Frida Kahlo: The woman behind the legend - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

In 1925,

ב 1925,

Frida Kahlo was on her way home from school in Mexico City

פרידה קאלו היתה בדרכה הביתה מבית הספר במקסיקו סיטי

when the bus she was riding collided with a streetcar.

כשהאוטובוס בו נסעה התנגש בקרונית רחוב.

She suffered near-fatal injuries to her spine, pelvis and hips,

היא סבלה פגיעות כמעט קטלניות לעמוד השדרה שלה, לאגן ולירכיים,

and was bedridden for months afterward.

והיתה רתוקה למיטה במשך חודשים לאחר מכן.

During her recovery,

במהלך השיקום שלה,

she had a special easel attached to her bed

היה לה כן ציור מיוחד מחובר למיטתה

so she could practice painting techniques.

כך שהיא יכלה להתאמן בשיטות ציור.

When she set to work,

כשהיא יצאה לעבוד,

she began to paint the world according to her own singular vision.

היא החלה לצייר את העולם לפי נקודת המבט היחודית שלה.

Over the course of her life,

במהלך חייה,

she would establish herself as the creator and muse behind extraordinary art.

היא מיצבה את עצמה כיוצרת ומוזה של אמנות יוצאת דופן.

Though you may have met Kahlo's gaze before,

למרות שאולי פגשתם את מבטה של קאלו לפני כן,

her work provides an opportunity to see the world through her eyes.

העבודה שלה מספקת הזדמנות לראות את העולם דרך עינייה.

She painted friends and family,

היא ציירה חברים ומשפחה,

still lives and spiritual scenes;

חיים דוממים וסצנות רוחניות;

but it was her mesmerizing self-portraits

אבל אלו היו הפורטרטים העצמיים המרתקים שלה

which first caught the world’s attention.

שתפשו לראשונה את תשומת הלב של העולם.

In an early work,

בעבודתה המוקדמת,

"Self Portrait with Velvet Dress,"

"דיוקן עצמי עם שמלת קטיפה,"

the focus is on her strong brows, facial hair, long neck and formidable stare.

המיקוד הוא על גבותיה החזקות, שיער הפנים, צוואר ארוך ומבט מעורר כבוד.

Such features remained,

כאלה תכונות נשארו,

but Kahlo soon began to present herself in more unusual ways.

אבל קאלו החלה במהרה להציג את עצמה בדרכים פחות רגילות.

For example,

לדוגמה,

"The Broken Column" uses symbolism,

"העמוד השבור" משתמש בסימבוליזם,

religious imagery and a ruptured landscape to reveal her physical and mental state.

דמויות דתיות ופני שטח פעורים כדי לגלות את המצב הפיזי והמנטלי שלה.

In 1928, Kahlo started dating fellow painter Diego Rivera.

ב 1928, קאלו החלה לצאת עם צייר עמית בשם דייגו ריביירה.

They became lifelong partners and cultivated an eccentric celebrity.

הם הפכו לשותפים לחיים וטיפחו סלבריטיות חריגה.

Together, they traveled the world and dedicated themselves to art,

יחד, הם נסעו בעולם והקדישו את עצמם לאמנות,

Communist politics and Mexican nationalism.

פוליטיקה קומוניסטית ולאומנות מקסיקנית.

Kahlo and Rivera shared a deep affinity with Mexicanidad,

קאלו וריביירה חלקו זיקה עמוקה למקסיקנידאד,

a movement which celebrated indigenous culture after the Revolution.

תנועה שחגגה תרבות ילידית אחרי המהפכה.

In her daily life, Kahlo wore traditional Tehuana dress

בחייה היום יומיים, קאלו לבשה שמלת טחואנה מסורתית

and immersed herself in native spirituality.

והקיפה את עצמה ברוחניות ילידית.

And in her work,

ובעבודתה,

she constantly referenced Mexican folk painting,

היא כל הזמן התייחסה לציורי עם מקסיקניים,

incorporating its bright colors

ששלבו את הצבעים הבוהקים

and references to death, religion and nature.

וההתיחסות למוות, דת וטבע.

With her imagery of giant floating flowers,

בשל הדמויות של פרחים ענקיים צפים,

undulating landscapes, transplanted body parts and billowing clouds of demons,

פני שטח גליים, חלקי גוף מושתלים ועננים מתנשאים של שדים,

Kahlo has often been associated with Surrealism.

קאלו הרבה פעמים שוייכה לסוראליזם.

But while surrealists used dreamlike images to explore the unconscious mind,

אבל בעוד סוראליסטים השתמשו בתמונות דמויות חלום כדי לחקור את המוח התת הכרתי,

Kahlo used them to represent her physical body and life experiences.

קאלו השתמשה בהם כדי לייצג את הגוף הפיזי שלה וחוויות החיים.

Two of her most-explored experiences

שתי החוויות הכי נחקרות שלה

were her physical disabilities and her marriage.

היו נכותה ונישואיה.

As a result of the bus accident,

כתוצאה מתאונת האוטובוס שלה,

she experienced life-long health complications

היא חוותה סיבוכים בריאותיים לאורך כל חייה

and endured many hospitalizations.

וסבלה מהרבה אשפוזים.

She often contemplated the physical and psychological effects

בעבודותיה, היא עסקה רבות בהשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות

of disability in her work;

של נכותה;

painting herself in agony,

היא ציירה את עצמה ביגון,

recuperating from operations,

משתקמת מניתוחים,

or including objects such as her back brace and wheelchair.

או כללה עצמים כמו תומך הגב שלה וכיסא הגלגלים.

Meanwhile, her relationship with Rivera was tempestuous,

בינתיים, היחסים שלה עם ריביירה היו סוערים,

marked by infidelity on both sides.

ואופינו בחוסר נאמנות משני הצדדים.

At one point they even divorced,

בנקודה אחת הם אפילו התגרשו,

then remarried a year later.

ואז נשאו מחדש שנה מאוחר יותר.

During this period,

במהלך התקופה הזו,

she painted the double self-portrait "The Two Fridas,"

היא ציירה את הדיוקן העצמי הכפול "שתי הפרידות,"

which speaks to the anguish of loss and a splintered sense of self.

שעסק ביגון האבדן והתחושה המפוצלת של העצמי.

The Frida to the left has a broken heart,

לפרידה משמאל יש לב שבור,

which drips blood onto her old-fashioned Victorian dress.

שנוזל דם לתוך השמלה הויקטוריאנית המיושנת שלה.

She symbolizes a version of the artist who is wounded by the past–

היא מסמלת גרסה של האמנית פצועה מהעבר --

but is also connected by an artery to a second self.

אבל היא גם מחוברת על ידי עורק לעצמי השני.

This Frida is dressed in Tehuana attire–

הפרידה הזו לבושה בבגדי טחואנה --

and although she remembers Diego with the tiny portrait in her hand,

ולמרות שהיא זוכרת את דייגו עם פורטרט זעיר בידה,

her heart remains intact.

ליבה נשאר שלם.

Together, the two suggest a position caught between past and present,

יחד, השתיים מציעות עמדה שלכודה בין עבר להווה,

individuality and dependency.

עצמאות ותלות.

Kahlo died in 1954 at the age of 47.

קאלו מתה ב 1954 בגיל 47.

In the years after her death,

בשנים אחרי מותה,

she experienced a surge in popularity that has lasted to this day.

היא חוותה זינוק בפופולריות שנשארה עד היום.

And although her image has proliferated,

ולמרות שהתמונה שלה התפשטה במהירות,

Kahlo’s body of work

יצירותיה של קאלו

reminds us that there are no simple truths

מזכירות לנו שאין אמיתות פשוטות

about the life, work and legacy of the woman behind the icon.

בנוגע לחיים, עבודה ומורשת של האשה מאחורי הסמל,

Rather, she put multiple versions of her reality on display–

במקום, היא הציגה גרסאות מרובות של המציאות שלה --

and provided us with a few entry-ways into the contents of her soul.

וסיפקה לנו כמה דרכי כניסה לתוכן הנשמה שלה.