Hanna Rosin: New data on the rise of women

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

We are now going through an amazing and unprecedented moment

אנו חיים כיום ברגע מדהים וחסר-תקדים

where the power dynamics between men and women

שבו דינמיקת הכוחות בין גברים לנשים

are shifting very rapidly,

משתנה במהירות.

and in many of the places where it counts the most,

וברבים מהמקומות בהם היא החשובה מכל,

women are, in fact, taking control of everything.

הנשים למעשה נוטלות את הפיקוד על כל דבר.

In my mother's day, she didn't go to college.

בזמנה של אימי, היא לא הלכה לקולג'.

Not a lot of women did.

רק מעטות עשו זאת.

And now, for every two men who get a college degree,

ואילו כיום, על כל שני גברים שמסיימים קולג',

three women will do the same.

יש שלוש נשים שיעשו זאת.

Women, for the first time this year,

הנשים, לראשונה השנה,

became the majority of the American workforce.

הפכו לרוב בכוח העבודה האמריקאי.

And they're starting to dominate lots of professions --

והן מתחילות לשלוט במקצועות רבים -

doctors, lawyers,

רופאות, עורכות-דין,

bankers, accountants.

בנקאיות, רואות-חשבון.

Over 50 percent of managers are women these days,

מעל 50% מהניהול בימינו הוא בידי מנהלות.

and in the 15 professions

וב-15 מקצועות

projected to grow the most in the next decade,

שמתוכננים לגדול הכי הרבה בעשור הבא,

all but two of them are dominated by women.

כולם פרט לשניים נשלטים בידי נשים.

So the global economy is becoming a place

כך שהכלכלה הגלובלית הופכת למקום

where women are more successful than men,

שבו הנשים מצליחות יותר מהגברים,

believe it or not,

ככל שזה לא ייאמן,

and these economic changes

ושינויים כלכליים אלה

are starting to rapidly affect our culture --

מתחילים להשפיע במהירות על תרבותנו -

what our romantic comedies look like,

כיצד נראות הקומדיות הרומנטיות שלנו,

what our marriages look like,

כיצד נראים הנישואין שלנו,

what our dating lives look like,

כיצד נראים הבילויים הזוגיים שלנו,

and our new set of superheroes.

וכיצד נראים גיבורי העל שלנו.

For a long time, this is the image of American manhood that dominated --

מזה זמן רב, זה היה הדימוי השולט של הגבריות האמריקאית -

tough, rugged,

קשוח, מחוספס,

in control of his own environment.

שולט על סביבתו.

A few years ago, the Marlboro Man was retired

לפני שנים מספר, איש המרלבורו פרש לגמלאות

and replaced by this

והוחלף בזה,

much less impressive specimen,

טיפוס הרבה פחות מרשים,

who is a parody of American manhood,

שהוא פרודיה על הגבריות האמריקאית.

and that's what we have in our commercials today.

וזה מה שיש לנו בפרסומות היום.

The phrase "first-born son"

הביטוי 'בן בכור'

is so deeply ingrained in our consciousness

נטוע כה עמוק בתודעתנו

that this statistic alone shocked me.

שעצם הסטטיסטיקה הזו הדהימה אותי:

In American fertility clinics,

במרפאות הפוריות האמריקאיות,

75 percent of couples

75% מהזוגות

are requesting girls and not boys.

מבקשות בנות ולא בנים.

And in places where you wouldn't think,

ובמקומות שלא הייתם מעלים בדעתכם,

such as South Korea, India and China,

כמו דרום קוריאה, הודו וסין,

the very strict patriarchal societies

החברות הפטריארכליות הנוקשות ביותר

are starting to break down a little,

מתחילות להתפרק מעט,

and families are no longer

ומשפחות כבר אינן

strongly preferring first-born sons.

מעדיפות דווקא בנים בכורים.

If you think about this, if you just open your eyes to this possibility

אם חושבים על כך, אם רק פוקחים עיניים לאפשרות הזו

and start to connect the dots,

ומתחילים לחבר את הנקודות,

you can see the evidence everywhere.

רואים את ההוכחות בכל מקום.

You can see it in college graduation patterns,

רואים זאת בדפוסי סיום הקולג'ים,

in job projections,

בתכנון התעסוקה העתידי,

in our marriage statistics,

בנתוני הנישואין שלנו,

you can see it in the Icelandic elections, which you'll hear about later,

אפשר לראות זאת בבחירות באיסלנד, עליהן תשמעו בהמשך,

and you can see it on South Korean surveys on son preference,

ובסקרים של העדפות ילודת הבנים בדרום קוריאה,

that something amazing and unprecedented

שמשהו מופלא וחסר-תקדים

is happening with women.

קורה עם הנשים.

Certainly this is not the first time that we've had great progress with women.

ברור שזו לא הפעם ה-1 בה אירעה התקדמות רבה בקרב נשים.

The '20s and the '60s also come to mind.

שנות ה-20 וה-60 עולות גם הן על הדעת.

But the difference is that, back then,

אך ההבדל הוא שאז,

it was driven by a very passionate feminist movement

הכוח המניע היה תנועה פמיניסטית רבת-להט

that was trying to project its own desires,

שניסתה להאציל את שאיפותיה,

whereas this time, it's not about passion,

בעוד שהיום, לא מדובר בלהט,

and it's not about any kind of movement.

ולא בתנועה כלשהי.

This is really just about the facts

מדובר אך ורק בעובדות

of this economic moment that we live in.

של הרגע הכלכלי בו אנו חיים כעת.

The 200,000-year period

התקופה בת 200,000 השנים

in which men have been top dog

שבה הגברים היו השליטים

is truly coming to an end, believe it or not,

אכן מגיעה לקיצה, תאמינו או לא,

and that's why I talk about the "end of men."

ולכן אני מדברת על קץ העידן הגברי.

Now all you men out there,

אז לכל הגברים:

this is not the moment where you tune out or throw some tomatoes,

זה לא הזמן להפסיק להקשיב או להשליך עגבניות,

because the point is that this

כי הנקודה היא

is happening to all of us.

שזה קורה לכולנו.

I myself have a husband and a father

גם לי יש בעל ואב

and two sons whom I dearly love.

ושני בנים שאני אוהבת מאד.

And this is why I like to talk about this,

ולכן אני אוהבת לדבר על זה,

because if we don't acknowledge it,

כי אם לא נודה בכך,

then the transition will be pretty painful.

המעבר יהיה מכאיב למדי.

But if we do take account of it,

אבל אם אכן נתחשב בכך,

then I think it will go much more smoothly.

אז לדעתי הכל יילך הרבה יותר חלק.

I first started thinking about this about a year and a half ago.

התחלתי לחשוב על כך לראשונה לפני כשנה וחצי.

I was reading headlines about the recession just like anyone else,

קראתי את הכותרות על המיתון, כמו כולם,

and I started to notice a distinct pattern --

והתחלתי לשים לב לדפוס ברור -

that the recession was affecting men

שהמיתון השפיע על הגברים

much more deeply than it was affecting women.

הרבה יותר מאשר על הנשים.

And I remembered back to about 10 years ago

ונזכרתי שלפני כעשר שנים

when I read a book by Susan Faludi

קראתי ספר מאת סוזן פאלודי

called "Stiffed: The Betrayal of the American Man,"

בשם: "קשה-עורף: הבגידה בגבר האמריקאי"

in which she described how hard the recession had hit men,

שבו היא מתארת כמה קשה פגע המיתון בגברים.

and I started to think about

והתחלתי לחשוב

whether it had gotten worse this time around in this recession.

האם זה החמיר במיתון הנוכחי.

And I realized that two things were different this time around.

והבנתי שבמיתון הנוכחי יש שני הבדלים.

The first was that

הראשון הוא

these were no longer just temporary hits

שהפעם לא היו רק פגיעות זמניות

that the recession was giving men --

של המיתון בגברים -

that this was reflecting a deeper

שזה משקף

underlying shift in our global economy.

שינוי עמוק ובסיסי יותר בכלכלה הגלובלית שלנו.

And second, that the story was no longer

ושנית, שהסיפור כבר לא עוסק

just about the crisis of men,

רק במשבר הגברי,

but it was also about what was happening to women.

אלא גם במה שקורה לנשים.

And now look at this second set of slides.

כעת הביטו בסדרת השקופיות השניה.

These are headlines about what's been going on with women in the next few years.

אלה כותרות של מה שקורה עם הנשים בשנים הקרובות.

These are things we never could have imagined a few years ago.

אלה דברים שלא יכולנו לדמיין לפני כמה שנים.

Women, a majority of the workplace.

נשים, הרוב במקומות העבודה.

And labor statistics: women take up most managerial jobs.

ונתוני תעסוקה: נשים שמשתלטות על רוב המשרות הניהוליות.

This second set of headlines --

הסדרה השניה של הכותרות:

you can see that families and marriages are starting to shift.

אפשר לראות התחלה של שינוי במשפחות ובנישואין.

And look at that last headline --

וראו את הכותרת האחרונה הזו:

young women earning more than young men.

נשים צעירות מרוויחות יותר מגברים צעירים.

That particular headline comes to me from a market research firm.

כותרת מסוימת זו הגיעה אלי מחברה לסקר שווקים.

They were basically asked by one of their clients

למעשה, אחד מלקוחותיהם שאל אותם

who was going to buy houses in that neighborhood in the future.

מי עתיד לרכוש בתים באותה שכונה.

And they expected that it would be young families,

והם ציפו שהתוצאה תהיה משפחות צעירות,

or young men, just like it had always been.

או גברים צעירים, כמו תמיד.

But in fact, they found something very surprising.

אבל הם גילו דבר מפתיע ביותר.

It was young, single women

נשים צעירות ורווקות

who were the major purchasers of houses in the neighborhood.

היו הרוכשות העיקריות של בתים באותה שכונה.

And so they decided, because they were intrigued by this finding,

והם החליטו, מפני שהממצא הזה סיקרן אותם,

to do a nationwide survey.

לערוך סקר ארצי.

So they spread out all the census data,

אז הם פתחו את כל נתוני מפקד התושבים,

and what they found, the guy described to me as a shocker,

ומה שהם גילו הוגדר לי כהלם:

which is that in 1,997

שב-1997,

out of 2,000 communities,

בקרב 2,000 קהילות,

women, young women,

נשים, נשים צעירות,

were making more money than young men.

הרוויחו יותר מאשר גברים צעירים.

So here you have a generation of young women

כך שקיים דור של נשים צעירות

who grow up thinking of themselves

שמתבגרות כשהן רואות בעצמן

as being more powerful earners

בעלות כושר התפרנסות גדול יותר

than the young men around them.

מהגברים הצעירים שסביבן.

Now, I've just laid out the picture for you,

עד כה תיארתי לכם את המצב,

but I still haven't explained to you why this is happening.

אך טרם הסברתי לכם מדוע זה קורה.

And in a moment, I'm going to show you a graph,

ומיד אראה לכם גרף,

and what you'll see on this graph --

ומה שתראו בגרף הזה -

it begins in 1973,

הוא מתחיל ב-1973,

just before women start flooding the workforce,

ממש לפני שהנשים החלו להציף את שוק העבודה,

and it brings us up to our current day.

והוא מגיע עד ימינו.

And basically what you'll see

ומה שלמעשה רואים בו

is what economists talk about

הוא מה שהכלכלנים מתארים

as the polarization of the economy.

בתור הקיטוב בכלכלה שלנו.

Now what does that mean?

ומה זה אומר?

It means that the economy is dividing into high-skill, high-wage jobs

זה אומר שכלכלתנו מתחלקת למשרות עתירות כישורים ושכר

and low-skill, low-wage jobs --

ולמשרות דלות כישורים ושכר -

and that the middle, the middle-skill jobs,

ובאמצע, המשרות ממוצעות-הכישורים

and the middle-earning jobs, are starting to drop out of the economy.

וממוצעות-השכר מתחילות להיעלם מהכלכלה.

This has been going on for 40 years now.

זה מתרחש כבר מזה 40 שנה.

But this process is affecting men

אבל התהליך הזה משפיע על גברים

very differently than it's affecting women.

בצורה שונה מאשר על נשים.

You'll see the women in red, and you'll see the men in blue.

הנשים כאן מופיעות באדום, והגברים בכחול.

You'll watch them both drop out of the middle class,

רואים כיצד שניהם נעלמים מהמעמד הבינוני,

but see what happens to women and see what happens to men.

אבל ראו מה קורה לנשים ומה קורה לגברים.

There we go.

הנה.

So watch that. You see them both drop out of the middle class.

הביטו. שניהם נעלמים מהמעמד הבינוני.

Watch what happens to the women. Watch what happens to the men.

ראו מה קורה לנשים. ראו מה קורה לגברים.

The men sort of stagnate there,

נראה שהגברים דורכים במקום,

while the women zoom up in those high-skill jobs.

בעוד הנשים נוסקות בתחום המשרות עתירות-הכישורים.

So what's that about?

אז מה קרה פה?

It looks like women got some power boost on a video game,

נראה כאילו הנשים קיבלו בונוס במשחק מחשב,

or like they snuck in some secret serum into their birth-control pills

או הגניבו איזה נסיוב סודי לגלולות למניעת-הריון

that lets them shoot up high.

שאיפשר להן להמריא כה גבוה.

But of course, it's not about that.

אך כמובן שלא זה העניין.

What it's about is that the economy has changed a lot.

העניין הוא שהכלכלה השתנתה מאד.

We used to have a manufacturing economy,

בעבר היתה לנו כלכלת ייצור,

which was about building goods and products,

שעסקה בייצור סחורות ומוצרים,

and now we have a service economy

ואילו כעת יש לנו כלכלת שירותים

and an information and creative economy.

וכלכלת מידענות ויצירה.

Those two economies require very different skills,

שני סוגי הכלכלה האלה דורשים כישורים שונים מאד.

and as it happens, women have been much better

ומסתבר שהנשים היו תמיד הרבה יותר טובות

at acquiring the new set of skills than men have been.

ברכישת מיומנויות חדשות מאשר הגברים.

It used to be that you were

בעבר, זה היה כך:

a guy who went to high school

היית בחור שהלך לבית-ספר תיכון

who didn't have a college degree,

לא סיימת קולג',

but you had a specific set of skills,

אבל היו לך כישורים מסוימים,

and with the help of a union,

ובעזרת האיגוד

you could make yourself a pretty good middle-class life.

יכולת ליצור לעצמך חיי מעמד-בינוני לא רעים.

But that really isn't true anymore.

אבל זה כבר לא כך.

This new economy is pretty indifferent

הכלכלה החדשה די אדישה

to size and strength,

לגודל ולכוח,

which is what's helped men along all these years.

הדברים שסייעו לגברים כל השנים האלה.

What the economy requires now

מה שהכלכלה דורשת כעת

is a whole different set of skills.

הוא סוג כישורים שונה לגמרי.

You basically need intelligence,

כעת יש צורך האינטליגנציה,

you need an ability to sit still and focus,

נחוצה היכולת לשבת בשקט ולהתמקד,

to communicate openly,

לתקשר בפתיחות,

to be able to listen to people

היכולת להקשיב לבני-אדם

and to operate in a workplace that is much more fluid than it used to be,

ולתפקד במקום עבודה נזיל בהרבה מאשר בעבר.

and those are things that women do extremely well,

ואלו דברים שהנשים עושות בצורה מעולה,

as we're seeing.

כפי שאנו נוכחים לדעת.

If you look at management theory these days,

אם בוחנים את תיאוריית הניהול של היום,

it used to be that our ideal leader

הרי שבעבר המנהיג האידיאלי שלנו

sounded something like General Patton, right?

נשמע כמו הגנרל פאטון,

You would be issuing orders from above.

הוא היה מוריד פקודות מלמעלה,

You would be very hierarchical.

הכל היה מאד היררכי.

You would tell everyone below you what to do.

היו אומרים לאנשים שלמטה מה לעשות.

But that's not what an ideal leader is like now.

אך זו אינה דמות המנהיג האידיאלי של ימינו.

If you read management books now,

אם קוראים ספרי ניהול עכשוויים,

a leader is somebody who can foster creativity,

מנהיג הוא מי שיכול לטפח יצירתיות,

who can get his -- get the employees -- see, I still say "his" --

ולגרום לעובדיו - אני עדיין מדברת בלשון זכר -

who can get the employees to talk to each other,

שיכול לגרום לעובדים לשוחח ביניהם,

who can basically build teams and get them to be creative.

שיכול להקים צוותים ולגרום להם להיות יצירתיים.

And those are all things that women do very well.

וכל אלו הם דברים שנשים עושות היטב.

And then on top of that, that's created a kind of cascading effect.

ומעל לכל, מה שיצר מעין אפקט מתגלגל,

Women enter the workplace at the top,

הנשים נכנסות למקום העבודה בפסגה,

and then at the working class,

ובהמשך, במעמד העובדים,

all the new jobs that are created

כל המשרות החדשות שנוצרות

are the kinds of jobs that wives used to do for free at home.

הן כאלה שנשים נהגו לעבוד בהן בחינם בבית.

So that's childcare,

שהן הטיפול בילדים,

elder care and food preparation.

הטיפול בקשישים והכנת המזון.

So those are all the jobs that are growing,

כך שאלה המשרות שנמצאות בסימן עליה,

and those are jobs that women tend to do.

ואלו המשרות שנשים נוטות לעבוד בהן.

Now one day it might be

ויום אחד, ייתכן

that mothers will hire an out-of-work,

שאמהות תשכורנה איזה מבוגר מובטל,

middle-aged, former steelworker guy

עובד-לשעבר של תעשיית הפלדה

to watch their children at home,

שישגיח בבית על ילדיהן,

and that would be good for the men, but that hasn't quite happened yet.

וזה יהיה טוב לגברים, אבל זה טרם קרה.

To see what's going to happen, you can't just look at the workforce that is now,

כדי לדעת מה יקרה, אי-אפשר רק לבדוק את

you have to look at our future workforce.

כוח העבודה כיום, אלא גם את כוח העבודה העתידי שלנו.

And here the story is fairly simple.

וכאן הסיפור פשוט למדי.

Women are getting college degrees

נשים מסיימות קולג'

at a faster rate than men.

בקצב מהיר מאשר גברים.

Why? This is a real mystery.

מדוע? זו חידה אמיתית.

People have asked men, why don't they just go back to college,

גברים נשאלו: מדוע אינכם חוזרים לקולג',

to community college, say, and retool themselves,

למשל למכללה מקומית, כדי לעשות הסבה מקצועית,

learn a new set of skills?

וללמוד מיומנויות חדשות.

Well it turns out that they're just very uncomfortable doing that.

מסתבר שפשוט מאד לא נוח להם לעשות זאת.

They're used to thinking of themselves as providers,

הם רגילים לראות בעצמם מפרנסים,

and they can't seem to build the social networks

וכנראה אינם מסוגלים להקים את הרשתות החברתיות

that allow them to get through college.

שיאפשרו להם לעבור את הלימודים במכללה.

So for some reason

כך שמשום-מה

men just don't end up going back to college.

הגברים פשוט לא חוזרים לקולג'.

And what's even more disturbing

ומה שעוד יותר מטריד

is what's happening with younger boys.

הוא מה שקורה עם נערים צעירים יותר.

There's been about a decade of research

נערך מחקר במשך כעשור שנים

about what people are calling the "boy crisis."

על מה שקרוי "משבר הבנים".

Now the boy crisis is this idea

משבר הבנים משמעו

that very young boys, for whatever reason,

שלבנים צעירים מאד, משום-מה,

are doing worse in school than very young girls,

יש בביה"ס השגים גרועים מאשר לבנות צעירות מאד.

and people have theories about that.

ויש כל מיני תיאוריות בנוגע לכך.

Is it because we have an excessively verbal curriculum,

האם זה כי יש לנו תכנית לימודים מילולית מדי,

and little girls are better at that than little boys?

והבנות טובות בכך יותר מאשר הבנים?

Or that we require kids to sit still too much,

או שאנו דורשים מהילדים לשבת בשקט זמן רב מדי,

and so boys initially feel like failures?

ולכן הבנים חושבים מראש שנכשלו?

And some people say it's because,

ויש כאלה שאומרים שזה מפני

in 9th grade, boys start dropping out of school.

שבכיתה ט' הנערים מתחילים לנשור מביה"ס.

Because I'm writing a book about all this, I'm still looking into it,

מכיוון שאני כותבת ספר על כל זה, ועדיין בודקת זאת,

so I don't have the answer.

אז עוד אין לי תשובה.

But in the mean time, I'm going to call on the worldwide education expert,

אך בינתיים, אפנה למומחית העולמית לחינוך,

who's my 10-year-old daughter, Noa,

הלא היא בתי בת ה-10, נועה,

to talk to you about

שתרצה לכם על הסיבה

why the boys in her class do worse.

מדוע הישגי הבנים בכיתתה כה גרועים.

(Video) Noa: The girls are obviously smarter.

[סרטון:] נועה: ברור שהבנות חכמות יותר.

I mean they have much larger vocabulary.

כלומר, יש להן אוצר מלים גדול בהרבה.

They learn much faster.

הן לומדות מהר בהרבה.

They are more controlled.

יש יותר שולטות בעצמן.

On the board today for losing recess tomorrow, only boys.

על הלוח רואים שמי שיפסיד את ההפסקה מחר יהיו רק בנים.

Hanna Rosin: And why is that?

חנה רוזין: ומדוע זה כך?

Noa: Why? They were just not listening to the class

נועה: מדוע? הם פשוט לא הקשיבו בכיתה

while the girls sat there very nicely.

בעוד הבנות ישבו יפה בשקט.

HR: So there you go.

ח"ר: בבקשה.

This whole thesis really came home to me

כל התיזה הזו עלתה על דעתי ממש מעצמה

when I went to visit a college in Kansas City --

כשביקרתי בקולג' בקנזס סיטי -

working-class college.

קולג' של מעמד העובדים.

Certainly, when I was in college, I had certain expectations about my life --

ברור שכשהייתי בקולג', היו לי ציפיות לגבי חיי -

that my husband and I would both work,

שגם בעלי וגם אני נעבוד,

and that we would equally raise the children.

ושנגדל את הילדים בצורה שוויונית.

But these college girls

אבל נערות הקולג' האלה

had a completely different view of their future.

רואות את עתידן אחרת לגמרי.

Basically, the way they said it to me is

מה שהן בעצם אמרו לי,

that they would be working 18 hours a day,

הוא שהן תעבודנה 18 שעות ביממה,

that their husband would maybe have a job,

הבעלים שלהן אולי יעבדו,

but that mostly he would be at home taking care of the kiddies.

אבל הם בעיקר יהיו בבית ויטפלו בגורים.

And this was kind of a shocker to me.

וזה די היכה אותי בהלם.

And then here's my favorite quote from one of the girls:

והנה הציטטה האהובה עלי מפי אחת הנערות:

"Men are the new ball and chain."

"הגברים הם האזיקים החדשים."

(Laughter)

[צחוק]

Now you laugh,

תצחקו,

but that quote has kind of a sting to it, right?

אבל באמירה הזו טמון עוקץ לא קטן.

And I think the reason it has a sting

ולדעתי, הסיבה שיש בה עוקץ

is because thousands of years of history

הוא שאלפי שנות היסטוריה

don't reverse themselves

לא יתבטלו

without a lot of pain,

ללא מידה רבה של כאב.

and that's why I talk about

ולכן אני מדברת על כך

us all going through this together.

שכולנו ביחד עוברים את זה.

The night after I talked to these college girls,

בערב אחרי ששוחחתי עם נערות הקולג' האלה,

I also went to a men's group in Kansas,

ביקרתי גם אצל קבוצת גברים בקנזס,

and these were exactly the kind of victims of the manufacturing economy

שהיו בדיוק מסוג קורבנותיה של כלכלת הייצור

which I spoke to you about earlier.

שהזכרתי קודם לכן.

They were men who had been contractors,

גברים שהיו פעם קבלנים

or they had been building houses

או בוני בתים

and they had lost their jobs after the housing boom,

ואיבדו את עבודתם אחרי השגשוג בענף הבניה,

and they were in this group because they were failing to pay their child support.

והם השתתפו בקבוצה כי לא הצליחו לשלם מזונות.

And the instructor was up there in the class

והמדריך עמד בכיתה

explaining to them all the ways

ותיאר לכולם את כל הדרכים

in which they had lost their identity in this new age.

בהן הם איבדו את זהותם בעידן החדש הזה.

He was telling them they no longer had any moral authority,

הוא אמר להם שכבר אין להם סמכות מוסרית,

that nobody needed them for emotional support anymore,

שאיש כבר לא זקוק להם לצורך תמיכה רגשית,

and they were not really the providers.

ושהם למעשה כבר אינם המפרנסים.

So who were they?

אז מה הם כן?

And this was very disheartening for them.

וזה היה מאד מדכא מבחינתם.

And what he did was he wrote down on the board

ואז הוא רשם על הלוח

"$85,000,"

"85,000$"

and he said, "That's her salary,"

ואמר, "זו המשכורת שלה."

and then he wrote down "$12,000."

ואחר כך רשם "12,000$"

"That's your salary.

"זאת המשכורת שלכם.

So who's the man now?" he asked them.

מי עכשיו הגבר?" הוא שאל אותם.

"Who's the damn man?

"מי לעזאזל הגבר?

She's the man now."

היא הגבר עכשיו."

And that really sent a shudder through the room.

וזה ממש הרעיד את כל האולם.

And that's part of the reason I like to talk about this,

וזו חלקית הסיבה לכך שאני רוצה לדבר על כך,

because I think it can be pretty painful,

כי לדעתי זה עלול להיות מכאיב למדי,

and we really have to work through it.

ועלינו באמת לעבוד על זה.

And the other reason it's kind of urgent

הסיבה השניה לכך שזה די דחוף

is because it's not just happening in the U.S.

היא כי זה לא קורה רק בארה"ב.

It's happening all over the world.

זה קורה בכל העולם.

In India, poor women are learning English

בהודו, נשים עניות לומדות אנגלית

faster than their male counterparts

מהר יותר ממקביליהן הזכרים

in order to staff the new call centers

כדי לאייש את מרכזי המענה הטלפוני החדשים

that are growing in India.

שהולכים ומתרבים בהודו.

In China, a lot of the opening up of private entrepreneurship

בסין, הרבה מהיזמות הפרטית

is happening because women are starting businesses,

מקורה בכך שנשים פותחות עסקים,

small businesses, faster than men.

עסקים קטנים, מהר יותר מאשר גברים.

And here's my favorite example, which is in South Korea.

והנה הדוגמה האהובה עלי, בדרום קוריאה.

Over several decades,

שבמשך כמה עשרות שנים,

South Korea built one of the most patriarchal societies we know about.

יצרה את אחת החברות הכי פטריארכליות המוכרות לנו.

They basically enshrined the second-class status of women

הם בעצם קידשו את המעמד המישני של האשה

in the civil code.

בקוד החברתי שלהם.

And if women failed to birth male children,

ואם הנשים לא הצליחו ללדת זכרים,

they were basically treated like domestic servants.

הן זכו בעצם ליחס של משרתות.

And sometimes family would pray to the spirits to kill off a girl child

ולעתים היו המשפחות מתפללות לרוחות שיהרגו את התינוקת

so they could have a male child.

כדי שיוכלו ללדת זכר.

But over the '70s and '80s,

אך במשך שנות ה-70 וה-80,

the South Korea government decided they wanted to rapidly industrialize,

ממשלת דרום קוריאה החליטה על תיעוש מהיר,

and so what they did was,

אז מה שהם עשו

they started to push women into the workforce.

היה להתחיל לדחוף נשים לכוח העבודה.

Now they've been asking a question since 1985:

והם שואלים את השאלה הזו מאז 1985:

"How strongly do you prefer a first-born son?"

"עד כמה אתם מעדיפים בן בכור?"

And now look at the chart.

וכעת הביטו בטבלה הזו.

That's from 1985 to 2003.

היא מ-1985 ועד 2003.

How much do you prefer a first-born son?

עד כמה אתם מעדיפים בן בכור?

So you can see that these economic changes

אתם רואים שלשינויים הכלכליים האלה

really do have a strong effect on our culture.

יש אכן השפעה חזקה על תרבותנו.

Now because we haven't fully processed this information,

מכיוון שטרם עיבדנו את כל המידע הזה,

it's kind of coming back to us in our pop culture

הוא כאילו חוזר אלינו בתרבות הפופ שלנו

in these kind of weird and exaggerated ways,

בצורות המשונות והמוגזמות האלה,

where you can see that the stereotypes are changing.

שאפשר לראות בהן כיצד הסטריאוטיפים משתנים.

And so we have on the male side

אז בצד הזכרי מופיעים

what one of my colleagues likes to call the "omega males" popping up,

מה שמכונים בפי קולגה שלי "זכרי אומגה",

who are the males who are romantically challenged losers

שהם הזכרים המאותגרים-רומנטית

who can't find a job.

והמפסידנים שלא מצליחים למצוא עבודה.

And they come up in lots of different forms.

והם מופיעים בצורות רבות.

So we have the perpetual adolescent.

ישנו המתבגר הנצחי.

We have the charmless misanthrope.

ישנו שונא-האדם הדוחה,

Then we have our Bud Light guy

וישנו שותה הבירה,

who's the happy couch potato.

שהוא המכור-לטלוויזיה המאושר.

And then here's a shocker: even America's most sexiest man alive,

והנה נתון מזעזע: אפילו הגבר הכי סקסי באמריקה,

the sexiest man alive

הגבר הכי סקסי

gets romantically played these days in a movie.

מגולם בימים אלה כדמות רומנטית בסרט.

And then on the female side, you have the opposite,

ואילו בצד הנקבי קיים ההיפך,

in which you have these crazy superhero women.

ישנן גיבורות-העל המטורפות.

You've got Lady Gaga.

ישנה ליידי גאגה.

You've got our new James Bond, who's Angelina Jolie.

ישנה הג'יימס בונד החדשה שלנו, אנג'לינה ג'ולי.

And it's not just for the young, right?

ולא מדובר רק בצעירות.

Even Helen Mirren can hold a gun these days.

אפילו הלן מירן יכולה להחזיק רובה בימינו.

And so it feels like we have to move from this place

כך שנראה שעלינו לצאת מהמקום הזה

where we've got these uber-exaggerated images

עם דימוייו הגבריים המוגזמים,

into something that feels a little more normal.

ולעבור למשהו מעט יותר נורמלי.

So for a long time in the economic sphere,

במשך זמן רב בעולם הכלכלה

we've lived with the term "glass ceiling."

חיינו במחיצת המושג "תקרת הזכוכית".

Now I've never really liked this term.

אישית, מעולם לא אהבתי את המונח הזה.

For one thing, it puts men and women

ראשית כל, הוא מציב את הגברים והנשים

in a really antagonistic relationship with one another,

ביחסי יריבות אלה עם אלה,

because the men are these devious tricksters up there

כי הגברים הם אותם נוכלים ערמומיים, שם למעלה,

who've put up this glass ceiling.

שהניחו את תקרת הזכוכית הזו.

And we're always below the glass ceiling, the women.

ואנחנו, הנשים, נמצאות תמיד מתחתיה.

And we have a lot of skill and experience,

ואמנם יש לנו המון כישורים ונסיון,

but it's a trick, so how are you supposed to prepare

אבל זו תחבולה. איך את אמורה להכין את עצמך

to get through that glass ceiling?

לעבור דרך תקרת הזכוכית?

And also, "shattering the glass ceiling" is a terrible phrase.

וגם הביטוי "לפרוץ את תקרת הזכוכית" הוא איום.

What crazy person

מי המטורף

would pop their head through a glass ceiling?

שיתקע את ראשו דרך תקרת זכוכית?

So the image that I like to think of,

ולכן הדימוי המועדף עלי,

instead of glass ceiling,

במקום "תקרת זכוכית",

is the high bridge.

הוא הגשר התלוי.

It's definitely terrifying to stand at the foot of a high bridge,

זה בהחלט מבהיל לעמוד לרגלי גשר תלוי,

but it's also pretty exhilarating,

אך זה גם מרגש מאד,

because it's beautiful up there,

כי למעלה יפה מאד,

and you're looking out on a beautiful view.

ונשקף נוף נפלא.

And the great thing is there's no trick like with the glass ceiling.

ומה שטוב הוא, שאין שום תחבולה כמו תקרת זכוכית.

There's no man or woman standing in the middle

אין שום גבר או אשה שניצבים בדרך

about to cut the cables.

ומתכוננים לנתק את הכבלים.

There's no hole in the middle that you're going to fall through.

אין שום בור בדרך, ליפול דרכו.

And the great thing is that you can take anyone along with you.

ומה שטוב הוא שאפשר לקחת איתכם לדרך כל אחד.

You can bring your husband along.

אפשר להביא את הבעל.

You can bring your friends, or your colleagues,

אפשר להביא ידידים, עמיתים לעבודה,

or your babysitter to walk along with you.

או את השמרטפים, שיתלוו אליך.

And husbands can drag their wives across, if their wives don't feel ready.

והבעלים יכולים למשוך את נשותיהם, אם הן לא חשות מוכנות.

But the point about the high bridge

אך העניין עם הגשר התלוי

is that you have to have the confidence

הוא שעליך לדעת בבטחון

to know that you deserve to be on that bridge,

שזכותך להימצא על הגשר הזה,

that you have all the skills and experience you need

שיש לך כל הכישורים והנסיון הנחוצים

in order to walk across the high bridge,

כדי לחצות את הגשר התלוי,

but you just have to make the decision

עליך רק לקבל את ההחלטה

to take the first step and do it.

לפסוע את הצעד הראשון ולעשות זאת.

Thanks very much.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]