What I learned from going blind in space | Chris Hadfield | TED

מתרגם: Tal Dekkers מבקר: Ido Dekkers

What's the scariest thing you've ever done?

מהו הדבר המפחיד ביותר שעשיתם אי פעם?

Or another way to say it is,

או דרך אחרת להגיד את זה,

what's the most dangerous thing that you've ever done?

מהו הדבר הכי מסוכן שאי פעם עשיתם?

And why did you do it?

ולמה עשיתם אותו?

I know what the most dangerous thing is

אני יודע מהו הדבר הכי מסוכן

that I've ever done

שאני עשיתי מעולם

because NASA does the math.

מפני שנאסא עשתה את החישוב.

You look back to the first five shuttle launches,

אתם מסתכלים אחורה על חמשת השיגורים הראשונים,

the odds of a catastrophic event

הסיכויים של אסון קטסטרופלי

during the first five shuttle launches

במהלך חמשת השיגורים הראשונים

was one in nine.

היו אחד לתשעה.

And even when I first flew in the shuttle

ואפילו כשאני טסתי במעבורת בפעם הראשונה

back in 1995, 74 shuttle flight,

בשנת 1995, 74 טיסות מעבורת,

the odds were still now that we look back

הסיכויים היו עדיין, היום כשאנחנו מסתכלים אחורה,

about one in 38 or so -- one in 35, one in 40.

בערך אחד ל-38 או 35, אחד ל-40.

Not great odds, so it's a really interesting day

לא סיכויים טובים, אז זהו יום ממש מעניין

when you wake up at the Kennedy Space Center

כשאתם מתעוררים במרכז החלל קנדי

and you're going to go to space that day

ואתם הולכים לטוס לחלל ביום ההוא

because you realize by the end of the day

מפני שאתם מבינים שבסוף היום הזה

you're either going to be floating effortlessly, gloriously in space,

או שאתם הולכים לרחף ללא מאמץ בחלל,

or you'll be dead.

או שאתם הולכים למות.

You go into, at the Kennedy Space Center,

אתם הולכים לתוך, במרכז החלל קנדי,

the suit-up room,

חדר ההלבשה של החליפות,

the same room that our childhood heroes

אותו החדר שגיבורי הילדות שלנו

got dressed in,

התלבשו בו,

that Neil Armstrong and Buzz Aldrin got suited in

החדר שבו ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין התלבשו בו

to go ride the Apollo rocket to the moon.

כדי לטוס באפולו לירח.

And I got my pressure suit built around me

ואני קיבלתי את חליפת הלחץ שנבנתה עליי

and rode down outside in the van

ונסעתי החוצה בוואן

heading out to the launchpad --

לכיוון כן השיגור --

in the Astro van -- heading out to the launchpad,

באסטרו וואן -- נוסע לכיוון כן השיגור

and as you come around the corner

וברגע שאתם מגיעים לפינה

at the Kennedy Space Center,

במרכז החלל קנדי,

it's normally predawn, and in the distance,

זה בדרך כלל לפני עלות שחר, ובמרחק,

lit up by the huge xenon lights,

מוארת על ידי פנסי הקסנון הענקיים,

is your spaceship --

נמצאת המעבורת שלכם --

the vehicle that is going to take you off the planet.

כלי הרכב שהולך לקחת אתכם מכדור הארץ.

The crew is sitting in the Astro van

הצוות יושב באסטרו וואן

sort of hushed, almost holding hands,

סוג של חרישי, כמעט מחזיק ידיים,

looking at that as it gets bigger and bigger.

מסתכל עליה בזמן שהיא גדלה וגדלה.

We ride the elevator up

אנחנו נוסעים במעלית למעלה

and we crawl in, on your hands and knees

ואנחנו זוחלים, על הידיים והברכיים

into the spaceship, one at a time,

לתוך המעבורת, אחד בכל פעם,

and you worm your way up

ואתם עושים את הדרך למעלה

into your chair and plunk yourself down

לכיסא שלכם ומושכים עצמכם למטה

on your back.

על הגב שלכם.

And the hatch is closed,

והפתח נסגר,

and suddenly,

ופתאום,

what has been a lifetime of both dreams and denial

מה שהיה חיים של חלומות וגם הכחשה

is becoming real,

הופך למציאות,

something that I dreamed about,

משהו שחלמתי עליו,

in fact, that I chose to do when I was nine years old,

למעשה, משהו שבחרתי לעשות כשהייתי בן 9,

is now suddenly within not too many minutes

הופך פתאום בתוך לא הרבה דקות

of actually happening.

למשהו שממש קורה.

In the astronaut business --

בעסקי האסטרונאוטים --

the shuttle is a very complicated vehicle;

המעבורת היא רכב מאוד מסובך

it's the most complicated flying machine ever built.

זה כלי התעופה הכי מסובך שאי פעם נבנה.

And in the astronaut business, we have a saying, which is,

ובעסקי האסטרונאוטים, יש לנו אימרה, שאומרת,

there is no problem so bad

אין שום בעיה כל כך רעה

that you can't make it worse.

שאתם לא יכולים לעשותה גרועה יותר.

(Laughter)

(צחוק)

And so you're very conscious in the cockpit;

אז אתם מאוד מודעים בתא הטייס;

you're thinking about all of the things

אתם חושבים על כל הדברים

that you might have to do,

שאתם תצטרכו לעשות,

all the switches and all the wickets you have to go through.

כל המתגים וכל נורות הביקורת שאתם צריכים לעבור.

And as the time gets closer and closer,

וכשהזמן הולך ומתקרב,

this excitement is building.

ההתרגשות נבנית.

And then about three and a half minutes before launch,

ואז בערך שלוש וחצי דקות לפני השיגור,

the huge nozzles on the back,

נחירי הפליטה הענקיים מאחורה,

like the size of big church bells,

בגודל של פעמון כנסייה גדול,

swing back and forth

מתנדנדים קדימה ואחורה

and the mass of them is such

והמסה שלהם היא כזאת

that it sways the whole vehicle,

שזה מנדנד את כל הרכב,

like the vehicle is alive underneath you,

כאילו שהרכב חי תחתיכם,

like an elephant getting up off its knees or something.

כמו פיל מתרומם מהברכיים או משהו כזה.

And then about 30 seconds before launch,

ואז כשלושים שניות לפני שיגור,

the vehicle is completely alive --

הרכב לגמרי בחיים --

it is ready to go --

הוא מוכן להמראה --

the APUs are running,

ה APU פועלים,

the computers are all self-contained,

כל המחשבים פועלים עצמאית,

it's ready to leave the planet.

הוא מוכן לעזוב את כדור הארץ.

And 15 seconds before launch, this happens:

ו-15 שניות לפני שיגור:

(Video) Voice: 12, 11, 10,

(וידאו) קול: 12, 11, 10,

nine, eight, seven, six --

9, 8, 7, 6 --

(Space shuttle preparing for takeoff)

(מעבורת חלל מתכוננת להמראה)

-- start, two, one,

-- התחל, 2, 1,

booster ignition, and liftoff of the space shuttle Discovery,

הצתת מאיץ, ושיגור של מעבורת החלל דיסקברי,

returning to the space station, paving the way ...

חוזרת לתחנת החלל, וסוללת את הדרך ...

(Space shuttle taking off)

(מעבורת החלל ממריאה)

Chris Hadfield: It is incredibly powerful

כריס הדפילד: זה מאוד עוצמתי

to be on board one of these things.

להיות על אחד מהדברים האלו.

You are in the grip of something

אתם אוחזים במשהו

that is vastly more powerful than yourself.

שהוא הרבה יותר חזק מכם.

It's shaking you so hard you can't focus

זה מרעיד אתכם כל כך חזק שאתם לא יכולים להתרכז

on the instruments in front of you.

במכשירים שמולכם.

It's like you're in the jaws of some enormous dog

זה כאילו שאתם נמצאים במלתעות של כלב עצום

and there's a foot in the small of your back

ויש רגל בגב שלכם

pushing you into space,

דוחפת אתכם לחלל,

accelerating wildly straight up,

מאיצה בפראות למעלה,

shouldering your way through the air,

מפלסת את הדרך שלכם דרך האוויר,

and you're in a very complex place --

ואתם במקום מאוד מורכב --

paying attention, watching the vehicle

שמים לב, מסתכלים על כלי הרכב

go through each one of its wickets

עוברים על כל אחד ואחד מנורות הביקורת

with a steadily increasing smile on your face.

עם חיוך עולה בהתמדה על פניכם.

After two minutes, those solid rockets explode off

אחרי שתי דקות, שתי רקטות הדלק המוצק מתפוצצות

and then you just have the liquid engines,

ואז יש לכם רק את מנועי הדלק הנוזלי,

the hydrogen and oxygen,

המימן והחמצן,

and it's as if you're in a dragster

וזה כאילו שאתם ברכב מהיר

with your foot to the floor

עם הרגל שלכם על הריצפה

and accelerating like you've never accelerated.

ומאיצים כמו שמעולם לא האצתם.

You get lighter and lighter,

אתם נעשים קלים יותר ויותר,

the force gets on us heavier and heavier.

הכוח מעלינו הופך כבד יותר ויותר.

It feels like

זה מרגיש כאילו

someone's pouring cement on you or something.

מישהו שופך עליכם בטון או משהו.

Until finally,

עד שלבסוף,

after about eight minutes and 40 seconds or so,

אחרי בערך שמונה דקות וארבעים שניות או משהו כזה,

we are finally at exactly the right altitude,

אנחנו סוף סוף בדיוק בגובה המתאים

exactly the right speed,

בדיוק במהירות המתאימה,

the right direction, the engine shut off,

בכיוון הנכון, המנוע כבה,

and we're weightless.

ואנחנו חסרי משקל.

And we're alive.

ואנחנו בחיים.

It's an amazing experience.

זאת חוויה מדהימה.

But why would we take that risk?

אבל למה שניקח את הסיכון הזה?

Why would you do something that dangerous?

למה שנעשה משהו כזה מסוכן?

In my case the answer is fairly straightforward.

במקרה שלי התשובה היא די חד משמעית.

I was inspired as a youngster

קיבלתי השראה כנער

that this was what I wanted to do.

שזה מה שאני רוצה לעשות.

I watched the first people walk on the moon

צפיתי באנשים הראשונים שהלכו על הירח

and to me, it was just an obvious thing --

ובשבילי, זה היה דבר ברור --

I want to somehow turn myself into that.

אני רוצה איכשהו להפוך את עצמי לזה.

But the real question is,

אבל השאלה האמיתית היא,

how do you deal with the danger of it

איך אתם מתמודדים עם הסכנה שבזה

and the fear that comes from it?

והפחד שמגיע מזה?

How do you deal with fear versus danger?

איך אתם מתמודדים עם פחד כנגד סכנה?

And having the goal in mind, thinking about where it might lead,

וכשיש מטרה בראש, לחשוב על לאן זה יכול להוביל,

directed me to a life of

הוביל אותי לחיים של

looking at all of the small details to allow

התבוננות בכל הפרטים הקטנים שיתירו לי

this to become possible,

שהדבר הזה יהפוך לאפשרי,

to be able to launch and go help build a space station

להיות מסוגל להשתגר ולעזור לבנות תחנת חלל

where you are on board a million-pound creation

היכן שאתם נמצאים על סיפונה של יצירה של חמש מאות טון

that's going around the world at five miles a second,

שסובבת סביב העולם בחמישה מיילים לשנייה

eight kilometers a second,

שמונה קילומטר לשנייה,

around the world 16 times a day,

מסביב לעולם 16 פעמים ביום,

with experiments on board that are teaching us

עם ניסויים על הסיפון שמלמדים אותנו

what the substance of the universe is made of

מהו החומר ממנו עשוי היקום

and running 200 experiments inside.

ולערוך 200 ניסויים בפנים.

But maybe even more importantly,

אבל אולי אפילו יותר חשוב,

allowing us to see the world in a way

מאפשר לנו לראות את העולם בדרך

that is impossible through any other means,

שהיא בלתי אפשרית בשום דרך אחרת

to be able to look down

להיות מסוגלים להתכל למטה

and have -- if your jaw could drop, it would --

ואם הלסת שלכם יכולה ליפול, היא תיפול

the jaw-dropping gorgeousness of the turning orb

הלסת נופלת למראה המשגע שכדור המסתובב

like a self-propelled art gallery of fantastic,

כמו גלריית אומנות נהדרת המונעת עצמאית

constantly changing beauty that is the world itself.

יופי משתנה בעיקביות שהוא העולם עצמו.

And you see, because of the speed,

ואתם רואים, בגלל המהירות,

a sunrise or a sunset every 45 minutes

זריחה או שקיעה בכל 45 דקות

for half a year.

במשך חצי שנה.

And the most magnificent part of all that

והחלק הכי מדהים בכל הדבר הזה

is to go outside on a spacewalk.

זה לצאת החוצה להליכת חלל.

You are in a one-person spaceship

אתם נמצאים בחללית של איש אחד

that is your spacesuit,

זוהי חליפת החלל שלכם,

and you're going through space with the world.

ואתם יוצאים לחלל עם העולם.

It's an entirely different perspective,

זוהי פרספקטיבה שונה לחלוטין,

you're not looking up at the universe,

אתם לא מסתכלים למעלה על היקום,

you and the Earth are going through the universe together.

אתם וכדור הארץ הולכים דרך היקום יחד.

And you're holding on with one hand,

ואתם מחזיקים עם יד אחת,

looking at the world turn beside you.

מסתכלים על העולם מסתובב לידכם.

It's roaring silently

הוא שואג בשקט

with color and texture as it pours by

עם צבע ומרקם כשהוא ניצק

mesmerizingly next to you.

בהפנוט לידכם

And if you can tear your eyes away from that

ואם אתם יכולים להסיר את עיניכם מזה

and you look under your arm

ולהסתכל תחת הזרוע שלכם

down at the rest of everything,

למטה על שאר הדברים,

it's unfathomable blackness,

זאת חשכה תהומית,

with a texture you feel like you could stick your hand into.

עם מרקם שאתם מרגישים שאתם יכולים לדחוף את היד לתוכו.

and you are holding on with one hand,

ואתם אוחזים עם יד אחת,

one link to the other seven billion people.

חיבור אחד עם שבעה מיליארד אנשים.

And I was outside on my first spacewalk

ואני הייתי בחוץ בהליכת החלל הראשונה שלי

when my left eye went blind,

כשהעין השמאלית שלי התעוורה,

and I didn't know why.

ולא ידעתי למה.

Suddenly my left eye slammed shut

פתאום העין השמאלית שלי נסגרה

in great pain

בכאב עצום

and I couldn't figure out why my eye wasn't working.

ולא הצלחתי להבין למה עיני השמאלית לא עובדת

I was thinking, what do I do next?

חשבתי, מה אני עושה עכשיו?

I thought, well maybe that's why we have two eyes,

חשבתי, ובכן אולי בגלל זה יש לנו שתי עיניים,

so I kept working.

אז המשכתי לעבוד.

But unfortunately, without gravity,

אבל לרוע מזלי, ללא כבידה,

tears don't fall.

דמעות לא יורדות.

So you just get a bigger and bigger ball of whatever that is

אז פשוט יש לכם כדור הולך וגדל של מה שזה לא יהיה

mixed with your tears on your eye

מעורב עם הדמעות שלכם בעין

until eventually, the ball becomes so big

עד שלבסוף, הכדור הופך לכל כך גדול

that the surface tension takes it across the bridge of your nose

שפני השטח שלו לוקחים אותו מעל גשר האף שלכם

like a tiny little waterfall

כמו מפל קטנטן

and goes "goosh" into your other eye,

ונכנס ישר לעין השנייה שלכם,

and now I was completely blind

ועכשיו הייתי לגמרי עיוור

outside the spaceship.

מחוץ לחללית.

So what's the scariest thing you've ever done?

אז מהו הדבר המחיד ביותר שאי פעם עשיתם?

(Laughter)

(צחוק)

Maybe it's spiders.

אולי זה עכבישים.

A lot of people are afraid of spiders.

הרבה אנשים מפחדים מעכבישים.

I think you should be afraid of spiders --

אני חושב שאתם צריכים לפחד מעכבישים --

spiders are creepy and they've got long, hairy legs,

עכבישים הם מפחידים ויש להם רגליים ארוכות שעירות,

and spiders like this one, the brown recluse --

ועכבישים כמו זה, עכביש מתבודד חום --

it's horrible. If a brown recluse bites you,

הוא נוראי. אם עכביש מתבודד חום עוקץ אתכם,

you end with one of these horrible, big necrotic things

אתם גומרים עם אחד מהנמקים הגדולים והנוראיים

on your leg

על הרגל שלכם

and there might be one right now

ואולי יש אחד ממש עכשיו

sitting on the chair behind you, in fact.

יושב על הכיסא מאחוריכם, למעשה.

And how do you know?

ואיך אתם יודעים?

And so a spider lands on you,

עכביש נוחת עליכם,

and you go through this great, spasmy attack

ואתם עוברים התקפה גדולה

because spiders are scary.

בגלל שעכבישים מפחידים.

But then you could say, well is there a brown recluse

אבל אז אתם יכולים להגיד, האם יש עכביש מתבודד חום

sitting on the chair beside me or not?

יושב על כיסא לידי או לא?

I don't know. Are there brown recluses here?

אני לא יודע. האם יש כאן עכבישי מתבודד חום?

So if you actually do the research, you find out that

אז אם אתם למעשה עושים את המחקר, אתם מגלים

in the world there are about 50,000 different types of spiders,

שבעולם יש בערך 50,000 מינים שונים של עכבישים,

and there are about two dozen that are venomous

ויש בערך אלפיים שהם ארסיים

out of 50,000.

מתוך 50,000.

And if you're in Canada, because of the cold winters

ואם אתם בקנדה, בגלל החורפים הקרים

here in B.C., there's about 720, 730 different types of spiders

כאן בבריטיש קולומביה, יש בערך 720, 730 סוגים שונים של עכבישים

and there's one -- one --

ויש אחד -- אחד --

that is venomous,

שהוא ארסי,

and its venom isn't even fatal,

והארס שלו אפילו לא קטלני,

it's just kind of like a nasty sting.

זה משהו כמו עקיצה נוראית.

And that spider -- not only that,

והעכביש הזה -- לא רק זה,

but that spider has beautiful markings on it,

לעכביש הזה יש סימנים יפים,

it's like "I'm dangerous. I got a big radiation symbol on my back, it's the black widow."

זה כמו "אני מסוכנת. יש לי סמל של קרינה על הגב, זאת אלמנה שחורה."

So, if you're even slightly careful

אז, אפילו גם אם קצת תזהרו

you can avoid running into the one spider --

תוכלו להמנע מלרוץ לעכביש האחד הזה

and it lives close the ground,

והוא חי קרוב לאדמה,

you're walking along, you are never going to go through

אתם הולכים ליד, אתם לעולם לא תלכו דרך

a spider web where a black widow bites you.

קורי עכביש היכן שאלמנה שחורה תעקוץ אתכם.

Spider webs like this, it doesn't build those,

קורי עכביש כמו אלו, היא לא בונה אותם,

it builds them down in the corners.

היא בונה אותם למטה בפינות.

And its a black widow because

והיא אלמנה שחורה מכיוון

the female spider eats the male;

שהעכבישה אוכלת את הזכר

it doesn't care about you.

לא אכפת לה מכם.

So in fact,

אז למעשה,

the next time you walk into a spiderweb,

בפעם הבאה שתלכו לתוך קורי עכביש,

you don't need to panic and go with your caveman reaction.

אתם לא תצטרכו להכנס לפניקה וללכת עם אינסטיקט איש המערות.

The danger is entirely different than the fear.

הסכנה היא שונה לחלוטין מהפחד.

How do you get around it, though?

אם כך, איך אתם עוקפים אותה?

How do you change your behavior?

איך אתם משנים את התנהגותכם?

Well, next time you see a spiderweb,

ובכן, בפעם הבאה שתראו קורי עכביש,

have a good look, make sure it's not a black widow spider,

תסתכלו היטב, תוודאו שזאת אינה אלמנה שחורה,

and then walk into it.

ואז תלכו לתוכם.

And then you see another spiderweb

ואז תראו עוד קורי עכביש

and walk into that one.

ותלכו גם לתוכם.

It's just a little bit of fluffy stuff. It's not a big deal.

זה רק קצת חומר רך, לא עניין גדול.

And the spider that may come out is no more threat to you than a lady bug

והעכביש שעשוי לצאת הוא לא יותר מאיים בשבילכם מפרת משה רבנו

or a butterfly.

או מפרפר.

And then I guarantee you if you walk through 100 spiderwebs

ואז אני מבטיח לכם שאם תלכו דרך 100 קורי עכביש

you will have changed

אתם שיניתם

your fundamental human behavior,

את ההתנהגות האנושית הבסיסית שלכם,

your caveman reaction,

את תגובת איש המערות שלכם,

and you will now be able to walk in the park in the morning

ואתם עכשיו תהיו מסוגלים ללכת בפארק בבוקר

and not worry about that spiderweb --

ולא לדאוג בקשר לקורי העכביש האלו --

or into your grandma's attic or whatever,

או לתוך עליית הגג של סבתא שלכם או משהו כזה,

into your own basement.

לתוך המרתף שלכם.

And you can apply this to anything.

ואתם יכולים ליישם את זה על כל דבר.

If you're outside on a spacewalk and you're blinded,

אם אתם בחוץ בהליכת חלל ואתם מתעוורים,

your natural reaction would be to panic, I think.

התגובה האנושית שלכם תהיה להכנס לפאניקה, אני חושב.

It would make you nervous and worried.

זה יגרום לכם לעצבנות ודאגה.

But we had considered all the venom,

אבל אנחנו שקלנו את כל הארס,

and we had practiced with a whole variety of different spiderwebs.

ואנחנו התאמנו עם מגוון של קורי עכביש.

We knew everything there is to know

אנחנו יודעים כל מה שצריך לדעת

about the spacesuit

על חליפת החלל

and we trained underwater thousands of times.

ואנחנו התאמנו מתחת למים אלפי פעמים.

And we don't just practice things going right,

ואנחנו לא רק התאמנו על דברים שהולכים כמו שצריך,

we practice things going wrong all the time,

התאמנו כל הזמן גם על דברים שמשתבשים,

so that you are constantly walking through those spiderwebs.

כך שאתם הולכים כל הזמן דרך קורי העכביש האלו.

And not just underwater, but also in virtual reality labs

ולא רק מתחת למים, גם במעבדות מציאות מדומה

with the helmet and the gloves

עם הקסדה והכפפות

so you feel like it's realistic.

כך שאתם מרגישים שזאת מציאות.

So when you finally actually get outside on a spacewalk,

אז כשאתם לבסוף באמת יוצאים החוצה להליכת חלל,

it feels much different than it would

זה מרגיש ממש שונה מאשר

if you just went out first time.

אם הייתם עושים את זה בפעם הראשונה.

And even if you're blinded,

ואפילו אם אתם עיוורים.

your natural, panicky reaction doesn't happen.

תגובת הפניקה הטבעית לא מתרחשת.

Instead you kind of look around and go,

במקום אתם מסתכלים סביב ואומרים,

"Okay, I can't see,

"אוקיי, אני לא יכול לראות,

but I can hear, I can talk,

אבל אני יכול לשמוע, אני יכול לדבר,

Scott Parazynski is out here with me.

סקוט פרזינצקי נמצא פה איתי.

He could come over and help me."

הוא יכול לבוא ולעזור לי."

We actually practiced incapacitated crew rescue,

אנחנו בעצם התאמנו בהצלת צוות נכה,

so he could float me like a blimp

אז הוא יכול להציף אותי כמו צפלין

and stuff me into the airlock if he had to.

ולדחוס אותי למנעול האוויר אם היה צריך.

I could find my own way back.

אני יכול למצוא את הדרך שלי בחזרה.

It's not nearly as big a deal.

זה אפילו לא כזה סיפור גדול.

And actually, if you keep on crying for a while,

ולמעשה, אם אתם ממשיכים לבכות לזמן מה,

whatever that gunk was that's in your eye starts to dilute

כל העיסה הזאת שהייתה בעיניים שלכם מתחילה להתדלל

and you can start to see again,

ואתם מתחילים לראות שוב,

and Houston, if you negotiate with them,

ויוסטון, אם אתם עושים איתם משא ומתן,

they will let you then keep working.

הם ייתנו לכם להמשיך לעבוד.

We finished everything on the spacewalk

אנחנו סיימנו הכל בהליכת החלל

and when we came back inside,

וכשחזרנו פנימה,

Jeff got some cotton batting and took the crusty stuff around my eyes,

ג'ף לקח צמר גפן והוציא את החומר הפריך סביב עיניי,

and it turned out it was just the anti-fog,

והתברר שזה היה רק אנטי ערפל,

sort of a mixture of oil and soap, that got in my eye.

סוג של תערובת שמן וסבון, שנכנסה לי לעין.

And now we use Johnson's No More Tears,

ועכשיו אנחנו משתמשים ב"אין יותר דמעות של ג'וסון",

which we probably should've been using

שבו כנראה היינו צריכים כבר אז להשתמש

right from the very beginning. (Laughter)

ממש מההתחלה. (צחוק)

But the key to that is

אבל המפתח לזה הוא

by looking at the difference

על ידי התבוננות בשוני

between perceived danger and actual danger,

בין תפיסת הסכנה וסכנה ממשית,

where is the real risk?

היכן נמצא הסיכון האמיתי?

What is the real thing that you should be afraid of?

מהו הדבר האמיתי שאתם צריכים לפחד ממנו?

Not just a generic fear of bad things happening.

לא רק פחד כללי מדברים שיכולים להשתבש.

You can fundamentally change your reaction to things

באפשרותכם לשנות באופן יסודי את התגובה שלכם לדברים

so that it allows you to go places

כך שיתאפשר לכם ללכת למקומות

and see things and do things

ולראות דברים ולעשות דברים

that otherwise would be completely denied to you ...

שאחרת היו נשללים מכם לגמרי ...

where you could see the hardpan south of the Sahara,

שבו אתם יכולים לראות את הקרקע האטומה מדרום לסהרה,

or you can see New York City

או שאתם יכולים לראות את ניו יורק

in a way that is almost dreamlike,

בדרך שהיא כמעט חלומית,

or the unconscious gingham of Eastern Europe fields

או המשבצות הלא מוכרות של שדות מזרח אירופה

or the Great Lakes

או האגמים הגדולים

as a collection of small puddles.

כסידרה של שלוליות קטנות.

You can see the fault lines of San Francisco

או שיכולתם לראות את קווי השבר של סן פרנסיסקו

and the way the water pours out under the bridge,

ואת האופן שבו המים נשפכים מתחת לגשר

just entirely different

רק שונה לחלוטין

than any other way that you could have

מכל דרך אחרת שהיתה לכם

if you had not found a way to conquer your fear.

אם לא הייתם מוצאים דרך לכבוש את הפחד.

You see a beauty that otherwise

אתם רואים יופי שאחרת

never would have happened.

מעולם לא היה קורה.

It's time to come home at the end.

זה הזמן לחזור הביתה בסוף.

This is our spaceship,

זאת החללית שלנו,

the Soyuz, that little one.

הסויוז, הדבר הקטן הזה.

Three of us climb in,

שלושה מאיתנו טיפסנו לתוכו,

and then this spaceship detaches from the station

ואז החללית מתנתקת מהתחנה

and falls into the atmosphere.

ונופלת לתוך האטמוספירה.

These two parts here

שני החלקים פה

actually melt, we jettison them and they burn up

למעשה נמסים, אנחנו נוטשים אותם והם נשרפים

in the atmosphere.

באטמוספירה.

The only part that survives is the little bullet

הדבר היחיד ששורד הוא הכדור הקטן

that we're riding in,

שאנחנו נוסעים בתוכו,

and it falls into the atmosphere,

והוא נופל לאטמוספירה,

and in essence

ובמהות

you are riding a meteorite home,

אתם נוסעים הביתה במטאוריט

and riding meteorites is scary,

ולנסוע במטאוריט זה מפחיד,

and it ought to be.

וזה צריך להיות.

But instead of riding into the atmosphere

אבל במקום לנסוע לתוך האטמוספירה

just screaming, like you would

בצעקות, כמו שהייתם עושים

if suddenly you found yourself riding a meteorite

אם פתאום הייתם מוצאים עצמכם נוסעים במטאוריט

back to Earth -- (Laughter) --

חזרה לכדור הארץ -- (צחוק) --

instead, 20 years previously

במקום, 20 שנה קודם

we had started studying Russian,

התחלנו ללמוד רוסית,

and then once you learn Russian, then we

ואחרי שלמדים רוסית, אז אנחנו

learned orbital mechanics in Russian,

למדנו מכניקת מסלול ברוסית,

and then we learned vehicle control theory,

ואז למדנו תאוריית שליטה ברכב,

and then we got into the simulator

ואז נכנסנו לסימולטור

and practiced over and over and over again.

והתאמנו שוב ושוב ושוב.

And in fact, you can fly this meteorite

ולמעשה, אתם יכולים להטיס את המטאוריט הזה

and steer it and land in about a 15-kilometer circle

ולנווט אותו ולנחות בטווח של 15 קילומטר

anywhere on the Earth.

בכל מקום על כדור הארץ.

So in fact, when our crew was coming back

אז למעשה, כשהצוות שלנו חזר

into the atmosphere inside the Soyuz,

לתוך האטמוספירה בתוך הסויוז,

we weren't screaming, we were laughing;

אנחנו לא צרחנו, אנחנו צחקנו;

it was fun.

זה היה כיף.

And when the great big parachute opened,

וכשהמצנח הגדול נפתח,

we knew that if it didn't open

אנחנו ידענו שאם הוא לא יפתח

there's a second parachute,

יש מצנח נוסף

and it runs on a nice little clockwork mechanism.

והוא פועל על מנגנון של שעון קטן ונחמד.

So we came back, we came thundering back

אז חזרנו, באנו ברעם חזרה

to Earth and this is what it looked like

לכדור הארץ וככה זה נראה

to land in a Soyuz, in Kazakhstan.

לנחות בסויוז בקזחסטן.

(Video) Reporter: And you can see one of those

(וידאו) מדווח: ואתם יכולים לראות את אחד

search and recovery helicopters, once again

מההליקופטרים של חיפוש והצלה, שוב

that helicopter part of dozen such Russian

ההליקופטר הוא אחד מתריסר

Mi-8 helicopters.

הליקופטרי Mi-8 רוסים.

Touchdown -- 3:14 and 48 seconds,

נחיתה -- 3:14 ו-48 שניות,

a.m. Central Time.

בבוקר. זמן מרכז.

CH: And you roll to a stop

כריס הדפילד: ואתם מתגלגלים לעצירה

as if someone threw your spaceship at the ground

כאילו מישהו זרק את החללית שלכם לקרקע

and it tumbles end over end,

והיא מתגלגלת מקצה אל קצה,

but you're ready for it

אבל אתם מוכנים לזה

you're in a custom-built seat,

אתם בכיסא שנבנה בהתאמה אישית,

you know how the shock absorber works.

אתם יודעים איך בולמי הזעזועים עובדים.

And then eventually the Russians reach in,

ואז לבסוף הרוסים נכנסים פנימה,

drag you out,

מושכים אתכם החוצה,

plunk you into a chair,

מושיבים אתכם בכיסא,

and you can now look back at

ואתם יכולים עכשיו להסתכל אחורה

what was an incredible experience.

על מה שהיתה חוויה מדהימה.

You have taken the dreams of that

אתם לקחתם את החלום

nine-year-old boy,

של הילד בן התשע,

which were impossible

מה שהיה בלתי אפשרי

and dauntingly scary,

מרתיע ומפחיד,

dauntingly terrifying,

מטיל אימה,

and put them into practice,

ומימשתם אותם,

and figured out a way to reprogram yourself,

ומצאתם דרך לתכנת את עצמכם,

to change your primal fear

לשנות את הפחד הקדום שלכם

so that it allowed you to come back

כך שזה יאפשר לכם לחזור

with a set of experiences and a level of inspiration

עם סט של חוויות ורמה של השראה

for other people

עבור אנשים אחרים

that never could have been possible otherwise.

שמעולם לא היה מתאפשר אחרת.

Just to finish, they asked me to play that guitar.

רק כדי לסיים, הם ביקשו ממני לנגן על הגיטרה.

I know this song,

אני מכיר את השיר הזה,

and it's really a tribute to the genius

וזאת באמת מחווה לגאון

of David Bowie himself,

דיוויד בואי עצמו,

but it's also, I think,

אבל זה גם, אני חושב,

a reflection of the fact that we are not machines

השתקפות של העובדה שאנחנו לא מכונות

exploring the universe,

שחוקרות את היקום,

we are people,

אנחנו אנשים,

and we're taking

ואנחנו לוקחים

that ability to adapt

את היכולת להסתגל

and that ability to understand

ואת היכולת להבין

and the ability to take

ואת היכולת לקחת

our own self-perception into a new place.

את התפיסה העצמית שלנו למקום חדש.

(Music)

(מוזיקה)

♫ This is Major Tom to ground control ♫

(מוזיקה) זה מייג'ור טום לבקרת קרקע

♫ I've left forevermore ♫

(מוזיקה) אני כבר עזבתי לעד

♫ And I'm floating in a most peculiar way ♫

(מוזיקה) ואני מרחף באופן מוזר ביותר

♫ And the stars look very different today ♫

(מוזיקה) והכוכבים נראים מאוד שונים היום

♫ For here am I floating in the tin can ♫

(מוזיקה) בגלל שאני מרחף בפחית

♫ A last glimpse of the world ♫

(מוזיקה) הצצה אחרונה לעולם

♫ Planet Earth is blue and there's so much left to do ♫

(מוזיקה) כדור הארץ הוא כחול ויש עוד כל כך הרבה לעשות

(Music)

(מוזיקה)

Fear not.

אל תפחדו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

That's very nice of you. Thank you very much.

זה מאוד נחמד מצדכם. תודה רבה לכם.

Thank you.

תודה לכם.