Ethan Nadelmann: Why we need to end the War on Drugs

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Ido Dekkers

What has the War on Drugs done to the world?

מה המלחמה בסמים עוללה לעולם ?

Look at the murder and mayhem in Mexico,

הסתכלו על הרציחות והמהומות במקסיקו,

Central America, so many other parts of the planet,

מרכז אמריקה, כל כך הרבה חלקים אחרים בעולם,

the global black market estimated

השוק השחור העולמי מוערך

at 300 billion dollars a year,

ב-300 מיליארד דולרים בשנה,

prisons packed in the United States and elsewhere,

בתי הסוהר מלאים עד אפס מקום בארה"ב ובמקומות אחרים,

police and military drawn into an unwinnable war

משטרה וצבא נשאבים לתוך מלחמה שלא ניתנת להכרעה

that violates basic rights, and ordinary citizens

שמפרה זכויות בסיסיות ואזרחים מן השורה

just hope they don't get caught in the crossfire,

פשוט מקווים שלא ילכדו באש הצולבת,

and meanwhile, more people using

ובינתיים, יותר אנשים משתמשים

more drugs than ever.

ביותר סמים מאי פעם.

It's my country's history with alcohol prohibition

זו ההיסטוריה של ארצי עם חוק איסור האלכוהול

and Al Capone, times 50.

ואל קאפון, פי 50.

Which is why it's particularly galling to me

זו הסיבה שזה מרגיז אותי במיוחד

as an American that we've been the driving force

כאזרח אמריקאי משום שאנחנו הכוח המניע

behind this global drug war.

מאחורי המלחמה העולמית בסמים.

Ask why so many countries criminalize

שאלו למה כל כך הרבה מדינות מוציאות מחוץ לחוק

drugs they'd never heard of,

סמים שהן מעולם לא שמעו עליהם,

why the U.N. drug treaties emphasize

מדוע אמנות הסמים של האו"ם מדגישות

criminalization over health,

הוצאה מחוץ לחוק על פני בריאות,

even why most of the money worldwide

אפילו למה מרבית הכסף העולמי

for dealing with drug abuse goes not

שנועד להתמודדות עם נזקי הסמים

to helping agencies but those that punish,

לא מגיע לארגוני הסיוע אלא לאלה שמענישים,

and you'll find the good old U.S. of A.

ותמצאו את ארה"ב הישנה והטובה.

Why did we do this?

למה עשינו זאת?

Some people, especially in Latin America,

ישנם אנשים, בעיקר באמריקה הלטינית,

think it's not really about drugs.

שחושבים שזה לא באמת נוגע לסמים.

It's just a subterfuge for advancing

זו פשוט תחבולה שנועדה לקדם

the realpolitik interests of the U.S.

אינטרסים פוליטיים אופורטוניסטים של ארה"ב.

But by and large, that's not it.

אולם, באופן כללי, זה לא זה.

We don't want gangsters and guerrillas

אנחנו לא רוצים שפושעים וארגוני גרילה

funded with illegal drug money

ממומנים על ידי כספי סמים בלתי חוקיים

terrorizing and taking over other nations.

יטילו אימה וישתלטו על מדינות אחרות.

No, the fact is, America really is crazy

לא, האמת היא שארה"ב היא באמת משוגעת

when it comes to drugs.

בכל הנוגע לסמים.

I mean, don't forget, we're the ones who thought

כוונתי היא, אל תשכחו, אנחנו אלה שחשבנו

that we could prohibit alcohol.

שאנחנו יכולים לאסור צריכת אלכוהול.

So think about our global drug war

אז חשבו על מלחמת הסמים העולמית שלנו

not as any sort of rational policy,

לא כעל מדיניות הגיונית,

but as the international projection

אלא כהשלכה בינלאומית

of a domestic psychosis.

של פסיכוזה מקומית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But here's the good news.

אבל הנה החדשות הטובות:

Now it's the Russians leading the Drug War and not us.

עכשיו הרוסים מובילים את המלחמה בסמים ולא אנחנו.

Most politicians in my country

רוב הפוליטיקאים בארצי

want to roll back the Drug War now,

רוצים להוריד הילוך במלחמה בסמים,

put fewer people behind bars, not more,

לשים פחות אנשים מאחורי סורגים, לא יותר,

and I'm proud to say as an American

וכאמריקאי אני גאה לומר

that we now lead the world

שכיום אנו המתקדמים ביותר בעולם

in reforming marijuana policies.

בהחלת רפורמות במדיניות מריחואנה.

It's now legal for medical purposes

היא עכשיו חוקית למטרות רפואיות

in almost half our 50 states,

בכמעט חצי מ-50 המדינות שלנו,

millions of people can purchase their marijuana,

מיליוני אנשים יכולים לרכוש את המריחואנה שלהם,

their medicine, in government- licensed dispensaries,

התרופה שלהם, במקומות ממכר המורשים על ידי הממשלה,

and over half my fellow citizens now say it's time

ויותר מחצי מחברי האזרחים אומרים עכשיו כי זהו הזמן

to legally regulate and tax marijuana

לפקח באופן חוקי ולמסות מריחואנה

more or less like alcohol.

פחות או יותר כמו אלכוהול.

That's what Colorado and Washington are doing,

זה מה שקולורדו ווושינגטון עושות.

and Uruguay, and others are sure to follow.

ואורוגוואי, ואחרים ילכו בעקבותיהן.

So that's what I do:

אז זה מה שאני עושה:

work to end the Drug War.

פועל למען סיומה של המלחמה בסמים.

I think it all started growing up

אני חושב שהכל התחיל כשגדלתי

in a fairly religious, moral family,

במשפחה מוסרית, יחסית דתית,

eldest son of a rabbi,

בנו הבכור של רבי,

going off to university where I

והלכתי לאוניברסיטה

smoked some marijuana

שם עישנתי קצת מריחואנה

and I liked it. (Laughter)

ואהבתי את זה (צחוק)

And I liked drinking too, but it was obvious

ואהבתי לשתות גם כן, אבל זה היה ברור

that alcohol was really the more dangerous of the two,

שאלכוהול הוא היותר מסוכן מבין השניים

but my friends and I could get busted

אבל חברי ואני יכלנו להיעצר

for smoking a joint.

בגלל עישון ג'וינט.

Now, that hypocrisy kept bugging me,

עכשיו, הצביעות הזו המשיכה להציק לי,

so I wrote my Ph.D dissertation on international drug control.

אז כתבתי את הדוקטורט שלי על שליטה בינלאומית בסמים.

I talked my way into the State Department.

דיברתי את דרכי לתוך משרד החוץ.

I got a security clearance.

קיבלתי אישור בטחוני.

I interviewed hundreds of DEA and other law enforcement agents

ראיינתי מאות אנשי הרשות למלחמה בסמים ורשויות חוק אחרות

all around Europe and the Americas,

בכל אירופה ויבשת אמריקה,

and I'd ask them,

ושאלתי אותם,

"What do you think the answer is?"

"מה לדעתך התשובה?"

Well, in Latin America, they'd say to me,

ובכן, באמריקה הלטינית הם אמרו

"You can't really cut off the supply.

"אתה לא באמת יכול לעצור את ההיצע.

The answer lies back in the U.S.,

התשובה טמונה בארצות הברית,

in cutting off the demand."

בעצירת הביקוש."

So then I go back home and I talk to people

אז אני חוזר הביתה ומדבר עם אנשים

involved in anti-drug efforts there, and they'd say,

שמעורבים במאמצים כנגד הסמים כאן, והם אומרים:

"You know, Ethan, you can't really cut off the demand.

"אתה יודע, אית'ן, אתה לא באמת יכול לעצור את הביקוש.

The answer lies over there. You've got to cut off the supply."

התשובה טמונה שם. חייבים לעצור את ההיצע."

Then I'd go and talk to the guys in customs

אז אני הולך ומדבר עם החבר'ה במכס

trying to stop drugs at the borders,

שמנסים לעצור את הסמים בגבולות,

and they'd say, "You're not going to stop it here.

והם אומרים: "אתה לא הולך לעצור את זה כאן.

The answer lies over there,

התשובה טמונה שם,

in cutting off supply and demand."

בעצירת ההיצע והביקוש."

And it hit me:

וזה הכה בי:

Everybody involved in this

כל מי שמעורב בזה

thought the answer lay in that area

חשב שהתשובה טמונה באותו תחום

about which they knew the least.

בו הם מבינים הכי פחות.

So that's when I started reading everything I could

אז התחלתי לקרוא כל מה שיכולתי

about psychoactive drugs: the history, the science,

על סמים פסיכו-אקטיביים: ההיסטוריה, המדע,

the politics, all of it,

הפוליטיקה, הכל,

and the more one read,

וככל שקוראים,

the more it hit you how a thoughtful,

כך זה מכה בך, איך גישה מתחשבת,

enlightened, intelligent approach took you over here,

נאורה ואינטליגנטית הביאה אותך לכאן,

whereas the politics and laws of my country

בעוד המדיניות והחוקים של המדינה שלי

were taking you over here.

לוקחים אותך לכאן.

And that disparity struck me as this incredible

והפער הזה הכה בי בתור

intellectual and moral puzzle.

חידה אינטלקטואלית ומוסרית מדהימה.

There's probably never been

כנראה שמעולם לא הייתה

a drug-free society.

חברה נטולת סמים.

Virtually every society

למעשה כל חברה

has ingested psychoactive substances

צרכה חומרים פסיכואקטיביים

to deal with pain, increase our energy, socialize,

להתמודדות עם כאב, הגברת האנרגיה, חברותיות,

even commune with God.

אפילו תקשורת עם אלוהים.

Our desire to alter our consciousness

ייתכן כי התשוקה שלנו לשנות את התודעה שלנו

may be as fundamental as our desires

היא בסיסית כמו התשוקות שלנו

for food, companionship and sex.

לאוכל, חברה ויחסי מין.

So our true challenge

אז האתגר האמיתי שלנו

is to learn how to live with drugs

הוא ללמוד איך לחיות עם סמים

so they cause the least possible harm

כך שהם יגרמו את הנזק המינימלי האפשרי

and in some cases the greatest possible benefit.

ובכמה מקרים, הרווח המקסימלי האפשרי.

I'll tell you something else I learned,

אני אספר לכם משהו נוסף שלמדתי,

that the reason some drugs are legal and others not

שלסיבה בגללה חלק מהסמים חוקיים וחלק אינם

has almost nothing to do with science or health

כמעט ואין קשר למדע או בריאות

or the relative risk of drugs,

או הסיכון היחסי של הסם,

and almost everything to do with who uses

ומאוד קשורה למי שמשתמש

and who is perceived to use particular drugs.

ומי הם אלה שנתפסים כאלה שמשתמשים בסם מסוים.

In the late 19th century,

בשלהי המאה ה-19,

when most of the drugs that are now illegal were legal,

כשרוב הסמים שאינם חוקיים היום היו חוקיים,

the principal consumers of opiates in my country

הצרכנים העיקריים של אופייאטים במדינה שלי

and others were middle-aged white women,

ובמדינות אחרות היו נשים לבנות בגיל העמידה,

using them to alleviate aches and pains

שהשתמשו בהם להקלה על מכאובים

when few other analgesics were available.

כאשר מעט משכחי כאבים אחרים היו זמינים.

And nobody thought about criminalizing it back then

ואף אחד לא חשב להוציא את זה מחוץ לחוק בזמנו

because nobody wanted to put Grandma behind bars.

כיוון שאף אחד לא רצה לשים את סבתא מאחורי סורגים.

But when hundreds of thousands of Chinese

אך כשמאות אלפי סינים

started showing up in my country,

התחילו להגיע למדינה שלי,

working hard on the railroads and the mines

עבדו קשה בפסי הרכבת ובמכרות

and then kicking back in the evening

ואז נרגעו בערב

just like they had in the old country

כמו שהם היו עושים בארצם הישנה

with a few puffs on that opium pipe,

עם כמה שאיפות ממקטרת האופיום,

that's when you saw the first drug prohibition laws

אז התחילו חוקי איסור הסמים

in California and Nevada,

בקליפורניה ונוואדה,

driven by racist fears of Chinese

מונעים על ידי פחד גזעני מכך שהסינים

transforming white women

יהפכו את הנשים הלבנות

into opium-addicted sex slaves.

לשפחות סקס מכורות לאופיום.

The first cocaine prohibition laws, similarly prompted

החוקים הראשונים כנגד קוקאין, צצו באופן דומה

by racist fears of black men sniffing that white powder

עקב פחדים גזעניים מכך שגברים שחורים יסניפו את האבקה הלבנה

and forgetting their proper place

וישכחו את מקומם הראוי

in Southern society.

בחברה הדרומית.

And the first marijuana prohibition laws,

וחוקי האיסור הראשונים על מריחואנה,

all about fears of Mexican migrants

לגמרי בגלל הפחד ממהגרים מקסיקנים

in the West and the Southwest.

במערב ובדרום-מערב.

And what was true in my country,

ומה שהיה נכון במדינה שלי,

is true in so many others as well,

נכון גם בכל כך הרבה מדינות אחרות,

with both the origins of these laws

בנוגע הן למקורות של החוקים הללו

and their implementation.

והן ליישום שלהם.

Put it this way,

אנסח זאת כך,

and I exaggerate only slightly:

ואני מגזים רק במעט:

If the principal smokers of cocaine

אם המעשנים העיקריים של קוקאין

were affluent older white men

היו גברים לבנים מבוגרים ועשירים

and the principal consumers of Viagra

והצרכנים העיקריים של ויאגרה

were poor young black men,

היו גברים שחורים צעירים ועניים,

then smokable cocaine would be easy to get with a prescription from your doctor

אז היה אפשר להשיג קוקאין לעישון עם מרשם רופא

and selling Viagra would get you five to 10 years behind bars.

ומכירה של ויאגרה היתה מכניסה אותך ל5 עד 10 שנים מאחורי סורגים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I used to be a professor teaching about this.

פעם הייתי פרופסור והרציתי על כך.

Now I'm an activist, a human rights activist,

כעת אני אקטיביסט, פעיל זכויות אדם,

and what drives me is my shame

ומה שמניע אותי היא הבושה שלי

at living in an otherwise great nation

על החיים במדינה, שמעבר לכך היא נהדרת,

that has less than five percent of the world's population

שיש בה פחות מ-5% מאוכלוסיית העולם

but almost 25 percent of the world's incarcerated population.

אך לפחות 25% מהאנשים הכלואים בעולם.

It's the people I meet who have lost someone

אלו הם האנשים שאני פוגש שאיבדו מישהו

they love to drug-related violence or prison

שהם אהבו לאלימות שקשורה בסמים או לכלא

or overdose or AIDS

או מנת יתר או איידס

because our drug policies emphasize

כיוון שמדיניות הסמים שלנו מדגישה

criminalization over health.

הוצאה מהחוק על פני בריאות.

It's good people who have lost their jobs,

אלו אנשים טובים שאיבדו את מקומות העבודה שלהם,

their homes, their freedom, even their children

את הבתים שלהם, החירות שלהם, אפילו הילדים שלהם

to the state, not because they hurt anyone

למדינה, לא בגלל שהם פגעו במישהו

but solely because they chose to use one drug

אבל רק בגלל שהם בחרו להשתמש בסם אחד

instead of another.

על פני השני.

So is legalization the answer?

אז האם הכנסה לחוק היא התשובה?

On that, I'm torn:

בנושא זה, אני קרוע:

three days a week I think yes, three days a week I think no,

שלושה ימים בשבוע אני חושב שכן, שלושה ימים בשבוע אני חושב שלא,

and on Sundays I'm agnostic.

ובימי ראשון אני אגנוסטי.

But since today is Tuesday,

אבל היות והיום הוא יום שלישי,

let me just say that legally regulating and taxing

הרשו לי רק לומר שפיקוח ומיסוי חוקי

most of the drugs that are now criminalized

של רוב הסמים שהם כעת מחוץ לחוק

would radically reduce the crime, violence,

יפחיתו באופן קיצוני את הפשע, האלימות,

corruption and black markets,

השחיתות והשוק השחור,

and the problems of adulterated and unregulated drugs,

והבעיות של סמים מדוללים ולא מפוקחים,

and improve public safety,

וישפרו את בטחון הציבור,

and allow taxpayer resources to be developed

ויאפשרו למשאבי משלמי המיסים להיות מפותחים

to more useful purposes.

למטרות יעילות יותר.

I mean, look, the markets in marijuana, cocaine,

כלומר, הביטו, השווקים של מריחואנה, קוקאין,

heroin and methamphetamine

הרואין ומתאמפטמין

are global commodities markets

הם שווקי מצרכים גלובליים

just like the global markets in alcohol, tobacco,

בדיוק כמו השווקים הגלובליים של אלכוהול, טבק,

coffee, sugar, and so many other things.

קפה, סוכר וכל כך הרבה דברים נוספים.

Where there is a demand,

כשיש ביקוש,

there will be a supply.

יהיה היצע.

Knock out one source and another

חסלו מקור אחד, ובאופן בלתי נמנע

inevitably emerges.

מקור אחר יצוץ.

People tend to think of prohibition

אנשים נוטים לחשוב על האיסור

as the ultimate form of regulation

כצורה האולטימטיבית של רגולציה

when in fact it represents the abdication of regulation

כאשר למעשה הוא מייצג את הויתור על הרגולציה

with criminals filling the void.

עם פושעים שמלאים את החלל.

Which is why putting criminal laws and police

וזוהי הסיבה בגללה לשים חוקים פליליים ומשטרה

front and center in trying to control

בחזית בנסיון לשלוט

a dynamic global commodities market

שוק מצרכים גלובלי ודינמי

is a recipe for disaster.

זה מתכון לאסון.

And what we really need to do

ומה שאנחנו באמת צריכים לעשות

is to bring the underground drug markets

זה להביא את שווקי הסמים המחתרתיים

as much as possible aboveground

למקום גלוי ככל הניתן

and regulate them as intelligently as we can

ולפקח עליהם באופן אינטליגנטי ככל הניתן

to minimize both the harms of drugs

למזעור הן את נזקי הסמים

and the harms of prohibitionist policies.

והן נזקי מדיניות האיסור.

Now, with marijuana, that obviously means

עכשיו, עם מריחואנה, זה כמובן אומר

legally regulating and taxing it like alcohol.

לפקח עליה באופן חוקי ולמסות אותה כמו אלכוהול.

The benefits of doing so are enormous, the risks minimal.

היתרונות בכך הם עצומים, הסיכון מינימלי.

Will more people use marijuana?

האם יותר אנשים ישתמשו במריחואנה?

Maybe, but it's not going to be young people,

אולי, אבל אלה לא הולכים להיות אנשים צעירים,

because it's not going to be legalized for them,

בגלל שזה לא הופך להיות חוקי עבורם

and quite frankly, they already have

ולמען האמת, כבר יש להם

the best access to marijuana.

את הגישה הטובה ביותר למריחואנה.

I think it's going to be older people.

אני חושב שאלו הולכים להיות אנשים מבוגרים יותר.

It's going to be people in their 40s and 60s

אלו הולכים להיות אנשים בשנות ה-40 וה-60 שלהם

and 80s who find they prefer a little marijuana

וה-80, שמגלים שהם מעדיפים קצת מריחואנה

to that drink in the evening or the sleeping pill

על המשקה הזה בערב או כדור השינה

or that it helps with their arthritis or diabetes

או שזה עוזר לדלקת פרקים או סכרת

or maybe helps spice up a long-term marriage. (Laughter)

או אולי עוזר לתבל נישואים ארוכים. (צחוק)

And that just might be a net public health benefit.

וזה יכול להיות רווח נקי לבריאות הציבורית.

As for the other drugs,

באשר לסמים האחרים,

look at Portugal, where nobody goes to jail

הביטו בפורטוגל, שם אף אחד אינו הולך לכלא

for possessing drugs,

על החזקת סמים,

and the government's made a serious commitment

והמדינה התחייבה ברצינות

to treating addiction as a health issue.

לטיפול בהתמכרות כנושא בריאותי.

Look at Switzerland, Germany, the Netherlands,

הביטו בשוויץ, גרמניה, הולנד,

Denmark, England, where people who have

דנמרק, אנגליה, שם אנשים שהיו

been addicted to heroin for many years

מכורים להרואין במשך שנים על שנים

and repeatedly tried to quit and failed

וניסו שוב ושוב להפסיק אך נכשלו

can get pharmaceutical heroin and helping services

יכולים לקבל הרואין רפואי ושירותי סיוע

in medical clinics, and the results are in:

במרפאות. והתוצאות:

Illegal drug abuse and disease

שימוש בלתי חוקי בסמים ותחלואה

and overdoses and crime and arrests all go down,

ומינון יתר ופשע ומעצרים, כולם פחתו.

health and well-being improve,

הבריאות והרווחה משתפרות,

taxpayers benefit,

משלמי המיסים מרוויחים,

and many drug users even put their addictions behind them.

ומשתמשי סמים רבים אפילו נפטרים מההתמכרויות שלהם.

Look at New Zealand, which recently enacted a law

הביטו בניו-זילנד, שם לאחרונה עבר חוק

allowing certain recreational drugs to be sold legally

שמאפשר לחלק מהסמים לשימוש אישי להימכר באופן חוקי

provided their safety had been established.

בהינתן שבטיחותם הוכחה.

Look here in Brazil, and some other countries,

הביטו בברזיל, ומדינות אחרות,

where a remarkable psychoactive substance,

שם סם פסיכואקטיבי יוצא דופן,

ayahuasca, can be legally bought and consumed

איאווסקה, ניתן לרכישה וצריכה באופן חוקי

provided it's done so within a religious context.

בהינתן שזה נעשה בהקשר דתי.

Look in Bolivia and Peru,

הביטו בבוליביה ופרו,

where all sorts of products made from the coca leaf,

בהן כל סוגי המוצרים המופקים מצמח הקוקה,

the source of cocaine,

מקור הקוקאין,

are sold legally over the counter

נמכרים באופן חוקי

with no apparent harm to people's public health.

ללא נזק נראה לעין לבריאות הציבור.

I mean, don't forget, Coca-Cola had cocaine in it until 1900,

כלומר, אל תשכחו, בקוקה קולה היה קוקאין עד 1900,

and so far as we know was no more addictive

ולפי מה שאנו יודעים עד כה

הוא לא היה יותר ממכר

than Coca-Cola is today.

מקוקה קולה היום.

Conversely, think about cigarettes:

במקרה ההפוך, חשבו על סיגריות:

Nothing can both hook you and kill you like cigarettes.

דבר לא יכול למכר אותך ולהרוג אותך כמו סיגריות.

When researchers ask heroin addicts

כשחוקרים שואלים מכורים להרואין

what's the toughest drug to quit, most say cigarettes.

מה הסם שהכי קשה להיגמל ממנו, רובם עונים סיגריות.

Yet in my country and many others,

אך עדיין במדינה שלי ובהרבה אחרות,

half of all the people who were ever addicted

חצי מהאנשים שהיו

to cigarettes have quit

מכורים לסיגריות נגמלו

without anyone being arrested or put in jail

בלי להיעצר או להיות בכלא

or sent to a "treatment program"

או להישלח ל"תכנית טיפול"

by a prosecutor or a judge.

על ידי תובע או שופט.

What did it were higher taxes

מה שעשה זאת היו מיסים גבוהים יותר

and time and place restrictions on sale and use

ומגבלות של מקום וזמן על רכישה ושימוש

and effective anti-smoking campaigns.

וקמפיינים אפקטיביים נגד עישון.

Now, could we reduce smoking even more

עכשיו, האם נוכל להפחית את העישון עוד יותר

by making it totally illegal? Probably.

על ידי הפיכתו לבלתי חוקי לחלוטין?

כנראה.

But just imagine the drug war nightmare

אבל רק דמיינו את הסיוט של מלחמת הסמים

that would result.

שיבוא כתוצאה מכך.

So the challenges we face today

אז האתגרים העומדים בפנינו היום

are twofold.

הם כפולים.

The first is the policy challenge

הראשון הוא אתגר המדיניות

of designing and implementing alternatives

של עיצוב ויישום אלטרנטיבות

to ineffective prohibitionist policies,

למדיניויות איסור בלתי יעילות,

even as we need to get better at regulating

בעוד שאנו צריכים להשתפר בפיקוח

and living with the drugs that are now legal.

ובחיים עם הסמים שהם עכשיו חוקיים.

But the second challenge is tougher,

אבל האתגר השני הוא קשה יותר,

because it's about us.

בגלל שהוא קשור אלינו.

The obstacles to reform lie not just out there

המכשולים בדרך לרפורמה נמצאים לא רק שם בחוץ

in the power of the prison industrial complex

בכח של הקומפלקס התעשייתי של הכלא

or other vested interests that want to keep things

או בעלי אינטרסים אחרים שרוצים לשמור על הדברים

the way they are,

כמות שהם,

but within each and every one of us.

אלא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

It's our fears and our lack of knowledge

אלו הם הפחדים שלנו וחוסר הידע

and imagination that stands in the way of real reform.

והדמיון שלנו, שעומדים בפני רפורמה אמיתית.

And ultimately, I think that boils down to the kids,

ובסופו של דבר אני חושב שזה מגיע לילדים,

and to every parent's desire to put our baby in a bubble,

ולדחף של כל הורה לשים את התינוק שלנו בתוך בועה,

and the fear that somehow drugs will pierce that bubble

והפחד שאיכשהו סמים יפוצצו את הבועה הזו

and put our young ones at risk.

ויציבו את ילדינו בסיכון.

In fact, sometimes it seems like the entire

למעשה, לפעמים זה מרגיש כאילו

War on Drugs gets justified

המחלמה על הסמים כולה מוצדקת

as one great big child protection act,

כמעשה אחד אדיר של הגנת הילד,

which any young person can tell you it's not.

וכל אדם צעיר יכול להגיד לכם שזה לא כך.

So here's what I say to teenagers.

אז הנה מה שאני אומר למתבגרים.

First, don't do drugs.

ראשית, אל תעשו סמים.

Second, don't do drugs.

שנית, אל תעשו סמים.

Third, if you do do drugs,

שלישית, אם אתם עושים סמים,

there's some things I want you to know,

יש כמה דברים שאני רוצה שתדעו,

because my bottom line as your parent is,

כי השורה התחתונה שלי בתור הורה שלכם היא,

come home safely at the end of the night

חזרו הביתה בשלום בסוף הערב

and grow up and lead a healthy and good adulthood.

וגדלו לנהל חיים בוגרים בריאים וטובים.

That's my drug education mantra: Safety first.

זו המנטרה שלי לחינוך לסמים: בטיחות לפני הכל.

So this is what I've dedicated my life to,

אז זה מה שהחלטתי להקדיש לו את חיי,

to building an organization and a movement

לבניית ארגון ותנועה

of people who believe we need to turn our backs

של אנשים שמאמינים שאנו צריכים להפנות את גבינו

on the failed prohibitions of the past

לאיסורים הכושלים של העבר

and embrace new drug policies grounded in science,

ולאמץ מדיניויות סמים חדשות שמבוססות על מדע,

compassion, health and human rights,

חמלה, בריאות וזכויות אדם,

where people who come from across the political spectrum

בה אנשים שבאים מכל הספקטרום הפוליטי

and every other spectrum as well,

וכל ספקטרום אחר,

where people who love our drugs,

בה אנשים שאוהבים את הסמים שלנו,

people who hate drugs,

אנשים ששונאים סמים,

and people who don't give a damn about drugs,

ואנשים שלא שמים קצוץ על סמים,

but every one of us believes that this War on Drugs,

אך כל אחד מאיתנו מאמין שהמלחמה הזו בסמים,

this backward, heartless, disastrous War on Drugs,

המלחמה ההפוכה להיגיון, חסרת הלב והרת האסון הזו,

has got to end.

חייבת להסתיים.

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you.

תודה. תודה.

Chris Anderson: Ethan,

(כריס אנדרסון): אית'ן,

congrats — quite the reaction.

כל הכבוד, תגובה מרשימה.

That was a powerful talk.

זו הייתה שיחה עוצמתית.

Not quite a complete standing O, though,

לא לגמרי תשואות בעמידה בכל זאת,

and I'm guessing that some people here

ואני מניח שכמה אנשים פה

and maybe a few watching online,

ואולי כמה מהצופים באינטרנט,

maybe someone knows a teenager or a friend

אולי מכירים מתבגר או חבר

or whatever who got sick,

או מישהו שנהיה חולה,

maybe died from some drug overdose.

אולי מת ממנת יתר של סם כלשהו.

I'm sure you've had these people approach you before.

אני בטוח שאנשים כאלה פנו אליך בעבר.

What do you say to them?

מה אתה אומר להם?

Ethan Nadelmann: Chris, the most amazing thing that's happened of late

(אית'ן): כריס, הדבר הכי מדהים

שקרה לאחרונה

is that I've met a growing number of people

הוא שפגשתי יותר ויותר אנשים

who have actually lost a sibling or a child

שבאמת איבדו אח או ילד

to a drug overdose,

למנת יתר של סמים,

and 10 years ago, those people just wanted to say,

ולפני 10 שנים, אותם אנשים רק רצו לומר,

let's line up all the drug dealers and shoot them

בואו נסדר את כל סוחרי הסמים

בשורה ונירה בהם

and that will solve it.

וזה יפתור הכל.

And what they've come to understand

ומה שהם מבינים עכשיו

is that the Drug War did nothing to protect their kids.

הוא שהמלחמה בסמים לא עשתה דבר על מנת להגן על ילדיהם.

If anything, it made it more likely

אם כבר היא הפכה זאת

ליותר סביר

that those kids were put at risk.

שהילדים האלו היו בסיכון.

And so they're now becoming part of this

וכך עכשיו הם הופכים לחלק

drug policy reform movement.

מתנועת הרפורמה במדיניות הסמים.

There's other people who have kids,

יש עוד אנשים שיש להם ילדים,

one's addicted to alcohol, the other one's addicted to cocaine or heroin,

אחד מכור לאלכוהול, השני מכור לקוקאין או הרואין,

and they ask themselves the question:

והם שואלים את עצמם:

Why does this kid get to take one step at a time

למה לילד הזה מגיע לקחת צעד-צעד

and try to get better

ולנסות להחלים

and that one's got to deal with jail

והילד הזה צריך להתמודד עם הכלא

and police and criminals all the time?

ומשטרה ופושעים כל הזמן?

So everybody's understanding,

אז כולם מבינים,

the Drug War's not protecting anybody.

המלחמה בסמים לא מגנה על אף אחד.

CA: Certainly in the U.S., you've got political gridlock

(כריס): בטח בארצות הברית, יש חסמים פוליטיים

on most issues.

על רוב הנושאים.

Is there any realistic chance of anything

האם יש סיכוי אמיתי שמשהו

actually shifting on this issue in the next five years?

באמת ישתנה בנושא הזה בחמש השנים הקרובות?

EN: I'd say it's quite remarkable. I'm getting all these calls

(אית'ן): זה די מדהים.

אני מקבל שיחות

from journalists now who are saying to me,

מעיתונאים שאומרים לי,

"Ethan, it seems like the only two issues

"אית'ן, זה נראה כאילו ששני הנושאים היחידים

advancing politically in America right now

שמתקדמים פוליטית באמריקה כרגע

are marijuana law reform and gay marriage.

הם רפורמה בחוקי המריחואנה ונישואים חד-מיניים.

What are you doing right?"

מה אתה עושה נכון?"

And then you're looking at bipartisanship breaking out

ואז מה שיש לך זה שהמודל הדו מפלגתי מתמוטט

with, actually, Republicans in the Congress

עם, למעשה, רפובליקנים בקונגרס

and state legislatures allowing bills to be enacted

ומחוקקים שמאפשרים לחוק הזה לעבור

with majority Democratic support,

עם רוב דמוקרטי,

so we've gone from being sort of the third rail,

אז הפכנו מלהיות גלגל שלישי,

the most fearful issue of American politics,

הנושא שהכי מפחדים ממנו בפוליטיקה האמריקאית,

to becoming one of the most successful.

לאחד מההכי מצליחים.

CA: Ethan, thank you so much for coming to TEDGlobal. EN: Chris, thanks so much.

(כריס): אית'ן, תודה רבה שבאת ל-TEDGlobal. (אית'ן): כריס, תודה רבה.

CA: Thank you. EN: Thank you. (Applause)

(כריס):תודה. (אית'ן): תודה. (מחיאות כפיים)