How the jump rope got its rhythm | Small Thing Big Idea, a TED series

Translator: Krystian Aparta Reviewer: Camille Martínez

תרגום: Yael Ring עריכה: Ido Dekkers

If you do it right, it should sound like:

אם אתם עושים את זה כמו שצריך, זה צריך להשמע כמו:

TICK-tat, TICK-tat, TICK-tat, TICK-tat, TICK-tat, TICK-tat.

טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק.

If you do it wrong, it sounds like:

אם אתם לא עושים את זה נכון, זה נשמע כמו:

Tick-TAT, tick-TAT, tick-TAT.

טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק.

[Small thing. Big idea.]

[דבר קטן. רעיון גדול.]

[Kyra Gaunt on the Jump Rope]

[קירה גאנט על חבל הקפיצה]

The jump rope is such a simple object.

חבל הקפיצה הוא חפץ ממש פשוט.

It can be made out of rope, a clothesline, twine.

אפשר להכין אותו מחבל, חבל כביסה, חוט צמר.

It has, like, a twirl on it. (Laughs)

זה כאילו מסולסל כזה. [צחוק]

I'm not sure how to describe that.

אני לא בטוחה איך לתאר את זה.

What's important is that it has a certain weight,

מה שחשוב הוא זה שיהיה לו משקל,

and that they have that kind of whip sound.

ושיהיה לו סוג של צליל של הצלפה.

It's not clear what the origin of the jump rope is.

לא ברור מה מקור חבל הקפיצה.

There's some evidence that it began in ancient Egypt, Phoenicia,

יש עדויות לכך שזה התחיל במצרים העתיקה, בפיניקה,

and then it most likely traveled to North America with Dutch settlers.

ואז סביר להניח שזה הגיע לצפון אמריקה עם המתיישבים ההולנדים.

The rope became a big thing when women's clothes became more fitted

חבל הקפיצה הפך להיות פופולרי כשבגדי נשים הפכו יותר צמודים

and the pantaloon came into being.

והמכנסיים התחתונים הומצאו.

And so, girls were able to jump rope

ואז, בנות יכלו לקפוץ בחבל

because their skirts wouldn't catch the ropes.

בגלל שהחצאיות שלהן לא נתפסו בחבלים.

Governesses used it to train their wards to jump rope.

אומנות השתמשו בו כדי לאמן את התלמידות שלהן לקפוץ בחבל.

Even formerly enslaved African children in the antebellum South

אפילו ילדי עבדים אפריקאים בתקופת העבדות במדינות הדרום בארצות הברית

jumped rope, too.

גם הם קפצו בחבל.

In the 1950s, in Harlem, Bronx, Brooklyn, Queens,

בשנות ה-50, בהארלם, ברונקס, ברוקלין, קווינס,

you could see on the sidewalk, lots of girls playing with ropes.

יכולתם לראות מלא בנות משחקות בחבל על המדרכות.

Sometimes they would take two ropes and turn them as a single rope together,

לפעמים הן היו לוקחות שני חבלים וקושרות אותם יחד לחבל אחד ארוך,

but you could separate them and turn them in like an eggbeater on each other.

אבל אפשר גם להפריד אותם ולסובב אותם פנימה, אחד על השני, כמו מקציף ביצים.

The skipping rope was like a steady timeline --

חבל הקפיצה היה כמו ציר זמן יציב --

tick, tick, tick, tick --

טיק, טיק, טיק, טיק --

upon which you can add rhymes and rhythms and chants.

עליו יכולתם להוסיף חרוזים ומקצבים ושירים.

Those ropes created a space

החבלים האלה יצרו מרחב

where we were able to contribute to something

בו יכולתם לתרום למשהו

that was far greater than the neighborhood.

שהיה הרבה יותר גדול מהשכונה.

Double Dutch jump rope remains a powerful symbol of culture and identity

חבל הקפיצה הכפול נשאר בגדר סמל עוצמתי של תרבות וזהות

for black women.

עבור נשים שחורות.

Back from the 1950s to the 1970s,

משנות ה-50 עד שנות ה-70,

girls weren't supposed to play sports.

בנות לא היו אמורות לשחק משחקי ספורט.

Boys played baseball, basketball and football,

בנים שחקו בייסבול, כדורסל וכדורגל,

and girls weren't allowed.

לבנות היה אסור.

A lot has changed, but in that era,

הרבה השתנה מאז, אבל בדור הזה,

girls would rule the playground.

בנות שלטו במגרש המשחקים.

They'd make sure that boys weren't a part of that.

הן דאגו שבנים לא יהיו חלק מזה.

It's their space, it's a girl-power space.

זה המרחב שלהן, זה מרחב העצמה נשי.

It's where they get to shine.

זה המקום בו הן יכולות להתבלט.

But I also think it's for boys,

אבל אני גם חושבת שזה גם קשור לבנים,

because boys overheard those,

בגלל שבנים שמעו אותם,

which is why, I think, so many hip-hop artists

ובגלל זה, אני חושבת, כל כך הרבה אמני היפ-הופ

sampled from things that they heard in black girls' game songs.

העתיקו מדברים שהם שמעו בשירי המשחקים של בנות שחורות.

(Chanting) ... cold, thick shake, act like you know how to flip,

(שרה) ... שייק סמיך, קר, תעשה כאילו אתה יודע איך להפוך,

Filet-O-Fish, Quarter Pounder, french fries, ice cold, thick shake,

דג מטוגן, המבורגר, צ'יפס, שייק סמיך קר כמו קרח,

act like you know how to jump.

תעשה כאילו אתה יודע איך לקפוץ.

Why "Country Grammar" by Nelly became a Grammy Award-winning single

הסיבה בגללה השיר "Country Grammar" של נלי זכה בפרס הגראמי

was because people already knew

היא בגלל שאנשים כבר הכירו

"We're going down down baby your street in a Range Rover ... "

"We're going down down baby your street in a Range Rover ... "

That's the beginning of "Down down, baby, down down the roller coaster,

זאת ההתחלה של ",Down down, baby ,down down the roller coaster

sweet, sweet baby, I'll never let you go."

sweet, sweet baby, I'll never let you go"

All people who grew up in any black urban community

כל מי שגדל בכל קהילה עירונית שחורה

would know that music.

הכיר את המוזיקה הזאת.

And so, it was a ready-made hit.

וככה, זה הפך להיות להיט.

The Double Dutch rope playing helped maintain these songs

המשחק בחבל קפיצה כפול עזר לשמר את השירים האלה

and helped maintain the chants and the gestures that go along with it,

ועזר לשמר את החרוזים והתנועות שהתלוו אליהם,

which is very natural to what I call "kinetic orality" --

משהו שדי טבעי שאני קוראת לו "מלוליות תנועתית" --

word of mouth and word of body.

מילים שפתיות ומילים של הגוף.

It's the thing that gets passed down over generations.

זה מה שעובר מדור לדור.

In some ways, the rope is the thing that helps carry it.

ובאופנים מסוימים, החבל הוא מה שעזר להעביר את זה.

You need some object to carry memory through.

אתם צריכים אובייקט מסוים להעביר דרכו את הזכרון.

So, a jump rope, you can use it for all different kinds of things.

אז, חבל הקפיצה, אתם יכולים להשתמש בו לכל מיני דברים.

It crosses cultures.

הוא חוצה תרבויות.

And I think it lasted because people need to move.

ואני חושבת שהוא שרד בגלל שאנשים צריכים לזוז.

And I think sometimes the simplest objects can make the most creative uses.

ואני חושבים שלפעמים החפצים הכי פשוטים יכולים להפוך לשימושים הכי יצירתיים.