and even though I was too young to understand what was happening,

ולמרות שהייתי צעירה מכדי להבין מה קורה,

I had a deep sense of the suffering and the fear around me.

הרגשתי היטב את הסבל והפחד מסביבי.

Those early experiences had a major impact on how I now think about war and conflict.

אותן חוויות ראשונות עיצבו מאד את השקפתי על מלחמה וסכסוכים.

I learned that when people have a fundamental issue at stake,

למדתי שכאשר על כף המאזניים מונחת סוגיה יסודית,

for most of them,

מבחינת רוב האנשים

giving in is not an option.

כניעה אינה באה בחשבון.

For these types conflicts --

בסכסוכים מהסוג הזה,

when people's rights are violated,

כשזכויותיהם של אנשים מופרות,

when their countries are occupied,

כשארצותיהם נכבשות,

when they're oppressed and humiliated --

כשמדכאים ומשפילים אותם --

they need a powerful way to resist and to fight back.

הם זקוקים לדרך רבת-עוצמה להתנגד ולהשיב מלחמה.

Which means that no matter how destructive and terrible violence is,

כלומר, לא משנה כמה האלימות היא הרסנית ונוראה,

if people see it as their only choice,

אם אנשים חושבים שזאת הברירה היחידה,

they will use it.

הם ינקטו בה.

Most of us are concerned with the level of violence in the world.

לרובנו חשובה רמת האלימות בעולם.

אבל לא נצליח לשים קץ למלחמות

But we're not going to end war

by telling people that violence is morally wrong.

בכך שנגיד לאנשים שאלימות היא שלילית מבחינה מוסרית.

Instead, we must offer them a tool

במקום זה עלינו להציע להם אמצעי

that's at least as powerful and as effective as violence.

רב-עוצמה ויעיל לפחות כמו האלימות.

This is the work I do.

זאת העבודה שלי.

For the past 13 years,

מזה 13 שנה אני מלמדת אנשים

I've been teaching people

in some of the most difficult situations around the world

בכמה מהמצבים הכי קשים בעולם

how they can use nonviolent struggle to conduct conflict.

להשתמש במאבק לא-אלים כדי לנהל סכסוך.

Most people associate this type of action with Gandhi and Martin Luther King.

רוב האנשים מקשרים פעילות כזאת עם גנדי ומרטין לותר קינג.

But people have been using nonviolent action for thousands of years.

אבל בני-אדם עסקו אלפי שנים בפעילות לא-אלימה.

In fact, most of the rights that we have today in this country --

למעשה, רוב הזכויות שיש לנו היום בארץ הזאת --

as women,

כנשים,

as minorities,

כמיעוטים,

as workers,

כפועלים,

as people of different sexual orientations

כבעלי נטיות מיניות שונות,

and citizens concerned with the environment --

וכאזרחים שחשובה להם הסביבה --

these rights weren't handed to us.

זכויות אלה לא ניתנו לנו.

They were won by people who fought for them

הן הושגו ע"י אנשים שנאבקו עליהן

and who sacrificed for them.

ושהקריבו למענן קורבנות.

But because we haven't learned from this history,

אבל משום שלא למדנו מן ההיסטוריה הזאת,

nonviolent struggle as a technique is widely misunderstood.

המאבק הלא-אלים, כשיטה, הובן בד"כ באופן מסולף.

I met recently with a group of Ethiopian activists,

נפגשתי לאחרונה עם קבוצת פעילים אתיופיים,

and they told me something that I hear a lot.

והם אמרו לי משהו שאני מרבה לשמוע.

They said they'd already tried nonviolent action,

שהם כבר ניסו את דרך הפעולה הבלתי-אלימה,

and it hadn't worked.

והיא לא הצליחה.

Years ago they held a protest.

הם קיימו הפגנת מחאה לפני שנים.

The government arrested everyone, and that was the end of that.

הממשלה עצרה את כולם ובכך זה נגמר.

The idea that nonviolent struggle is equivalent to street protests

הרעיון שמאבק לא-אלים אינו יותר מהפגנות רחוב

is a real problem.

הוא בעיה אמיתית.

Because although protests can be a great way to show that people want change,

כי למרות שהפגנות יכולות להיות דרך נהדרת להפגין רצון בשינוי,

on their own, they don't actually create change --

הרי כשלעצמן הן לא ממש משנות משהו --

at least change that is fundamental.

לפחות לא שינוי יסודי. [מספיק עם הדבר הזה!]

(Laughter)

(צחוק)

Powerful opponents are not going to give people what they want

מתנגדים רבי-עוצמה לא ייתנו לאנשים את מה שהם רוצים

just because they asked nicely ...

רק בגלל שביקשו יפה...

or even not so nicely.

או אפילו לא יפה.

(Laughter)

(צחוק)

Nonviolent struggle works by destroying an opponent,

מאבק לא-אלים מצליח ע"י הכרעת היריב,

not physically,

לא באופן פיזי,

but by identifying the institutions that an opponent needs to survive,

אלא בכך שמזהים את המוסדות שהיריב זקוק להם כדי לשרוד,

and then denying them those sources of power.

ואז מונעים מהם משאבים אלה.

Nonviolent activists can neutralize the military

פעילים לא-אלימים יכולים לנטרל את הצבא

by causing soldiers to defect.

בכך שיגרמו לחיילים לערוק.

They can disrupt the economy through strikes and boycotts.

הם יכולים לשבש את הכלכלה בשביתות וחרמות

And they can challenge government propaganda

והם יכולים לפגוע באמינות התעמולה הממשלתית

by creating alternative media.

בכך שייצרו תעמולה חלופית.

There are a variety of methods that can be used to do this.

יש כמה וכמה שיטות לכך.

My colleague and mentor, Gene Sharp,

עמיתי והמנטור שלי, ג'ין שארפ,

has identified 198 methods of nonviolent action.

זיהה 198 שיטות של פעילות לא-אלימה.

And protest is only one.

ומחאה היא רק אחת מהן.

Let me give you a recent example.

אתן לכם דוגמה עכשווית.

Until a few months ago,

עד לפני כמה חודשים

Guatemala was ruled by corrupt former military officials

גואטמלה נשלטה בידי קציני-צבא מושחתים לשעבר

with ties to organized crime.

בעלי קשרים לפשע המאורגן.

People were generally aware of this,

אנשים ידעו על זה באופן כללי,

but most of them felt powerless to do anything about it --

אבל רובם חשו חסרי-אונים לנוכח זה --

until one group of citizens, just 12 regular people,

עד שקבוצת אזרחים, 12 אנשים רגילים,

put out a call on Facebook to their friends

הפיצו בפייסבוק קריאה לחבריהם

to meet in the central plaza, holding signs with a message:

להיפגש בכיכר המרכזית עם שלטים שעליהם כתוב:

"תתפטרו כבר!"

"Renuncia YA" --

resign already.

To their surprise,

להפתעתם,

30,000 people showed up.

הופיעו 30,000 איש.

They stayed there for months as protests spread throughout the country.

הם נשארו שם חודשים בעוד ההפגנות מתפשטות לכל הארץ.

At one point,

בשלב מסוים,

the organizers delivered hundreds of eggs to various government buildings

המארגנים שלחו מאות ביצים לבנייני ממשל שונים

with a message:

[משלוח חפצים סמליים] עם הכיתוב:

"If you don't have the huevos" --

"אם אין לכם 'וואבוס'," --

the balls --

ביצים,

"to stop corrupt candidates from running for office,

"למנוע ממועמדים מושחתים להשתתף בבחירות,

you can borrow ours."

"תוכלו להשתמש בשלנו."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

President Molina responded

תגובתו של הנשיא מולינה היתה

שהוא לעולם לא יתפטר.

by vowing that he would never step down.

And the activists realized that they couldn't just keep protesting

והפעילים הבינו שהם לא יכולים פשוט להמשיך ולהפגין

and ask the president to resign.

ולבקש מהנשיא להתפטר.

They needed to leave him no choice.

הם היו מוכרחים לא להותיר לו ברירה.

So they organized a general strike,

אז הם ארגנו שביתה כללית,

in which people throughout the country refused to work.

בה אנשים מכל הארץ סירבו לעבוד.

In Guatemala City alone,

בגואטמלה סיטי לבדה,

over 400 businesses and schools shut their doors.

יותר מ-400 עסקים ובתי ספר סגרו את דלתותיהם.

Meanwhile,

במקביל,

farmers throughout the country blocked major roads.

חקלאים בכל הארץ חסמו כבישים ראשיים.

Within five days,

תוך חמישה ימים,

the president,

הנשיא,

along with dozens of other government officials,

ועוד עשרות פקידי ממשל,

resigned already.

התפטרו כבר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I've been greatly inspired

קיבלתי השראה עמוקה

by the creativity and bravery of people using nonviolent action

מהיצירתיות והאומץ של אנשים שנוקטים בפעילות לא-אלימה

כמעט בכל ארץ בעולם.

in nearly every country in the world.

For example,

למשל,

recently a group of activists in Uganda

לאחרונה, קבוצת פעילים באוגנדה,

released a crate of pigs in the streets.

הציבה תיבה מלאה חזירים ברחוב. [שימוש בבע"ח למחאה]

You can see here that the police are confused about what to do with them.

אתם רואים שהמשטרה אובדת-עצות.

(Laughter)

(צחוק)

The pigs were painted the color of the ruling party.

החזירים נצבעו בצבעי המפלגה השלטת.

One pig was even wearing a hat,

חזיר אחד חבש אפילו כובע,

a hat that people recognized.

כובע שהיה מוכר לאנשים.

(Laughter)

(צחוק)

Activists around the world are getting better at grabbing headlines,

פעילים בכל העולם משתפרים בהשגת כותרות ראשיות,

but these isolated actions do very little

אבל הפעולות המבודדות האלה משיגות מעט מאד

if they're not part of a larger strategy.

אם אינן חלק מאסטרטגיה מקיפה.

A general wouldn't march his troops into battle

אלוף אינו מצעיד את גייסותיו לקרב

unless he had a plan to win the war.

אם אין לו תכנית איך לנצח במלחמה.

Yet this is how most of the world's nonviolent movements operate.

אבל כך פועלות רוב התנועות הבלתי-אלימות בעולם.

Nonviolent struggle is just as complex as military warfare,

מאבק לא-אלים הוא מורכב בדיוק כמו מלחמה של צבא,

if not more.

אם לא יותר.

Its participants must be well-trained and have clear objectives,

המשתתפים צריכים להיות מאומנים היטב ועם מטרות ברורות,

and its leaders must have a strategy of how to achieve those objectives.

ולמנהיגים מוכרחה להיות אסטרטגיה להשגת מטרות אלה.

The technique of war has been developed over thousands of years

שיטות הלחימה פותחו במשך אלפי שנים במשאבים כבירים

with massive resources

ואחדים מטובי מוחותינו מתמסרים להבנתה ולשיפורה.

and some of our best minds dedicated to understanding

and improving how it works.

Meanwhile, nonviolent struggle is rarely systematically studied,

מנגד, המאבק הלא-אלים כמעט ולא זוכה למחקר שיטתי,

and even though the number is growing,

ולמרות שמספרם הולך וגדל,

there are still only a few dozen people in the world who are teaching it.

עדיין רק עשרות ספורות של אנשים מלמדים זאת בכל העולם.

This is dangerous,

זה מסוכן,

because we now know that our old approaches of dealing with conflict

כי כעת ברור לנו ששיטותינו הישנות להתמודד עם סכסוכים

are not adequate for the new challenges that we're facing.

אינן מתאימות לאתגרים החדשים שמולנו.

The US government recently admitted

ממשל ארה"ב הודה לאחרונה

that it's in a stalemate in its war against ISIS.

שהוא נתון במבוי סתום במלחמתו בדאע"ש.

But what most people don't know

אבל מה שהרוב אינם יודעים

הוא שיש אנשים שהתייצבו נגד דאע"ש בשיטות לא-אלימות.

is that people have stood up to ISIS using nonviolent action.

When ISIS captured Mosul in June 2014,

כשדאע"ש כבשו את מוסול, ביוני 2014,

they announced that they were putting in place a new public school curriculum,

הם הכריזו על תכנית-לימודים חדשה,

based on their own extremist ideology.

המבוססת על האידיאולוגיה הקיצונית שלהם.

But on the first day of school,

אבל כבר ביום הראשון ללימודים

not a single child showed up.

לא הגיע אפילו ילד אחד.

Parents simply refused to send them.

ההורים סירבו פשוט לשלוח אותם לבתי הספר.

They told journalists they would rather homeschool their children

הם אמרו לעיתונאים שהם מעדיפים ללמד את הילדים בבית

than to have them brainwashed.

מאשר שישטפו להם את המוח.

This is an example of just one act of defiance

זאת דוגמה לאקט אחד של התנגדות

in just one city.

בעיר אחת בלבד.

But what if it was coordinated

אבל מה אם זה היה מתואם

עם עוד עשרות פעולות של התנגדות לא-אלימה,

with the dozens of other acts of nonviolent resistance

that have taken place against ISIS?

נגד דאע"ש?

What if the parents' boycott was part of a larger strategy

מה אם החרם של ההורים היה חלק מאסטרטגיה גדולה יותר

to identify and cut off the resources that ISIS needs to function;

במטרה לזהות ולנטרל את המשאבים שדאע"ש זקוק להם כדי לתפקד;

the skilled labor needed to produce food;

את כוח העבודה המיומן הדרוש לייצור מזון;

the engineers needed to extract and refine oil;

את המהנדסים הנחוצים להפקת וזיקוק נפט;

the media infrastructure and communications networks

את תשתית התקשורת והעיתונות, את מערכות התובלה

and transportation systems,

and the local businesses that ISIS relies on?

ואת העסקים המקומיים שבהם תלויה דאע"ש?

It may be difficult to imagine defeating ISIS

אולי קשה לדמיין נצחון על דאע"ש

בפעולות לא-אלימות,

with action that is nonviolent.

But it's time we challenge the way we think about conflict

אבל הגיעה העת לפקפק בצורות החשיבה שלנו לגבי סכסוכים

and the choices we have in facing it.

והברירות שהם מציבים בפנינו.

Here's an idea worth spreading:

הנה רעיון שראוי להפיצו:

let's learn more about where nonviolent action has worked

הבה נלמד יותר על המקרים בהן הצליחה הפעולה הלא-אלימה

and how we can make it more powerful,

ואיך אפשר להעצים אותה,

just like we do with other systems and technologies

בדיוק כמו שאנו נוהגים עם מערכות וטכנולוגיות אחרות

that are constantly being refined to better meet human needs.

שאותן משפרים בהתמדה כמענה טוב יותר לצרכי האדם.

It may be that we can improve nonviolent action

ייתכן שנוכל לשפר את הפעולה הלא-אלימה

to a point where it is increasingly used in place of war.

עד כדי כך שהיא תחליף יותר ויותר את המלחמה.

Violence as a tool of conflict could then be abandoned

אז אפשר יהיה לנטוש את האלימות ככלי לפתרון סכסוכים

in the same way that bows and arrows were,

כפי שנטשנו את הקשת והחץ,

because we have replaced them with weapons that are more effective.

כשהחלפנו אותם בכלי-נשק יעילים יותר.

With human innovation, we can make nonviolent struggle more powerful

בעזרת החדשנות האנושית ביכולתנו להפוך את המאבק הלא-אלים

לאפקטיבי יותר מטכנולוגיות המלחמה הכי חדישות ועדכניות.

than the newest and latest technologies of war.

The greatest hope for humanity lies not in condemning violence

התקווה הגדולה ביותר לאנושות אינה טמונה בגינוי האלימות

but in making violence obsolete.

אלא בכך שנהפוך אותה למיושנת.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)