What's wrong with what we eat | Mark Bittman

תרגום: Smadar Prager עריכה: Shlomo Adam

I write about food. I write about cooking.

אני כותב על מזון. אני כותב על בישול.

I take it quite seriously,

אני לוקח את זה די ברצינות,

but I'm here to talk about something

אבל באתי לכאן כדי לדבר על משהו

that's become very important to me in the last year or two.

שהפך להיות מאוד חשוב עבורי

בשנה או השנתיים האחרונות.

It is about food, but it's not about cooking, per se.

מדובר במזון, אבל לא בישול כשלעצמו.

I'm going to start with this picture of a beautiful cow.

אתחיל עם תמונת הפרה המקסימה הזו.

I'm not a vegetarian -- this is the old Nixon line, right?

אני לא צמחוני -- זו שורה ישנה של ניקסון, נכון?

But I still think that this --

אבל אני עדיין חושב שזה --

(Laughter)

(צחוק)

-- may be this year's version of this.

-- אולי זו רק הגירסה הנוכחית של זה.

Now, that is only a little bit hyperbolic.

זה רק קצת מוגזם.

And why do I say it?

ולמה אני אומר את זה?

מכיוון שרק פעם אחת בעבר, גורלם של יחידים

Because only once before has the fate of individual people

and the fate of all of humanity

וגורלה של האנושות כולה

been so intertwined.

היו כל-כך שזורים זה בזה.

There was the bomb, and there's now.

פעם היתה הפצצה, והיום - זה.

And where we go from here is going to determine

ולאן שנמשיך מכאן יקבע

not only the quality and the length of our individual lives,

לא רק את איכותם ואורכם של חיי כל אחד ואחת מאיתנו,

but whether, if we could see the Earth a century from now,

אלא אם היינו יכולים לראות את העולם בעוד מאה שנה,

we'd recognize it.

האם היינו מכירים אותו?

It's a holocaust of a different kind,

זו שואה מסוג אחר,

and hiding under our desks isn't going to help.

ולא יעזור להתחבא מתחת לשולחנות הכתיבה שלנו.

Start with the notion that global warming

החל מהרעיון שהתחממות כלל-עולמית

is not only real, but dangerous.

היא לא רק אמיתית, אלא גם מסוכנת,

Since every scientist in the world now believes this,

מכיוון שכל מדען בעולם מאמין בזה עכשיו,

and even President Bush has seen the light, or pretends to,

ואפילו הנשיא בוש ראה את האור, או עושה כאילו הוא רואה אותו,

we can take this is a given.

אנחנו יכולים להתייחס אל זה כאל עובדה.

לכן הקשיבו לזה, בבקשה.

Then hear this, please.

After energy production, livestock is the second-highest contributor

אחרי הפקת אנרגיה, משק-החי הוא התורם השני בגודלו

to atmosphere-altering gases.

ליצירת גזים משני-אטמוספירה.

Nearly one-fifth of all greenhouse gas

כמעט חמישית מכל גזי החממה

is generated by livestock production --

מופקים על-ידי בעלי חיים --

more than transportation.

יותר מתחבורה.

Now, you can make all the jokes you want about cow farts,

אתם יכולים להתבדח כמה שאתם רוצים על נאדים של פרות,

but methane is 20 times more poisonous than CO2,

אבל מתאן רעיל פי 20 מדו-תחמוצת הפחמן,

and it's not just methane.

ולא מדובר רק במתאן.

Livestock is also one of the biggest culprits in land degradation,

משק-החי הוא גם אחד מהאשמים העיקריים בהשחתת הקרקע,

air and water pollution, water shortages and loss of biodiversity.

זיהום המים והאויר, מחסור במים ואובדן מגוון המינים.

There's more.

יש עוד.

Like half the antibiotics in this country

למשל, שחצי מהאנטיביוטיקה במדינה הזו

לא ניתנת לבני אדם, אלא לבעלי-חיים.

are not administered to people, but to animals.

But lists like this become kind of numbing, so let me just say this:

אבל רשימות כאלה די מרדימות, אז הרשו לי לומר רק זאת,

if you're a progressive,

אם אתם מתקדמים,

if you're driving a Prius, or you're shopping green,

אם אתם נוהגים ברכב היברידי, אם אתם קונים ירוק,

or you're looking for organic,

או מחפשים מוצרים אורגניים,

you should probably be a semi-vegetarian.

אתם מן הסתם צמחוניים-חלקית.

Now, I'm no more anti-cattle than I am anti-atom,

אני לא יותר אנטי-פרה מאשר אנטי-אטום,

but it's all in the way we use these things.

אבל הכל תלוי באופן שבו אנחנו משתמשים בדברים האלה.

There's another piece of the puzzle,

יש עוד חלק בתצרף

which Ann Cooper talked about beautifully yesterday,

שעליו אן קופר הרצתה נפלא אתמול,

and one you already know.

ואתם כבר מכירים אותו.

אין ספק -- אין -- שהמחלות המכונות "מחלות סגנון חיים" --

There's no question, none, that so-called lifestyle diseases --

סכרת, מחלות לב, שבץ, כמה סוגי סרטן --

diabetes, heart disease, stroke, some cancers --

are diseases that are far more prevalent here

הרבה יותר שכיחות כאן

than anywhere in the rest of the world.

מאשר בכל מקום אחר בעולם.

And that's the direct result of eating a Western diet.

וזוהי תוצאה ישירה של התזונה המערבית.

Our demand for meat, dairy and refined carbohydrates --

הביקוש שלנו לבשר, מוצרי חלב ופחמימות מעובדות --

העולם צורך מיליארד פחיות או בקבוקי קולה ביום --

the world consumes one billion cans or bottles of Coke a day --

our demand for these things, not our need, our want,

הביקוש שלנו לדברים הללו, לא הצורך שלנו, הרצון שלנו --

drives us to consume way more calories than are good for us.

גורם לנו לצרוך הרבה יותר קלוריות ממה שטוב לנו.

And those calories are in foods that cause, not prevent, disease.

והקלוריות הללו מצויות במזון שגורם, לא מונע, מחלות.

Now global warming was unforeseen.

ההתחממות הגלובלית לא נצפתה מראש.

We didn't know that pollution did more than cause bad visibility.

לא ידענו שזיהום אויר עושה יותר מלהקשות על הראות.

Maybe a few lung diseases here and there,

אולי כמה מחלות ריאות פה ושם,

but, you know, that's not such a big deal.

אבל אתם יודעים, זה לא כזה עניין גדול.

The current health crisis, however,

אבל משבר הבריאות הנוכחי,

is a little more the work of the evil empire.

הוא קצת יותר מעשה ידי אימפריית הרשע.

We were told, we were assured,

אמרו לנו, הבטיחו לנו,

שככל שנאכל יותר בשר ועוף ומוצרי חלב,

that the more meat and dairy and poultry we ate,

the healthier we'd be.

נהיה בריאים יותר.

No. Overconsumption of animals, and of course, junk food,

לא. צריכה מוגברת של בעלי-חיים, וכמובן, מזון מהיר,

is the problem, along with our paltry consumption of plants.

הוא הבעיה, לצד צריכה זניחה של צמחים.

Now, there's no time to get into the benefits of eating plants here,

אין זמן למנות כאן את היתרונות באכילת צמחים,

but the evidence is that plants -- and I want to make this clear --

אבל הוכח שצמחים -- ואני רוצה להדגיש את זה --

it's not the ingredients in plants, it's the plants.

לא המרכיבים שבצמחים, אלא הצמחים.

It's not the beta-carotene, it's the carrot.

זה לא הבטא-קרוטן, אלא הגזר.

The evidence is very clear that plants promote health.

הראיה שצמחים תורמים לבריאות ברורה לגמרי.

This evidence is overwhelming at this point.

מדובר בהוכחה חותכת.

You eat more plants, you eat less other stuff, you live longer.

אתה אוכל יותר צמחים, אתה אוכל פחות מכל השאר - אתה חי יותר.

Not bad.

לא רע.

But back to animals and junk food.

אבל בחזרה לבעלי-חיים ומזון מהיר.

What do they have in common?

מה משותף ביניהם?

One: we don't need either of them for health.

אחד: אנחנו לא זקוקים לאף אחד מהם מבחינה בריאותית.

We don't need animal products,

אנחנו לא זקוקים למוצרים מן החי

ובהחלט לא ללחם לבן וקולה.

and we certainly don't need white bread or Coke.

Two: both have been marketed heavily,

שתיים: שניהם משווקים באגרסיביות,

creating unnatural demand.

מה שגורם לביקוש לא טבעי.

We're not born craving Whoppers or Skittles.

אנחנו לא נולדים עם החשק לאכול "וופרס" ו"סקיטלס".

Three: their production has been supported by government agencies

שלוש: תהליך ייצורם נתמך על-ידי גופים ממשלתיים

at the expense of a more health- and Earth-friendly diet.

על חשבון קידום הבריאות ותזונות ידידותיות לסביבה.

Now, let's imagine a parallel.

בואו נדמיין הקבלה.

Let's pretend that our government supported an oil-based economy,

בואו נדמיין שהממשלה שלנו תומכת בכלכלה מבוססת-נפט

while discouraging more sustainable forms of energy,

בעוד שהיא מסכלת סוגים זמינים יותר של אנרגיה,

כשהיא יודעת כל הזמן שהתוצאה עתידה להיות

knowing all the while that the result would be

pollution, war and rising costs.

זיהום אויר, מלחמה ועליית מחירים.

Incredible, isn't it?

מדהים. הלא כן?

Yet they do that.

אבל זה מה שהם עושים.

והם עושים את זה כאן. זה אותו הדבר.

And they do this here. It's the same deal.

The sad thing is, when it comes to diet,

מה שעצוב הוא, כשמדובר בתזונה,

is that even when well-intentioned Feds

הוא שאפילו כשנציגי ממשל בעלי כוונות טובות

try to do right by us, they fail.

מנסים להיות איתנו בסדר, הם נכשלים.

Either they're outvoted by puppets of agribusiness,

או שעושי-דברם של עסקי החקלאות מצביעים נגדם

or they are puppets of agribusiness.

או שהם עושי-דברם של עסקי החקלאות.

So, when the USDA finally acknowledged

אז כשמשרד החקלאות האמריקאי סוף-כל-סוף הודה

that it was plants, rather than animals, that made people healthy,

שצמחים, ולאו דווקא בעלי-חיים, הם אלה שהופכים אנשים לבריאים,

they encouraged us, via their overly simplistic food pyramid,

הם עודדו אותנו, באמצעות פרמידת המזון המאוד פשטנית שלהם,

to eat five servings of fruits and vegetables a day,

לאכול חמש מנות של פירות וירקות ביום,

along with more carbs.

יחד עם עוד פחמימות.

What they didn't tell us is that some carbs are better than others,

אבל הם לא סיפרו לנו שפחמימות מסויימות טובות יותר מאחרות,

and that plants and whole grains

ושצמחים ודגנים מלאים

should be supplanting eating junk food.

אמורים לבוא במקום מזון מהיר.

But industry lobbyists would never let that happen.

אבל שתדלתנים עסקיים לעולם לא יניחו לזה לקרות.

And guess what?

ונחשו מה?

Half the people who developed the food pyramid

לחצי מאנשים שפיתחו את פרמידת המזון

have ties to agribusiness.

יש קשרים עם עסקי החקלאות.

So, instead of substituting plants for animals,

אז במקום להחליף בעלי-חיים בצמחים,

our swollen appetites simply became larger,

התאבון המנופח שלנו פשוט התגבר,

and the most dangerous aspects of them remained unchanged.

והיבטיו המסוכנים ביותר נשארים ללא שינוי.

So-called low-fat diets, so-called low-carb diets --

דיאטות דלות-שומן כביכול, דיאטות דלות-פחמימות כביכול --

these are not solutions.

אלה לא פתרונות.

But with lots of intelligent people

אבל כשהרבה אנשים נבונים

מתמקדים בשאלה אם המזון הוא אורגני או מייצור מקומי,

focusing on whether food is organic or local,

or whether we're being nice to animals,

או בשאלה אם אנחנו נחמדים לבעלי-חיים,

the most important issues just aren't being addressed.

הנושאים החשובים ביותר פשוט נותרים ללא מענה.

Now, don't get me wrong.

אל תבינו אותי לא נכון.

I like animals,

אני אוהב בעלי-חיים,

and I don't think it's just fine to industrialize their production

ואני לא חושב שזה בסדר גמור לתעש את ייצורם

and to churn them out like they were wrenches.

לחבוץ ולטחון אותם.

But there's no way to treat animals well,

אבל אין דרך נכונה לנהוג בבעלי-החיים

when you're killing 10 billion of them a year.

כשהורגים 10 מיליארד מהם בשנה.

That's our number. 10 billion.

זהו המספר. 10 מיליארד.

If you strung all of them --

אם תעמיד את כולם בטור --

chickens, cows, pigs and lambs -- to the moon,

עופות, פרות, חזירים וכבשים -- עד לירח,

הם יגיעו לשם ובחזרה חמש פעמים -- לשם ובחזרה.

they'd go there and back five times, there and back.

Now, my math's a little shaky, but this is pretty good,

החשבון שלי לא משהו, אבל הוא די טוב,

and it depends whether a pig is four feet long or five feet long,

וזה תלוי אם אורכו של חזיר הוא כמטר או כמטר וחצי,

but you get the idea.

אבל אתם קולטים את הרעיון.

That's just the United States.

זה רק בארצות הברית.

ועם הצריכה המוגברת שלנו את בעלי החיים הללו

And with our hyper-consumption of those animals

producing greenhouse gases and heart disease,

המייצרים גזי חממה וגם מחלות לב,

kindness might just be a bit of a red herring.

נחמדות היא די עבודה בעיניים.

Let's get the numbers of the animals we're killing for eating down,

בואו נפחית את מספרם של בעלי החיים שאנחנו הורגים לאכילה,

and then we'll worry about being nice to the ones that are left.

ואז נדאג להיות נחמדים לאלה שנשארו.

Another red herring might be exemplified by the word "locavore,"

דוגמא נוספת לעבודה בעיניים יכולה להיות המילה "לוקאבור".

which was just named word of the year by the New Oxford American Dictionary.

שזה עתה נבחרה למילת השנה על-ידי מילון אוקספורד האמריקני החדש.

Seriously.

ברצינות.

And locavore, for those of you who don't know,

ו"לוקאבור", למי מביניכם שאינו יודע,

is someone who eats only locally grown food --

הוא אדם שאוכל רק מזון מייצור מקומי.

which is fine if you live in California,

שזה בסדר אם אתה חי בקליפורניה,

but for the rest of us it's a bit of a sad joke.

עבור כל השאר זו בדיחה די עגומה.

Between the official story -- the food pyramid --

בין הסיפור הרשמי -- פירמידת המזון --

and the hip locavore vision,

וחזון ה"לוקאבור" האופנתי,

you have two versions of how to improve our eating.

יש שתי גרסאות איך לשפר את האכילה שלנו.

(Laughter).

(צחוק).

They both get it wrong, though.

שתיהן טועות, אגב.

The first at least is populist, and the second is elitist.

הראשונה היא לפחות פופוליסטית, והשניה היא אליטיסטית.

How we got to this place is the history of food in the United States.

איך הגענו עד כאן - זו ההיסטוריה של האוכל בארצות הברית.

And I'm going to go through that,

ואני עומד לעבור על זה,

לפחות על מאה השנים האחרונות פחות או יותר, מהר מאוד.

at least the last hundred years or so, very quickly right now.

A hundred years ago, guess what?

לפני מאה שנים, נחשו מה?

Everyone was a locavore: even New York had pig farms nearby,

כולם היו "לוקאבורים", אפילו לניו-יורק היתה חוות חזירים בקרבת מקום,

and shipping food all over the place was a ridiculous notion.

ושינוע מזון לכל עבר היה רעיון מגוחך.

Every family had a cook, usually a mom.

לכל משפחה היה טבח, בדרך-כלל האמא.

And those moms bought and prepared food.

והאמהות הללו קנו והכינו אוכל.

It was like your romantic vision of Europe.

כמו בדימוי רומנטי של אירופה.

Margarine didn't exist.

מרגרינה לא היתה קיימת.

In fact, when margarine was invented,

לאמיתו של דבר, כשהמרגרינה הומצאה,

several states passed laws declaring that it had to be dyed pink,

חלק מהמדינות העבירו חוק שקבע שיש לצבוע אותה בוורוד

so we'd all know that it was a fake.

על-מנת שכולנו נדע שהיא זיוף.

There was no snack food, and until the '20s,

לא היו חטיפים, ועד שנות העשרים,

until Clarence Birdseye came along, there was no frozen food.

עד שקלרנס בירדסאיי הגיע, לא היה מזון קפוא.

There were no restaurant chains.

לא היו רשתות מסעדות.

There were neighborhood restaurants run by local people,

היו מסעדות שכונתיות שנוהלו על-ידי אנשים מקומיים,

but none of them would think to open another one.

אבל איש מהם לא חשב לפתוח עוד אחת.

Eating ethnic was unheard of unless you were ethnic.

אף אחד לא שמע על אוכל אתני אלא אם כן היית אתני.

And fancy food was entirely French.

ואוכל גורמה היה רק צרפתי.

As an aside, those of you who remember

במאמר מוסגר, אלה מכם שזוכרים

Dan Aykroyd in the 1970s doing Julia Child imitations

את דן איקרויד בשנות ה-70 מחקה את ג'וליה צ'יילד

can see where he got the idea of stabbing himself from this fabulous slide.

יכול לראות מהשקופית הנפלאה הזאת מאיפה הוא קיבל את הרעיון לדקור את עצמו.

(Laughter)

(צחוק)

Back in those days, before even Julia,

בימים ההם, אפילו לפני ג'וליה,

back in those days, there was no philosophy of food.

בימים ההם לא היתה פילוסופיית מזון.

You just ate.

פשוט אכלנו.

You didn't claim to be anything.

לא התיימרנו להיות שום דבר.

There was no marketing. There were no national brands.

לא היה שום שיווק. לא היו מותגים לאומיים.

Vitamins had not been invented.

אפילו הויטמינים טרם הומצאו.

לא היו הצהרות בריאותיות, לפחות לא כאלה שהממשל עודד.

There were no health claims, at least not federally sanctioned ones.

Fats, carbs, proteins -- they weren't bad or good, they were food.

שומנים, פחמימות, חלבונים -- הם לא היו טובים או רעים, אלא אוכל.

You ate food.

אכלנו אוכל.

שום דבר כמעט לא הכיל יותר ממרכיב אחד,

Hardly anything contained more than one ingredient,

because it was an ingredient.

כי הוא עצמו היה המרכיב.

The cornflake hadn't been invented.

דגני הבוקר עוד לא הומצאו.

(Laughter)

(צחוק)

The Pop-Tart, the Pringle, Cheez Whiz, none of that stuff.

ה"פופ-טארט", ה"פרינגלס", "צ'יז וויז", שום דבר מאלה.

Goldfish swam.

דגי הזהב (גולד-פיש) שחו.

(Laughter)

(צחוק)

It's hard to imagine. People grew food, and they ate food.

זה קשה לדמיין. אנשים גידלו אוכל, ואכלו אוכל.

And again, everyone ate local.

ושוב, כולם אכלו תוצרת מקומית.

In New York, an orange was a common Christmas present,

בניו-יורק, תפוז היה מתנה נפוצה לקריסמס,

because it came all the way from Florida.

מכיוןן שהוא הגיע מפלורידה הרחוקה.

משנות ה-30 ואילך מערכת הכבישים התרחבה,

From the '30s on, road systems expanded,

trucks took the place of railroads,

משאיות תפסו את מקומן של הרכבות,

fresh food began to travel more.

המזון הטרי החל לחצות יותר מרחקים.

Oranges became common in New York.

התפוזים הפכו להיות נפוצים בניו-יורק.

The South and West became agricultural hubs,

הדרום והמערב הפכו להיות מרכזים חקלאיים,

and in other parts of the country, suburbs took over farmland.

ובחלקים אחרים של המדינה, הפרברים תפסו את מקום החוות החקלאיות.

The effects of this are well known. They are everywhere.

התוצאות של זה ידועות היטב, הן בכל מקום.

And the death of family farms is part of this puzzle,

ומות החוות המשפחתיות הוא חלק מהתצרף הזה,

כמעט כמו כל דבר:

as is almost everything

from the demise of the real community

החל מדעיכת הקהילה האמיתית

to the challenge of finding a good tomato, even in summer.

ועד האתגר למצוא עגבניה טובה, אפילו בקיץ.

Eventually, California produced too much food to ship fresh,

בסופו של דבר קליפורניה ייצרה יותר מדי מזון מכפי שניתן לשנע בעודו טרי,

so it became critical to market canned and frozen foods.

ושיווקו של מזון קפוא ומשומר נעשה קריטי.

Thus arrived convenience.

כך הגיעה הנוחות.

It was sold to proto-feminist housewives

היא שווקה לעקרות בית טרום-פמיניסטיות

as a way to cut down on housework.

כדרך לצמצם את עבודות הבית.

Now, I know everybody over the age of, like 45 --

אני יודע שכל מי שעבר את גיל, נגיד, 45 --

their mouths are watering at this point.

מזיל עכשיו ריר.

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

If we had a slide of Salisbury steak, even more so, right?

אפילו יותר, אם היתה לנו שקופית של "סטייק סליסברי", נכון?

(Laughter)

(צחוק)

But this may have cut down on housework,

זה אולי צמצם את עבודות הבית,

but it cut down on the variety of food we ate as well.

אבל זה גם צמצם את מגוון המזונות שאכלנו.

Many of us grew up never eating a fresh vegetable

רבים מאיתנו גדלו מבלי שאי פעם אכלו ירק טרי

except the occasional raw carrot or maybe an odd lettuce salad.

מלבד גזר טרי או סלט חסה מוזר מידי פעם.

I, for one -- and I'm not kidding --

אני, למשל -- ואני לא צוחק --

didn't eat real spinach or broccoli till I was 19.

לא אכלתי תרד או ברוקולי אמיתיים עד גיל 19.

Who needed it though? Meat was everywhere.

מי היה צריך את זה בכלל? בכל מקום היה בשר.

What could be easier, more filling or healthier for your family

מה היה קל יותר, משביע יותר או בריא יותר למשפחה שלך

than broiling a steak?

מאשר לצלות סטייק?

But by then cattle were already raised unnaturally.

אבל כבר אז גידלו בקר בצורה לא טבעית.

Rather than spending their lives eating grass,

במקום לבלות את חייהם באכילת עשב,

for which their stomachs were designed,

שאותו הקיבה שלהם בנויה לעכל,

they were forced to eat soy and corn.

הם הוכרחו לאכול סויה ותירס.

They have trouble digesting those grains, of course,

יש להם בעיה לעכל את הדגנים הללו, כמובן,

but that wasn't a problem for producers.

אבל זו לא היתה בעיה ליצרנים.

New drugs kept them healthy.

תרופות חדשות שמרו על בריאותם.

Well, they kept them alive.

טוב, הם שמרו אותם בחיים.

Healthy was another story.

בריאות היתה סיפור אחר.

Thanks to farm subsidies,

הודות לסובסידיות שניתנו לחוות,

the fine collaboration between agribusiness and Congress,

ולשיתוף הפעולה המעודן בין עסקי החקלאות והקונגרס,

soy, corn and cattle became king.

סויה, תירס ובקר הפכו מלכים.

And chicken soon joined them on the throne.

ובמהרה הצטרפו אליהם על כס המלוכה העופות.

It was during this period that the cycle of

זו היתה התקופה שבה החל מעגל ההרס של התזונה ושל כוכב הלכת,

dietary and planetary destruction began,

the thing we're only realizing just now.

הדבר שאותו אנו מזהים רק עכשיו.

Listen to this,

הקשיבו לזה,

between 1950 and 2000, the world's population doubled.

בין 1950 ל-2000, אוכלוסיית העולם הוכפלה.

Meat consumption increased five-fold.

צריכת הבשר גדלה פי חמש.

Now, someone had to eat all that stuff, so we got fast food.

מישהו צריך היה לאכול את כל זה, אז קיבלנו את המזון המהיר.

וזה טיפל במצב בנחישות רועמת.

And this took care of the situation resoundingly.

Home cooking remained the norm, but its quality was down the tubes.

בישול ביתי עדיין היה הנורמה, אבל איכותו התדרדרה,

There were fewer meals with home-cooked breads, desserts and soups,

התמעטו הארוחות שהוגש בהם לחם, קינוחים ומרקים ביתיים,

because all of them could be bought at any store.

מכיוון שאת כולם אפשר היה לקנות בחנות.

Not that they were any good, but they were there.

לא שהם היו שווים משהו, אבל הם היו שם.

Most moms cooked like mine:

רוב האמהות בישלו כמו אמא שלי,

a piece of broiled meat, a quickly made salad with bottled dressing,

פיסת בשר צלוי, סלט מהיר עם רוטב מוכן,

canned soup, canned fruit salad.

מרק משומר, סלט פירות משומר.

Maybe baked or mashed potatoes,

אולי תפוח-אדמה אפוי או פירה

או אולי המזון הכי מטופש בעולם -- "אורז בזק".

or perhaps the stupidest food ever, Minute Rice.

For dessert, store-bought ice cream or cookies.

לקינוח: גלידה או עוגיות קנויים.

My mom is not here, so I can say this now.

אמא שלי לא כאן, אז עכשיו אני יכול לומר את זה.

This kind of cooking drove me to learn how to cook for myself.

הבישול הזה דחף אותי ללמוד לבשל לעצמי.

(Laughter)

(צחוק)

It wasn't all bad.

לא הכל היה רע.

By the '70s, forward-thinking people

כשהגיעו שנות ה-70, אנשים עם מעוף

began to recognize the value of local ingredients.

החלו לזהות את ערכה של תוצרת מקומית.

We tended gardens, we became interested in organic food,

טיפחנו גינות, התחלנו להתעניין במזון אורגני,

we knew or we were vegetarians.

הכרנו צמחוניים, או היינו כאלה,

We weren't all hippies, either.

ולא כולנו היינו היפים.

Some of us were eating in good restaurants and learning how to cook well.

חלקנו אכלו במסעדות טובות ולמדו לבשל היטב.

Meanwhile, food production had become industrial. Industrial.

בינתיים, ייצור המזון הפך תעשייתי. תעשייתי.

Perhaps because it was being produced rationally,

אולי בגלל שהוא יוצר בדרך רציונלית

as if it were plastic,

כאילו שהוא פלסטיק,

food gained magical or poisonous powers, or both.

המזון נחשב לקסום, רעיל, או שניהם.

Many people became fat-phobic.

הרבה אנשים חטפו פוביית-שומן.

Others worshiped broccoli, as if it were God-like.

אחרים העריצו את הברוקולי כאילו הוא אל.

But mostly they didn't eat broccoli.

אבל רובם לא אכלו ברוקולי.

Instead they were sold on yogurt,

הם התמכרו במקום זה ליוגורט,

כשיוגורט נחשב "טוב כמעט כמו" ברוקלי.

yogurt being almost as good as broccoli.

Except, in reality, the way the industry sold yogurt

אלא שבמציאות, הדרך שבה התעשייה מכרה יוגורט

was to convert it to something much more akin to ice cream.

היתה להפוך אותו למשהו שדומה הרבה יותר לגלידה.

Similarly, let's look at a granola bar.

כך גם חטיף הגרנולה.

You think that that might be healthy food,

חושבים שזה מן הסתם מזון בריאות,

but in fact, if you look at the ingredient list,

אבל למעשה, אם תסתכלו על רשימת המרכיבים,

it's closer in form to a Snickers than it is to oatmeal.

הוא דומה יותר לחטיף שוקולד ואגוזים מאשר לשיבולת שועל.

Sadly, it was at this time that the family dinner was put in a coma,

למרבה הצער, באותו הזמן הוכנסה הארוחה המשפחתית לתרדמת,

if not actually killed --

אם לא נרצחה ממש.

the beginning of the heyday of value-added food,

התקרבנו אל נקודת השיא של מזון עם תוספי מזון,

which contained as many soy and corn products

שמכיל כמה שיותר מוצרי סויה ותירס

as could be crammed into it.

שאפשר לדחוס לתוכו.

Think of the frozen chicken nugget.

חישבו על שניצלונים קפואים.

The chicken is fed corn, and then its meat is ground up,

העופות מוזנים בתירס, ואז טוחנים את בשרם

and mixed with more corn products to add bulk and binder,

ומערבבים אותו עם עוד מוצרי תירס לעיבוי והסמכה,

and then it's fried in corn oil.

ואז מטגנים את זה בשמן תירס.

All you do is nuke it. What could be better?

ולכם נותר רק לבלוס את זה. מה יותר טוב מזה?

And zapped horribly, pathetically.

ולחסל אותו לגמרי, באופן מעורר חמלה:

By the '70s, home cooking was in such a sad state

בשנות ה-70, מצבו של הבישול הביתי היה בכי רע

that the high fat and spice contents of foods

עד שהרכבם עתיר השמן והתבלינים של מזונות כמו "מק-נגטס" ו"הוט-פוקטס" --

like McNuggets and Hot Pockets --

and we all have our favorites, actually --

האמת היא, שלכל אחד מאיתנו יש המועדף שלו --

made this stuff more appealing than the bland things

הפך אותם נחשקים יותר מהדברים התפלים

that people were serving at home.

שאנשים נהגו להגיש בבית.

At the same time, masses of women were entering the workforce,

בו בזמן, המוני נשים הצטרפו לשוק העבודה,

and cooking simply wasn't important enough

והבישול פשוט לא היה מספיק חשוב

for men to share the burden.

כדי שגברים יעזרו לשאת בנטל.

So now, you've got your pizza nights, you've got your microwave nights,

אז עכשיו יש ערבי פיצה, יש ערבי מיקרו,

you've got your grazing nights,

יש ערבי העלאת גירה,

you've got your fend-for-yourself nights and so on.

יש ערבי שירות עצמי וכיוצא בזה.

Leading the way -- what's leading the way?

צועדים בראש -- מי הצועדים בראש?

בשר, אוכל זבל, גבינה.

Meat, junk food, cheese:

the very stuff that will kill you.

בדיוק הדברים שיהרגו אותך.

So, now we clamor for organic food.

אז עכשיו אנו עושים עניין ממזון אורגני.

That's good.

זה טוב.

וכהוכחה שדברים אכן יכולים להשתנות,

And as evidence that things can actually change,

you can now find organic food in supermarkets,

אתה יכול עכשיו למצוא מזון אורגני במרכולים,

and even in fast-food outlets.

ואפילו באזורי חנויות אוכל מהיר.

But organic food isn't the answer either,

אבל גם מזון אורגני איננו התשובה,

at least not the way it's currently defined.

לפחות לא באופן שבו הוא מוגדר נכון לעכשיו.

Let me pose you a question.

תנו לי להציג בפניכם שאלה.

Can farm-raised salmon be organic,

האם אלתית שגודלה בבריכת דגים יכולה להיות אורגנית,

when its feed has nothing to do with its natural diet,

כשלמזונה אין שום קשר לתזונה הטבעית שלה,

even if the feed itself is supposedly organic, and the fish themselves

אפילו אם מזונה הוא כביכול אורגני,

והדגים עצמם דחוסים בכלובים, שוחים בהפרשות של עצמם?

are packed tightly in pens, swimming in their own filth?

And if that salmon's from Chile, and it's killed down there

ואם האלתית מגיעה מצ'ילה ושם הרגו אותה,

and then flown 5,000 miles, whatever,

ואז הטיסו אותה למרחק של איזה 8,000 ק"מ,

dumping how much carbon into the atmosphere?

ממלאים את האטמוספירה בכמה פחמן?

I don't know.

אני לא יודע.

Packed in Styrofoam, of course,

ארוזה בקל-קר, כמובן,

before landing somewhere in the United States,

לפני שהיא נוחתת איפה שהוא בארצות הברית

and then being trucked a few hundred more miles.

ואז משונעת במשאיות עוד כמה מאות ק"מ.

This may be organic in letter, but it's surely not organic in spirit.

זה אולי אורגני על הנייר, אבל בטח לא במהות.

Now here is where we all meet.

הנה המקום שבו שכולנו נפגשים.

The locavores, the organivores, the vegetarians,

ה"לוקאבורים", האורגניים, הצמחונים,

the vegans, the gourmets

הטבעונים, אוכלי הגורמה,

and those of us who are just plain interested in good food.

ואלה מאיתנו שפשוט מעוניינים באוכל טוב.

Even though we've come to this from different points,

למרות שהגענו לזה מנקודות שונות,

we all have to act on our knowledge

על כולנו להשתמש בידע שלנו

to change the way that everyone thinks about food.

על מנת לשנות את האופן שבו כולם חושבים על מזון.

We need to start acting.

עלינו להתחיל לפעול.

And this is not only an issue of social justice, as Ann Cooper said --

וזה לא רק עניין של צדק חברתי, כפי שציינה אן קופר --

and, of course, she's completely right --

והיא כמובן צודקת לחלוטין --

but it's also one of global survival.

אלא גם עניין של הישרדות כלל עולמית.

Which bring me full circle and points directly to the core issue,

מה שסוגר את המעגל ומביא אותי היישר לסוגיה המרכזית,

the overproduction and overconsumption of meat and junk food.

עודף הייצור ועודף הצריכה של בשר ואוכל זבל.

As I said, 18 percent of greenhouse gases

כפי שאמרתי, 18% מגזי החממה

are attributed to livestock production.

מקורם בייצור משק-החי.

How much livestock do you need to produce this?

כמה משק-חי אתה צריך בשביל לייצר את זה?

70 percent of the agricultural land on Earth,

70% מהקרקע החקלאית של כדור הארץ.

30 percent of the Earth's land surface is directly or indirectly devoted

30% מפני השטח היבשתי של כדור הארץ

מיועדים ישירות או בעקיפין

to raising the animals we'll eat.

לגידול בעלי החיים שנאכל.

And this amount is predicted to double in the next 40 years or so.

והכמות הזו צפויה להכפיל את עצמה בתוך כ-40 שנה.

And if the numbers coming in from China

ואם הנתונים שמגיעים מסין איכשהו דומים לנוכחיים,

are anything like what they look like now,

it's not going to be 40 years.

אלה לא יהיו 40 שנה.

There is no good reason for eating as much meat as we do.

אין שום סיבה טובה לאכול כמויות כאלה של בשר.

And I say this as a man who has eaten a fair share of corned beef in his life.

ואני אומר זאת בתור אדם שאכל אי-אילו סטייקים בחייו.

The most common argument is that we need nutrients --

הטיעון הנפוץ ביותר הוא שאנו זקוקים לחומרים המזינים שבמזון --

even though we eat, on average, twice as much protein

למרות שאנו אוכלים, בממוצע, פי שניים חלבונים

as even the industry-obsessed USDA recommends.

מכפי שמשרד החקלאות האמריקאי, שנורא אכפת לו מהתעשייה, ממליץ.

But listen: experts who are serious about disease reduction

אבל הקשיבו: מומחים שמתייחסים ברצינות למניעת מחלות

recommend that adults eat just over half a pound of meat per week.

ממליצים שמבוגרים יאכלו קצת יותר מכ-250 גרם בשר בשבוע.

What do you think we eat per day? Half a pound.

כמה לדעתכם אנו אוכלים ביום? כ-250 גרם.

But don't we need meat to be big and strong?

אבל האם איננו צריכים בשר על-מנת להיות גדולים וחזקים?

Isn't meat eating essential to health?

האין אכילת בשר הכרחית לבריאות?

Won't a diet heavy in fruit and vegetables

האם דיאטה עשירה מדי בפירות וירקות

turn us into godless, sissy, liberals?

לא תהפוך אותנו לליברלים רכרוכיים שאין להם אלוהים?

(Laughter)

(צחוק)

Some of us might think that would be a good thing.

חלק מאיתנו חושבים שזה יהיה דבר טוב.

But, no, even if we were all steroid-filled football players,

אבל, לא.

אפילו אם כולנו נהיה שחקני פוטבול גדושי סטרואידים,

the answer is no.

התשובה היא לא.

In fact, there's no diet on Earth that meets

למעשה, אין בעולם אף תזונה

שעונה על הדרישות התזונתיות הבסיסיות ושאינה מעודדת גדילה,

basic nutritional needs that won't promote growth,

and many will make you much healthier than ours does.

ורבות מהן יתרמו לבריאותכם הרבה יותר מאשר התזונה שלנו.

We don't eat animal products for sufficient nutrition,

אנחנו לא אוכלים מוצרים מן החי כדי לקבל תזונה מספקת,

we eat them to have an odd form of malnutrition, and it's killing us.

אנו אוכלים אותם על-מנת ללקות בסוג מוזר של תת-תזונה, וזה הורג אותנו.

To suggest that in the interests of personal and human health

להציע שלטובת הבריאות האישית והאנושית

Americans eat 50 percent less meat --

אמריקנים יאכלו 50% פחות בשר --

it's not enough of a cut, but it's a start.

זו הפחתה לא מספקת, אבל זו התחלה --

It would seem absurd, but that's exactly what should happen,

זה אולי נראה מגוחך, אבל זה בדיוק מה שצריך לקרות,

and what progressive people, forward-thinking people

ומה שאנשים מתקדמים, אנשים שחושבים קדימה,

should be doing and advocating,

צריכים לעשות ולעודד אחרים,

along with the corresponding increase in the consumption of plants.

במקביל לעליה מתאימה בצריכת צמחים.

I've been writing about food more or less omnivorously --

אני כתבתי פחות או יותר באופן שווה על כל סוגי המזון --

one might say indiscriminately -- for about 30 years.

יהיה מי שיגיד ללא אפליה -- במשך כ-30 שנה.

During that time, I've eaten

בתקופה הזאת אכלתי והמלצתי לאכול כמעט כל דבר.

and recommended eating just about everything.

I'll never stop eating animals, I'm sure,

לעולם לא אפסיק לאכול בעלי-חיים, אני בטוח,

but I do think that for the benefit of everyone,

אבל אני חושב שלטובת כולנו,

the time has come to stop raising them industrially

הגיע הזמן להפסיק לגדל אותם באופן תעשייתי

and stop eating them thoughtlessly.

ולהפסיק לאכול אותם ללא מחשבה.

Ann Cooper's right.

אן קופר צודקת.

The USDA is not our ally here.

משרד החקלאות האמריקאי הוא לא בן בריתנו בעניין זה.

We have to take matters into our own hands,

עלינו לקחת את העניינים לידינו שלנו,

not only by advocating for a better diet for everyone --

לא רק על-ידי עשיית נפשות לדיאטה טובה יותר לכולם --

and that's the hard part -- but by improving our own.

וזה החלק הקשה -- אלא על-ידי שיפור זו שלנו.

And that happens to be quite easy.

וזה בעצם די קל.

Less meat, less junk, more plants.

פחות בשרים, פחות זבל, יותר צמחים.

It's a simple formula: eat food.

זוהי נוסחה פשוטה -- איכלו אוכל.

Eat real food.

איכלו אוכל אמיתי.

We can continue to enjoy our food, and we continue to eat well,

אנחנו יכולים להמשיך להנות ממזוננו, ולהמשיך לאכול טוב,

and we can eat even better.

ואנו יכולים לאכול אפילו טוב יותר.

We can continue the search for the ingredients we love,

אנחנו יכולים להמשיך לחפש את המצרכים שאנחנו אוהבים,

and we can continue to spin yarns about our favorite meals.

ואנחנו יכולים להמשיך לטוות סיפורים על הארוחות האהובות עלינו.

We'll reduce not only calories, but our carbon footprint.

נפחית לא רק את הקלוריות, אלא גם את טביעת הרגל הפחמנית שלנו.

We can make food more important, not less,

אנחנו יכולים לתת למזון חשיבות רבה יותר, לא פחותה,

and save ourselves by doing so.

ולהציל בכך את עצמנו.

We have to choose that path.

עלינו לבחור בדרך הזאת.

Thank you.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)