Hendrik Poinar: Bring back the woolly mammoth!

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: David Forrai מבקר: Ido Dekkers

When I was a young boy,

כשהייתי נער צעיר,

I used to gaze through the microscope of my father

הייתי מביט מבעד למיקרוסקופ עם אבי

at the insects in amber that he kept in the house.

בחרקים לכודים בענבר (שרף שהתקשה), שהחזקנו בבית.

And they were remarkably well preserved,

והם נשתמרו בצורה מדהימה,

morphologically just phenomenal.

בצורה יוצאת מן הכלל מבחינה מורפולוגית.

And we used to imagine that someday,

ונהגנו לדמיין, שיום אחד,

they would actually come to life

הם ממש יתעוררו לחיים

and they would crawl out of the resin,

ויזחלו אל מחוץ לשרף

and, if they could, they would fly away.

ואם יוכלו, הם יפרשו כנפיים ויעופו.

If you had asked me 10 years ago whether or not

לו הייתם שואלים אותי לפני 10 שנים, האם

we would ever be able to sequence the genome of extinct animals,

נוכל אי פעם למפות את הגנום של חיות שנכחדו, או לא,

I would have told you, it's unlikely.

הייתי אומר לכם שזה לא סביר.

If you had asked whether or not we would actually be able

האם הייתי שואל אתכם, האם נוכל

to revive an extinct species,

ממש להשיב לחיים מין שנכחד, או לא,

I would have said, pipe dream.

הייתי אומר, חלומות באספמיה.

But I'm actually standing here today, amazingly,

אבל למעשה, אני עומד כאן היום, באופן מדהים,

to tell you that not only is the sequencing

כדי לומר לכם, שלא רק שאפשרות שחזור הגנום

of extinct genomes a possibility, actually a modern-day reality,

של מינים נכחדים היא אפשרית וכבר קיימת היום,

but the revival of an extinct species is actually within reach,

אלא שההשבה לחיים של מינים נכחדים היא ממש בהישג יד,

maybe not from the insects in amber --

אולי לא מתוך החרקים שלכודים בענבר -

in fact, this mosquito was actually used

למעשה, היתוש הזה שימש

for the inspiration for "Jurassic Park" —

השראה לסרט "פארק היורה" -

but from woolly mammoths, the well preserved remains

אלא מממותות צמריריות, מהשיירים שנשתמרו היטב

of woolly mammoths in the permafrost.

של ממותות צמריריות בשכבות הקרקע הקפואות-תמיד.

Woollies are a particularly interesting,

הממותות הצמריריות הן דוגמה מעניינת

quintessential image of the Ice Age.

ומייצגת במיוחד של עידן הקרח.

They were large. They were hairy.

הן היו גדולות. הן היו שעירות.

They had large tusks, and we seem to have

היו להן חטים ענקיים, ונראה שיש לנו אליהן

a very deep connection with them, like we do with elephants.

קשר עמוק, כמו שיש לנו עם פילים.

Maybe it's because elephants share

אולי זה מפני שפילים חולקים

many things in common with us.

איתנו הרבה דברים משותפים.

They bury their dead. They educate the next of kin.

הם קוברים את מתיהם. הם מחנכים את הצאצאים שלהם.

They have social knits that are very close.

הם טווים קשרים חברתיים קרובים.

Or maybe it's actually because we're bound by deep time,

או אולי זה בגלל שאנחנו קשורים בקשר עתיק יומין,

because elephants, like us, share their origins in Africa

כי הפילים, כמונו, מקורם באפריקה

some seven million years ago,

לפני כשבעה מיליון שנים,

and as habitats changed and environments changed,

וכשבתי הגידול והסביבה השתנו,

we actually, like the elephants, migrated out

אנחנו, ממש כמו הפילים, התחלנו לנדוד החוצה,

into Europe and Asia.

אל אירופה ואל אסיה.

So the first large mammoth that appears on the scene

אז הממותה הגדולה הראשונה שהופיעה בשטח

is meridionalis, which was standing four meters tall

היא המרידיאונאליס, שבעמידה הגיעה לגובה של 4 מטרים

weighing about 10 tons, and was a woodland-adapted species

שקלה כ 10 טונות והייתה מותאמת לחיים ביערות

and spread from Western Europe clear across Central Asia,

והתפשטה ממערב יבשת אירופה ועד למרכז אסיה,

across the Bering land bridge

מעבר לגשר היבשתי של ברינג

and into parts of North America.

ואל תוך חלק מצפון אמריקה.

And then, again, as climate changed as it always does,

ואז, שוב, כשהאקלים השתנה, כפי שהוא משתנה תמיד,

and new habitats opened up,

ובתי גידול חדשים נפתחו,

we had the arrival of a steppe-adapted species

הגיעו המינים המותאמים לחיים בערבה

called trogontherii in Central Asia

הנקראים trogontherii, במרכז אסיה,

pushing meridionalis out into Western Europe.

דוחקים את המרידיאונאליס אל מערב אירופה.

And the open grassland savannas of North America

והסוואנות הפתוחות והמדושאות בצפון אמריקה

opened up, leading to the Columbian mammoth,

נפתחו, מה שהוביל להופעתה של הממותה הקולומביאנית,

a large, hairless species in North America.

מין גדול וחסר שיער בצפון אמריקה.

And it was really only about 500,000 years later

ובאמת רק אחרי כ 500,000 שנה מאוחר יותר,

that we had the arrival of the woolly,

הופיעה הממותה הצמרירית,

the one that we all know and love so much,

זו שכולנו מכירים ואוהבים כל כך,

spreading from an East Beringian point of origin

והתפשטה מנקודה מזרחית באזור ברינג

across Central Asia, again pushing the trogontherii

לכל רחבי מרכז אסיה, דוחקת שוב את ה trogontherii

out through Central Europe,

החוצה למרכז אירופה,

and over hundreds of thousands of years

ובמשך מאות אלפי שנים

migrating back and forth across the Bering land bridge

נודדת הלוך ושוב דרך הגשר היבשתי של ברינג

during times of glacial peaks

בתקופות שיא של הקרחונים

and coming into direct contact

ומגיעה לקשר ישיר

with the Columbian relatives living in the south,

עם קרובי המשפחה הקולומביאנים שגרו בדרום,

and there they survive over hundreds of thousands of years

ושם הם שורדים במשך מאות אלפי שנים

during traumatic climatic shifts.

תוך כדי שינויים טראומטיים באקלים.

So there's a highly plastic animal dealing with great transitions

אז הנה לנו חיה סתגלנית ביותר שמצליחה להתמודד עם שינויים אדירים

in temperature and environment, and doing very, very well.

בטמפרטורה ובסביבה, ועושה זאת בהצלחה רבה מאוד.

And there they survive on the mainland until about 10,000 years ago,

והיא שורדת על היבשת עד לפני כ 10,000 שנה,

and actually, surprisingly, on the small islands off of Siberia

ובעצם, באופן מפתיע, גם על איים קטנים באזור סיביר

and Alaska until about 3,000 years ago.

ואלסקה, עד לפני כ 3,000 שנים.

So Egyptians are building pyramids

כך שכשהמצרים בונים פירמידות

and woollies are still living on islands.

הממותות הצמריריות עדיין חיות על איים.

And then they disappear.

ואז הן נעלמות.

Like 99 percent of all the animals that have once lived,

כמו 99% מהחיות שהתקיימו פעם,

they go extinct, likely due to a warming climate

הן נכחדו כנראה בשל ההתחממות הגלובלית

and fast-encroaching dense forests

והצטמקות מהירה של היערות הצפופים

that are migrating north,

שמתפשטים צפונה,

and also, as the late, great Paul Martin once put it,

וגם, כפי שאמר זאת פעם פול מרטין המנוח,

probably Pleistocene overkill,

כנראה ההרג המופרז של תקופת הפלייסטוקן

so the large game hunters that took them down.

כלומר הציידים שחיסלו אותם.

Fortunately, we find millions of their remains

למרבה המזל, אנחנו מוצאים שרידים של מיליונים מהם

strewn across the permafrost buried deep

מפוזרים לכל רוחב מעבה הקרקע הקפואה

in Siberia and Alaska, and we can actually go up there

בסיביר ובאלסקה, ואנחנו יכולים ממש להגיע לשם

and actually take them out.

ולהוציא אותם משם.

And the preservation is, again,

ורמת השימור, שוב,

like those insects in [amber], phenomenal.

כמו אותם חרקים בשרף, היא יוצאת מגדר הרגיל.

So you have teeth, bones with blood

אז יש לנו שיניים, עצמות עם דם

which look like blood, you have hair,

שנראות כמו דם, יש לנו שיער,

and you have intact carcasses or heads

ויש לנו פגרים שנשתמרו בשלמותם או ראשים

which still have brains in them.

שעדיין מכילים מוחות בתוכם.

So the preservation and the survival of DNA

רמת ההשתמרות וההישרדות של הDNA

depends on many factors, and I have to admit,

תלויה בגורמים רבים, ואני חייב להודות,

most of which we still don't quite understand,

שרבים מהם אנחנו עדיין לא מבינים,

but depending upon when an organism dies

אבל בתלות בזמן שבו היצור מת,

and how quickly he's buried, the depth of that burial,

וכמה מהר הוא נקבר, עומק הקבורה,

the constancy of the temperature of that burial environment,

הרמה הקבועה של הטמפרטורה של הסביבה שבה הוא נקבר,

will ultimately dictate how long DNA will survive

יקבעו בסופו של דבר כמה זמן ישרוד הDNA

over geologically meaningful time frames.

לאורך תקופות גיאולוגיות משמעותיות.

And it's probably surprising to many of you

וזה בוודאי יפתיע רבים מכם

sitting in this room that it's not the time that matters,

שיושבים כאן בחדר שזה לא הזמן שמשנה,

it's not the length of preservation,

זה לא משך תקופת השימור,

it's the consistency of the temperature of that preservation that matters most.

אלא הרמה הקבועה של הטמפרטורה, היא הגורם המכריע בתהליך השימור.

So if we were to go deep now within the bones

כך שאם היינו מעמיקים עכשיו לתוך העצמות

and the teeth that actually survived the fossilization process,

והשיניים ששרדו את תהליך ההתאבנות,

the DNA which was once intact, tightly wrapped

הDNA שהיה פעם שלם, ארוז היטב

around histone proteins, is now under attack

מסביב לחלבוני היסטון, הוא כעת תחת מתקפה

by the bacteria that lived symbiotically with the mammoth

של הבקטריה שחיה פעם בסימביוזה עם הממותה

for years during its lifetime.

במשך שנים, כאשר היא עוד הייתה בחיים.

So those bacteria, along with the environmental bacteria,

אז החיידקים האלה, ביחד עם החיידקים מהסביבה

free water and oxygen, actually break apart the DNA

משחררים מים וחמצן שלמעשה שוברים חלקים מה-DNA

into smaller and smaller and smaller DNA fragments,

לחלקים יותר ויותר קטנים של DNA

until all you have are fragments that range

עד שכל מה שנשאר הם מקטעים באורך שנע בין

from 10 base pairs to, in the best case scenarios,

10 זוגות בסיס, במקרה הטוב,

a few hundred base pairs in length.

עד לכמה מאות זוגות בסיס.

So most fossils out there in the fossil record

כך שרוב המאובנים שנמצאים שם בחוץ

are actually completely devoid of all organic signatures.

הם למעשה משוללי כל חתימה אורגנית.

But a few of them actually have DNA fragments

אבל בחלק מהם יש ממש מקטעי DNA

that survive for thousands,

ששרדו במשך אלפי,

even a few millions of years in time.

אולי אפילו מיליוני שנים.

And using state-of-the-art clean room technology,

ובשימוש בטכנולוגיה העדכנית ביותר של חדרים נקיים,

we've devised ways that we can actually pull these DNAs

פיתחנו דרכים שבהן ניתן לברור את הDNA הזה

away from all the rest of the gunk in there,

מתוך כל שאר הבררה שם,

and it's not surprising to any of you sitting in the room

וזה לא יפתיע אף אחד מכם כאן בחדר,

that if I take a mammoth bone or a tooth

שאם אקח עצם או שן של ממותה

and I extract its DNA that I'll get mammoth DNA,

ואמצה מתוכן את הDNA, אקבל DNA של ממותה,

but I'll also get all the bacteria that once lived with the mammoth,

אבל אני גם אקבל את כל הבקטריות שחיו פעם עם הממותה,

and, more complicated, I'll get all the DNA

ועוד יותר מורכב, אני אקבל את כל הDNA

that survived in that environment with it,

ששרד בסביבה יחד איתה,

so the bacteria, the fungi, and so on and so forth.

את הבקטריות, את הפטריות, ועוד ועוד.

Not surprising then again that a mammoth

ושוב לא מפתיע, שלממותה

preserved in the permafrost will have something

שנשתמרה באדמת הקרח הקפואה תמיד, יהיו

on the order of 50 percent of its DNA being mammoth,

בסביבות 50 אחוזים DNA של ממותה,

whereas something like the Columbian mammoth,

בעוד שלחיה כמו הממותה הקולומביאנית,

living in a temperature and buried in a temperate environment

שחיה בטמפרטורה גבוהה יותר ונקברה בסביבה חמה יותר,

over its laying-in will only have 3 to 10 percent endogenous.

יהיו משהו כמו 3 עד 10 אחוזים.

But we've come up with very clever ways

אבל פיתחנו דרכים מחוכמות מאוד

that we can actually discriminate, capture and discriminate,

שבהן אנחנו יכולים ממש להבחין, לקלוט ולהבחין,

the mammoth from the non-mammoth DNA,

בין DNA של הממותה לבין הDNA שאינו של הממותה,

and with the advances in high-throughput sequencing,

ועם התקדמות הטכנולוגיה בבניית רצף בהספקים גבוהים,

we can actually pull out and bioinformatically

אנחנו יכולים למצות ובאופן ביואינפורמטי

re-jig all these small mammoth fragments

להתאים מחדש את מקטעי הממותה הקטנים האלה

and place them onto a backbone

ולהלביש אותם על בסיס

of an Asian or African elephant chromosome.

של כרומוזום ששייך לפיל אסיאתי או אפריקני.

And so by doing that, we can actually get all the little points

ובדרך זו, אנחנו יכולים להבין את כל הנקודות הקטנות

that discriminate between a mammoth and an Asian elephant,

שמבחינות בין ממותה לבין פיל אסיאתי,

and what do we know, then, about a mammoth?

ומה אנחנו יודעים, באמת, על ממותה?

Well, the mammoth genome is almost at full completion,

טוב, הגנום של ממותה כמעט הושלם,

and we know that it's actually really big. It's mammoth.

ואנחנו יודעים שהיא ממש גדולה. טוב, זו ממותה.

So a hominid genome is about three billion base pairs,

אז אם גנום של דמוי אדם מורכב בערך מ3 מיליארד זוגות בסיס,

but an elephant and mammoth genome

גנום של פיל ושל ממותה

is about two billion base pairs larger, and most of that

גדול בערך בשני מיליארד זוגות בסיס, שרובם

is composed of small, repetitive DNAs

מורכב ממקטעי DNA קטנים שחוזרים על עצמם

that make it very difficult to actually re-jig the entire structure of the genome.

מה שמקשה מאוד על ההרכבה מחדש של מבנה הגנום השלם.

So having this information allows us to answer

כשבידינו האינפורמציה הזו, אנחנו יכולים לענות

one of the interesting relationship questions

על אחת מהשאלות המעניינות ביותר לגבי היחסים

between mammoths and their living relatives,

בין הממותות לבין קרוביהן החיים,

the African and the Asian elephant,

הפיל האפריקני והפיל האסיאתי,

all of which shared an ancestor seven million years ago,

כולם חלקו אב קדמון משותף בערך לפני כשבעה מיליון שנים

but the genome of the mammoth shows it to share

אבל הגנום של הממותה מראה שהיא חלקה

a most recent common ancestor with Asian elephants

את האב הקדמון המשותף המאוחר יותר עם הפיל האסיאתי,

about six million years ago,

לפני כשישה מיליון שנים,

so slightly closer to the Asian elephant.

כך שהיא קרובה יותר לפיל האסיאתי.

With advances in ancient DNA technology,

עם ההתקדמות בטכנולוגיית הDNA העתיק,

we can actually now start to begin to sequence

אנחנו יכולים כעת להתחיל ולמפות

the genomes of those other extinct mammoth forms that I mentioned,

את הגנום של ממותות אחרות שהזכרתי,

and I just wanted to talk about two of them,

ורציתי לדבר על שתיים מהן,

the woolly and the Columbian mammoth,

הממותה הצמרירית והממותה הקולומביאנית,

both of which were living very close to each other

שתיהן חיו בתקופות קרובות מאוד זו לזו

during glacial peaks,

בזמני שיא של עידן הקרח,

so when the glaciers were massive in North America,

כך שכשהקרחונים היו מאסיביים בצפון אמריקה,

the woollies were pushed into these subglacial ecotones,

הממותות הצמריריות נדחקו לאזורי המחיה התת-קרחוניים,

and came into contact with the relatives living to the south,

ובאו במגע עם קרוביהם שחיו בדרום,

and there they shared refugia,

וחלקו איתם איזורי מקלט,

and a little bit more than the refugia, it turns out.

וגם קצת יותר מאיזורי מקלט, כך מסתבר.

It looks like they were interbreeding.

נראה ששני המינים התרבו זה עם זה.

And that this is not an uncommon feature

וזו לא התנהגות חריגה

in Proboscideans, because it turns out

בבעלי חדק, כי מסתבר

that large savanna male elephants will outcompete

שזכרי פילים גדולים מהסוואנה דוחקים ומתחרים עם

the smaller forest elephants for their females.

הפילים הקטנים יותר, שוכני היערות, על מנת לזכות בנקבותיהם.

So large, hairless Columbians

כך שהקולומביאנים הגדולים וחסרי השיער

outcompeting the smaller male woollies.

מתחרים עם הזכרים הקטנים יותר והצמריריים.

It reminds me a bit of high school, unfortunately.

מזכיר לי קצת את ימי התיכון, לצערי.

(Laughter)

(צחוק)

So this is not trivial, given the idea that we want

זה לא טרויוויאלי, לאור העובדה שאנחנו רוצים

to revive extinct species, because it turns out

להחיות מינים נכחדים, כי מסתבר

that an African and an Asian elephant

שהפיל האפריקני והפיל האסיאתני

can actually interbreed and have live young,

יכולים להתרבות זה עם זה ולהוליד צאצאים,

and this has actually occurred by accident in a zoo

וזה אכן קרה בטעות בגן חיות אחד

in Chester, U.K., in 1978.

בצ'סטר, בריטניה, ב1978.

So that means that we can actually take Asian elephant chromosomes,

מה שאומר, שאנחנו יכולים לקחת כרומוזומים של פיל אסיאתי,

modify them into all those positions we've actually now

לשנות אותם לפי מה שאנחנו יודעים

been able to discriminate with the mammoth genome,

על הגנום של הממותה

we can put that into an enucleated cell,

כך שאפשר לשים אותם על תא שהגלעין הוצא ממנו,

differentiate that into a stem cell,

להפיק ממנו תא גזע,

subsequently differentiate that maybe into a sperm,

ובסופו של דבר להפיק מהתא זרע,

artificially inseminate an Asian elephant egg,

להפרות באופן מלאכותי תא ביצה של פילה אסיאתית,

and over a long and arduous procedure,

ובתהליך ארוך ומייגע

actually bring back something that looks like this.

להביא חזרה משהו שנראה כמו זה.

Now, this wouldn't be an exact replica,

זה אולי לא יהיה העתק מדויק,

because the short DNA fragments that I told you about

כי מקטעי הDNA הקצרים מאוד שעליהם סיפרתי לכם,

will prevent us from building the exact structure,

ימנעו מאיתנו לשחזר את המבנה המדויק,

but it would make something that looked and felt

אבל זה ייתן לנו משהו שנראה ומרגיש

very much like a woolly mammoth did.

קרוב לממותה הצמרירית.

Now, when I bring up this with my friends,

כשאני מעלה את הנושא עם חבריי,

we often talk about, well, where would you put it?

אנחנו אומרים לעתים קרובות, טוב, אבל איפה נשים אותה?

Where are you going to house a mammoth?

איפה אתם עומדים לאכסן ממותה?

There's no climates or habitats suitable.

הרי אין אקלים או בית גידול מתאים.

Well, that's not actually the case.

ובכן, זה לא המקרה.

It turns out that there are swaths of habitat

מסתבר שישנן רצועות של בתי גידול

in the north of Siberia and Yukon

בצפון סיביר וביוקון

that actually could house a mammoth.

שיכולות להיות מאוכלסות על ידי ממותות.

Remember, this was a highly plastic animal

זכרו, שהיא הייתה חיה סתגלנית ביותר

that lived over tremendous climate variation.

שחיה בשינויי אקלים קיצוניים.

So this landscape would be easily able to house it,

כך שהאזור הזה יכול בקלות להיות מקום המחייה שלה,

and I have to admit that there [is] a part of the child in me,

ואני חייב להודות שיש בי חלק,

the boy in me, that would love to see

הילד שבי, שהיה מת לראות

these majestic creatures walk across the permafrost

את החיות המלכותיות האלה מהלכות לאורך האדמה הקפואה

of the north once again, but I do have to admit

של הצפון שוב, אבל אני חייב גם להודות,

that part of the adult in me sometimes wonders

שהחלק של המבוגר שבי תוהה לפעמים

whether or not we should.

אם אנחנו צריכים לעשות זאת, או שמא לא.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Ryan Phelan: Don't go away.

ריאן פלאן: אל תלך.

You've left us with a question.

השארת אותנו עם שאלה.

I'm sure everyone is asking this. When you say, "Should we?"

אני בטוחה שכולם שואלים את אותה השאלה. כשאתה אומר, "האם אנחנו צריכים לעשות את זה?"

it feels like you're reticent there,

זה מרגיש כאילו אתה מרסן את עצמך,

and yet you've given us a vision of it being so possible.

ובכל זאת נתת לנו חזון שהוא כל כך אפשרי היום.

What's your reticence?

מה ההיסוס?

Hendrik Poinar: I don't think it's reticence.

הנדריק פוינאר: אני לא חושב שזה היסוס.

I think it's just that we have to think very deeply

אני רק חושב שאנחנו צריכים לחשוב מאוד ברצינות

about the implications, ramifications of our actions,

על ההשלכות ועל התוצאות של המעשים שלנו,

and so as long as we have good, deep discussion

כל עוד יהיה לנו דיון טוב ומעמיק

like we're having now, I think

כמו זה שיש לנו עכשיו, אני חושב

we can come to a very good solution as to why to do it.

שאנחנו יכולים להגיע למסקנה טובה מדוע כן לעשות את זה.

But I just want to make sure that we spend time

אבל אני רק רוצה להיות בטוח שאנחנו משקיעים זמן

thinking about why we're doing it first.

במחשבה על מדוע אנחנו עושים את זה.

RP: Perfect. Perfect answer. Thank you very much, Hendrik.

ר"פ: מצוין. תשובה מצוינת. תודה רבה לך, הנדריק.

HP: Thank you. (Applause)

ה"פ תודה לך. (מחיאות כפיים)