Why should you read “Crime and Punishment”? - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

What drives someone to kill in cold blood?

מה מניע מישהו לרצוח בדם קר?

What goes through the murderer’s mind?

מה עובר בראשו של הרוצח?

And what kind of a society breeds such people?

ואיזה סוג של חברה מגדלת אנשים כאלה?

Over 150 years ago

לפני יותר מ 150 שנה

Fyodor Mikhailovich Dostoyevsky took these questions up

פיידור מיכאיליויץ' דוסטויבסקי התמודד עם השאלות האלו

in what would become one of the best-known works of Russian literature:

במה שיהפוך לאחת מעבודות הספרות הרוסיות הכי ידועות:

"Crime and Punishment."

"החטא ועונשו."

First serialized in a literary magazine in 1866,

הוא פורסם ראשית במגזין ספרותי ב 1866,

the novel tells the story of Rodion Romanovich Raskolnikov,

הסיפור מספר את הסיפור של רודיון רומאנוביץ' רסקולניקוב,

a young law student in Saint Petersburg.

סטודנט עריכת דין צעיר בסנט פטרסבורג.

Raskolnikov lives in abject poverty,

רסקולניקוב חי בעוני כבד,

and at the start of the story has run out of funds to continue his studies.

ובהתחלת הסיפור נגמרו לו הכספים כדי להמשיך את הלימודים.

Letters from his rural home only add to his distress

מכתבים מביתו הכפרי רק הובילו ליותר לחץ

when he realizes how much his mother and sister have sacrificed for his success.

כשהוא הבין כמה אימו ואחותו הקריבו להצלחתו.

Increasingly desperate

מיואש יותר

after selling the last of his valuables to an elderly pawnbroker,

אחרי שמכר את נכסיו האחרונים למשכונאית זקנה,

he resolves on a plan to murder and rob her.

הוא הגיע לתוכנית לרצוח ולשדוד אותה,

But the impact of carrying out this unthinkable act

אבל ההשפעה של ביצוע המעשה הנוראי

proves to be more than he was prepared for.

מתבררת כיותר ממה שהוא היה מוכן לו.

Though the novel is sometimes cited as one of the first psychological thrillers,

למרות שהסיפור לפעמים מצוטט כאחד המותחנים הפסיכולוגיים הראשונים,

its scope reaches far beyond Raskolnikov’s inner turmoil.

הוא מגיע הרבה יותר רחוק מהמערבולת הפנימית של רסקולניקוב.

From dank taverns to dilapidated apartments

מטברנות מזוהמות לדירות מוזנחות

and claustrophobic police stations,

ותחנות משטרה קלסטרופוביות,

the underbelly of 19th century Saint Petersburg is brought to life

הבטן הרכה של סנט פטרסבורג במאה ה 19 מובאת לחיים

by Dostoyevsky’s searing prose.

על ידי הפרוזה הצורבת של דוסטויבסקי.

We’re introduced to characters such as Marmeladov,

אנחנו מוצגים לדמויות כמו מרמלדוב,

a miserable former official who has drank his family into ruin,

בכיר שלטוני אומלל לשעבר ששתה עד חורבן משפחתו,

and Svidrigailov, an unhinged and lecherous nobleman.

וסבידריגליוב, אציל תאוותני עם הפרעה נפשית.

As Raskolnikov’s own family arrives in town,

כשמשפחתו של רסקולניקוב מגיעה לעיר,

their moral innocence stands in stark contrast

התמימות המוסרית שלהם עומדת בניגוד ברור

to the depravity of those around them,

לשחיתות של אלה סביבם,

even as their fates grow increasingly intertwined.

אפילו כשהגורל שלהם משתלב יותר ויותר.

This bleak portrait of Russian society

הפורטרט העגום של החברה הרוסית

reflects the author’s own complex life experiences and evolving ideas.

משקף את החיים המורכבים של הסופר שחווה את הרעיונות המתפתחים.

As a young writer who left behind a promising military career,

כסופר צעיר שהשאיר קריירה צבאית מבטיחה מאחוריו,

Fyodor had been attracted to ideas of socialism and reform,

פיודור נמשך לרעיונות של סוציאליזם ורפורמה,

and joined a circle of intellectuals to discuss radical texts

והצטרף למעגל של אינטלקטואלים כדי לדון בטקסטים רדיקלים

banned by the Imperial government.

שנאסרו על ידי הממשל האימפריאלי.

Upon exposure,

עם חשיפתם,

members of this group, including Dostoyevsky, were arrested.

חברי הקבוצה, כולל דוסטויבסקי, נעצרו.

Many were sentenced to death,

רבים מהם נידונו למוות,

only to be subjected to a mock execution and last-minute pardon from the Tsar.

והובאו להוצאה להורג מדומה וחנינה של הרגע האחרון מהצאר.

Dostoyevsky spent the next four years in a Siberian labor camp

דוסטויבסקי בילה את ארבע השנים הבאות במחנה עבודה סיבירי

before being released in 1854.

לפני ששוחרר ב 1854.

The experience left him with a far more pessimistic view of social reform,

החוויות האלו השאירו אותו עם נקודת מבט פסימיסטית יותר של רפורמה חברתית,

and his focus shifted toward spiritual concerns.

והפוקוס שלו נע הלאה לדאגות רוחניות.

In the 1864 novella "Notes from Underground,"

בנובלה מ 1864 "רשמים מהמחתרת,"

he expounded on his belief that utopian Western philosophies

הוא הסביר את האמונה שלו שהפילוסופיה האוטופית המערבית

could never satisfy the contradictory yearnings of the human soul.

לעולם לא תוכל לרצות את הכמיהה המנוגדת של הנשמה האנושית.

"Crime and Punishment" was conceived and completed the following year,

"החטא ועונשו" נהגה והושלם שנה מאוחר יותר,

picking up on many of the same themes.

ממשיך הרבה מהרעיונות.

In many ways,

בהרבה דרכים,

the novel follows a common narrative thread

הסיפור עוקב אחרי נרטיב נפוץ

where a promising youth is seduced and corrupted by the dangers of urban life.

בו צעיר מבטיח מפותה ומושחת על ידי הסכנות של החיים העירוניים.

But its social critique cuts far deeper.

אבל הביקורת החברתית חותכת עמוק יותר.

Raskolnikov rationalizes that his own advancement

רסקולניקוב מנמק שהקידום האישי שלו

at the cost of the exploitative pawnbroker’s death

על חשבון מותה המנצל של המשכונאית

would be a net benefit to society.

יתן תועלת נטו לחברה.

In doing so,

בעשותו כך,

he echoes the doctrines of egoism and utilitarianism

הוא מהדהד את הדוקטורינות של אגואיזם ותועלתנות

embraced by many of Dostoyevsky’s contemporary intellectuals.

שאומצו על ידי האינטלקטואלים בני זמנו של דוסטויבסקי.

And in believing that his intelligence allows him to transcend moral taboos,

ובאמונה שהתבונה שלו מאפשרת לו להתעלות מעל הטאבו המוסריים,

Raskolnikov cuts himself off from his own humanity.

רסקולניקוב מנתק את עצמו מהאנושיות שלו.

Yet although the book is deeply concerned with morality,

ולמרות שהספר הזה מודאג מאוד לגבי מוסר,

"Crime and Punishment" never comes across as merely moralizing,

"החטא ועונשו" אף פעם לא מתקבל רק כהטפת מוסר,

with each character given their own distinctive and convincing voice.

עם כל דמות שניתן לה קול יחודי ומשכנע משלה.

One of the most remarkable things about "Crime and Punishment"

אחד הדברים הכי מפתיעים בנוגע ל"החטא ועונשו"

is its ability to thrill

הוא היכולת לרגש

despite the details of the central murder being revealed in the first act.

למרות הפרטים של הרצח המרכזי שמתגלים במערכה הראשונה.

Raskolnikov’s crime is clear.

הפשע של רסקולניקוב ברור.

But it’s only through Dostoyevsky’s gripping account

אבל זה רק דרך התעוד הלוכד של דוסטויבסקי

of the ensuing social and psychological turmoil

של המערבולות החברתיות והפסיכולוגיות הנובעות

that we learn the true nature of his punishment–

שאנחנו לומדים את הטבע האמיתי של עונשו --

and the possibility of redemption.

והאפשרות לגאולה.