The Japanese myth of the trickster raccoon - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

On the dusty roads of a small village,

בדרכים המאובקות של כפר קטן,

a travelling salesman was having difficulty selling his wares.

סוחר נודד התקשה למכור את סחורתו.

He’d recently traversed the region just a few weeks ago,

הוא נסע לאחרונה לאזור רק לפני כמה שבועות,

and most of the villagers had already seen his supply.

ורוב הכפריים כבר ראו את הסחורה שלו.

So he wandered the outskirts of the town

אז הוא שוטט בשולי העיר

in the hopes of finding some new customers.

בתקווה למצוא כמה לקוחות חדשים.

Unfortunately, the road was largely deserted,

למרבה הצער, הדרך הייתה נטושה ברובה,

and the salesman was about to turn back,

והסוחר עמד לפנות חזרה,

when he heard a high-pitched yelp coming from the edge of the forest.

כשהוא שמע זעקה גבוהה מגיעה מפאתי היער.

Following the screams to their source, he discovered a trapped tanuki.

עוקב אחרי הצעקה למקורה, הוא גילה טאנוקי לכוד.

While these racoon-like creatures were known for their wily ways,

אמנם היצורים דמויי הרקון היו ידועים בדרכיהם התחמניות,

this one appeared terrified and powerless.

אבל זה נראה מפוחד ונטול כוח.

The salesman freed the struggling creature,

הסוחר שחרר את היצור הנאבק,

but before he could tend to its wounds, it bolted into the undergrowth.

אבל לפני שהספיק לטפל בפצעיו, הוא ברח לצמחיה.

The next day, he set off on his usual route.

יום לאחר מכן, הוא יצא במסלולו הרגיל.

As he trudged along, he spotted a discarded tea kettle.

כשהוא התהלך באטיות, הוא ראה קומקום תה שהושלך.

It was rusty and old— but perhaps he could sell it to the local monks.

הוא היה חלוד וישן -- אבל אולי הוא יוכל למכור אותו לנזירים מקומיים.

The salesman polished it until it sparkled and shone.

הסוחר מרק אותו עד שהוא נצנץ והבריק.

He carried the kettle to Morin-ji Temple and presented it to the solemn monks.

הוא נשא את הקומקום למקדש מורין-ג’י והציג אותו לנזירים המכובדים.

His timing was perfect—

התזמון שלו היה מושלם --

they were in need of a large kettle for an important service,

הם בדיוק היו צריכים קומקום גדול לטכס חשוב,

and purchased his pot for a handsome price.

ורכשו אותו בסכום יפה.

To open the ceremony, they began to pour cups of tea for each monk—

כדי לפתוח את הטכס, הם החלו למזוג כוסות תה לכל נזיר --

but the kettle cooled too quickly.

אבל הקומקום התקרר במהירות רבה מדי.

It had to be reheated often throughout the long service,

היו צריכים לחמם אותו הרבה במהלך הטקס הארוך,

and when it was hot, it seemed to squirm in the pourer’s hand.

וכשהוא היה חם, נראה שהוא מתפתל ביד המוזג.

By the end of the ceremony, the monks felt cheated by their purchase,

עד סוף הטקס, הנזירים הרגישו שרימו אותם בקנייה,

and called for the salesman to return and explain himself.

וקראו לסוחר לחזור ולהסביר את עצמו.

The following morning, the salesman examined the pot,

בבוקר למחרת, הסוחר בחן את הקומקום,

but he couldn’t find anything unusual about it.

אבל לא היה יכול למצוא בו שום דבר יוצא דופן.

Hoping a cup of tea would help them think,

בתקווה שכוס תה תעזור להם לחשוב,

they set the kettle on the fire.

הם שמו את הקומקום על האש.

Within moments, the metal began to sweat.

תוך דקות, המתכת החלה להזיע.

Suddenly, it sprouted a scrubby tail, furry paws and pointed nose.

פתאום, הוא הנביט זנב שעיר, כפות רגליים ואף מחודד.

With a yelp, the salesman recognized the tanuki he’d freed.

בזעקה, הסוחר הכיר את הטאנוקי שהוא שחרר.

The salesman was shocked.

הסוחר היה בשוק.

He’d heard tales of shape-shifting tanuki

הוא שמע מעשיות על טאנוקי משני צורה

who transformed by pulling on their testicles.

שהשתנו על ידי משיכת האשכים שלהם.

But they were usually troublesome tricksters,

אבל הם היו בדרך כלל תעלולנים בעייתיים,

who played embarrassing pranks on travellers,

שביצעו מעשי קונדס מביכים בנוסעים,

or made it rain money that later dissolved into leaves.

או גרמו לגשם של כסף שיותר מאוחר התפורר לעלים.

Some people even placed tanuki statues outside their homes and businesses

כמה אנשים אפילו מיקמו פסלים של טאנוקי מחוץ לבתיהם ועסקיהם

to trick potential pranksters into taking their antics elsewhere.

כדי להתל בתעלולנים פוטנציאלים לקחת את מעלליהם למקום אחר.

However, this tanuki only smiled sweetly.

אבל הטאנוקי הזה רק חייך במתיקות.

Why had he chosen this unsuspecting form?

למה הוא בחר בצורה התמימה הזו?

The tanuki explained that he wanted to repay the salesman’s kindness.

הטאנוקי הסביר שהוא רצה להשיב על טוב הלב של הסוחר.

However, he’d grown too hot as a tea kettle,

אבל, הוא נעשה חם מדי כקומקום תה,

and didn’t like being burned, scrubbed, or polished.

ולא אהב להישרף, להיות משופשף או מוברק.

The monk and salesman laughed, both impressed by this honourable trickster.

הנזיר והסוחר צחקו, שניהם התרשמו מהתעלולן המכובד.

From that day on, the tanuki became an esteemed guest of the temple.

מאותו יום, הטאנוקי הפך לאורח מוערך של המקדש.

He could frequently be found telling tales and performing tricks

לעתים קרובות היה אפשר למצוא אותו מספר מעשיות ומבצע תעלולים

that amused even the most serious monks.

ששעשעו אפילו את הנזירים הרציניים ביותר.

Villagers came from far away to see the temple tanuki,

כפריים הגיעו מרחוק לראות את טאנוקי המקדש,

and the salesman visited often to share tea made from an entirely normal kettle.

והסוחר ביקר הרבה כדי לחלוק תה שעשוי בקומקום רגיל לגמרי.