Ramanan Laxminarayan: The coming crisis in antibiotics

מתרגם: Nechama Hecht מבקר: Ido Dekkers

The first patient to ever be treated with an antibiotic

החולה הראשון שטופל באמצעות אנטיביוטיקה

was a policeman in Oxford.

היה שוטר מאוקספורד.

On his day off from work,

ביום החופשי שלו מעבודה,

he was scratched by a rose thorn while working in the garden.

הוא נשרט על ידי קוץ שושנה בזמן שעבד בגינה.

That small scratch became infected.

השריטה הקטנה נהייתה מזוהמת.

Over the next few days, his head was swollen

במהלך הימים שלאחר מכן, ראשו היה מנופח

with abscesses,

עם כיבים.

and in fact his eye was so infected

ולמעשה עיינו היתה כל כך מזוהמת

that they had to take it out,

שהיו צריכים להוציאה,

and by February of 1941,

ובפברואר של שנת 1941

this poor man was on the verge of dying.

האיש המסכן היה על סף מיתה.

He was at Radcliffe Infirmary in Oxford,

הוא שהה במרפאת רדקליף באוקספורד,

and fortunately for him,

ולמרבה מזלו,

a small team of doctors

צוות קטן של רופאים

led by a Dr. Howard Florey

בראשות דר. הוורד פלורי

had managed to synthesize

הצליחו לסנתז

a very small amount of penicillin,

כמות מועטה מאד של פניצילין,

a drug that had been discovered

סם שהתגלה

12 years before by Alexander Fleming

12 שנים לפני כן על ידי אלכסנדר פלמינג

but had never actually been used to treat a human,

אך אף פעם לא שומש בטיפול באדם,

and indeed no one even knew if the drug would work,

ואכן אף אחד לא ידע אפילו אם הסם יעבוד,

if it was full of impurities that would kill the patient,

אם הסם מלא בזיהומים העלולים להרוג את החולה,

but Florey and his team figured

אך פלורי וצוותו שיערו

if they had to use it, they might as well use it

שאם עליהם לנסותו, עדיף שישתמשו בו

on someone who was going to die anyway.

על אדם שממילא הולך למות.

So they gave Albert Alexander,

אז הביאו לאלברט אלכסנדר,

this Oxford policeman, the drug,

השוטר מאוקספורד, את הסם,

and within 24 hours,

ובתוך 24 שעות,

he started getting better.

מצבו החל להשתפר,

His fever went down, his appetite came back.

חום גופו ירד, תאבונו חזר.

Second day, he was doing much better.

ביום השני, מצבו ממש השתפר.

They were starting to run out of penicillin,

הפניצילין שהיה בידם התחיל לאזול,

so what they would do was run with his urine

אז היו רצים עם השתן של החולה

across the road to re-synthesize the penicillin from his urine

לצדו השני של הרחוב כדי לסנתז שוב את הפניצילין משתנו

and give it back to him,

ולהחזירו אליו,

and that worked.

וזה עבד.

Day four, well on the way to recovery.

ביום הרביעי, היה כבר בדרך להחלמה.

This was a miracle.

היה זה נס.

Day five, they ran out of penicillin,

ביום החמישי, אזל הפניצילין,

and the poor man died.

והאיש המסכן מת.

So that story didn't end that well,

אז הסיפור הזה לא ממש הסתיים בטוב,

but fortunately for millions of other people,

אך למזלם של מליוני אנשים אחרים,

like this child who was treated again in the early 1940s,

כמו הילדה הזו שטופלה שוב בשנים הראשונות של 1940,

who was again dying of a sepsis,

ששוב היה על סף מיתה כתוצאה מאלח דם,

and within just six days, you can see,

ובתוך שישה ימים בלבד, אתם יכולים לראות,

recovered thanks to this wonder drug, penicillin.

החלים תודות לסם הפלאים הזה, פניצילין.

Millions have lived,

מליונים זכו לחיות,

and global health has been transformed.

והבריאות הגלובלית השתנתה לחלוטין.

Now, antibiotics have been used

עכשיו, אנטיביוטיקה שומשה

for patients like this,

למטופלים כמו אלו,

but they've also been used rather frivolously

אך היא גם שומשה די בקלות דעת

in some instances,

במקרים מסוימים,

for treating someone with just a cold or the flu,

בטיפול במישהו עם הצטננות או שפעת בלבד,

which they might not have responded to an antibiotic,

שייתכן ולא היו מגיבים לאנטיביוטיקה,

and they've also been used in large quantities

והיא גם שומשה בכמויות גדולות

sub-therapeutically, which means in small concentrations,

באופן תת - תרפויטי, כלומר; בריכוזים קטנים,

to make chicken and hogs grow faster.

כדי לגרום לעופות ולחזירים לגדול מהר יותר.

Just to save a few pennies on the price of meat,

רק בכדי לחסוך כמה פרוטות על מחיר הבשר,

we've spent a lot of antibiotics on animals,

השתמשנו בהרבה אנטיביוטיקה על חיות,

not for treatment, not for sick animals,

לא בשביל טיפול, לא בשביל חיות חולות,

but primarily for growth promotion.

אלא בלעדית כדי לזרז גדילה.

Now, what did that lead us to?

עכשיו, אל מה כל זה הוביל אותנו?

Basically, the massive use of antibiotics

בעיקרון, השימוש המאסיבי באנטיביוטיקה

around the world

מסביב לעולם

has imposed such large selection pressure on bacteria

כפה לחץ ברירתי כה עצום על חיידקים

that resistance is now a problem,

עד כדי כך שהעמידות היא בעייתית כעת,

because we've now selected for just

מכיון שבררנו רק

the resistant bacteria.

חיידקים בעלי עמידות.

And I'm sure you've all read about this in the newspapers,

ואני בטוח שכולכם קראתם על זה בעיתונים,

you've seen this in every magazine

ראיתם את זה בכל מגזין,

that you come across,

שנקרה בדרככם,

but I really want you to appreciate

אך אני באמת רוצה שתעריכו

the significance of this problem.

את משמעותה של בעיה זו.

This is serious.

זה רציני.

The next slide I'm about to show you is of carbapenem resistance in acinetobacter.

המצגת הבאה שאני עומד להראות לכם הוא בנוגע לתנגודת קרבפנם באצינטובקטר.

Acinetobacter is a nasty hospital bug,

אצינטובקטר הוא חיידק אכזרי שמועבר בבית חולים

and carbapenem is pretty much

וקברפנם הוא למעשה

the strongest class of antibiotics

הסוג החזק ביותר של אנטיביוטיקה

that we can throw at this bug.

שאנו יכולים להתקיף בו את החיידק הזה.

And you can see in 1999

ואתם יכולים לראות שב - 1999

this is the pattern of resistance,

זה היה דפוס העמידות,

mostly under about 10 percent across the United States.

לרוב מתחת ל- 10 אחוז על פני ארה״ב.

Now watch what happens when we play the video.

עכשיו תראו מה מתרחש כשנפעיל את הווידאו.

So I don't know where you live,

אז אני לא יודע היכן אתם גרים,

but wherever it is, it certainly is a lot worse now

אך היכן שזה, זה בוודאות הרבה יותר גרוע עכשיו

than it was in 1999,

ממה שהיה ב - 1999

and that is the problem of antibiotic resistance.

וזוהי הבעיה עם העמידות לאנטיביוטיקה.

It's a global issue

זוהי בעיה גלובלית

affecting both rich and poor countries,

המשפיעה על מדינות עשירות ועניות כאחד,

ובלב הבעיה, ייתכן ותגידו, ובכן,

and at the heart of it, you might say, well,

isn't this really just a medical issue?

האין זו באמת סוגיה רפואית?

If we taught doctors how not to use antibiotics as much,

אם היינו מלמדים רופאים איך לא להשתמש כך באנטיביוטיקה,

if we taught patients how not to demand antibiotics,

אם היינו מלמדים מטופלים איך לא לדרוש אנטיביוטיקה,

perhaps this really wouldn't be an issue,

אולי כל זה לא היה סוגיה כלל.

and maybe the pharmaceutical companies

ואולי חברות התרופות

should be working harder to develop

צריכות לעבוד קשה יותר בכדי לפתח

more antibiotics.

עוד אנטיביוטיקות.

Now, it turns out that there's something fundamental about antibiotics

עכשיו, מסתבר שיש משהו יסודי באנטיביוטיקה

which makes it different from other drugs,

הגורם לו להיות שונה מתרופות אחרות,

which is that if I misuse antibiotics

והוא שאם אני לא משתמש נכון באנטיביוטיקה

or I use antibiotics,

או אם אני משתמש באנטיביוטיקה,

not only am I affected but others are affected as well,

לא רק שאני מושפע אבל אחרים מושפעים גם כן,

in the same way as if I choose to drive to work

באותה הדרך בה אם הייתי בוחר לנסוע לעבודה

or take a plane to go somewhere,

או הייתי עולה על מטוס לאן שהוא

that the costs I impose on others

כך שהעלויות שאני כופה על אחרים

through global climate change go everywhere,

דרך שינוי אקלים גלובלי, הולכות לכל עבר,

and I don't necessarily take these costs into consideration.

ואני לא בהכרח לוקח עלויות אלו בחשבון.

This is what economists might call a problem of the commons,

ייתכן ולזה כלכלנים יקראו בעיית נחלת הכלל.

and the problem of the commons is exactly

ובעיית נחלת הכלל היא בדיוק

what we face in the case of antibiotics as well:

מה שאנו עומדים מולו במקרה של אנטיביוטיקה:

that we don't consider —

שאנו לא לוקחים בחשבון --

and we, including individuals, patients,

ואנו, כולל אינדיבידואלים, מטופלים,

hospitals, entire health systems —

בתי חולים, מערכות בריאות שלמות --

do not consider the costs that they impose on others

לא חושבים על העלויות שהם אוכפים על אחרים

by the way antibiotics are actually used.

בדרך בה נעשה השימוש באנטיביוטיקה.

Now, that's a problem that's similar

עכשיו, זאת בעיה שדומה

to another area that we all know about,

לתחום אחר שכולנו יודעים עליו,

which is of fuel use and energy,

שהוא השימוש בדלק, ואנרגיה,

and of course energy use

וכמובן השימוש באנרגיה

both depletes energy as well as

שניהם מפחיתים אנרגיה כמו גם

leads to local pollution and climate change.

מובילים לזיהום אוויר מקומי ושינוי אקלים.

And typically, in the case of energy,

ובצורה אופיינית, במקרה של אנרגיה,

there are two ways in which you can deal with the problem.

ישנן שתי דרכים איתן ניתן להתמודד עם הבעיה

One is, we can make better use of the oil that we have,

האחת, אנו יכולים לעשות שימוש טוב יותר בנפט שיש לנו,

and that's analogous to making better use

וזה דומה לעשיית שימוש טוב יותר

of existing antibiotics,

באנטיביוטיקה הנמצאת,

and we can do this in a number of ways

ואנו יכולים לעשות זאת במספר דרכים

that we'll talk about in a second,

שנדבר עליהם בעוד שנייה,

but the other option is the "drill, baby, drill" option,

אך הדרך השנייה היא אופציית ה- ״קדח, מותק, קדח״

which in the case of antibiotics is to go find new antibiotics.

שבמקרה של אנטיביוטיקה משמעותה למצוא סוגי אנטיביוטיקה חדשים.

Now, these are not separate.

עכשיו, דרכים אלה אינן נפרדות זו מזו.

They're related, because if we invest heavily

הן קשורות, מכיון שאם נשקיע בכבדות

in new oil wells,

בבארות נפט חדשות,

we reduce the incentives for conservation of oil

אנו נוריד את התמריצים לשימור נפט

in the same way that's going to happen for antibiotics.

כמו שהיה קורה עם האנטיביוטיקה.

The reverse is also going to happen, which is that

ההפך גם עומד להתרחש, והוא

if we use our antibiotics appropriately,

שאם נשתמש באנטיביוטיקה בצורה המתאימה,

we don't necessarily have to make the investments

אנו לא בהכרח נתחייב להשקיע

in new drug development.

בפיתוח חדש של תרופות.

And if you thought that these two were entirely,

ואם חשבתם ששני אלה לגמרי,

fully balanced between these two options,

מאוזנים בין שתי אופציות אלו,

you might consider the fact that

ייתכן ותחשבו על כך

this is really a game that we're playing.

שזהו באמת משחק אותו אנו משחקים.

The game is really one of coevolution,

זהו באמת משחק של קואבולוציה,

and coevolution is, in this particular picture,

וקואבולוציה היא, בתמונה המסוימת הזאת,

between cheetahs and gazelles.

בין ברדלסים לצבאים.

Cheetahs have evolved to run faster,

הברדלסים התפתחו לרוץ מהר יותר,

because if they didn't run faster,

מכיון שאם לא היו רצים מהר יותר,

they wouldn't get any lunch.

הם לא היו מקבלים אוכל.

Gazelles have evolved to run faster because

צבאים התפתחו לרוץ מהר יותר מכיון

if they don't run faster, they would be lunch.

שאם לא ירוצו מהר יותר, הם יהיו האוכל.

Now, this is the game we're playing against the bacteria,

עכשיו, זהו המשחק אותו אנו משחקים נגד החיידק,

except we're not the cheetahs,

רק שאנחנו לא הברדלסים,

we're the gazelles,

אנחנו הצבאים,

and the bacteria would,

והחיידק,

just in the course of this little talk,

רק בטווח הזמן של השיחה הקצרה הזו,

would have had kids and grandkids

היה מוליד ילדים ונכדים

and figured out how to be resistant

ומוצא דרך להיות עמיד

just by selection and trial and error,

רק באמצעות ברירה, ניסיון ושגיאה,

trying it over and over again.

מנסה זאת פעם אחר פעם.

Whereas how do we stay ahead of the bacteria?

בעוד הכיצד נישאר אנו צעד אחד לפני החיידק?

We have drug discovery processes,

יש לנו הליכי גילוי של תרופות,

screening molecules,

סריקת מולקולות,

we have clinical trials,

יש לנו ניסויים קליניים,

and then, when we think we have a drug,

ואז, כשאנו חושבים שיש לנו תרופה,

then we have the FDA regulatory process.

אז יש לנו את תהליך הבקרה של ה- FDA.

And once we go through all of that,

וברגע שעברנו את כל זה,

אז אנו מנסים להישאר צעד אחד קדימה

then we try to stay one step ahead

of the bacteria.

מהחיידק.

Now, this is clearly not a game that can be sustained,

עכשיו, בבירור אין זה משחק שיכול להחזיק מעמד,

or one that we can win

או אחד שאנו יכולים לנצח

by simply innovating to stay ahead.

רק על ידי חדשנות כדי להשאר קדימה.

We've got to slow the pace of coevolution down,

אנו חייבים להאט את קצב הביולוגיה האבולוציונית,

and there are ideas that we can borrow from energy

וישנם רעיונות שאפשר ללוות מאנרגיה

that are helpful in thinking about

העוזרים לנו לחשוב

how we might want to do this in the case

כיצד אולי נרצה לעשות זאת במקרה

of antibiotics as well.

של אנטיביוטיקה גם כן.

Now, if you think about how we deal with

עכשיו, אם תחשבו על ההתמודדות שלנו עם

energy pricing, for instance,

מחירי האנרגיה, למשל,

we consider emissions taxes,

אנו לוקחים בחשבון מסי פליטות,

which means we're imposing the costs of pollution

כלומר; אנו אוכפים את עלויות הזיהום

on people who actually use that energy.

על אנשים שלמעשה משתמשים באנרגיה זו.

We might consider doing that for antibiotics as well,

אנו אולי נחשוב לעשות זאת גם עם אנטיביוטיקה,

and perhaps that would make sure that antibiotics

ואולי זה יבטיח שבאנטיביוטיקה

actually get used appropriately.

באמת ישתמשו באופן המתאים.

There are clean energy subsidies,

ישנה סובסידיה לאנרגיה נקייה,

which are to switch to fuels which don't pollute as much

והיא להחליף לדלקים שאינם מזהמים כל כך

or perhaps don't need fossil fuels.

או שאינם צריכים דלקים מאובנים.

Now, the analogy here is, perhaps we need

עכשיו, הדימוי כאן הוא, שאולי אנו צריכים

to move away from using antibiotics,

להתרחק מהשימוש באנטיביוטיקה,

and if you think about it, what are good substitutes for antibiotics?

ואם אתם חושבים על זה, מהן האלטרנטיבות הטובות לאנטיביוטיקה?

Well, turns out that anything that reduces

ובכן, מסתבר שכל דבר שמפחית

the need for the antibiotic would really work,

את הצורך באנטיביוטיקה צפוי באמת לעבוד,

so that could include improving hospital infection control

וזה יכול לכלול את שיפור הפיקוח על זיהום בבתי חולים

or vaccinating people,

או חיסון אנשים,

particularly against the seasonal influenza.

בייחוד כנגד השפעת העונתית.

And the seasonal flu is probably

והשפעת העונתית היא כנראה

the biggest driver of antibiotic use,

המניעה הגדולה ביותר לשימוש אנטיביוטי,

both in this country as well as in many other countries,

במדינה הזאת כמו גם בשאר המדינות,

and that could really help.

וזה באמת יכול לעזור.

A third option might include something like tradeable permits.

אפשרות שלישית אולי תכלול משהו כמו היתרים הניתנים לסחר.

And these seem like faraway scenarios,

וכל אלו נדמים כמצבים רחוקים מהמציאות,

but if you consider the fact that we might not

אך אם תחשבו על העובדה שייתכן ולא

have antibiotics for many people who have infections,

יהיו לנו אנטיביוטיקות להרבה אנשים עם זיהומים,

we might consider the fact that we might

ייתכן ונחשוב על כך שאולי נרצה

want to allocate who actually gets to use

להקצות מי שלמעשה יורשה להשתמש

some of these antibiotics over others,

בסוגי אנטיביוטיקות על פני אחרות,

and some of these might have to be on the basis of clinical need,

וחלקם יהיו אולי על בסיס צורך קליני,

but also on the basis of pricing.

אך גם על בסיס המחיר.

And certainly consumer education works.

ובוודאי שחינוך צרכנים עובד.

Very often, people overuse antibiotics

לעיתים קרובות מאד, אנשים עושים שימוש יתר באנטיביוטיקה

or prescribe too much without necessarily

או רושמים הרבה מדי מבלי

knowing that they do so,

לדעת בהכרח שהם עושים זאת,

and feedback mechanisms

ומנגנוני משוב

have been found to be useful,

נמצאו יעילים,

both on energy —

בנוגע לאנרגיה --

When you tell someone that they're using

כשאתם אומרים למישהו שהם משתמשים

a lot of energy during peak hour,

באנרגיה רבה בשעת שיא,

they tend to cut back,

הם נוטים לצמצם,

and the same sort of example has been performed

ואותו סוג של דוגמה הוצגה

even in the case of antibiotics.

אפילו במקרה של אנטיביוטיקה.

A hospital in St. Louis basically would put up

בבית חולים בסנט לואיס שהיה מעלה

on a chart the names of surgeons

שמות של כירורגים בטבלה

in the ordering of how much antibiotics they'd used

מסודרים לפי כמות האנטיביוטיקה בה הם השתמשו

in the previous month,

בחודש הקודם,

and this was purely an informational feedback,

וזה היה באופן מוחלט משוב מיידע,

there was no shaming,

לא היה כאן הבאת חרפה,

but essentially that provided some information back

זה בעצם סיפק מידע חזרה

to surgeons that maybe they could rethink

לכירורגים שאולי הם יכולים לשקול בשנית

how they were using antibiotics.

את השימוש שהם עושים באנטיביוטיקה.

Now, there's a lot that can be done

עכשיו, ניתן לעשות הרבה

on the supply side as well.

גם מצד האספקה.

If you look at the price of penicillin,

אם תסתכלו על המחיר של פניצילין,

the cost per day is about 10 cents.

המחיר ליום הוא בערך 10 סנטים.

It's a fairly cheap drug.

זוהי תרופה די זולה.

If you take drugs that have been introduced since then —

אם תבדקו למשל תרופות שהוצגו מאז --

linezolid or daptomycin —

לינזוליד או דפטומיצין --

those are significantly more expensive,

אלה יקרים יותר משמעותית,

so to a world that has been used to paying 10 cents a day for antibiotics,

אז בשביל עולם שהיה רגיל לשלם 10 סנטים ליום לאנטיביוטיקה,

the idea of paying 180 dollars per day

הרעיון של תשלום 180 דולרים ליום

seems like a lot.

נראה כהרבה מאוד.

But what is that really telling us?

אך מה זה באמת אומר אומר לנו?

That price is telling us

המחיר הזה אומר לנו

that we should no longer

שאל לנו עוד

take cheap, effective antibiotics as a given

לקחת אנטיביוטיקות זולות, ואפקטיביות, כדבר מובן מאליו

into the foreseeable future,

בעתיד הנראה לעין,

and that price is a signal to us

והמחיר הזה הוא סימן בשבילנו

that perhaps we need to be paying

שייתכן ואנו צריכים לתת

much more attention to conservation.

תשומת לב רבה יותר לשימור.

That price is also a signal

המחיר הזה הוא גם סימן

that maybe we need to start looking at other technologies,

שאולי עלינו להסתכל על טכנולוגיות אחרות,

in the same way that gasoline prices are a signal

באותו אופן שבו מחירי הגז הם סימן

and an impetus, to, say,

ודחף, נגיד

the development of electric cars.

להתפתחות של רכבים חשמליים.

Prices are important signals

מחירים מהווים סימנים חשובים

and we need to pay attention,

ועלינו לשים לב,

but we also need to consider the fact that

אך עלינו גם לקחת בחשבון את העובדה

although these high prices seem unusual for antibiotics,

שלמרות שמחירים גבוהים אלו נראים כבלתי רגילים לאנטיביוטיקה,

they're nothing compared to the price per day

הם כלום ביחס למחיר ליום

of some cancer drugs,

של כמה תרופות סרטן,

which might save a patient's life only for a few months or perhaps a year,

שיכולים אולי להציל חיי מטופל לכמה חודשים או אפילו לשנה,

whereas antibiotics would potentially

בעוד שאנטיביוטיקה תוכל פוטנציאלית

save a patient's life forever.

להציל חיי מטופל לתמיד.

So this is going to involve

אז כל זה הולך לערב

a whole new paradigm shift,

שינוי פרדיגמה חדשה לחלוטין,

and it's also a scary shift because

וזהו גם שינוי מפחיד מכיון

in many parts of this country,

שבהרבה חלקים מן המדינה הזאת,

in many parts of the world,

ובהרבה חלקים מן העולם,

the idea of paying 200 dollars

הרעיון של תשלום 200 דולרים

for a day of antibiotic treatment

ליום בשביל טיפול אנטיביוטי

is simply unimaginable.

פשוט דמיוני.

So we need to think about that.

אז עלינו לחשוב על כך.

Now, there are backstop options,

עכשיו, ישנן אפשרויות גיבוי,

which is other alternative technologies

שהן טכנולוגיות אחרות חלופיות

that people are working on.

שאנשים עובדים עליהן.

It includes bacteriophages, probiotics,

זה כולל בקטריפאג׳ים, פרוביוטים,

quorum sensing, synbiotics.

חישת הקוורום, סימביוטיקה.

Now, all of these are useful avenues to pursue,

עכשיו, כל אלו הם תחומים שימושיים שטוב לקדם,

and they will become even more lucrative

והם יהיו עוד יותר משתלמים

when the price of new antibiotics starts going higher,

כשהמחיר של אנטיביוטיקות חדשות יתחיל לעלות,

and we've seen that the market does actually respond,

וראינו שהשוק למעשה אכן מגיב,

and the government is now considering

והממשלה כעת שוקלת

ways of subsidizing new antibiotics and development.

דרכים לסבסד אנטיביוטיקות חדשות ופיתוח.

But there are challenges here.

אך ישנם אתגרים כאן.

We don't want to just throw money at a problem.

אנו לא רוצים לזרוק כסף על הבעיה.

What we want to be able to do

מה שאנו רוצים היא היכולת

is invest in new antibiotics

להשקיע באנטיביוטיקות חדשות

in ways that actually encourage

בדרכים שלמעשה מעודדים

appropriate use and sales of those antibiotics,

שימוש מתאים ומכירה של אותן אנטיביוטיקות,

and that really is the challenge here.

וזהו באמת האתגר כאן.

Now, going back to these technologies,

עכשיו, בחזרה אל הטכנולוגיות האלו,

you all remember the line from that famous

אתם כולכם זוכרים את המשפט

dinosaur film, "Nature will find a way."

מסרט הדינוזאור המפורסם, ״הטבע ימצא דרך.״

So it's not as if these are permanent solutions.

כך שאלה לא פתרונות קבע.

We really have to remember that, whatever the technology might be,

עלינו באמת לזכור זאת, ותהיה זו כל טכנולוגיה שתהיה,

that nature will find some way to work around it.

שהטבע ימצא איזושהי דרך סביבה.

You might think, well, this is just a problem

אולי תחשבו, ובכן, זוהי בעיה רק

just with antibiotics and with bacteria,

עם אנטיביוטיקה ועם חיידקים,

but it turns out that we have the exact same

אך מסתבר שיש לנו את אותה

identical problem in many other fields as well,

הבעיה בדיוק בהרבה תחומים אחרים גם כן,

with multidrug-resistant tuberculosis,

עם שחפת עמידה,

which is a serious problem in India and South Africa.

שהיא בעיה רצינית בהודו ובדרום אפריקה.

Thousands of patients are dying because

אלפי מטופלים מתים מכיון

the second-line drugs are so expensive,

שתרופות מהקו השני כל כך יקרות,

and in some instances, even those don't work

ובמקרים מסוימים, אפילו הן לא עובדות

and you have XDR TB.

ויש לכם שחפת XDR.

Viruses are becoming resistant.

וירוסים מתחילים להיות עמידים.

Agricultural pests. Malaria parasites.

מזיקים חקלאיים. טפילי מלריה.

Right now, much of the world depends on

כרגע, רוב העולם נשען על

one drug, artemisinin drugs,

תרופה אחת, תרופת ארטמיסינין,

essentially to treat malaria.

יבאופן עקרוני לטיפול במלריה.

Resistance to artemisinin has already emerged,

עמידות לארטמיסינין כבר התגלה,

and if this were to become widespread,

ואם זה עומד להיות רווח,

that puts at risk

זה ישים בסיכון

the single drug that we have to treat malaria around the world

את התרופה היחידה שיש לנו לטיפול במלריה בכל העולם

in a way that's currently safe and efficacious.

באופן שלעת עתה הוא בטוח ומשפיע.

Mosquitos develop resistance.

יתושים מפתחים עמידות.

If you have kids, you probably know about head lice,

אם יש לכם ילדים, אתם בוודאי מודעים לכינים,

and if you're from New York City,

ואם אתם מניו יורק

I understand that the specialty there is bedbugs.

אני מבין שהמומחיות שם היא פשפשים.

So those are also resistant.

אז אלו גם עמידים.

And we have to bring an example from across the pond.

ואנו צריכים להביא דוגמה מעבר לאוקיינוס.

Turns out that rats are also resistant to poisons.

יוצא שחולדות גם עמידות לרעלים.

Now, what's common to all of these things is

עכשיו, מה שמשותף לכל הדברים הללו הוא

the idea that we've had these technologies

הרעיון שהיו לנו את אותן טכנולוגיות

to control nature only for the last 70, 80 or 100 years

שבאמצעותן יכולנו לשלוט על הטבע רק ל - 70, 80 או 100 שנים האחרונות

and essentially in a blink,

ובעיקרון, במצמוץ,

we have squandered our ability to control,

איבדנו את יכולתינו לשלוט,

because we have not recognized

מכיון שלא הכרנו

that natural selection and evolution was going to find

בכך שברירה טבעית ואבולוציה עמדו למצוא

a way to get back,

דרך חזרה,

and we need to completely rethink

ועלינו לשקול בשנית לגמרי

how we're going to use

כיצד נשתמש

measures to control biological organisms,

במדידות כדי לשלוט באורגניזמים ביולוגיים,

and rethink how we incentivize

ולשקול בשנית כיצד אנו מתמרצים

the development, introduction,

את ההתפתחות, וההצגה,

in the case of antibiotics prescription,

במצב של רישום אנטיביוטיקה,

and use of these valuable resources.

ושימוש במקורות הערכיים הללו.

And we really now need to start thinking about them

ועלינו באמת להתחיל לחשוב עליהם עכשיו

as natural resources.

כמקורות טבעיים.

And so we stand at a crossroads.

ובכן אנו עומדים בצומת דרכים.

An option is to go through that rethinking

האפשרות היא לעשות את השיקול בשנית

and carefully consider incentives

ובזהירות לחשוב על אימוץ תמריצים

to change how we do business.

בכדי לשנות את הדרך בה אנו עושים עסקים.

The alternative is

האלטרנטיבה היא

a world in which even a blade of grass

עולם שבו אפילו עשב יחיד

is a potentially lethal weapon.

הוא בפוטנציאל נשק קטלני.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)