Why bats don't get sick - Arinjay Banerjee

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

If this bat were a human, she'd be in deep trouble.

אם העטלפה הזו היתה אנושית, היא היתה בצרות קשות.

She’s infected with several deadly viruses,

היא נדבקה במספר וירוסים קטלניים,

including ones that cause rabies, SARS, and Ebola.

כולל אלו שגורמים כלבת, סארס ואבולה.

But while her diagnosis would be lethal for other mammals,

אבל בעוד האבחנה שלה תהיה קטלנית ליונקים אחרים,

this winged wonder is totally unfazed.

הפלא המעופף הזה לגמרי לא מוטרדת.

In fact, she may even spend the next 30 years living

למעשה, היא אולי אפילו תבלה את 30 השנים הבאות בחיים

as if this were totally normal– because for bats, it is.

כאילו זה נורמלי לגמרי -- בגלל שעבור עטלפים, זה נכון.

So what’s protecting her from these dangerous infections?

אז מה מגן עליה מההדבקות המסוכנות?

To answer this question, we first need to understand

כדי לענות על השאלה, אנחנו צריכים ראשית להבין

the relationship between viruses and their hosts.

את היחסים בין וירוסים והמארחים שלהם.

Every virus has evolved to infect specific species within a class of creatures.

כל וירוס התפתח כדי להדביק מינים מסויימים בתוך קבוצה של יצורים.

This is why humans are unlikely to be infected by plant viruses,

לכן לא סביר שאנשים ידבקו בוירוסים של צמחים,

and why bees don’t catch the flu.

ולמה דבורים לא נדבקות בשפעת.

However, viruses do sometimes jump across closely related species

עם זאת, וירוסים כן קופצים בין מינים קרובים

And because the new host has no established immune defenses,

ובגלל שלמארח החדש אין הגנות חיסוניות מבוססות,

the unknown virus presents a potentially lethal challenge.

הוירוס הלא ידוע מהווה אתגר קטלני בפוטנציה.

This is actually bad news for the virus as well.

אלה למעשה חדשות רעות גם לוירוס.

Their ideal host provides a steady stream of resources

המארח האידיאלי שלו מספק זרם קבוע של משאבים

and comes into contact with new parties to infect—

ומקיים מגע עם מארחים חדשים להדבקה --

two criteria that are best met by living hosts.

שני מאפיינים שמקויימים הכי טוב על ידי מארחים חיים.

All this to say that successful viruses

כל זה אומר שוירוסים מוצלחים

don’t typically evolve adaptations that kill their hosts—

לא מפתחים בדרך כל התאמות שהורגות את המארחים --

including the viruses that have infected our flying friend.

כולל הוירוסים שהדביקו את החברה המעופפת שלנו.

The deadly effects of these viruses aren’t caused by the pathogens directly,

ההשפעות הקטלניות של הוירוסים האלו לא נגרמות ישירות על ידי הפתוגנים,

but rather, by their host’s uncontrolled immune response.

אלא, על ידי תגובה בלתי נשלטת של מערכת החיסון של המארח.

Infections like Ebola or certain types of flu have evolved

הדבקות כמו אבולה או סוגים מסויימים של שפעת התפתחו

to strain the immune system of their mammalian host

כדי לאמץ את מערכת החיסון של המארחים היונקים שלהם

by sending it into overdrive.

על ידי שליחתן לעומס יתר.

The body sends hordes of white blood cells,

הגוף שולח עדרים של תאי דם לבנים,

antibodies and inflammatory molecules to kill the foreign invader.

נוגדנים ומולקולות דלקתיות כדי להרוג פולשים זרים.

But if the infection has progressed to high enough levels,

אבל אם ההדבקה התקדמה לרמות גבוהות מספיק,

an assault by the immune system can lead to serious tissue damage.

מתקפה של מערכת החיסון יכולה להוביל לנזק משמעותי לרקמות.

In particularly virulent cases, this damage can be lethal.

במיוחד במקרים מדבקים, הנזק הזה יכול להיות קטלני.

And even when it’s not,

ואפילו כשהוא לא,

the site is left vulnerable to secondary infection.

המקום נשאר פגיע להדבקה משנית.

But unlike other mammals,

אבל בניגוד ליונקים אחרים,

bats have been in an evolutionary arms race with these viruses for millennia,

עטלפים היו במרוץ חימוש אבולוציוני עם הוירוסים האלה במשך אלפי שנים,

and they’ve adapted to limit this kind of self-damage.

והם הותאמו להגביל סוגים אלה של נזק.

Their immune system has a very low inflammatory response;

למערכת החיסון שלהם יש תגובה דלקתית חלשה מאוד;

an adaptation likely developed alongside the other trait

התאמה שכנראה התפתחה יחד עם תכונה אחרת

that sets them apart from other mammals: self-powered flight.

שמבדילה אותם מיונקים אחרים: תעופה עצמאית.

This energy-intensive process can raise a bat’s body temperature to over 40ºC.

התהליך דורש האנרגיה הזה יכול להעלות את טמפרטורת הגוף של העטלף ליותר מ 40 מעלות.

Such a high metabolic rate comes at a cost;

כזה קצב מטבולי גבוה מגיע עם מחיר;

flight produces waste molecules called Reactive Oxygen Species

תעופה מייצרת מולקולות פסולת שנקראות מיני חמצן מגיבים

that damage and break off fragments of DNA.

שפוגמות ומפרקות חלקים של DNA.

In other mammals, this loose DNA

ביונקים אחרים, ה DNA המשוחרר הזה

would be attacked by the immune system as a foreign invader.

יותקף על ידי מערכת החיסון כפולש זה.

But if bats produce these molecules as often as researchers believe,

אבל אם עטלפים מייצרים את המולקולות האלו בכמות שחוקרים מאמינים,

they may have evolved a dampened immune response

הם אולי פיתחו תגובת מערכת חיסון מוחלשת

to their own damaged DNA.

ל DNA הפגום של עצמם.

In fact, certain genes associated with sensing broken DNA

למעשה, גנים מסויימים שמשוייכים לחישת DNA שבור

and deploying inflammatory molecules are absent from the bat genome.

והפעלת מולקולות דלקת חסרים בגנום של העטלף.

The result is a controlled low-level inflammatory response

התוצאה היא תגובה דלקתית נשלטת וחלשה

that allows bats to coexist with the viruses in their systems.

שמאפשרת לעטלפים להתקיים במקביל לוירוסים במערכת שלהם.

Even more impressive,

ואפילו יותר מרשים,

bats are able to host these viruses for decades

עטלפים מסוגלים לארח את הוירוסים האלה במשך עשורים

without any negative health consequences.

בלי כל השפעה בריאותית שלילית.

According to a 2013 study, bats have evolved efficient repair genes

לפי מחקר מ 2013, עטלפים פיתחו גנים מתקנים יעילים

to counteract the frequent DNA damage they sustain.

כדי להתנגד לנזק התכוף שה DNA שלהם סובל.

These repair genes may also contribute to their long lives.

גני התיקון האלה אולי תורמים לחיים הארוכים שלהם.

Animal chromosomes end with a DNA sequence called a telomere.

כרומוזומים של חיות מסתיימים עם רצף DNA שנקרא טלומר.

These sequences shorten over time in a process

הרצפים האלה מתקצרים במשך הזמן בתהליך

that many believe contributes to cell aging.

שהרבה מאמינים שתורם להזדקנות התא.

But bat telomeres shorten much more slowly than their mammalian cousins—

אבל טלומרים של עטלפים מתקצרים הרבה יותר לאט משל דודנייהם היונקים --

granting them lifespans as long as 41 years.

מה שמאפשר להם אורך חיים של עד 41 שנים.

Of course, bats aren’t totally invincible to disease,

כמובן, עטלפים לא לגמרי חסינים למחלות,

whether caused by bacteria, unfamiliar viruses, or even fungi.

בין אם הן נגרמות על ידי בקטריות, וירוסים לא מוכרים, או אפילו פטריות.

Bat populations have been ravaged by a fungal infection

אוכלוסיות עטלפים נהרסו עלי ידי זיהום פטרייתי

called white-nose syndrome,

שנקרא סינדרום האף הלבן,

which can fatally disrupt hibernation and deteriorate wing tissue.

שיכול להפריע באופן קטלני לתרדמת ולהזיק לרקמת הכנף.

These conditions prevent bats from performing critical roles

המצבים האלה מונעים מעטלפים לבצע פעילויות חיוניות

in their ecosystems, like helping with pollination and seed dispersal,

במערכת המחייה שלהם, כמו לעזור להאבקה והפצת זרעים,

and consuming pests and insects.

ולצרוך מזיקים וחרקים.

To protect these animals from harm, and ourselves from infection,

כדי להגן על החיות האלו מפגע, ועל עצמנו מהדבקה,

humans need to stop encroaching on bat habitats and ecosystems.

אנשים צריכים להפסיק לפלוש לאזורי המחיה של עטלפים.

Hopefully, preserving these populations

בתקווה, ששימור האוכלוסיות האלו

will allow scientists to better understand bats’ unique antiviral defense systems.

יאפשר למדענים להבין טוב יותר את מערכות ההגנה האנטי וירליות של עטלפים.

And maybe one day, this research will help our own viral immunity take flight.

ואולי יום אחד, המחקר הזה יעזור לחיסון הווירלי שלנו להמריא.