George Papandreou: Imagine a European democracy without borders

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: yael ring מבקר: Ido Dekkers

This will not be a speech

זה לא הולך להיות נאום

like any one I have ever given.

כמו כל נאום אחר שנתתי בעבר

I will talk to you today about

אני אדבר אתכם היום על

the failure of leadership in global politics

כישלון ההנהגה בפוליטיקה העולמית

and in our globalizing economy.

ובכלכלה הגלובלית שלנו.

And I won't provide some feel-good, ready-made solutions.

ואני לא אתן פתרונות מוכנים, שיתנו לנו הרגשה טובה.

But I will in the end urge you

אבל בסוף אני אדחק בכם

to rethink, actually take risks, and get involved

לחשוב מחדש, ממש לקחת סיכונים, ולהיות מעורבים

in what I see as a global evolution

במה שאני רואה כהתפתחות הגלובלית

of democracy.

של הדמוקרטיה.

Failure of leadership.

כישלון ההנהגה.

What is the failure of leadership today?

מהו הכישלון של ההנהגה כיום?

And why is our democracy not working?

ומדוע הדמוקרטיה שלנו לא פועלת?

Well, I believe that the failure of leadership is the fact

ובכן, אני מאמין שהכישלון של ההנהגה הוא העובדה

that we have taken you out of the process.

שהוצאנו אתכם מחוץ לתהליך.

So let me, from my personal experiences,

אז תרשו לי, מניסיוני האישי,

give you an insight, so that you can step back

לתת לכם נקודת מבט, כך שתוכלו לקחת צעד אחורה

and maybe understand why it is so difficult to cope

ואולי להבין מדוע זה כל כך קשה להתמודד

with the challenges of today and why politics

עם האתגרים כיום ומדוע הפוליטיקה

is going down a blind alley.

נמצאת בדרכה למבוי סתום.

Let's start from the beginning.

בא נתחיל בהתחלה.

Let's start from democracy.

בא נתחיל מדמוקרטיה.

Well, if you go back to the Ancient Greeks,

ובכן, אם נחזור ליוון עתיקה

it was a revelation, a discovery,

זה היה בגדר התגלות, גילוי,

that we had the potential, together,

שהיה לנו את הפוטנציאל, יחד,

to be masters of our own fate,

להיות אדונים לגורל שלנו,

to be able to examine, to learn, to imagine,

להיות מסוגלים לבחון, ללמוד, לדמיין,

and then to design a better life.

ואז לתכנן חיים טובים יותר.

And democracy was the political innovation

ודמוקרטיה היתה ההמצאה הפוליטית

which protected this freedom,

שהגנה על החירות הזאת,

because we were liberated from fear

כיוון שהיינו משוחררים מפחד

so that our minds in fact,

כך שמוחנו למעשה,

whether they be despots or dogmas,

בין אם היה תחת עריצים או דוגמות,

could be the protagonists.

היה יכול להיות הדמות הראשית הקובעת.

Democracy was the political innovation that allowed us

דמוקרטיה היתה ההמצאה הפוליטית שאפשרה לנו

to limit the power, whether it was of tyrants

להגביל את הכוח, בין אם זה של עריצים

or of high priests,

או של אנשי דת,

their natural tendency to maximize power and wealth.

את הנטיה הטבעית שלהם למקסם את הכוח והעושר.

Well, I first began to understand this

ובכן, אני התחלתי להבין את זה

when I was 14 years old.

כשהייתי בן 14

I used to, to try to avoid homework,

נהגתי, כדי לנסות להימנע מלעשות שיעורי בית,

sneak down to the living room and listen to my parents

להתחמק לסלון ולהקשיב להורים שלי

and their friends debate heatedly.

מתווכחים עם החברים שלהם בלהט.

You see, then Greece was

אתם רואים, יוון היתה אז

under control of a very powerful establishment

תחת השלטון של ממסד חזק מאוד

which was strangling the country,

שחנק את המדינה,

and my father was heading a promising movement

ואבא שלי עמד בראש תנועה מבטיחה

to reimagine Greece, to imagine a Greece

שרצתה לדמיין מחדש את יוון, לדמיין יוון

where freedom reigned and where, maybe,

בה החופש שלט והיכן, שאולי,

the people, the citizens, could actually rule their own country.

האנשים, האזרחים, יכלו למעשה לשלוט על המדינה שלהם.

I used to join him in many of the campaigns,

נהגתי להצטרף אליו לקמפיינים רבים,

and you can see me here next to him.

ואתם יכולים לראות אותי כאן לידו.

I'm the younger one there, to the side.

אני הצעיר מבין החבורה, בצד.

You may not recognize me because

אתם אולי לא מזהים אותי כיוון

I used to part my hair differently there.

שנהגתי לסרק את השיער שלי באופן שונה אז.

(Laughter)

(צחוק)

So in 1967, elections were coming,

אז ב 1967, הבחירות התקרבו,

things were going well in the campaign,

הקמפיין התנהל בצורה יפה,

the house was electric.

הבית היה מלא אנרגיה.

We really could sense that there was going to be

באמת יכולנו להרגיש שעמד להתרחש

a major progressive change in Greece.

שינוי פרוגרסיבי מהותי ביוון.

Then one night, military trucks drive up to our house.

ואז לילה אחד, משאיות צבאיות עצרו מחוץ לבית שלנו.

Soldiers storm the door.

חיילים פרצו את הדלת.

They find me up on the top terrace.

הם מצאו אותי בקומה העליונה.

A sergeant comes up to me with a machine gun,

סמל בא אלי עם מקלע,

puts it to my head, and says,

מכוון אותו לראש שלי, ואומר,

"Tell me where your father is or I will kill you."

"גלה לי איפה אבא שלך נמצא או שאני אהרוג אותך".

My father, hiding nearby, reveals himself,

אבא שלי, שהתחבא ליד, יצא החוצה.

and was summarily taken to prison.

ומיד נלקח לבית הכלא.

Well, we survived, but democracy did not.

ובכן, אנחנו שרדנו, אבל הדמוקרטיה לא.

Seven brutal years of dictatorship

שבע שנים ברוטליות של עריצות

which we spent in exile.

שאותן בילינו בגלות.

Now, today, our democracies are again

היום, הדמוקרטיות שלנו שוב

facing a moment of truth.

מתמודדות עם רגע האמת.

Let me tell you a story.

תרשו לי לספר לכם סיפור.

Sunday evening,

ערב יום ראשון,

Brussels, April 2010.

בריסל, אפריל 2010.

I'm sitting with my counterparts in the European Union.

אני יושב עם עמיתי באיחוד האירופאי,

I had just been elected prime minister,

בדיוק נבחרתי כראש הממשלה,

but I had the unhappy privilege of revealing a truth

אבל נפלה בחלקי הזכות העגומה של גילוי האמת

that our deficit was not 6 percent,

שהגירעון שלנו לא היה ששה אחוזים,

as had been officially reported only a few days earlier

כפי שדווח רשמית רק מספר ימים קודם לכן

before the elections by the previous government,

לפני הבחירות, על ידי הממשלה הקודמת.

but actually 15.6 percent.

אלא 15,6 אחוזים למעשה.

But the deficit was only the symptom

אבל הגירעון היה רק הסימפטום

of much deeper problems that Greece was facing,

של בעיות הרבה יותר עמוקות שיוון התמודדה אתן,

and I had been elected on a mandate, a mission, actually,

ואני נבחרתי על המנדט, משימה, למעשה

to tackle these problems,

להתמודד עם אותן בעיות,

whether it was lack of transparency

בין אם היה זה חוסר השקיפות

and accountability in governance,

ולקיחת האחריות בממשל,

or whether it was a clientelistic state

או בין אם היה זה מדינה תלויה באחרים

offering favors to the powerful -- tax avoidance

המציעה טובות הנאה לבעלי הכוח - פטור ממסים

abetted and aided by a global tax evasion system,

בסיוע מערכת העלמת מס גלובלית,

politics and media captured by special interests.

הפוליטיקה והמדיה קשורות יחד על ידי אינטרסים משותפים.

But despite our electoral mandate,

אבל למרות המנדט האלקטורלי שלנו,

the markets mistrusted us.

השווקים לא בטחו בנו.

Our borrowing costs were skyrocketing,

עלויות ההלוואות שלנו נסקו,

and we were facing possible default.

ועמדנו בפני כישלון אפשרי.

So I went to Brussels on a mission

אז נסעתי לבריסל במשימה

to make the case for a united European response,

להציג את קריאתי לתגובה אירופאית מאוחדת,

one that would calm the markets and give us the time

כזו שתרגיע את השווקים ותתן לנו את הזמן

to make the necessary reforms.

לבצע את הרפורמות הדרושות.

But time we didn't get.

אבל לא קיבלנו זמן.

Picture yourselves around the table in Brussels.

דמיינו את עצמכם ליד השולחן בבריסל.

Negotiations are difficult, the tensions are high,

המשא ומתן הוא קשה, המתח בשיאו,

progress is slow, and then, 10 minutes to 2,

ההתקדמות איטית, ואז, 10 דקות לפני השעה 2,

a prime minister shouts out,

ראש ממשלה קורא בקול,

"We have to finish in 10 minutes."

"אנחנו צריכים לסיים בעוד 10 דקות".

I said, "Why? These are important decisions.

אמרתי, "למה? אלו החלטות חשובות.

Let's deliberate a little bit longer."

בא נמשיך בדיון עוד קצת".

Another prime minister comes in and says,

עוד ראש ממשלה נכנס ואומר,

"No, we have to have an agreement now,

"לא, אנחנו צריכים לסגור על הסכם עכשיו,

because in 10 minutes,

בגלל שבעוד 10 דקות,

the markets are opening up in Japan,

השווקים נפתחים ביפן,

and there will be havoc in the global economy."

והולך להיות בלגן בכלכלה העולמית".

We quickly came to a decision in those 10 minutes.

הגענו להחלטה מהירה באותן 10 דקות.

This time it was not the military,

הפעם זה לא היה הצבא,

but the markets, that put a gun to our collective heads.

אלא השווקים, שהצמידו רובה לראש הקולקטיבי שלנו.

What followed were the most difficult decisions in my life,

מה שהתרחש אחר כך היו ההחלטות הקשות ביותר שביצעתי בחיי,

painful to me, painful to my countrymen,

קשות לי, קשות לבני ארצי,

imposing cuts, austerity,

הצבת קיצוצים, משטר צנע,

often on those not to blame for the crisis.

לרוב על אלה שאינם אשמים במשבר.

With these sacrifices, Greece did avoid bankruptcy

בעזרת קורבנות אלה, יוון הצליחה להמנע מפשיטת רגל

and the eurozone avoided a collapse.

וגוש האירו נמנע מהתפרקות.

Greece, yes, triggered the Euro crisis,

יוון, כן, היתה הגורם למשבר האירו

and some people blame me for pulling the trigger.

ויש אנשים שמאשימים אותי בלחיצה על ההדק.

But I think today that most would agree

אבל אני חושב היום שהרוב יסכימו

that Greece was only a symptom

שיוון היתה רק הסימפטום

of much deeper structural problems in the eurozone,

לבעיות מבניות עמוקות יותר בגוש האירו,

vulnerabilities in the wider global economic system,

אזורי חולשה במערכת הכלכלית הגלובלית הרחבה יותר

vulnerabilities of our democracies.

אזורי חולשה של הדמוקרטיות שלנו.

Our democracies are trapped by systems too big to fail,

הדמוקרטיות שלנו כלואות בתוך מערכות גדולות מדי מכדי שיכשלו,

or, more accurately, too big to control.

או, אם נדייק, גדולות מדי מכדי לשלוט בהן.

Our democracies are weakened in the global economy

הדמוקרטיות שלנו מוחלשות בכלכלה הגלובלית

with players that can evade laws, evade taxes,

יחד עם שחקנים שיכולים להתחמק מחוקים, להתחמק ממסים,

evade environmental or labor standards.

להתחמק מסטנדרטים של איכות הסביבה או חוקי עבודה.

Our democracies are undermined

הדמוקרטיות שלנו מעורערות

by the growing inequality

על ידי חוסר השוויון הגדל

and the growing concentration of power and wealth,

והריכוזיות ההולכת וגדלה של כוח ועושר,

lobbies, corruption, the speed of the markets

לובים, שחיתות ומהירות השווקים

or simply the fact that we sometimes fear an impending disaster,

או פשוט העובדה שאנחנו לפעמים מפחדים מאסון קרב

have constrained our democracies,

הגבילו את הדמוקרטיות שלנו

and they have constrained our capacity

והגבילו את היכולת שלנו

to imagine and actually use the potential, your potential,

לדמיין וממש להשתמש בפוטנציאל, הפוטנציאל שלכם,

in finding solutions.

במציאת פתרונות.

Greece, you see, was only a preview

יוון, אתם רואים, היתה רק קדימון

of what is in store for us all.

למה שמחכה לכולנו.

I, overly optimistically, had hoped

אני, כאופטימי נצחי, קיוויתי

that this crisis was an opportunity for Greece, for Europe,

שהמשבר היה הזדמנות עבור יוון, עבור אירופה,

for the world, to make radical democratic transformations

עבור העולם, לבצע שינויים דמוקרטיים רדיקליים

in our institutions.

במוסדות שלנו.

Instead, I had a very humbling experience.

במקום, עברתי חוויה משפילה מאוד.

In Brussels, when we tried desperately again and again

בבריסל, כשניסינו באופן נואש שוב ושוב

to find common solutions,

למצוא פתרונות משותפים,

I realized that not one, not one of us,

נוכחתי לדעת שאף אחד, אף אחד מאתנו,

had ever dealt with a similar crisis.

מעולם לא התמודד עם משבר דומה.

But worse, we were trapped by our collective ignorance.

וגרוע מזה, אנחנו היינו כלואים בתוך הבורות הקולקטיבית שלנו.

We were led by our fears.

הובלנו באמצעות הפחדים שלנו.

And our fears led to a blind faith

והפחדים שלנו הובילו לאמונה עיוורת

in the orthodoxy of austerity.

בשמרנות שבצנע.

Instead of reaching out to the common

במקום לשאוף לחכמה

or the collective wisdom in our societies,

המשותפת או הקולקטיבית בחברות שלנו,

investing in it to find more creative solutions,

להשקיע בה כדי למצוא פתרונות יותר יצירתיים,

we reverted to political posturing.

נסוגנו להעמדת פנים פוליטית.

And then we were surprised when every

ואז הופתענו כאשר כל

ad hoc new measure didn't bring an end to the crisis,

גזירת אד הוק חדשה לא הביאה לסיום המשבר,

and of course that made it very easy

וכמובן מצב זה הקל

to look for a whipping boy

על הפניה לחיפוש אחר שעיר לעזאזל

for our collective European failure,

עבור הכישלון האירופאי הקולקטיבי,

and of course that was Greece.

וכמובן זאת היתה יוון.

Those profligate, idle, ouzo-swilling, Zorba-dancing Greeks,

היוונים המופקרים, הבטלנים, שתייני האוזו, רוקדי הזורבה,

they are the problem. Punish them!

הם הבעיה, יש להעניש אותם!

Well, a convenient but unfounded stereotype

ובכן, סטריאוטיפ נוח אבל בלתי מבוסס

that sometimes hurt even more than austerity itself.

שלפעמים כואב יותר ממשטר הצנע עצמו.

But let me warn you, this is not just about Greece.

אבל הרשו לי להזהיר אתכם, לא מדובר כאן רק ביוון.

This could be the pattern

יכול להיות כאן דפוס

that leaders follow again and again

שמנהיגים עוקבים אחריו שוב ושוב

when we deal with these complex, cross-border problems,

כאשר אנו עוסקים בבעיות המורכבות, וחוצות הגבולות האלה

whether it's climate change, whether it's migration,

בין אם מדובר בשינויי מזג אויר, בין אם מדובר בהגירה,

whether it's the financial system.

בין אם מדובר במערכת הפיננסית.

That is, abandoning our collective power

והוא, נטישת הכוח הקולקטיבי שלנו

to imagine our potential,

על מנת לדמיין את הפוטנציאל שלנו,

falling victims to our fears, our stereotypes, our dogmas,

נפילת קורבן לפחדים שלנו, לסטריאוטיפים שלנו, לדוגמות שלנו,

taking our citizens out of the process

הוצאת האזרחים שלנו מתוך התהליך

rather than building the process around our citizens.

ולא בניית התהליך סביב האזרחים שלנו.

And doing so will only test the faith

ובצורה זו נבחן את האמונה

of our citizens, of our peoples, even more

של האזרחים שלנו, העם שלנו, עוד יותר

in the democratic process.

בתהליך הדמוקרטי.

It's no wonder that many political leaders,

אין פלא שמנהיגים פוליטיים רבים,

and I don't exclude myself,

ואני איני מוציא את עצמי מן הכלל,

have lost the trust of our people.

איבדו את האמון של העם שלהם.

When riot police have to protect parliaments,

כשהמשטרה צריכה להגן על הפרלמנטים,

a scene which is increasingly common around the world,

מחזה שהופך להיות יותר ויותר נפוץ ברחבי העולם,

then there's something deeply wrong with our democracies.

אזי ישנה בעיה עמוקה מאוד עם הדמוקרטיות שלנו.

That's why I called for a referendum to have the Greek people

זאת הסיבה בגללה קראתי למשאל עם שהעם היווני

own and decide on the terms of the rescue package.

ייטול את האחריות ויחליט על תנאי חבילת הסיוע.

My European counterparts, some of them, at least,

עמיתי האירופאיים, חלקם לפחות,

said, "You can't do this.

אמרו: "אתה לא יכול לעשות את זה.

There will be havoc in the markets again."

השווקים יכנסו לבלאגן שוב".

I said, "We need to, before we restore confidence in the markets,

אמרתי, "אנחנו חייבים, לפני שנחזיר את האמון בשווקים,

we need to restore confidence and trust amongst our people."

אנו חייבים להחזיר את האמון והביטחון בתוך העם שלנו".

Since leaving office, I have had time to reflect.

מאז שפרשתי מתפקידי, היה לי זמן לחשוב.

We have weathered the storm, in Greece and in Europe,

שרדנו את הסערה, ביוון ובאירופה,

but we remain challenged.

אבל אנחנו עדיין נמצאים בהתמודדות.

If politics is the power to imagine and use our potential,

אם הפוליטיקה היא הכוח לדמיין ולהשתמש בפוטנציאל שלנו,

well then 60-percent youth unemployment in Greece,

אזי 60 אחוזים של אבטלת צעירים ביוון,

and in other countries, certainly is a lack of imagination

ובמדינות אחרות, היא בוודאי חוסר בדימיון

if not a lack of compassion.

אם לא חוסר בחמלה.

So far, we've thrown economics at the problem,

עד כה, השתמשנו בכלכלה כדי לפתור את הבעיה,

actually mostly austerity,

בעצם, בעיקר במשטר צנע,

and certainly we could have designed alternatives,

וכמובן שיכולנו לחשוב על אלטרנטיבות,

a different strategy, a green stimulus for green jobs,

אסטרטגיה שונה, תמריץ ירוק ליצירת עבודות ירוקות,

or mutualized debt, Eurobonds which would

או חובות הדדים, אגרות חוב אירופאיות

support countries in need from market pressures,

שיספקו תמיכה למדינות הזקוקות לסיוע מול לחצי שווקים,

these would have been much more viable alternatives.

אלו יכלו להיות אלטרנטיביות יותר ברות השגה.

Yet I have come to believe that the problem is not so much

ועדיין, הגעתי למסקנה שהבעיה אינה טמונה ממש

one of economics as it is one of democracy.

בכלכלה כמו שהיא נמצאת בדמוקרטיה.

So let's try something else.

אז בא ננסה משהו שונה.

Let's see how we can bring people back to the process.

בא נראה איך אנחנו יכולים להחזיר את האנשים לתהליך.

Let's throw democracy at the problem.

בא נשתמש בדמוקרטיה לפתרון הבעיה.

Again, the Ancient Greeks, with all their shortcomings,

שוב, היוונים העתיקים, עם כל המגבלות שלהם,

believed in the wisdom of the crowd

האמינו בחכמתו של הקהל

at their best moments. In people we trust.

בשעותיו הטובות ביותר. באנשים אנו בוטחים.

Democracy could not work without the citizens

דמוקרטיה לא יכלה להתקיים ללא האזרחים

deliberating, debating, taking on public responsibilities

שיתווכחו, ידונו, וייטלו אחריות ציבורית

for public affairs.

לנושאים ציבוריים.

Average citizens often were chosen for citizen juries

האזרחים הממוצעים לרוב נבחרו לשמש כחבר מושבעים אזרחי

to decide on critical matters of the day.

שיחליט על נושאים חשובים על סדר היום.

Science, theater, research, philosophy,

מדע, תאטרון, מחקר, פילוסופיה.

games of the mind and the body,

משחקי מחשבה וגוף,

they were daily exercises.

הם היו תרגילים יום יומיים.

Actually they were an education for participation,

למעשה הם היוו חינוך עבור השתתפות,

for the potential, for growing the potential of our citizens.

עבור הפוטנציאל, להצמחת הפוטנציאל של האזרחים שלנו.

And those who shunned politics, well, they were idiots.

ואלו שהחרימו את הפוליטיקה, ובכן, הם היו אידיוטים.

You see, in Ancient Greece, in ancient Athens,

אתם רואים, ביוון העתיקה, באתונה העתיקה,

that term originated there.

המונח נוצר שם.

"Idiot" comes from the root "idio," oneself.

"אידיוט" בא מהשורש "אידיו", עצמו.

A person who is self-centered, secluded, excluded,

אדם המרוכז בעצמו, מנותק, מבודד,

someone who doesn't participate or even examine public affairs.

מישהו שאינו משתתף או אפילו בוחן את תחומי העניין הציבוריים.

And participation took place in the agora, the agora having two meanings,

וההשתתפות התרחשה באגרא, לאגרא היו שתי משמעויות,

both a marketplace and a place where there was political deliberation.

כשוק ומקום בו התרחשו הדיונים הפוליטיים.

You see, markets and politics then were one, unified,

אתם רואים, השווקים והפוליטיקה אז היו אחד, מאוחדים,

accessible, transparent, because they gave power to the people.

נגישים, שקופים, כיוון שהם העניקו כוח לאנשים.

They serve the demos, democracy.

הם שימשו את הדימוס (עם ביוונית), דמוקרטיה.

Above government, above markets

מעל לממשלה, מעל לשווקים

was the direct rule of the people.

היה השלטון הישיר של העם.

Today we have globalized the markets

היום השווקים הפכו להיות גלובליים

but we have not globalized our democratic institutions.

אבל המוסדות הגלובליים לא הפכו להיות גלובליים.

So our politicians are limited to local politics,

אז הפוליטיקאים שלנו מוגבלים לפוליטיקה המקומית,

while our citizens, even though they see a great potential,

בעוד שהאזרחים שלנו, אפילו שהם בעלי פוטנציאל גדול,

are prey to forces beyond their control.

הנם טרף לכוחות שמעבר לשליטתם.

So how then do we reunite the two halves of the agora?

אז איך נוכל אם כן לאחד את שני חלקי האגרה?

How do we democratize globalization?

איך נוכל להפוך את הגלובליזציה לדמוקרטית?

And I'm not talking about the necessary reforms

ואני לא מדבר על השינויים הדרושים

of the United Nations or the G20.

מצד האו"ם או הG20.

I'm talking about, how do we secure the space,

אני מדבר על איך אנו יכולים לשמר את המרחב,

the demos, the platform of values,

הדימוס, מערכת הערכים,

so that we can tap into all of your potential?

כך שנוכל להתחבר לכל הפוטנציאל שלכם?

Well, this is exactly where I think Europe fits in.

ובכן, כאן בדיוק המקום בו אני חושב שאירופה נכנסת.

Europe, despite its recent failures,

אירופה, למרות הכישלונות האחרונים שלה,

is the world's most successful cross-border peace experiment.

היא הניסוי הכי מוצלח של שלום חוצה גבולות בעולם.

So let's see if it can't be an experiment

אז בא נראה אם היא תוכל גם להיות ניסוי

in global democracy, a new kind of democracy.

בדמוקרטיה גלובלית, סוג חדש של דמוקרטיה.

Let's see if we can't design a European agora,

בא נראה אם אנחנו יכולים להתוות אגרא אירופאית.

not simply for products and services,

לא רק עבור מוצרים ושירותים,

but for our citizens, where they can work together,

אלא עבור האזרחים שלנו, בה הם יכולים לעבוד יחד,

deliberate, learn from each other,

להתדיין, ללמוד זה מזה,

exchange between art and cultures,

דו שיח בין אמנות ותרבויות,

where they can come up with creative solutions.

בו הם יכולים להעלות פתרונות יצירתיים.

Let's imagine that European citizens

בא נדמיין שאזרחים אירופאים

actually have the power to vote directly

יהיו בעלי הכוח להצביע ישירות

for a European president,

עבור נשיא אירופאי,

or citizen juries chosen by lottery

או חבר מושבעים שיבחר בהגרלה

which can deliberate on critical and controversial issues,

שיוכל לדון בנושאים קריטיים ומעוררי מחלוקת,

a European-wide referendum where our citizens,

משאל עם כלל אירופאי בו האזרחים שלנו,

as the lawmakers, vote on future treaties.

כמחוקקים, יצביעו על הסכמים עתידיים.

And here's an idea:

והנה רעיון:

Why not have the first truly European citizens

מדוע שהאזרחים האירופאים האמיתים הראשונים

by giving our immigrants,

במקום לתת למהגרים שלנו,

not Greek or German or Swedish citizenship,

לא אזרחות יוונית, גרמנית או שבדית,

but a European citizenship?

אלא אזרחות אירופאית?

And make sure we actually empower

וכך נוודא שאנחנו למעשה מעצימים

the unemployed by giving them a voucher scholarship

את המובטלים באמצעות מתן אופציות למלגה

where they can choose to study anywhere in Europe.

בהן הם יכולים להשתמש בכל מקום באירופה.

Where our common identity is democracy,

היכן שהזהות המשותפת שלנו היא דמוקרטיה,

where our education is through participation,

היכן שהחינוך שלנו הוא באמצעות השתתפות,

and where participation builds trust

והיכן שההשתתפות בונה אמון

and solidarity rather than exclusion and xenophobia.

וסולידריות ולא הדרה וקסנופוביה (פחד מזרים).

Europe of and by the people,

אירופה של ועבור האנשים,

a Europe, an experiment in deepening and widening

אירופה, ניסוי בהעמקת והרחבת

democracy beyond borders.

הדמוקרטיה מעבר לגבולות.

Now, some might accuse me of being naive,

כעת, יש שיאשימו אותי בנאיביות,

putting my faith in the power and the wisdom of the people.

בכך שאני סומך על הכוח והחכמה של האנשים.

Well, after decades in politics, I am also a pragmatist.

ובכן, לאחר עשרות שנים בפוליטיקה, אני גם פרגמטי.

Believe me, I have been,

תאמינו לי, הייתי,

I am, part of today's political system,

ואני עדיין חלק מהמערכת הפוליטית של היום

and I know things must change.

ואני יודע שהמצב חייב להשתנות.

We must revive politics as the power to imagine,

אנו חייבים להחיות את הפוליטיקה ככוח לדמיין,

reimagine, and redesign for a better world.

לדמיין מחדש, ולעצב מחדש עבור עולם טוב יותר.

But I also know that this disruptive force of change

אבל אני גם יודע שהכוח המשבש הזה של שינוי

won't be driven by the politics of today.

לא יבוא מצד הפוליטיקה הקיימת.

The revival of democratic politics

ההחייאה של הפוליטיקה הדמוקרטית

will come from you, and I mean all of you.

יבוא מכם, ואני מתכוון לכל אחד מכם.

Everyone who participates in this global exchange of ideas,

כל מי שמשתתף בחילוף הרעיונות הגלובלי הזה,

whether it's here in this room

בין אם אתם כאן בחדר

or just outside this room

או נמצאים מחוץ לחדר

or online or locally, where everybody lives,

או באינטרנט או באזור, איפה שכולם חיים,

everyone who stands up to injustice and inequality,

כל מי שמתנגד לחוסר צדק וחוסר שוויון,

everybody who stands up to those who preach

כל מי שמתנגד לאלו שקוראים

racism rather than empathy,

לגזענות ולא לאמפתיה,

dogma rather than critical thinking,

לדוקטרינה ולא לחשיבה ביקורתית,

technocracy rather than democracy,

לטכנוקרטיה ולא לדמוקרטיה,

everyone who stands up to the unchecked power,

כל מי שמתנגד לכוח ללא מגבלות,

whether it's authoritarian leaders,

בין אם אלה מנהיגים סמכותיים,

plutocrats hiding their assets in tax havens,

פלוטוקרטיים המחביאים את הנכסים שלהם בהעלמות מס,

or powerful lobbies protecting the powerful few.

או לובים כוחניים המגנים על בעלי הכוח המעטים.

It is in their interest that all of us are idiots.

האינטרס שלהם הוא שכולנו נהיה אדיוטים.

Let's not be.

בא לא נהיה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: You seem to describe a political leadership

ברונו גיוסאני: נראה שאתה מתאר מנהיגות פוליטית

that is kind of unprepared

שהינה די לא מוכנה

and a prisoner of the whims of the financial markets,

והיא שבויה בגחמותיהם של השווקים הפיננסיים,

and that scene in Brussels that you describe, to me,

והסצנה בבריסל שתיארת, עבורי,

as a citizen, is terrifying.

כאזרח, היא מפחידה.

Help us understand how you felt after the decision.

עזור לנו להבין כיצד הרגשת לאחר ההחלטה.

It was not a good decision, clearly,

זאת לא היתה החלטה טובה, בבירור.

but how do you feel after that, not as the prime minister,

אבל איך אתה מרגיש לאחר מכן, לא כראש הממשלה,

but as George?

אלא כג'ורג'?

George Papandreou: Well, obviously there were constraints

ג'ורג' פפנדראו: ובכן, ברור שהיו מגבלות

which didn't allow me or others to make

שלא אפשרו לי או לאחרים לבצע

the types of decisions we would have wanted,

את סוג ההחלטות שרצינו.

and obviously I had hoped that we would have the time

וברור שקיוויתי שיהיה לנו את הזמן

to make the reforms which would have dealt

לבצע את הרפורמות שהיו מתמודדות

with the deficit rather than trying to cut the deficit

עם הגרעון ולא מקטינות את הגרעון

which was the symptom of the problem.

שהיה הסימפטום של הבעיה.

And that hurt. That hurt because that, first of all,

וזה כאב. זה כאב בגלל שזה, ראשית כל,

hurt the younger generation, and not only,

פגע בדור הצעיר, ולא רק,

many of them are demonstrating outside,

רבים מהם מפגינים בחוץ,

but I think this is one of our problems.

אבל אני חושב שזוהי אחת מהבעיות שלנו.

When we face these crises, we have kept the potential,

כשאנו מתמודדים עם המשברים האלה, אנחנו מוציאים את הפוטנציאל,

the huge potential of our society out of this process,

הפוטנציאל העצום של החברה שלנו מחוץ לתהליך,

and we are closing in on ourselves in politics,

ואנחנו סוגרים על עצמנו בפוליטיקה,

and I think we need to change that, to really find

ואני חושב שאנחנו צריכים לשנות את זה, באמת למצוא

new participatory ways using the great capabilities

דרכי השתתפות חדשות המנצלות את היכולות הגדולות

that now exist even in technology but not only in technology,

הקיימות כיום אפילו בטכנולוגיה אבל לא רק בטכנולוגיה,

the minds that we have, and I think we can find solutions

המוחות שיש לנו, ואני חושב שאנחנו יכולים למצוא פתרונות

which are much better, but we have to be open.

הרבה יותר טובים, אבל אנחנו חייבים להיות פתוחים.

BG: You seem to suggest that the way forward

גיוסאני: נראה שאתה מציע שהדרך להתקדם

is more Europe, and that is not to be an easy discourse

היא יותר אירופה, וזוהי אינה גישה קלה

right now in most European countries.

כרגע ברוב המדינות האירופאיות.

It's rather the other way -- more closed borders

נראה שהגישה היא הפוכה - יותר של סגירת גבולות

and less cooperation and maybe even stepping out

ופחות שיתוף פעולה ואולי אפילו התנתקות

of some of the different parts of the European construction.

מחלק מהאגפים השונים של המבנה האירופאי.

How do you reconcile that?

איך אתה מגשר על כך?

GP: Well, I think one of the worst things that happened

פפנדראו: ובכן, אני חושב שאחד הדברים הכי גרועים שקרו

during this crisis is that we started a blame game.

במהלך המשבר הזה היה שהתחלנו במשחק ההאשמות.

And the fundamental idea of Europe is that

והרעיון הבסיסי של אירופה הוא

we can cooperate beyond borders,

שאנחנו יכולים לשתף פעולה מעבר לגבולות,

go beyond our conflicts and work together.

לצאת מעבר לקונפליקטים שלנו ולעבוד יחד.

And the paradox is that, because we have this blame game,

והפרדוקס הוא שבגלל שיש לנו את משחק ההאשמות הזה,

we have less the potential to convince our citizens

יש לנו פחות פוטנציאל לשכנע את האזרחים שלנו

that we should work together,

שעלינו לעבוד יחד,

while now is the time when we really need

בעוד שעכשיו זה הזמן בו אנחנו באמת צריכים

to bring our powers together.

לאחד את הכוחות שלנו יחד.

Now, more Europe for me is not simply

עכשיו, יותר אירופה עבורי זה לא פשוט

giving more power to Brussels.

לתת יותר כוח לבריסל.

It is actually giving more power to the citizens of Europe,

זה למעשה מתן יותר כוח לאזרחים של אירופה,

that is, really making Europe a project of the people.

כלומר, באמת להפוך את אירופה לפרויקט של העם.

So that, I think, would be a way to answer

אז זאת, אני חושב, תהיה הדרך לתת מענה

some of the fears that we have in our society.

לחלק מהפחדים שיש לנו בחברה שלנו.

BG: George, thank you for coming to TED.

גיוסאני: ג'ורג', תודה לך שבאת לTED.

GP: Thank you very much.BG: Thank you.(Applause)

פפנדראו: תודה רבה. גיוסאני: תודה רבה (מחיאות כפיים)