Why should you read Charles Dickens? - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

The starving orphan seeking a second helping of gruel.

היתום הרעב מחפש מנה שניה של נזיד.

The spinster wasting away in her tattered wedding dress.

הרווקה הזקנה קמלה בשמלת הכלה המרופטת.

The stone-hearted miser plagued by the ghost of Christmas past.

הרשע בעל לב האבן נרדף על ידי רוח חג המולד של העבר.

More than a century after his death,

יותר ממאה שנה אחרי מותו,

these remain recognizable figures from the work of Charles Dickens.

נותרו דמויות מוכרות אלה מעבודתו של צ'ארלס דיקנס.

So striking is his body of work that it gave rise to its own adjective.

העבודות שלו כל כך יוצאות דופן שהוא הפך לשם תואר בעצמו.

But what are the features of Dickens's writing that make it so special?

אבל מה התכונות של הכתיבה של דיקנס שעושה אותה כל כך מיוחדת?

Dickens’s fiction brims with anticipation

הסיפורת של דיקנס מלאה בציפיה

through brooding settings, plot twists, and mysteries.

דרך רקעים מרחפים, טוויסטים בעלילה, ומסתורין.

These features of his work kept his audience wanting more.

התכונות האלו של עבודתו שמרו על הקהל בציפייה.

When first published, his stories were serialized,

כשפורסמו לראשונה, הסיפורים שלו היו בסדרה,

meaning they were released a few chapters at a time in affordable literary journals

מה שאומר ששחררו כמה פרקים כל פעם בג'ורנלים ספרותיים לא יקרים

and only later reprinted as books.

ורק מאוחר יותר הודפסו כספרים.

This prompted fevered speculation over the cliffhangers

זה גרם לספקולציות בונגע להפסקות המותחות

and revelations he devised.

ולגילויים שהוא העלה במוחו.

Serialization not only made fiction available to a wider audience

הכתיבה בסדרה לא רק הפכה את הסיפורים לזמינים לקהל רחב יותר

and kept them reading,

ושמרה עליהם,

but increased the hype around the author himself.

אלא הגבירה את ההייפ סביב הסופר עצמו.

Dickens became particularly popular for his wit,

דיקנס הפך לפופולרי בעיקר בשל השנינות שלו,

which he poured into quirky characters and satiric scenarios.

אותה שפך לתוך דמויות מוזרות ומצבים סאטיריים.

His characters exhibit the sheer absurdity of human behavior,

הדמויות שלו הציגו את האבסורד המוחלט של ההתנהגות האנושית,

and their names often personify traits or social positions,

ושמותיהם הרבה פעמים הציגו תכונות או מעמדות חברתיים,

like the downtrodden Bob Cratchit,

כמו בוב קראצי'ט המקופח,

the groveling Uriah Heep,

אורייה היפ המתרפס,

and the cheery Septimus Crisparkle.

וספטימוס כריספרקל העליז.

Dickens set these colorful characters against intricate social backdrops,

דיקנס הציב את הדמויות הצבעוניות האלו מול רקעים חברתיים מורכבים,

which mimic the society he lived in.

שחיקו את החברה בה הוא חי.

For instance, he often considered

לדוגמה, הוא הרבה פעמים התייחס

the changes brought about by the Industrial Revolution.

לשינויים שהובאו על ידי המהפכה התעשייתית.

During this period,

במהלך התקופה הזו,

the lower classes experienced sordid working and living conditions.

המעמדות הנמוכים חוו תנאי מחיה ועבודה נוראיים.

Dickens himself experienced this hardship as a child

דיקנס עצמו חווה את הקושי הזה כילד

when he was forced to work in a boot blacking factory

כשהוכרח לעבוד במפעל משחיר נעליים

after his father was sent to debtors' prison.

אחרי שאביו נשלח לכלא לבעלי חוב.

This influenced his depiction of the Marshalsea prison in Little Dorrit,

זה השפיע על תיאורו את כלא מרשלסי בספר דורית הקטנה,

where the titular character cares for her convict father.

שם דורית מטפלת באביה המורשע.

Prisons, orphanages, or slums may seem grim settings for a story,

בתי כלא, בתי יתומים, או משכנות עוני אולי נשמעים כרקע עגום לסיפור,

but they allowed Dickens to shed light

אבל הם אפשרו לדיקנס להאיר

on how his society's most invisible people lived.

על איך האנשים הבלתי נראים של החברה חיו.

In Nicholas Nickleby,

בניקולאס ניקלבי,

Nicholas takes a job with the schoolmaster Wackford Squeers.

ניקולאס עובד אצל יצרן הנעלים ווקפורד סקווירס.

He soon realizes that Squeers is running a scam

הוא מבין במהרה שסקווירס מפעיל תרמית

where he takes unwanted children from their parents for a fee

בה הוא לוקח ילדים לא רצויים מהוריהם עבור סכום

and subjects them to violence and deprivation.

ומכניס אותם לחיי אלימות ומחסור.

Oliver Twist also deals with the plight of children in the care of the state,

אוליבר טוויסט גם מתמודד עם מצוקת הילדים הנמצאים בטיפול המדינה,

illustrating the brutal conditions of the workhouse

ומתאר את התנאים הברוטלייים של כוח העבודה

in which Oliver pleads with Mr. Bumble for food.

בהם אוליבר מתחנן למר באמבל לאוכל.

When he flees to London, he becomes ensnared in a criminal underworld.

כשהוא בורח ללונדון, הוא נלכד בעולם הפשע.

These stories frequently portray Victorian life

הסיפורים האלה הרבה פעמים מתארים את החיים הויקטוריאניים

as grimy, corrupt, and cruel.

כמלוכלכים, מושחתים, ואכזריים.

But Dickens also saw his time as one in which old traditions

אבל דיקנס גם ראה בתקופתו כתקופה בה המסורות הישנות

were fading away.

התפוגגו.

London was becoming the incubator of the modern world

לונדון הפכה לאינקובטור של העולם המודרני

through new patterns in industry, trade, and social mobility.

דרך תבניות חדשות בתעשייה, במסחר ובניידות החברתית.

Dickens's London is therefore a dualistic space:

לונדון של דיקנס היא מקום דו פרצופי בשל כך:

a harsh world that is simultaneously filled with wonder and possibility.

עולם קשה שבאותו זמן מלא בפליאה ובאפשרויות.

For instance, the enigma of Great Expectations

לדוגמה, חידת הספר תקוות גדולות

centers around the potential of Pip,

מתמקדת בפוטנציאל של פיפ,

an orphan plucked from obscurity by an anonymous benefactor

יתום שנקטף מהאלמוניות על ידי תורם אנונימי

and propelled into high society.

ונדחף לחברה הגבוהה.

In his search for purpose,

בחיפושו אחר מטרה,

Pip becomes the victim of other people’s ambitions for him

פיפ הופך לקורבן של מה שאחרים רוצים עבורו

and must negotiate with a shadowy cast of characters.

והוא חייב להתמודד עם אוסף דמויות מפוקפק.

Like many of Dickens’s protagonists,

כמו הרבה גיבורים של דיקנס,

poor Pip's position is constantly destabilized,

העמדה של פיפ המסכן מתערערת כל הזמן,

just one of the reasons why reading Dickens

זו רק אחת הסיבות למה קריאה של דיקנס

is the best of times for the reader,

הופכת לזמנים הטובים ביותר לקורא,

while being the worst of times for his characters.

בעודם הזמנים הקשים ביותר לדמויות שלו.

Dickens typically offered clear resolution by the end of his novels,

דיקנס מציע באופן טיפוסי פתרונות ברורים בסוף ספריו,

– with the exception of The Mystery of Edwin Drood.

חוץ מיוצא הדופן שהוא המסתורין של אדווין דרוד.

The novel details the disappearance of the orphan Edwin under puzzling circumstances.

הסיפור מפרט את ההעלמות של היתום אדווין תחת נסיבות מבלבלות.

However, Dickens died before the novel was finished

עם זאת, דיקנס מת לפני שהסיפור הסתיים

and left no notes resolving the mystery.

ולא השאיר הערות לפתרון התעלומה.

Readers continue to passionately debate over who Dickens intended as the murderer,

קוראים ממשיכים להתדיין בתשוקה בנוגע למי דיקנס התכוון שיהיה הרוצח,

and whether Edwin Drood was even murdered in the first place.

ואם אדווין דרוד אפילו נרצח בכלל.

Throughout many adaptations,

דרך הרבה התאמות,

literary homages,

הומאג'ים ספרותיים,

and the pages of his novels,

ודפי הספרים שלו,

Dickens’s sparkling language and panoramic worldview

השפה הנוצצת של דיקנס וראיית העולם הפנורמית שלו

continue to resonate.

ממשיכים להדהד.

Today, the adjective Dickensian

היום, שם התואר דיקנסי

often implies squalid working or living conditions.

הרבה פעמים מתייחס לעבודות ותנאי מחיה מלוכלכים.

But to describe a novel as Dickensian is typically high praise,

אבל לתאר סיפור כדיקנזי זה בדרך כלל מחמאה גבוהה,

as it suggests a story in which true adventure and discovery

מאחר והוא מציע סיפור בו הרפתקאות אמיתיות וגילויים

occur in the most unexpected places.

מתרחשים במקומות הכי לא צפויים.

Although he often explored bleak material,

למרות שהוא עסק בחומרים עגומים לעיתים קרובות,

Dickens’s piercing wit never failed to find light in the darkest corners.

פקחותו של דיקנס תמיד גילתה אור בפינות הכי חשוכות.