Pawan Sinha on how brains learn to see

מתרגם: Yana Zhivin מבקר: Sigal Tifferet

If you are a blind child in India,

אם אתה ילד עיוור בהודו,

you will very likely have to contend with

רוב הסיכויים שתצטרך להתמודד עם

at least two big pieces of bad news.

לפחות שתי חדשות רעות.

The first bad news

החדשה הרעה ראשונה

is that the chances of getting treatment

היא שהסיכוי לקבל טיפול

are extremely slim to none,

הוא קטן ביותר, עד אפסי,

and that's because most of the blindness

וזאת משום שרוב תוכניות הטיפול

alleviation programs in the country

בעיוורון במדינה

are focused on adults,

מכוונות למבוגרים,

and there are very, very few hospitals

ויש מעט מאוד בתי חולים

that are actually equipped to treat children.

שיש להם את הציוד הדרוש לטפל בילדים.

In fact, if you were to be treated,

למעשה, אם בכלל יטפלו בך,

you might well end up being treated

סביר שתטופל

by a person who has no medical credentials

על ידי אדם שאין לו שום השכלה רפואית,

as this case from Rajasthan illustrates.

כמו שהמקרה הזה מראג'סטאן ממחיש.

This is a three-year-old orphan girl

זוהי יתומה בת שלוש

who had cataracts.

שהיה לה קטרקט

So, her caretakers took her

ומטפליה לקחו אותה

to the village medicine man,

למרפא של הכפר.

and instead of suggesting to the caretakers

ובמקום שהוא יציע להם

that the girl be taken to a hospital,

לקחת אותה לבית חולים,

the person decided to burn her abdomen

הוא החליט לשרוף את בטנה

with red-hot iron bars

עם מוטות ברזל חמים

to drive out the demons.

על מנת לגרש את השדים.

The second piece of bad news

את החדשות הרעות הנוספות

will be delivered to you

תקבל מפי

by neuroscientists, who will tell you

מדעני מוח, שיגידו לך

that if you are older than four or five years of age,

שאם אתה מבוגר יותר מגיל ארבע או חמש,

that even if you have your eye corrected,

אז אפילו אם עיניך יתוקנו,

the chances of your brain learning how to see

הסיכויים שמוחך ילמד לראות

are very, very slim --

מאוד מאוד קלושים.

again, slim or none.

שוב, קלושים או אפסיים.

So when I heard these two things,

אז כששמעתי את שני הדברים הללו,

it troubled me deeply,

הם הטרידו אותי מאוד,

both because of personal reasons

הן מסיבות אישיות

and scientific reasons.

והן מסיבות מדעיות.

So let me first start with the personal reason.

תנו לי ראשית להתחיל מהסיבה האישית.

It'll sound corny, but it's sincere.

זה נשמע נדוש אבל זה כן.

That's my son, Darius.

זהו הבן שלי, דריוס.

As a new father,

כאב טרי,

I have a qualitatively different sense

יש לי תפיסה שונה איכותית

of just how delicate babies are,

על כמה עדינים הם התינוקות,

what our obligations are towards them

אילו התחייבות יש לנו כלפיהם,

and how much love

וכמה אהבה

we can feel towards a child.

אנו יכולים להרגיש כלפי ילד.

I would move heaven and earth

אני הייתי מזיז שמים וארץ

in order to get treatment for Darius,

על מנת להשיג טיפול לדריוס.

and for me to be told

וכשאומרים לי

that there might be other Dariuses

שישנם אולי דריוסים אחרים

who are not getting treatment,

שאינם מקבלים טיפול,

that's just viscerally wrong.

זה פשוט עוול נוראי.

So that's the personal reason.

אז זוהי הסיבה האישית.

Scientific reason is that this notion

הסיבה המדעית היא שאותה תפיסה

from neuroscience of critical periods --

של מדעי המוח, של תקופות קריטיות,

that if the brain is older

זו, שאם המוח מבוגר יותר

than four or five years of age,

מגיל ארבע או חמש

it loses its ability to learn --

הוא מאבד את יכולתו ללמוד,

that doesn't sit well with me,

זה לא מסתדר לי טוב,

because I don't think that idea

כי אני לא חושב שהנושא

has been tested adequately.

נבדק כהלכה.

The birth of the idea is from

הרעיון נולד מתוך

David Hubel and Torsten Wiesel's work,

עבודתם של דייויד הובל וטורסטן ויזל,

two researchers who were at Harvard,

שני חוקרים מהרווארד

and they got the Nobel Prize in 1981

שקיבלו פרס נובל ב-1981

for their studies of visual physiology,

על מחקריהם בתחום פיזיולוגיית הראייה,

which are remarkably beautiful studies,

שהם מחקרים מאוד יפים,

but I believe some of their work

אך אני מאמין שחלק מעבודתם

has been extrapolated

הושלכה

into the human domain prematurely.

על בני אדם בטרם עת.

So, they did their work with kittens,

הם ביצעו את עבודתם עם גורי חתולים,

with different kinds of deprivation regiments,

עם סוגים שונים של חסכים ויזואליים,

and those studies,

ומחקרים אלה,

which date back to the '60s,

שנערכו אי אז בשנות השישים,

are now being applied to human children.

מיושמים כעת על ילדים.

So I felt that I needed to do two things.

אז הרגשתי שאני צריך לעשות שני דברים.

One: provide care

האחד: לספק טיפול

to children who are currently

לילדים שכרגע

being deprived of treatment.

נמנע מהם טיפול.

That's the humanitarian mission.

זוהי השליחות ההומניטרית.

And the scientific mission would be

והשליחות המדעית הינה

to test the limits

לבדוק את הגבולות

of visual plasticity.

של פלאסטיות הראיה.

And these two missions, as you can tell,

שתי השליחויות הללו, כפי שאתם בוודאי רואים,

thread together perfectly. One adds to the other;

משתלבות זו בזו היטב, אחת מוסיפה לשניה.

in fact, one would be impossible without the other.

למעשה, אחת הייתה בלתי אפשרית בלי השניה.

So, to implement

אז, על מנת לממש

these twin missions,

את השליחויות התאומות הללו

a few years ago, I launched Project Prakash.

השקתי לפני כמה שנים את הפרויקט "פראקאש".

Prakash, as many of you know,

"פראקאש", כפי שרבים ודאי יודעים,

is the Sanskrit word for light,

היא המילה בסנסקריט שפירושה אור

and the idea is that

והרעיון הוא

in bringing light into the lives of children,

שבהביאנו אור לחייהם של ילדים,

we also have a chance

יש לנו סיכוי גם

of shedding light on some of the

להטיל אור על כמה

deepest mysteries of neuroscience.

מהתעלומות העמוקות ביותר של מדעי המוח.

And the logo -- even though it looks extremely Irish,

והלוגו, למרות שהוא נראה מאוד אירי,

it's actually derived from

למעשה לקוח מתוך

the Indian symbol of Diya, an earthen lamp.

הסמל ההודי "דיאה", מנורת עפר.

The Prakash, the overall effort

"פראקאש", המאמץ הכולל,

has three components:

בנוי משלושה חלקים.

outreach, to identify children in need of care;

הושטת יד, זיהוי ילדים הזקוקים לטיפול,

medical treatment; and in subsequent study.

טיפול רפואי, ומחקר.

And I want to show you a short video clip

אני רוצה להראות לכם סרטון קצר

that illustrates the first two components of this work.

שימחיש את שני המרכיבים הראשונים של עבודה זו.

This is an outreach station

זוהי תחנה של הושטת יד,

conducted at a school for the blind.

שהוקמה בבית ספר לעיוורים.

(Text: Most of the children are profoundly and permanently blind ...)

(כתובית: רוב הילדים עיוורים לתמיד ...)

Pawan Sinha: So, because this is a school for the blind,

משום שזהו בית ספר לעיוורים,

many children have permanent conditions.

הרבה ילדים סובלים מבעיות כרוניות.

That's a case of microphthalmos,

זהו מקרה של מיקרופטלמוס,

which is malformed eyes,

עין שצורתה מעוותת,

and that's a permanent condition;

וזהו מצב תמידי.

it cannot be treated.

לא ניתן לטפל בו.

That's an extreme of micropthalmos

זהו מקרה קיצוני של מיקרופטלמוס,

called enophthalmos.

שנקרא אנופטלמוס.

But, every so often, we come across children

אבל, מדי פעם, אנו נתקלים בילדים,

who show some residual vision,

שמראים שרידי ראיה,

and that is a very good sign

וזהו סימן מאוד טוב לכך

that the condition might actually be treatable.

שאולי ניתן לטפל במצב.

So, after that screening, we bring the children to the hospital.

אם כן, אחרי המיון, אנו מביאים את הילדים לבית החולים.

That's the hospital we're working with in Delhi,

זהו בית החולים שאנו עובדים איתו בדלהי,

the Schroff Charity Eye Hospital.

בית חולים צדקה לעיניים, ע"ש שרוף.

It has a very well-equipped

יש בו מרכז מצויד היטב

pediatric ophthalmic center,

לטיפול במחלות עיניים בילדים,

which was made possible in part

שהתאפשר, חלקית,

by a gift from the Ronald McDonald charity.

הודות לתרומה של ארגון הצדקה רונלד מק'דונלד.

So, eating burgers actually helps.

אז, לאכול המבורגרים עוזר.

(Text: Such examinations allow us to improve

(כתובית: בדיקות אלה מאפשרות לנו לשפר

eye-health in many children, and ...

את בריאות העיניים של הרבה ילדים, ו...

... help us find children who can participate in Project Prakash.)

עוזרות לנו למצוא ילדים שיכולים להשתתף בפרויקט "פראקאש".)

PS: So, as I zoom in to the eyes of this child,

בעודי עושה זום על עיניו של הילד,

you will see the cause of his blindness.

אתם תראו את הסיבה לעוורונו.

The whites that you see in the middle of his pupils

הלבנים שאתם רואים במרכז האישונים שלו,

are congenital cataracts,

הם קטרקטים מולדים,

so opacities of the lens.

עכירויות של העדשה.

In our eyes, the lens is clear,

בעיניים שלנו העדשה צלולה,

but in this child, the lens has become opaque,

ואצל הילד הזה, היא נהייתה עכורה,

and therefore he can't see the world.

ולכן הוא לא יכול לראות את העולם.

So, the child is given treatment. You'll see shots of the eye.

אז, נותנים לילד טיפול. אתם תראו צילומים של העין.

Here's the eye with the opaque lens,

הנה העין עם עדשה עכורה,

the opaque lens extracted

מוציאים את העדשה העכורה,

and an acrylic lens inserted.

ומחדירים עדשה אקרילית.

And here's the same child

והנה אותו ילד,

three weeks post-operation,

שלושה שבועות אחרי הניתוח.

with the right eye open.

כשעינו הימנית פקוחה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

So, even from that little clip, you can begin to get the sense

אפילו מהסרטון הקצר הזה, אתם יכול להתחיל להבין

that recovery is possible,

שההחלמה אפשרית,

and we have now

ועד עכשיו,

provided treatment to over 200 children,

נתנו טיפול ליותר מ-200 ילדים,

and the story repeats itself.

והסיפור חוזר על עצמו.

After treatment, the child

לאחר הטיפול, הילד

gains significant functionality.

רוכש יכולת ניכרת.

In fact, the story holds true

למעשה, הסיפור נכון

even if you have a person who got sight

גם אם יש לך מישהו שהתחיל לראות

after several years of deprivation.

לאחר הרבה שנים בהן לא יכול היה.

We did a paper a few years ago

כתבנו מאמר לפני כמה שנים,

about this woman that you see on the right, SRD,

על האישה הזו, שאתם רואים מימין,

and she got her sight late in life,

היא החלה לראות בגיל מאוחר בחיים,

and her vision is remarkable at this age.

וראייתה יוצאת מן הכלל בגילה.

I should add a tragic postscript to this --

עלי להוסיף הערה טרגית לסיפור זה,

she died two years ago

היא נהרגה לפני שנתיים

in a bus accident.

בתאונת אוטובוס.

So, hers is just a truly inspiring story --

הסיפור שלה הוא באמת סיפור מעורר השראה,

unknown, but inspiring story.

לא מוכר, אך מעורר השראה.

So when we started finding these results,

כשהתחלנו לראות את התוצאות הללו,

as you might imagine, it created quite a bit of stir

אתם יכולים לדמיין, זה עורר מהומה לא קטנה

in the scientific and the popular press.

בפרסומים מדעיים, ופופולריים.

Here's an article in Nature

הנה מאמר ב- Nature,

that profiled this work,

שתיאר את העבודה הזו,

and another one in Time.

ואחד אחר ב- Time.

So, we were fairly convinced -- we are convinced --

היינו די משוכנעים, אנו משוכנעים

that recovery is feasible,

שההחלמה אפשרית,

despite extended visual deprivation.

למרות היעדר הראיה בפרק זמן ארוך.

The next obvious question to ask:

השאלה המתבקשת הבאה הינה:

What is the process of recovery?

מהו תהליך ההחלמה?

So, the way we study that is,

אנו חוקרים זאת בצורה הבאה:

let's say we find a child who has light sensitivity.

נניח שאנו מוצאים ילד שיש לו רגישות לאור.

The child is provided treatment,

אנו מספיק לילד טיפול,

and I want to stress that the treatment

ואני רוצה להדגיש, שהטיפול

is completely unconditional;

הוא ללא תנאים.

there is no quid pro quo.

אין פה עסקת חליפין.

We treat many more children then we actually work with.

אנו מטפלים בהרבה יותר ילדים מאלה שאנו עובדים איתם.

Every child who needs treatment is treated.

כל ילד שזקוק לטיפול, מטופל.

After treatment, about every week,

אחרי הטיפול, בערך כל שבוע,

we run the child

אנו מבצעים עם הילד,

on a battery of simple visual tests

סדרה של מבחני ראייה פשוטים,

in order to see how their visual skills

על מנת לראות כיצד כישורי הראייה שלהם

are coming on line.

מתהווים.

And we try to do this for as long as possible.

אנחנו מנסים לעשות זאת לאורך כמה שיותר זמן.

This arc of development

עקומה זו של התפתחות,

gives us unprecedented

נותנת לנו מידע חסר תקדים

and extremely valuable information

ויקר מאוד, על

about how the scaffolding of vision

האופן שבו מערכת היסודות של הראיה

gets set up.

נבנית.

What might be the causal connections

מה יכול להיות הקשר הסיבתי

between the early developing skills

בין היכולות המתפתחות מוקדם

and the later developing ones?

לבין אלה המתפתחות מאוחר?

And we've used this general approach to study

השתמשנו בגישה כללית זו על מנת לחקור

many different visual proficiencies,

מיומנויות ראיה שונות.

but I want to highlight one particular one,

אבל אני רוצה להדגיש אחת ספציפית,

and that is image parsing into objects.

וזוהי חלוקת תמונה לאובייקטים.

So, any image of the kind that you see on the left,

כל תמונה מהסוג שאתם רואים משמאל,

be it a real image or a synthetic image,

בין אם זו תמונה אמיתית או סינטטית,

it's made up of little regions

בנויה מאיזורים קטנים

that you see in the middle column,

שאתם רואים בעמודה האמצעית.

regions of different colors, different luminances.

איזורים בצבעים שונים, ובוהק שונה.

The brain has this complex task

למוח יש את המשימה המורכבת,

of putting together, integrating,

של לשים ביחד, לשלב

subsets of these regions

תתי קבוצות של איזורים אלה

into something that's more meaningful,

למשהו בעל משמעות נוספת,

into what we would consider to be objects,

למשהו שאנחנו נקרא לו אובייקט,

as you see on the right.

כפי שאתם רואים מימין.

And nobody knows how this integration happens,

ואף אחד לא יודע איך החיבור הזה מתרחש.

and that's the question we asked with Project Prakash.

זוהי השאלה ששאלנו בפרויקט "פראקאש".

So, here's what happens

הנה מה שקורה

very soon after the onset of sight.

מעט מאוד לאחר כינון הראיה.

Here's a person who had gained sight just a couple of weeks ago,

הנה אדם שהחל לראות רק לפני כמה שבועות.

and you see Ethan Myers, a graduate student from MIT,

אתם רואים את אית'ן מאיירס, בוגר מ-MIT,

running the experiment with him.

מריץ עמו את הניסוי.

His visual-motor coordination is quite poor,

הקואורדינציה המוטורית-ראייתית שלו מאוד חלשה,

but you get a general sense

אבל אתם יכולים לקבל תמונה כללית

of what are the regions that he's trying to trace out.

של האיזורים שהוא מנסה לסמן.

If you show him real world images,

אם תראו לו תמונות של העולם האמיתי,

if you show others like him real world images,

אם תראו לאנשים כמוהו תמונות של העולם האמיתי,

they are unable to recognize most of the objects

הם אינם מסוגלים לזהות את רוב האובייקטים

because the world to them is over-fragmented;

משום שבשבילם העולם מחולק ליותר מדי פרגמנטים,

it's made up of a collage, a patchwork,

הוא מורכב מקולאז', עבודת טלאים,

of regions of different colors and luminances.

של איזורים בצבעים שונים ובוהק שונה.

And that's what's indicated in the green outlines.

וזה מה שמסומן בקוים הירוקים.

When you ask them,

כששואלים אותם:

"Even if you can't name the objects, just point to where the objects are,"

תצביע על מיקום האובייקט, גם אם אינך יודע את שמו

these are the regions that they point to.

אלה הם האיזורים שהם מצביעים עליהם.

So the world is this complex

אז העולם הוא

patchwork of regions.

עבודת טלאים מורכבת של איזורים.

Even the shadow on the ball

אפילו הצל על הכדור

becomes its own object.

הופך להיות אובייקט בפני עצמו.

Interestingly enough,

באופן מעניין למדי,

you give them a few months,

תנו להם מספר חודשים,

and this is what happens.

וזה מה שקורה.

Doctor: How many are these?

דוקטור: כמה אלה?

Patient: These are two things.

מטופל: אלה שני דברים.

Doctor: What are their shapes?

דוקטור: מהן הצורות שלהם?

Patient: Their shapes ...

מטופל: הצורות שלהם...

This one is a circle,

זה עיגול

and this

וזה

is a square.

ריבוע.

PS: A very dramatic transformation has come about.

פאוואן סינהא: חל שינוי מאוד דרמטי.

And the question is:

והשאלה היא:

What underlies this transformation?

מהו הגורם לשינוי הזה?

It's a profound question,

זוהי שאלה עמוקה,

and what's even more amazing is how simple

ומה שעוד יותר מדהים הוא כמה פשוטה

the answer is.

התשובה.

The answer lies in motion

התשובה טמונה בתנועה

and that's what I want to show you in the next clip.

וזה מה שאני רוצה להראות לכם בסרטון הבא.

Doctor: What shape do you see here?

דוקטור: איזו צורה אתה רואה פה?

Patient: I can't make it out.

מטופל: אני לא מצליח להבחין.

Doctor: Now?

דוקטור: עכשיו?

Patient: Triangle.

מטופל: משולש.

Doctor: How many things are these?

דוקטור: כמה דברים אלה?

Now, how many things are these?

עכשיו, כמה דברים אלה?

Patient: Two.

מטופל: שניים.

Doctor: What are these things?

דוקטור: מהם הדברים האלה?

Patient: A square and a circle.

מטופל: ריבוע ועיגול.

PS: And we see this pattern over and over again.

ואנו רואים את התבנית הזאת שוב ושוב.

The one thing the visual system needs

הדבר היחיד שמערכת הראיה צריכה

in order to begin parsing the world

על מנת להתחיל לעבד את העולם

is dynamic information.

הוא מידע דינאמי.

So the inference we are deriving from this,

אז מה שאנחנו מסיקים מפה,

and several such experiments,

ומעוד כמה ניסויים כאלה,

is that dynamic information processing,

היא שעיבוד מידע דינאמי

or motion processing,

או עיבוד תנועה,

serves as the bedrock for building

הוא היסוד לבניית

the rest of the complexity of visual processing;

שאר המורכבויות של עיבוד ויזואלי.

it leads to visual integration

הוא מוביל לאינטגרציה ויזואלית,

and eventually to recognition.

ובסופו של דבר לזיהוי.

This simple idea has far reaching implications.

לרעיון הפשוט הזה יש השלכות מרחיקות לכת.

And let me just quickly mention two,

אני אזכיר במהירות שתיים.

one, drawing from the domain of engineering,

האחת, לקוחה מתחום ההנדסה,

and one from the clinic.

ואחת, מהתחום הקליני.

So, from the perspective of engineering,

אם כך, מההיבט ההנדסי,

we can ask: Goven that we know

אנו יכולים לשאול, בהינתן שאנו יודעים

that motion is so important for the human visual system,

שתנועה כ"כ חשובה למערכת הראייה האנושית,

can we use this as a recipe

האם אנחנו יכולים להשתמש בזה כמתכון,

for constructing machine-based vision systems

לבניית מערכות ראיה ממוחשבות

that can learn on their own, that don't need to be programmed

שיכולות ללמוד בעצמן, שמתכנת

by a human programmer?

לא צריך לתכנתן.

And that's what we're trying to do.

וזה מה שאנחנו מנסים לעשות.

I'm at MIT, at MIT you need to apply

אני ב-MIT, ב-MIT צריך להשתמש

whatever basic knowledge you gain.

בכל מידע בסיסי שאתה רוכש.

So we are creating Dylan,

אז אנחנו יוצרים את דילן,

which is a computational system

שהיא מערכת ממחושבת

with an ambitious goal

עם מטרה שאפתנית

of taking in visual inputs

לקחת קלטים ויזואליים

of the same kind that a human child would receive,

מאותו סוג שילד אנושי היה מקבל,

and autonomously discovering:

ולגלות באופן עצמאי

What are the objects in this visual input?

מהם האובייקטים בקלט הויזואלי.

So, don't worry about the internals of Dylan.

אל תדאגו בנוגע לחלקיו הפנימיים של דילן,

Here, I'm just going to talk about

כאן אני פשוט אדבר על

how we test Dylan.

איך שאנו בוחנים את דילן.

The way we test Dylan is by giving it

הדרך שבה אנו בוחנים את דילן היא ע"י

inputs, as I said, of the same kind

נתינה של קלטים, שכפי שאמרתי, הם מאותו סוג

that a baby, or a child in Project Prakash would get.

שתינוק, או ילד בפרויקט "פראקאש" צפוי לקבל.

But for a long time we couldn't quite figure out:

אבל די הרבה זמן לא הצלחנו להבין

Wow can we get these kinds of video inputs?

איך נשיג את קלטי הוידיאו האלה.

So, I thought,

אז עכשיו,

could we have Darius

אולי אנחנו ניקח את דריוס

serve as our babycam carrier,

בתור נושא מצלמת התינוקות שלנו,

and that way get the inputs that we feed into Dylan?

ואז נוכל להשיג קלטים לדילן.

So that's what we did.

וזה מה שעשינו.

(Laughter)

(צחוק)

I had to have long conversations with my wife.

הייתי צריך לנהל שיחות ארוכות עם אשתי.

(Laughter)

(צחוק)

In fact, Pam, if you're watching this,

למעשה, פאם, אם את צופה בזה,

please forgive me.

בבקשה תסלחי לי.

So, we modified the optics of the camera

אז, שינינו את האופטיקה של המצלמה

in order to mimic the baby's visual acuity.

על מנת לחקות את חדות הראיה של התינוק.

As some of you might know,

כמו שאולי חלקכם יודעים,

babyies are born pretty much legally blind.

תינוקות נולדים, למעשה, כמעט עיוורים.

Their acuity -- our acuity is 20/20;

החדות שלהם -- החדות שלנו הינה 6/6 --

babies' acuity is like 20/800,

חדות הראיה של תינוק היא בערך 6/240,

so they are looking at the world

אז הם מסתכלים על העולם

in a very, very blurry fashion.

באופן מאוד מאוד מטושטש.

Here's what a baby-cam video looks like.

כך נראית מצלמת הוידאו על התינוק.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thankfully, there isn't any audio

תודה לאל, אין קול

to go with this.

שמחובר לזה.

What's amazing is that working with such

מה שמדהים הוא שכשהוא עובד עם

highly degraded input,

קלט כל כך רע

the baby, very quickly, is able

התינוק, במהירות רבה, מסוגל

to discover meaning in such input.

למצוא משמעות בקלט הזה.

But then two or three days afterward,

ואז, שניים או שלושה ימים אחרי,

babies begin to pay attention

תינוקות מתחילים לשים לב

to their mother's or their father's face.

לפניהם של אמהותיהם או אבותיהם.

How does that happen? We want Dylan to be able to do that,

איך זה קורה? אנו רוצים שדילן יהיה מסוגל לעשות את זה.

and using this mantra of motion,

כשהוא משתמש במנטרה הזאת של התנועה,

Dylan actually can do that.

דילן באמת יכול לעשות את זה.

So, given that kind of video input,

למרות שנותנים לו סוג כזה של קלט וידאו,

with just about six or seven minutes worth of video,

עם בערך שש או שבע דקות של וידאו סך הכל

Dylan can begin to extract patterns

דילן יכול להתחיל לחלץ תבניות

that include faces.

שכוללות פנים.

So, it's an important demonstration

אם כך, זוהי המחשה חשובה

of the power of motion.

של חשיבות התנועה.

The clinical implication, it comes from the domain of autism.

ההשלכה המדעית באה מתחום האוטיזם.

Visual integration has been associated with autism

אינטגרציה ויזואלית הובחנה כקשורה לאוטיזם

by several researchers.

על ידי מספר חוקרים.

When we saw that, we asked:

כאשר ראינו זאת, שאלנו:

Could the impairment in visual integration

האם הפגיעה באינטגרציה הראייתית

be the manifestation of something underneath,

הינה סימן למשהו מתחת לפני השטח,

of dynamic information processing deficiencies in autism?

לבעיה בעיבוד מידע דינאמי אצל אוטיסטים.

Because, if that hypothesis were to be true,

משום שאם ההיפותזה הזו נכונה,

it would have massive repercussions in our understanding

יהיו לכך השלכות רחבות היקף בהבנה שלנו

of what's causing the many different aspects

של מה שגורם לרבים מהאספקטים השונים

of the autism phenotype.

של אוטיזם

What you're going to see are

מה שאתם הולכים לראות הינם

video clips of two children -- one neurotypical,

קטעי וידאו של שני ילדים, האחד נורמלי (נוירוטיפיקל)

one with autism, playing Pong.

והשני עם אוטיזם, משחקים פונג.

So, while the child is playing Pong, we are tracking where they're looking.

בזמן שהילד משחק פונג, אנו עוקבים אחר המבט שלו.

In red are the eye movement traces.

באדום, רואים את מתאר התנועה של העין,

This is the neurotypical child, and what you see

זהו הילד הנורמלי, ומה שאתם רואים הוא

is that the child is able to make cues

שהילד מסוגל לפענח

of the dynamic information

את המידע הדינאמי

to predict where the ball is going to go.

כדי לנבא לאן הכדור יגיע.

Even before the ball gets to a place,

אפילו לפני שהכדור מגיע למקום,

the child is already looking there.

הילד כבר מסתכל לשם.

Contrast this with a child

הבחינו בהבדל בילד

with autism playing the same game.

אוטיסט שמשחק את אותו משחק.

Instead of anticipating,

במקום לצפות מראש,

the child always follows where the ball has been.

הילד תמיד עוקב אחר איפה שהכדור כבר היה.

The efficiency of the use

נראה שיעילות השימוש

of dynamic information

במידע דינאמי

seems to be significantly compromised in autism.

נפגמת משמעותית אצל אוטיסטים.

So we are pursuing this line of work

אנו ממשיכים בעבודה בתחום הזה

and hopefully we'll have

ובתקווה, יהיו לנו

more results to report soon.

תוצאות נוספות לדווח עליהן בקרוב.

Looking ahead, if you think of this disk

בראיה קדימה, אם תחשבו על הדיסק הזה

as representing all of the children

כמייצג את כל הילדים

we've treated so far,

שטיפלנו בהם עד עכשיו,

this is the magnitude of the problem.

אלו הם מימדי הבעיה.

The red dots are the children we have not treated.

הנקודות האדומות הן ילדים שלא טיפלנו בהם.

So, there are many, many more children who need to be treated,

אז, יש עוד המון המון ילדים שצריך לטפל בהם,

and in order to expand the scope of the project,

ועל מנת להרחיב את הפרויקט,

we are planning on launching

אנו מתכננים להשיק

The Prakash Center for Children,

את מרכז "פראקאש" לילדים,

which will have a dedicated pediatric hospital,

שיהיה בו בית חולים פדיאטרי ייעודי,

a school for the children we are treating

בית ספר לילדים שאנו מטפלים בהם,

and also a cutting-edge research facility.

וכן מתקן מחקרי בקדמת הטכנולוגיה.

The Prakash Center will integrate health care,

מרכז "פראקאש" ישלב בתוכו טיפול רפואי,

education and research in a way

חינוך ומחקר בצורה

that truly creates the whole

שבאמת ובתמים תיצור שלם

to be greater than the sum of the parts.

הגדול מסכום חלקיו.

So, to summarize: Prakash, in its five years of existence,

אז, לסיכום, "פראקאש", בחמש שנות פעילותו,

it's had an impact in multiple areas,

השפיע בתחומים רבים,

ranging from basic neuroscience

החל במדעי מוח בסיסיים,

plasticity and learning in the brain,

פלאסטיות ויכולות למידה של המוח,

to clinically relevant hypotheses like in autism,

וכלה בהיפותזות קליניות כמו במקרה של אוטיזם,

the development of autonomous machine vision systems,

פיתוח של מערכות ראייה עצמאיות ממוחשבות,

education of the undergraduate and graduate students,

השכלתם של סטודנטים לתואר ראשון ותואר בוגר,

and most importantly in the alleviation

וחשוב מכל, טיפול

of childhood blindness.

בעיוורון בילדים.

And for my students and I, it's been

ובשביל הסטודנטים שלי ובשבילי, זאת היתה

just a phenomenal experience

חוויה יוצאת מן הכלל

because we have gotten to do interesting research,

כי יצא לנו לעשות מחקר מעניין

while at the same time

ובו בזמן

helping the many children that we have worked with.

לעזור להרבה ילדים שעבדנו איתם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)