How to read music - Tim Hansen

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva Livshitz

כשאנחנו צופים בסרט או מחזה,

אנחנו יודעים שהשחקנים

כנראה למדו את השורות מהתסריט,

שבעיקרון אומר להם

מה להגיד

ומתי להגיד את זה.

When we watch a film or a play,

we know that the actors

פיסה של מוזיקה כתובה

פועלת בדיוק לפי אותו עיקרון.

probably learned their lines from a script,

במובן מאוד בסיסי,

which essentially tells them what to say and when to say it.

היא אומרת למבצע מה לנגן

ומתי לנגן את זה.

A piece of written music operates on exactly the same principle.

באופן אסטטי, יש עולם של הבדל

In a very basic sense,

בין נגיד, בטהובן

it tells a performer what to play and when to play it.

וג'סטין ביבר,

אבל שני האמנים השתמשו

באותן אבני בניין ליצור את המוזיקה שלהם:

Aesthetically speaking, there's a world of difference

תווים.

between, say, Beethoven and Justin Bieber,

ולמרות שהתוצאה הסופית

יכולה להשמע די מסובכת,

ההגיון מאחורי תווים מוזיקליים

but both artists have used

the same building blocks to create their music:

הוא למעשה די ישיר.

בואו נביט

notes.

ביסודות של כתיבה מוזיקלית

And although the end result can sound quite complicated,

ואיך הם מתקשרים כדי ליצור עבודת אמנות.

the logic behind musical notes is actually pretty straightforward.

מוזיקה נכתבת על חמישה קווים מקבילים

Let's take a look

at the foundational elements to music notation

שהולכים לרוחב הדף.

and how they interact to create a work of art.

חמשת הקווים האלה נקראים חמשה,

וחמשה פועלת בשני צירים:

Music is written on five parallel lines that go across the page.

למעלה ולמטה

ושמאלה וימינה.

These five lines are called a staff,

הציר האנכי אומר למבצע

and a staff operates on two axes:

את גובה הצליל

או איזה תו הם מנגנים,

והציר האופקי אומר למבצע

up and down

and left to right.

את הקצב של התו

The up-and-down axis tells the performer

או מתי לנגן אותו.

the pitch of the note or what note to play,

בואו נתחיל עם גובה הצליל.

כדי לעזור, אנחנו נשתמש בפסנתר,

and the left-to-right axis

אבל המערכת הזו עובד ממש

tells the performer the rhythm of the note

על כל כלי שאתם יכולים לחשוב עליו.

or when to play it.

במסורת המוזיקלית המערבית,

Let's start with pitch.

To help us out, we're going to use a piano,

גובה הצליל נקרא אחרי

השבע האותיות הראשונות באלף בית,

but this system works for pretty much any instrument you can think of.

A,(דו)

B, (רה)

C, (מי)

D, (פה)

E, (סול)

F, (לה)

In the Western music tradition,

ו G. (סי)

pitches are named after the first seven letters of the alphabet,

אחרי זה, הסדר חוזר על עצמו:

A,

B,

C,

D,

E,

A, B, C,

F,

G,;

A,

B,

D, E, F, and G.

C,

D,

E,

F,

G,

וכך הלאה.

אבל איך גבהי הצליל האלה מקבלים את שמם?

After that, the cycle repeats itself:

ובכן, לדוגמה, אם אתם מנגנים F

A, B, C, D, E, F, G,

A, B, C, D, E, F, G,

ואז מנגנים F נוסף

and so on.

גבוה יותר או נמוך יותר על הפסנתר,

But how do these pitches get their names?

אתם תשימו לב שהם נשמעים דומה

יחסית נגיד ל B.

Well, for example, if you played an F

נחזור אחורה לחמשה,

and then played another F

כל קו וכל מרווח בין שני קווים

higher or lower on the piano,

you'd notice that they sound pretty similar

מייצג גובה צליל שונה.

compared to, say, a B.

אם אנחנו שמים תו על אחד הקוים האלה

Going back to the staff,

או אחד המרווחים האלה,

every line and every space between two lines

אנחנו אומרים למבצע לנגן את גובה הצליל ההוא.

represents a separate pitch.

כמה שהוא גבוה יותר בחמשה,

גובה הצליל גבוה יותר.

If we put a note on one of these lines or one of these spaces,

אבל יש כמובן עוד הרבה הרבה גבהי צליל

we're telling a performer to play that pitch.

ממה שתשעת הקוים והמרווחים יכולים לתת לנו.

The higher up on the staff a note is placed,

פסנתר, לדוגמה, יכול לנגן

the higher the pitch.

88 תוים נפרדים.

But there are obviously many, many more pitches

אז איך אנחנו דוחסים 88 תוים לחמשה בודדת?

than the nine that these lines and spaces gives us.

אנחנו משתמים במשהו שנקרא מפתח.

A grand piano, for example,

can play 88 separate notes.

מפתח או צורה מוזרה

שממקומת בתחילת החמשה

So how do we condense 88 notes onto a single staff?

ומשמשת כנקודת יחוס,

שאומרת לכם ששורה או מרווח מסויימים

We use something called a clef,

תואמים לתו ספציפי על הכלי שלכם.

a weird-looking figure placed at the beginning of the staff,

אם אנחנו רוצים לנגן תוים שלא על החמשה,

which acts like a reference point,

אנחנו סוג של מרמים ומותחים עוד קוים קטנים נוספים

telling you that a particular line or space

שנקראים קוי לדג'ר

corresponds to a specific note on your instrument.

ושמים את התוים עליהם.

If we want to play notes that aren't on the staff,

אם אנחנו צריכים לצייר כל כך הרבה קווי לדג'ר

we kind of cheat and draw extra little lines

שזה נעשה מבלבל,

אז אנחנו צריכים לשנות למפתח אחר.

called ledger lines

and place the notes on them.

ובנוגע להגיד למבצע מתי לנגן את התווים,

If we have to draw so many ledger lines that it gets confusing,

שני פריטים עיקריים שולטים בזה:

then we need to change to a different clef.

המקצב

והקצב.

המקצב של יצירת מוזיקה הוא,

As for telling a performer when to play the notes,

כשלעצמו, סוג של משעמם.

two main elements control this:

הוא נשמע משהו כמו זה.

the beat and the rhythm.

The beat of a piece of music is,

שימו לב שהוא לא משתנה,

הוא פשוט מתנגן די בשמחה.

by itself, kind of boring.

הוא יכול להיות איטי

It sounds like this.

(Ticking)

או מהיר

Notice that it doesn't change,

או מה שתרצו, באמת.

it just plugs along quite happily.

הנקודה היא שבדיוק כמו שהיד השניה של השעון

It can go slow

מחלקת דקה אחת לשישים שניות,

or fast

עם כל שניה בדיוק באותו אורך כמו כל שניה אחרת,

or whatever you like, really.

The point is that just like the second hand on a clock

המקצב מחלק יצירת מוזיקה

לחלקים קטנים של זמן

divides one minute into sixty seconds,

שכולם שווים באורכם,

with each second just as long as every other second,

מקצבים.

עם מקצב קבוע כיסוד,

the beat divides a piece of music

אנחנו יכולים להתחיל להוסיף קצב לצלילים שלנו,

into little fragments of time that are all the same length:

ואז המוזיקה מתחילה לקרות.

beats.

זה רבע תו.

With a steady beat as a foundation,

זו היחידה הכי בסיסית של קצב,

we can add rhythm to our pitches,

והיא שווה מקצב אחד.

and that's when music really starts to happen.

זה חצי תו, והוא שווה שני מקצבים.

This is a quarter note.

התו השלם הזה שווה ארבעה מקצבים,

It's the most basic unit of rhythm,

והבחור הקטן הזה הוא שמינית תו,

and it's worth one beat.

ששווה חצי מקצב.

This is a half note, and it's worth two beats.

"מעולה" אתם אומרים, " מה זה אומר?"

This whole note here is worth four beats,

אתם אולי שמתם לב

שלאורך החמשה,

and these little guys are eighth notes,

יש קוים קטנים שמחלקים אותה לחלקים קטנים.

worth half a beat each.

"Great," you say, "what does that mean?"

אלי קוי הבר

ואנחנו מתייחסים לכל חלק כבר.

You might have noticed that across the length of a staff,

בהתחלת יצירת מוזיקה,

there are little lines dividing it into small sections.

מייד אחרי המפתח,

יש משהו שנקרא חתימת זמן,

These are bar lines

and we refer to each section as a bar.

מה שאומר למבצע כמה מקצבים יש בכל בר.

At the beginning of a piece of music,

זה אומר שיש שני מקצבים בכל בר,

just after the clef,

is something called the time signature,

זה אומר שיש שלושה,

זה לארבעה,

which tells a performer how many beats are in each bar.

וכך הלאה.

המספר התחתון אומר לנו באיזה סוג של תו

This says there are two beats in each bar,

צריך להשתמש כיחידת הבסיס למקצב.

this says there are three,

אחד מתייחס לתו שלם,

this one four, and so on.

שתיים לחצי תו,

The bottom number tells us what kind of note

ארבע לרבע,

is to be used as the basic unit for the beat.

ושמונה לשמינית תו,

וכך הלאה.

אז חתימת הזמן הזו פה

One corresponds to a whole note,

אומרת לנו שיש ארבעה רבעי תווים בכל בר,

two to a half note,

four to a quarter note,

אחד,

שניים,

and eight to an eighth note, and so on.

שלושה,

ארבעה;

אחד,

שניים,

שלושה,

So this time signature here

ארבעה,

וכך הלאה.

אבל כמו שאמרתי קודם לכן,

tells us that there are four quarter notes in each bar,

אם רק נדבוק למקצב,

זה נעשה די משעמם,

one, two, three, four;

אז אנחנו נחליף כמה רבעי תוים

one, two, three, four,

עם קצבים שונים.

and so on.

שימו לב שאפילו שמספר התוים

But like I said before,

if we just stick to the beat,

בכל בר השתנה,

it gets kind of boring,

מספר המקצבים הכללי בכל בר לא השתנה.

so we'll replace some quarter notes with different rhythms.

אז איך יצירת המוזיקה שלנו נשמעת?

Notice that even though the number of notes

in each bar has changed,

the total number of beats in each bar hasn't.

אה, נשמעת בסדר, אבל אולי מעט דקה, נכון?

So, what does our musical creation sound like?

בואו נוסיף כלי נוסף

עם גובה צליל וקצב משלו.

(Music)

עכשיו זה נשמע כמו מוזיקה.

Eh, sounds okay, but maybe a bit thin, right?

כמובן, זה מצריך קצת אימון

Let's add another instrument with its own pitch and rhythm.

כדי להתרגל לקרוא את זה מהר

ולנגן מה שרואים על הכלי שלנו,

Now it's sounding like music.

אבל, עם מעט זמן וסבלנות,

אתם יכולים להיות הבטהובן הבא

Sure, it takes some practice to get used to reading it quickly

או

ג'סטין ביבר.

and playing what we see on our instrument,

but, with a bit of time and patience,

you could be the next Beethoven

or Justin Bieber.