Ellen Gustafson: Obesity + hunger = 1 global food issue

מתרגם: Shaike Katz מבקר: Ido Dekkers

I'm Ellen and I'm totally obsessed with food.

אני אלן, ואני אובססיבית לגמרי לגבי אוכל.

But I didn't start out obsessed with food.

אבל לא התחלתי ככה.

I started out obsessed with global security policy,

התחלתי באובססיביות למדיניות בטחון גלובלית

because I lived in New York during 9/11 and it was a very relevant thing.

כי גרתי בניו יורק בזמן ה-11 בספטמבר, וזה היה מאד רלוונטי.

I got from global security policy to food

וממדיניות בטחון גלובלית הגעתי לאוכל

because I realized when I'm hungry, I'm really pissed off,

כי הגעתי למסקנה שכשאני רעבה, אני מאד עצבנית.

and I'm assuming the rest of the world is too.

ואני מניחה ששאר העולם גם כך.

Especially if you and your kids are hungry and your neighbor's kids are hungry

במיוחד אם אתה רעב והילדים שלך רעבים

וילדי השכנים רעבים וכל השכונה שלך רעבה,

and your whole neighborhood is hungry.

אתה די כועס.

And actually, it looks like the areas of the world that are hungry

ולמעשה, תראו מה זה, ממש אפשר לראות

שהאיזורים הרעבים בעולם

are also the areas of the world that are pretty insecure.

הם גם האיזורים שלא ממש בטוחים.

So I took a job at the United Nations World Food Programme

אז התחלתי לעבוד בתכנית המזון העולמית של האו"ם

as a way to try to address these security issues

כדרך לטפל בבעיות הבטחון האלה

בעזרת נושאי הבטחת מזון.

through food security issues.

There, I came across what I think is the most brilliant of their programs.

וכשעבדתי שם, נתקלתי במה שלדעתי

היא התכנית הכי מבריקה שלהם.

It's called School Feeding and it's a really simple idea

היא נקראת הזנת בתי ספר, וזה רעיון מאד פשוט

to get in the middle of the cycle of poverty and hunger

שנועד להכנס לאמצע מחזור העוני והרעב

that continues for a lot of people around the world, and stop it.

שמתמשך עבור אנשים רבים ברחבי העולם, ולעצור אותו.

על ידי הספקת ארוחה חינם לילדי בית ספר, מביאים אותם לשם,

A free school meal gets kids into school,

which is education, the first step out of poverty,

שזה כמובן חינוך, הצעד הראשון ליציאה מעוני.

but it also gives them the micronutrients and the macronutrients they need

אבל זה גם נותן להם את המיקרו-תזונה ואבות המזון שהם צריכים

כדי להתפתח שכלית וגופנית.

to develop mentally and physically.

While I was working at the UN, I met this girl. Her name is Lauren Bush.

כשעבדתי באו"ם פגשתי בחורה אחת. קוראים לה לורן בוש.

And she had this really awesome idea to sell the bag, called the "Feed Bag" --

והיה לה את הרעיון המצוין

למכור תיק בשם Feed Bag (גם מספוא) --

which is really beautifully ironic because you can strap on the Feed Bag.

שזה יפה בצורה אירונית כי אפשר ממש לחבר אותו אליך.

But each bag we'd sell would provide

אבל כל תיק שמוכרים יספק

a year's worth of school meals for one kid.

ארוחות בית ספר לילד אחד לשנה.

It's so simple, and we thought, OK,

זה כל כך פשוט, וחשבנו, בסדר,

it costs between 20 and 50 bucks to provide school feeding for a year.

זה עולה בין 20 ל 50 דולר

לספק ארוחות בית ספר לשנה.

We could sell these bags and raise a ton of money and awareness

נוכל למכור את התיקים האלה ולגייס מלא כסף

for the World Food Programme.

והמון מודעות לתכנית המזון העולמית.

But at the UN, sometimes things move slowly

אבל כמובן, אתם יודעים שבאו"ם, לפעמים זזים לאט,

and they basically said no.

ולמעשה הם אמרו לא.

And we thought, this is such a good idea, it's going to raise so much money.

וחשבנו, אלוהים, זה רעיון כזה טוב שיגייס כ"כ הרבה כסף

So we said screw it, we'll start our own company,

אז אמרנו לעזאזל, פשוט נקים חברה משלנו, וכך עשינו לפני שלוש שנים.

which we did, three years ago.

That was my first dream, to start this company called FEED,

אז זה היה בערך החלום הראשון שלי, להקים את החברה הזו, FEED.

and here's a screenshot of our website.

והנה תמונת מסך של האתר שלנו.

We did a bag for Haiti just a month after the earthquake

עשינו תיק כזה עבור האיטי, והשקנו אותו חודש אחרי רעידת האדמה

to provide school meals for kids in Haiti.

כדי לספר ארוחות בית ספר לילדי האיטי.

So FEED's doing great.

אז FEED עובדת מצוין. עד עכשיו סיפקנו 55 מיליון ארוחות

We've so far provided 55 million meals to kids around the world

לילדים ברחבי העולם

by selling now 550,000 bags, a ton of bags, a lot of bags.

על ידי מכירת 555,000 תיקים נכון לעכשיו, מלא תיקים, המון.

All this time you're really --

וכל הזמן הזה -- כשחושבים על רעב,

hunger is a hard thing to think about,

because what we think about is eating.

קשה לחשוב על זה, כי מה שאנחנו חושבים עליו הוא אכילה.

I think about eating a lot and I really love it.

אני חושבת המון על אכילה, ואני מאד אוהבת את זה.

And the thing that's strange about international hunger

והדבר הקצת מוזר לגבי רעב עולמי

and talking about international issues

ודיון על נושאים בין לאומיים

is that most people want to know:

היא שרוב האנשים רוצים לדעת מה נעשה באמריקה.

"What are you doing for America's kids?"

מה אתם עושים עבור ילדי אמריקה?

There's definitely hunger in America:

יש בוודאות רעב באמריקה,

49 million people and almost 16.7 million children.

49 מיליון איש וכמעט 16.7 מיליון ילדים.

I mean that's pretty dramatic for our own country.

זה דרמטי למדי בשביל המדינה שלנו עצמנו.

Hunger definitely means something different in America

לרעב משמעות קצת שונה באמריקה מאשר ברחבי העולם,

than it does internationally,

but it's incredibly important to address hunger in our own country.

אבל זה מאד חשוב לטפל ברעב במדינה שלנו עצמנו.

But the bigger problem that we all know about is obesity,

אבל ברור שהבעיה הגדולה יותר שכולנו מכירים

and it's dramatic.

היא השמנה, וזה דרמטי.

The other thing that's dramatic

דבר דרמטי נוסף הוא שגם תופעת הרעב וגם ההשמנה

is that both hunger and obesity have really risen in the last 30 years.

גדלו מאד ב 30 השנים האחרונות.

Unfortunately, obesity's not only an American problem.

לרוע המזל, השמנה אינה רק בעיה אמריקאית.

It's actually been spreading all around the world

למעשה היא התפשטה ברחבי העולם

and mainly through our kind of food systems that we're exporting.

ובעיקר דרך מערכות מזון כמו שלנו שאנחנו מייצאים.

The numbers are pretty crazy.

המספרים די מטורפים.

There's a billion people obese or overweight

יש מיליארד אנשים שמנים או עם עודף משקל

and a billion people hungry.

ומיליארד אנשים רעבים.

So those seem like two bifurcated problems,

אלו נראות כמו שתי בעיות מפוצלות,

but I kind of started to think about, you know,

אבל התחלתי קצת לחשוב, אתם יודעים,

what is obesity and hunger?

על מהם השמנה ורעב. מה משותף לשניהם?

What are both those things about?

Well, they're both about food.

ובכן, שניהם קשורים לאוכל.

And when you think about food,

וכשחושבים על אוכל,

the underpinning of food in both cases is potentially problematic agriculture.

ייתכן שמה שעומד ברקע של האוכל בשני המקרים

הוא חקלאות בעייתית.

And agriculture is where food comes from.

וחקלאות היא המקור לאוכל.

Agriculture in America's very interesting.

טוב, חקלאות באמריקה זה מאד מעניין.

It's very consolidated

היא מאד מאוחדת.

and the foods that are produced lead to the foods that we eat.

והמזונות שמגדלים מובילים למזונות שאוכלים.

The foods that are produced are, more or less, corn, soy and wheat.

טוב, המזונות שמגדלים הם, פחות או יותר, תירס, סויה וחיטה.

וכמו שניתן לראות, זה שלושה רבעים ממה שאנחנו לרוב אוכלים,

And that's three-quarters of the food that we're eating:

מזון מעובד ומזון מהיר.

processed foods and fast foods.

Unfortunately, in our agricultural system,

לרוע המזל, במערכת החקלאית שלנו,

we haven't done a good job in the last three decades

בשלושה העשורים האחרונים לא עשינו עבודה טובה

בייצוא הטכנולוגיות האלה ברחבי העולם.

of exporting those technologies around the world.

So African agriculture, which is the place of most hunger in the world,

אז חקלאות אפריקאית, שם קיים רוב הרעב בעולם,

has actually fallen precipitously as hunger has risen.

למעשה הדרדרה בחריפות

תוך עלייה בהיקף הרעב.

So somehow we're not making the connect

אז איכשהו אנחנו לא יוצרים את הקשר

between exporting a good agricultural system

בין ייצוא מערכת חקלאית טובה

that will help feed people all around the world.

שתעזור להאכיל אנשים ברחבי העולם.

Who is farming? That's what I was wondering.

אז מי עוסק בחקלאות, אם כן? זה מה שתהיתי.

So I went and stood on a big grain bin in the Midwest,

אז הלכתי ועמדתי על ממגורה גדולה במערב התיכון.

and that really didn't help me understand farming,

וזה לא ממש עזר לי להבין חקלאות.

but I think it's a really cool picture.

אבל נראה לי שיצאה לי תמונה ממש מגניבה.

And the reality is that between farmers in America --

ואתם יודעים, האמת היא

שהחקלאים באמריקה,

who actually, quite frankly, when I spend time in the Midwest,

שלמעשה אם להיות כנים, במערב התיכון,

are pretty large in general.

הם די גדולים באופן כללי.

And their farms are also large.

והחוות שלהם גם גדולות.

But farmers in the rest of the world are actually quite skinny,

אבל חקלאים בשאר העולם

הם למעשה די רזים, וזה כי הם גוועים בערב.

and that's because they're starving.

Most hungry people in the world are subsistence farmers.

רוב הרעבים בעולם עוסקים בחקלאות כדי להתקיים.

And most of those people are women --

ורוב האנשים האלה הם נשים --

which is a totally other topic that I won't get on right now,

שזה נושא אחר לגמרי שלא אכנס אליו עכשיו,

אבל אשמח להתעסק בעניין הפמיניסטי בשלב מסוים.

but I'd love to do the feminist thing at some point.

אני חושבת שזה מאד מעניין

I think it's really interesting to look at agriculture from these two sides.

להסתכל על חקלאות משני הצדדים האלה.

יש את החקלאות הגדולה, המאוחדת

There's this large, consolidated farming that's led to what we eat in America,

שהובילה למה שאנחנו אוכלים באמריקה.

וזה כך משנת 1980 בערך,

and it's really been since around 1980, after the oil crisis,

אחרי משבר הנפט,

when, you know -- mass consolidation,

כשאתם יודעים, היה איחוד מאסיבי,

mass exodus of small farmers in this country.

שינוי של כל החקלאות הקטנה בארץ הזו.

And then in the same time period,

ובאותו זמן,

we've kind of left Africa's farmers to do their own thing.

די השארנו את החקלאים האפריקאיים להסתדר בעצמם.

Unfortunately, what is farmed ends up as what we eat.

לרוע המזל, מה שמגדלים הוא בסוף מה שאוכלים.

And in America, a lot of what we eat has led to obesity

ובאמריקה, המון ממה שאנחנו אוכלים

and has led to a real change

הוביל להשמנה ולשינוי אמיתי

in sort of what our diet is, in the last 30 years.

בתזונה שלנו ב 30 השנים האחרונות.

It's crazy.

זה מטורף.

A fifth of kids under two drinks soda.

חמישית מהילדים מתחת לגיל שנתיים שותים משקאות מוגזים.

Hello! You don't put soda in bottles.

הלו, לא שמים קולה בבקבוקים.

But people do, because it's so cheap,

אבל אנשים עושים את זה כי זה כל כך זול.

and so our whole food system in the last 30 years has really shifted.

וכך כל מערכת המזון שלנו ב 30 השנים האחרונות

השתנתה מאד.

I mean, you know, it's not just in our own country,

אני חושבת שזה לא רק בארץ שלנו,

but really we're exporting the system around the world,

אנחנו מייצאים את המערכת לכל העולם.

and when you look at the data of least developed countries --

וכשמסתכלים במידע מארצות פחות מפותחות --

especially in cities, which are growing really rapidly --

במיוחד בערים, שגדלות מהר מאד --

people are eating American processed foods.

אנשים אוכלים מזון מעובד אמריקאי.

And in one generation, they're going from hunger

ובמהלך דור אחד,

הם עוברים מרעב,

and all of the detrimental health effects of hunger

וכל השפעות הבריאות השליליות של רעב,

to obesity and things like diabetes and heart disease in one generation.

להשמנה ודברים כמו סוכרת

ומחלות לב בדור אחד.

So the problematic food system is affecting both hunger and obesity.

אז מערכת המזון הבעייתית

משפיעה גם על רעב וגם על השמנה.

Not to beat a dead horse, but this is a global food system

אני לא רוצה סתם לחזור על עצמי,

אבל זו מערכת מזון גלובלית

where there's a billion people hungry and a billion people obese.

בה יש מיליארד אנשים רעבים ומיליארד אנשים שמנים.

I think that's the only way to look at it.

אני חושבת שכך יש להסתכל על זה.

And instead of taking these two things

ובמקום להתייחס לשני הדברים האלה

as bifurcated problems that are very separate,

כבעיות מפוצלות, נפרדות אחת מהשנייה,

it's really important to look at them as one system.

חשוב מאד להתייחס אליהן כמערכת אחת.

We get a lot of our food from all around the world

אנחנו מקבלים את רוב המזון שלנו מכל רחבי העולם.

and people from all around the world are importing our food system,

ואנשים מכל רחבי העולם מייבאים את מערכת המזון שלנו.

so it's incredibly relevant to start a new way of looking at it.

אז מאד רלוונטי להתחיל להסתכל על זה בדרך חדשה.

העניין הוא, ממה שלמדתי --

I've learned -- and the technology people here,

ואנשי הטכנולוגיה שכאן, שאני ממש לא אחת מהם --

which I'm totally not one of --

but apparently, it really takes 30 years

ומסתבר שממש לוקח 30 שנה

for a lot of technologies to become really endemic to us,

עבור טכנולוגיות רבות להפוך לבנות בית אצלנו,

like the mouse and the Internet and Windows.

כמו העכבר והאינטרנט ו'חלונות'.

You know, there's 30-year cycles.

יש מחזורים של 30 שנה.

I think 2010 can be a really interesting year

אני חושבת ש 2010 יכולה להיות שנה מאד מעניינת.

because it is the end of the 30-year cycle,

כי היא הסוף של מחזור 30 שנה.

and it's the birthday of the global food system.

וזה יום ההולדת של מערכת המזון הגלובלית.

That's the first birthday I want to talk about.

אז זה יום ההולדת הראשון שאני רוצה לדבר עליו.

If we really think that this is something that's happened in the last 30 years,

אתם יודעים, נראה לי שאם באמת נחשוב

שזה משהו שקרה ב 30 השנים האחרונות, יש בזה תקווה.

there's hope in that.

It's the 30th anniversary of GMO crops

זם יום השנה השלושים של יבולים מהונדסים גנטית,

and the Big Gulp, Chicken McNuggets, high-fructose corn syrup,

ושל נגיסי העוף, כוסות ליטר של קולה, סירופ התירס העשיר בפרוקטוז,

the farm crisis in America

משבר החוות באמריקה

and the change in how we've addressed agriculture internationally.

והשינוי בגישה הבינלאומית שלנו לחקלאות.

So there's a lot of reasons to take this 30-year time period

אז יש הרבה סיבות להתייחס למחזור 30 השנים

כבסיס ליצירת מערכת המזון החדשה הזו.

as sort of the creation of this new food system.

I'm not the only one who's obsessed with this whole 30-year thing.

אני לא היחידה שאובססיבית לעניין 30 השנים הזה.

The icons like Michael Pollan and Jamie Oliver in his TED Prize wish

אייקונים כמו מייקל פולן

וג'יימי אוליבר במשאלת פרס TED שלו

both addressed this last three-decade time period

התייחסו שניהם לשלושה העשורים האחרונים

as incredibly relevant for food system change.

כרלוונטיים מאד עבור שינוי מערכת המזון.

Well, I really care about 1980

טוב, אכפת לי מאד מ 1980

because it's also the 30th anniversary of me this year.

כי זה גם יום ההולדת ה 30 שלי השנה.

And so in my lifetime,

ובעצם במהלך חיי,

a lot of what's happened in the world --

הרבה ממה שקרה בעולם --

and being a person obsessed with food --

והעובדה שאני אובססיבית בעניין אוכל --

a lot of this has really changed.

הרבה מזה ממש השתנה.

So my second dream is that I think we can look to the next 30 years

אז החלום השני שלי הוא שאני חושבת

שאנחנו יכולים להסתכל על 30 השנים הבאות

as a time to change the food system again.

כזמן לשינוי מערכת המזון שוב.

And we know what's happened in the past,

ואנחנו יודעים מה קרה בעבר.

so if we start now and we look at technologies

אם אם נתחיל עכשיו, ונבחן טכנולוגיות

and improvements to the food system long-term,

ושיפורים למערכת המזון בטווח הארוך,

we might be able to recreate the food system

אולי נוכל ליצור מחדש את מערכת המזון.

so when I give my next talk and I'm 60 years old,

אז כשארצה בפעם הבאה כשאני בת 60,

אוכל לומר שזו היתה הצלחה.

I'll be able to say that it's been a success.

So I'm announcing today the start of a new organization,

אז היום אני מכריזה על הקמתו של ארגון חדש,

or a new fund within the FEED Foundation, called the 30 Project.

או קרן חדשה בתוך ארגון FEED, בשם פרוייקט 30.

And the 30 Project is really focused

ופרוייקט 30 בעצם מתמקד

on these long-term ideas for food system change.

ברעיונות האלה לטווח ארוך

לשינוי מערכת המזון.

And I think by aligning international advocates that are addressing hunger

ואני חושבת שאם כל מי שפועל בעולם בעניין הרעב

and domestic advocates that are addressing obesity,

יתיישר עם מי שפועל מקומית בעניין ההשמנה ,

we might actually look for long-term solutions

אולי נוכל לחפש פתרונות ארוכי טווח

that will make the food system better for everyone.

שיהפכו את מערכת המזון טובה יותר עבור כולם.

We all tend to think that these systems are quite different

כולנו נוטים לחשוב שהמערכות האלה די שונות.

ואנשים מתווכחים האם אוכל אורגני יכול להאכיל את העולם.

and people argue whether or not organic can feed the world,

but if we take a 30-year view, there's more hope in collaborative ideas.

אבל אם נסתכל על 30 שנה,

יש יותר תקווה ברעיונות משותפים.

So I'm hoping that by connecting really disparate organizations

אז אני מקווה שעל ידי חיבור ארגונים מאד שונים

like the ONE campaign and Slow Food,

כמו קמפיין ONE ו Slow Food,

which don't seem right now to have much in common,

שכרגע לא נראה שיש ביניהם הרבה מן המשותף,

we can talk about holistic, long-term, systemic solutions

אפשר לדבר על פתרונות הוליסטיים, מערכתיים לטווח ארוך

that will improve food for everyone.

שישפרו את המזון עבור כולם.

Some ideas I've had is like, look, the reality is --

כמה רעיונות שהיו לי הם למשל, תראו,

kids in the South Bronx need apples and carrots

המציאות היא שילדים בדרום ברונקס זקוקים לתפוחים וגזר

and so do kids in Botswana.

וכך גם ילדים בבוטסוואנה.

And how are we going to get those kids those nutritious foods?

אבל איך נביא לילדים האלה את המאכלים המזינים האלה?

Another thing that's become incredibly global is production of meat and fish.

עוד דבר שהפך גלובלי מאד הוא ייצור דגים ובשר.

Understanding how to produce protein

ההבנה כיצד לייצר חלבון

in a way that's healthy for the environment

בדרך שבריאה לסביבה ולאנשים

and healthy for people

will be incredibly important to address things like climate change

תהיה חשובה מאד כדי להתייחס לנושאים כמו שינויי אקלים

and how we use petrochemical fertilizers.

ואיך משתמשים בדשנים פטרוכימיים.

And, you know, these are really relevant topics

ואתם יודעים, אלו נושאים באמת רלוונטיים

that are long-term and important

לטווח ארוך

for both people in Africa who are small farmers

וחשובים לחקלאים הקטנים באפריקה

and people in America who are farmers and eaters.

וגם לחקלאים והצרכנים באמריקה.

And I also think that thinking about processed foods in a new way,

וגם נראה לי שלחשוב על מזון מעובד בדרך חדשה,

where we actually price the negative externalities

בה אנחנו מתמחרים את תופעות הלוואי השליליות

like petrochemicals and like fertilizer runoff

כמו פטרוכימיקלים וזליגת דשנים

into the price of a bag of chips --

כחלק מהמחיר של שקית צ'יפס.

Well, if that bag of chips then becomes inherently more expensive than an apple,

טוב, אם שקית הצ'יפס תהפוך

יקרה הרבה יותר מתפוח,

then maybe it's time for a different sense of personal responsibility in food choice

אז אולי הגיע הזמן לסגנון אחר

של אחריות אישית בבחירת אוכל.

because the choices are actually choices

כי האפשרויות הן למעשה חלופות

instead of three-quarters of the products being made just from corn, soy and wheat.

במקום שלושה רבעים מהמוצרים שעושיים מתירס, סויה וחיטה.

פרוייקט 30 יוצא לדרך,

The 30Project.org is launched

and I've gathered a coalition of a few organizations to start.

ואספתי קואליציה של מספר ארגונים כדי להתחיל.

And it'll be growing over the next few months.

וזה יגדל במהלך החודשים הבאים.

But I really hope that you will all think of ways

אבל אני מקווה מאד שכולכם תחשבו על דרכים

that you can look long-term at things like the food system

להסתכל לטווח ארוך על דברים מערכת המזון

and make change.

ותעשו שינוי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)