Everything you hear on film is a lie | Tasos Frantzolas

מתרגם: Nir Bibi מבקר: Ido Dekkers

I want to start by doing an experiment.

אני רוצה להתחיל בניסוי.

I'm going to play three videos of a rainy day.

אני עומד להציג שלושה סרטונים של יום גשום.

But I've replaced the audio of one of the videos,

אבל החלפתי את הקול באחד הסרטונים,

and instead of the sound of rain,

כך שבמקום קול של גשם,

I've added the sound of bacon frying.

שמתי קול של בייקון שעובר טיגון.

So I want you think carefully which one the clip with the bacon is.

אני רוצה שתחשבו טוב על איזה מבין הסרטונים הוא זה עם הבייקון.

(Rain falls)

(גשם יורד)

(Rain falls)

(גשם יורד)

(Rain falls)

(גשם יורד)

All right.

טוב.

Actually, I lied.

בעצם, שיקרתי.

They're all bacon.

כל הסרטונים הם של בייקון.

(Bacon sizzles)

(בייקון עובר טיגון)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

My point here isn't really to make you hungry

המטרה שלי אינה לעשות אתכם רעבים

every time you see a rainy scene,

בכל פעם שאתם רואים סצנה של יום גשום,

but it's to show that our brains are conditioned to embrace the lies.

אלא להראות שהמוח שלנו הורגל לקבל את השקרים.

We're not looking for accuracy.

אנו לא מחפשים דיוק.

So on the subject of deception,

בנוגע להונאה,

I wanted to quote one of my favorite authors.

אני רוצה לצטט את אחד הסופרים האהובים עלי.

In "The Decay of Lying," Oscar Wilde establishes the idea

בדיאלוג "שקיעת השקר," אוסקר ויילד עומד על הרעיון,

that all bad art comes from copying nature and being realistic;

שכל אמנות גרועה נובעת מהעתקה של הטבע וניסיון להיות מציאותי;

and all great art comes from lying and deceiving,

ושכל אמנות טובה נובעת משקרים, הטעיות,

and telling beautiful, untrue things.

ותיאור של דברים יפיפיים ולא אמיתיים.

So when you're watching a movie

כשאתם צופים בסרט

and a phone rings,

ושומעים טלפון מצלצל,

it's not actually ringing.

הוא לא באמת מצלצל.

It's been added later in postproduction in a studio.

צליל הטלפון נוסף לאחר מכן בשלב הגמר-הפקה באולפן.

All of the sounds you hear are fake.

כל מה שאתם שומעים מזויף.

Everything, apart from the dialogue,

הכול, מלבד הדיאלוג,

is fake.

מזויף.

When you watch a movie and you see a bird flapping its wings --

כשאתם צופים בסרט ורואים ציפור מנפנפת בכנפיה --

(Wings flap)

(כנפיים מתנפנפות)

They haven't really recorded the bird.

הם לא באמת הקליטו את הציפור.

It sounds a lot more realistic if you record a sheet

זה נשמע הרבה יותר מציאותי אם מקליטים סדין

or shaking kitchen gloves.

או מנענעים כפפות מטבח.

(Flaps)

(נפנוף)

The burning of a cigarette up close --

הדלקת סיגריה מקרוב --

(Cigarette burns)

(סיגריה נשרפת)

It actually sounds a lot more authentic

נשמעת הרבה יותר מציאותית

if you take a small Saran Wrap ball

אם עושים כדור מניילון נצמד

and release it.

ואז משחררים אותו.

(A Saran Warp ball being released)

(קול של כדור מניילון נצמד ששוחרר)

Punches?

אגרופים?

(Punch)

(מכת אגרוף)

Oops, let me play that again.

אופס, אשמיע את זה שוב.

(Punch)

(מכת אגרוף)

That's often done by sticking a knife in vegetables,

זה נעשה לרוב על ידי תקיעת סכין בירקות,

usually cabbage.

בדרך כלל בכרוב.

(Cabbage stabbed with a knife)

(סכין ננעצת בכרוב)

The next one -- it's breaking bones.

הקול הבא -- שבירת עצמות.

(Bones break)

(עצמות נשברות)

Well, no one was really harmed.

טוב, אז אף אחד לא באמת נפגע.

It's actually ...

זה למעשה...

breaking celery or frozen lettuce.

שבירת סלרי או חסה שהוקפאה.

(Breaking frozen lettuce or celery)

(שבירה של סלרי או חסה קפואה)

(Laughter)

(צחוק)

Making the right sounds is not always as easy

ליצור את השמע המתאים לא מסתכם

as a trip to the supermarket

בטיול לסופרמרקט

and going to the vegetable section.

והליכה למחלקת הירקות.

But it's often a lot more complicated than that.

לעיתים קרובות זה הרבה יותר מסובך.

So let's reverse-engineer together

בואו נעשה יחד הנדסה לאחור

the creation of a sound effect.

ליצירת אפקט קול.

One of my favorite stories comes from Frank Serafine.

אחד הסיפורים האהובים עלי הוא מאת פרנק סראפיני.

He's a contributor to our library,

הוא אחד התורמים לספרייה שלנו,

and a great sound designer for "Tron" and "Star Trek" and others.

ומעצב קול מעולה שעבד על הסרטים "טרון," "מסע בין כוכבים" ואחרים.

He was part of the Paramount team that won the Oscar for best sound

הוא היה חלק מהצוות של אולפן פארמאונט, שזכה באוסקר על עיצוב קול

for "The Hunt for Red October."

של הסרט "המרדף אחר אוקטובר האדום."

In this Cold War classic, in the '90s,

בסרט הקלאסי שעסק במלחמה הקרה ונעשה בשנות ה-90

they were asked to produce the sound of the propeller of the submarine.

התבקשו היוצרים ליצור קול של מדחף הצוללת.

So they had a small problem:

הייתה להם בעיה קטנה:

they couldn't really find a submarine in West Hollywood.

הם לא ממש הצליחו למצוא צוללת במערב הוליווד.

So basically, what they did is,

אז מה שהם עשו,

they went to a friend's swimming pool,

זה ללכת לבריכה של חבר,

and Frank performed a cannonball, or bomba.

ופרנק עשה קפיצת בומבה.

They placed an underwater mic

הם התקינו מיקרופון בתוך הבריכה

and an overhead mic outside the swimming pool.

ומיקרופון מעל הבריכה.

So here's what the underwater mic sounds like.

כך נשמע השמע מהמיקרופון שהיה בתוך הבריכה.

(Underwater plunge)

(צלילה לבריכה)

Adding the overhead mic,

בתוספת הקול מהמיקרופון שמעל הבריכה

it sounded a bit like this:

זה נשמע כך:

(Water splashes)

(מים ניתזים)

So now they took the sound and pitched it one octave down,

הם לקחו את שתי ההקלטות והורידו את גובה הצליל שלהן באוקטבה אחת,

sort of like slowing down a record.

בערך כמו להאט סיבוב של תקליט.

(Water splashes at lower octave)

(מים ניתזים באוקטבה נמוכה יותר)

And then they removed a lot of the high frequencies.

ואז הם הסירו חלק ניכר מהתדרים הגבוהים.

(Water splashes)

(מים ניתזים)

And pitched it down another octave.

והפחיתו אוקטבה פעם נוספת.

(Water splashes at lower octave)

(מים ניתזים באוקטבה נמוכה יותר)

And then they added a little bit of the splash

ואז הוסיפו מעט מהנתז,

from the overhead microphone.

שהקליט המיקרופון שמעל הבריכה.

(Water splashes)

(מים ניתזים)

And by looping and repeating that sound,

ועל ידי השמעה חוזרת של ההקלטה

they got this:

הם קיבלו את זה:

(Propeller churns)

(מדחף)

So, creativity and technology put together in order to create the illusion

יצירתיות וטכנולוגיה חוברות יחד ליצירת האשליה,

that we're inside the submarine.

שאנו נמצאים בתוך הצוללת.

But once you've created your sounds

אבל ברגע שיצרתם את הצלילים שרציתם

and you've synced them to the image,

וסנכרנתם ביניהם לתמונה,

you want those sounds to live in the world of the story.

אתם רוצים שהצלילים הללו יתקיימו בעולם של הסיפור.

And one the best ways to do that is to add reverb.

ואחת הדרכים הטובות ביותר לכך, היא להשתמש בהדהוד

So this is the first audio tool I want to talk about.

זה הכלי הראשון שאני רוצה לדבר עליו.

Reverberation, or reverb, is the persistence of the sound

Reverberation או בקיצור Reverb, הוא המשכו של קול

after the original sound has ended.

לאחר שהקול המקורי הסתיים.

So it's sort of like the --

זה משהו כמו --

all the reflections from the materials,

כל ההחזרים מהחומרים,

the objects and the walls around the sound.

מהעצמים והקירות סביב הקול.

Take, for example, the sound of a gunshot.

ניקח לדוגמה שמע של ירי.

The original sound is less than half a second long.

הקול המקורי קצר מחצי שנייה.

(Gunshot)

(קול של ירי)

By adding reverb,

על ידי הוספת הדהוד,

we can make it sound like it was recorded inside a bathroom.

אנו יכולים לגרום לירי להשמע כאילו הוקלט בחדר אמבטיה.

(Gunshot reverbs in bathroom)

(שמע של ירי בחדר אמבטיה לאחר הוספת הדהוד)

Or like it was recorded inside a chapel or a church.

או כאילו הוקלט בקפלה או בכנסייה.

(Gunshot reverbs church)

(שמע של ירי בכנסייה לאחר הוספת הדהוד)

Or in a canyon.

או בקניון.

(Gunshot reverbs in canyon)

(קול של ירי בקניון לאחר הוספת הדהוד)

So reverb gives us a lot of information

הדהוד מספק לנו הרבה מידע

about the space between the listener and the original sound source.

לגבי המרחב שבין המאזין למקור הקול.

If the sound is the taste,

אם הקול הוא טעם,

then reverb is sort of like the smell of the sound.

אז הדהוד הוא כמו הריח של הקול.

But reverb can do a lot more.

אבל הדהוד יכול לעשות הרבה יותר.

Listening to a sound with a lot less reverberation

האזנה לקול עם מעט מאוד הדהוד

than the on-screen action

ביחס לפעולה שעל המסך,

is going to immediately signify to us

תסמן לנו מיד,

that we're listening to a commentator,

שאנו מאזינים לפרשן,

to an objective narrator that's not participating in the on-screen action.

למספר אובייקטיבי שלא לוקח חלק בפעולה שמופיעה על המסך.

Also, emotionally intimate moments in cinema

בנוסף, רגעים אינטימיים בסרטי קולנוע

are often heard with zero reverb,

נשמעים לעיתים קרובות ללא הדהוד,

because that's how it would sound if someone was speaking inside our ear.

מפני שכך זה היה נשמע לו מישהו היה מדבר לתוך האוזן שלנו.

On the completely other side,

מצד השני,

adding a lot of reverb to a voice

הוספת הדהוד רב לקול של אדם

is going to make us think that we're listening to a flashback,

יגרום לנו לחשוב שאנו מאזינים לפלשבק,

or perhaps that we're inside the head of a character

או שאנו בתוך ראשה של דמות

or that we're listening to the voice of God.

או שאנו מאזינים לקולו של אלוהים.

Or, even more powerful in film,

או לקול אף יותר עוצמתי,

Morgan Freeman.

של מורגן פרימן.

(Laughter)

(צחוק)

So --

אז --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But what are some other tools or hacks

מה לגבי כלים וטריקים אחרים,

that sound designers use?

שמעצבי קול עושים בהם שימוש?

Well, here's a really big one.

הנה אחד גדול.

It's silence.

שקט.

A few moments of silence is going to make us pay attention.

כמה רגעים של שקט יגרמו לנו לשים לב.

And in the Western world,

בעולם המערבי,

we're not really used to verbal silences.

אנו לא רגילים כל כך לשתיקות.

They're considered awkward or rude.

הן נחשבות למביכות או לא מנומסות.

So silence preceding verbal communication

שקט שמקדים תקשורת מילולית

can create a lot of tension.

יכול ליצור מתח רב.

But imagine a really big Hollywood movie,

דמיינו לעצמכם סרט הוליוודי גדול,

where it's full of explosions and automatic guns.

שמלא בפיצוצים ורובים אוטומטיים.

Loud stops being loud anymore, after a while.

רעש מפסיק להיות רועש לאחר זמן מה.

So in a yin-yang way,

אז באופן יין יאנג כזה,

silence needs loudness and loudness needs silence

שקט זקוק לרעש ורעש זקוק לשקט

for either of them to have any effect.

כדי שלכל אחד מהם תוכל להיות השפעה.

But what does silence mean?

אך למה הכוונה בשקט?

Well, it depends how it's used in each film.

תלוי באיזה אופן נעשה בו שימוש בכל סרט.

Silence can place us inside the head of a character

שקט יכול להציב אותנו בתוך ראשה של דמות

or provoke thought.

או לגרות מחשבה מסוימת.

We often relate silences with ...

אנו נוטים לקשור בין שקט לבין...

contemplation,

הרהור,

meditation,

מדיטציה,

being deep in thought.

שקיעה עמוקה במחשבות.

But apart from having one meaning,

אבל לשקט יש יותר ממשמעות אחת,

silence becomes a blank canvas

שקט הופך ללוח חלק

upon which the viewer is invited to the paint their own thoughts.

שעליו מוזמן הצופה לצייר את מחשבותיו.

But I want to make it clear: there is no such thing as silence.

אבל אני רוצה להיות ברור: אין דבר כזה "שקט".

And I know this sounds like the most pretentious TED Talk statement ever.

אני יודע שזאת נשמעת כמו האמירה הכי יומרנית שנאמרה במסגרת הרצאת TED אי פעם.

But even if you were to enter a room with zero reverberation

אבל גם אם הייתם נכנסים לחדר שאין בו הדהוד,

and zero external sounds,

ושאין בו קולות חיצוניים,

you would still be able to hear the pumping of your own blood.

עדיין הייתם מסוגלים לשמוע את את הלב שלכם פועם.

And in cinema, traditionally, there was never a silent moment

ובדרך כלל בקולנוע לא היו באמת רגעים שקטים

because of the sound of the projector.

בגלל רעשי המקרן.

And even in today's Dolby world,

ואפילו בעולם ה-Dolby הנוכחי,

there's not really any moment of silence if you listen around you.

אין באמת רגע אחד של שקט, אם רק תאזינו סביבכם.

There's always some sort of noise.

תמיד ישנו קול מסוים.

Now, since there's no such thing as silence,

עכשיו, מאחר שאין דבר כזה שקט,

what do filmmakers and sound designers use?

במה משתמשים יוצרי סרטים ומעצבי קול?

Well, as a synonym, they often use ambiences.

בתור תחליף מקביל, הם משתמשים לעיתים קרובות באמביינטים.

Ambiences are the unique background sounds

אמביינטים הם קולות הרקע הייחודיים,

that are specific to each location.

הספציפיים למקום מסוים.

Each location has a unique sound,

לכל מקום יש קול ייחודי

and each room has a unique sound,

ולכל חדר יש קול ייחודי,

which is called room tone.

שמכונה צליל חדר.

So here's a recording of a market in Morocco.

הנה הקלטה של שוק במרוקו.

(Voices, music)

(קולות, מוזיקה)

And here's a recording of Times Square in New York.

והנה הקלטה של כיכר טיימס בניו יורק.

(Traffic sounds, car horns, voices)

(כלי תחבורה, צופרי רכב, קולות)

Room tone is the addition of all the noises inside the room:

צליל החדר הוא סך כל הרעשים שבחדר:

the ventilation, the heating, the fridge.

המיזוג, החימום, המקרר.

Here's a recording of my apartment in Brooklyn.

הנה הקלטה של הדירה שלי בברוקלין.

(You can hear the ventilation, the boiler, the fridge and street traffic)

(ניתן לשמוע את המיזוג, הבוילר, המקרר והתנועה ברחוב)

Ambiences work in a most primal way.

אמביינטים עובדים בצורה קדומה מאוד.

They can speak directly to our brain subconsciously.

הם מדברים ישירות אל תת המודע במוחנו.

So, birds chirping outside your window may indicate normality,

אז ציפורים מזמרות מחוץ לחלון שלכם עשויות לשדר נורמליות,

perhaps because, as a species,

אולי משום שכמין,

we've been used to that sound every morning for millions of years.

התרגלנו לצלילים הללו בכל בוקר במשך מיליוני שנים.

(Birds chirp)

(ציפורים שרות)

On the other hand, industrial sounds have been introduced to us

מצד שני, יצא לנו להכיר קולות של תעשייה

a little more recently.

רק לאחרונה.

Even though I really like them personally --

למרות שאני אוהב את הקולות הללו באופן אישי --

they've been used by one of my heroes, David Lynch,

נעשה בהם שימוש על ידי אחד מגיבוריי דיוויד לינץ',

and his sound designer, Alan Splet --

ומעצב הקול שלו, אלאן ספלט --

industrial sounds often carry negative connotations.

קולות תעשייתיים נושאים בדרך כלל קונוטציות שליליות.

(Machine noises)

[קול של מכונות)

Now, sound effects can tap into our emotional memory.

אפקטים קוליים יכולים לגעת בזכרונות הרגשיים שלנו.

Occasionally, they can be so significant

לעיתים הם יכולים להיות כה משמעותיים,

that they become a character in a movie.

שהם הופכים לדמות בסרט.

The sound of thunder may indicate divine intervention or anger.

קולו של רעם עשוי לסמל התערבות אלוהית או זעם.

(Thunder)

(רעם)

Church bells can remind us of the passing of time,

פעמוני כנסייה יכולים לסמל את חלוף הזמן,

or perhaps our own mortality.

או את היותנו בני תמותה.

(Bells ring)

(פעמונים מצלצלים)

And breaking of glass can indicate the end of a relationship

זכוכית נשברת יכולה לסמל את סופה של מערכת יחסים,

or a friendship.

או חברות.

(Glass breaks)

(זכוכית נשברת)

Scientists believe that dissonant sounds,

מדענים מאמינים שצלילים צורמים,

for example, brass or wind instruments played very loud,

לדוגמה, כלי נשיפה שמנגנים בהם בקול רם מאוד,

may remind us of animal howls in nature

עשויים להזכיר לנו יללות של בעלי חיים בטבע

and therefore create a sense of irritation or fear.

ולכן לגרום לנו לחוש אי נעימות או פחד.

(Brass and wind instruments play)

(צלילי נגינה בכלי נשיפה)

So now we've spoken about on-screen sounds.

עד כה דיברנו על קולות של דברים שמופיעים על המסך.

But occasionally, the source of a sound cannot be seen.

אבל לעיתים, מקור הקול לא נראה.

That's what we call offscreen sounds,

לכך אנו קוראים קולות חוץ-מסך,

or "acousmatic."

או קולות "אקוסמטיים".

Acousmatic sounds --

קולות אקוסמטיים --

well, the term "acousmatic" comes from Pythagoras in ancient Greece,

מקור המושג "אקוסמטי" בפיתוגרס שחי ביוון העתיקה,

who used to teach behind a veil or curtain for years,

שהיה מלמד תחת מעטה או מאחורי וילון במשך שנים,

not revealing himself to his disciples.

בלי להחשף בפני תלמידיו.

I think the mathematician and philosopher thought that,

אני מעריך שהמתמטיקאי והפילוסוף חשב,

in that way,

שבאופן הזה,

his students might focus more on the voice,

תלמידיו יהיו ממוקדים יותר בקול,

and his words and its meaning,

במילים שאמר ובמשמעותן,

rather than the visual of him speaking.

ולא בויזואליות שלו כשהוא מדבר.

So sort of like the Wizard of Oz,

אז בדומה לקוסם מארץ עוץ,

or "1984's" Big Brother,

או האח הגדול בספר "1984",

separating the voice from its source,

הפרדה של הקול מהמקור שלו,

separating cause and effect

הפרדה של סיבה מתוצאה,

sort of creates a sense of ubiquity or panopticism,

יוצרת תחושת המצאות על-מרחבית או פנאופטיציזם,

and therefore, authority.

וכתוצאה מכך, תחושה של סמכות.

There's a strong tradition of acousmatic sound.

ישנה מסורת ארוכה לקולות אקוסמטיים.

Nuns in monasteries in Rome and Venice used to sing in rooms

נזירות במנזרים ברומא וונציה נהגו לשיר בחדרים,

up in galleries close to the ceiling,

שהיו קרובים לתקרה בגלריות,

creating the illusion that we're listening to angels up in the sky.

בכך יצרו את האשליה שאנו מאזינים למלאכים שבשמיים.

Richard Wagner famously created the hidden orchestra

ריכרד וגנר מפורסם בכך שיצר את התזמורת הנסתרת,

that was placed in a pit between the stage and the audience.

שממוקמת בבור המצוי בין הבמה לקהל.

And one of my heroes, Aphex Twin, famously hid in dark corners of clubs.

ואחד מגיבורי, אפקס טווין, מפורסם בכך שהתחבא בפינות חשוכות במועדונים.

I think what all these masters knew is that by hiding the source,

אני חושב שמה שכל המומחים האלה ידעו הוא שעל ידי הסתרת המקור,

you create a sense of mystery.

יוצרים תחושת מיסתורין.

This has been seen in cinema over and over,

רואים זאת בקולנוע פעם אחר פעם,

with Hitchcock, and Ridley Scott in "Alien."

אצל היצ'קוק, וב"נוסע השמיני" של רידלי סקוט.

Hearing a sound without knowing its source

שמיעה של קול בלי לדעת מה המקור שלו

is going to create some sort of tension.

יוצרת סוג מסוים של מתח.

Also, it can minimize certain visual restrictions that directors have

בנוסף, ניתן כך לצמצם הגבלות ויזואליות שיש על במאים,

and can show something that wasn't there during filming.

וניתן להראות משהו שלא היה שם בזמן הצילום.

And if all this sounds a little theoretical,

ואם כל זה נשמע תאורטי מידי,

I wanted to play a little video.

אני רוצה להראות לכם סרטון קצר.

(Toy squeaks)

(צעצוע מצייץ)

(Typewriter)

(מכונת כתיבה)

(Drums)

(תופים)

(Ping-pong)

(פינג פונג)

(Knives being sharpened)

(השחזת סכינים)

(Record scratches)

(תקליט נשרט)

(Saw cuts)

(מסור חותך)

(Woman screams)

(אישה צורחת)

What I'm sort of trying to demonstrate with these tools

מה שאני מנסה להדגים באמצעים האלה

is that sound is a language.

הוא שקול הוא שפה.

It can trick us by transporting us geographically;

קול יכול להערים עלינו על ידי העברה שלנו למקום אחר גיאוגרפית;

it can change the mood;

הוא יכול לשנות את האווירה;

it can set the pace;

הוא יכול לקבוע את הקצב;

it can make us laugh or it can make us scared.

הוא יכול לגרום לנו לצחוק או יכול לגרום לנו לפחד.

On a personal level, I fell in love with that language

בנימה אישית, אני התאהבתי בשפה הזאת

a few years ago,

לפני כמה שנים,

and somehow managed to make it into some sort of profession.

ואיכשהו הצלחתי לעשות ממנה קריירה.

And I think with our work through the sound library,

ואני חושב שעם העבודה שלנו בספריית השמע,

we're trying to kind of expand the vocabulary of that language.

אנו מנסים להרחיב את אוצר המילים של השפה הזאת.

And in that way, we want to offer the right tools

ובאופן הזה אנו רוצים להציע את הכלים המתאימים

to sound designers,

למעצבי קול,

filmmakers,

ליוצרי סרטים,

and video game and app designers,

למפתחי משחקי וידאו ולמפתחי יישומים,

to keep telling even better stories

כדי שיוכלו לספר סיפורים טובים עוד יותר

and creating even more beautiful lies.

וליצור שקרים יפים עוד יותר.

So thanks for listening.

תודה על ההקשבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)