The science of skin color - Angela Koine Flynn

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

When ultraviolet sunlight hits our skin,

כשאור שמש אולטרה סגול פוגע בעור,

it affects each of us a little differently.

הוא משפיע על כל אחד מאיתנו בצורה שונה מאוד.

Depending on skin color, it will take only minutes of exposure

תלוי בצבע האור, זה ידרוש רק כמה דקות של חשיפה

to turn one person beetroot-pink,

כדי להפוך אדם לורוד סלק,

while another requires hours to experience the slightest change.

בעוד לאחר ידרשו שעות של חשיפה כדי לראות שינוי זעיר.

So what's to account for that difference

אז מה גורם להבדל זה

and how did our skin come to take on so many different hues to begin with?

ואיך העור שלנו הפך להיות בכל כך הרבה גוונים מראש?

Whatever the color,

לא משנה איזה צבע,

our skin tells an epic tale of human intrepidness and adaptability,

העור שלנו הוא מעשיה אפית של נועזות והתאמה,

revealing its variance to be a function of biology.

ומגלה שהגיוון בו הוא פונקציה של הביולוגיה.

It all centers around melanin,

הכל מתרכז סביב מלנין,

the pigment that gives skin and hair its color.

הפיגמנט שנותן לעור ולשער את הצבע שלו.

This ingredient comes from skin cells called melanocytes

המרכיב הזה מגיע מתאי עור שנקרא מלנוציט

and takes two basic forms.

ולוקח שתי צורות בסיסיות.

There's eumelanin, which gives rise to a range of brown skin tones,

יש את האיומלנין, שמעלה את הגיוון של טונים חומים,

as well as black, brown, and blond hair,

כמו גם לשיער שחור, חום, ובלונדיני,

and pheomelanin, which causes the reddish browns of freckles and red hair.

ופאומלנין, שגורם לחום האדמדם של נמשים ושיער אדום.

But humans weren't always like this.

אבל אנשים לא תמיד היו כך.

Our varying skin tones were formed by an evolutionary process

הגוונים המשתנים של העור שלנו נוצרו על ידי תהליך אבולוציוני

driven by the Sun.

שהונע על ידי השמש.

In began some 50,000 years ago when our ancestors migrated north from Africa

הוא התחיל לפני בערך 50,000 שנה כשאבותינו היגרו לצפון מאפריקה

and into Europe and Asia.

ולתוך אירופה ואסיה.

These ancient humans lived between the Equator and the Tropic of Capricorn,

האנשים העתיקים האלו חיו בין קו המשווה והאזור הטרופי,

a region saturated by the Sun's UV-carrying rays.

אזור רווי בקרניים נושאות אור אולטרה סגול.

When skin is exposed to UV for long periods of time,

כשהעור חשוף לאולטרה סגול לתקופות זמן ארוכות,

the UV light damages the DNA within our cells,

האור האולטרה סגול פוגע ב DNA בתוך התאים שלנו,

and skin starts to burn.

והעור מתחיל להשרף.

If that damage is severe enough,

אם הפגיעה קשה מדי,

the cells mutations can lead to melanoma,

המוטציות בתאים מובילות למלנומה,

a deadly cancer that forms in the skin's melanocytes.

סרטן קטלני שנוצר במלנוציטים של האור.

Sunscreen as we know it today didn't exist 50,000 years ago.

קרם הגנה כמו שאנחנו מכירים אותו היום לא היה קיים לפני 50,000 שנה.

So how did our ancestors cope with this onslaught of UV?

אז איך אבותינו התמודדו עם ההתקפה של האור האולטרה סגול?

The key to survival lay in their own personal sunscreen

המפתח להשרדות נמצא בקרם ההגנה האישי שלהם

manufactured beneath the skin: melanin.

שמייוצר מתחת לעור: מלנין.

The type and amount of melanin in your skin

הסוג וכמות המלנין בעור שלכם

determines whether you'll be more or less protected from the sun.

קובעת אם אתם תהיו פחות או יותר מוגנים מהשמש.

This comes down to the skin's response as sunlight strikes it.

זה מגיע לתגובה של העור כשאור שמש פוגע בו.

When it's exposed to UV light,

כשהוא חשוף לאור אולטרה סגול,

that triggers special light-sensitive receptors called rhodopsin,

זה מפעיל קולטנים מיוחדים רגישים לאור שנקראים רודופסין,

which stimulate the production of melanin to shield cells from damage.

שמעוררים את היצור של מלנין להגן על התאים מנזק.

For light-skin people, that extra melanin darkens their skin and produces a tan.

לאנשים עם עור בהיר, המלנין הנוסף מכהה את העור שלהם ומייצר שיזוף.

Over the course of generations,

במהלך הדורות,

humans living at the Sun-saturated latitudes in Africa

אנשים החיים בקוי רוחב רוויים אור שמש באפריקה

adapted to have a higher melanin production threshold

הותאמו לסף יצור רמות מלנין גבוה יותר

and more eumelanin,

ויותר איומלנין,

giving skin a darker tone.

מה שנותן לעור שלהם גוונים כהים יותר.

This built-in sun shield helped protect them from melanoma,

ההגנה המובנית הזו נגד השמש עזרה להגן עליהם ממלנומה,

likely making them evolutionarily fitter

וכנראה הפכה אותם למותאמים יותר אבולוציונית

and capable of passing this useful trait on to new generations.

ומסוגלים להעביר את התכונה המועילה הזו לדורות חדשים.

But soon, some of our Sun-adapted ancestors migrated northward

אבל במהרה, כמה מאבותינו המותאמים לשמש היגרו צפונה

out of the tropical zone,

מחוץ לאזור הטרופי,

spreading far and wide across the Earth.

והתפשטו לאורך ורוחב כדור הארץ.

The further north they traveled, the less direct sunshine they saw.

כלל שהם עברו צפונה יותר, הם ראו פחות אור שמש ישיר.

This was a problem because although UV light can damage skin,

זו היתה בעיה בגלל שלמרות שאור אולטרה סגול יכול לפגוע בעור,

it also has an important parallel benefit.

יש לו גם תועלת חשובה מקבילה.

UV helps our bodies produce vitamin D,

אור אולטרה סגול עוזר לגוף שלנו לייצר ויטמין D,

an ingredient that strengthens bones and lets us absorb vital minerals,

ומרכיבים שמחזקים את העצמות ומאפשרים לנו לספוג מינרלים חיוניים,

like calcium, iron, magnesium, phosphate, and zinc.

כמו סידן, ברזל, מגנזיום, זרחן, ואבץ.

Without it, humans experience serious fatigue and weakened bones

בלעדיו, אנשים יחוו עייפות קשה ועצמות מוחלשות

that can cause a condition known as rickets.

שיכולים לגרום למצב שידוע כרככת.

For humans whose dark skin effectively blocked whatever sunlight there was,

לאנשים שהעור הכהה שלהם חסם אפקטיבית את אור השמש שהיה,

vitamin D deficiency would have posed a serious threat in the north.

מחסור בויטמין D היה גורם לאיום חמור בצפון.

But some of them happened to produce less melanin.

אבל כמה מהם יצרו פחות מלנין.

They were exposed to small enough amounts of light that melanoma was less likely,

הם היו חשופים לכמויות קטנות מספיק של אור שהמלנומה היתה פחות סבירה,

and their lighter skin better absorbed the UV light.

והעור הבהיר יותר שלהם ספג טוב יותר את האור האולטרה סגול.

So they benefited from vitamin D,

אז הם נהנו מויטמין D,

developed strong bones,

פיתחו עצמות חזקות יותר,

and survived well enough to produce healthy offspring.

ושרדו טוב מספיק כדי לייצר צאצאים בריאים.

Over many generations of selection,

במשך הרבה דורות של בחירה,

skin color in those regions gradually lightened.

צבעי עור באזורים האלו התבהרו לאט לאט.

As a result of our ancestor's adaptability,

כתוצאה מההתאמה של אבותינו,

today the planet is full of people with a vast palette of skin colors,

היום הפלנטה מלאה אנשים עם פלטה רחבה של צבעי עור,

typically, darker eumelanin-rich skin in the hot, sunny band around the Equator,

באופן טיפוסי, עור כהה עשיר איומלנין בחגורה החמה והשמשית סביב קו המשווה,

and increasingly lighter pheomelanin-rich skin shades fanning outwards

וגווני עור בהירים יותר בפאומלנין שמתפרסים החוצה

as the sunshine dwindles.

כשאור השמש מתדלדל.

Therefore, skin color is little more than an adaptive trait for living on a rock

לכן, צבע עור הוא לא יותר מתכונה אדפטיבית לחיים על סלע

that orbits the Sun.

שמקיף את השמש.

It may absorb light,

הוא יכול לספוג אור,

but it certainly does not reflect character.

אבל הוא בהחלט לא משקף אופי.