Lessons from death row inmates | David R. Dow

Translator: Jenny Zurawell Reviewer: Thu-Huong Ha

מתרגם: Orr Schlesinger מבקר: Ido Dekkers

Two weeks ago,

לפני שבועיים,

I was sitting at the kitchen table with my wife Katya,

ישבתי לייד השולחן במטבח

עם אשתי קטיה,

and we were talking about what I was going to talk about today.

ושוחחנו על מה שאני הולך לספר היום.

We have an 11-year-old son; his name is Lincoln.

יש לנו ילד בן 11. קוראים לו לינקולן. הוא ישב איתנו ליד השולחן

He was sitting at the same table, doing his math homework.

ועשה שיעורי בית.

And during a pause in my conversation with Katya,

במהלך אחת ההפסקות בשיחה

I looked over at Lincoln

עם קטיה, הסתכלתי לכיוונו של לינקולן

and I was suddenly thunderstruck

ופתאום היכה בי

by a recollection of a client of mine.

כשנזכרתי באחד הלקוחות שלי.

My client was a guy named Will.

הלקוח היה בחור בשם וויל.

He was from North Texas.

הוא היה במקור מצפון טקסס.

הוא מעולם לא הכיר טוב את אביו, כיוון שאביו עזב

He never knew his father very well,

because his father left his mom while she was pregnant with him.

את אמא שלו כאשר היתה בהריון איתו.

And so, he was destined to be raised by a single mom,

לכן, היא גידלה אותו כאם חד הורית,

which might have been all right

מה שהיה יכול להיות בסדר גמור,

except that this particular single mom was a paranoid schizophrenic,

רק שהאמא הספציפית הזו

היתה פרנואידית סכיזופרנית.

and when Will was five years old,

כאשר וויל היה בן 5 היא ניסתה להרוג אותו עם סכין קצבים.

she tried to kill him with a butcher knife.

היא

She was taken away by authorities and placed in a psychiatric hospital,

נלקחה על ידי הרשויות והושמה בבית חולים פסיכיאטרי,

and so for the next several years Will lived with his older brother,

כך שבשנים לאחר מכן הוא חי עם אחיו הגדול.

until he committed suicide by shooting himself through the heart.

עד שהוא התאבד כשירה בעצמו בלב.

ולאחר מכן

And after that Will bounced around from one family member to another,

וויל עבר מקרוב משפחה אחד לשני,

until, by the time he was nine years old, he was essentially living on his own.

עד שכאשר היה בן 9, הוא למעשה חי בגפו.

That morning that I was sitting with Katya and Lincoln,

באותו בוקר שישבתי עם קטיה ולינקולן, הבטתי בבני,

I looked at my son, and I realized that when my client, Will, was his age,

והתחוור לי שכאשר וויל הלקוח שלי,

היה בגילו,

he'd been living by himself for two years.

הוא חי בגפו כבר שנתיים.

Will eventually joined a gang

בסופו של דבר, וויל הצטרף לכנופיה

and committed a number of very serious crimes,

וביצע

מספר פשעים רציניים,

including, most seriously of all,

שבניהם, הפשע הנוראי מכל,

רצח.

a horrible, tragic murder.

בסופו של דבר וויל הוצא להורג

And Will was ultimately executed as punishment for that crime.

כעונש על הפשע שביצע.

אבל אני לא רוצה

But I don't want to talk today about the morality of capital punishment.

לדבר היום

על המוסריות של עונש המוות. אני בהחלט חושב שהקליינט שלי

I certainly think that my client shouldn't have been executed,

לא היה צריך להיות מוצא להורג, אבל מה שאני רוצה לעשות היום

but what I would like to do today instead

is talk about the death penalty in a way I've never done before,

זה לדבר על עונש המוות

בצורה שמעולם לא עשיתי בעבר,

in a way that is entirely noncontroversial.

בצורה שהיא

איננה שנויה במחלוקת.

אני חושב שזה אפשרי,

I think that's possible,

because there is a corner of the death penalty debate --

כיוון שישנו אספקט

בדיון על עונש המוות --

maybe the most important corner --

אולי האספקט החשוב ביותר --

where everybody agrees,

שעליו כולם מסכימים,

where the most ardent death penalty supporters

זהו נושא שגם התומכים הנלהבים ביותר של עונש המוות

and the most vociferous abolitionists are on exactly the same page.

וגם המתנגדים הגדולים ביותר

מסכימים בנוגע אליו.

That's the corner I want to explore.

זה הנושא בו אני מעוניין לדון.

Before I do that, though, I want to spend a couple of minutes

לפני שאני עושה זאת, אני רוצה לנצל מספר דקות על מנת לספר לכם כיצד

telling you how a death penalty case unfolds,

מתנהל תיק של עונש מוות,

and then I want to tell you two lessons

ולאחר מכן אני רוצה לספר לכם על שני לקחים שלמדתי במהלך עבודתי ב-20 השנים האחרונות

that I have learned over the last 20 years as a death penalty lawyer

כעורך דין של תיקים עם עונש מוות,

from watching well more than a hundred cases unfold in this way.

לקחים שלמדתי ממאות תיקים בהם צפיתי ושהתנהלו בדרך זו.

You can think of a death penalty case as a story that has four chapters.

אפשר להתייחס לתיק של עונש מוות כסיפור

בעל ארבעה פרקים.

The first chapter of every case is exactly the same, and it is tragic.

הפרק הראשון הוא דומה בכל התיקים,

והוא טרגי ביותר.

It begins with the murder of an innocent human being,

הוא מתחיל ברצח

של אדם חף מפשע,

and it's followed by a trial

לאחר מכן ישנו משפט

where the murderer is convicted and sent to death row,

שבו הרוצח מורשע ונשלח לאגף הנידונים למוות.

and that death sentence is ultimately upheld by the state appellate court.

גזר הדין של עונש המוות נדון בסופו של דבר

בבית הדין לערעורים של המדינה.

הפרק השני מורכב מהליך משפטי מורכב הידוע בשם

The second chapter consists of a complicated legal proceeding

known as a state habeas corpus appeal.

ערעור "הביאס קורפוס" של המדינה (מלטינית - הבאת הגוף).

The third chapter is an even more complicated legal proceeding

הפרק השלישי הוא הליך משפטי אפילו יותר מסובך שנקרא

known as a federal habeas corpus proceeding.

הליך "הביאס קורפוס" פדראלי.

And the fourth chapter is one where a variety of things can happen.

והפרק הרביעי

הוא פרק בבו יכולים לקרות מגוון של דברים. עורכי הדין יכולים להגיש בקשת חנינה,

The lawyers might file a clemency petition,

they might initiate even more complex litigation,

הם יכולים להתחיל בהתדיינות אף יותר מסובכת,

or they might not do anything at all.

או שהם לא יעשו דבר.

But that fourth chapter always ends with an execution.

אך הפרק הרביעי תמיד נגמר

בהוצאה להורג.

כאשר התחלתי לייצג אסירים מאגף הנידונים למוות, לפני יותר מ-20 שנה,

When I started representing death row inmates more than 20 years ago,

people on death row did not have a right to a lawyer

לאנשים באגף הנידונים למוות לא היתה זכות לעורך דין בפרק השני

in either the second or the fourth chapter of this story.

ובפרק הרביעי של הסיפור.

They were on their own.

הם היו לבדם.

In fact, it wasn't until the late 1980s

למעשה, רק בשנות השמונים המאוחרות הם השיגו

that they acquired a right to a lawyer during the third chapter of the story.

את הזכות לעורך דין בפרק השלישי

של הסיפור.

So what all of these death row inmates had to do was rely on volunteer lawyers

אז מה שהיה על נידונים למוות לעשות

הוא להסתמך על עורכי דין מתנדבים

to handle their legal proceedings.

שיטפלו בהליכים המשפטיים שלהם.

The problem is that there were way more guys on death row

הבעיה היתה שהיו יותר אנשים נידונים למוות

מאשר עורכי דין שהיו בעלי הידע והרצון לעבוד על התיקים שלהם.

than there were lawyers

who had both the interest and the expertise to work on these cases.

And so inevitably,

ולכן, בצורה בלתי נמנעת,

lawyers drifted to cases that were already in chapter four --

עורכי הדין העדיפו לעסוק בתיקים שכבר היו בשלב הרביעי --

that makes sense, of course.

זה הגיוני, כמובן. אלו הם התיקים בעלי הדחיפות הגבוהה ביותר.

Those are the cases that are most urgent;

אלו הם האנשים הקרובים ביותר להוצאה להורג.

those are the guys who are closest to being executed.

Some of these lawyers were successful;

חלק מעורכי הדין הללו נחלו הצלחה. הם השיגו משפט חוזר ללקוחות שלהם.

they managed to get new trials for their clients.

Others of them managed to extend the lives of their clients,

אחרים הצליחו להאריך את חייהם של הלקוחות,

sometimes by years, sometimes by months.

לפעמים בשנים, לפעמים בחודשים.

But the one thing that didn't happen

אבל הדבר היחיד שלא קרה

הוא שמעולם לא נראתה ירידה רצינית במספר

was that there was never a serious and sustained decline

in the number of annual executions in Texas.

ההוצאות להורג במדינת טקסס.

In fact, as you can see from this graph,

למעשה, כפי שאתם יכולים לראות בגרף הזה, מאז שמנגנון

from the time that the Texas execution apparatus got efficient

ההוצאה להורג בטקסס הפך ליעיל באמצע-סוף שנות התשעים של המאה הקודמת,

in the mid- to late 1990s,

there have only been a couple of years

היו רק שנתיים בהן מסר ההוצאות להורג היה

where the number of annual executions dipped below 20.

מתחת לעשרים.

In a typical year in Texas,

בשנה טיפוסית בטקסס,

we're averaging about two people a month.

הממוצע נע סביב

שני אנשים בחודש.

In some years in Texas, we've executed close to 40 people,

בכמה שנים בטקסס, הוצאו להורג קרוב ל- 40 אנשים, והמספר הזה

and this number has never significantly declined over the last 15 years.

לא ירד באופן משמעותי ב-15 השנים האחרונות.

And yet, at the same time that we continue to execute

ועדיין, בזמן שאנו ממשיכים להוציא להורג

about the same number of people every year,

או מספר אנשים בכל שנה,

the number of people who we're sentencing to death on an annual basis

מספר האנשים שנגזר עליהם גזר דין מוות

על בסיס שנתי

has dropped rather steeply.

ירד בצורה חדה.

So we have this paradox,

אז יש לנו פרדוקס,

מספר ההוצאות להורג נשאר גבוה

which is that the number of annual executions has remained high

but the number of new death sentences has gone down.

בעוד מספר גזרי הדין החדשים ירד.

Why is that?

מדוע זה קורה?

It can't be attributed to a decline in the murder rate,

אי אפשר לייחס זאת לירידה במספר מקרי הרצח,

because the murder rate has not declined nearly so steeply

כיוון שמספר מקרי הרצח לא ירד

בצורה חדה כמו הגרף הזה.

as the red line on that graph has gone down.

What has happened instead

מה שקרה במקום,

is that juries have started to sentence more and more people to prison

זה שהמושבעים במשפט החלו לשלוח אנשים לכלא

לשארית חייהם ללא אפשרות חנינה,

for the rest of their lives without the possibility of parole,

rather than sending them to the execution chamber.

במקום לשלוח אותם לתא ההוצאות להורג.

למה זה קורה?

Why has that happened?

It hasn't happened because of a dissolution

זה לא קורה בגלל התפרקות התמיכה הציבורית

of popular support for the death penalty.

בעונש המוות. מתנגדי עונש המוות מוצאים נחמה בעובדה

Death penalty opponents take great solace in the fact

שהתמיכה בעונש המוות נמצאת בשפל של כל הזמנים.

that death penalty support in Texas is at an all-time low.

Do you know what all-time low in Texas means?

אתם יודעים מה זה אומר "שפל של כל הזמנים" בטקסס?

It means that it's in the low 60 percent.

זה אומר שזה שהתמיכה היא בסביבות ה-60 אחוז.

Now, that's really good compared to the mid-1980s,

זה טוב מאוד ביחס לאמצע שנות ה-80, כאשר התמיכה היתה

when it was in excess of 80 percent,

מעל ל- 80 אחוז,

but we can't explain the decline in death sentences

אבל אנחנו לא יכולים להסביר את הירידה במספר הגזרי דין מוות והמשיכה

and the affinity for life without the possibility of parole

למאסרי עולם ללא אפשרת חנינה, בשחיקה בתמיכה בעונש המוות,

by an erosion of support for the death penalty,

because people still support the death penalty.

כיוון שאנשים עדיין תומכים בו.

What's happened to cause this phenomenon?

מה קרה שגורם לתופעה הזו?

What's happened is that lawyers who represent death row inmates

מה שקרה זה

שעורכי דין

שמייצגים אסירים באגף הנידונים למוות התחילו להתרכז

have shifted their focus to earlier and earlier chapters

בפרקים המוקדמים יותר של סיפור עונש המוות.

of the death penalty story.

So 25 years ago, they focused on chapter four.

לפני 25 שנה, עורכי הדין התרכזו בפרק הרביעי.

And they went from chapter four 25 years ago

והם עברו מהפרק הרביעי, לפני 25 שנה, לפרק השלישי

to chapter three in the late 1980s.

בסוף שנות השמונים.

And they went from chapter three in the late 1980s

באמצע שנות התשעים הם עברו מהפרק השלישי לפרק השני,

to chapter two in the mid-1990s.

ומאמצע-סוף שנות התשעים,

And beginning in the mid- to late 1990s,

they began to focus on chapter one of the story.

הם החלו לעסוק יותר ויותר בפרק הראשון של הסיפור.

Now, you might think that this decline in death sentences

אתם יכולים לחשוב שהירידה בעונשי המוות והעלייה

and the increase in the number of life sentences

במספר עונשי מאסר העולם זה דבר טוב או רע.

is a good thing or a bad thing.

I don't want to have a conversation about that today.

אני לא מעוניין לדבר על זה היום.

All that I want to tell you is that the reason that this has happened

מה שאני רוצה להגיד זה שהסיבה שזה קרה

is because death penalty lawyers have understood

היא שעורכי הדין הבינו

that the earlier you intervene in a case,

שככל שההתערבות בתיק תהיה מוקדמת יותר,

the greater the likelihood that you're going to save your client's life.

כך גדל הסיכוי שתצליח להציל את חייו של הלקוח שלך.

That's the first thing I've learned.

זה הדבר הראשון שלמדתי.

Here's the second thing I learned:

והנה הדבר השני שלמדתי:

My client Will was not the exception to the rule;

הלקוח שלי, וויל,

לא היה יוצא מן הכלל.

he was the rule.

הוא היה הכלל.

I sometimes say, if you tell me the name of a death row inmate --

לפעמים אני אומר, אמור לי את שמו של האסיר באגף הנידונים למוות --

doesn't matter what state he's in,

לא משנה באיזו מדינה הוא נמצא, לא משנה אם פגשתי אותו אי פעם --

doesn't matter if I've ever met him before --

I'll write his biography for you.

ואני אכתוב את הביוגרפיה שלו בשבילך.

And eight out of 10 times,

ובשמונה מתוך עשר פעמים,

the details of that biography will be more or less accurate.

הפרטים בביוגרפיה הזאת

יהיו נכונים פחות או יותר.

And the reason for that is that 80 percent of the people on death row

והסיבה לכך היא ש-80 אחוז מהאנשים באגף הנידונים למוות

are people who came from the same sort of dysfunctional family that Will did.

מגיעים מאותו סוג של משפחות לא מתפקדות כמו המשפחה של וויל.

Eighty percent of the people on death row

80 אחוז מהאנשים באגף הנידונים למוות

are people who had exposure to the juvenile justice system.

הם אנשים שנחשפו

למערכת המשפט לקטינים.

That's the second lesson that I've learned.

זהו השיעור השני

שלמדתי.

Now we're right on the cusp of that corner

עכשיו אנו בנקודה

where everybody's going to agree.

שבה כולם הולכים להסכים איתי.

People in this room might disagree

אנשים בחדר הזה עלולים לא להסכים בנושא

about whether Will should have been executed,

האם וויל, הלקוח שלי, היה צריך להיות מוצא להורג,

but I think everybody would agree

אבל אני חושב שכולם יסכימו

that the best possible version of his story

שהגרסה הטובה ביותר של הסיפור שלו

would be a story where no murder ever occurs.

תהיה הגירסא

שבה הרצח מעולם לא התרחש.

How do we do that?

כיצד אנו גורמים לזה לקרות?

When our son Lincoln was working on that math problem two weeks ago,

כאשר הבן שלנו, לינקולן, עבד על פתרונה של בעיה במתימטיקה

it was a big, gnarly problem.

לפני שבועיים, זו היתה בעיה גדולה ומסובכת.

And he was learning how, when you have a big old gnarly problem,

והוא למד כיצד, כשיש מולך בעיה גדולה ומסובכת,

sometimes the solution is to slice it into smaller problems.

כדאי לחלק את הבעיה לבעיות קטנות יותר וקלות לפתרון.

That's what we do for most problems --

זה מה שאנו עושים עבור רוב הבעיות -- במתימטיקה, פיזיקה, אפילו מדיניות סוציאלית --

in math, in physics, even in social policy --

we slice them into smaller, more manageable problems.

אנחנו מחלקים אותן לבעיות קטנות וקלות יותר לפתרון.

But every once in a while, as Dwight Eisenhower said,

אבל מדיי פעם,

כמו שאמר דוויט אייזנהאואר,

the way you solve a problem is to make it bigger.

הדרך לפתור בעיה

היא להפוך אותה לגדולה יותר.

הדרך לפתור את הבעיה הזו

The way we solve this problem

is to make the issue of the death penalty bigger.

היא להפוך את הנושא של עונש המוות לגדול יותר.

We have to say, all right.

אז אוקיי...

We have these four chapters of a death penalty story,

יש לנו את ארבעת הפרקים

של סיפור עונש המוות,

but what happens before that story begins?

אבל מה קורה לפני

שהסיפור מתחיל?

How can we intervene in the life of a murderer

כצד נוכל להתערב בחייו של רוצח

before he's a murderer?

לפני שהוא הופך לרוצח?

What options do we have to nudge that person off of the path

אילו אופציות עומדות בפנינו

לדחוף את האיש

החוצה מהדרך

שהולכת להוביל אותו לתוצאה שכולם --

that is going to lead to a result that everybody --

death penalty supporters and death penalty opponents --

תומכי ומתנגדי עונש המוות --

still think is a bad result:

עדיין מסכימים

שהיא תוצאה גרועה:

the murder of an innocent human being?

רצח של אדם חף מפשע?

You know, sometimes people say that something isn't rocket science.

אתם יודעים, לפעמים אנשים אומרים

שמשהו

איננו איזשהו מדע טילים.

And by that, what they mean is rocket science is really complicated

ובזה הם מתכוונים שמדע טילים מאוד מאוד מסובך

and this problem that we're talking about now is really simple.

בעוד הבעיה שבה אנו דנים היא מאוד פשוטה.

Well that's rocket science;

ובכן, זה מדע טילים.

that's the mathematical expression for the thrust created by a rocket.

זה הביטוי המתימטי

לדחף שנוצר על ידי הרקטה.

What we're talking about today is just as complicated.

הנושא שאנו מדברים עליו היום

מסובך באותה מידה.

What we're talking about today is also rocket science.

הנושא שאנו מדברים עליו היום הוא גם

סוג של מדע טילים.

My client Will and 80 percent of the people on death row

ללקוח שלי וויל

ולשמונים אחוז מהאנשים באגף הנידונים למוות

had five chapters in their lives

היו חמישה פרקים בחייהם

that came before the four chapters of the death penalty story.

שבאו לפני

ארבעת הפרקים של סיפור עונש המוות.

אני רואה בחמשת הפרקים הללו כנקודות התערבות,

I think of these five chapters as points of intervention,

places in their lives

מקומות בחייהם שבהן החברה שלנו

when our society could've intervened in their lives

יכלה להתערב בחייהם על מנת להסיט אותם מהדרך בה הם הלכו

and nudged them off of the path that they were on

that created a consequence that we all --

שגרמה לתוצאה שכולנו -- תומכי ומתנגדי

death penalty supporters or death penalty opponents --

עונש המוות --

say was a bad result.

אומרים שהיא תוצאה רעה.

Now, during each of these five chapters:

במהלך כל אחד מחמשת הפרקים הללו:

when his mother was pregnant with him;

כאשר אימו היתה בהיריון איתו.

in his early childhood years;

בשנות ילדותו המוקדמות.

when he was in elementary school;

כאשר הוא היה בבית ספר יסודי.

when he was in middle school and then high school;

כאשר הוא היה בחטיבת הביניים ובתיכון.

and when he was in the juvenile justice system --

וכאשר הוא היה במערכת המשפט לקטינים -- במהלך כל אחד מהפרקים הללו,

during each of those five chapters,

there were a wide variety of things that society could have done.

היו הרבה מאוד דברים שהחברה יכלה לעשות.

In fact, if we just imagine

למעשה, אם רק נדמיין

that there are five different modes of intervention,

שישנם חמש צורות שונות של התערבות, שבהן יכולה החברה לנקוט

the way that society could intervene in each of those five chapters,

בכל אחד מחמשת הפרקים הללו,

and we could mix and match them any way we want,

ונוכל לערבב ולהתאים אותם בכל דרך שנרצה,

there are 3,000 -- more than 3,000 -- possible strategies

ישנן 3,000 -- יותר מ- 3,000 -- אסטרטגיות שונות

that we could embrace

שנוכל לאמץ על מנת שנוכל להסיט ילדים כמו וויל

in order to nudge kids like Will off of the path that they're on.

מהדרך בה הם צעדו.

So I'm not standing here today with the solution.

אני לא עומד כאן היום

עם הפתרון.

But the fact that we still have a lot to learn,

אבל העובדה שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד,

that doesn't mean that we don't know a lot already.

לא מעידה על כך שאיננו יודעים הרבה כבר עכשיו.

We know from experience in other states

אנו יודעים מהנסיון במדינות אחרות

that there are a wide variety of modes of intervention

שישנן שיטות מגוונות להתערבות

that we could be using in Texas,

שבהן אנו יכולים להשתמש בטקסס, או בכל מדינה אחרת בהן לא משתמשים בהן,

and in every other state that isn't using them,

in order to prevent a consequence that we all agree is bad.

על מנת למנוע את התוצאה שכולנו מסכימים שהיא רעה.

I'll just mention a few.

אני רוצה לציין כמה מהן.

I won't talk today about reforming the legal system.

אני לא אדבר היום על עשיית רפורמות המערכת המשפט.

That's probably a topic

זה נושא שעדיף שישמר לחדרים מלאים בשופטים ועורכי דין.

that is best reserved for a room full of lawyers and judges.

Instead, let me talk about a couple of modes of intervention

במקום זאת, אני רוצה לדבר על מספר שיטות להתערבות

that we can all help accomplish,

שכולנו יכולים לעזור בהן,

because they are modes of intervention that will come about

כיוון שאלו שיטות שיפעלו

when legislators and policymakers, when taxpayers and citizens,

כאשר מחוקקים וקובעי מדיניות, כאשר משלמי מיסים ואזרחים,

agree that that's what we ought to be doing

יסכימו שזה מה שעלינו לעשות

and that's how we ought to be spending our money.

וזו המטרה שלשמה אנו צריכים להשקיע את כספנו.

We could be providing early childhood care

אנו יכולים לספק תמיכה בשלבי הילדות המוקדמים

לילדים בבתים עם בעיות כלכליות וילדים בסיכון,

for economically disadvantaged and otherwise troubled kids,

and we could be doing it for free.

אנו יכולים לעשות זאת בחינם.

And we could be nudging kids like Will off of the path that we're on.

אנו יכולים להסיט ילדים כמו וויל מהדרך שבה הם הולכים.

There are other states that do that, but we don't.

ישנן מדינות אחרות שעושות זאת, בניגוד אלינו.

We could be providing special schools,

אנו יכולים לספר בתי ספר מיוחדים, גם ברמת בית ספר תיכון

at both the high school level and the middle school level,

וחטיבת הביניים, ואפילו בתי ספר יסודיים,

but even in K-5,

that target economically and otherwise disadvantaged kids,

שישימו לעצמם למטרה את הילדים הללו שנמצאים בסיכון, ובמיוחד ילדים

and particularly kids who have had exposure to the juvenile justice system.

שנחשפו כבר בעבר

למערכת המשפט לקטינים.

There are a handful of states that do that;

ישנו מספר מצומצם של מדינות שעושות זאת.

Texas doesn't.

טקסס איננה בניהן.

There's one other thing we can be doing -- well, there are a bunch of other things --

ישנו דבר נוסף שאנו יכולים לעשות --

ובכן, יש מספר דברים שאנו יכולים לעשות -- ישנו דבר נוסף שאפשר לעשות

there's one other thing that I'm going to mention,

שאני הולך להזכיר, וזה הולך להיות הדבר היחיד שיעורר מחלוקת

and this is going to be the only controversial thing that I say today.

שאני הולך להגיד היום.

We could be intervening much more aggressively

אנו יכולים להתערב

בצורה הרבה יותר אגרסיבית

into dangerously dysfunctional homes,

בבתים שאינם מתפקדים ברמה מסוכנת,

and getting kids out of them

על ידי הוצאת הילדים מתוכם

before their moms pick up butcher knives and threaten to kill them.

לפני שאמא שלהם תיקח סכין ותאיים להרוג אותם.

If we're going to do that, we need a place to put them.

אם אנחנו הולכים לעשות את זה,

אנחנו צריכים גם מקום שבו נשים את הילדים.

Even if we do all of those things,

אפילו אם נבצע את כל הדברים הללו, תמיד יהיו ילדים שיפלו בין הכסאות

some kids are going to fall through the cracks

and they're going to end up in that last chapter

ויגיעו לפרק האחרון, לפני שסיפור הרצח מתחיל,

before the murder story begins,

they're going to end up in the juvenile justice system.

הם הולכים להגיע למערכת המשפט לקטינים.

ואפילו אם זה קורה,

And even if that happens, it's not yet too late.

זה עדיין לא מאוחר מדיי.

There's still time to nudge them,

עדיין יש זמן להסיט אותם,

if we think about nudging them rather than just punishing them.

אם נשקיע בזה מחשבה

במקום רק להעניש אותם.

There are two professors in the Northeast --

ישנם שני פרופסורים בצפון מזרח ארצות הברית -- אחד ב"ייל" ואחד במרילנד --

one at Yale and one at Maryland --

הם הקימו בית ספר

they set up a school that is attached to a juvenile prison.

המסופח לבית סוהר לנערים.

And the kids are in prison, but they go to school

הילדים נמצאים בכלא, אבל הם הולכים לבית ספר משמונה בבוקר

from eight in the morning until four in the afternoon.

עד ארבע אחר הצהרים.

Now, it was logistically difficult.

זה היה קשה מבחינה לוגיסטית.

They had to recruit teachers who wanted to teach inside a prison,

הם היו צריכים לגייס מורים

שהסכימו ללמד בתוך בית סוהר, הם היו צריכים ליצור הפרדה ברורה

they had to establish strict separation

between the people who work at the school and the prison authorities,

בין האנשים שעובדים בבית הספר, לבין רשויות בית הסוהר,

והדבר הקשה מכל, הם היו צריכים להמציא תוכנית לימודים חדשה.

and most dauntingly of all,

they needed to invent a new curriculum because you know what?

אתם יודעים למה?

People don't come into and out of prison on a semester basis.

אנשים לא נכנסים ויוצאים מהכלא על בסיס סמסטריאלי.

(Laughter)

But they did all those things.

אבל הם עשו את כל הדברים הללו.

Now, what do all of these things have in common?

אם כן, מה משותף לכל הדברים האלה?

What all of these things have in common is that they cost money.

מה שמשותף לכל הדברים הללו הוא שהם עולים כסף.

Some of the people in the room might be old enough

חלק מהאנשים פה בחדר אולי מבוגרים מספיק בשביל לזכור

to remember the guy on the old oil filter commercial.

את הבחור מהפרסומת הישנה למסנני שמן.

He used to say, "Well, you can pay me now or you can pay me later."

הוא נהג לומר: "אתה יכול לשלם לי עכשיו

או לשלם לי מאוחר יותר."

What we're doing in the death penalty system

מה שאנו עושים

במערכת של עונש המוות

is we're paying later.

הוא לשלם מאוחר יותר.

But the thing is that for every 15,000 dollars

אבל הנקודה היא

שעל כל 15,000 דולר שאנו משקיעים בהתערבות

that we spend intervening

in the lives of economically and otherwise disadvantaged kids

של ילדים בסיכון

in those earlier chapters,

בפרקים המוקדמים יותר,

we save 80,000 dollars in crime-related costs down the road.

אנחנו חוסכים 80,000 דולר בהוצאות הקשורות לפשיעה בהמשך הדרך.

Even if you don't agree that there's a moral imperative that we do it,

אפילו אם אתם לא מסכימים

שיש איזשהו ציווי מוסרי שנעשה כך,

יש בזה הגיון כלכלי פשוט.

it just makes economic sense.

I want to tell you about the last conversation that I had with Will.

אני רוצה לספר לכם על השיחה האחרונה שהיתה לי עם וויל.

It was the day that he was going to be executed,

זה היה ביום שבו הוא עמד להיות מוצא להורג,

שבו ישבנו ודיברנו.

and we were just talking.

There was nothing left to do in his case.

לא היה עוד מה לעשות

בתיק שלו.

And we were talking about his life.

ולכן ישבנו ודיברנו על החיים שלו.

And he was talking first about his dad, who he hardly knew, who had died,

בהתחלה הוא דיבר על אביו, אותו בקושי הכיר,

שמת כשהיה צעיר,

לאחר מכן על אמו,

and then about his mom, who he did know, who was still alive.

שאותה הוא דווקא הכיר,

שהיא עדיין בחיים.

And I said to him,

ואמרתי לו,

"I know the story.

"אני מכיר את הסיפור.

I've read the records.

קראתי את התיק.

I know that she tried to kill you."

אני יודע שהיא ניסתה להרוג אותך."

I said, "But I've always wondered

אמרתי לו: "אבל תמיד תהיתי אם אתה באמת

whether you really actually remember that."

זוכר את זה."

I said, "I don't remember anything from when I was five years old.

"אני לא זוכר דבר

מהזמן שהייתי בן 5.

Maybe you just remember somebody telling you."

אולי אתה זוכר רק שמישהו סיפר לך על זה."

And he looked at me and he leaned forward,

והוא הסתכל אליי, התכופף קדימה,

and he said, "Professor," --

ואמר לי: "פרופסור," -- הוא הכיר אותי 12 שנים ועדיין קרא לי פרופסור.

he'd known me for 12 years, he still called me Professor.

He said, "Professor, I don't mean any disrespect by this,

והוא אמר: "פרופסור, אני לא מתכוון להעליב,

but when your mama picks up a butcher knife

אבל כשאמא שלך

מרימה סכין קצבים שנראה גדול יותר ממך,

that looks bigger than you are,

and chases you through the house screaming she's going to kill you,

ורודפת אחריך בכל הבית תוך שהיא צועקת שהיא הולכת להרוג אותך,

and you have to lock yourself in the bathroom

ואתה צריך לנעול את עצמך באמבטיה, להישען על הדלת

and lean against the door

and holler for help until the police get there,"

ולצעוק לעזרה עד שהמשטרה תגיע,"

הוא הסתכל עליי ואמר,

he looked at me and he said,

"that's something you don't forget."

"זה משהו שאתה לא שוכח."

I hope there's one thing you all won't forget:

ואני מקווה שיש משהו אחד שאתם לא תשכחו:

In between the time you arrived here this morning

בין הזמן שהגעתם לפה בבוקר לבין ארוחת הצהרים,

and the time we break for lunch,

עומדים להתרחש ארבעה מקרי רצח

there are going to be four homicides in the United States.

בארצות הברית.

We're going to devote enormous social resources

אנחנו הולכים להשקיע משאבים רבים על מנת להעניש את האנשים

to punishing the people who commit those crimes,

שמבצעים את הפשעים הללו, וזה בסדר, כיוון שאנו צריכים להעניש

and that's appropriate

because we should punish people who do bad things.

אנשים שעושים דברים רעים.

אבל שלושה מתוך ארבעת הפשעים הללו ניתנים למניעה.

But three of those crimes are preventable.

If we make the picture bigger

אם נסתכל על התמונה הגדולה

and devote our attention to the earlier chapters,

ונשקיע את מאמצינו בפרקים המוקדמים יותר,

then we're never going to write the first sentence

אז לעולם לא נצטרך לכתוב את המשפט הראשון

that begins the death penalty story.

שמתחיל את סיפור עונש המוות.

Thank you.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

(Applause)