Sylvia Earle: How to protect the oceans (TED Prize winner!)

מתרגם: Nimrod Drori מבקר: Amit Lampit

Fifty years ago, when I began exploring the ocean,

לפני כחמישים שנה, כשהתחלתי לחקור את האוקיינוס,

no one -- not Jacques Perrin, not Jacques Cousteau or Rachel Carson --

אף-אחד--לא ז'אק פרין, לא ז'אק קוסטו או רייצ'ל קרסון--

imagined that we could do anything to harm the ocean

דמיינו שנוכל לעשות משהו ולהזיק לאוקיינוס

by what we put into it or by what we took out of it.

על ידי מה שאנחנו משליכים לתוכו או מה שאנחנו מוציאים ממנו.

It seemed, at that time, to be a sea of Eden,

נדמה, בזמנו, שזהו "ים גן-העדן",

but now we know, and now we are facing paradise lost.

אבל עכשיו אנחנו יודעים ומתמודדים עם אובדן גן-העדן.

I want to share with you

אני רוצה לחלוק איתכם

my personal view of changes in the sea that affect all of us,

את ההסתכלות האישית שלי על השינויים בים שמשפיעים על כולנו

and to consider why it matters that in 50 years, we've lost --

ולקחת בחשבון למה זה משנה שב-50 שנה איבדנו--

actually, we've taken, we've eaten --

למעשה, לקחנו, אכלנו--

more than 90 percent of the big fish in the sea;

יותר מ-90 אחוז מהדגים הגדולים שבים,

why you should care that nearly half of the coral reefs have disappeared;

למה צריך להיות אכפת לכם שכמעט ממחצית משוניות האלמוגים נעלמו,

why a mysterious depletion of oxygen in large areas of the Pacific

למה דילול מסתורי של חמצן באזורים גדולים של האוקינוס השקט

should concern not only the creatures that are dying,

צריכים להדאיג לא רק את היצורים שגוססים

but it really should concern you.

אבל למעשה זה צריך להדאיג אתכם.

It does concern you, as well.

זה נוגע לכם, גם.

I'm haunted by the thought of what Ray Anderson calls "tomorrow's child,"

אני נרדפת על ידי המחשבה של מה שריי אנדרסון קורא לו "ילד המחר",

asking why we didn't do something on our watch

והשאלה למה לא עשינו משהו בזמן המשמרת שלנו

to save sharks and bluefin tuna and squids and coral reefs and the living ocean

להציל את הכרישים והטונה כחולת הסנפיר והדיונונים ושוניות האלמוגים והאוקיינוס החי

while there still was time.

כשעדיין היה זמן.

Well, now is that time.

ובכן, עכשיו זה הזמן.

I hope for your help

אני מקווה לעזרה שלכם

to explore and protect the wild ocean

לחקור ולהגן על האוקיינוס הפראי

in ways that will restore the health and,

בדרכים שישיבו את הבריאות ו...,

in so doing, secure hope for humankind.

בעשותנו ככה, יבטיחו תקווה למין האנושי.

Health to the ocean means health for us.

בריאות לאוקיינוס משמעה בריאות לנו.

And I hope Jill Tarter's wish to engage Earthlings includes dolphins and whales

ואני מקווה שהמשאלה של ג'יל טרטר לבוא במגע עם יצורי כדור הארץ כוללת דולפינים ולוויתנים

and other sea creatures

ויצורים ימיים אחרים

in this quest to find intelligent life elsewhere in the universe.

במסע למצוא חיים אינטיליגנטים במקומות אחרים ביקום.

And I hope, Jill, that someday

ואני מקווה, ג'יל, שיום אחד

we will find evidence that there is intelligent life among humans on this planet.

נמצא ראיות לכך שיש חיים אינטיליגנטים בין בני האנוש על הכוכב הזה.

(Laughter)

(צחוק)

Did I say that? I guess I did.

אני אמרתי את זה? אני משערת שכן.

For me, as a scientist,

בשבילי, כמדענית,

it all began in 1953

הכל התחיל ב-1953

when I first tried scuba.

כשניסיתי לראשונה צלילה.

It's when I first got to know fish swimming

זה היה כאשר התוודעתי לדגים ששוחים

in something other than lemon slices and butter.

במשהו אחר מלבד פרוסות לימון וחמאה.

I actually love diving at night;

למעשה אני אוהבת לצלול בלילה.

you see a lot of fish then that you don't see in the daytime.

יוצא לך לראות הרבה דגים אז שלא יוצא לך לראות בשעות היום.

Diving day and night was really easy for me in 1970,

לצלול יום ולילה היה מאד קל בשבילי ב- 1970

when I led a team of aquanauts living underwater for weeks at a time --

כשהובלתי קבוצה של צוללנים לחיים מתחת למים במשך שבועות לעתים

at the same time that astronauts were putting their footprints on the moon.

באותו הזמן שאסטרונאוטים נחתו על הירח.

In 1979 I had a chance to put my footprints on the ocean floor

ב- 1979 הייתה לי הזדמנות לשים את טביעות הרגל שלי על קרקעית האוקיינוס

while using this personal submersible called Jim.

כשהשתמשתי בחליפת הצלילה האישית שנקראת ג'ים.

It was six miles offshore and 1,250 feet down.

זה היה כ- 9.6 ק"מ מהחוף וכ-381 מטרים במעמקי הים.

It's one of my favorite bathing suits.

זה אחד מבגדי הים החביבים עלי.

Since then, I've used about 30 kinds of submarines

מאז, השתמשתי בכשלושים סוגי צוללות

and I've started three companies and a nonprofit foundation called Deep Search

וייסדתי שלוש חברות וקרן שלא למטרות רווח בשם "Deep Search"

to design and build systems

לעצב ולבנות מערכות

to access the deep sea.

שיתנו גישה למעמקי הים.

I led a five-year National Geographic expedition,

הובלתי משלחת של "נשיונל גאוגפיק" למשך חמש שנים,

the Sustainable Seas expeditions,

משלחת ה- Sustainable Seas,

using these little subs.

כשהשתמשנו בצולללות הקטנות האלו.

They're so simple to drive that even a scientist can do it.

הן כל-כך פשוטות לנהיגה שאפילו מדען יכול לעשות את זה.

And I'm living proof.

ואני הוכחה חיה.

Astronauts and aquanauts alike

אסטרונאוטים ואקוונאוטים כאחד

really appreciate the importance of air, food, water, temperature --

מאד מעריכים את חשיבות האוויר, האוכל, המים, הטמפרטורה,

all the things you need to stay alive in space or under the sea.

כל הדברים שאתה צריך על מנת להשאר בחיים בחללית או מתחת לפני הים.

I heard astronaut Joe Allen explain

שמעתי את האסטרונאוט ג'ו אלן מסביר

how he had to learn everything he could about his life support system

כיצד הוא היה צריך ללמוד כל מה שהוא יכל על מערכת תמיכת החיים שלו

and then do everything he could

ואז לעשות כל מה שהוא יכל

to take care of his life support system;

על מנת לטפל במערכת הזו.

and then he pointed to this and he said, "Life support system."

ואז הוא הצביע על זה ואמר: "מערכת תמיכת החיים".

We need to learn everything we can about it

אנחנו צריכים ללמוד כל מה שאנחנו יכולים עליה

and do everything we can to take care of it.

ולעשות כל מה שאנחנו יכולים בכדי לטפל בה.

The poet Auden said, "Thousands have lived without love;

המשורר אודן אמר, "אלפים חיו ללא אהבה.

none without water."

אף אחד לא חי ללא מים".

Ninety-seven percent of Earth's water is ocean.

תשעים ושבעה אחוזים ממיימי כדור הארץ הם אוקיינוס.

No blue, no green.

לא כחול, לא ירוק.

If you think the ocean isn't important,

אם אתם חושבים שהאוקיינוס לא חשוב,

imagine Earth without it.

דמיינו את כדור הארץ בלעדיו.

Mars comes to mind.

מאדים עולה לראשנו.

No ocean, no life support system.

אין אוקיינוס. אין מערכת תמיכת חיים.

I gave a talk not so long ago at the World Bank

העברתי הרצאה לפני זמן לא רב בבנק העולמי

and I showed this amazing image of Earth

והראתי את התמונה המדהימה הזו של כדור הארץ

and I said, "There it is! The World Bank!"

ואז אמרתי, " הנה זה! הבנק העולמי!"

That's where all the assets are!

איפה שכל הנכסים נמצאים!

And we've been trawling them down

ואנחנו דגים אותם ומדללים אותם

much faster than the natural systems can replenish them.

הרבה יותר מהר מאשר המערכות הטבעיות מסוגלות לחדש אותם.

Tim Worth says the economy is a wholly-owned subsidiary of the environment.

טים וורט אומר שהכלכלה היא כולה מסובסדת על ידי הסביבה.

With every drop of water you drink,

עם כל טיפת מים שאתה שותה,

every breath you take,

כל נשימה שאתה לוקח,

you're connected to the sea.

אתה מחובר לים.

No matter where on Earth you live.

לא משנה איפה על כדור הארץ אתה חי.

Most of the oxygen in the atmosphere is generated by the sea.

מרבית החמצן באטמוספירה מיוצרת על ידי הים.

Over time, most of the planet's organic carbon

בהמלך הזמן, רובו של הפחמן האורגני של הכוכב שלנו

has been absorbed and stored there,

נספג ואוחסן שם,

mostly by microbes.

בעיקר על ידי מיקרובים.

The ocean drives climate and weather,

האוקיינוס מניע את האקלים ומזג האוויר,

stabilizes temperature, shapes Earth's chemistry.

מייצב טמפרטורה, מעצב את הכימיה של כדור-הארץ.

Water from the sea forms clouds

מים מהים יוצרים עננים

that return to the land and the seas

שחוזרים אל האדמה ואל הימים

as rain, sleet and snow,

כמו גשם, גשם-שלגי ושלג,

and provides home for about 97 percent of life in the world,

ומספקים בית לכתשעים ושבעה אחוזים מהחיים בעולם,

maybe in the universe.

אולי בייקום.

No water, no life;

אין מים, אין חיים.

no blue, no green.

לא כחול, לא ירוק.

Yet we have this idea, we humans,

ועדיין יש לנו רעיון שכזה, כבני אדם,

that the Earth -- all of it: the oceans, the skies --

שכדור הארץ--כולו: האוקיינוסים, השמיים--

are so vast and so resilient

כל-כך נרחבים ועמידים

it doesn't matter what we do to it.

שזה לא משנה מה נעשה להם.

That may have been true 10,000 years ago,

זה היה עשוי להיות נכון לפני כעשרת-אלפים שנה,

and maybe even 1,000 years ago

ואולי אפילו לפני כאלף שנים

but in the last 100, especially in the last 50,

אבל במהלך מאה השנים האחרונות, בייחוד בחמישים האחרונות,

we've drawn down the assets,

דיללנו את הנכסים,

the air, the water, the wildlife

את האוויר, המים, חיי-הבר

that make our lives possible.

שעושים את חיינו לאפשריים.

New technologies are helping us to understand

טכנולוגיות חדשות עוזרות לנו להבין

the nature of nature;

את טבעו של הטבע,

the nature of what's happening,

את הטבע של מה שקורה.

showing us our impact on the Earth.

מראות לנו את ההשפעה שלנו על כדור הארץ.

I mean, first you have to know that you've got a problem.

אני מתכוונת, קודם כל אתה צריך להכיר בזה שיש לך בעיה.

And fortunately, in our time,

ולמזלנו, בזמננו,

we've learned more about the problems than in all preceding history.

למדנו יותר על הבעיות מאשר בכל ההיסטוריה שקדמה לנו.

And with knowing comes caring.

ועם הידיעה מגיעה הדאגה.

And with caring, there's hope

ועם הדאגה, יש תקווה

that we can find an enduring place for ourselves

שנוכל למצוא מקום תמידי לעצמנו

within the natural systems that support us.

בתוך המערכות הטבעיות שתומכות בנו.

But first we have to know.

אבל קודם אנחנו צריכים לדעת.

Three years ago, I met John Hanke,

לפני כשלוש שנים, פגשתי את ג'ון הנקי,

who's the head of Google Earth,

שמוביל את "Google Earth",

and I told him how much I loved being able to hold the world in my hands

וסיפרתי לו עד כמה אני אוהבת את האפשרות של להחזיק את העולם בידיים שלי

and go exploring vicariously.

ולחקור בעקיפין.

But I asked him: "When are you going to finish it?

אבל שאלתי אותו: " מתי אתם עומדים לסיים את זה?

You did a great job with the land, the dirt.

עשיתם עבודה נהדרת עם היבשה, האפר.

What about the water?"

מה לגבי המים?"

Since then, I've had the great pleasure of working with the Googlers,

מאז, היה לי את העונג הגדול לעבוד עם ה"גוגלרים",

with DOER Marine, with National Geographic,

עם "DOER Marine", עם "National Geographic",

with dozens of the best institutions and scientists around the world,

עם עשרות מטובי המוסדות והמדענים בכל העולם,

ones that we could enlist,

אלו שיכלנו לגייס,

to put the ocean in Google Earth.

לשים את האוקיינוס ב " Google Earth".

And as of just this week, last Monday,

והחל מהשבוע הזה, יום שני האחרון,

Google Earth is now whole.

"Google Earth" שלם.

Consider this: Starting right here at the convention center,

קחו את זה בחשבון: החל מהמיקום הנוכחי במרכז הכנסים,

we can find the nearby aquarium,

אנחנו יכולים למצוא את האקווריום הקרוב,

we can look at where we're sitting,

אנחנו יכולים להסתכל על המקום שבו אנחנו נמצאים,

and then we can cruise up the coast to the big aquarium, the ocean,

ואז אנחנו יכולים לטייל במעלה החוף אל האקווריום הגדול, האוקיינוס,

and California's four national marine sanctuaries,

וארבעת השמורות הימיות הלאומיות של קליפורניה

and the new network of state marine reserves

והרשת החדשה של השמורות הימיות של המדינה

that are beginning to protect and restore some of the assets

שמתחילה להגן, ולשקם חלק מהנכסים

We can flit over to Hawaii

אנחנו יכולים לקפוץ להוואי

and see the real Hawaiian Islands:

ולראות את האיים ה "הוואיים האמיתיים"...

not just the little bit that pokes through the surface,

לא רק את המעט שמציץ מעל לפני השטח,

but also what's below.

אלא גם את מה שנמצא מתחת.

To see -- wait a minute, we can go kshhplash! --

לראות -- חכו דקה, אנחנו יכולים ללכת ספלאש! --

right there, ha --

הנה, אה --

under the ocean, see what the whales see.

מתחת לאוקיינוס, לראות מה שהלווייתנים רואים.

We can go explore the other side of the Hawaiian Islands.

אנחנו יכולים ללכת לחקור את צידם האחר של איי הוואי.

We can go actually and swim around on Google Earth

למעשה אנחנו יכולים ללכת ולשחות עם "Google Earth"

and visit with humpback whales.

ולבקר עם לווייתנים גדולי סנפיר.

These are the gentle giants that I've had the pleasure of meeting face to face

אלו הם ענקים עדינים שהיה לי את העונג לפגוש פנים אל פנים

many times underwater.

פעמים רבות מתחת למים.

There's nothing quite like being personally inspected by a whale.

אין באמת דבר הדומה ללוויתן שבודק אותך באופן אישי.

We can pick up and fly to the deepest place:

אנחנו יכולים להתחיל ולעוף אל המקום הכי עמוק:

seven miles down, the Mariana Trench,

11 ק"מ למטה, בתעלת "Mariana",

where only two people have ever been.

מקום שביקרו בו רק שני אנשים.

Imagine that. It's only seven miles,

דמיינו את זה. אלה רק 11 ק"מ,

but only two people have been there, 49 years ago.

אבל רק שני אנשים היו שם, לפני כארבעים ותשע שנים.

One-way trips are easy.

טיולים לכיוון אחד הם קלים.

We need new deep-diving submarines.

אנחנו צריכים צוללות-מעמקים חדשות.

How about some X Prizes for ocean exploration?

מה לגבי כמה פרסי X למחקר האוקיינוס?

We need to see deep trenches, the undersea mountains,

אנחנו צריכים לראות תעלות עמוקות, את ההרים התת-ימיים,

and understand life in the deep sea.

ולהבין את החיים במעמקי הים.

We can now go to the Arctic.

אנחנו יכולים ללכת אל החוג הארקטי.

Just ten years ago I stood on the ice at the North Pole.

רק לפני כעשר שנים עמדתי על הקרח של הקוטב הצפוני.

An ice-free Arctic Ocean may happen in this century.

האוקיינוס הארקטי עלול להיות נטול קרח עוד במאה הזו.

That's bad news for the polar bears.

אלו חדשות רעות לדובי הקוטב.

That's bad news for us too.

אלו חדשות רעות גם לנו.

Excess carbon dioxide is not only driving global warming,

עודף בדו-תחמוצת הפחמן לא רק גורם להתחממות גלובלית,

it's also changing ocean chemistry,

אלא גם משנה את הכימיה של האוקיינוס,

making the sea more acidic.

הופך את הים ליותר חומצי.

That's bad news for coral reefs and oxygen-producing plankton.

אלו חדשות רעות לשוניות האלמוגים ולפלנקטון מיצר החמצן.

Also it's bad news for us.

וגם רעות לנו.

We're putting hundreds of millions of tons of plastic

אנחנו שמים מאות מליוני טונות של פלסטיק

and other trash into the sea.

וסוגי זבל אחרים בתוך הים.

Millions of tons of discarded fishing nets,

נפטרים ממליוני טונות של רשתות דיג,

gear that continues to kill.

ציוד שממשיך להרוג.

We're clogging the ocean, poisoning the planet's circulatory system,

אנחנו סותמים את האוקיינוס, מרעילים את המערכת המחזורית של הכוכב שלנו,

and we're taking out hundreds of millions of tons of wildlife,

ולוקחים מאות מליוני טונות של חי בר,

all carbon-based units.

כולן יחידות מבוססות פחמן.

Barbarically, we're killing sharks for shark fin soup,

בצורה ברברית, אנחנו הורגים כרישים בשביל מרק סנפירים,

undermining food chains that shape planetary chemistry

מחלישים שרשראות מזון שמעצבות כימיה של כוכב שלם

and drive the carbon cycle, the nitrogen cycle,

ומניעות את מחזור הפחמן, החנקן,

the oxygen cycle, the water cycle --

החמצן, המים,

our life support system.

מערכת תמיכת החיים שלנו.

We're still killing bluefin tuna; truly endangered

אנחנו עדיין הורגים טונה כחולת סנפיר, שנמצאת בסכנת הכחדה ממשית,

and much more valuable alive than dead.

ובעלת ערך רב יותר חיה מאשר מתה.

All of these parts are part of our life support system.

כל החלקים האלו הם חלק ממערכת תמיכת החיים שלנו.

We kill using long lines, with baited hooks every few feet

אנחנו משתמשים בחוטים ארוכים בשביל להרוג, בעלי קרסים עם פתיון כל כמה עשרות ס"מ

that may stretch for 50 miles or more.

שמסוגלים להמתח ל- 80 ק"מ או יותר.

Industrial trawlers and draggers are scraping the sea floor

מכמורות תעשייתיות ונגררים מגרדים את רצפת האוקיינוס

like bulldozers, taking everything in their path.

כמו בולדוזרים, לוקחים כל מה שעומד בדרכם.

Using Google Earth you can witness trawlers --

עם "Google Earth" אתם יכולים לחזות במכמורות,

in China, the North Sea, the Gulf of Mexico --

בסין, בים הצפוני, במפרץ מקסיקו,

shaking the foundation of our life support system,

מרעידים את יסודות מערכת תמיכת החיים שלנו,

leaving plumes of death in their path.

משאירות נביעות של מוות בנתיבן.

The next time you dine on sushi -- or sashimi,

בפעם הבאה שאתם אוכלים סושי, או סשימי,

or swordfish steak, or shrimp cocktail,

או סטייק דג-חרב, או קוקטייל שרימפס,

whatever wildlife you happen to enjoy from the ocean --

איזו צורת חיים שאתם נהנים ממנה שמקורה מהאוקיינוס,

think of the real cost.

תחשבו על המחיר האמיתי.

For every pound that goes to market,

עבור כל ק"ג שמגיע אל השוק,

more than 10 pounds, even 100 pounds,

יותר מעשרה, אפילו מאה ק"ג,

may be thrown away as bycatch.

עשויים להזרק כתוצר לוואי.

This is the consequence of not knowing

אלו הן ההשלכות של חוסר הידיעה

that there are limits to what we can take out of the sea.

שיש גבול למה שאנחנו יכולים לקחת מהים.

This chart shows the decline in ocean wildlife

תרשים זה מראה את הירידה בחיי-הבר של האוקיינוס

from 1900 to 2000.

משנת 1900 עד ל 2000.

The highest concentrations are in red.

הריכוזים הגבוהים ביותר הם באדום.

In my lifetime, imagine,

בתקופת חיי, דמיינו,

90 percent of the big fish have been killed.

הרגו 90 אחוזים מהדגים הגדולים.

Most of the turtles, sharks, tunas and whales

רוב הצבים, הכרישים, הטונות והלווייתנים

are way down in numbers.

נמצאים בצניחה מספרית רצינית.

But, there is good news.

אבל, יש חדשות טובות.

Ten percent of the big fish still remain.

10 אחוזים מהדגים הגדולים נותרו.

There are still some blue whales.

עדיין נותרו כמה לווייתנים כחולים.

There are still some krill in Antarctica.

עדיין נותרו כמה "קרילים" באנטארטיקה.

There are a few oysters in Chesapeake Bay.

וכמה צדפות במפרץ צ'סאפיק.

Half the coral reefs are still in pretty good shape,

כמחצית משוניות האלמוגים עדיין במצב טוב,

a jeweled belt around the middle of the planet.

חגורת תכשיטים מסביב למרכז הכוכב.

There's still time, but not a lot,

עדיין יש זמן, אבל לא רב,

to turn things around.

לתקן את הדברים.

But business as usual means that in 50 years,

אבל עסקים כרגיל משמעו שתוך חמישים שנים,

there may be no coral reefs --

לא יוותרו שוניות אלמוגים,

and no commercial fishing, because the fish will simply be gone.

ולא דייג מסחרי, בגלל שהדגים פשוט יעלמו.

Imagine the ocean without fish.

דמיינו את האוקיינוס ללא דגים.

Imagine what that means to our life support system.

דמיינו מה המשמעות למערכת תמיכת החיים שלנו.

Natural systems on the land are in big trouble too,

מערכות טבעיות על האדמה בצרה גדולה גם כן,

but the problems are more obvious,

אבל הבעיות יותר נראות לעין,

and some actions are being taken to protect trees, watersheds and wildlife.

וישנן פעולות הננקטות להגן על עצים, קוי פרשת המים וחיי-בר.

And in 1872, with Yellowstone National Park,

ובשנת 1872, עם הפארק הלאומי ביילוסטון,

the United States began establishing a system of parks

ארצות הברית התחילה להקים מערך של פארקים

that some say was the best idea America ever had.

שיש האומרים שזהו הרעיון הטוב ביותר שהיה אי-פעם לאמריקה.

About 12 percent of the land around the world is now protected:

בערך כשניים עשר אחוזים מהאדמה בעולם מוגנים,

safeguarding biodiversity, providing a carbon sink,

מגנים על הגיוון הביולוגי, מספקים כיור פחמני,

generating oxygen, protecting watersheds.

מייצרים חמצן, מגנים על קוי-פרשת מים,

And, in 1972, this nation began to establish a counterpart in the sea,

וב- 1972, אומה זו התחילה לייסד מקבילה בים,

National Marine Sanctuaries.

שמורות ימיות לאומיות.

That's another great idea.

עוד רעיון גדול.

The good news is

החדשות הטובות הן

that there are now more than 4,000 places in the sea, around the world,

שיש כעת יותר מ-4,000 מקומות בים, מסביב לעולם,

that have some kind of protection.

שיש להם הגנה כלשהי.

And you can find them on Google Earth.

ותוכלו למצוא אותם ב "Google Earth".

The bad news is

החדשות הרעות הן

that you have to look hard to find them.

שאתם צריכים לחפש טוב בשביל למצוא אותם.

In the last three years, for example,

בשלוש השנים האחרונות, למשל,

the U.S. protected 340,000 square miles of ocean as national monuments.

ארצות הברית הגנה על 850,000 קמ"ר של אוקיינוס כאתרים לאומיים.

But it only increased from 0.6 of one percent

אבל זהו רק גידול מ- 0.6%

to 0.8 of one percent of the ocean protected, globally.

ל- 0.8% מהאוקינוס שמוגן, גלובלית.

Protected areas do rebound,

אזורים מוגנים אכן מתאוששים,

but it takes a long time to restore

אבל לוקח הרבה זמן להחזיר

50-year-old rockfish or monkfish, sharks or sea bass,

דג-סלע או דג-נזיר בן חמישים, כרישים או באס,

or 200-year-old orange roughy.

או דג אדמונית בן 200 שנים.

We don't consume 200-year-old cows or chickens.

אנחנו לא צורכים פרות או תרנגולות בני 200 שנים.

Protected areas provide hope

אזורים מוגנים מספקים תקווה

that the creatures of Ed Wilson's dream

שהייצורים מהחלום של אד וילסון

of an encyclopedia of life, or the census of marine life,

של אנציקלופדיית החיים, או מפקד אוכלוסין של החיים הימיים,

will live not just as a list,

יחיו לא רק כרשימה,

a photograph, or a paragraph.

צילום או פסקה.

With scientists around the world, I've been looking at the 99 percent of the ocean

יחד עם מדענים סביב לעולם, הסתכלתי על 99% הנותרים של האוקיינוס

that is open to fishing -- and mining, and drilling, and dumping, and whatever --

שפתוחים לדיג, וכריה, וקידוח, ולהשלכה, ומה-לא,

to search out hope spots,

בחיפוש אחר נקודות של תקווה,

and try to find ways to give them and us a secure future.

ובנסיון למצוא דרכים להבטיח להם ולנו עתיד.

Such as the Arctic --

כמו הקוטב הצפוני --

we have one chance, right now, to get it right.

יש לנו סיכוי אחד, עכשיו, לתקן את הדברים.

Or the Antarctic, where the continent is protected,

או הקוטב הדרומי, היכן שהיבשת מוגנת,

but the surrounding ocean is being stripped of its krill, whales and fish.

אבל האוקיינוס מסביב מופשט מה"קריל", לוויתנים ודגים.

Sargasso Sea's three million square miles of floating forest

7.5 מליון קמ"ר של יער צף בים סראגסו

is being gathered up to feed cows.

נאסף בשביל להאכיל פרות.

97 percent of the land in the Galapagos Islands is protected,

97 אחוזים מהאדמה באיי גלפאגוס מוגנים,

but the adjacent sea is being ravaged by fishing.

אבל הים הסמוך נבזז על ידי דייג.

It's true too in Argentina

זה נכון גם בארגנטינה,

on the Patagonian shelf, which is now in serious trouble.

לגבי המדף הפטגוני, שעכשיו בצרות רציניות.

The high seas, where whales, tuna and dolphins travel --

הימים הגבוהים, היכן שלוויתנים, טונה ודולפינים נודדים--

the largest, least protected, ecosystem on Earth,

הגדולים ביותר,הם המערכת האקולוגית שמוגנת הכי מעט על כדור הארץ

filled with luminous creatures,

מלאה ביצורים מאירים,

living in dark waters that average two miles deep.

חיים במים חשוכים שעומקם הממוצע הוא 6 ק"מ.

They flash, and sparkle, and glow

הם מאירים ומנצנצים וזוהרים

with their own living light.

עם אור חי משלהם.

There are still places in the sea as pristine as I knew as a child.

עדיין יש מקומות טהורים בים שהכרתי בתור ילדה.

The next 10 years may be the most important,

עשר השנים הבאות עשויות להיות חשובות ביותר,

and the next 10,000 years the best chance our species will have

ועשרת אלפים השנים הבאות עשויות להיות הסיכוי הטוב ביותר של המין שלנו

to protect what remains of the natural systems that give us life.

להגן על מה שנשאר מהמערכות הטבעיות שנותנות לנו חיים.

To cope with climate change, we need new ways to generate power.

על מנת להתמודד עם שינויי אקלים, אנחנו צריכים דרכים חדשות ליצור כוח.

We need new ways, better ways, to cope with poverty, wars and disease.

אנחנו זקוקים לדרכים חדשות, טובות יותר, להתמודד עם עוני, מלחמות ומחלות.

We need many things to keep and maintain the world as a better place.

אנחנו זקוקים להרבה דברים בשביל להחזיק ולתחזק את העולם בתור מקום טוב יותר.

But, nothing else will matter

אבל, שום דבר לא ישנה

if we fail to protect the ocean.

אם נכשל בהגנה על האוקיינוס.

Our fate and the ocean's are one.

הגורל שלנו ושל האוקיינוס אחד הוא.

We need to do for the ocean what Al Gore did for the skies above.

אנחנו צריכים לעשות למען האוקיינוס את מה שאל גור עשה למען השמיים שמעלינו.

A global plan of action

תכנית פעולה גלובלית

with a world conservation union, the IUCN,

עם איגוד שימור עולמי, ה-IUCN,

is underway to protect biodiversity,

נמצאת בדרכה על מנת להגן על גיוון ביולוגי,

to mitigate and recover from the impacts of climate change,

להמתיק ולהתאושש מההשפעות של שינוי האקלים.

on the high seas and in coastal areas,

בלב הים ובאזורי החופים,

wherever we can identify critical places.

היכן שיש לנו יכולת לזהות מקומות קריטיים,

New technologies are needed to map, photograph and explore

אנחנו זקוקים לטכנולוגיות חדשות למיפוי, צילום וחקירה

the 95 percent of the ocean that we have yet to see.

של 95% מהאוקיינוס שעדיין לא ראינו.

The goal is to protect biodiversity,

המטרה היא להגן על הגיוון הביולוגי,

to provide stability and resilience.

לספק יציבות וכושר עמידה.

We need deep-diving subs,

אנחנו זקוקים לצוללות-עומק,

new technologies to explore the ocean.

טכנולוגיות חדשות לחקור את האוקיינוס.

We need, maybe, an expedition --

אנחנו זקוקים, אולי, למשלחת --

a TED at sea --

של TED בים --

that could help figure out the next steps.

שתוכל לעזור להבין מהם הצעדים הבאים.

And so, I suppose you want to know what my wish is.

וכך... , אני מניחה שאתם רוצים לדעת מה המשאלה שלי.

I wish you would use all means at your disposal --

אני רוצה שתשתמשו בכל האמצעים שעומדים לרשותכם --

films, expeditions, the web, new submarines --

סרטים, משלחות, הרשת, צוללות חדשות --

and campaign to ignite public support

קמפיין להצתת תמיכה ציבורית

for a global network of marine protected areas --

לרשת של אזורים ימיים מוגנים,

hope spots large enough to save and restore the ocean,

נקודות תקווה מספיק גדולות שיוכלו להציל ולהשיב לאיזון את האוקיינוס,

the blue heart of the planet.

ליבו הכחול של הכוכב.

How much?

כמה?

Some say 10 percent, some say 30 percent.

יש האומרים 10 אחוזים, ויש 30.

You decide: how much of your heart do you want to protect?

אתם תחליטו על כמה מהלב שלכם אתם רוצים להגן.

Whatever it is,

מה שלא יהיה,

a fraction of one percent is not enough.

שבריר של אחוז אחד לא מספיק.

My wish is a big wish,

המשאלה שלי היא משאלה גדולה,

but if we can make it happen, it can truly change the world,

אבל אם נוכל לגרום לזה לקרות, זה באמת יכול לשנות את העולם,

and help ensure the survival

ולעזור להבטיח את ההשרדות

of what actually -- as it turns out -- is my favorite species;

של מי שלמעשה -- כפי שמסתבר -- הוא המין החביב עלי,

that would be us.

אנחנו.

For the children of today,

למען הילדים של היום,

for tomorrow's child:

ולמען אלו של מחר,

as never again, now is the time.

כמו שמעולם לא היה, עכשיו זה הזמן.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)