Why fascism is so tempting -- and how your data could power it | Yuval Noah Harari

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

Hello, everyone.

שלום לכולם.

It's a bit funny, because I did write that humans will become digital,

זה קצת מצחיק:

כתבתי הרי שבני האדם ייעשו דיגיטליים,

but I didn't think it will happen so fast

אבל לא חשבתי שזה יקרה כל-כך מהר

and that it will happen to me.

ודווקא לי.

But here I am, as a digital avatar,

אבל אני כאן, כאווטאר דיגיטלי,

and here you are, so let's start.

וגם אתם כאן, אז בואו נתחיל.

ונפתח בשאלה.

And let's start with a question.

How many fascists are there in the audience today?

כמה פשיסטים יש היום בקהל?

(Laughter)

(צחוק)

Well, it's a bit difficult to say,

טוב, קצת קשה לקבוע זאת,

כי כבר שכחנו מהו פשיזם.

because we've forgotten what fascism is.

People now use the term "fascist"

היום אנשים משתמשים במונח "פשיסט" בתור עלבון רב-תכליתי,

as a kind of general-purpose abuse.

Or they confuse fascism with nationalism.

או שהם מתבלבלים בין "פשיזם" ובין "לאומנות".

So let's take a few minutes to clarify what fascism actually is,

אז הבה נקדיש כמה רגעים כדי להבהיר מהו בעצם פשיזם,

ובמה הוא שונה מלאומנות.

and how it is different from nationalism.

The milder forms of nationalism have been among the most benevolent

הצורות המתונות יותר של לאומנות היו מהיצירות המועילות ביותר

of human creations.

של המין האנושי.

Nations are communities of millions of strangers

אומות הן קהילות הכוללות מיליוני זרים

שלא ממש מכירים זה את זה.

who don't really know each other.

For example, I don't know the eight million people

אני, למשל, אינני מכיר את כל שמונת מיליוני האנשים

who share my Israeli citizenship.

שחולקים איתי את אזרחותי הישראלית.

אבל הודות ללאומנות,

But thanks to nationalism,

we can all care about one another and cooperate effectively.

לכולנו איכפת זה מזה ואנו משתפים פעולה היטב.

This is very good.

זה טוב מאד.

יש אנשים, כמו ג'ון לנון, שמדמיינים שבלי לאומנות

Some people, like John Lennon, imagine that without nationalism,

the world will be a peaceful paradise.

העולם היה גן-עדן שליו.

אבל סביר בהרבה שבלי לאומנות, היינו חיים בתוהו ובוהו שבטי.

But far more likely,

without nationalism, we would have been living in tribal chaos.

If you look today at the most prosperous and peaceful countries in the world,

אם מביטים היום על המדינות המשגשגות והשלוות ביותר בעולם,

countries like Sweden and Switzerland and Japan,

כמו שוודיה, שווייץ ויפן,

רואים שיש בהן תחושת לאומנות עזה.

you will see that they have a very strong sense of nationalism.

In contrast, countries that lack a strong sense of nationalism,

לעומת זאת, מדינות בלי תחושת לאומנות חזקה,

like Congo and Somalia and Afghanistan,

כמו קונגו, סומליה ואפגניסטן,

tend to be violent and poor.

הן בדרך כלל אלימות ועניות.

So what is fascism, and how is it different from nationalism?

אז מהו פשיזם, ואיך זה שונה מלאומנות?

Well, nationalism tells me that my nation is unique,

ובכן, הלאומנות מספרת לי שהאומה שלי ייחודית,

and that I have special obligations towards my nation.

ושיש לי חובות מיוחדות לאומה שלי.

Fascism, in contrast, tells me that my nation is supreme,

הפשיזם, לעומת זאת, מספר לי שהאומה שלי נעלה,

and that I have exclusive obligations towards it.

ושהחובות שלי כלפיה בלעדיות.

I don't need to care about anybody or anything other than my nation.

לא צריך להיות לי איכפת ממישהו או ממשהו פרט לאומה שלי.

Usually, of course, people have many identities

בדרך כלל, כמובן, לאנשים יש הרבה זהויות

ונאמנויות לקבוצות שונות.

and loyalties to different groups.

For example, I can be a good patriot, loyal to my country,

למשל, אני יכול להיות פטריוט טוב ונאמן לארצי,

and at the same time, be loyal to my family,

ויחד עם זאת להיות נאמן למשפחה שלי,

לשכונה שלי, למקצוע שלי,

my neighborhood, my profession,

humankind as a whole,

למין האנושי בכללותו, לאמת וליופי.

truth and beauty.

Of course, when I have different identities and loyalties,

ברור שכאשר יש לי כל מיני זהויות ונאמנויות,

it sometimes creates conflicts and complications.

זה יוצר לפעמים סתירות וסיבוכים,

But, well, who ever told you that life was easy?

אבל מי אמר שהחיים קלים?

Life is complicated.

החיים מסובכים.

Deal with it.

תתמודדו.

Fascism is what happens when people try to ignore the complications

הפשיזם הוא מה שקורה כשאנשים מנסים להתעלם מהסיבוכים

and to make life too easy for themselves.

ולעשות לעצמם חיים קלים מדי.

הפשיזם מתכחש לכל הזהויות פרט לזהות הלאומית

Fascism denies all identities except the national identity

and insists that I have obligations only towards my nation.

ותובע ממני מחוייבות לאומה שלי בלבד.

If my nation demands that I sacrifice my family,

אם האומה שלי דורשת ממני להקריב את משפחתי -

then I will sacrifice my family.

אקריב את משפחתי.

אם האומה שלי דורשת ממני להרוג מיליוני בני-אדם -

If the nation demands that I kill millions of people,

אהרוג מיליוני בני-אדם.

then I will kill millions of people.

And if my nation demands that I betray truth and beauty,

ואם האומה שלי דורשת ממני להתכחש לאמת וליופי -

then I should betray truth and beauty.

עלי להתכחש לאמת וליופי.

For example, how does a fascist evaluate art?

לדוגמה, איך הפשיסט מעריך אמנות?

How does a fascist decide whether a movie is a good movie or a bad movie?

איך הפשיסט מחליט אם סרט כלשהו טוב או רע?

Well, it's very, very, very simple.

נו, זה מאד, מאד, מאד פשוט.

There is really just one yardstick:

יש בעצם רק אמת-מידה אחת:

if the movie serves the interests of the nation,

אם הסרט משרת את האינטרסים של האומה,

זהו סרט טוב.

it's a good movie;

if the movie doesn't serve the interests of the nation,

אם הסרט לא משרת את האינטרסים של האומה,

it's a bad movie.

זהו סרט רע.

זה הכל.

That's it.

Similarly, how does a fascist decide what to teach kids in school?

בדומה לכך, איך הפשיסט מחליט מה ללמד ילדים בבית הספר?

Again, it's very simple.

שוב, זה פשוט מאד.

There is just one yardstick:

יש אמת-מידה אחת בלבד:

you teach the kids whatever serves the interests of the nation.

ללמד את הילדים את מה שמשרת את האינטרסים של האומה.

The truth doesn't matter at all.

האמת בכלל לא חשובה.

Now, the horrors of the Second World War and of the Holocaust remind us

זוועות מלחמת העולם השניה והשואה מזכירות לנו

of the terrible consequences of this way of thinking.

מהן התוצאות הנוראות של צורת חשיבה כזאת.

But usually, when we talk about the ills of fascism,

אבל בדרך כלל, כשאנו מדברים על חוליי הפשיזם,

אנו עושים זאת באופן לא אפקטיבי,

we do so in an ineffective way,

כי אנו נוטים לצייר את הפשיזם כמפלצת נתעבת,

because we tend to depict fascism as a hideous monster,

without really explaining what was so seductive about it.

מבלי להסביר מה כל-כך מפתה בו.

It's a bit like these Hollywood movies that depict the bad guys --

זה קצת כמו הסרטים ההוליוודיים האלה, שמתארים את הרעים --

וולדרמורט, לורד סאורון או דארת' ויידר --

Voldemort or Sauron or Darth Vader --

כמכוערים, זדוניים ואכזריים.

as ugly and mean and cruel.

They're cruel even to their own supporters.

הם מתאכזרים אפילו לתומכיהם.

When I see these movies, I never understand --

כשאני צופה בסרטים האלה אני אף פעם לא מבין --

why would anybody be tempted to follow a disgusting creep like Voldemort?

למה שמישהו יתפתה לציית לשרץ מבחיל כמו וולדרמורט?

The problem with evil is that in real life,

הבעיה עם הרוע היא שבחיים האמיתיים

evil doesn't necessarily look ugly.

הרוע לא בהכרח מכוער.

It can look very beautiful.

הוא עשוי להיראות יפה מאד.

This is something that Christianity knew very well,

הנצרות ידעה זאת היטב,

ולכן, באמנות הנוצרית, בניגוד להוליווד,

which is why in Christian art, as [opposed to] Hollywood,

Satan is usually depicted as a gorgeous hunk.

השטן מתואר בדרך כלל כחתיך מקסים,

This is why it's so difficult to resist the temptations of Satan,

ולכן קשה כל-כך לעמוד בפיתויי השטן,

and why it is also difficult to resist the temptations of fascism.

ולכן גם קשה כל-כך לעמוד בפיתויי הפשיזם.

Fascism makes people see themselves

הפשיזם גורם לאנשים לראות את עצמם

as belonging to the most beautiful and most important thing in the world --

כמשתייכים לדבר הכי יפה והכי חשוב בעולם:

the nation.

הלאום.

And then people think,

ואז אנשים חושבים, "לימדו אותנו שהפשיזם מכוער,

"Well, they taught us that fascism is ugly.

But when I look in the mirror, I see something very beautiful,

"אבל כשאני מביט במראה אני רואה משהו יפהפה,

so I can't be a fascist, right?"

"אז ברור שאינני פשיסט, נכון?"

טעות.

Wrong.

זאת הבעיה עם הפשיזם.

That's the problem with fascism.

When you look in the fascist mirror,

כשאתה מביט במראה הפשיסטית,

you see yourself as far more beautiful than you really are.

אתה רואה את עצמך יפה בהרבה מכפי שאתה באמת.

In the 1930s, when Germans looked in the fascist mirror,

בשנות ה-30, כשהגרמנים הביטו במראה הפשיסטית,

they saw Germany as the most beautiful thing in the world.

הם ראו את גרמניה כדבר הכי יפה בעולם.

If today, Russians look in the fascist mirror,

אם הרוסים יביטו היום במראה הפשיסטית,

they will see Russia as the most beautiful thing in the world.

הם יראו את רוסיה כדבר הכי יפה בעולם.

And if Israelis look in the fascist mirror,

ואם הישראלים יביטו במראה הפשיסטית,

they will see Israel as the most beautiful thing in the world.

הם יראו את ישראל כדבר הכי יפה בעולם.

This does not mean that we are now facing a rerun of the 1930s.

זה לא אומר שצפוי לנו שידור חוזר של שנות ה-30.

Fascism and dictatorships might come back,

הפשיזם והרודנות עלולים לחזור,

but they will come back in a new form,

אבל זה יהיה בצורה חדשה,

צורה הרבה יותר רלוונטית

a form which is much more relevant

to the new technological realities of the 21st century.

למציאות הטכנולוגית החדשה של המאה ה-21.

In ancient times,

בימי קדם, האדמה היתה הנכס הכי חשוב בעולם.

land was the most important asset in the world.

Politics, therefore, was the struggle to control land.

ולכן, הפוליטיקה היתה מאבק על שליטה באדמה,

והרודנות היתה בעלות על כל האדמה בידי שליט יחיד

And dictatorship meant that all the land was owned by a single ruler

או אוליגרכיה קטנה.

or by a small oligarch.

And in the modern age, machines became more important than land.

בעידן המודרני, המכונות נעשו חשובות יותר מהאדמה.

Politics became the struggle to control the machines.

הפוליטיקה הפכה למאבק על השליטה במכונות,

And dictatorship meant

ומשמעות הרודנות היתה ריכוזן של יותר מדי מכונות

that too many of the machines became concentrated

בידי הממשלה או בידי אליטה קטנה.

in the hands of the government or of a small elite.

היום, הנתונים מחליפים גם את האדמה וגם את המכונות

Now data is replacing both land and machines

as the most important asset.

בתור הנכס החשוב ביותר.

Politics becomes the struggle to control the flows of data.

הפוליטיקה הופכת למאבק על השליטה בזרימת הנתונים.

And dictatorship now means

וכיום, הרודנות משמעה

that too much data is being concentrated in the hands of the government

שיותר מדי נתונים מרוכזים בידי הממשלה

or of a small elite.

או אליטה קטנה.

The greatest danger that now faces liberal democracy

הסכנה הגדולה ביותר שמאיימת על הדמוקרטיה הליברלית

is that the revolution in information technology

היא שמהפכת טכנולוגיית המידע

תהפוך את המשטר הרודני ליעיל יותר מהדמוקרטיה.

will make dictatorships more efficient than democracies.

In the 20th century,

במאה ה-20,

democracy and capitalism defeated fascism and communism

הדמוקרטיה והקפיטליזם ניצחו את הפשיזם והקומוניזם

because democracy was better at processing data and making decisions.

משום שהדמוקרטיה ידעה טוב יותר לעבד מידע ולקבל החלטות.

Given 20th-century technology,

בהינתן הטכנולוגיה של המאה ה-20,

it was simply inefficient to try and concentrate too much data

היה פשוט בלתי-יעיל לנסות לרכז נתונים רבים מדי

and too much power in one place.

וכוח רב מדי במקום אחד.

But it is not a law of nature

אבל אין זה חוק-טבע,

that centralized data processing is always less efficient

שעיבוד ריכוזי של מידע הוא תמיד יעיל פחות

than distributed data processing.

מעיבוד נתונים מבוזר.

With the rise of artificial intelligence and machine learning,

עם עליית הבינה המלאכותית ולמידת המכונה,

אולי יתאפשר לעבד ביעילות רבה כמויות ענק של מידע במקום אחד,

it might become feasible to process enormous amounts of information

very efficiently in one place,

to take all the decisions in one place,

לקבל את כל ההחלטות במקום אחד,

and then centralized data processing will be more efficient

ואז עיבוד ריכוזי של מידע יהיה יעיל יותר

מאשר עיבוד מבוזר.

than distributed data processing.

ואז, המגבלה היחידה שהיתה למשטרים הרודניים במאה ה-20 -

And then the main handicap of authoritarian regimes

in the 20th century --

ניסיונם לרכז את כל המידע במקום אחד -

their attempt to concentrate all the information in one place --

תהפוך ליתרון הכי גדול שלהם.

it will become their greatest advantage.

Another technological danger that threatens the future of democracy

סכנה טכנולוגית נוספת שמאיימת על עתיד הדמוקרטיה

is the merger of information technology with biotechnology,

היא מיזוג טכנולוגיית המידע עם הביו-טכנולוגיה,

which might result in the creation of algorithms

מה שיכול להביא ליצירת אלגוריתמים

that know me better than I know myself.

שמכירים אותי טוב יותר ממני.

And once you have such algorithms,

וכשיש אלגוריתמים כאלה,

an external system, like the government,

מערכת חיצונית, כמו הממשל,

cannot just predict my decisions,

יכולה לא רק לחזות מראש את החלטותי,

אלא גם לתמרן את תחושותי ורגשותי.

it can also manipulate my feelings, my emotions.

A dictator may not be able to provide me with good health care,

הרודן אולי לא יצליח לספק לי שירותי בריאות טובים,

but he will be able to make me love him

אך יצליח לגרום לי לאהוב אותו

ולשנוא את האופוזיציה שלו.

and to make me hate the opposition.

ייתכן שהדמוקרטיה תתקשה לשרוד התפתחות כזו

Democracy will find it difficult to survive such a development

because, in the end,

כי בסופו של דבר

democracy is not based on human rationality;

הדמוקרטיה אינה מבוססת על ההגיון האנושי,

it's based on human feelings.

אלא על הרגשות האנושיים.

During elections and referendums,

בזמן בחירות ומשאלי-עם

you're not being asked, "What do you think?"

לא שואלים אתכם, "מה את/ה חושב/ת?"

You're actually being asked, "How do you feel?"

שואלים אתכם, למעשה, "מה את/ה מרגיש/ה?"

ואם מישהו יידע לתמרן את רגשותיכם ביעילות,

And if somebody can manipulate your emotions effectively,

democracy will become an emotional puppet show.

הדמוקרטיה תהפוך לתיאטרון בובות אמוציונאלי.

אז מה אפשר לעשות כדי למנוע את שובו של הפשיזם

So what can we do to prevent the return of fascism

and the rise of new dictatorships?

ואת עליית המשטרים הרודניים החדשים?

The number one question that we face is: Who controls the data?

השאלה הראשונה העומדת בפנינו היא: מי שולט בנתונים?

If you are an engineer,

אם אתם מהנדסים,

then find ways to prevent too much data

עליכם למצוא דרכים למנוע מכך שיותר מדי נתונים

from being concentrated in too few hands.

יתרכזו בידיים מועטות מדי.

And find ways to make sure

וגם למצוא דרכים שיבטיחו

the distributed data processing is at least as efficient

שעיבוד הנתונים המבוזר יהיה יעיל לפחות באותה מידה

כמו עיבוד הנתונים הריכוזי.

as centralized data processing.

זו תהיה ההגנה הטובה ביותר על הדמוקרטיה.

This will be the best safeguard for democracy.

As for the rest of us who are not engineers,

ובאשר לנו, שאיננו מהנדסים,

the number one question facing us

השאלה החשובה ביותר העומדת בפנינו

is how not to allow ourselves to be manipulated

היא איך למנוע מכך שמי ששולטים בנתונים יתמרנו אותנו.

by those who control the data.

The enemies of liberal democracy, they have a method.

לאויבי הדמוקרטיה הליברלית יש שיטה.

They hack our feelings.

הם פורצים לתחושות שלנו --

Not our emails, not our bank accounts --

לא לדוא"ל שלנו, לא לחשבונות הבנק שלנו --

they hack our feelings of fear and hate and vanity,

הם פורצים לתחושות הפחד, השנאה והיהירות שלנו,

ומנצלים תחושות אלה

and then use these feelings

to polarize and destroy democracy from within.

כדי לקטב אותנו ולהרוס את הדמוקרטיה מבפנים.

This is actually a method

למעשה, חלוצי השיטה הזאת

that Silicon Valley pioneered in order to sell us products.

היו אנשי עמק הסיליקון שרצו למכור לנו מוצרים.

But now, the enemies of democracy are using this very method

אבל כעת, אויבי הדמוקרטיה משתמשים בדיוק באותה השיטה

to sell us fear and hate and vanity.

כדי למכור לנו פחד, שנאה ויהירות.

They cannot create these feelings out of nothing.

הם לא יכולים ליצור את הרגשות האלה יש-מאין,

So they get to know our own preexisting weaknesses.

אז הם לומדים להכיר את החולשות הקיימות בנו

And then use them against us.

ומשתמשים בהן נגדנו.

And it is therefore the responsibility of all of us

ולכן, באחריות כל אחת ואחד מאיתנו

ללמוד להכיר את חולשותינו

to get to know our weaknesses

and make sure that they do not become a weapon

ולוודא שהן לא הופכות לנשק

in the hands of the enemies of democracy.

בידי אויבי הדמוקרטיה.

Getting to know our own weaknesses

אם נלמד להכיר את חולשותינו,

will also help us to avoid the trap of the fascist mirror.

זה יעזור לנו גם להימנע מליפול בקסמי מראת הפשיזם.

As we explained earlier, fascism exploits our vanity.

כפי שהסברנו קודם, הפשיזם מנצל את יהירותנו.

It makes us see ourselves as far more beautiful than we really are.

הוא גורם לנו לראות את עצמנו יפים בהרבה מכפי שאנו באמת.

This is the seduction.

זהו הפיתוי.

But if you really know yourself,

אבל מי שמכיר את עצמו באמת,

you will not fall for this kind of flattery.

לא יתפתה לחנופה הזאת.

If somebody puts a mirror in front of your eyes

אם מישהו מציב מולכם מראה

that hides all your ugly bits and makes you see yourself

שמסתירה את כל מה שמכוער אצלכם

וגורמת לכם לראות את עצמכם כיפים בהרבה וכחשובים בהרבה

as far more beautiful and far more important

מכפי שאתם באמת,

than you really are,

just break that mirror.

נפצו את המראה הזאת.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Yuval, thank you.

כריס אנדרסון: יובל, תודה לך.

Goodness me.

בחיי,

It's so nice to see you again.

כ"א: כל-כך טוב לראות אותך שוב. יובל נוח הררי: תודה.

So, if I understand you right,

אז אם אני מבין אותך נכון,

you're alerting us to two big dangers here.

אתה מתריע בפנינו על שתי סכנות גדולות.

One is the possible resurgence of a seductive form of fascism,

האחת היא הסיכוי לחזרה של צורה מפתה של פשיזם,

but close to that, dictatorships that may not exactly be fascistic,

אבל גם משטרים רודנים שאולי לא יהיו בדיוק פשיסטיים,

אבל ישלטו בכל הנתונים.

but control all the data.

I wonder if there's a third concern

אני תוהה אם יש סכנה שלישית שכבר תוארה כאן והיא,

that some people here have already expressed,

which is where, not governments, but big corporations control all our data.

שלא ממשלות ישלטו בכל הנתונים שלנו אלא תאגידי ענק.

What do you call that,

איך אתה מכנה זאת וכמה עלינו לדאוג בקשר לכך?

and how worried should we be about that?

Yuval Noah Harari: Well, in the end, there isn't such a big difference

ינ"ה: בסופו של דבר, ההבדל איננו כה גדול

between the corporations and the governments,

בין התאגידים והממשל,

because, as I said, the questions is: Who controls the data?

כי, כפי שאמרתי, השאלה היא: מי שולט בנתונים?

This is the real government.

זהו הממשל האמיתי.

If you call it a corporation or a government --

אם תקרא לזה תאגיד או ממשלה --

if it's a corporation and it really controls the data,

אם מדובר בתאגיד, והוא אכן שולט בנתונים,

this is our real government.

הרי שהוא הממשלה האמיתית.

So the difference is more apparent than real.

כך שההבדל הוא למראית-עין ופחות מהותי.

CA: But somehow, at least with corporations,

כ"א: אבל איכשהו, לפחות בקשר לתאגידים,

you can imagine market mechanisms where they can be taken down.

אפשר להניח שמנגנוני שוק יפילו אותם.

I mean, if consumers just decide

כלומר, אם הצרכנים פשוט יחליטו

that the company is no longer operating in their interest,

שהתאגיד כבר לא פועל בהתאם לאינטרסים שלהם,

it does open the door to another market.

זה יפתח את הדלת לשוק אחר. האם לא קל יותר לדמיין את זה

It seems easier to imagine that

than, say, citizens rising up and taking down a government

מאשר אזרחים שמתקוממים ומפילים את המשטר ששולט בכל?

that is in control of everything.

YNH: Well, we are not there yet,

ינ"ה: טוב, עוד לא הגענו לכך,

but again, if a corporation really knows you better than you know yourself --

אבל שוב, אם התאגיד באמת מכיר אותך טוב יותר ממך --

at least that it can manipulate your own deepest emotions and desires,

הוא לפחות יכול לתמרן את רגשותיך ורצונותיך העמוקים,

מבלי שאפילו תדע --

and you won't even realize --

you will think this is your authentic self.

אתה תחשוב שאתה נאמן לעצמך.

So in theory, yes, in theory, you can rise against a corporation,

אז תיאורטית, כן. תיאורטית, אפשר להתקומם נגד תאגיד,

just as, in theory, you can rise against a dictatorship.

ממש כפי שתיאורטית, אפשר להתקומם נגד רודנות.

But in practice, it is extremely difficult.

אבל בפועל, זה קשה ביותר.

CA: So in "Homo Deus," you argue that this would be the century

כ"א: ב"היסטוריה של המחר" אתה טוען שזאת תהיה המאה

when humans kind of became gods,

שבה בני האדם יהפכו למעין אלים,

either through development of artificial intelligence

בין אם הודות להתפתחות הבינה המלאכותית,

or through genetic engineering.

או באמצעות הנדסה גנטית.

Has this prospect of political system shift, collapse

איך התחזית הזאת, של שינוי או קריסה במערכות הפוליטיות,

impacted your view on that possibility?

השפיעה על השקפתך בנוגע לאפשרות הזאת?

YNH: Well, I think it makes it even more likely,

ינ"ה: לדעתי, זה מגביר עוד יותר את הסבירות שלה,

and more likely that it will happen faster,

וגם את הסבירות לכך שזה יקרה מהר יותר,

because in times of crisis, people are willing to take risks

כי בעיתות משבר, אנשים מוכנים לקחת סיכונים

that they wouldn't otherwise take.

שלא היו לוקחים בנסיבות אחרות.

And people are willing to try

ואנשים מוכנים לנסות

all kinds of high-risk, high-gain technologies.

כל מיני טכנולוגיות עתירות סיכונים וסיכויים.

So these kinds of crises might serve the same function

כך שמשברים כאלה יכולים למלא כאן את תפקידן

של שתי מלחמות העולם של המאה ה-20.

as the two world wars in the 20th century.

The two world wars greatly accelerated

שתי מלחמות העולם האיצו מאד

the development of new and dangerous technologies.

את התפתחותן של טכנולוגיות חדשות ומסוכנות.

ודבר זהה עלול לקרות במאה ה-21.

And the same thing might happen in the 21st century.

I mean, you need to be a little crazy to run too fast,

כי צריך להיות קצת מטורפים כדי למהר מדי,

let's say, with genetic engineering.

למשל, עם ההנדסה הגנטית.

But now you have more and more crazy people

אבל עכשיו יש יותר ויותר אנשים מטורפים שמנהלים מדינות בעולם,

in charge of different countries in the world,

so the chances are getting higher, not lower.

כך שהסיכויים גדלים, ולא קטנים.

CA: So, putting it all together, Yuval, you've got this unique vision.

כ"א: בשורה התחתונה, יובל, החזון שלך מיוחד במינו.

אם נעביר את השעון 30 שנה קדימה,

Roll the clock forward 30 years.

What's your guess -- does humanity just somehow scrape through,

מה הניחוש שלך -- האם האנושות תצליח איכשהו לעבור את זה,

look back and say, "Wow, that was a close thing. We did it!"

תביט לאחור ותגיד, "וואו. זה היה קרוב. הצלחנו!"

Or not?

או לא?

YNH: So far, we've managed to overcome all the previous crises.

ינ"ה: עד כה הצלחנו להתגבר על כל המשברים.

And especially if you look at liberal democracy

במיוחד, אם אתה מסתכל על הדמוקרטיה הליברלית

and you think things are bad now,

וחושב שהמצב גרוע עכשיו,

just remember how much worse things looked in 1938 or in 1968.

זכור שהיה הרבה יותר גרוע ב-1938 או ב-1968.

So this is really nothing, this is just a small crisis.

כך שזה לא רציני. זה רק משבר קטן.

אבל לעולם אין לדעת,

But you can never know,

because, as a historian,

כי בתור היסטוריון,

I know that you should never underestimate human stupidity.

אני יודע שלעולם אין להמעיט בערכה

של הטפשות האנושית.

(Laughter) (Applause)

(צחוק ומחיאות כפיים)

It is one of the most powerful forces that shape history.

זהו אחד הכוחות החזקים ביותר שמעצבים את פני ההיסטוריה.

CA: Yuval, it's been an absolute delight to have you with us.

כ"א: יובל, היה עונג עצום לארח אותך כאן.

תודה על הנסיעה הווירטואלית הזאת.

Thank you for making the virtual trip.

שיהיה לך ערב נפלא בתל-אביב. יובל הררי!

Have a great evening there in Tel Aviv.

Yuval Harari!

ינ"ה: תודה רבה לכם.

YNH: Thank you very much.

(Applause)

(מחיאות כפיים)