Can the economy grow forever?

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Jenny Rublevsky

Let’s say you discover a magical gold coin that doubles every 25 years.

בואו נגיד שנגלה מטבע זהב קסום שמכפיל את עצמו כל 25 שנה.

75 years later, you’d only have eight coins.

75 שנה לאחר מכן, יש לכם רק שמונה מטבעות.

But 1,000 years later, you’d have over a trillion.

אבל 1000 שנה לאחר מכן, יהיו לכם יותר מטריליון.

And in just 4,600 years, your gold coins would outweigh the observable universe.

ותוך רק 4600 שנה, מטבעות הזהב שלכם ישקלו יותר מכל היקום הנראה.

This periodic doubling is an example of exponential growth,

ההכפלה התקופתית הזו היא דוגמה לגדילה מערכית,

and while we’re not in any danger of discovering a real-life golden goose-coin,

ובזמן שאנחנו לא בסכנה לגילוי מטבע אווז זהב בחיים האמיתיים,

something almost as consequential has been growing like this

משהו משמעותי כמעט באותה מידה גדל כך

for the past 200 or so years: the global economy.

במשך 200 שנה בערך: הכלכלה העולמית.

Many economists think that an eternally growing economy

הרבה כלכלנים חושבים שכלכלה גדלה לנצח

is necessary to keep improving people’s lives,

היא הכרחית כדי להמשיך לשפר את חיי האנשים,

and that if the global economy stops growing,

ושאם הכלכלה הגלובלית תפסיק לגדול,

people would fight more over the fixed amount of value that exists,

אנשים ילחמו יותר על הכמות הקבועה של ערך שקיים,

rather than working to generate new value.

במקום לעבוד כדי לייצר ערך חדש.

That raises the question:

זה מעלה את השאלה:

is infinite growth possible on a finite planet?

האם גדילה אין סופית אפשרית על פלנטה סופית?

אנחנו מודדים גדילה בכלכלה על ידי מעקב אחרי הערך הכלכלי הכללי

We measure economic growth by tracking the total financial value

of everything a country (or the world) produces and sells on the market.

של כל מה שמדינה או (העולם) מייצרת ומוכרת בשוק.

המוצרים האלה יכולים לעזור לנו למלא את הצרכים הבסיסיים שלנו

These products can help us meet basic needs

or improve our individual and collective quality of life.

או לשפר את איכות החיים האישית והקולקטיבית שלנו.

But they also, crucially, take resources to invent, build, or maintain.

אבל הם גם, באופן חיוני, לוקחים משאבים כדי להמציא, לבנות, או לתחזק.

For example, this smartphone.

לדוגמה, את הטלפון החכם הזה.

It’s valuable in part because it contains aluminum, gallium, and silicon,

הוא בעל ערך בחלקו כי הוא מכיל אלומיניום, גאליום, וסיליקון,

all of which took energy and resources to mine, purify, and turn into a phone.

כולם דורשים אנרגיה ומשאבים כדי לכרות, לזקק ולהפוך לטלפון.

It’s also valuable because of all the effort that went

והוא גם בעל ערך בגלל כל המאמצים שהושקעו

into designing the hardware and writing the software.

לתכנון החומרה וכתיבת התוכנה.

And it’s also valuable because a guy in a black turtleneck got up on stage

והוא גם בעל ערך בגלל בחור בחולצה שחורה שעלה על הבמה

and told you it was.

ואמר לכם שהוא כזה.

So how do we grow the total financial value of all things?

אז איך אנחנו מגדילים את הערך הכלכלי הכללי של כל הדברים?

One way is to make more things.

דרך אחת היא ליצור יותר דברים.

Another way is to invent new things.

דרך אחרת היא להמציא דברים חדשים.

However you do it, growing the economy requires resources and energy.

איך שלא תעשו את זה, הגדלת הכלכלה דורשת משאבים ואנרגיה.

And eventually, won’t we just run out?

ולבסוף, הם לא יגמרו לנו?

To answer this question, let's consider what goes into the economy

כדי לענות על השאלה הזו, בואו נשקול מה נכנס לכלכלה

and what comes out of it:

ומה יוצא ממנה:

its inputs are labor, capital— which you can think of as money—

הקלט שלה הוא עבודה, הון -- שאנחנו יכולים לחשוב עליו ככסף --

and natural resources, like water or energy.

ומשאבים טבעיים, כמו מים ואנרגיה.

Its output is value.

הפלט שלה הוא ערך.

Over the past 200 years, economies have gotten exponentially more efficient

במשך 200 השנים האחרונות, כלכלות נעשו יעילות יותר באופן מעריכי

at producing value.

ביצור ערך.

If we, as a species, are able to keep upgrading our economies

אם אנחנו, כמין, מסוגלים להמשיך לשדרג את הכלכלות שלנו

so that they get ever-more efficient,

כך שהן יעשו יותר ויותר יעילות,

we could theoretically pump out more and more value using the same—

נוכל תאורטית לייצר עוד ועוד ערך בשימוש באותם --

or, let’s be really ambitious here— fewer resources.

או, בואו נהייה באמת שאפתניים פה -- פחות משאבים.

So, how do we do that?

אז, איך אנחנו עושים את זה?

How do we increase efficiency?

איך אנחנו מגבירים את היעילות?

With new technologies.

עם טכנולוגיות חדשות.

This is where we hit a snag.

פה אנחנו נתקלים במכשול.

New tech, in addition to making things more efficient,

טכנולוגיה חדשה, בנוסף ללעשות דברים יותר יעילים,

can also generate new demand, which ends up using more resources.

יכולה לייצר דרישה חדשה, שבסופה משתמשים ביותר משאבים.

We’re actually not in imminent danger of running out of most resources.

אנחנו למעשה לא בסכנה מיידית שיגמרו לנו רוב המשאבים.

But we have a much bigger and more immediate problem:

אבל יש לנו בעיה גדולה ומיידית יותר:

the global economy, and in particular those of rich countries,

הכלכלה העולמית, ובמיוחד אלו של מדינות עשירות,

is driving climate change and destroying valuable natural environments

מניעים את שינוי האקלים ומשמידים סביבות מחיה טבעיות

on which all of us depend—

שבהן כולנו תלויים --

soil, forests, fisheries, and countless other resources

אדמה, יערות, מדגה ואין ספור משאבים אחרים

that help keep our civilization running.

שעוזרים לשמור על הציויליזציה שלנו עובדת.

So, what should we do?

אז, מה אנחנו צריכים לעשות?

This is where economists disagree.

פה הכלכלנים לא מסכימים.

Most economists think that new ideas will be able to fix most of these problems.

רוב הכלכלנים חושבים שרעיונות חדשים יהיו מסוגלים לתקן את רוב הבעיות האלו.

They argue that,

הם טוענים,

in the same way that exponentially increasing resource and energy use

שבאותה דרך שהגדלה מעריכית של שימוש במשאבים ואנרגיה

have fueled exponential economic growth,

תדלקה צמיחה כלכלית מעריכית,

human ingenuity has also increased exponentially,

ההמצאה האנושית גם גברה מעריכית,

and will rise to meet these challenges in ways that we simply can't predict.

ותגדל כדי לעמוד באתגרים בדרכים שאנחנו פשוט לא יכולים לצפות.

For example, between 2000 and 2014,

לדוגמה, בין 2000 ל 2014,

Germany grew their GDP by 16%, while cutting CO2 emissions by 12%.

גרמניה הגדילה את התל“ג ב 16% בזמן שהפחיתה פליטות ב 12%.

That’s impressive, but it’s not cutting emissions fast enough

זה מרשים, אבל זה לא חתך את הפליטות מהר מספיק

to limit warming to 1.5 degrees Celsius.

כדי להגביל התחממות ל 1.5 מעלות.

For this reason and others,

מסיבה זו ואחרות,

some economists think the solution is to reengineer our economies completely.

כמה כלכלנים חושבים שהפתרון הוא להנדס מחדש את הכלכלות שלנו לגמרי.

They make the case that what we should really be doing is weaning ourselves

הם טוענים שמה שאנחנו צריכים לעשות זה לגמול את עצמנו

from the addiction to growth and shifting to a post-growth economy.

מההתמכרות לצמיחה ומעבר לכלכלה שלאחר צמיחה.

What would that look like?

איך היא תראה?

A post-growth economy wouldn’t assume that the economy should grow;

כלכלה לאחר צמיחה לא מניחה שהכלכלה צריכה לגדול;

instead, it would require us to focus on improving what we really need—

במקום, היא תדרוש מאיתנו להתמקד בשיפור מה שאנחנו באמת צריכים --

things like renewable energy, healthcare, and public transportation.

דברים כמו אנרגיה מתחדשת, בריאות, ותחבורה ציבורית.

To do that, post-growth economists suggest that rich countries

כדי לעשות זאת, כלכלנים של אחרי גדילה מציעים שמדינות עשירות

should do things like guarantee living wages,

צריכות לעשות דברים כמו להבטיח משכורות מחייה,

reduce wealth and income inequality,

להפחית את חוסר השוויון בהכנסה ועושר,

and ensure universal access to public services, like healthcare.

ולהבטיח גישה אוניברסלית לשרותים ציבוריים, כמו בריאות.

In such an economy, people would be theoretically less dependent on their jobs

בכלכלה כזו, אנשים יהיו פחות תלויים תאורטית בעבודות שלהם

to earn their living or get healthcare,

כדי להרוויח את המחיה ולהשיג שרותי בריאות,

so it might be more feasible to scale down production

אז זה יהיה יותר אפשרי להפחית את היצור

of things deemed less necessary.

של דברים שנראים פחות חיוניים.

But this raises other questions: who gets to define what’s necessary?

אבל זה מעלה שאלות נוספות: מי מגדיר מה הכרחי?

How would we resolve the inevitable disagreements?

איך נפתור את חוסר ההסכמה הבלתי נמנעת?

Could we really do away with entire industries?

האם נוכל באמת להפתר מתעשיות שלמות?

The “we’ll come up with new ideas to solve these problems” approach

גישת ה“נעלה רעיונות חדשים כדי לפתור את הבעיות האלו”

can seem as realistic as, well, a magical gold coin.

יכולה להראות מציאותית כמו מטבע זהב קסום.

And the “we have to fundamentally change our economies” approach

וגישת ה“אנחנו צריכים לשנות משמעותית את הכלכלות שלנו”

can seem politically daunting, particularly in rich countries.

יכולה להראות מאיימת פוליטית, בעיקר במדינות עשירות.

One way or another, we have to find a way to benefit everyone

בדרך אחת או אחרת, אנחנו חייבים למצוא דרך להועיל לכולם

while also taking care of our planet.

בזמן שאנחנו גם דואגים לכוכב שלנו.