An Internet Without Screens Might Look Like This | Tom Uglow | TED Talks

מתרגם: inbar omer מבקר: Zeeva Livshitz

I'd like to start by asking you all to go to your happy place, please.

אני רוצה להתחיל בלבקש מכם ללכת למקום המאושר שלכם.

Yes, your happy place,

כן, המקום המאושר שלכם,

I know you've got one even if it's fake.

אני יודע שיש לכם כזה גם אם הוא מזויף.

(Laughter)

(צחוק)

OK, so, comfortable?

טוב, מרגישים בנוח?

Good.

יופי.

Now I'd like to you to mentally answer the following questions.

עכשיו אני רוצה שתענו בראש על השאלות הבאות.

Is there any strip lighting in your happy place?

יש רצועת מנורות במקום המאושר שלכם?

Any plastic tables?

שולחנות פלסטיק?

Polyester flooring?

רצפת פוליאסטר?

Mobile phones?

טלפונים ניידים?

No?

לא?

I think we all know that our happy place

אני חושב שכולנו יודעים שהמקום המאושר שלנו

is meant to be somewhere natural, outdoors --

אמור להיות במקום טבעי, בחוץ --

on a beach, fireside.

על חוף, לצד מדורה.

We'll be reading or eating or knitting.

אנחנו אמורים לקרוא או לאכול או לסרוג.

And we're surrounded by natural light and organic elements.

ואנחנו מוקפים באור טבעי ויסודות אורגניים.

Natural things make us happy.

דברים טבעיים משמחים אותנו.

And happiness is a great motivator; we strive for happiness.

ואושר הוא כלי מוטיבציה מעולה; אנחנו שואפים לאושר.

Perhaps that's why we're always redesigning everything,

אולי בגלל זה אנחנו תמיד מעצבים הכל מחדש,

in the hopes that our solutions might feel more natural.

בתקווה שהפתרונות שלנו ירגישו טבעיים יותר.

So let's start there --

אז בואו נתחיל שם --

with the idea that good design should feel natural.

עם הרעיון שעיצוב טוב צריך להרגיש טבעי.

Your phone is not very natural.

הטלפון שלכם לא טבעי במיוחד.

And you probably think you're addicted to your phone,

ואתם בטח חושבים שאתם מכורים לטלפון שלכם,

but you're really not.

אבל אתם באמת לא.

We're not addicted to devices,

אנחנו לא מכורים למכשירים,

we're addicted to the information that flows through them.

אנחנו מכורים למידע שזורם דרכם.

I wonder how long you would be happy in your happy place

אני תוהה כמה זמן תישארו מאושרים במקום המאושר שלכם

without any information from the outside world.

בלי מידע מהעולם החיצון.

I'm interested in how we access that information,

אני מתעניין באיך שאנחנו ניגשים למידע הזה,

how we experience it.

איך שאנחנו חווים אותו.

We're moving from a time of static information,

אנחנו נעים מעידן של מידע סטטי,

held in books and libraries and bus stops,

שמאוחסן בספרים וספריות ותחנות אוטובוס,

through a period of digital information,

דרך תקופה של מידע דיגיטלי,

towards a period of fluid information,

לעבר תקופה של מידע נוזלי,

where your children will expect to be able to access anything, anywhere at any time,

בו הילדים שלכם יצפו להיות יכולים להגיע לכל דבר, בכל מקום, בכל זמן,

from quantum physics to medieval viticulture,

מפיזיקה קוונטית לגידול גפנים בימי הביניים,

from gender theory to tomorrow's weather,

מתאוריית המגדר למזג האוויר של מחר,

just like switching on a lightbulb --

ממש כמו להפעיל מתג --

Imagine that.

תתארו לכם.

Humans also like simple tools.

בני אדם גם אוהבים כלים פשוטים.

Your phone is not a very simple tool.

הטלפון שלכם הוא לא כלי פשוט במיוחד.

A fork is a simple tool.

מזלג הוא כלי פשוט.

(Laughter)

(צחוק)

And we don't like them made of plastic,

ואנחנו לא אוהבים שהם עשויים מפלסטיק,

in the same way I don't really like my phone very much --

באותו אופן אני לא כל כך אוהב את הטלפון שלי --

it's not how I want to experience information.

לא ככה אני רוצה לחוות מידע.

I think there are better solutions than a world mediated by screens.

אני חושב שיש פתרונות טובים יותר מעולם סובב מסכים.

I don't hate screens, but I don't feel --

אני לא שונא מסכים, אבל אני לא מרגיש --

and I don't think any of us feel that good

ואני לא חושב שמישהו מאיתנו מרגיש כל כך טוב

about how much time we spend slouched over them.

בנוגע לכמה זמן אנחנו מבלים רכונים מעליהם.

Fortunately,

למרבה המזל,

the big tech companies seem to agree.

נראה שחברות הטכנולוגיה הגדולות מסכימות.

They're actually heavily invested in touch and speech and gesture,

הם משקיעים המון במגע ודיבור ומחווה,

and also in senses --

וגם בחושים --

things that can turn dumb objects, like cups,

דברים שיכולים להפוך חפצים רגילים, כמו כוסות,

and imbue them with the magic of the Internet,

ולהכניס בהם את הקסם של האינטרנט,

potentially turning this digital cloud

בתקווה להפוך את הענן הדיגיטלי הזה

into something we might touch and move.

למשהו שנוכל לגעת בו ולהזיז אותו.

The parents in crisis over screen time

ההורים שבמשבר בנוגע לזמן מסכים

need physical digital toys teaching their kids to read,

צריכים צעצועים פיזיים דיגיטליים שילמדו את הילדים שלהם לקרוא,

as well as family-safe app stores.

בנוסף לחנויות אפליקציות ידידותיות למשפחה.

And I think, actually, that's already really happening.

ואני חושב שזה כבר קורה.

Reality is richer than screens.

המציאות היא עשירה יותר ממסכים.

For example, I love books.

לדוגמה, אני אוהב ספרים.

For me they are time machines -- atoms and molecules bound in space,

בשבילי הם כמו מכונות זמן -- אטומים ומולקלות קשורים בחלל,

from the moment of their creation to the moment of my experience.

מרגע היצירה שלהם לרגע החוויה שלי.

But frankly,

אבל למעשה,

the content's identical on my phone.

התוכן זהה בטלפון שלי.

So what makes this a richer experience than a screen?

אז מה עושה את זה לחוויה עשירה יותר ממסך?

I mean, scientifically.

מבחינה מדעית אני מתכוון.

We need screens, of course.

אנחנו צריכים מסכים, כמובן.

I'm going to show film, I need the enormous screen.

אני עומד להראות סרט, אני צריך את המסך הענקי.

But there's more than you can do with these magic boxes.

אבל יש יותר ממה שאפשר לסבול מהקופסאות הקסומות האלה.

Your phone is not the Internet's door bitch.

הטלפון שלכם הוא לא הסלקטורית של האינטרנט.

(Laughter)

(צחוק)

We can build things -- physical things,

אנחנו יכולים לבנות דברים -- דברים פיזיים,

using physics and pixels,

בעזרת פיזיקה ופיקסלים,

that can integrate the Internet into the world around us.

שיוכלו לשלב את האינטרנט בעולם סביבנו.

And I'm going to show you a few examples of those.

ואני הולך להראות לכם כמה דוגמאות שלהם.

A while ago, I got to work with a design agency, Berg,

לפני זמן מה התחלתי לעבוד עם סוכנות עיצוב, ברג.

on an exploration of what the Internet without screens might actually look like.

חקרנו איך אינטרנט ללא מסכים ייראה.

And they showed us a range ways

והם הראו לנו מגוון דרכים

that light can work with simple senses and physical objects

בהם אור יכול לעבוד עם חושים פשוטים וחפצים פיזיים

to really bring the Internet to life, to make it tangible.

על מנת באמת להחיות את האינטרנט, להפוך אותו למוחשי.

Like this wonderfully mechanical YouTube player.

כמו נגן היוטיוב המכני הנפלא הזה.

And this was an inspiration to me.

וזו הייתה השראה עבורי.

Next I worked with the Japanese agency, AQ,

לאחר מכן עבדתי עם הסוכנות היפנית, AQ,

on a research project into mental health.

על פרויקט מחקר של בריאות נפשית.

We wanted to create an object

רצינו ליצור עצם

that could capture the subjective data around mood swings

שיתעד את הנתונים הסובייקטיביים מסביב לשינוי מצבי רוח

that's so essential to diagnosis.

שנחוצים כל כך לאבחון.

This object captures your touch,

העצם הזה מתעד את המגע שלך,

so you might press it very hard if you're angry,

אם אתה לוחץ עליו חזק כשאתה כועס,

or stroke it if you're calm.

או מלטף אותו כשאתה רגוע.

It's like a digital emoji stick.

זה כמו מקל אימוג'י דיגיטלי.

And then you might revisit those moments later,

ולאחר מכן אפשר לחזור לרגעים האלה,

and add context to them online.

ולהוסיף להם תוכן ברשת.

Most of all,

מעל הכל,

we wanted to create an intimate, beautiful thing

רצינו ליצור משהו יפה ואינטימי

that could live in your pocket

שיוכל לחיות בכיס שלכם

and be loved.

ולהיות אהוב.

The binoculars are actually a birthday present

המשקפת היא בעצם מתנת יום הולדת

for the Sydney Opera House's 40th anniversary.

ליום השנה ה40 של בית האופרה של סידני.

Our friends at Tellart in Boston brought over a pair of street binoculars,

החברים שלנו בטלרט בבוסטון הביאו משקפת רחוב

the kind you might find on the Empire State Building,

מהסוג שתמצאו על מגדל האמפייר סטייט,

and they fitted them with 360-degree views

והם הכינו לה תמונות נוף של 360 מעלות

of other iconic world heritage sights --

של אתרי מורשת עולמיים אייקונים אחרים --

(Laughter)

(צחוק)

using Street View.

בעזרת תצוגת רחוב.

And then we stuck them under the steps.

והנחנו אותה מתחת למדרגות.

So, they became this very physical, simple reappropriation,

היא היוותה העברה מוחשית ופשוטה,

or like a portal to these other icons.

או מין שער לאייקונים האלה.

So you might see Versailles or Shackleton's Hut.

ככה שאפשר לראות את ארמון ורסאי או את הבקתה של שקלטון.

Basically, it's virtual reality circa 1955.

בעיקרון זה מציאות וירטואלית מ 1955

(Laughter)

(צחוק)

In our office we use hacky sacks to exchange URLs.

במשרד שלנו אנחנו משתמשים בכדורי שק כדי להחליף כתובות URL.

This is incredibly simple, it's like your Opal card.

זה פשוט להפליא, זה כמו כרטיס הOpal שלכם.

You basically put a website on the little chip in here,

אתם פשוט שמים אתר בתוך השבב בפנים,

and then you do this and ... bosh! --

ואז אתם עושים ככה ו... בוש! --

the website appears on your phone.

האתר מופיע בטלפון שלכם.

It's about 10 cents.

זה בערך 10 סנט.

Treehugger is a project that we're working on

טריהאגר הוא פרויקט שאנחנו עובדים עליו

with Grumpy Sailor and Finch, here in Sydney.

עם גרמפי סיילור ופינץ', כאן בסידני.

And I'm very excited about what might happen

ואני מאוד מתרגש ממה שיכול לקרות

when you pull the phones apart and you put the bits into trees,

כשמפרקים את הטלפון לגורמים ומכניסים את הביטים לתוך עצים,

and that my children might have an opportunity

ושלילדים שלי תהיה הזדמנות

to visit an enchanted forest guided by a magic wand,

לבקר ביער מכושף בעזרת שרביט קסמים,

where they could talk to digital fairies and ask them questions,

ולדבר שם עם פיות דיגיטליות ולשאול אותן שאלות,

and be asked questions in return.

ולהשאל שאלות בחזרה.

As you can see,

כמו שאתם יכולים לראות,

we're at the cardboard stage with this one.

אנחנו בשלב הקרטון עם הפרויקט הזה.

(Laughter)

(צחוק)

But I'm very excited

אבל אני מאוד מתרגש

by the possibility of getting kids back outside without screens,

מהאפשרות להוציא ילדים חזרה החוצה לעולם בלי מסכים,

but with all the powerful magic of the Internet at their fingertips.

אבל עם כל הקסם העצמתי של האינטרנט בהישג ידם.

And we hope to have something like this working by the end of the year.

ואנחנו מקווים שיהיה לנו משהו כזה שעובד כבר בסוף השנה.

So let's recap.

אז בואו נסכם.

Humans like natural solutions.

בני אדם אוהבים פתרונות טבעיים.

Humans love information.

בני אדם אוהבים מידע.

Humans need simple tools.

בני אדם צריכים כלים פשוטים.

These principles should underpin how we design for the future,

העקרונות האלה צריכים להנחות אותנו איך לעצב לקראת העתיד,

not just for the Internet.

לא רק בעבור האינטרנט.

You may feel uncomfortable about the age of information that we're moving into.

יכול להיות שאתם מרגישים לא בנוח בנוגע לעידן המידע שאנחנו נכנסים אליו.

You may feel challenged, rather than simply excited.

אולי אתם מרגישים מאותגרים, יותר מאשר מתרגשים.

Guess what? Me too.

נחשו מה? גם אני.

It's a really extraordinary period of human history.

זו תקופה מדהימה בהיסטוריה האנושית.

We are the people that actually build our world,

אנחנו האנשים שבונים את העולם,

there are no artificial intelligences...

אין בינות מלאכותיות...

yet.

בינתיים.

(Laughter)

(צחוק)

It's us -- designers, architects, artists, engineers.

אלה אנחנו -- מעצבים, ארכיטקטים, אמנים, מהנדסים.

And if we challenge ourselves,

ואם נאתגר את עצמנו,

I think that actually we can have a happy place

אני חושב שבאמת יהיה לנו מקום מאושר

filled with the information we love

מלא במידע שאנחנו אוהבים

that feels as natural and as simple as switching on lightbulb.

שמרגיש טבעי ופשוט כמו להפעיל נורת חשמל.

And although it may seem inevitable,

ולמרות שזה אולי מרגיש בלתי נמנע,

that what the public wants is watches and websites and widgets,

שמה שהציבור רוצה זה שעונים ואתרים וווידג'טים,

maybe we could give a bit of thought to cork and light and hacky sacks.

אולי אפשר להשקיע קצת מחשבה בשעם ואור וכדור שק.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)