Colin Powell: Kids need structure | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: eva green

What I want to do this afternoon

מה שאני רוצה לעשות היום אחר הצהריים

is something a little different than what's scheduled.

הוא דבר מה שונה מעט ממה שתוכנן.

Foreign policy, you can figure that out

מדיניות חוץ, אתם יכולים להבין

by watching, I don't know, Rachel Maddow or somebody,

על ידי צפייה ברייצ'ל מאדואו או מישהו,

but — (Laughter) —

אבל - (צחוק) -

I want to talk about young people and structure,

אני רוצה לדבר על אנשים צעירים ומבנה וסדר,

young people and structure.

אנשים צעירים ומבנה.

This was last Wednesday afternoon

זה היה ביום רביעי האחרון בשעות אחר הצהריים

at a school in Brooklyn, New York,

בבית ספר בברוקלין, ניו יורק,

at Cristo Rey High School, run by the Jesuits.

בתיכון כריסטו ריי , שמנוהל על ידי הישועים.

And I was talking to this group of students, and take a look at them.

ודיברתי לקבוצה זו של התלמידים, העיפו בהם מבט.

They were around me in three directions.

הם סבבו אותי משלושה כיוונים.

You'll noticed that almost all of them are minority.

תבחינו שכמעט כולם הם מקבוצות מיעוט.

You'll notice that the building is rather austere.

תבחינו שהבניין הוא צנוע למדי.

It's an old New York school building, nothing fancy.

בניין בית ספר ניו יורקי ישן, לא מפואר.

They still have old blackboards and whatnot.

עדיין יש להם את הלוחות הישנים ומה לא,

And there are about 300 kids in this school,

ויש כ-300 ילדים בבית הספר,

and the school's been going now for four years,

ובית הספר פועל כבר מזה ארבע שנים,

and they're about to graduate their first class.

והכתה הראשונה שלהם עומדת לפני סיום הלימודים

Twenty-two people are graduating,

עשרים ושניים תלמידים יסיימו את לימודיהם,

and all 22 are going to college.

וכל ה -22 הולכים לאוניברסיטה.

They all come from homes where there is, for the most part,

כולם באים ממשפחות שבהן יש, ברוב המקרים,

just one person in the home,

רק אדם אחד בבית,

usually the mother or the grandmother, and that's it,

בדרך כלל האם או הסבתא, וזהו,

and they come here for their education

והם באים לכאן למען החינוך שלהם

and for their structure.

ולמען ההבניה שלהם.

Now I had this picture taken, and it was put up

עכשיו, תמונה זו, הועלתה

on my Facebook page last week,

לדף הפייסבוק שלי בשבוע האחרון,

and somebody wrote in,

ומישהו כתב שם

"Huh, why does he have him standing at attention like that?"

"היי מדוע הוא ניצב בעמידת דום כזו?"

And then they said, "But he looks good." (Laughter)

ואז הם הוסיפו, "אבל הוא נראה טוב". (צחוק)

He does look good, because kids need structure,

הוא נראה טוב, כי הילדים זקוקים למבנה,

and the trick I play in all of my school appearances

והתכסיס שאני מפעיל בכל ההופעות שלי בבית הספר

is that when I get through with my little homily to the kids,

הוא שלאחר שאני מסיים עם הדרשה הקטנה שלי לילדים,

I then invite them to ask questions,

אני מזמין אותם לשאול שאלות,

and when they raise their hands, I say, "Come up,"

וכאשר הם מצביעים, אני אומר, "בואו אלי"

and I make them come up and stand in front of me.

ואני מכריח אותם לבוא ומעמיד אותם מולי.

I make them stand at attention like a soldier.

אני מעמיד אותם בעמידת דום כמו חייל.

Put your arms straight down at your side,

מורה להם לעמוד כשזרועותיהם ישרות ומוצמדות לגופם,

look up, open your eyes, stare straight ahead,

הביטו למעלה, פקחו את העיניים, התבוננו קדימה,

and speak out your question loudly so everybody can hear.

ושאל את השאלה שלך בקול רם כך שכולם יוכלו לשמוע.

No slouching, no pants hanging down, none of that stuff.

לא בצורה רפויה, לא במכנסיים שמוטים, אף אחד מהדברים האלה.

(Laughter)

(צחוק)

And this young man, his name is -- his last name Cruz --

ובחור צעיר זה, השם שלו הוא - שם המשפחה שלו קרוז-

he loved it. That's all over his Facebook page and it's gone viral.

הוא אהב זאת. זה היה בכל דף הפייסבוק שלו , וזה נהפך ויראלי.

(Laughter)

(צחוק)

So people think I'm being unkind to this kid.

אז אנשים חושבים שאני לא נחמד לילד הזה.

No, we're having a little fun.

לא, אנחנו עושים קצת כיף.

And the thing about it, I've done this for years,

והדבר הוא , אני עושה זאת כבר שנים,

the younger they are, the more fun it is.

ככל שהם צעירים יותר, כך זה יותר כיף.

When I get six- and seven-year-olds in a group,

כאשר אני מקבל גילאי 6-7 בקבוצה,

I have to figure out how to keep them quiet.

אני צריך לתכנן איך לשמור עליהם שקטים.

You know that they'll always start yakking.

אתם יודעים שהם תמיד מתחילים לברבר.

And so I play a little game with them

אז אני משחק איתם משחק קטן

before I make them stand at attention.

לפני שאני מעמיד אותם בעמידת דום.

I say, "Now listen. In the army,

אני אומר, "עכשיו תקשיבו. בצבא,

when we want you to pay attention,

כאשר אנחנו רוצים שתשימו לב,

we have a command. It's called 'at ease.'

יש לנו פקודה. שנקראת "עמוד נוח."

It means everybody be quiet and pay attention. Listen up.

זה אומר שכולם צריכים להיות שקטים ולשים לב. הקשיבו טוב.

Do you understand?"

אתם מבינים?"

"Uh-huh, uh-huh, uh-huh.""Let's practice. Everybody start chatting."

"או-הו, או הו. או הו." "בואו לתרגל. כולם להתחיל לפטפט."

And I let them go for about 10 seconds, then I go, "At ease!"

ואני נותן להם להמשיך 10 שניות ולאחר מכן פוקד, "עמוד נוח!"

"Huh!" (Laughter)

"הא!" (צחוק)

"Yes, General. Yes, General."

"כן, המפקד. כן, המפקד."

Try it with your kids. See if it works. (Laughter)

נסו זאת עם הילדים שלכם. תראו אם זה עובד. (צחוק)

I don't think so.

אני לא חושב.

But anyway, it's a game I play, and it comes obviously

אבל בכל מקרה, זה משחק שאני משחק, וזה מגיע כמובן

from my military experience.

מניסיוני הצבאי.

Because for the majority of my adult life,

כי במשך רוב חיי הבוגרים,

I worked with young kids, teenagers with guns, I call them.

עבדתי עם ילדים צעירים, נערים עם רובים, אני קורא להם.

And we would bring them into the army,

והיינו מגייסים אותם לצבא,

and the first thing we would do is to put them

והדבר הראשון שהיינו עושים הוא לשים אותם

in an environment of structure, put them in ranks,

בסביבה של מבנה, לסדר אותם בשורות,

make them all wear the same clothes,

להלביש את כולם באותם הבגדים,

cut all their hair off so they look alike,

לספר אותם כך שהם נראים כולם כאחד,

make sure that they are standing in ranks.

לוודא שהם עומדים בשורות.

We teach them how to go right face, left face,

אנחנו מלמדים אותם לפנות יחד ימינה ושמאלה,

so they can obey instructions and know

כך שהם יכלו לציית להוראות ולדעת

the consequences of not obeying instructions.

מה ההשלכות של אי ציות להוראות.

It gives them structure.

זה נותן להם מבנה.

And then we introduce them to somebody who they come to hate immediately, the drill sergeant.

ולאחר מכן אנחנו מציגים אותם בפני מישהו שהם שונאים מיד, מש"ק הת"ס.

And they hate him.

והם שונאים אותו.

And the drill sergeant starts screaming at them,

המשק מתחיל לצעוק עליהם,

and telling them to do all kinds of awful things.

ולפקוד עליהם לעשות כל מיני דברים נוראים.

But then the most amazing thing happens over time.

אך הדבר הכי מדהים קורה במשך הזמן.

Once that structure is developed,

לאחר שהתפתח אצלם מבנה,

once they understand the reason for something,

ברגע שהם מבינים את הסיבה למשהו,

once they understand, "Mama ain't here, son.

ברגע שהם מבינים, "אמא לא כאן, בן.

I'm your worst nightmare. I'm your daddy and your mommy.

אני הסיוט הגרוע ביותר שלך. אני אבא ואמא שלך.

And that's just the way it is. You got that, son?

וזה מה שיש. הבנת את זה, בן?

Yeah, and then when I ask you a question, there are only three possible answers:

כן, ולאחר מכן כאשר אני שואל אותך שאלה, ישנן רק שלוש תשובות אפשריות:

yes, sir; no, sir; and no excuse, sir.

כן, המפקד; לא, המפקד; שום תירוץ, המפקד.

Don't start telling me why you didn't do something.

אל תתחיל לספר לי למה לא עשית משהו.

It's yes, sir; no, sir; no excuse, sir."

זה כן, המפקד; לא, המפקד; שום תירוץ, המפקד."

"You didn't shave.""But sir —"

"אתה לא התגלחת." "אבל המפקד —"

"No, don't tell me how often you scraped your face this morning.

"לא, אל תספר לי כמה פעמים שרטת את הפנים שלך הבוקר.

I'm telling you you didn't shave."

אני אומר לך שלא התגלחת."

"No excuse, sir.""Attaboy, you're learning fast."

"שום תירוץ, המפקד." "כל הכבוד, אתה לומד מהר."

But you'd be amazed at what you can do with them

אבל תתפלאו מה ניתן לעשות איתם

once you put them in that structure.

לאחר שהכנסתם אותם למבנה זה.

In 18 weeks, they have a skill. They are mature.

ב-18 שבועות, הם רוכשים מיומנות. הם בוגרים.

And you know what, they come to admire the drill sergeant

ואתם יודעים מה, הם מתחילים להעריץ את משק הת"ס

and they never forget the drill sergeant.

והם לעולם לא שוכחים את משק הת"ס.

They come to respect him.

הם מכבדים אותו.

And so we need more of this kind of structure and respect

אז אנחנו צריכים יותר מסוג הזה של מבנה ורחישת כבוד

in the lives of our children.

בחייהם של הילדים שלנו.

I spend a lot of time with youth groups,

אני מבלה זמן רב עם קבוצות נוער,

and I say to people, "When does the education process begin?"

ואני שואל אנשים, "מתי תהליך החינוך מתחיל?"

We're always talking about, "Let's fix the schools.

אנחנו תמיד מדברים על, "בואו ונשפר את בתי הספר.

Let's do more for our teachers. Let's put more computers in our schools.

בואו נעשה יותר עבור המורים שלנו. בואו ונצייד את בתי הספר שלנו ביותר מחשבים

Let's get it all online."

בואו ונלמד את הכל במקוון."

That isn't the whole answer. It's part of the answer.

זה לא כל הפתרון. זה חלק מהפתרון.

But the real answer begins with bringing a child to the school

אך הפתרון האמיתי מתחיל בהבאת הילד לבית הספר

with structure in that child's heart and soul to begin with.

עם מבנה וסדר בלבו ונשמתו של הילד הזה מההתחלה .

When does the learning process begin? Does it begin in first grade?

מתי תהליך הלמידה מתחיל? האם זה מתחיל בכיתה א'?

No, no, it begins the first time

לא, לא, זה מתחיל בפעם הראשונה

a child in a mother's arms

כשילד בזרועותיו של אמו

looks up at the mother

מסתכל באמא

and says, "Oh, this must be my mother.

ואומר, "הו, זו חייבת להיות אמא שלי.

She's the one who feeds me.

היא זו שמאכילה אותי.

Oh yeah, when I don't feel so good down there,

הו כן, כאשר אני לא מרגיש כל כך טוב ,

she takes care of me.

היא דואגת לי.

It's her language I will learn."

זו השפה שלה שאלמד."

And at that moment they shut out all the other languages

ובאותו רגע הם חוסמים את כל שאר השפות

that they could be learning at that age,

שהם היו יכולים ללמוד בגיל הזה,

but by three months, that's her.

אבל בגיל שלושה חודשים, זו היא.

And if the person doing it, whether it's the mother

ואם האדם העושה את זה, בין אם זו אמו

or grandmother, whoever's doing it,

או סבתו, כל מי שעושה את זה,

that is when the education process begins.

זה הזמן שתהליך החינוך מתחיל.

That's when language begins.

כאשר השפה מתחילה להתפתח.

That's when love begins. That's when structure begins.

כאשר אהבה מתחילה. כאשר מבנה וסדר מתחיל.

That's when you start to imprint on the child

אז אתה מתחיל להטביע על הילד חותם

that "you are special,

ש"אתה מיוחד,

you are different from every other child in the world.

אתה שונה מכל ילד אחר בעולם.

And we're going to read to you."

ואנחנו הולכים להקריא לך."

A child who has not been read to

ילד אשר לא הקריאו לו

is in danger when that child gets to school.

נמצא בסיכון כאשר הוא מגיע לבית הספר.

A child who doesn't know his or her colors

ילד שאינו מכיר את הצבעים שלו או שלה

or doesn't know how to tell time, doesn't know how to tie shoes,

או אינו יודע כיצד לקרוא שעון, לא יודע איך לשרוך נעליים,

doesn't know how to do those things,

לא יודע איך לעשות את הדברים האלה,

and doesn't know how to do something that

ולא יודע איך לעשות משהו

goes by a word that was drilled into me as a kid: mind.

שמתבצע בעקבות מילה שהטביעו בי כילד: שים לב.

Mind your manners! Mind your adults! Mind what you're saying!

שים לב לנימוסים שלך! גלה אכפתיות כלפי המבוגרים! שים לב למה שאתה אומר!

This is the way children are raised properly.

זוהי הדרך בה מגדלים ילדים כראוי.

And I watched my own young grandchildren now come along

וצפיתי בנכדים הצעירים שלי שמגיעים כעת

and they're, much to the distress of my children,

והם ,למגינת ליבם של ילדי,

they are acting just like we did. You know? You imprint them.

הם פועלים ממש כפי שאנחנו עשינו. אתם יודעים? אתם מטביעים עליהם חותם.

And that's what you have to do to prepare children for education and for school.

וזה מה שאתם צריכים לעשות כדי להכין את הילדים לחינוך ולבית הספר.

And I'm working at all the energy I have

ואני עובד בכל המרץ שיש לי

to sort of communicate this message that

להעביר איכשהו מסר זה

we need preschool, we need Head Start,

שאנו זקוקים לגן הילדים, אנו זקוקים ליתרון הכנה מראש,

we need prenatal care.

אנחנו צריכים טיפול טרום לידתי.

The education process begins even before the child is born,

תהליך החינוך מתחיל עוד לפני שהילד נולד,

and if you don't do that, you're going to have difficulty.

ואם לא תעשו זאת, אתם תעמדו בפני קשיים.

And we are having difficulties in so many of our communities

ואנו נתקלים בקשיים בכל כך הרבה מהקהילות שלנו

and so many of our schools where kids are coming

ובכל כך הרבה מבתי הספר שלנו שאליהם מגיעים הילדים

to first grade and their eyes are blazing,

לכיתה א' ועיניהם נוצצות,

they've got their little knapsack on and they're ready to go,

התרמילים הקטנים על כתפיהם והם מוכנים ללכת,

and then they realize they're not like the other first graders

ולאחר מכן הם מבינים שהם לא כמו תלמידי כיתה א' אחרים

who know books, have been read to, can do their alphabet.

שמכירים ספרים, שהקריאו להם, שמכירים את האלפבית שלהם.

And by the third grade, the kids who didn't have

וכשיגיעו לכיתה ג', הילדים שלא היה להם

that structure and minding in the beginning

מבנה,סדר ותשומת לב בתחילת הדרך

start to realize they're behind, and what do they do?

מתחילים להבין שהם מאחור, ומה הם עושים?

They act it out. They act it out, and they're on their way

הם מבטאים זאת בהתנהגותם הם מבטאים זאת בפעילות שלהם, והם נמצאים בדרכם

to jail or they're on their way to being dropouts.

לכלא או שהם בדרכם לנשור מהלימודים.

It's predictable.

זה צפוי.

If you're not at the right reading level at third grade,

אם אתה אינך ברמה הנכונה של קריאה בכיתה ג',

you are a candidate for jail at age 18,

אתה מועמד לכלא בגיל 18,

and we have the highest incarceration rate

ויש לנו את שיעור הכליאה הגבוה ביותר

because we're not getting our kids the proper start in life.

כי איננו מעניקים לילדים שלנו את ההתחלה הנכונה בחיים.

The last chapter in my book is called

הפרק האחרון בספר שלי נקרא

"The Gift of a Good Start."

"המתנה של התחלה טובה".

The gift of a good start. Every child ought to have a good start in life.

מתנת ההתחלה הטובה. כל ילד זכאי להתחלה טובה בחיים.

I was privileged to have that kind of good start.

אני זכיתי בסוג זה של התחלה טובה.

I was not a great student.

לא הייתי תלמיד מעולה.

I was a public school kid in New York City,

הייתי תלמיד בית ספר ציבורי בניו יורק,

and I didn't do well at all.

ולא ממש הצלחתי, בכלל לא.

I have my entire New York City Board of Education transcript

יש לי את כל התעודות של מועצת החינוך של ניו יורק

from kindergarten through college.

מהגן ועד למכללה.

I wanted it when I was writing my first book.

רציתי אותן כשכתבתי את הספר הראשון שלי.

I wanted to see if my memory was correct,

רציתי לבדוק אם הזיכרון שלי היה נכון,

and, my God, it was. (Laughter)

ואלוהים, הוא היה. (צחוק)

Straight C everywhere.

ציון "מספיק" בהכל.

And I finally bounced through high school,

ולבסוף תמרנתי את דרכי בתיכון,

got into the City College of New York

והתקבלתי למכללת העיר ניו יורק

with a 78.3 average, which I shouldn't have been allowed in with,

עם ממוצע של 78.3, שלא היו אמורים להתיר לי להכנס אתו,

and then I started out in engineering,

ואז התחלתי בהנדסה,

and that only lasted six months. (Laughter)

וזה נמשך רק שישה חודשים. (צחוק)

And then I went into geology, "rocks for jocks." This is easy.

ואז עברתי לגיאולוגיה, קורס בסיסי למתחילים. שזה קל.

And then I found ROTC.

ואחר כך מצאתי את העתודה האקדמית לאימון קציני מילואים (ROTC).

I found something that I did well and something that I loved doing,

מצאתי משהו שאני טוב בו ומשהו שאני אוהב לעשות,

and I found a group of youngsters like me who felt the same way.

ומצאתי קבוצה של צעירים כמוני שחשו אותו דבר.

And so my whole life then was dedicated to ROTC and the military.

וכך כל החיים שלי אז הוקדשו ל-ROTC ולצבא.

And I say to young kids everywhere, as you're growing up

ואני אומר לילדים צעירים בכל מקום, בזמן שאתם גדלים

and as this structure is being developed inside of you,

וכשמבנה וארגון צתפתח בכם,

always be looking for that which you do well and that which you love doing,

תמיד חפשו אחר הדבר שאתם עושים טוב ושהנכם אוהבים לעשות,

and when you find those two things together, man, you got it.

וכאשר תמצאו את שני הדברים האלה יחד, גבר, יש לך את זה..

That's what's going on. And that's what I found.

זה מה שקורה. וזה מה שמצאתי.

Now the authorities at CCNY were getting tired of me being there.

עכשיו לרשויות ב- CCNY (מכללת העיר ניו יורק) נמאס מזה שאני נמצא שם.

I'd been there four and a half going on five years,

הייתי שם ארבע וחצי, כמעט חמש שנים.

and my grades were not doing particularly well,

והציונים שלי לא היו טובים במיוחד,

and I was in occasional difficulties with the administration.

וחוויתי מדי פעם קשיים עם ההנהלה.

And so they said, "But he does so well in ROTC.

אז הם אמרו, "אבל הוא כל כך מצליח ב- ROTC.

Look, he gets straight A's in that but not in anything else."

תראו, הוא מקבל שם "מעולה" אבל לא בשום מקום אחר."

And so they said, "Look, let's take his ROTC grades

אז הם אמרו, "בואו וניקח את ציוני ה- ROTC שלו

and roll them into his overall GPA and see what happens."

ונגלגל אותן לתוך ממוצע הציונים הכולל שלו ונראה מה קורה."

And they did, and it brought me up to 2.0. (Laughter)

והם עשו זאת וזה העלה אותי ל-2.0. (צחוק)

Yep. (Laughter) (Applause)

כן. (צחוק) (מחיאות כפיים)

They said, "It's good enough for government work.

אמרו לי: "זה מספיק טוב לעבודה ממשלתית.

Give him to the army. We'll never see him again. We'll never see him again."

תנו אותו לצבא. לעולם לא נראה אותו שוב. לעולם לא נראה אותו שוב."

So they shipped me off to the army,

אז שלחו אותי לצבא,

and lo and behold, many years later,

והפלא ופלא, שנים רבות לאחר מכן ,

I'm considered one of the greatest sons the City College of New York has ever had. (Laughter)

אני נחשב לאחד הבנים הגדולים של מכללת העיר ניו יורק בכל הזמנים. (צחוק)

So, I tell young people everywhere,

לכן, אני אומר לאנשים צעירים בכל מקום,

it ain't where you start in life, it's what you do with life

זה בכלל לא היכן שאתה מתחיל בחיים, זה מה שאתה עושה עם החיים

that determines where you end up in life,

שקובע להיכן אתה מגיע בחיים בסופו של דבר,

and you are blessed to be living in a country that,

והתברכת לחיות במדינה,

no matter where you start, you have opportunities

שבכל מקום בו אתה מתחיל, נפתחות בפניכם הזדמנויות

so long as you believe in yourself,

כל עוד אתה מאמין בעצמך,

you believe in the society and the country,

אתה מאמין בחברה ובמדינה,

and you believe that you can self-improve

ואתה מאמין שאתה יכול לשפר את עצמך

and educate yourself as you go along.

ולחנך את עצמך במהלך הדרך.

And that's the key to success.

וזה המפתח להצלחה.

But it begins with the gift of a good start.

אבל הוא מתחיל עם המתנה של התחלה טובה.

If we don't give that gift to each and every one of our kids,

אם איננו מעניקים מתנה זו לכל אחד ואחד הילדים שלנו,

if we don't invest at the earliest age,

אם אנו לא משקיעים בהם בגיל המוקדם ביותר,

we're going to be running into difficulties.

אנחנו עומדים להיתקל בקשיים.

It's why we have a dropout rate of roughly 25 percent overall

זו הסיבה שיש אצלנו שיעור נשירה של בערך 25 אחוז ככלל

and almost 50 percent of our minority population

וכמעט 50 אחוז מאוכלוסית המיעוטים שלנו

living in low-income areas,

המתגוררים באזורים מעוטי הכנסה,

because they're not getting the gift of a good start.

משום שהם לא מקבלים את מתנת ההתחלה הטובה.

My gift of a good start was not only being in a nice family,

התרומה שקיבלתי של התחלה טובה היתה לא רק העובדה שגדלתי במשפחה נחמדה,

a good family, but having a family that said to me,

משפחה טובה, אבל היתה לי משפחה שאמרה לי,

"Now listen, we came to this country in banana boats

"עכשיו תקשיב, הגענו למדינה זו בסירות בננה

in 1920 and 1924.

ב- 1920, ו-1924.

We worked like dogs down in the garment industry every single day.

עבדנו יום יום כמו חמורים בתעשיית הטקסטיל.

We're not doing it so that you can stick something up your nose

אנחנו לא עושים זאת כדי שתוכל לדחוף משהו לתוך האף שלך

or get in trouble. And don't even think about dropping out."

או שתסתבך. ואל תחשוב אפילו על נשירה."

If I had ever gone home and told those immigrant people

אם אי פעם הייתי חוזר הביתה ואומר למהגרים האלה

that, "You know, I'm tired of school and I'm dropping out,"

ש"אתם יודעים, נמאס לי מבית הספר, ואני נושר"

they'd said, "We're dropping you out. We'll get another kid."

הם היו אומרים, "אנחנו מעיפים אותך. נמצא לנו ילד אחר."

(Laughter)

(צחוק)

They had expectations for all of the cousins

היו להם ציפיות מכל הבני דודים

and the extended family of immigrants that lived in the South Bronx,

והמשפחה המורחבת של המהגרים שחיו בדרום ברונקס,

but they had more than just expectations for us.

אבל היו להם יותר מסתם ציפיות מאתנו

They stuck into our hearts like a dagger

הם תקעו בתוך ליבנו כמו פגיון

a sense of shame: "Don't you shame this family."

תחושת בושה: "אל לך לבייש את המשפחה הזו."

Sometimes I would get in trouble,

לפעמים הייתי נכנס לצרות,

and my parents were coming home,

וההורים שלי היו מגיעים הביתה,

and I was in my room waiting for what's going to happen,

והייתי בחדר שלי מחכה למה שעומד לקרות,

and I would sit there saying to myself, "Okay, look,

והייתי יושב שם ואומר לעצמי, "טוב, הביטו,

take the belt and hit me, but, God, don't give me that 'shame the family' bit again."

קחו את החגורה והכו אותי, אבל, אלוהים, אל תכניסו לי שוב את הקטע של ה"בושה-המשפחתית.""

It devastated me when my mother did that to me.

זה הרס אותי כאשר אמא שלי עשתה לי את זה .

And I also had this extended network.

והיתה לי גם רשת קשרי משפחה מורחבת זו.

Children need a network. Children need to be part of a tribe,

ילדים זקוקים לרשת מורחבת. ילדים צריכים להיות חלק משבט,

a family, a community.

ממשפחה, מקהילה.

In my case it was aunts who lived in all of these tenement buildings.

במקרה שלי אלו היו הדודות שחיו בכל בנייני השיכונים האלה.

I don't know how many of you are New Yorkers,

אני לא יודע כמה מכם הם תושבי ניו יורק,

but there were these tenement buildings,

אבל היו בנייני שיכונים,

and these women were always hanging out one of the windows,

והנשים האלו היו תמיד תלויות מאחד החלונות,

leaning on a pillow.

נשענות על כרית.

They never left. (Laughter)

הן מעולם לא עזבו. (צחוק)

I, so help me God, I grew up walking those streets,

אני, בחיי, גדלתי כשאני הולך ברחובות אלה,

and they were always there.

והן תמיד היו שם.

They never went to the bathroom. They never cooked. (Laughter)

הן מעולם לא הלכו לשירותים. הן מעולם לא בישלו. (צחוק)

They never did anything.

הן מעולם לא עשו שום דבר.

But what they did was keep us in play.

אבל מה שהן עשו היה לשמור שאנחנו פועלים נכון.

They kept us in play.

הן דאגו שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים.

And they didn't care

ולא היה אכפת להן

whether you became a doctor or a lawyer or a general,

אם תגדל להיות רופא או עורך דין או גנרל,

and they never expected any generals in the family,

הן מעולם לא ציפו לגנרלים במשפחה,

as long as you got an education and then you got a job.

כל עוד שקבלת השכלה ולאחר מכן קבלת עבודה.

"Don't give us any of that self-actualization stuff.

"אל תספרו לנו על כל הדברים האלה של הגשמה עצמית .

You get a job and get out of the house.

אתה מקבל עבודה, ויוצא מהבית.

We don't have time to waste for that.

אין לנו זמן לבזבז על זה.

And then you can support us. That's the role of you guys."

ולאחר מכן אתם יכולים לתמוך בנו. זהו התפקיד שלכם.."

And so, it's so essential that we kind of put this culture

ולכן, זה כה חיוני, שנכניס סוג זה של תרבות

back into our families, all families.

חזרה למשפחות שלנו, לכל המשפחות.

And it is so important that all of you here today

וזה כל כך חשוב כשכולכם כאן היום

who are successful people,

שהנכם אנשים שמצליחים,

and I'm sure have wonderful families and children and grandchildren,

ואני בטוח שיש לכם משפחות נפלאות, ילדים ונכדים,

it's not enough. You've got to reach out and back

זה אינו מספיק. עליכם להושיט יד אחורנית

and find kids like Mr. Cruz

ולמצוא ילדים כמו מר קרוז

who can make it if you give them the structure,

שיכולים להצליח, אם תתנו להם את סדר ומבנה,

if you reach back and help, if you mentor,

אם תושיטו יד ותעזרו, אם תדריכו,

if you invest in boys and girls clubs,

אם תשקיעו במועדוני נוער לבנים ובנות,

if you work with your school system,

אם תעבדו עם מערכת בית הספר שלכם,

make sure it's the best school system,

וודאו שזוהי המערכת הבית ספרית הטובה ביותר,

and not just your kid's school, but the school uptown in Harlem,

ולא רק בבית הספר של הילד שלכם, אבל בבית הספר באפטאון, בהארלם,

not just downtown Montessori on the West Side.

לא רק בדאונטאון מונטסורי שבצד המערבי.

All of us have to have a commitment to do that.

כל אחד מאיתנו חייב שתהיה לו מחויבות לעשות את זה.

And we're not just investing in the kids.

ואנו לא רק משקיעים בילדים.

We're investing in our future.

אנו משקיעים בעתיד שלנו.

We're going to be a minority-majority country

אנחנו הולכים להיות מדינת מיעוט-רוב

in one more generation.

בעוד שנות דור אחד.

Those that we call minorities now are going to be the majority.

אלה שאנו קוראים להם מיעוטים עכשיו הולכים להיות הרוב.

And we have to make sure that they are ready to be the majority.

ועלינו לוודא שהם מוכנים להיות הרוב.

We have to make sure they're ready to be the leaders

עלינו לוודא שהם מוכנים להיות המנהיגים

of this great country of ours,

של מדינה נהדרת זו שלנו,

a country that is like no other,

מדינה שהיא לא כמו שום מדינה אחרת,

a country that amazes me every single day,

מדינה שמדהימה אותי בכל יום,

a country that's fractious. We're always arguing with each other.

מדינה מפולגת. אנו תמיד מתווכחים זה עם זה.

That's how the system's supposed to work.

זהו האופן שבו המערכת אמורה לעבוד.

It's a country of such contrasts, but it's a nation of nations.

זו היא מדינה של ניגודים כאלה, אבל זו אומה שבאומות.

We touch every nation. Every nation touches us.

אנחנו נוגעים בכל אומה. כל אומה נוגעת בנו.

We are a nation of immigrants.

אנחנו אומה של מהגרים.

That's why we need sound immigration policy.

לכן אנחנו צריכים מדיניות הגירה איתנה.

It's ridiculous not to have a sound immigration policy

זה מגוחך לא לקיים מדיניות הגירה איתנה

to welcome those who want to come here and be part of this great nation,

לקבל בברכה את אלה שרוצים לבוא לכאן ולהיות חלק מהאומה הגדולה הזו,

or we can send back home with an education

או שאנחנו יכולים לשלוח אותם חזרה הביתה עם חינוך

to help their people rise up out of poverty.

כדי שייסיעו לאנשים שלהם להיחלץ ממעגל העוני.

One of the great stories I love to tell is about my love

אחד הסיפורים הנפלאים שאני אוהב לספר הוא על אהבתי

of going to my hometown of New York

לבוא לעיר מולדתי ניו יורק

and walking up Park Avenue on a beautiful day

ולצעוד במעלה פארק אבניו ביום יפה

and admiring everything and seeing all the people go by

כשאני מתפעל מהכל, ורואה את כל האנשים שעוברים ברחוב

from all over the world.

מכל רחבי העולם.

But what I always have to do is stop at one of the corners

אבל מה שאני תמיד חייב לעשות הוא לעצור באחת הפינות

and get a hot dog from the immigrant pushcart peddler.

ולקנות נקניקיה חמה מעגלת רוכלים.

Gotta have a dirty water dog. (Laughter)

אני חייב נקניקיה פושטית מהרחוב. (צחוק)

And no matter where I am or what I'm doing,

ולא משנה איפה אני או מה אני עושה,

I've got to do that.

אני חייב לעשות את זה.

I even did it when I was Secretary of State.

אני גם עשיתי את זה כשהייתי מזכיר המדינה.

I'd come out of my suite at the Waldorf Astoria

הייתי יוצא מהסוויטה שלי במלון וולדורף אסטוריה

— (Laughter) —

— (צחוק) —

be walking up the street, and I would hit around 55th Street

הייתי הולך במעלה הרחוב, והייתי מגיע לסביבת רחוב 55

looking for the immigrant pushcart peddler.

מחפש את המהגר עם עגלת הרוכלים.

In those days, I had five bodyguards around me

באותם ימים, היו לי חמישה שומרי ראש סביבי

and three New York City police cars would roll alongside

ושלוש ניידות של משטרת העיר ניו יורק נסעו לצדי

to make sure nobody whacked me while I was going up Park Avenue. (Laughter)

כדי לוודא שאף אחד לא יפגע בי בזמן שאני הולך במעלה פארק אבניו. (צחוק)

And I would order the hot dog from the guy,

והייתי מזמין נקניקיה מהבחור,

and he'd start to fix it, and then he'd look around

והוא היה מתחיל להכין אותה ולאחר מכן הוא היה מסתכל סביב

at the bodyguards and the police cars --

על שומרי הראש וניידות המשטרה-

"I've got a green card! I've got a green card!" (Laughter)

"יש לי גרין קארד! יש לי גרין קארד!" (צחוק)

"It's okay, it's okay."

"בסדר, זה בסדר."

But now I'm alone. I'm alone.

אבל עכשיו אני לבד. אני לבד.

I've got no bodyguards, I've got no police cars. I've got nothing.

אין לי שומרי ראש, אין לי ניידות משטרה.אין לי כלום.

But I gotta have my hot dog.

אבל אני חייב את הנקניקייה שלי.

I did it just last week. It was on a Tuesday evening

אני עשיתי זאת רק בשבוע שעבר. זה היה ביום שלישי בערב

down by Columbus Circle.

למטה ליד קולומבוס סירקל.

And the scene repeats itself so often.

והסצנה חוזרת על עצמה כל כך לעיתים קרובות.

I'll go up and ask for my hot dog,

אני הולך ומבקש את הנקיניקיה שלי,

and the guy will fix it, and as he's finishing,

הבחור מכין אותה, וכשהוא מסיים,

he'll say, "I know you. I see you on television.

הוא אומר, "אני מכיר אותך. אני רואה אותך בטלוויזיה.

You're, well, you're General Powell."

אתה, כן, אתה הגנרל פאואל. "

"Yes, yes.""Oh ... "

כן, כן." "הו..."

I hand him the money.

אני נותן לו את הכסף.

"No, General. You can't pay me. I've been paid.

"לא, המפקד. אתה לא יכול לשלם לי. כבר שילמו לי.

America has paid me. I never forget where I came from.

אמריקה שילמה לי. אני לעולם לא שוכח מאיפה באתי.

But now I'm an American. Sir, thank you."

אבל עכשיו אני אמריקאי. אדוני, תודה."

I accept the generosity, continue up the street,

אני מקבל את הנדיבות, וממשיך במעלה הרחוב,

and it washes over me, my God,

וזה מציף אותי, אלוהים,

it's the same country that greeted my parents this way 90 years ago.

מדובר באותה מדינה שקיבלה בברכה את ההורים שלי באותו אופן לפני 90 שנה.

So we are still that magnificent country,

אז אנחנו עדיין מדינה נהדרת,

but we are fueled by young people coming up

אבל אנחנו מוזנים מאנשים צעירים שמגיעים

from every land in the world,

מכל ארצות העולם,

and it is our obligation as contributing citizens

וזו היא חובתנו כאזרחים שתורמים

to this wonderful country of ours

לארץ נהדרת זו שלנו

to make sure that no child gets left behind.

לוודא שאף ילד לא יישאר מאחור.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)