William Noel: Revealing the lost codex of Archimedes

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Oron Ashual

The great texts of the ancient world

הטקסטים הגדולים של העולם העתיק

don't survive to us in their original form.

לא שורדים עד היום במצבם המקורי.

They survive because medieval scribes copied them

הם שורדים מפני שכותבי ימי הביניים העתיקו אותם

and copied them and copied them.

והעתיקו אותם והעתיקו אותם.

And so it is with Archimedes,

וכך זה עם ארכימדס,

the great Greek mathematician.

המתמטיקאי היווני הגדול.

Everything we know about Archimedes as a mathematician

כל מה שאנחנו יודעים על ארכימדס כמתמטיקאי

we know about because of just three books,

אנחנו יודעים עליו רק בזכות 3 ספרים,

and they're called A, B and C.

והם נקראים B, A ו-C.

And A was lost by an Italian humanist in 1564.

ו- A אבד אצל הומניסט איטלקי ב 1564.

And B was last heard of in the Pope's Library

על B נשמע לאחרונה בספריית האפיפיור

about a hundred miles north of Rome in Viterbo in 1311.

בערך 160 קילומטר צפונית לרומא בויטרבו ב 1311.

Now Codex C was only discovered in 1906,

עכשיו קודקס C התגלה רק ה 1906,

and it landed on my desk in Baltimore

והוא נחת על שולחני בבולטימור

on the 19th of January, 1999.

ב19 בינואר, 1999.

And this is Codex C here.

וזהו קודקס (בעברית: מִצְחָף סוג של ספר) C פה.

Now Codex C is actually buried in this book.

עכשיו קודקס C בעצם קבור בספר הזה.

It's buried treasure.

הוא אוצר קבור.

Because this book is actually a prayer book.

מפני שהספר הזה הוא למעשה ספר תפילה.

It was finished by a guy called Johannes Myrones

בחור בשם יוהנס מיירונס סיים לכתוב אותו

on the 14th of April, 1229.

ב 14 באפריל, 1229.

And to make his prayer book he used parchment.

וכדי ליצור את ספר התפילה שלו הוא השתמש בקלף.

But he didn't use new parchment,

אבל הוא לא השתמש בקלף חדש,

he used parchment recycled from earlier manuscripts,

הוא השתמש בקלף ממוחזר מכתבי יד קודמים,

and there were seven of them.

והיו שבעה כאלה.

And Archimedes Codex C was just one of those seven.

וקודקס C של ארכימדס היה רק אחד מהשבעה.

He took apart the Archimedes manuscript and the other seven manuscripts.

הוא פירק את כתב היד של ארכימדס ואת שבעת האחרים.

He erased all of their texts,

הוא מחק את כל הטקסטים שלהם,

and then he cut the sheets down in the middle,

ואז הוא חתך את הדפים באמצע,

he shuffled them up,

הוא ערבב אותם,

and he rotated them 90 degrees,

וסיבב אותם ב 90 מעלות,

and he wrote prayers on top of these books.

והוא כתב תפילות על הספרים האלה.

And essentially these seven manuscripts

ולמעשה שבעת כתבי היד האלה

disappeared for 700 years, and we have a prayer book.

נעלמו ל-700 שנה, ויש לנו ספר תפילה.

The prayer book was discovered by this guy,

ספר התפילה התגלה על ידי הבחור הזה,

Johan Ludvig Heiberg, in 1906.

יוהן לודביג הייברג, ב 1906.

And with just a magnifying glass,

ורק עם זכוכית מגדלת,

he transcribed as much of the text as he could.

הוא שכתב את כל הטקסט שהוא יכל.

And the thing is that he found two texts in this manuscript

והעניין הוא שהוא מצא שני טקסטים בכתב היד הזה

that were unique texts.

שהיו יחודיים.

They weren't in A and B at all;

הם לא היו בA ובB בכלל;

they were completely new texts by Archimedes,

הם היו טקסטים חדשים לגמרי של ארכימדס,

and they were called "The Method" and "The Stomachion."

והם נקראו "השיטה" ו "הסטומכיון."

And it became a world famous manuscript.

וזה נעשה לכתב יד מפורסם בעולם.

Now it should be clear by now

זה צריך להיות כבר ברור עכשיו

that this book is in bad condition.

שהספר הזה במצב גרוע.

It got in worse condition in the 20th century

מצבו התדרדר במאה ה20

after Heiberg saw it.

אחרי שהייברג ראה אותו.

Forgeries were painted over it,

זיופים נכתבו עליו,

and it suffered very badly from mold.

והוא סבל מאוד מעובש.

This book is the definition of a write-off.

הספר הזה הוא ההגדרה למוצר גמור.

It's the sort of book

זה סוג של ספר

that you thought would be in an institution.

שחשבתם שיהיה במוסד.

But it's not in an institution,

אבל הוא לא במוסד,

it was bought by a private owner in 1998.

הוא נקנה על ידי אספן פרטי ב 1998.

Why did he buy this book?

מדוע הוא קנה את הספר הזה?

Because he wanted to make that which was fragile safe.

מפני שהוא רצה להפוך את השביר לבטוח.

He wanted to make that which was unique ubiquitous.

הוא רצה להפוך את היחודי לנגיש.

He wanted to make that which was expensive free.

הוא רצה להפוך את היקר לחופשי.

And he wanted to do this as a matter of principle.

והוא רצה לעשות את זה מתוך עיקרון.

Because not many people are really going to read Archimedes in ancient Greek,

מפני שלא הרבה אנשים באמת יקראו את ארכימדס ביוונית עתיקה,

but they should have the chance to do it.

אבל צריכה להיות להם האפשרות לעשות את זה.

So he gathered around himself the friends of Archimedes,

אז הוא אסף סביב עצמו את חבריו של ארכימדס,

and he promised to pay for all the work.

והבטיח לשלם על כל העבודה.

And it was an expensive job,

וזו היתה עבודה יקרה,

but actually it wouldn't be as much as you think

אבל למעשה זה לא היה הרבה כמו שאתם חושבים

because these people, they didn't come from money,

מפני שהאנשים האלה, הם לא הגיעו בגלל הכסף,

they came from Archimedes.

הם הגיע בגלל ארכימדס.

And they came from all sorts of different backgrounds.

והם הגיעו מכל מני רקעים שונים.

They came from particle physics,

הם הגיעו מפיסיקת חלקיקים,

they came from classical philology,

הם הגיעו מבלשנות קלאסית,

they came from book conservation,

הם הגיעו משימור ספרים,

they came from ancient mathematics,

הם הגיעו ממתמטיקה עתיקה,

they came from data management,

הם הגיעו מניהול מידע,

they came from scientific imaging and program management.

הם הגיעו מדימות מדעי וניהול תוכניות.

And they got together to work on this manuscript.

והם חברו כדי לעבוד על כתב היד הזה.

The first problem was a conservation problem.

הבעיה נראשונה היתה בעיית שימור.

And this is the sort of thing that we had to deal with:

וזה סוג הדברים שהיינו צריכים להתמודד איתם:

There was glue on the spine of the book.

היה דבק על שידרת הספר.

And if you look at this photograph carefully,

ואם תבחנו את הצילום הזה בעיון,

the bottom half of this is rather brown.

החלק התחתון שלו הוא די חום.

And that glue is hide glue.

והדבק הזה הוא דבק עור.

Now if you're a conservator,

עכשיו אם אתם משמרים,

you can take off this glue reasonably easily.

אתם יכולים להדיר את הדבק הזה די בקלות.

The top half is Elmer's wood glue.

החלק העליון הוא דבק עץ אלמר.

It's polyvinyl acetate emulsion

זו תמיסת אצטט פוליוניל

that doesn't dissolve in water once it's dry.

שלא מתמוססת במים ברגע שהיא מתייבשת.

And it's much tougher than the parchment that it was written on.

והיא הרבה יותר קשוחה מהקלף עליו היא נכתבה.

And so before we could start imaging Archimedes,

אז לפני שיכולנו לדמות את ארכימדס,

we had to take this book apart.

היינו צריכים לפרק את הספר.

So it took four years to take apart.

אז זה לקח ארבע שנים לפרק אותו.

And this is a rare action shot, ladies and gentlemen.

וזו תמונת אקשן נדירה, גבירותי ורבותי.

(Laughter)

(צחוק)

Another thing is that we had to get rid of all the wax,

דבר נוסף הוא שהיינו צריכים להפתר מהשעווה,

because this was used in the liturgical services

מפני שהוא היה בשרות הליטורגים

of the Greek Orthodox Church

של הכנסיה היוונית האורטודוקסית

and they'd used candle wax.

והם השתמשו בשעוות נרות.

And the candle wax was dirty,

ושעוות הנרות היתה מלוכלכת,

and we couldn't image through the wax.

ולא יכולנו לדמות דרך השעווה.

So very carefully we had to mechanically scrape off all the wax.

אז מאוד בזהירות היינו צריכים לגרד את השעווה באופן מכאני.

It's hard to tell you exactly

זה קשה להגיד לכם בדיוק

how bad this condition of this book is,

כמה רע היה המצב של הספר הזה,

but it came out in little bits very often.

אבל פעמים רבות יצאו ממנו חתיכות קטנות.

And normally in a book, you wouldn't worry about the little bits,

ובדרך כלל בספר, אין מה לדאוג מהחתיכות הקטנות,

but these little bits might contain unique Archimedes text.

אבל על החתיכות הקטנות האלה אולי יש טקסט יחודי של ארכימדס.

So, tiny fragments

אז, חלקים קטנטנים

we actually managed to put back in the right place.

שהצלחנו בסופו של דבר להחזיר למקום.

Then, having done that, we started to image the manuscript.

אז, כשעשינו את זה, התחלנו לדמות את כתב היד.

And we imaged the manuscript

ודימתנו את כתב היד

in 14 different wavebands of light.

ב14 אורכי גל שונים של אור.

Because if you look at something in different wavebands of light,

מפני שאם אתם מביטים במשהו באורכי גל שונים,

you see different things.

אתם רואים דברים שונים.

And here is an image of a page

והנה התמונה של דף

imaged in 14 different wavebands of light.

ב14 אורכי גל שונים.

But none of them worked.

אבל אף אחד מהם לא עבד.

So what we did was we processed the images together,

אז מה שעשינו היה לעבד את התמונות האלה יחד,

and we put two images into one blank screen.

ושמנו שתי תמונות על מסך לבן.

And here are two different images of the Archimedes manuscript.

והנה שתי תמונות שונות של כתב היד של ארכימדס.

And the image on the left

והתמונה משמאל

is the normal red image.

היא תמונה רגילה באדום.

And the image on the right is an ultraviolet image.

והתמונה מימין היא באור אולטרה סגול.

And in the image on the right

ובתמונה מימין

you might be able to see some of the Archimedes writing.

אולי תוכלו לראות חלק מהכתב של ארכימדס.

If you merge them together into one digital canvas,

אם תאחדו אותן לקנווס דיגיטלי,

the parchment is bright in both images

המגילה בהירה בשתי התמונות

and it comes out bright.

והיא יוצאת בהירה.

The prayer book is dark in both images

ספר התפילה כהה בשתי התמונות

and it comes out dark.

ויוצא כהה.

The Archimedes text is dark in one image and bright in another.

הטקסט של ארכימדס כהה בתמונה אחת ובהיר בשניה.

And it'll come out dark but red,

והוא יוצא כהה אבל אדום,

and then you can start to read it rather clearly.

ואז אתם יכולים להתחיל לקרוא את זה די בבהירות.

And that's what it looks like.

וככה זה נראה.

Now that's a before and after image,

עכשיו זו תמונה של לפני ואחרי,

but you don't read the image on the screen like that.

אבל אתם לא קוראים את התמונה על המסך ככה.

You zoom in and you zoom in

אתם עושים זום, ועוד זום

and you zoom in and you zoom in,

ועושים עוד זום ועוד,

and you can just read it now.

ואתם יכולים פשוט לקרוא את זה עכשיו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

If you process the same two images in a different way,

אם תעבדו את שתי התמונות בדרך שונה,

you can actually get rid of the prayer book text.

תוכלו להפתר למעשה מהטקסט של ספר התפילה.

And this is terribly important,

וזה ממש חשוב,

because the diagrams in the manuscript

מפני שהדיאגרמות של כתב היד

are the unique source for the diagrams

הם מקור יחודי לדיאגרמות

that Archimedes drew in the sand in the fourth century B.C.

שארכימדס צייר בחול במאה הרביעית לפני הספירה.

And there we are, I can give them to you.

והנה אנחנו, אני יכול לתת לכם אותם.

With this kind of imaging --

עם סוג כזה של דימות --

this kind of infrared, ultraviolet, invisible light imaging --

סוג כזה של אינפרה אדום, אולטרה סגול, דימות של אור בלתי נראה --

we were never going to image through the gold ground forgeries.

לעולם לא היינו מדמים דרך הזיופים.

How were we going to do that?

איך רצינו לעשות את זה?

Well we took the manuscript,

ובכן לקחנו את כתב היד,

and we decided to image it in X-ray fluorescence imaging.

והחלטנו לדמות אותו עם רנטגן פלואורסנטי.

So an X-ray comes in in the diagram on the left

אז רנטגן מגיע באיור משמאל

and it knocks out an electron from the inner shell of an atom.

והוא מחלץ אלקטרון מהקליפה הפנימית של האטום.

And that electron disappears.

והאלקטרון הזה נעלם.

And as it disappears, an electron from a shell farther out

וכשהוא נעלם, אלקטרון משכבה חיצונית יותר

jumps in and takes its place.

קופץ פנימה ולוקח את מקומו.

And when it takes its place,

וכשהוא לוקח את מקומו,

it sheds electromagnetic radiation.

הוא משחרר קרינה אלקטרומגנטית.

It sheds an X-ray.

הוא מקרין קרני X.

And this X-ray is specific in its wavelength

והרנטגן הזה הוא יחודי באורך הגל שלו

to the atom that it hits.

לאטום בו הוא פוגע.

And what we wanted to get

ומה שרצינו לקבל

was the iron.

היה הברזל.

Because the ink was written in iron.

מפני שהדיו נכתב בברזל.

And if we can map

ואם נוכל למפות

where this X-ray that comes out, where it comes from,

איפוא הרנטגן הזה שיוצא, מאיפה הוא מגיע,

we can map all the iron on the page,

נוכל למפות את כל הברזל בדף,

then theoretically we can read the image.

ואז תאורטית נוכל לקרוא את התמונה.

The thing is that you need a very powerful light source to do this.

העניין הוא שצריך מקור אור מאוד חזק כדי לעשות את זה.

So we took it to the Stanford Synchrotron Radiation Laboratory

אז לקחנו את זה למעבדת קרינת הסינכרוטרון של סטנפורד

in California,

בקליפורניה,

which is a particle accelerator.

שזה מאיץ חלקיקים.

Electrons go around one way,

אלקטרונים הולכים מסביב בכוון אחד,

positrons go around the other.

פוזיטרונים לכיוון השני.

They meet in the middle,

הם נפגשים במרכז,

and they create subatomic particles

והם יוצרים חלקיקים תת אטומיים

like the charm quark and the tau lepton.

כמו קווארק הצ'ארם ולפטון טאו.

Now we weren't actually going to put Archimedes in that beam.

עכשיו אנחנו לא באמת נשים את ארכימדס באלומה הזו.

But as the electrons go round at the speed of light,

אבל כשהאלקטרונים מסתובבים במהירות האור,

they shed X-rays.

הם משילים קרני X.

And this is the most powerful light source in the solar system.

וזה מקור האור החזק ביותר במערכת השמש.

This is called synchrotron radiation,

זה נקרא קרינת סינכרוטרון,

and it's normally used to look at things

ובדרך כלל משתמשים בזה כדי להביט בדברים

like proteins and that sort of thing.

כמו חלבונים ודברים מהסוג הזה.

But we wanted it to look at atoms, at iron atoms,

אבל רצינו להביט באטומים, באטומי ברזל,

so that we could read the page from before and after.

כך שנוכל לקרוא את הדף מלפני ואחרי.

And lo and behold, we found that we could do it.

וראו זה פלא, ראינו שאנחנו יכולים לעשות את זה.

It took about 17 minutes to do a single page.

זה לקח בערך 17 לעשות כל דף.

So what did we discover?

אז מה מצאנו?

Well one of the unique texts in Archimedes

ובכן אחד הטקסטים הייחודיים של ארכימדס

is called "The Stomachion."

נקרא "הסטומכיון."

And this didn't exist in Codices A and B.

וזה לא היה קיים בקודקים A ו B.

And we knew that it involved this square.

וידענו שזה נוגע לריבוע הזה.

And this is a perfect square,

וזה ריבוע מושלם,

and it's divided into 14 bits.

והוא מחולק ל 14 חלקים.

But no one knew what Archimedes was doing with these 14 bits.

אבל אף אחד לא ידע מה ארכימדס עשה עם 14 החלקים האלה.

And now we think we know.

ועכשיו אנחנו חושבים שאנחנו יודעים.

He was trying to work out

הוא ניסה לחשב

how many ways you can recombine those 14 bits

בכמה דרכים אפשר לסדר את 14 החלקים האלה

and still make a perfect square.

ועדיין להגיע לריבוע מושלם.

Anyone want to guess the answer?

מישהו רוצה לנחש את התשובה?

It's 17,152 divided into 536 families.

זה 17,152 מחולקים ל 536 משפחות.

And the important point about this

והנקודה החשובה בנוגע לזה

is that it's the earliest study in combinatorics in mathematics.

היא שזה המחקר הראשון בקומבינטוריקה במתמטיקה.

And combinatorics is a wonderful and interesting branch of mathematics.

וקומבינטיריקה היא ענף נפלא ומעניין של מתמטיקה.

The really astonishing thing though about this manuscript

הדבר הבאמת מדהים בנוגע לכתב היד הזה

is that we looked at the other manuscripts

הוא שהסתכלנו על כתבי היד האחרים

that the palimpsester had made,

שאיש הדת יצר,

the scribe had made his book out of,

הקלף ממנו הוא יצר את הספר שלו,

and one of them was a manuscript containing text by Hyperides.

ואחד מהם היה כתב יד שהכיל טקסט של היפרידס.

Now Hyperides was an Athenian orator from the fourth century B.C.

עכשיו היפרידס היה דרשן באתונה במאה הרביעית לפני הספירה.

He was an exact contemporary of Demosthenes.

הוא היה בן זמנו של דמוסטנס.

And in 338 B.C. he and Demosthenes together

וב 338 לפני הספירה הוא ודמוסטנס יחד

decided that they wanted to stand up

החליטו שהם רוצים להתנגד

to the military might of Philip of Macedon.

לכוחו הצבאי של פיליפ המקדוני.

So Athens and Thebes went out to fight Philip of Macedon.

אז אתונה ותבי יצאו להילחם בפיליפ המקדוני.

This was a bad idea,

זה היה רעיון גרוע,

because Philip of Macedon had a son called Alexander the Great,

מפני שלפיליפ המקדוני היה בן שנקרא אלכסנדר הגדול,

and they lost the battle of Chaeronea.

והם הפסידו בקרב כארונאה.

Alexander the Great went on to conquer the known world;

ואלכסנדר הגדול המשיך לכבוש את העולם המוכר;

Hyperides found himself on trial for treason.

היפרידס מצא את עצמו במשפט באשמת בגידה.

And this is the speech that he gave when he was on trial --

וזה הנאום שהוא נשא כשהיה במשפט --

and it's a great speech:

וזה נאום גדול:

"Best of all," he says, "is to win.

"טוב מכל," הוא אומר, "זה לנצח.

But if you can't win,

אבל אם אתם לא יכולים לנצח,

then you should fight for a noble cause,

אז אתם צריכים להילחם למטרה נעלה,

because then you'll be remembered.

מפני שאז יזכרו אתכם.

Consider the Spartans.

שיקלו את הספרטנים,

They won enumerable victories,

הם ניצחו פעמים רבות מספור,

but no one remembers what they are

אבל אף אחד לא זוכר מה הם

because they were all fought for selfish ends.

מפני שכולם היו למטרות אנוכיות.

The one battle that the Spartans fought that everybody remembers

הקרב האחד שהספרטנים נלחמו בו וכולם זוכרים

is the the battle of Thermopylae

הוא קרב תרמופוליס

where they were butchered to a man,

בו כולם נטבחו,

but fought for the freedom of Greece."

אבל נלחמו בו על החופש של יון."

It was such a great speech

זה היה כזה נאום גדול

that the Athenian law courts let him off.

שבית המשפט באתונה שחרר אותו.

He lived for another 10 years,

הוא חי 10 שנים נוספות,

then the Macedonian faction caught up with him.

עד שהסיעה המקדונית הגיעה אליו.

They cut out his tongue in mockery of his oratory,

הם חתכו את לשונו כלעג לנאומיו,

and no one knows what they did with his body.

ואף אחד לא יודע מה עשו עם גופתו.

So this is the discovery of a lost voice from antiquity,

אז זו תגלית של קול אבוד מהעבר,

speaking to us, not from the grave,

מדבר אלינו, לא מהקבר,

because his grave doesn't exist,

מפני שהקבר שלו לא קיים,

but from the Athenian law courts.

אלא מבית המשפט האתונאי.

Now I should say at this point

עכשיו אני צריך להגיד בנקודה הזו

that normally when you're looking

שבדרך כלל כשאתם מביטים

at medieval manuscripts that have been scraped off,

בכתבי יד מימי הביניים שנמחקו,

you don't find unique texts.

אתם לא מוצאים טקסט יחודי.

And to find two in one manuscript is really something.

ולמצוא שניים בכתב יד אחד זה ממש משהו.

To find three is completely weird.

למצוא שלושה זה ממש מוזר.

And we found three.

ומצאנו שלושה.

Aristotle's "Categories"

"קטגוריות" של אריסטו

is one of the foundational texts of Western philosophy.

הוא אחד מאבני הבניין של פילוסופיה מערבית.

And we found a third century A.D. commentary on it,

ומצאנו פרשנות מהמאה ה שלישית לספירה עליו,

possibly by Galen and probably by Porphyry.

יכול להיות של גאלן וכנראה של פורפירי.

Now all this data that we collected,

עכשיו כל המידע שאספנו,

all the images, all the raw images,

כל התמונות, כל התמונות הגולמיות,

all the transcriptions that we made and that sort of thing

כל התעתיקים שעשינו ודברים כאלה

have been put online under a Creative Commons license

הועלו לרשת תחת רישיון קריאטיב קומונס

for anyone to use for any commercial purpose.

כך שכל אחד יכול להשתמש בהם לכל מטרה מסחרית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Why did the owner of the manuscript do this?

למה הבעלים של כתב היד עשה את זה?

He did this because he understands data as well as books.

הוא עשה את זה מפני שהוא מבין מידע כמו גם ספרים.

Now the thing to do with books,

עכשיו הדבר לעשות עם ספרים,

if you want to ensure their long-term utility,

אם אתם רוצים להבטיח את השימושיות שלהם לזמן רב,

is to hide them away in closets

זה להחביא אותם בארונות

and let very few people look at them.

ולתת למעט מאוד אנשים להביט בהם.

The thing to do with data, if you want it to survive,

הדבר לעשות עם מידע, אם אתם רוצים שישרוד,

is to let it out and have everybody have it

הוא לחלק אותו ולתת אותו לכולם

with as little control on that data as possible.

עם כמה שפחות שליטה שאפשר.

And that's what he did.

וזה מה שהוא עשה.

And institutions can learn from this.

ומוסדות יכולים ללמוד מזה.

Because institutions at the moment

מפני שמוסדות כרגע

confine their data with copyright restrictions and that sort of thing.

שומרים על המידע שלהם עם הגבלות זכויות יוצרים ודברים כאלה.

And if you want to look at medieval manuscripts on the Web,

ואם נרצה להביט בכתבי יד מימי הבייניים ברשת,

at the moment you have to go to the National Library of Y's site

כרגע אתם צריכים ללכת לספריה הלאומית של אתר Y

or the University Library of X's site,

או לספרית האוניברסיטה של אתר X,

which is about the most boring way

שזו בערך הדרך הכי משעממת

in which you can deal with digital data.

בה אתם יכולים להתמודד עם מידע דיגיטלי.

What you want to do is to aggregate it all together.

מה שאתם רוצים לעשות זה לאחד את המידע כולו,

Because the Web of the ancient manuscripts of the future

מפני שרשת כתבי היד העתיקים של העתיד

isn't going to be built by institutions.

לא תבנה על ידי מוסדות.

It's going to be built by users,

היא תיבנה על ידי משתמשים,

by people who get this data together,

על ידי אנשים שאוספים את המידע הזה,

by people who want to aggregate all sorts of maps

על ידי אנשים שרוצים לאחד כל מני סוגים של מפות

from wherever they come from,

מכל מקום שהן מגיעות,

all sorts of medieval romances

כל סוגי הרומנים מימי הבייניים

from wherever they come from,

מכל מקום שהם מגיעים,

people who just want to curate their own glorious selection

אנשים שרק רוצים לאצור את האוסף האישי שלהם

of beautiful things.

של דברים יפים.

And that is the future of the Web.

וזה העתיד של הרשת.

And it's an attractive and beautiful future,

וזה עתיד יפיפה ואטרקטיבי,

if only we can make it happen.

אם רק נוכל לגרום לו לקרות.

Now we at the Walters Art Museum have followed this example,

עכשיו כולנו במודאון וולטרס לאומנות עקבנו אחרי הדוגמה הזו,

and we have put up all our manuscripts on the Web

ושמנו את כל כתבי היד שלנו ברשת

for people to enjoy --

כדי שאנשים יהנו מהם --

all the raw data, all the descriptions, all the metadata.

כל המידע הגולמי, כל התאורים, כל המידע הנוסף.

under a Creative Commons license.

תחת רשיון קריאטיב קומונס.

Now the Walters Art Museum is a small museum

עכשיו מוזאון וולטרס לאומנות הוא מוזאון קטן

and it has beautiful manuscripts,

ויש לו כתבי יד יפיפיים,

but the data is fantastic.

אבל המידע הוא נפלא.

And the result of this

והתוצאה של זה

is that if you do a Google search on images right now

היא שאם תעשו חיפוש גוגל על תמונות עכשיו

and you type in "Illuminated manuscript Koran" for example,

ותקלידו "כתבי יד מוארים קוראן" לדוגמה,

24 of the 28 images you'll find come from my institution.

24 מתוך 28 תמונות שתמצאו מגיעות מהמכון שלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, let's think about this for a minute.

עכשיו, בואו נחשוב על זה לשניה.

What's in it for the institution?

מה יוצא ממוסד מזה?

There are all sorts of things that are in it for the institution.

יש כל מני דברים שהמוסד מרוויח מזה.

You can talk about the Humanities and that sort of thing,

אתם יכולים לדבר על ההומניות וכל זה,

but let's talk about selfish things.

אבל בואו נדבר על דברים אנוכיים.

Because what's really in it for the institution is this:

מפני שזה בעצם מה שיצא למוסד מזה:

Now why do people go to the Louvre?

עכשיו למה אנשים הולכים ללובר?

They go to see the Mona Lisa.

הם הולכים לראות את המונה ליזה.

Why do they go to see the Mona Lisa?

למה הם הולכים לראות את המונה ליזה?

Because they already know what she looks like.

מפני שהם כבר יודעים איך היא נראית.

And they know what she looks like

והם יודעים איך היא נראית

because they've seen pictures of her absolutely everywhere.

מפני שהם ראו תמונות שלה בכל מקום.

Now, there is no need

עכשיו, אין צורך

for these restrictions at all.

להתניות האלו בכלל.

And I think that institutions should stand up

ואני חושב שהמוסדות צריכים לעמוד

and release all their data under unrestricted licenses,

ולשחרר את כל המידע שלהם תחת רשיון בלתי מוגבל,

and it would be a great benefit to everybody.

וזה יהיה מועיל לכולם.

Why don't we just let everybody have access to this data

למה שלא פשוט ניתן לכולם גישה למידע הזה

and curate their own collection

ולאצור את האוסף האישי שלהם

of ancient knowledge and wonderful and beautiful things

של ידע עתיק ודברים מופלאים ויפייפים

and increase the beauty and the cultural significance

ונגביר את היופי ואת המשמעות התרבותית

of the Internet.

של האינטרנט.

Thank you very much indeed.

תודה רבה לכם באמת.

(Applause)

(מחיאות כפיים)