Why was India split into two countries? - Haimanti Roy

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

In August 1947, India gained independence after 200 years of British rule.

באוגוסט 1947, הודו קיבלה את עצמאותה אחרי 200 שנה של שלטון בריטי.

What followed was one of the largest and bloodiest forced migrations in history.

מה שבא אחרי הייתה אחת מההגירות המאולצות הכי מדממות וגדולות בהיסטוריה.

An estimated one million people lost their lives.

מוערך שמיליון אנשים איבדו את חייהם.

Before British colonization,

לפני הקולוניזציה הבריטית,

the Indian subcontinent was a patchwork of regional kingdoms

תת היבשת ההודית הייתה מלאכת טלאים של ממלכות אזוריות

known as princely states populated by Hindus, Muslims, Sikhs, Jains,

שהיו ידועות כמדינות נסיכויות שאוכלסו על ידי הינדים, מוסלמים, סיקים, ג’יינים,

Buddhists, Christians, Parsis, and Jews.

בודהיסטים, נוצרים, פרסים ויהודים.

Each princely state had its own traditions,

לכל מדינה נסיכותית היו המסורות שלה,

caste backgrounds, and leadership.

רקעים של קאסטות ומנהיגות.

Starting in the 1500s, a series of European powers colonized India

החל מהמאה ה-16, סדרה של כוחות אירופאים השתלטו על הודו

with coastal trading settlements.

עם ישובי מסחר לאורך החוף.

By the mid-18th century, the English East India Company

עד אמצע המאה ה-18, חברת מזרח הודו האנגלית

emerged as the primary colonial power in India.

עלתה ככוח הקולוניאלי העיקרי בהודו.

The British ruled some provinces directly, and ruled the princely states indirectly.

הבריטים שלטו בכמה מחוזות באופן ישיר, ושלטו בנסיכויות באופן לא ישיר.

Under indirect rule, the princely states remained sovereign

תחת שלטון לא ישיר, הנסיכויות נשארו ריבוניות

but made political and financial concessions to the British.

אבל ויתרו ויתורים פוליטיים וכלכליים לבריטים.

In the 19th century, the British began to categorize Indians by religious identity—

במאה ה-19, הבריטים החלו לקטלג את ההודים לפי זהות דתית --

a gross simplification of the communities in India.

הפשטה כוללנית של הקהילות בהודו.

They counted Hindus as “majorities”

הם החשיבו הינדים כ“רוב”

and all other religious communities as distinct “minorities,”

ואת כל הקהילות הדתיות האחרות כ“מיעוטים” מובחנים,

with Muslims being the largest minority.

עם מוסלמים כמיעוט הגדול ביותר.

Sikhs were considered part of the Hindu community by everyone but themselves.

סיקים נחשבו כחלק מהקהילה ההינדית על ידי כולם חוץ מעצמם.

In elections, people could only vote for candidates

בבחירות, אנשים יכלו להצביע רק למועמדים

of their own religious identification.

מאותה זהות דתית כמוהם.

These practices exaggerated differences,

המנהגים האלה הגבירו את ההבדלים,

sowing distrust between communities that had previously co-existed.

והכניסו חוסר אמון בין קהילות שבעבר חיו בדו-קיום.

The 20th century began with decades of anti-colonial movements,

המאה ה-20 החלה עם עשורים של תנועות אנטי קולוניאליות,

where Indians fought for independence from Britain.

שבהן הודים נלחמו לעצמאות מהבריטים.

In the aftermath of World War II,

אחרי מלחמת העולם השנייה,

under enormous financial strain from the war,

תחת לחץ כלכלי כבד מהמלחמה,

Britain finally caved.

הבריטים לבסוף התקפלו.

Indian political leaders had differing views

למנהיגים פוליטים הודים היו דעות שונות

on what an independent India should look like.

על איך הודו עצמאית צריכה להראות.

Mohandas Gandhi and Jawaharlal Nehru represented the Hindu majority

מוהנדס גאנדי וג’אווהרלל נהרו יצגו את הרוב ההינדי

and wanted one united India.

ורצו לאחד את הודו.

Muhammad Ali Jinnah, who led the Muslim minority,

מוחמד עלי ג’ינה, שהוביל את המיעוט המוסלמי,

thought the rifts created by colonization were too deep to repair.

חשב שהקרעים שיצרה הקולוניזציה היו עמוקים מדי לתיקון.

Jinnah argued for a two nation division

ג’ינה טען לחלוקה לשתי אומות

where Muslims would have a homeland called Pakistan.

שבה למוסלמים תהיה מולדת בשם פקיסטן.

Following riots in 1946 and 1947, the British expedited their retreat,

אחרי מהומות ב-1946 וב-1947, הבריטים האיצו את הנסיגה,

planning Indian independence behind closed doors.

מתכננים את העצמאות ההודית מאחורי דלתיים סגורות.

In June 1947, the British viceroy announced that India

ביוני 1947, המשנה למלך הבריטי הודיע שהודו

would gain independence by August,

תקבל את העצמאות שלה באוגוסט,

and be partitioned into Hindu India and Muslim Pakistan—

ותחולק להודו ההינדית ופקיסטן המוסלמית --

but gave little explanation of how exactly this would happen.

אבל נתן מעט הסברים איך בדיוק זה יתרחש.

Using outdated maps, inaccurate census numbers and minimal knowledge of the land,

בעזרת מפות מיושנות, מפקד אוכלוסין לא מדויק וידע מועט על הארץ,

in a mere five weeks, the Boundary Committee drew a border

תוך חמישה שבועות בלבד, ועדת הגבולות ציירה גבול

dividing three provinces under direct British rule:

שחילק שלושה מחוזות תחת שלטון בריטי ישיר:

Bengal, Punjab, and Assam.

בנגל, פונג’אב ואסאם.

The border took into account where Hindus and Muslims were majorities,

הגבול לקח בחשבון היכן היה רוב מוסלמי והינדי,

but also factors like location and population percentages.

אבל גם גורמים כמו מיקום ואחוזי אוכלוסיה.

So if a Hindu majority area bordered another Hindu majority area,

אז אם אזור עם רוב הינדי גבל באזור אחר עם רוב הינדי,

it would be included in India—

הוא היה נכלל בהודו --

but if a Hindu majority area bordered Muslim majority areas,

אבל אם אזור עם רוב הינדי גבל באזור עם רוב מוסלמי,

it might become part of Pakistan.

הוא אולי היה הופך לחלק מפקיסטן.

Princely states on the border had to choose which of the new nations to join,

נסיכויות על הגבול היו צריכות לבחור לאיזו מדינה חדשה להצטרף,

losing their sovereignty in the process.

תוך כדי איבוד הריבונות שלהן בתהליך.

While the Boundary Committee worked on the new map,

בזמן שוועדת הגבול עבדה על המפות החדשות,

Hindus and Muslims began moving to areas

הינדים ומוסלמים התחילו לעבור לאזורים

where they thought they’d be a part of the religious majority—

שבהם הם חשבו שיהיו חלק מהרוב הדתי --

but they couldn’t be sure.

אבל הם לא היו יכולים להיות בטוחים.

Families divided themselves.

משפחות חילקו את עצמן.

Fearing sexual violence, parents sent young daughters and wives

בפחד מאלימות מינית, הורים שלחו בנות צעירות ונשים

to regions they perceived to be safe.

לאזורים שהם חשבו לבטוחים.

The new map wasn’t revealed until August 17th, 1947—

המפה החדשה לא התגלתה עד 17 באוגוסט 1947 --

two days after independence.

יומיים אחרי העצמאות.

The provinces of Punjab and Bengal became

המחוזות של פונג’אב ובנגל הפכו

the geographically separated East and West Pakistan.

למזרח ולמערב פקיסטן המופרדים גאוגרפית.

The rest became Hindu-majority India.

השאר הפכו להודו עם הרוב ההינדי.

In a period of two years, millions of Hindus and Sikhs living in Pakistan

בתקופה של שנתיים, מליוני הינדים וסיקים שחיו בפקיסטן

left for India,

עזבו להודו,

while Muslims living in India fled villages

בזמן שמוסלמים שחיו בהודו ברחו מכפרים

where their families had lived for centuries.

שבהם המשפחות שלהם חיו במשך מאות שנים.

The cities of Lahore, Delhi, Calcutta, Dhaka, and Karachi

הערים לאהור, דלהי, כלכתה, דאקה וקראצ’י

emptied of old residents and filled with refugees.

התרוקנו מתושבים ותיקים והתמלאו פליטים.

In the power vacuum British forces left behind,

בוואקום הכוח שהכוחות הבריטים השאירו מאחוריהם,

radicalized militias and local groups massacred migrants.

מיליציות רדיקליות וקבוצות מקומיות טבחו במהגרים.

Much of the violence occurred in Punjab, and women bore the brunt of it,

הרבה מהאלימות התרחשה בפונג’אב, ונשים נשאו ברוב האלימות,

suffering rape and mutilation.

כשסבלו אונס והשחתה.

Around 100,000 women were kidnapped and forced to marry their captors.

סביב 100,000 נשים נחטפו ונאלצו להינשא לשוביהן.

The problems created by Partition went far beyond this immediate deadly aftermath.

הבעיות שנוצרו על ידי החלוקה הרחיקו הרבה מעבר לתוצאות הקטלניות המידיות.

Many families who made temporary moves became permanently displaced,

משפחות רבות שעברו באופן זמני הפכו לפליטות קבועות,

and borders continue to be disputed.

וגבולות המשיכו להיות במחלוקת.

In 1971, East Pakistan seceded and became the new country of Bangladesh.

ב-1971, מזרח פקיסטן פרשה והפכה למדינה החדשה בנגלדש.

Meanwhile, the Hindu ruler of Kashmir decided to join India—

בינתיים, השליט ההינדי של קשמיר החליט להצטרף להודו --

a decision that was to be finalized by a public referendum

החלטה שהייתה צריכה להיות מאושרת על ידי משאל עם

of the majority Muslim population.

של רוב מוסלמי באוכלוסיה.

That referendum still hasn't happened as of 2020,

משאל העם עדיין לא התרחש נכון ל-2020,

and India and Pakistan have been warring over Kashmir since 1947.

והודו ופקיסטן נלחמות על קשמיר מאז 1947.

More than 70 years later,

יותר מ-70 שנה לאחר מכן,

the legacies of the Partition remain clear in the subcontinent:

התוצאות של החלוקה נשארו ברורות בתת היבשת:

in its new political formations and in the memories of divided families.

במצב הפוליטי החדש ובזיכרונות של משפחות מופרדות.