Why should you read “Fahrenheit 451”? - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

“It was a pleasure to burn.

"זה היה תענוג לשרוף,

It was a special pleasure to see things eaten,

זה היה תענוג מיוחד לראות דברים נאכלים,

to see things blackened and changed.”

לראות דברים מושחרים ומשתנים."

Fahrenheit 451 opens in a blissful blaze - and before long,

פרנהייט 451 פותח בלהבה מלאת אושר -- ובמהרה,

we learn what’s going up in flames.

אנחנו למדים מה עולה בלהבות.

Ray Bradbury’s novel imagines a world

הרומן של ריי בראדבורי מדמיין עולם

where books are banned from all areas of life -

בו ספרים אסורים בכל תחומי החיים --

and possessing, let alone reading them, is forbidden.

ואחזקה, שלא לדבר על קריאה בהם, אסורה.

The protagonist, Montag, is a fireman responsible for destroying what remains.

הפרוטגוניסט, מונטאג, הוא כבאי שאחראי להשמדת מה שנשאר.

But as his pleasure gives way to doubt,

אבל כשהנאתו מפנה מקום לספק,

the story raises critical questions of how to preserve one’s mind in a society

הסיפור מעלה שאלות חשובות על איך לשמר תודעה של אדם בחברה

where free will, self-expression, and curiosity are under fire.

בה רצון חופשי, ביטוי עצמי, וסקרנות נמצאים תחת אש.

In Montag’s world, mass media has a monopoly on information,

בעולמו של מונטאג, למדיה ההמונית יש מונופול על המידע,

erasing almost all ability for independent thought.

כשהם מוחקים כמעט כל יכולת לחשיבה עצמית.

On the subway, ads blast out of the walls.

ברכבת התחתית, פרסומות מפציצות מהקירות.

At home, Montag’s wife Mildred listens to the radio around the clock,

בבית, אשתו של מונטאג מילדרד מאזינה לרדיו מסביב לשעון,

and three of their parlor walls are plastered with screens.

ושלושה מקירות הסלון שלהם מכוסים במסכים.

At work, the smell of kerosene hangs over Montag’s colleagues,

בעבודה, ריח הנפט מרחף מעל עמיתיו של מונטאג,

who smoke and set their mechanical hound after rats to pass the time.

שמעשן ומשלח את הכלב המכאני שלהם אחרי עכברושים כדי להעביר את הזמן.

When the alarm sounds they surge out in salamander-shaped vehicles,

כשהאזעקה נשמעת הם פורצים ברכבים דמויי סלמנדרות,

sometimes to burn whole libraries to the ground.

לפעמים כדי לשרוף ספריות שלמות לגמרי.

But as he sets tomes ablaze day after day like “black butterflies,”

אבל כשהוא מצית יום אחרי יום ספרים עבי כרס כמו "פרפרים שחורים,"

Montag’s mind occasionally wanders to the contraband that lies hidden in his home.

מוחו של מונטאג נודד לסחורה האסורה שנחה חבויה בביתו.

Gradually, he begins to question the basis of his work.

ובהדרגה, הוא מתחיל לפקפק בבסיס עבודתו.

Montag realizes he’s always felt uneasy -

מונטאג מבין שהוא תמיד הרגיש שלא בנוח --

but has lacked the descriptive words to express his feelings in a society

אבל היו חסרות לו המילים המתארות להביע את הרגשות שלו בחברה

where even uttering the phrase “once upon a time” can be fatal.

בה אפילו אמירת המשפט "היה היה" יכול להיות קטלני.

Fahrenheit 451 depicts a world governed

פרנהייט 451 מתאר עולם שנשלט

by surveillance, robotics, and virtual reality-

על ידי מעקב, רובוטיקה, ומציאות מדומה -

a vision that proved remarkably prescient, but also spoke to the concerns of the time.

חזון שהוכח כצופה את הנולד בצורה מפליאה, אבל גם דיבר על הדאגות בזמנו.

The novel was published in 1953, at the height of the Cold War.

הרומן פורסם ב 1953, בשיא המלחמה הקרה.

This era kindled widespread paranoia and fear

העידן הזה הצית פרנויה נרחבת ופחד

throughout Bradbury’s home country of the United States,

בארץ מוצאו של בראדבורי ארצות הברית,

amplified by the suppression of information and brutal government investigations.

והוגבר על ידי הדיכוי של מידע וחקירות ממשלתיות ברוטאליות.

In particular, this witch hunt mentality

במיוחד, המנטליות הזו של ציד מכשפות

targeted artists and writers who were suspected of Communist sympathies.

התמקדה באמנים ובסופרים שנחשדו כתומכים בקומוניזם.

Bradbury was alarmed at this cultural crackdown.

בראדבורי נחרד מהדיכוי התרבותי הזה.

He believed it set a dangerous precedent for further censorship,

הוא האמין שהוא מהווה תקדים מסוכן לצנזורה נוספת,

and was reminded of the destruction of the Library of Alexandria

והוא נזכר בהרס הספריה באלכסנדריה

and the book-burning of Fascist regimes.

ושריפת הספרים במשטרים הפשיסטים.

He explored these chilling connections in Fahrenheit 451,

הוא חקר את החיבורים המצמררים האלו בפרנהייט 451,

titled after the temperature at which paper burns.

שקיבל את שמו מהטמפרטורה בה נייר נשרף.

The accuracy of that temperature has been called into question,

הדיוק של הטמפרטורה הזו עלה לדיון,

but that doesn’t diminish the novel’s standing

אבל זה לא מפחית את האמירה של הרומן הזה

as a masterpiece of dystopian fiction.

כיצירת מופת של בדיון דיסטופי.

Dystopian fiction as a genre amplifies troubling features of the world around us

בדיון דיסטופי כז'אנר מגביר מאפיינים מדאיגים של העולם סביבנו

and imagines the consequences of taking them to an extreme.

ומדמיין את התוצאות של לקיחתם לקיצון.

In many dystopian stories,

בהרבה סיפורים דיסטופיים,

the government imposes constrictions onto unwilling subjects.

הממשל כופה הגבלות על נתינים ללא הסכמתם.

But in Fahrenheit 451,

אבל בפרנהייט 451,

Montag learns that it was the apathy of the masses

מונטאג מגלה שהיתה זו האדישות של ההמונים

that gave rise to the current regime.

שהובילה לעליה של השלטון הנוכחי.

The government merely capitalized on short attention spans

הממשלה בסך הכל עשתה שימוש בקשב הקצר

and the appetite for mindless entertainment,

ובתאבון לבידור חסר מחשבה, וכך צמצמה הפצה של רעיונות לכדי אפר.

reducing the circulation of ideas to ash.

As culture disappears, imagination and self-expression follow.

כשתרבויות נעלמות, דמיון והבעהעצמית הולכות אחרייהן.

Even the way people talk is short-circuited

אפילו הדרך בה אנשים מדברים משתבשת

- such as when Montag’s boss Captain Beatty describes the acceleration of mass culture:

-- כמו בפעם שהבוס של מונטאג קפטן ביטי מתאר את ההאצה של תרבות ההמונים:

"Speed up the film, Montag, quick. Click? Pic? Look, Eye, Now, Flick, Here,

"תאיץ את הסרט, מונטאג, מהר. לחיצה? תמונה? הבט, עין, עכשיו, הפוך, פה,

There, Swift, Pace, Up, Down, In, Out, Why, How, Who, What, Where, Eh? Uh!

שם, מהר, צעד, למעלה, למטה, פנימה, החוצה, למה, איך, מי, מה, איפה, הא? אה!

Bang! Smack! Wallop, Bing, Bong, Boom! Digest-digests, digest-digest-digests.

באנג! סמאק! וואלופ, בינג, בונג, בום! עכל-עכל, עכל-עכל-עכל.

Politics? One column, two sentences, a headline! Then, in mid-air, all vanishes!"

פוליטקה, עמודה אחת, שני משפטים, כותרת! אז באמצע האויר, הכל נעלם!"

In this barren world, Montag learns how difficult it is to resist when

בעולם העקר הזה, מונאג לומד עד כמה קשה להתנגד

there's nothing left to hold on to.

כשלא נשאר דבר לאחוז בו.

Altogether, Fahrenheit 451 is a portrait of independent thought

בשורה התחתונה, פרנהייט 451 הוא תיאור של מחשבה עצמאית

on the brink of extinction -

על סף ההכחדה --

and a parable about a society which is complicit

ומשל על חברה צייתנית

in its own combustion.

בבעירה עצמית.