The enchanting music of sign language | Christine Sun Kim

מתרגם: Liblib Fib מבקר: Ido Dekkers

מתורגמנית: פיאנו, "p", הוא הסמל המוזיקלי האהוב עלי.

Interpreter: Piano, "p," is my favorite musical symbol.

It means to play softly.

משמעותו לנגן בשקט.

If you're playing a musical instrument and you notice a "p" in the score,

אם את מנגנת בכלי נגינה ואת שמה לב ל"p" בתווים,

you need to play softer.

את צריכה לנגן יותר בעדינות.

Two p's -- even softer.

שני "p" -- אפילו יותר בעדינות.

Four p's -- extremely soft.

ארבעה "p" -- בעדינות יתר.

This is my drawing of a p-tree,

זהו הציור שלי של עץ p.

which demonstrates

המדגים

no matter how many thousands upon thousands of p's there may be,

לא משנה כמה אלפי אלפים של p שיהיו,

you'll never reach complete silence.

לעולם לא תגיעי לדממה מוחלטת.

That's my current definition of silence:

זוהי ההגדרה הנוכחית שלי לדממה:

a very obscure sound.

צליל מאוד מעורפל.

I'd like to share a little bit

אני רוצה לשתף קצת

about the history of American Sign Language, ASL,

על ההיסטוריה של שפת הסימנים האמריקאית, ASL

plus a bit of my own background.

בנוסף לקצת רקע עלי.

French sign language was brought to America during the early 1800s,

שפת הסימנים הצרפתית הובאה לאמריקה בתחילת המאה ה19.

and as time went by, mixed with local signs,

וככל שהזמן עבר, שולבו סימנים מקומיים,

it evolved into the language we know today as ASL.

עד שהתפתחה לשפה שאנו מכירים היום, ASL

So it has a history of about 200 years.

אז יש לה היסטוריה של כ 200 שנה.

I was born deaf,

נולדתי חירשת,

and I was taught to believe that sound wasn't a part of my life.

ולימדו אותי להאמין שצליל אינו חלק מחיי.

And I believed it to be true.

והאמנתי שזה נכון.

Yet, I realize now that that wasn't the case at all.

ובכל זאת, אני מבינה כעת שזה כלל לא המקרה.

Sound was very much a part of my life,

צליל היה חלק משמעותי מחיי.

really, on my mind every day.

באמת, במחשבותיי כל יום.

As a Deaf person living in a world of sound,

כחירשת שחיה בעולם של צלילים

it's as if I was living in a foreign country,

היה זה כאילו גרתי בארץ זרה,

blindly following its rules, customs, behaviors and norms

הולכת בעיניים עצומות אחר חוקיה, מנהגיה, והנורמות ההתנהגותיות שלה

without ever questioning them.

בלי להטיל בהן ספק אף פעם.

So how is it that I understand sound?

אז איך זה שאני מבינה מהו צליל?

Well, I watch how people behave and respond to sound.

ובכן, אני מסתכלת איך שאנשים מתנהגים ומגיבים לצליל.

You people are like my loudspeakers, and amplify sound.

אתם כמו הרמקולים שלי, מגבירים את הצליל.

I learn and mirror that behavior.

אני לומדת ומחקה את ההתנהגות הזו.

At the same time, I've learned that I create sound,

ובו בזמן, למדתי שאני מייצרת צליל,

and I've seen how people respond to me.

ולמדתי איך אנשים מגיבים אלי.

Thus I've learned, for example ...

כך למדתי למשל --

"Don't slam the door!"

"אל תטרקי את הדלת!"

"Don't make too much noise when you're eating from the potato-chip bag!"

"אל תעשי יותר מידי רעש כשאת אוכלת תפוצ'יפס..."

(Laughter)

(צחוק)

"Don't burp,

"אל תעשי גרפס,

and when you're eating,

וכשאת אוכלת

make sure you don't scrape your utensils on the plate."

וודאי שאינך משפשפת את כלייך על הצלחת."

All of these things I term "sound etiquette."

את כל הדברים הללו אני מכנה "נימוסי צליל"

Maybe I think about sound etiquette

יתכן ואני חושבת על נימוסי צליל

more than the average hearing person does.

יותר מאשר אדם ממוצע שאינו חרש

I'm hyper-vigilant around sound.

אני בדריכות יתר סביב צליל.

And I'm always waiting in eager nervous anticipation

ואני תמיד מחכה להוטה במין ציפייה לחוצה

around sound, about what's to come next.

סביב צליל, מה מגיע הלאה

Hence, this drawing.

לפיכך - הציור הבא:

TBD, to be decided.

TBD = יוחלט בהמשך

TBC, to be continued.

TBC = המשך יבוא

TBA, to be announced.

TBA = יוכרז בהמשך

And you notice the staff --

שימו לב לחַמשָׁה -

there are no notes contained in the lines.

אין תווים בתוך הקווים.

That's because the lines already contain sound

זאת מכייון שהקווים כבר מכילים צליל

through the subtle smudges and smears.

דרך הכתמים והמריחות העדינות.

In Deaf culture, movement is equivalent to sound.

בתרבות החירשים, תנועה שקולה לצליל.

This is a sign for "staff" in ASL.

זה הסימן ל"חַמשָׁה" ב ASL.

A typical staff contains five lines.

חַמשָׁה טיפוסית מכילה חמישה קווים.

Yet for me, signing it with my thumb sticking up like that

אך בשבילי, לסמן זאת עם האגודל למעלה ככה

doesn't feel natural.

לא מרגיש טבעי.

That's why you'll notice in my drawings, I stick to four lines on paper.

לכן תראו בציורים שלי, אני מקפידה על ארבעה קווים בנייר.

In the year 2008, I had the opportunity to travel to Berlin, Germany,

בשנת 2008, הייתה לי ההזדמנות לנסוע לברלין, גרמניה

for an artist residency there.

כאומנית בהתמחות מתקדמת

Prior to this time, I had been working as a painter.

לפני כן עבדתי כציירת.

During this summer, I visited different museums and gallery spaces,

במהלך אותו קיץ ביקרתי במוזאונים וגלריות שונות,

and as I went from one place to the next,

וכשעברתי ממקום למקום

I noticed there was no visual art there.

שמתי לב שאין אומנות וויזואלית.

At that time, sound was trending, and this struck me ...

באותה תקופה, היה טרנד של צלילים, וזה היכה בי...

there was no visual art,

אין אומנות וויזואלית.

everything was auditory.

הכל היה שמע.

Now sound has come into my art territory.

עכשיו צלילים פלשו לטרטוריית האומנות שלי.

Is it going to further distance me from art?

האם זה עוד יותר ירחיק אותי מהאומנות?

I realized that doesn't have to be the case at all.

הבנתי שזה לא חייב להיות המקרה.

I actually know sound.

אני בעצם מכירה צליל.

I know it so well

אני מכירה אותו כל כך טוב

that it doesn't have to be something just experienced through the ears.

שזה לא חייב להיות משהו שרק נחווה דרך האוזניים.

It could be felt tactually,

אפשר למעשה להרגיש אותו

or experienced as a visual,

או לחוות אותו כוויזואלי,

or even as an idea.

או אפילו כרעיון.

So I decided to reclaim ownership of sound

אז החלטתי לתבוע בעלות על צליל

and to put it into my art practice.

ולהכניס אותו לאומנות שלי.

And everything that I had been taught regarding sound,

וכל מה שלימדו אותי אודות קולות

I decided to do away with and unlearn.

החלטתי לשים בצד ולשכוח.

I started creating a new body of work.

התחלתי ליצור אוסף יצירות חדשות.

And when I presented this to the art community,

וכשהצגתי אותן לקהילת האומנים,

I was blown away with the amount of support and attention I received.

הופתעתי מכמות התמיכה ותשומת הלב שקיבלתי.

I realized:

הבנתי:

sound is like money,

צליל הוא כמו כסף,

power, control --

עוצמה, שליטה --

social currency.

שער של מטבע חברתי

In the back of my mind, I've always felt that sound was your thing,

בתודעתי תמיד הרגשתי שצליל זה קטע שלכם,

a hearing person's thing.

קטע של אנשים שומעים.

And sound is so powerful

וצליל הוא כל כך עוצמתי

that it could either disempower me and my artwork,

שהוא או יכול להחליש אותי ואת האומנות שלי,

or it could empower me.

או שהוא יכול להעצים אותי.

I chose to be empowered.

בחרתי להיות מועצמת.

There's a massive culture around spoken language.

יש תרבות מסיבית סביב השפה המדוברת.

And just because I don't use my literal voice to communicate,

ורק בגלל שאני לא משתמשת במיתרי קולי בשביל לתקשר,

in society's eyes it's as if I don't have a voice at all.

בעיני החברה זה נתפס שאין לי קול כלל.

So I need to work with individuals who can support me as an equal

אז אני צריכה לעבוד עם אנשים שיתמכו בי כשווה

and become my voice.

ויהפכו להיות הקול שלי

And that way, I'm able to maintain relevancy in society today.

וכך, אני יכולה לשמור על רלוונטיות בחברה כיום.

So at school, at work and institutions,

אז בלימודים, בעבודה ובמוסדות

I work with many different ASL interpreters.

אני עובדת עם הרבה מתורגמני ASL.

And their voice becomes my voice and identity.

וקולם הופך להיות הקול והזהות שלי.

They help me to be heard.

הם עוזרים לי להישמע.

And their voices hold value and currency.

ולקולם יש משמעות וערך

Ironically, by borrowing out their voices,

באופן אירוני, בהשאלת קולם,

I'm able to maintain a temporary form of currency,

אני שומרת באופן זמני על ערך

kind of like taking out a loan with a very high interest rate.

כמו לקחת הלוואה עם ריבית מאוד גבוהה.

If I didn't continue this practice,

אם לא הייתי ממשיכה כך,

I feel that I could just fade off into oblivion

אני מרגישה שפשוט הייתי דוהה לאבדון.

and not maintain any form of social currency.

ולא מחזיקה בשום ערך חברתי

So with sound as my new art medium,

אז עם צליל כמדיום האומנות החדש שלי,

I delved into the world of music.

התעמקתי בעולם המוסיקה.

And I was surprised to see the similarities between music and ASL.

והופתעתי לגלות את הדמיון בין מוסיקה לASL.

For example,

לדוגמא:

a musical note

תו מוסיקלי

cannot be fully captured and expressed on paper.

אי אפשר לתפוס ולהביע במלאו על נייר.

And the same holds true for a concept in ASL.

וכנ״ל לגבי מושג בASL.

They're both highly spatial and highly inflected --

שניהם מאוד מרחביים ורגישים להטייות

meaning that subtle changes

כלומר ששינויים קטנים

can affect the entire meaning

יכולים להשפיע על כלל המשמעות

of both signs and sounds.

של סימנים וצלילים.

I'd like to share with you a piano metaphor,

אני רוצה לשתף אתכם במטפורת פסנתר,

to have you have a better understanding of how ASL works.

כדי שתבינו טוב יותר איך ASL עובדת.

So, envision a piano.

אז דמיינו פסנתר.

ASL is broken down into many different grammatical parameters.

ASL מורכבת מפרמטרים דקדוקיים רבים ושונים.

If you assign a different parameter to each finger as you play the piano --

אם נקשר פרמטר אחר לכל אצבע בזמן ניגון בפסנתר

such as facial expression, body movement,

כגון: הבעת פנים, תנועת גוף,

speed, hand shape and so on,

מהירות, צורת יד וכו',

as you play the piano --

בזמן שאתם מנגנים בפסנתר

English is a linear language,

אנגלית היא שפה לינארית,

as if one key is being pressed at a time.

כאילו בכל פעם לוחצים על קליד אחד.

However, ASL is more like a chord --

לעומת זאת, ASL היא יותר כמו אקורד --

all 10 fingers need to come down simultaneously

כל עשרת האצבעות חייבות ללחוץ בו זמנית

to express a clear concept or idea in ASL.

כדי להביע מושג או רעיון ברור בASL.

If just one of those keys were to change the chord,

אם רק אחד התווים הללו היו משנים את האקורד,

it would create a completely different meaning.

היה זה יוצר משמעות נפרדת לחלוטין.

The same applies to music in regards to pitch, tone and volume.

אותו דבר נכון במוסיקה לגבי גובה, טון וווליום.

In ASL, by playing around with these different grammatical parameters,

בASL ע״י משחק סביב פרמטרים דקדוק שונים,

you can express different ideas.

ניתן להביע רעיונות שונים.

For example, take the sign TO-LOOK-AT.

למשל, ניקח את הסימן "להסתכל על"

This is the sign TO-LOOK-AT.

זהו הסימן "להסתכל על"

I'm looking at you.

אני מסתכלת עליכם.

Staring at you.

בוהה בכם.

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

Oh -- busted.

אווו - נתפסתי

(Laughter)

(צחוק)

Uh-oh.

אוי לא...

What are you looking at?

על מה את מסתכלת?

Aw, stop.

נו די, תפסיק...

(Laughter)

(צחוק)

I then started thinking,

ואז התחלתי לחשוב

"What if I was to look at ASL through a musical lens?"

"מה אם אתחיל להסתכל על ASL מנקודת מבט מוזיקלית?"

If I was to create a sign and repeat it over and over,

אם הייתי יוצרת סימן וחוזרת עליו שוב ושוב,

it could become like a piece of visual music.

זה יכול להיות כמו יצירה מוזיקלית וויזואלית

For example, this is the sign for "day,"

למשל זה הסימן ל "יום"

as the sun rises and sets.

כמו שמש זורחת ושוקעת.

This is "all day."

זה "כל היום".

If I was to repeat it and slow it down,

אם הייתי חוזרת על זה ומאטה,

visually it looks like a piece of music.

וויזואלית זה נראה כמו יצירה מוזיקלית.

All ... day.

כל..... היום.

I feel the same holds true for "all night."

אותו דבר נכון גם לגבי "כל הלילה".

"All night."

"כל הלילה".

This is ALL-NIGHT, represented in this drawing.

זהו "כל הלילה" שמוצג כאן בציור.

And this led me to thinking about three different kinds of nights:

וזה הוביל אותי למחשבה על שלושה סוגי לילות.

"last night,"

אתמול בלילה.

"overnight,"

במהלך הלילה.

(Sings) "all night long."

ו... (שרה) כל הלילה.

(Laughter)

(צחוק)

I feel like the third one has a lot more musicality than the other two.

אני מרגישה שהאחרון יותר מוסיקלי מהשניים האחרים.

(Laughter)

(צחוק)

This represents how time is expressed in ASL

זה מייצג את איך מביעים זמן ב ASL

and how the distance from your body can express the changes in time.

ואיך המרחק מהגוף שלך יכול לסמן שינוי בזמן.

For example,

לדוגמא:

1H is one hand, 2H is two hand,

"1H" זה יד אחת, "2H" זה שתי ידיים

present tense happens closest and in front of the body,

זמן הווה מתרחש הכי קרוב לגוף ומלפניו,

future is in front of the body and the past is to your back.

עתיד הוא מלפני הגוף ועבר הוא בגב.

So, the first example is "a long time ago."

אז הדוגמה הראשונה היא "לפני הרבה זמן"

Then "past,"

אחד כך "עבר"

"used to"

"היה נהוג"

and the last one, which is my favorite,

והאחרון, האהוב עלי,

with the very romantic and dramatic notion to it,

עם תנועה מאוד רומנטית ודרמטית

"once upon a time."

"היה היה פעם"

(Laughter)

(צחוק)

"Common time"

משקל נפוץ

is a musical term

הוא מושג מוסיקלי

with a specific time signature of four beats per measure.

עם חותמת זמן ספציפית של ארבע פעימות רבעים בכל תיבה

Yet when I see the word "common time,"

ועדיין כשאני רואה את המילה ״משקל נפוץ״

what automatically comes to mind for me is "at the same time."

מה שקופץ לי לראש זה "באותו זמן"

So notice RH: right hand, LH: left hand.

אז שימו לב: "RH" = יד ימין, "LH" = יד שמאל.

We have the staff across the head and the chest.

יש לנו את החַמשָׁה על הראש והחזה.

[Head: RH, Flash claw]

[ראש: יד ימין, ״הבזק הטופר״]

[Common time]

[משקל נפוץ]

[Chest: LH, Flash claw]

[חזה: יד שמאל, ״הבזק הטופר״]

I'm now going to demonstrate a hand shape called the "flash claw."

אני הולכת להדגים את תנועת היד המכונה ״הבזק הטופר״

Can you please follow along with me?

אתם יכולים בבקשה לעשות יחד איתי?

Everybody, hands up.

כולם ידיים למעלה.

Now we're going to do it in both the head and the chest,

עכשיו, אנחנו הולכים לעשות את זה גם בראש וגם בחזה,

kind of like "common time" or at the same time.

כמו סוג של ״משקל נפוץ״ או באותו הזמן.

Yes, got it.

כן, תפסתם את זה.

That means "to fall in love" in International [Sign].

זה אומר "להתאהב" בשפת הסימנים הבינלאומית.

(Laughter)

(צחוק)

International [Sign], as a note,

שפת הסימנים הבין לאומית, כהערה,

is a visual tool to help communicate

היא כלי וויזואלי שעוזר לתקשר

across cultures and sign languages around the world.

בין תרבויות ושפות סימנים בעולם כולו.

The second one I'd like to demonstrate is this --

הסימן השני שארצה להדגים הוא זה --

please follow along with me again.

בבקשה תעקבו אחרי שוב.

And now this.

ועכשיו זה.

This is "colonization" in ASL.

זה "קולוניזציה" בASL.

(Laughter)

(צחוק)

Now the third --

ועכשיו השלישי --

please follow along again.

בבקשה עיקבו שוב.

And again.

ושוב.

This is "enlightenment" in ASL.

זה "הארה" בASL.

So let's do all three together.

אז בואו נעשה את שלושתם יחד.

"Fall in love,"

"להתאהב"

"colonization"

"קולוניזציה"

and "enlightenment."

ו"הארה"

Good job, everyone.

כל הכבוד לכולם!

(Laughter)

(צחוק)

Notice how all three signs are very similar,

שימו לב כיצד שלושת הסימנים מאוד דומים,

they all happen at the head and the chest,

כולם מתרחשים בראש ובחזה,

but they convey quite different meanings.

אך הם מעבירים משמעויות מאוד שונות.

So it's amazing to see how ASL is alive and thriving,

זה מדהים לראות איך ASL חיה ופורחת,

just like music is.

בדיוק כמו מוסיקה.

However, in this day and age,

עם זאת, בימינו,

we live in a very audio-centric world.

אנחנו חיים בעולם מאוד ממוקד-שמע.

And just because ASL has no sound to it,

ורק בגלל של ASL אין צליל,

it automatically holds no social currency.

אוטומטית הוא חסר ערך חברתי

We need to start thinking harder about what defines social currency

אנחנו צריכים להתחיל לחשוב טוב יותר מה מגדיר ערך חברתי

and allow ASL to develop its own form of currency --

ולאפשר ל ASL לפתח ערך עצמאי משלה

without sound.

ללא צליל.

And this could possibly be a step to lead to a more inclusive society.

וזה אולי יכול להיות צעד אל עבר חברה מקבלת יותר.

And maybe people will understand

ואולי אנשים יבינו

that you don't need to be deaf to learn ASL,

שלא צריכים להיות חרשים כדי ללמוד ASL,

nor do you have to be hearing to learn music.

ולא צריך לשמוע בשביל ללמוד מוסיקה.

ASL is such a rich treasure

ASL היא אוצר כל כך גדול

that I'd like you to have the same experience.

שהייתי רוצה שתהיה לכם אותה חוויה

And I'd like to invite you to open your ears,

ואני רוצה להזמין אתכם לפתוח אוזניכם,

to open your eyes,

לפקוח עינכם,

take part in our culture

לקחת חלק בתרבות שלנו

and experience our visual language.

ולחוות את השפה הוויזואלית שלנו.

And you never know,

ואף פעם אי אפשר לדעת,

you might just fall in love with us.

אולי אפילו תתאהבו בנו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

Denise Kahler-Braaten: Hey, that's me.

דניס קאהלר-בראטן: הי, זו אני.

(Applause)

(מחיאות כפיים)