Steve Keil: A manifesto for play, for Bulgaria and beyond

מתרגם: Yael BST מבקר: Shahar Kaiser

I'm here today

באתי לכאן היום

to start a revolution.

כדי לחולל מהפכה.

Now before you get up in arms,

אבל לפני שאתם מנופפים בנשק

or you break into song,

או פוצחים בשיר

or you pick a favorite color,

או בוחרים צבע

I want to define what I mean by revolution.

אני רוצה להגדיר למה אני מתכוון ב-"מהפכה"

By revolution,

כשאני אומר מהפכה,

I mean a drastic and far-reaching change

אני מתכוון לשינוי דרסטי ומרחיק לכת

in the way we think and behave --

בצורת החשיבה שלנו ובהתנהגות שלנו -

the way we think and the way we behave.

בחשיבה שלנו ובהתנהגות שלנו.

Now why, Steve, why do we need a revolution?

למה, סטיב, למה אנחנו צריכים מהפכה?

We need a revolution

אנחנו צריכים מהפכה

because things aren't working; they're just not working.

כי העניינים לא עובדים; פשוט לא עובדים.

And that makes me really sad

וזה מאוד מעציב אותי,

because I'm sick and tired of things not working.

כי נמאס לי שהעניינים לא עובדים.

You know, I'm sick and tired of us not living up to our potential.

אתם יודעים, נמאס לי שאנחנו לא מממשים את הפוטנציאל שלנו.

I'm sick and tired of us being last.

נמאס לי מזה שאנחנו מגיעים תמיד במקום האחרון.

And we are last place in so many things --

ואנחנו במקום האחרון בכל כך הרבה דברים -

for example, social factors.

לדוגמא, בתחום הסוציאלי.

We're last place in Europe in innovation.

אנחנו במקום האחרון באירופה בחדשנות.

There we are right at the end, right at the bottom,

הנה אנחנו, פה בסוף, ממש בתחתית,

last place as a culture that doesn't value innovation.

מקום אחרון כתרבות שאינה מוקירה חדשנות.

We're last place in health care,

אנחנו במקום אחרון בשירותי בריאות,

and that's important for a sense of well-being.

וזה עניין חשוב לתחושה כללית של רווחה.

And there we are, not just last in the E.U.,

והנה אנחנו כאן, לא רק אחרונים באיחוד האירופי,

we're last in Europe, at the very bottom.

אלא גם אחרונים באירופה כולה, ממש בתחתית.

And worst of all,

והכי גרוע -

it just came out three weeks ago, many of you have seen it, The Economist.

זה התפרסם רק לפני שלושה שבועות, רבים מכם ראו את זה, שבועון "האקונומיסט".

We're the saddest place on Earth,

אנחנו המקום הכי עצוב בעולם,

relative to GDP per capita --

יחסית לתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש

the saddest place on Earth.

המקום הכי עצוב בעולם.

That's social. Let's look at education.

זה בתחום הסוציאלי. בואו נראה בתחום החינוך.

Where do we rank three weeks ago

איפה דורגנו לפני שלושה שבועות

in another report by the OECD?

בדו"ח אחר של ה OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי)?

Last in reading, math and science. Last.

אחרונים ב - קריאה, מתמטיקה ומדעים, אחרונים.

Business:

עסקים:

The lowest perception in the E.U.

ההבנה הנמוכה ביותר באיחוד האירופי

that entrepreneurs provide benefits to society.

שיזמים מביאים תועלת לחברה.

Why as a result, what happens?

וכתוצאה מכך מה קורה?

The lowest percentage of entrepreneurs starting businesses.

האחוז הנמוך ביותר של יזמים שמקימים עסקים.

And this is despite the fact

וזה חרף העובדה

that everybody knows that small business

שברור לכולם שעסקים קטנים

is the engine of economies.

הם המנוע של הכלכלות.

We hire the most people; we create the most taxes.

אנחנו אלו שמעסיקים הכי הרבה אנשים, מייצרים הכי הרבה מיסים.

So if our engine's broken, guess what?

ואם המנוע שלנו מקולקל, נחשו מה?

Last in Europe GDP per capita.

מקום אחרון באירופה בתמ"ג לנפש.

Last.

אחרון.

So it's no surprise, guys, that 62 percent of Bulgarians

אז, חברים, זה לא מפתיע, ש-62 אחוזים מהבולגרים

are not optimistic about the future.

לא מרגישים אופטימיים לגבי העתיד.

We're unhappy, we have bad education,

אנחנו אומללים, החינוך אצלנו גרוע,

and we have the worst businesses.

ויש אצלנו את העסקים הכי גרועים.

And these are facts, guys.

ואלו עובדות, חברים.

This isn't story tale; it's not make-believe.

לא סתם סיפורי מעשיות, אגדות.

It's not.

לא.

It's not a conspiracy I have got against Bulgaria. These are facts.

זו לא איזו קנוניה שרקמתי נגד בולגריה. אלו עובדות.

So I think it should be really, really clear

אז אני חושב שזה צריך להיות מאוד מאוד ברור

that our system is broken.

שהמערכת שלנו מקולקלת.

The way we think, the way we behave,

החשיבה שלנו, וההתנהגות שלנו,

our operating system of behaving is broken.

מערכת ההפעלה של ההתנהלות שלנו מקולקלת.

We need a drastic change in the way we think and behave

אנחנו חייבים שינוי דרסטי בחשיבה שלנו ובהתנהגות שלנו

to transform Bulgaria for the better,

כדי לשנות את פניה של בולגריה לטובה,

for ourselves, for our friends,

למעננו, למען חברינו,

for our family and for our future.

למען משפחותינו ולמען העתיד.

How did this happen?

איך זה קרה?

Let's be positive now. We're going to get positive. How did this happen?

בואו נחשוב חיובי עכשיו. אנחנו נהיה חיוביים מעכשיו. איך זה קרה?

I think we're last because --

אני חושב שאנחנו במקום האחרון -

and this is going to be drastic to some of you --

וזה הולך להיות דרסטי לחלק מכם -

because we are handicapping ourselves.

כי אנחנו הופכים את עצמנו לנכים.

We're holding ourselves back

אנחנו משאירים את עצמנו מאחור

because we don't value play.

בגלל שאנחנו לא מייחסים חשיבות לשעשוע.

I said "play," all right.

אמרתי שעשוע, כן.

In case some of you forgot what play is, this is what play looks like.

למקרה שחלקכם שכח מה זה שעשוע, ככה זה נראה.

Babies play, kids play,

תינוקות משתעשעים, ילדים משתעשעים,

adults play.

מבוגרים משתעשעים.

We don't value play.

אנחנו לא מייחסים חשיבות להשתעשעות.

In fact, we devalue play.

והאמת - אנחנו מזלזלים בהשתעשעות.

And we devalue it in three areas.

ואנחנו מזלזלים בה בשלושה תחומים.

Let's go back to the same three areas.

בואו נחזור לאותם שלושה תחומים.

Social: 45 years of what?

סוציאלי: 45 שנה של מה?

Of communism --

קומוניזם -

of valuing the society and the state over the individual

של העדפת החברה והמדינה על פני האינדיוידואל

and squashing, inadvertently,

ואגב כך - רמיסה

creativity, individual self-expression and innovation.

של היצירתיות, הביטוי האישי והחדשנות.

And instead, what do we value?

ובמקומם מה אנחנו מעריכים?

Because it's shown

כי רואים את זה.

the way we apply, generate and use knowledge

האופן בו אנחנו מיישמים, מפיקים ומשתמשים בידע

is affected by our social and institutional context,

מושפע מההקשר החברתי והמוסדי ארגוני,

which told us what in communism?

שאמר לנו מה בקומוניזם?

To be serious.

להיות רציניים.

To be really, really serious.

להיות ממש ממש רציניים.

It did.

זה נכון.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Be serious.

תהיו רציניים.

I can't tell you how many times I've been scolded in the park

אני לא יכול להגיד לכם כמה פעמים נזפו בי בפארק

for letting my kids play on the ground.

בגלל שהנחתי לילדים שלי לשחק על החול.

Heaven forbid they play in the dirt, the kal,

חס וחלילה שישחקו בחול ויתלכלכו,

or even worse, lokvi, water -- that will kill them.

או אפילו יותר גרוע - במים, זה יהרוג אותם.

I have been told by babas and dyados

אמרו לי כבר סבים וסבתות

that we shouldn't let our kids play so much

שאסור לתת לילדים לשחק כ"כ הרבה

because life is serious

כי החיים הם עניין רציני

and we need to train them for the seriousness of life.

ואנחנו צריכים להכשיר אותם לרצינות של החיים.

We have a serious meme running through.

יש בנו יחידת זיכרון (מם) של רצינות שמועברת אלינו.

It's a social gene running through us.

זה גן חברתי שעובר בתורשה.

It's a serious gene.

זה גן הרצינות.

It's 45 years of it

45 שנים של זה

that's created what I call the "baba factor."

הן שיצרו מה את מה שאני מכנה "אפקט הסבתא".

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And here's how it works.

וככה זה עובד:

Step one: woman says, "I want to have a baby. Iskam baby."

שלב ראשון: האשה אומרת: "אני רוצה תינוק."

Step two: we get the baby. Woohoo!

שלב שני: יש לנו תינוק. יופי!

But then what happens in step three?

אבל מה קורה אז בשלב השלישי?

I want to go back to work

אני רוצה לחזור לעבודה,

because I need to further my career or I just want to go have coffees.

או כי אני צריך לקדם את הקריירה או שאני סתם רוצה ללכת לשתות קפה.

I'm going to give bebko to baba.

אז אני אתן את התינוק לסבתא.

But we need to remember

אבל אסור לשכוח

that baba's been infected by the serious meme for 45 years.

שסבתא כבר נגועה בגן הרצינות מזה 45 שנה.

So what happens?

אז מה קורה?

She passes that virus on to baby,

היא מעבירה את הוירוס לתינוק,

and it takes a really, really, really long time -- as the redwood trees --

ולוקח המון המון המון זמן - זה עץ סקוויה בתמונה -

for that serious meme

עד שגן הרצינות הזה

to get out of our operating system.

ייצא ממערכת ההפעלה שלנו.

What happens then?

מה קורה אז?

It goes into education where we have an antiquated education system

הוא נכנס לחינוך שם יש לנו מערכת חינוך עתיקה

that has little changed for 100 years,

שהשתנתה מעט מאוד ב 100 השנים האחרונות

that values rote learning,

שמאמינה בלימוד בעל פה

memorization and standardization,

שינון וסטנדרטיזציה,

and devalues self-expression, self-exploration,

ומפחיתה מהחשיבות של ביטוי עצמי, חקירה עצמית,

questioning, creativity and play.

הטלת ספקות, יצירתיות והשתעשעות.

It's a crap system.

זאת מערכת מחורבנת.

True story: I went looking for a school for my kid.

סיפור אמיתי: הלכתי לחפש בית-ספר לבן שלי.

We went to this prestigious little school

הגענו למן בית ספר קטן ויוקרתי כזה

and they say they're going to study math 10 times a week

והם אומרים לי שהם ילמדו מתמטיקה 10 פעמים בשבוע

and science eight times a week

ומדעים שמונה פעמים בשבוע

and reading five times a day and all this stuff.

וקריאה חמש פעמים ביום וכל זה.

And we said, "Well what about play and recess?"

ואמרתי: "טוב אבל מה עם משחקים והפסקות?"

And they said, "Ha. There won't be a single moment in the schedule."

והם אמרו: "הא, לא תהיה אפילו דקה אחת פנויה בלו"ז שלהם."

(Laughter)

(צחוק)

And we said, "He's five."

ואמרנו: "הוא בן חמש!"

What a crime. What a crime.

איזה פשע. איזה פשע.

And it's a crime

וזה באמת פשע

that our education system is so serious because education is serious

שמערכת החינוך שלנו היא כ"כ רצינית כי חינוך זה רציני

that we're creating mindless, robotic workers

שאנחנו יוצרים עובדים חסרי דעת, רובוטיים

to put bolts in pre-drilled holes.

שיתקעו בורג בחור שהכינו להם.

But I'm sorry, the problems of today

אבל תסלחו לי, הבעיות של היום

are not the problems of the Industrial Revolution.

הן לא הבעיות של המהפיכה התעשייתית.

We need adaptability,

אנחנו זקוקים לכושר הסתגלות,

the ability to learn how to be creative and innovative.

היכולת ללמוד להיות יצירתיים וחדשניים.

We don't need mechanized workers.

אין לנו צורך בפועלים מכאניים.

But no, now our meme goes into work where we don't value play.

אבל לא, עכשיו הגן שלנו נכנס לפעולה וגורם לנו לזלזל בחשיבות השעשוע.

We create robotic workers that we treat like assets,

אנחנו יוצרים עובדים רובוטיים ומתייחסים אליהם כמו אל נכסים

to lever and just throw away.

להשתמש בהם ואח"כ לזרוק.

What are qualities of a Bulgarian work?

איך נראה מקום עבודה טיפוסי בבולגריה?

Autocratic --

אוטוקרטי

do what I say because I'm the chef.

תעשה מה שאני אומר כי אני השף.

I'm the boss and I know better than you.

אני הבוס ואני יודע יותר טוב ממך.

Untrusting -- you're obviously a criminal, so I'm going to install cameras.

אין אמון - אתה מן הסתם עבריין, אז אני אתקין מצלמות.

(Laughter)

(צחוק)

Controlling --

פיקוח -

you're obviously an idiot, so I'm going to make

אתה מן הסתם אידיוט, אז אני אבנה

a zillion little processes for you to follow so you don't step out of the box.

מיליון תהליכים קטנים שתוכל לפעול במסגרתם כדי שלא תצא מהקופסא.

So they're restrictive -- don't use your mobile phone,

והם מגבילים - אל תשתמש בסלולרי שלך,

don't use your laptop, don't search the Internet,

אל תשתמש בלפטופ שלך, אל תגלוש באינטרנט,

don't be on I.M.

אל תתחבר ל IM

That's somehow unprofessional and bad.

זה משום מה לא מקצועי ולא טוב.

And at the end of the day, it's unfulfilling

ובסוף היום, זה מקום עבודה לא מספק.

because you're controlled, you're restricted, you're not valued

כי אתה תחת פיקוח, מגבילים אותך, אתה לא מוערך.

and you're not having any fun.

ואתה לא נהנה.

In social, in education and in our business,

בתחום הסוציאלי, בחינוך ובעסקים,

don't value play.

לא מבינים את החשיבות שבהשתעשעות.

And that's why we're last,

וזו הסיבה שאנחנו במקום האחרון,

because we don't value play.

כי אנחנו לא מבינים את חשיבות ההשתעשעות.

And you can say, "That's ridiculous, Steve. What a dumb idea.

ואתם יכולים להגיד: "סטיב, זה מגוחך. איזה רעיון דבילי.

It can't be because of play.

לא יכול להיות שהסיבה היא השתעשעות.

Just play, that's a stupid thing."

סתם להשתעשע, זה דבר טיפשי."

We have the serious meme in us.

יש בנו הרי את גן הרצינות.

Well I'm going to say no.

אז אני אומר לכם שלא.

And I will prove it to you in the next part of the speech --

ואני אוכיח לכם את זה בחלק הבא של הנאום -

that play is the catalyst, it is the revolution,

ההשתעשעות היא הקטליזטור, היא המהפכה,

that we can use to transform Bulgaria for the better.

שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי לשנות את פניה של בולגריה לטובה.

Play:

ההשתעשעות:

our brains

המוח שלנו

are hardwired for play.

מובנה מטבעו להשתעשעות.

Evolution has selected,

האבולוציה בררה,

over millions and billions of years,

לפני מיליוני שנים,

for play in animals and in humans.

את תכונת השעשוע בחיות ובבני אדם.

And you know what?

ואתם יודעים מה?

Evolution does a really, really good job

האבולוציה עושה עבודה מאוד מאוד טובה

of deselecting traits that aren't advantageous to us

בלנפות תכונות שאינן מועילות לנו

and selecting traits for competitive advantage.

ובוחרת תכונות שנותנות לנו יתרון תחרותי.

Nature isn't stupid, and it selected for play.

הטבע לא טיפש, והוא הצביע בעד השתעשעות

Throughout the animal kingdom, for example:

בכל ממלכת החיות.

ants. Ants play.

למשל נמלים, נמלים משתעשעות.

Maybe you didn't know that.

אולי לא ידעתם את זה,

But when they're playing,

אבל כשהן משתעשעות

they're learning the social order and dynamics of things.

הן לומדות את הסדר החברתי ואת הדינמיקה של הדברים.

Rats play, but what you might not have known

חולדות משתעשעות, אבל זה משהו שאולי לא ידעתם

is that rats that play more

חולדות שמשתעשעות יותר

have bigger brains

הן בעלות מוח גדול יותר.

and they learn tasks better,

והן טובות יותר בלמידת משימות חדשות

skills.

מיומנויות.

Kittens play. We all know kittens play.

חתלתולים משתעשעים. טוב את זה כולנו יודעים.

But what you may not know

אבל מה שאולי לא ידעתם

is that kittens deprived of play

זה שחתלתולים שמונעים מהם את השעשוע

are unable to interact socially.

אינם מסוגלים ליצור קשרים חברתיים.

They can still hunt, but they can't be social.

הם עדיין יכולים לצוד, אבל לא יכולים להיות חברתיים.

Bears play.

דובים משתעשעים.

But what you may not know

אבל מה שאולי לא ידעתם

is that bears that play more survive longer.

זה שדובים שמשתעשעים יותר שורדים לאורך יותר זמן.

It's not the bears that learn how to fish better.

לא הדובים שלומדים לדוג דגים יותר טוב שורדים,

It's the ones that play more.

אלא אלו שמשתעשעים יותר.

And a final really interesting study --

ומחקר מעניין אחרון,

it's been shown, a correlation

התגלה שקיים מתאם

between play and brain size.

בין השתעשעות וגודל המוח.

The more you play, the bigger the brains there are.

ככל שמשתעשעים יותר, ככה המוחות גדולים יותר.

Dolphins, pretty big brains, play a lot.

דולפינים, מוח יחסית גדול, משתעשעים הרבה.

But who do you think

אבל מי לדעתכם

with the biggest brains are the biggest players?

עם המוח הגדול ביותר הוא גם המשתעשע הראשי?

Yours truly: humans.

אנחנו, בני האדם.

Kids play, we play --

ילדים משתעשעים, אנחנו משתעשעים -

of every nationality, of every race,

אנשים מכל לאום, מכל גזע,

of every color, of every religion.

מכל צבע, בכל דת,

It's a universal thing -- we play.

זה משהו אוניברסלי - אנחנו משתעשעים.

And it's not just kids, it's adults too.

ולא רק ילדים, גם מבוגרים.

Really cool term: neoteny --

מונח מגניב: נאוטניה -

the retention of play and juvenile traits in adults.

שימור תכונת ההשתעשעות ותכונות של צעירים בפרטים הבוגרים.

And who are the biggest neotenists?

ומי הנאוטניים הראשיים?

Humans. We play sports.

בני האדם. אנחנו משתעשעים בספורט.

We do it for fun, or as Olympians, or as professionals.

אנחנו עושים את זה בשביל הכיף, או כמתחרים אולימפיים, או כמקצוענים.

We play musical instruments.

אנחנו מנגנים בכלי נגינה.

We dance, we kiss, we sing,

אנחנו רוקדים, מתנשקים, אנחנו שרים.

we just goof around.

אנחנו סתם משתטים.

We're designed by nature to play

הטבע תכנן אותנו להשתעשעות.

from birth to old age.

מינקות ועד זיקנה.

We're designed to do that continuously --

אנחנו מתוכננים לעשות את זה בלי הרף -

to play and play a lot

להשתעשע ולהשתעשע הרבה

and not stop playing.

ולא להפסיק.

It is a huge benefit.

יש בכך תועלת עצומה.

Just like there's benefits to animals,

בדיוק כפי שלבעלי חיים יש בכך תועלת,

there's benefits to humans.

כך גם לבני האדם.

For example, it's been shown

לדוגמא, הוכח

to stimulate neural growth in the amygdala,

שיש בכך כדי לעודד גדילה טבעית באמיגדלה,

in the area where it controls emotions.

באזור שאחראי על הרגשות.

It's been shown to promote pre-frontal cortex development

הוכח שזה משפר התפתחות בקליפת המוח הקדם חזיתית

where a lot of cognition is happening.

שם מתבצע חלק גדול מהפעילות הקוגניטיבית.

As a result, what happens?

כתוצאה מכך מה קורה?

We develop more emotional maturity if we play more.

אנחנו מפתחים יותר בגרות רגשית אם אנחנו משתעשעים יותר.

We develop better decision-making ability

מפתחים יכולת קבלת החלטות טובה יותר

if we play more.

אם אנחנו משתעשעים יותר.

These guys are facts.

ואלו, חברים, הן עובדות.

It's not fiction, it's not story tales, it's not make-believe;

לא פיקציה, לא סיפורי סבתא, לא מעשיות.

it's cold, hard science.

זה מדע חד וברור.

These are the benefits to play.

אלו התועלות שבהשתעשעות.

It is a genetic birthright that we have,

זוהי זכות אבות גנטית שיש בנו,

like walking or speaking or seeing.

כמו ההליכה, הדיבור, הראייה.

And if we handicap ourselves with play,

ואם אנחנו הופכים את עצמינו לנכים בעניין ההשתעשעות,

we handicap ourselves

אנחנו מטילים מומים בעצמינו

as if we would with any other birthright that we have.

ממש כמו לו היה מדובר בכל זכות אבות אחרת.

We hold ourselves back.

אנחנו עוצרים את עצמינו מלהתקדם.

Little exercise just for a second:

תרגיל קצר לרגע:

close your eyes

עצמו את עיניכם

and try to imagine a world without play.

ונסו לדמיין עולם ללא שעשוע.

Imagine a world without theater, without the arts,

דמיינו עולם ללא תאטרון, ללא אומנות

without song, without dancing,

בלי שירה, בלי ריקוד,

without soccer, without football,

בלי כדורגל, בלי פוטבול,

without laughter.

בלי צחוק.

What does this world look like?

איך נראה עולם כזה?

It's pretty bleak.

די עגום.

It's pretty glum.

מאוד מדוכדך.

Now imagine your workplace.

ועכשיו דמיינו את מקום העבודה שלכם.

Is it fun? Is it playful?

מקום מהנה? עליז?

Or maybe the workplace of your friends -- here we're forward thinking.

או אולי מקום העבודה של החברים שלכם - אנחנו כאן אנשים שחושבים קדימה.

Is it fun? Is it playful?

האם שם מהנה? עליז?

Or is it crap? Is it autocratic, controlling,

או שמבאס שם? האם זה מקום אוטוקרטי, מפקח,

restrictive and untrusting and unfulfilling?

מגביל וחסר אמון ולא מספק?

We have this concept

יש לנו מין קונספציה כזו

that the opposite of play is work.

שההפך מהשתעשעות זה עבודה.

We even feel guilty if we're seen playing at work.

אנחנו אפילו מרגישים רגשות אשם אם רואים אותנו משתעשעים בעבודה.

"Oh, my colleagues see me laughing. I must not have enough work,"

"אוי, העמיתים שלי ראו אותי צוחק, הם יחשבו שבטח אין לי עבודה,"

or, "Oh, I've got to hide because my boss might see me.

או "אוי, אני צריך להסתתר שהבוס לא יראה אותי.

He's going to think I'm not working hard."

הוא יחשוב שאני לא עובד קשה."

But I have news for you: our thinking is backwards.

אבל יש לי חדשות בשבילכם: החשיבה שלנו מוטעית.

The opposite of play

ההפך של שעשוע

is not work.

הוא לא עבודה.

The opposite of play

ההפך של שעשוע

is depression. It's depression.

הוא דכאון , דכאון.

In fact,

למעשה,

play improves our work.

השתעשעות משפרת את העבודה שלנו.

Just like there's benefits for humans and animals,

בדיוק כפי שיש תועלת לבני האדם ולחיות,

there's benefits for play at work.

כך יש תועלת להשתעשעות גם במקום העבודה.

For example, it stimulates creativity.

למשל, זה מעורר יצירתיות.

It increases our openness to change.

היא מגבירה את הפתיחות שלנו לשינויים.

It improves our ability to learn.

משפרת את היכולת שלנו ללמוד.

It provides a sense of purpose and mastery --

נותנת תחושה של תכלית ושליטה -

two key motivational things

שני גורמי מוטיבציה מובילים

that increase productivity,

שמעלים את הפרודוקטיביות,

through play.

וזה באמצעות ההשתעשעות.

So before you start thinking of play as just not serious,

אז לפני שאתם חושבים על השתעשעות כסתם משהו לא רציני,

play doesn't mean frivolous.

בהשתעשעות אין הכוונה לקלות דעת.

You know, the professional athlete that loves skiing,

אתם יודעים, ספורטאי מקצועי שנהנה מגלישת סקי,

he's serious about it, but he loves it.

מתייחס לזה ברצינות, אבל הוא אוהב את זה.

He's having fun, he's in the groove, he's in the flow.

הוא נהנה, הוא בגרוב, הוא זורם.

A doctor might be serious,

רופא יכול להיות רציני,

but laughter's still a great medicine.

אבל צחוק הוא עדיין תרופה מצוינת.

Our thinking is backwards.

החשיבה שלנו מוטעית.

We shouldn't be feeling guilty.

אנחנו לא צריכים להרגיש רגשות אשמה.

We should be celebrating play.

אנחנו צריכים להלל את ההשתעשעות.

Quick example from the corporate world.

דוגמה מהירה מהעולם התאגידי.

FedEx, easy motto: people, service, profit.

FedEx, מוטו פשוט: אנשים, שירות, רווח.

If you treat your people like people, if you treat them great,

אם תתייחס לאנשים שלך כמו לאנשים, אם היחס שלך אליהם יהיה נפלא,

they're happier, they're fulfilled, they have a sense of mastery and purpose.

הם יהיו מרוצים יותר, מלאי סיפוק, עם תחושה של שליטה ותכלית.

What happens? They give better service --

ומה קורה? הם נותנים שירות טוב יותר -

not worse, but better.

לא גרוע יותר, אלא טוב יותר.

And when customers call for service

וכשלקוחות מתקשרים לקבל שירות

and they're dealing with happy people that can make decisions and are fulfilled,

והם מתנהלים מול אנשים שמחים שמסוגלים לקבל החלטות והם מלאי סיפוק,

how do the customers feel? They feel great.

איך מרגישים הלקוחות? הם מרגישים נפלא.

And what do great customers do, great-feeling customers?

ומה לקוחות שמרגישים נפלא עושים?

They buy more of your service and they tell more of their friends,

קונים עוד מהשירות שאתה מספק, והם מספרים לעוד חברים שלהם,

which leads to more profit.

מה שמוביל לעוד רווח.

People, service, profit.

אנשים, שירות, רווח.

Play increases productivity, not decreases.

השתעשעות מעלה פרודוקטיביות, לא מפחיתה.

And you're going to say,

ואתם בטח תגידו,

"Gee, that can work for FedEx out there in the United States,

"יופי, זה אולי עובד ב FedEx אי שם בארה"ב,

but it can't work in Bulgaria.

אבל זה לא יכול להצליח בבולגריה.

No way. We're different."

אין סיכוי. אנחנו שונים."

It does work in Bulgaria, you guys. Two reasons.

אבל זה כן עובד בבולגריה, חברים. שתי סיבות.

One, play is universal.

אחת - השתעשעות זה עניין אוניברסלי.

There's nothing weird about Bulgarians that we can't play,

אין איזה משהו מוזר בבולגרים שבגללו אנחנו לא יכולים להשתעשע.

besides the serious meme that we have to kick out.

מלבד גן הרצינות שאנחנו צריכים להעיף מאיתנו.

Two, I've tried it. I've tried at Sciant.

שתיים - אני ניסיתי את זה. ניסיתי את זה ב - Sciant.

When I got there, we had zero happy customers.

כשהגעתי לשם, מספר הלקוחות המרוצים היה אפס.

Not one customer would refer us.

אפילו לא לקוח אחד היה מוכן להפנות אחרים אלינו.

I asked them all.

שאלתי את כולם.

We had marginal profit -- I did.

הרווח שלנו היה שולי (באמת שאלתי)

We had marginal profits,

היה לנו רווח שולי,

and we had unhappy stakeholders.

ובעלי עניין לא מרוצים.

Through some basic change,

באמצעות כמה שינויים בסיסיים,

change like improving transparency,

שינויים כגון הגברת השקיפות,

change like promoting self-direction

שינויים כגון עידוד הכוונה עצמית

and collaboration, encouraging collaboration,

ושיתוף פעולה, עידוד שיתוף הפעולה,

not autocracy,

לא אוטוקרטיה,

the things like having a results-focus.

דברים כמו התמקדות בתוצאה

I don't care when you get in in the morning. I don't care when you leave.

לא מעניין אותי מתי אתה מגיע לעבודה בבוקר. לא מעניין מתי אתה הולך.

I care that your customer and your team is happy

מעניין אותי רק שהלקוחות שלך והצוות שלך מרוצים.

and you're organized with that.

ואתה מאורגן בעניין הזה.

Why do I care if you get in at nine o'clock?

למה שיהיה אכפת לי אם אתה מגיע לעבודה ב 09:00?

Basically promoting fun.

בגדול - לעודד הנאה.

Through promoting fun and a great environment,

באמצעות ההנאה ויצירת אווירה טובה

we were able to transform Sciant

הצלחנו לשנות את Sciant מקצה לקצה

and, in just three short years --

ובתוך שלוש שנים קצרות -

sounds like a long time, but change is slow --

נשמע הרבה זמן, אבל שינוי לוקח זמן -

every customer, from zero to every customer referring us,

כל לקוח, מאפס לקוחות לכל הלקוחות, הפנו אלינו,

above average profits for the industry

רווח מעל הממוצע בתעשייה,

and happy stakeholders.

ובעלי עניין מרוצים.

And you can say, "Well how do you know they're happy?"

ואתם יכולים להגיד, "מאיפה אתה יודע שהם מרוצים?"

Well we did win, every year that we entered,

ובכן זכינו, בכל שנה שהשתתפנו,

one of the rankings for best employer for small business.

באחד הדירוגים של המעסיק הטוב ביותר בעסקים קטנים.

Independent analysis from anonymous employees

ניתוח בלתי תלוי של מידע שמסרו עובדים באופן אנונימי

on their surveys.

בסקרים.

It does, and it can, work in Bulgaria.

זה יכול לעבוד, וזה עובד גם בבולגריה.

There's nothing holding us back,

אין שום דבר שעוצר בעדינו,

except our own mentality about play.

מלבד המנטליות שלנו לגבי ההשתעשעות.

So some steps that we can take -- to finish up --

אז הנה כמה צעדים שאנחנו יכולים לנקוט בהם - לסיכום -

how to make this revolution through play.

כדי לעשות עם ההשתעשעות את המהפכה הזו.

First of all, you have to believe me.

קודם כול, אתם חייבים להאמין לי.

If you don't believe me,

אם אתם לא מאמינים לי

well just go home and think about it some more or something.

פשוט תלכו הביתה ותחשבו על זה עוד קצת או משהו.

Second of all, if you don't have the feeling of play in you,

שנית, אם אין בכם את תחושת השעשוע,

you need to rediscover play.

אתם צריכים לגלות אותה מחדש.

Whatever it was that as a kid you used to enjoy,

מה שזה היה בילדותכם שגרם לכם ליהנות,

that you enjoyed only six months ago,

או שנהניתם ממנו לפני שישה חודשים,

but now that you've got that promotion you can't enjoy,

אבל עכשיו משזכיתם לקידום אתם כבר לא יכולים ליהנות ממנו,

because you feel like you have to be serious,

כי אתם מרגישים שאתם חייבים להיות רציניים,

rediscover it.

תגלו אותו מחדש.

I don't care if it's mountain biking or reading a book or playing a game.

לא משנה לי אם זה טיפוס הרים או קריאת ספרים, או משחקים,

Rediscover that

תגלו את זה מחדש.

because you're the leaders,

כי אתם המנהיגים,

the innovation leaders, the thought leaders.

מובילי החדשות, מובילים בחשיבה.

You're the ones that have to go back to the office

אתם אלו שצריכים לחזור למשרד

or talk to your friends

או לדבר עם חברים

and ignite the fire of change in the play revolution.

ולהצית את להבת השינוי במהפכת ההשתעשעות.

You guys have to, and if you're not feeling it,

אתם חייבים, ואם אתם לא תרגישו את זה,

your colleagues, your employees, aren't going to feel it.

העמיתים שלכם, העובדים שלכם, גם לא ירגישו את זה.

You've got to go back and say, "Hey, I'm going to trust you."

אתם חייבים לחזור ולומר, "אני מתכוון לסמוך עליך"

Weird concept: I hired you; I should trust you.

רעיון משונה. אני קיבלתי אותך לעבודה. אני אמור לסמוך עליך.

I'm going to let you make decisions. I'm going to empower you,

אני אתן לך להחליט החלטות. אני אעצים אותך,

and I'm going to delegate to the lowest level, rather than the top.

ואני אאציל סמכויות עד לדרגים הנמוכים ביותר, במקום לגבוהים יותר.

I'm going to encourage constructive criticism.

אני אעודד ביקורת בונה.

I'm going to let you challenge authority.

אני אתן לך לערער על סמכויות,

Because it's by challenging the way things are always done

כי דווקא דרך קריאת תיגר על האופן שבו נעשו הדברים מאז ומעולם

is that we are able to break out of the rut that we're in

אנחנו יכולים לצאת מהבור שאנחנו נמצאים בו

and create innovative solutions

ולהביא פתרונות חדשניים

to problems of today.

לבעיות של היום.

We're not always right as leaders.

אנחנו לא תמיד צודקים כמנהיגים.

We're going to eradicate fear.

אנחנו נעקור את הפחד מהשורש

Fear is the enemy of play.

הפחד הוא האויב של השעשוע.

And we're going to do things

ואנחנו נעשה דברים

like eliminate restrictions.

כמו למחוק לחלוטין את המגבלות.

You know what, let them use their mobile phone

תנו להם להשתמש בטלפון הנייד

for personal calls -- heaven forbid.

לשיחות אישיות - אלוהים ישמור.

Let them be on the Internet.

תנו להם לגלוש באינטרנט.

Let them be on instant messengers.

תנו להם להתחבר לצ'טים.

Let them take long lunches.

תנו להם לצאת לארוחות צהריים ארוכות.

Lunch is like the recess for work.

זמן ארוחת הצהריים הוא כמו ההפסקה בבית הספר.

It's when you go out in the world

זה הזמן שבו אתה יוצא לעולם

and you recharge your brain, you meet your friends,

ואתה מטעין מחדש את המוח, פוגש חברים,

you have a beer, you have some food, you talk,

שותה בירה, אוכל קצת, מדבר,

you get some synergy of ideas

יש סינרגיה של רעיונות

that maybe you wouldn't have had before.

שאולי לא היו לך קודם.

Let them do it. Give them some freedom,

תניחו להם לעשות את זה. תנו להם את החופש הזה.

and in general, let them play. Let them have fun at the workplace.

ובאופן כללי - תניחו להם להשתעשע. תנו להם ליהנות במקום העבודה.

We spend so much of our lives at the workplace,

חלק כל כך גדול מחיינו עובר עלינו במקום העבודה,

and it's supposed to be, what, a miserable grind,

ומה זה אמור להיות? מקום של עבודת פרך,

so that 20 years from now, we wake up and say, "Is this it?

שבעוד 20 שנה מהיום, תתעורר ותגיד "זה הכול?

Is that all there was?"

זה כל מה שזה היה?"

Unacceptable. Nepriemliv.

לא מתקבל על הדעת.

(Laughter)

(צחוק)

So in summary,

אז לסיכום,

we need a drastic change

אנחנו צריכים שינוי דרסטי

in the way we think and behave,

בחשיבה ובהתנהגות,

but we don't need

אבל אנחנו לא צריכים

a workers' revolution.

מהפכת פועלים.

We don't need a workers' revolution.

אנחנו לא צריכים מהפכת פועלים.

What we need

מה שאנחנו צריכים

is a players' uprising.

זה התקוממות של אנשים שמשתעשעים.

What we need is a players' uprising.

מה שאנחנו צריכים זה התקוממות של אנשים שמשתעשעים.

What we need is a players' uprising.

מה שאנחנו צריכים זה התקוממות של אנשים שמשתעשעים.

Seriously, we need to band together.

ברצינות, אנחנו צריכים לחבור יחד

Today is the start of the uprising.

היום הוא תחילתה של ההתקוממות.

But what you need to do

אבל מה שאתם צריכים לעשות

is fan the flames of the revolution.

זה להצית את אש המהפכה.

You need to go and share your ideas and your success stories

אתם צריכים לצאת ולחלוק את הרעיונות שלכם ואת סיפורי ההצלחה שלכם

of what worked

על מה שהצליח

about reinvigorating our lives, our schools,

על זריקת המרץ לחיים שלנו, לבתי הספר שלנו,

and our work with play;

ולעבודה שלנו דרך ההשתעשעות.

about how play promotes

על איך ההשתעשעות מייצרת

a sense of promise and self-fulfillment;

תחושה של הבטחה והגשמה עצמית;

of how play promotes innovation and productivity,

על איך השתעשעות מקדמת חדשנות ופרודוקטיביות;

and, ultimately, how play creates meaning.

ובסופו של דבר, איך השתעשעות יוצרת משמעות.

Because we can't do it alone. We have to do it together,

כי לא נוכל לעשות את זה לבד. אנחנו חייבים לעשות את זה ביחד.

and together, if we do this and share these ideas on play,

וביחד, אם נעשה את זה ונחלוק את הרעיון הזה על ההשתעשעות,

we can transform Bulgaria for the better.

אנחנו יכולים לשנות את פניה של בולגריה לטובה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)