How to ask for help -- and get a "yes" | Heidi Grant

Translator: Joseph Geni Reviewer: Camille Martínez

תרגום: Yael Ring עריכה: Allon Sasson

So, asking for help is basically the worst, right?

בקשה לעזרה היא הדבר הכי גרוע, נכון?

I've actually never seen it on one of those top ten lists

אמנם מעולם לא ראיתי את זה באחד מאותם רשימות עשרת הדברים

of things people fear,

שאנשים הכי מפחדים מהם,

like public speaking

כמו דיבור בפומבי

and death,

ומוות,

but I'm pretty sure it actually belongs there.

אבל אני די בטוחה שזה בעצם שייך לרשימה הזו.

Even though in many ways it's foolish for us to be afraid to admit we need help,

למרות שבמובנים רבים זה טיפשי שנפחד להודות בכך שאנחנו זקוקים לעזרה,

whether it's from a loved one or a friend or from a coworker

בין אם מאדם אהוב, מחבר, או מקולגה

or even from a stranger,

או אפילו מאדם זר,

somehow it always feel just a little bit uncomfortable and embarrassing

איכשהוא זה תמיד מרגיש קצת לא נוח ומביך

to actually ask for help,

לבקש עזרה.

which is, of course, why most of us try to avoid asking for help

שזו כמובן הסיבה מדוע רובנו מנסים להימנע מבקשת עזרה

whenever humanly possible.

עד כמה שאפשר.

My father was one of those legions of fathers

אבא שלי היה אחד מאותם עשרות של אבות

who, I swear, would rather drive through an alligator-infested swamp

שאני נשבעת, היה מעדיף לנהוג דרך ביצה מלאה בתנינים

than actually ask someone for help getting back to the road.

מאשר לבקש ממישהו עזרה לחזור למסלול הנכון.

When I was a kid, we took a family vacation.

כשהייתי ילדה נסענו לחופשה משפחתית.

We drove from our home in South Jersey to Colonial Williamsburg.

נסענו מהבית שלנו בדרום ג'רזי לוויליאמסבורג הקולוניאלית.

And I remember we got really badly lost.

ואני זוכרת שממש הלכנו לאיבוד.

My mother and I pleaded with him

אמא שלי ואני התחננו אליו

to please just pull over and ask someone for directions back to the highway,

שבבקשה רק יעצור ויבקש ממישהו הכוונה חזרה לכביש המהיר,

and he absolutely refused,

והוא סירב לחלוטין,

and, in fact, assured us that we were not lost,

ולמעשה, הבטיח לנו שאנחנו לא אבודים,

he had just always wanted to know what was over here.

הוא פשוט תמיד רצה לדעת מה יש שם.

(Laughter)

(צחוק)

So if we're going to ask for help --

אז אם אנחנו הולכים לבקש עזרה --

and we have to, we all do, practically every day --

ואין לנו ברירה, כולנו צריכים לעשות זאת כמעט בכל יום --

the only way we're going to even begin to get comfortable with it

הדרך היחידה בה נוכל אפילו להתחיל להרגיש בנוח עם זה

is to get good at it,

היא להשתפר בזה,

to actually increase the chances that when you ask for help from someone,

כדי להגדיל את הסיכויים שכשתבקשו עזרה ממישהו,

they're actually going to say yes.

הם בעצם יענו כן.

And not only that, but they're going to find it actually satisfying

ולא רק זה, אלא הם ממש יגלו שזה מספק

and rewarding to help you,

ומתגמל לעזור לכם,

because that way, they'll be motivated to continue to help you into the future.

כיוון שככה, יהיה להם תמריץ להמשיך לעזור לכם בעתיד.

So research that I and some of my colleagues have done

אז המחקר שאני וכמה מהשותפים שלי עשינו

has shed a lot of light on why it is that sometimes people say yes

שפך הרבה אור על למה לפעמים אנשים אומרים כן

to our requests for help

לבקשה שלנו לעזרה

and why sometimes they say no.

ולמה לפעמים הם אומרים לא.

Now let me just start by saying right now:

תנו לי לפתוח ולומר עכשיו:

if you need help,

אם אתם צריכים עזרה,

you are going to have to ask for it.

אתם תהיו חייבים לבקש אותה.

Out loud.

בקול.

OK?

אוקיי?

We all, to some extent, suffer from something that psychologists call

כולנו, במידה מסוימת, סובלים ממשהו שהפסיכולוגים קוראים לו

"the illusion of transparency" --

"האשליה של שקיפות" --

basically, the mistaken belief

בעקרון, התפיסה המוטעית

that our thoughts and our feelings and our needs

שהמחשבות שלנו והרגשות והצרכים שלנו

are really obvious to other people.

ברורות לחלוטין לאנשים אחרים.

This is not true, but we believe it.

זה לא נכון, אבל כולנו מאמינים בזה.

And so, we just mostly stand around waiting for someone to notice our needs

וכך, אנחנו לרוב פשוט עומדים ומחכים שמישהו ישים לב לצרכים שלנו

and then spontaneously offer to help us with it.

ואז באופן ספונטני יציע לנו עזרה אתם.

This is a really, really bad assumption.

זאת הנחה ממש ממש רעה.

In fact, not only is it very difficult to tell what your needs are,

למעשה, לא רק שממש קשה לנחש מה הצרכים שלכם,

but even the people close to you often struggle to understand

אלא שאפילו האנשים הקרובים אליכם לרוב מתקשים להבין

how they can support you.

איך הם יכולים לתמוך בכם.

My partner has actually had to adopt a habit

בן הזוג שלי ממש היה חייב לאמץ נוהג

of asking me multiple times a day,

של לשאול אותי מספר פעמים ביום,

"Are you OK? Do you need anything?"

"את בסדר? את צריכה משהו?"

because I am so, so bad at signaling when I need someone's help.

כי אני כל כך גרועה בלאותת כשאני צריכה עזרה ממישהו.

Now, he is more patient than I deserve

עכשיו, הוא הרבה יותר סבלני ממה שמגיע לי

and much more proactive, much more, about helping

והרבה יותר יוזם, ממש הרבה יותר, בהגשת עזרה

than any of us have any right to expect other people to be.

הרבה יותר ממה שיש לאף אחד מאתנו את הזכות לצפות מאחרים.

So if you need help, you're going to have to ask for it.

אז אם אתם צריכים עזרה, אתם חייבים לבקש אותה.

And by the way, even when someone can tell that you need help,

ודרך אגב, אפילו כשמישהו יכול לנחש שאתם זקוקים לעזרה,

how do they know that you want it?

איך הם יכולים לדעת שאתם רוצים אותה?

Did you ever try to give unsolicited help to someone who, it turns out,

האם אי פעם ניסיתם לעזור למישהו שלא ביקש את עזרתכם

did not actually want your help in the first place?

ואז גיליתם שהוא בעצם לא רצה את העזרה שלכם מלכתחילה?

They get nasty real quick, don't they?

הם הופכים להיות נבזיים ממש מהר, נכון?

The other day -- true story --

לפני כמה ימים -- סיפור אמיתי --

my teenage daughter was getting dressed for school,

בתי המתבגרת התלבשה ליציאה לבית הספר,

and I decided to give her some unsolicited help about that.

והחלטתי לתת לה קצת עזרה יזומה בעניין.

(Laughter)

(צחוק)

I happen to think she looks amazing in brighter colors.

אני חושבת שהיא נראית נהדר בצבעים בהירים.

She tends to prefer sort of darker, more neutral tones.

היא נוטה להעדיף גוונים יותר כהים וניטרליים.

And so I said, very helpfully,

אז אמרתי, בצורה מאוד מסייעת,

that I thought maybe she could go back upstairs

שאני חושבת שאולי כדאי שתעלה שוב למעלה

and try to find something a little less somber.

ותנסה למצוא משהו פחות מדכא.

(Laughter)

(צחוק)

So, if looks could kill,

אז, אם מבטים יכלו להרוג,

I would not be standing here right now.

לא הייתי עומדת פה עכשיו.

We really can't blame other people for not just spontaneously offering to help us

אנחנו ממש לא יכולים להאשים אנשים אחרים על כך שאינם מציעים לנו עזרה באופן ספונטני

when we don't actually know that that's what is wanted.

כשהם לא באמת יודעים אם אנחנו רוצים אותה.

In fact, actually, research shows

למעשה, המחקר מראה

that 90 percent of the help that coworkers give one another in the workplace

ש-90 אחוזים מהעזרה שעמיתים נותנים אחד לשני במקום העבודה

is in response to explicit requests for help.

היא בתגובה לבקשות מפורשות לעזרה.

So you're going to have to say the words "I need your help." Right?

אז אתם חייבים לומר את המילים: "אני זקוק לעזרתך",

There's no getting around it.

אין דרך להימנע מזה.

Now, to be good at it,

כדי להשתכלל בזה,

to make sure that people actually do help you when you ask for it,

כדי לוודא שאנשים באמת יעזרו לכם כשאתם מבקשים עזרה,

there are a few other things that are very helpful to keep in mind.

ישנם כמה דברים אחרים שכדאי שתזכרו.

First thing: when you ask for help,

דבר ראשון: כשאתם מבקשים עזרה,

be very, very specific about the help you want and why.

תהיו מאוד מאוד ברורים לגבי סוג העזרה שאתם רוצים ולמה.

Vague, sort of indirect requests for help

בקשות מעורפלות, עקיפות לעזרה

actually aren't very helpful to the helper, right?

בעצם לא מאוד עוזרות לעוזר, נכון?

We don't actually know what it is you want from us,

אנחנו לא ממש יודעים מה אתם רוצים מאתנו,

and, just as important,

ולא פחות חשוב,

we don't know whether or not we can be successful

אנחנו לא יודעים האם אנחנו יכולים להצליח

in giving you the help.

במתן העזרה לכם.

Nobody wants to give bad help.

אף אחד לא רוצה להעניק עזרה רעה.

Like me, you probably get some of these requests

כמוני, אתם בטח מקבלים כמה מהבקשות האלה

from perfectly pleasant strangers on LinkedIn

מאנשים זרים ממש נחמדים בלינקד-אין

who want to do things like "get together over coffee and connect"

שרוצים לעשות דברים כמו "להיפגש על כוס קפה ולהתחבר"

or "pick your brain."

או להתייעץ.

I ignore these requests literally every time.

אני מתעלמת מהבקשות האלה בכל פעם ממש.

And it's not that I'm not a nice person.

וזה לא שאני לא בן אדם נחמד.

It's just that when I don't know what it is you want from me,

זה פשוט שכשאני לא יודעת מה אתם רוצים ממני,

like the kind of help you're hoping that can I provide,

כמו סוג העזרה שאתם מקווים שאוכל לתת,

I'm not interested.

אני לא מעוניינת,

Nobody is.

אף אחד לא מעוניין.

I'd have been much more interested if they had just come out and said

הייתי הרבה יותר מעוניינת אם הם פשוט היו באים ומבקשים

whatever it is was they were hoping to get from me,

את מה שזה לא יהיה שאתם מקווים לקבל ממני,

because I'm pretty sure they had something specific in mind.

כי אני די בטוחה שהיה להם משהו ברור בראש.

So go ahead and say,

אז קדימה פשוט תגידו,

"I'm hoping to discuss opportunities to work in your company,"

"אני מקווה לדון בהזדמנויות תעסוקה בחברה שלך",

or, "I'd like to propose a joint research project

או, "הייתי רוצה להציע פרויקט מחקר משותף

in an area I know you're interested in,"

בתחום שאני יודע שמעניין אותך".

or, "I'd like your advice on getting into medical school."

או, "הייתי רוצה את לקבל את עצתך לגבי קבלה לבית ספר לרפואה."

Technically, I can't help you with that last one

טכנית, אני לא יכולה לעזור לכם באחרון

because I'm not that kind of doctor,

כי אין לי דוקטורט מהסוג הזה,

but I could point you in the direction of someone who could.

אבל אני יכולה להכווין אתכם למישהו שכן יכול.

OK, second tip.

אוקיי, טיפ מספר 2.

This is really important:

זה ממש חשוב.

please avoid disclaimers, apologies and bribes.

בבקשה המנעו מכתבי ויתור, התנצלות ושוחד.

Really, really important.

ממש ממש חשוב.

Do any of these sound familiar?

האם משהו מכל אלה נשמע מוכר?

(Clears throat)

(מכחכחת בגרון)

'I'm so, so sorry that I have to ask you for this."

"אני כל כך מצטערת שאני צריכה לבקש ממך"

"I really hate bothering you with this."

"אני ממש שונאת שאני צריכה להפריע לך"

"If I had any way of doing this without your help, I would."

"אם יכולתי להסתדר בלי עזרתך, הייתי עושה זאת".

(Laughter)

(צחוק)

Sometimes it feels like people are so eager to prove

לפעמים זה מרגיש כאילו אנשים כל כך להוטים להוכיח

that they're not weak and greedy when they ask your for help,

שהם לא חלשים או רודפי בצע כשהם מבקשים את עזרתך,

they're completely missing out on how uncomfortable

שהם מפספסים לחלוטין את חוסר הנוחות

they're making you feel.

שהם גורמים לך להרגיש.

And by the way -- how am I supposed to find it satisfying to help you

ודרך אגב - איך אני אמורה לחוש נחת מהגשת עזרה לכם

if you really hated having to ask me for help?

אם אתם ממש שונאים לבקש עזרה ממני?

And while it is perfectly, perfectly acceptable

ובעוד שזה ממש ממש מקובל

to pay strangers to do things for you,

לשלם לזרים לעשות דברים עבורכם,

you need to be very, very careful when it comes to incentivizing

אתם צריכים להיות ממש ממש זהירים כשמדובר במתן תמריץ

your friends and coworkers.

לחברים ולעמיתים שלכם.

When you have a relationship with someone,

כשיש לכם מערכת יחסים עם מישהו,

helping one another is actually a natural part of that relationship.

העזרה אחד לשני היא בעצם חלק טבעי של אותה מערכת יחסים.

It's how we show one another that we care.

ככה אנחנו מפגינים זה לזה את האכפתיות שלנו.

If you introduce incentives or payments into that,

אם אנחנו מכניסים תמריצים או תשלומים לזה,

what can happen is, it starts to feel like it isn't a relationship,

מה שיכול לקרות הוא שזה יתחיל להרגיש כאילו זו לא מערכת יחסים,

it's a transaction.

אלא משא ומתן.

And that actually is experienced as distancing,

וזה בעצם נחווה כהתרחקות,

which, ironically, makes people less likely to help you.

שבאופן אירוני, יגרום לאנשים לרצות לעזור לך עוד פחות.

So a spontaneous gift

אז מתנה ספונטנית

after someone gives you some help to show your appreciation and gratitude --

אחרי שמישהו העניק לך עזרה, להפגין את הערכתם או הכרת התודה שלכם --

perfectly fine.

תהיה ממש בסדר.

An offer to pay your best friend to help you move into your new apartment

הצעה לשלם לחבר הטוב שלך שיעזור לך לעבור לדירה חדשה

is not.

היא לא.

OK, third rule,

אוקיי, חוק מספר 3.

and I really mean this one:

ואני ממש מתכוונת לזה.

please do not ask for help

בבקשה אל תבקשו עזרה

over email or text.

באימייל או בהודעת טקסט.

Really, seriously, please don't.

באמת, ברצינות, בבקשה אל.

Email and text are impersonal.

אימייל והודעות טקסט הם לא אישיות.

I realize sometimes there's no alternative,

אני מבינה שלפעמים אין אפשרות אחרת,

but mostly what happens is,

אבל לרוב מה שקורה הוא

we like to ask for help over email and text

שאנחנו מעדיפים לבקש עזרה באימייל או בטקסט

because it feels less awkward for us to do so.

בכלל שזה מרגיש פחות לא נעים עבורנו.

You know what else feels less awkward over email and text?

אתם יודעים מה עוד מרגיש פחות לא נעים לעשות באימייל או בטקסט?

Telling you no.

לומר לכם לא.

And it turns out, there's research to support this.

ומסתבר, שיש גם מחקר המאשר את זה.

In-person requests for help are 30 times more likely to get a yes

בקשות אישיות לעזרה הן בעלות סבירות של פי 30 שתקבלו כן

than a request made by email.

מאשר בקשות שנעשות באימייל.

So when something is really important and you really need someone's help,

אז כשמשהו באמת חשוב ואתם ממש צריכים עזרה ממישהו,

make face time to make the request,

תשקיעו בזמן פנים אל פנים לנסח את הבקשה,

or use your phone as a phone --

אז תשתמשו בטלפון שלכם כטלפון --

(Laughter)

(צחוק)

to ask for the help that you need.

ותבקשו את העזרה שאתם צריכים.

OK.

אוקיי?

Last one, and this is actually a really, really important one

דבר אחרון, וזה דבר ממש ממש חשוב

and probably the one that is most overlooked

ובטח הדבר שהכי מתעלמים ממנו

when it comes to asking for help:

כשמדובר בבקשת עזרה:

when you ask someone for their help and they say yes,

כשאתם מבקשים ממישהו עזרה והם אומרים כן,

follow up with them afterward.

תבצעו מעקב מולם אחר כך.

There's a common misconception that what's rewarding about helping

ישנה תפיסה מוטעית רווחת לפיה הדבר המתגמל במתן עזרה

is the act of helping itself.

הוא פעולת העזרה עצמה.

This is not true.

זה לא נכון,

What is rewarding about helping is knowing that your help landed,

מה שמתגמל במתן עזרה היא הידיעה שהעזרה שלכם נחתה,

that it had impact,

שהיתה לה השפעה,

that you were effective.

שהייתם אפקטיביים.

If I have no idea how my help affected you,

אם אין לי מושג אין העזרה שלי השפיעה עליכם,

how am I supposed to feel about it?

איך אני אמורה להרגיש בקשר לזה?

This happened; I was a university professor for many years,

זה קרה; עבדתי כפרופסור באוניברסיטה במשך שנים,

I wrote lots and lots of letters of recommendation

כתבתי המון מכתבי המלצה

for people to get jobs or to go into graduate school.

עבור אנשים שרצו להשיג עבודה או להתקבל לתואר שני.

And probably about 95 percent of them,

ולגבי כ- 95 אחוז מהם,

I have no idea what happened.

אין לי מושג מה קרה.

Now, how do I feel about the time and effort I took to do that,

איך אני מרגישה כלפי הזמן והמאמץ שהשקעתי לעשות את זה,

when I really have no idea if I helped you,

כשבעצם אין לי מושג אם עזרתי לכם,

if it actually helped you get the thing that you wanted?

אם בעצם עזרתי לכם להשיג את הדבר שרציתם?

In fact, this idea of feeling effective

למעשה, התפיסה הזאת של תחושת אפקטיביות

is part of why certain kinds of donor appeals are so, so persuasive --

היא חלק מהסיבה בגלל סוגים מסוימים של פניות לתרומה הן כל כך משכנעות --

because they allow you to really vividly imagine

כי הם מאפשרות לכם לדמיין באופן ממש מוחשי

the effect that your help is going to have.

את ההשפעה שתהיה לעזרה שלכם.

Take something like DonorsChoose.

קחו לדוגמא את DonorsChoose.

You go online, you can choose the individual teacher by name

אתם פותחים את האתר ובו אתם יכולים לבחור את המורה הספציפי בשם

whose classroom you're going to be able to help

שלכיתה שלו אתם תוכלו לעזור

by literally buying the specific items they've requested,

באמצעות קניית הפריטים הספציפיים ממש שהם ביקשו.

like microscopes or laptops or flexible seating.

כמו מיקרוסקופים או לפטופים או כיסאות ארגונומטריים.

An appeal like that makes it so easy for me to imagine

פניה כמו זו מקלה עלינו לדמיין

the good that my money will do,

את הטוב שהכסף שלי משפיע,

that I actually get an immediate sense of effectiveness

כך שאני מקבלת באופן מעשי תחושה מיידית של אפקטיביות

the minute I commit to giving.

ברגע שאני מתחייבת לתרום.

But you know what else they do?

אבל אתם יודעים מה עוד הם עושים?

They follow up.

הם עורכים מעקב.

Donors actually get letters from the kids in the classroom.

תורמים מקבלים מכתבים ממש מהתלמידים בכיתה.

They get pictures.

הם מקבלים תמונות,

They get to know that they made a difference.

הם מקבלים את הידיעה שהם גרמו לשינוי.

And this is something we need to all be doing in our everyday lives,

וזה משהו שכולנו צריכים לעשות בחיינו,

especially if we want people to continue to give us help

במיוחד אם אנחנו רוצים שאנשים ימשיכו להעניק לנו עזרה

over the long term.

בטווח הרחוק.

Take time to tell your colleague that the help that they gave you

קחו את הזמן לספר לעמיתים שלכם העזרה שהם העניקו לכם

really helped you land that big sale,

ממש עזרה לכם להשיג את העסקה המשמעותית ההיא,

or helped you get that interview that you were really hoping to get.

או עזרה לכם לקבל את הראיון הזה שממש קיוויתם לקבל.

Take time to tell your partner that the support they gave you

קחו את הזמן לספר לבן הזוג שלכם שהתמיכה שהעניקו לכם

really made it possible for you to get through a tough time.

ממש אפשרה לכם לעבור את הזמנים הקשים.

Take time to tell your catsitter

קחו את הזמן לספר למי ששמר על החתול שלכם

that you're super happy that for some reason,

שאתם ממש שמחים שמסיבה כלשהי,

this time the cats didn't break anything while you were away,

הפעם החתולים לא שברו שום דבר בזמן שהייתם בחופשה.

and so they must have done a really good job.

אז הם בטח עשו עבודה ממש טובה.

The bottom line is:

השורה התחתונה היא:

I know -- believe me, I know --

אני יודעת -- תאמינו לי, אני יודעת --

that it is not easy to ask for help.

זה לא קל לבקש עזרה.

We are all a little bit afraid to do it.

כולנו קצת מפחדים לעשות את זה.

It makes us feel vulnerable.

זה גורם לנו להרגיש פגיעים.

But the reality of modern work and modern life

אבל המציאות של העבודה המודרנית והחיים המודרניים

is that nobody does it alone.

היא שאף אחד לא עושה את זה לבד.

Nobody succeeds in a vacuum.

אף אחד לא מצליח בוואקום.

More than ever, we actually do have to rely on other people,

יותר מכל, אנחנו בעצם חייבים להסתמך על אחרים,

on their support and collaboration, in order to be successful.

על התמיכה ושיתוף הפעולה שלכם, כדי להצליח.

So when you need help, ask for it out loud.

אז כשאתם צריכים עזרה, בקשו אותה בקול.

And when you do, do it in a way that increases your chances

וכשאתם עושים את זה, עשו זאת בדרך שתגדיל את הסיכויים שלכם

that you'll get a yes

שתקבלו תשובה חיובית

and makes the other person feel awesome for having helped you,

ותגרום לאנשים האחרים להרגיש מעולה על כך שעזר לכם,

because you both deserve it.

כי לשניכם מגיע.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)