Karen Armstrong: 2008 TED Prize wish: Charter for Compassion

Well, this is such an honor. And it's wonderful to be

זהו כבוד כה גדול.

נהדר להימצא בארגון שבאמת מחולל בעולם שינוי

in the presence of an organization that is really making a difference in the world.

And I'm intensely grateful for the opportunity to speak to you today.

ואני מודה מעומק ליבי על ההזדמנות להרצות בפניכם היום.

And I'm also rather surprised, because when I look back on my life

ואני גם די מופתעת, כי כשאני סוקרת את חיי,

the last thing I ever wanted to do was write, or be in any way involved in religion.

הדבר האחרון שרציתי לעשות

היה לכתוב על דת או להיות איכשהו מעורבת בה.

After I left my convent, I'd finished with religion, frankly.

אחרי שעזבתי את המנזר שלי, סיימתי עם הדת, בכנות.

I thought that was it.

חשבתי שזהו זה.

And for 13 years I kept clear of it. I wanted to be an English literature professor.

ובמשך 13 שנה התרחקתי ממנה. רציתי להיות מרצה לספרות אנגלית.

And I certainly didn't even want to be a writer, particularly.

ובוודאי שלא רציתי במיוחד להיות סופרת.

But then I suffered a series of career catastrophes,

אבל אז סבלתי מסדרת אסונות בקריירה,

one after the other, and finally found myself in television. (Laughter)

בזה אחר זה, ולבסוף מצאתי עצמי בטלוויזיה.

(צחוק)

אמרתי את זה לביל מויירס, והוא אמר, "אנחנו מקבלים כל אחד".

I said that to Bill Moyers, and he said, "Oh, we take anybody." (Laughter)

(צחוק)

And I was doing some rather controversial religious programs.

ועשיתי כמה תוכניות דת שנויות למדי במחלוקת.

This went down very well in the U.K., where religion is extremely unpopular.

זה הצליח יפה בבריטניה, שבה הדת מאוד לא פופולרית.

And so, for once, for the only time in my life, I was finally in the mainstream.

ולשם שינוי, לראשונה בחיי, הייתי סוף סוף במיינסטרים.

But I got sent to Jerusalem to make a film about early Christianity.

אבל נשלחתי לירושלים כדי לעשות סרט על ראשית הנצרות.

And there, for the first time, I encountered the other religious traditions:

ושם פגשתי לראשונה את המסורות הדתיות האחרות:

Judaism and Islam, the sister religions of Christianity.

היהדות והאיסלם, הדתות האחיות לנצרות.

And while I found I knew nothing about these faiths at all --

וגיליתי שאינני יודעת שום דבר על האמונות האלו --

despite my own intensely religious background,

למרות הרקע הדתי מאוד שלי,

I'd seen Judaism only as a kind of prelude to Christianity,

ראיתי ביהדות מעין הקדמה לנצרות,

and I knew nothing about Islam at all.

ועל האיסלם לא ידעתי דבר .

But in that city, that tortured city,

אבל בעיר ההיא, באותה עיר מיוסרת,

where you see the three faiths jostling so uneasily together,

שבה שלוש האמונות מתחככות יחד באי-נוחות כזו,

you also become aware of the profound connection between them.

נעשים מודעים לקשר העמוק ביניהן.

And it has been the study of other religious traditions that brought me back

וחקר המסורות הדתיות האחרות הוא שנתן לי שוב מושג

to a sense of what religion can be, and actually enabled me

מה הדת יכולה להיות,

ולמעשה איפשר לי להתבונן באור אחר באמונתי שלי.

to look at my own faith in a different light.

And I found some astonishing things in the course of my study

ובמהלך המחקר גיליתי כמה דברים מדהימים שמעולם לא עלו על דעתי.

that had never occurred to me. Frankly, in the days when I thought I'd had it with religion,

בכנות, בדיוק כשחשבתי שגמרתי עם הדת,

I just found the whole thing absolutely incredible.

מצאתי שהעניין כולו בהחלט לא ייאמן.

These doctrines seemed unproven, abstract.

התורות האלו נראו לא-מוכחות, מופשטות.

And to my astonishment, when I began seriously studying other traditions,

ולתדהמתי, כשהתחלתי לחקור ברצינות מסורות אחרות,

I began to realize that belief -- which we make such a fuss about today --

התחלתי להבין שמרכיב האמונה, שהיום אנחנו עושים ממנו כזה עניין,

is only a very recent religious enthusiasm

הוא רק להט דתי מאוחר מאד

that surfaced only in the West, in about the 17th century.

שהופיע במערב בלבד, במאה ה-17 בערך.

The word "belief" itself originally meant to love, to prize, to hold dear.

הפירוש המקורי של המילה "אמונה" הוא לאהוב, להעריך, להוקיר.

In the 17th century, it narrowed its focus,

במאה השבע-עשרה, המיקוד שלה הצטמצם,

for reasons that I'm exploring in a book I'm writing at the moment,

מסיבות שאני חוקרת בספר שאני כותבת כיום,

to include -- to mean an intellectual assent to a set of propositions, a credo.

והפך למוסכמה אינטלקטואלית עם אוסף הנחות.

הפירוש של "אני מאמין" לא היה: "אני מקבל הנחות-יסוד מסוימות של אמונה".

"I believe:" it did not mean, "I accept certain creedal articles of faith."

It meant: "I commit myself. I engage myself."

אלא: "אני מתחייב. אני מתמסר".

Indeed, some of the world traditions think very little of religious orthodoxy.

אכן, חלק ממסורות העולם המעיטו מאוד בערך האורתודוקסיה הדתית.

In the Quran, religious opinion -- religious orthodoxy -- is dismissed as "zanna:"

בקוראן, דעות דתיות ואורתודוקסיה דתית מכונות בזלזול "זנה":

self-indulgent guesswork about matters that nobody can be certain of one way or the other,

מלאכת ניחושים לשם סיפוק תאווה אישית

בנושאים שאיש לא יכול להיות בטוח בהם כך או כך,

but which makes people quarrelsome and stupidly sectarian. (Laughter)

אך גורמים לריב ולפילוג מטופש.

So if religion is not about believing things, what is it about?

(צחוק)

אז אם הדת איננה האמונה בדברים, מה משמעותה?

What I've found, across the board, is that religion is about behaving differently.

ואני גיליתי בכל אתר ואתר שמשמעות הדת היא להתנהג אחרת.

Instead of deciding whether or not you believe in God, first you do something.

במקום להחליט אם להאמין או לא להאמין באלוהים,

קודם כל עושים משהו.

You behave in a committed way,

נוקטים מחוייבות,

and then you begin to understand the truths of religion.

ואז מתחילים להבין את אמיתות הדת.

And religious doctrines are meant to be summons to action;

והתורות הדתיות נועדו לקרוא לפעולה;

you only understand them when you put them into practice.

מבינים אותן רק כשמיישמים אותן.

Now, pride of place in this practice is given to compassion.

מקום של כבוד בהתנהגות כזאת שמור לחמלה.

And it is an arresting fact that right across the board,

וזו עובדה מרתקת שבכל אתר ואתר,

in every single one of the major world faiths, compassion --

בכל אחת ואחת מדתות העולם הגדולות,

the ability to feel with the other in the way we've been thinking about this evening --

החמלה, היכולת להזדהות עם האחר כפי שחשבנו על כך הערב--

is not only the test of any true religiosity, it is also what will bring us

אינה רק מבחן לדתיות אמיתית,

אלא היא גם תקרב אותנו לנוכחות

into the presence of what Jews, Christians and Muslims call "God" or the "Divine."

של מה שהיהודים, הנוצרים והמוסלמים מכנים "אלוהים" או "הנשגב".

It is compassion, says the Buddha, which brings you to Nirvana.

החמלה, אומר בודהה, היא שמביאה אותך אל הנירוואנה.

Why? Because in compassion, when we feel with the other,

מדוע? משום שבחמלה, כשאנו מזדהים עם האחר,

we dethrone ourselves from the center of our world and we put

אנו מדיחים את עצמנו ממרכז העולם וממליכים שם אדם אחר.

another person there. And once we get rid of ego, then we're ready to see the Divine.

אחרי שנפטרנו מהאגו, אנו מוכנים לחזות באלוהי.

And in particular, every single one of the major world traditions has highlighted -- has said --

ובמיוחד, כל אחת ואחת ממסורות העולם הגדולות הדגישה,

and put at the core of their tradition what's become known as the Golden Rule.

קבעה והציבה בלב המסורת שלה את מה שנודע כ"כלל הזהב",

First propounded by Confucius five centuries before Christ:

כפי שהוצג לראשונה על-ידי קונפוציוס, 500 שנה לפני ישו:

"Do not do to others what you would not like them to do to you."

"אל תעשה לאחרים מה שלא תרצה שיעשו לך".

That, he said, was the central thread which ran through all his teaching

זהו, אמר קונפוציוס, הרעיון שעובר כחוט השני בכל התורה שלו

and that his disciples should put into practice all day and every day.

ושחסידיו צריכים להביא ליישם בכל יום, כל היום.

And it was -- the Golden Rule would bring them to the transcendent value that he called "ren,"

ו"כלל הזהב" הוא שיביא אותם אל הערך הנעלה שהוא כינה "רֶן",

human-heartedness, which was a transcendent experience in itself.

חוויית הלב האנושי, שנחשב לחווייה נעלה בפני עצמה.

And this is absolutely crucial to the monotheisms, too.

וזה מרכזי לחלוטין גם בדתות המונותואיסטיות.

יש סיפור מפורסם על הרבי הגדול, הלל, בן-זמנו המבוגר יותר של ישו.

There's a famous story about the great rabbi, Hillel, the older contemporary of Jesus.

A pagan came to him and offered to convert to Judaism if the rabbi could

עובד אלילים בא אליו והציע להתגייר,

recite the whole of Jewish teaching while he stood on one leg.

אם הרבי יוכל לדקלם את כל התורה היהודית

בעמידה על רגל אחת.

Hillel stood on one leg and said, "That which is hateful to you,

הלל נעמד על רגל אחת ואמר, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך,

do not do to your neighbor. That is the Torah. The rest is commentary.

"זאת התורה, והשאר הוא פרשנות".

Go and study it." (Laughter)

"צא ולמד אותה".

And "go and study it" was what he meant.

(צחוק)

והוא באמת התכוון ל"צא ולמד".

He said, "In your exegesis, you must make it clear

הוא אמר, "כשמפרשים את התנ"ך, חייבים להבהיר

that every single verse of the Torah is a commentary, a gloss upon the Golden Rule."

"שכל פסוק ופסוק בתורה

"הוא פרשנות, ביאור ל'כלל הזהב'."

The great Rabbi Meir said that any interpretation of Scripture which

רבי מאיר הגדול אמר שכל פרשנות של כתבי הקודש

led to hatred and disdain, or contempt of other people --

שמובילה לשנאה, לבוז או לזלזול כלפי אנשים אחרים

any people whatsoever -- was illegitimate.

- אנשים אחרים כלשהם - היא עבירה.

Saint Augustine made exactly the same point.

אוגוסטינוס הקדוש טען בדיוק אותו דבר.

Scripture, he says, "teaches nothing but charity, and we must not leave

"כתבי הקודש," הוא אמר, "לא מלמדים דבר מלבד צדקה,

"ואסור לנו להפסיק לפרש את הכתבים

an interpretation of Scripture until we have found a compassionate interpretation of it."

"עד שנמצא להם פרשנות של חמלה".

And this struggle to find compassion in some of these rather rebarbative texts

והמאבק הזה, למצוא חמלה בחלק מהטקסטים הדוחים למדי הללו

is a good dress rehearsal for doing the same in ordinary life. (Applause)

מהווה חזרה כללית מצוינת להתנהגות כזאת בחיי היומיום.

(מחיאות כפיים)

But now look at our world. And we are living in a world that is --

אבל הביטו בעולמנו.

אנו חיים בעולם שבו הדת נחטפה;

where religion has been hijacked. Where terrorists cite Quranic verses to justify their atrocities.

שבו טרוריסטים מצטטים פסוקי קוראן כדי להצדיק את מעשי הזוועה שלהם;

Where instead of taking Jesus' words, "Love your enemies.

שבו, במקום לקבל את דברי ישו, "אהבו את אויביכם.

Don't judge others," we have the spectacle of Christians endlessly judging other people,

"אל תשפטו אחרים",

אנו רואים נוצרים ששופטים אחרים ללא הפסק,

endlessly using Scripture as a way of arguing with other people,

משתמשים ללא הרף בכתובים כדי להתווכח עם אחרים, להשפיל אחרים.

putting other people down. Throughout the ages, religion has been used to oppress others,

מזה עידן ועידנים, הדת נוצלה כדי לדכא אחרים,

and this is because of human ego, human greed.

וזה בגלל האגו האנושי, החמדנות האנושית.

We have a talent as a species for messing up wonderful things.

יש לגזע שלנו כשרון להרוס דברים נפלאים.

So the traditions also insisted -- and this is an important point, I think --

אז המסורות עמדו גם על כך, וזו נקודה חשובה לדעתי,

that you could not and must not confine your compassion

שאי-אפשר ואסור לך להגביל את החמלה שלך

to your own group: your own nation, your own co-religionists,

לקבוצה שלך: עמך, חבריך לדת, בני ארצך.

your own fellow countrymen. You must have what one of the Chinese sages called "jian ai":

חייב להיות לך מה שחכם סיני אחד כינה "ג'יאן איי".

concern for everybody. Love your enemies. Honor the stranger.

דאגה לכולם. אהבו את אויביכם, כבדו את הזר.

We formed you, says the Quran, into tribes and nations so that you may know one another.

יצרנו אתכם, כתוב בקוראן, כשבטים וכעמים, כדי שתכירו זה את זה.

And this, again -- this universal outreach -- is getting subdued in the strident use of religion --

ושוב, הושטת היד האוניברסלית הזאת מדוכאת ע"י השימוש הצורם בדת,

abuse of religion -- for nefarious gains.

ביזוי הדת, למטרות זדוניות.

Now, I've lost count of the number of taxi drivers who,

כבר הפסקתי לספור את נהגי המונית,

when I say to them what I do for a living, inform me that religion

שלאחר שסיפרתי להם במה אני עוסקת,

הודיעו לי שהדת היא הסיבה לכל המלחמות הגדולות בהיסטוריה. לא נכון.

has been the cause of all the major world wars in history. Wrong.

The causes of our present woes are political.

הסיבות למצוקותינו כיום הן פוליטיות.

But, make no mistake about it, religion is a kind of fault line,

אך אל תטעו, הדת היא מעין קו שבר,

וכאשר מתגלע סכסוך באזור, הדת עלולה להישאב פנימה

and when a conflict gets ingrained in a region, religion can get sucked in

and become part of the problem. Our modernity has been exceedingly violent.

ולהפוך לחלק מהבעיה. המודרניות שלנו אלימה ביותר.

Between 1914 and 1945, 70 million people died in Europe alone as a result of armed conflict.

בין 1914 ל-1945,

נהרגו 70 מיליון איש באירופה בלבד כתוצאה מעימות חמוש.

And so many of our institutions, even football, which used to be a pleasant pastime,

ורבים כל כך מהמוסדות שלנו, אפילו הכדורגל, שהיה תחביב נחמד,

now causes riots where people even die.

מעוררים כיום מהומות שבהן אנשים אפילו מתים.

And it's not surprising that religion, too, has been affected by this violent ethos.

ואין פלא שגם הדת הושפעה מהאתוס האלים הזה.

There's also a great deal, I think, of religious illiteracy around.

לדעתי יש גם בורות גדולה בנוגע לדת.

נראה שאנשים נוהגים גזרה שווה בין אמונה דתית לאמונה בדברים.

People seem to think, now equate religious faith with believing things.

As though that -- we call religious people often believers,

כאילו -- אנחנו מכנים אנשים דתיים "מאמינים",

as though that were the main thing that they do. And very often, secondary goals

כאילו שזהו עיסוקם העיקרי. ופעמים רבות, מטרות משניות

get pushed into the first place, in place of compassion and the Golden Rule.

נדחפות למקום הראשון, במקום החמלה ו"כלל הזהב".

Because the Golden Rule is difficult. I sometimes -- when I'm speaking to

כי קשה לעמוד ב"כלל הזהב".

לפעמים -- כשאני מדברת עם עדות מאמינים על חמלה,

congregations about compassion, I sometimes see

a mutinous expression crossing some of their faces because

אני לפעמים מבחינה בהבעות פנים מרדניות,

כי דתיים רבים מעדיפים להיות צודקים במקום לגלות חמלה.

a lot of religious people prefer to be right, rather than compassionate. (Laughter)

(צחוק)

Now -- but that's not the whole story.

אבל זה לא כל הסיפור.

Since September the 11th, when my work on Islam suddenly propelled me

מאז ה-11.9, כשעבודתי על האיסלם דחפה אותי פתאום

into public life, in a way that I'd never imagined, I've been able to sort of go all over the world,

לחיים הציבוריים באופן שלא דמיינתי לעצמי,

נסעתי בכל רחבי העולם ומצאתי, בכל מקום שבו הייתי, כמיהה לשינוי.

and finding, everywhere I go, a yearning for change.

I've just come back from Pakistan, where literally thousands of people came to my lectures,

עכשיו חזרתי מפקיסטן, שבה אלפי אנשים ממש באו להרצאותי,

because they were yearning, first of all, to hear a friendly Western voice.

משום שכמהו, קודם כל, לשמוע קול מערבי ידידותי,

And especially the young people were coming. And were asking me --

במיוחד צעירים הגיעו. והם שאלו אותי,

the young people were saying, "What can we do? What can we do to change things?"

הצעירים אמרו, "מה אנו יכולים לעשות?

"מה נוכל לעשות כדי לשנות דברים?"

And my hosts in Pakistan said, "Look, don't be too polite to us.

והמארחים שלי בפקיסטן אמרו, "אל תהיי מנומסת אתנו.

Tell us where we're going wrong. Let's talk together about where religion is failing."

"תגידי לנו איפה אנחנו טועים. בואי נדון יחד בשאלה איפה הדת נכשלת".

Because it seems to me that with -- our current situation is so serious

כי נראה לי שמצבנו כעת הוא כל כך חמור,

at the moment that any ideology that doesn't promote a sense of global understanding

שכל אידיאולוגיה שלא מקדמת תחושת הבנה עולמית

and global appreciation of each other is failing the test of the time.

והערכה עולמית של הזולת אינה עומדת במבחן הזמן.

And religion, with its wide following ... Here in the United States,

והדת, והחסידים הרבים שלה כאן בארצות הברית --

people may be being religious in a different way, as a report has just shown --

אנשים עשויים להיות דתיים בצורות שונות, כמו שמראה דו"ח עדכני,

but they still want to be religious. It's only Western Europe that has retained its secularism,

אבל הם עדיין רוצים להיות דתיים. רק מערב-אירופה שמרה על החילוניות שלה

which is now beginning to look rather endearingly old-fashioned.

שמתחילה להיראות כמשהו מיושן וחביב.

But people want to be religious, and religion should be made

אבל אנשים רוצים להיות דתיים, וצריך להפוך את הדת

to be a force for harmony in the world, which it can and should be --

לכוח של הרמוניה בעולם, כזה שהיא יכולה וצריכה להיות,

because of the Golden Rule.

הודות ל"כלל הזהב".

"Do not do to others what you would not have them do to you":

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך":

an ethos that should now be applied globally.

אתוס שכיום צריך להחיל על העולם כולו.

We should not treat other nations as we would not wish to be treated ourselves.

אל לנו לנהוג בעמים אחרים באופן שאיננו רוצים שינהגו בנו.

And these -- whatever our wretched beliefs -- is a religious matter, it's a spiritual matter.

וזה, יהיו אמונותינו האומללות אשר יהיו, הוא עניין דתי, עניין רוחני.

It's a profound moral matter that engages and should engage us all.

זהו עניין מוסרי עמוק שמערב וצריך לערב את כולנו.

And as I say, there is a hunger for change out there.

וכפי שאני אומרת, יש רעב לשינוי בעולם.

Here in the United States, I think you see it in this election campaign: a longing for change.

כאן בארצות הברית, אני חושבת שראיתם בקמפיין הבחירות: כמיהה לשינוי

And people in churches all over and mosques all over this continent after September the 11th,

ואנשים בכנסיות ומסגדים בכל רחבי היבשת הזאת אחרי ה-11.9

coming together locally to create networks of understanding.

שמתקבצים ביחד באופן מקומי כדי ליצור רשתות של הבנה.

With the mosque, with the synagogue, saying, "We must start to speak to one another."

עם המסגד, עם בית הכנסת, ואומרים, "עלינו להתחיל לדבר זה עם זה".

I think it's time that we moved beyond the idea of toleration and move toward appreciation of the other.

אני חושבת שהגיע הזמן שנתקדם מעבר לרעיון הסובלנות

ונתחיל להעריך את האחר.

I'd -- there's one story I'd just like to mention.

יש סיפור אחד שאני רוצה להזכיר.

This comes from "The Iliad." But it tells you what this spirituality should be.

מקורו ב"איליאדה",

אבל הוא ממחיש מה הרוחניות אמורה להיות.

You know the story of "The Iliad," the 10-year war between Greece and Troy.

אתם מכירים את סיפור האיליאדה: מלחמה בת עשר שנים בין יוון לטרויה.

In one incident, Achilles, the famous warrior of Greece, takes his troops out of the war,

באחת התקריות, אכילס, הלוחם היווני הנודע, מסיג את חייליו מהמלחמה,

and the whole war effort suffers. And in the course of the ensuing muddle,

וכל המאמץ המלחמתי נפגע. ובבלבול שנוצר,

his beloved friend, Patroclus, is killed -- and killed in single combat

חברו האהוב, פטרוקלוס, נהרג בדו-קרב

by one of the Trojan princes, Hector. And Achilles goes mad with grief and rage and revenge,

על-ידי אחד הנסיכים הטרויאניים, הקטור. ואכילס משתגע מצער, זעם ונקמה

and he mutilates the body. He kills Hector, he mutilates his body

והוא משחית את הגופה...

הוא הורג את הקטור, הוא משחית את גופתו,

and then he refuses to give the body back for burial to the family,

ולאחר מכן הוא מסרב להחזיר את הגופה למשפחה, לקבורה,

which means that, in Greek ethos, Hector's soul will wander eternally, lost.

ובאתוס היווני פירוש הדבר הוא שנשמת הקטור תשוטט לנצח, אבודה.

And then one night, Priam, king of Troy, an old man,

עד שלילה אחד, פריאמוס, מלך טרויה הזקן,

comes into the Greek camp incognito, makes his way to Achilles' tent

מגיע בא למחנה היווני בעילום שם, ובא אל אוהלו של אכילס

to ask for the body of his son.

לבקש את גופת בנו.

And everybody is shocked when the old man takes off his head covering and shows himself.

וכולם נדהמים כשהאיש הזקן מסיר את כיסוי הראש וחושף את פניו.

And Achilles looks at him and thinks of his father. And he starts to weep.

ואכילס מביט בו וחושב על אביו. והוא מתחיל לבכות.

ופריאמוס מביט באיש שרצח רבים כל כך מבניו,

And Priam looks at the man who has murdered so many of his sons,

and he, too, starts to weep. And the sound of their weeping filled the house.

ומתחיל לבכות גם הוא. וקול הבכי מילא את הבית.

The Greeks believed that weeping together created a bond between people.

היוונים מאמינים שבכי משותף יוצר קשר בין אנשים.

And then Achilles takes the body of Hector, he hands it very tenderly to the father,

ואז אכילס לוקח את גופת הקטור, מושיט אותה בעדינות לאב,

and the two men look at each other, and see each other as divine.

ושני הגברים מביטים זה בזה, ורואים את האלוהי זה בזה.

That is the ethos found, too, in all the religions.

גם האתוס הזה נמצא בכל הדתות.

המשמעות היא להתגבר על האימה לנוכח האיום מצד אויב

It's what is meant by overcoming the horror that we feel when we are under threat of our enemies,

and beginning to appreciate the other.

ולהתחיל להעריך את האחר.

It's of great importance that the word for "holy" in Hebrew, applied to God, is "Kadosh": separate, other.

יש חשיבות רבה לכך שהמילה "קדוש" בעברית, המתארת את אלוהים, פירושה מופרד, אחר.

And it is often, perhaps, the very otherness of our enemies which can

ופעמים רבות, היותם של אויבינו אחרים

give us intimations of that utterly mysterious transcendence which is God.

היא שיכולה ללמד אותנו על הנשגבות המסתורית לחלוטין שפירושה אלוהים.

And now, here's my wish:

ועכשיו, זו משאלתי:

I wish that you would help with the creation,

משאלית היא שתעזרו לי ליצור,

launch and propagation of a Charter for Compassion,

להשיק ולהפיץ את "מגילת החמלה",

crafted by a group of inspirational thinkers from

שעיצבה קבוצה של הוגי דעות רבי השראה

the three Abrahamic traditions of Judaism, Christianity and Islam,

משלוש המסורות האברהמיות של היהדות, הנצרות והאיסלם,

and based on the fundamental principle of the Golden Rule.

ואשר מושתתת על עקרון היסוד של "כלל הזהב".

We need to create a movement among all these people that I meet in my travels --

עלינו לחולל תנועה בקרב כל האנשים שאני פוגשת במסעות,

you probably meet, too -- who want to join up, in some way,

ושגם אתם ודאי פוגשים, שרוצים להצטרף, איכשהו,

and reclaim their faith, which they feel, as I say, has been hijacked.

ולהחזיר לעצמם את אמונתם,

שלפי הרגשתם, כפי שאמרתי, נחטפה.

We need to empower people to remember the compassionate ethos,

עלינו לחזק אנשים לזכור את אתוס החמלה

and to give guidelines. This Charter would not be a massive document.

ולתת להם קווים מנחים. המגילה הזאת לא תהיה מסמך גדול.

I'd like to see it -- to give guidelines as to how to interpret the Scriptures,

אני מעוניינת לתת קווים מנחים לאופן הפירוש של הכתבים,

these texts that are being abused. Remember what the rabbis and what Augustine

לטקסטים שבהם נעשה שימוש לרעה. זכרו מה הרבנים ואוגוסטינוס

said about how Scripture should be governed by the principle of charity.

אמרו על כך שיש לקרוא את כתבי הקודש על פי עקרון הצדקה.

Let's get back to that. And the idea, too, of Jews, Christians and Muslims --

בואו נחזור לזה. וגם הרעיון שיהודים, נוצרים ומוסלמים,

these traditions now so often at loggerheads -- working together to

המסורות האלו שבדרך כלל נמצאות במחלוקת, שתשתפנה פעולה

create a document which we hope will be signed by a thousand, at least,

כדי ליצור מסמך שאנו מקווים שייחתם על-ידי לפחות אלף

of major religious leaders from all the traditions of the world.

מנהיגים דתיים חשובים מכל מסורות העולם.

And you are the people. I'm just a solitary scholar.

ואתם הרוב. אני רק חוקרת בודדה.

Despite the idea that I love a good time, which I was rather amazed to see coming up on me

למרות הרעיון שאני אוהבת לבלות, ומדהים אותי שהוא השתלט עלי,

-- I actually spend a great deal of time alone, studying, and I'm not very --

אני בעצם מבלה המון זמן לבד במחקר, ואני לא מאוד -

you're the people with media knowledge to explain to me how we can get this to everybody,

אתם אלה שמתמצאים במדיה ויכולים להסביר לי איך נעביר אותו לכולם,

everybody on the planet. I've had some preliminary talks,

לכל מי שחי בעולם. היו לי כמה שיחות ראשוניות,

and Archbishop Desmond Tutu, for example,

והארכיבישוף דזמונד טוטו, לדוגמה,

is very happy to give his name to this, as is Imam Feisal Rauf, the Imam in New York City.

שמח מאד להעניק לכך את שמו,

וכך גם האימאם פייסל ראוף, האימאם של העיר ניו-יורק.

Also, I would be working with the Alliance of Civilizations at the United Nations.

בנוסף אעבוד גם עם "ברית התרבויות" של האו"ם.

I was part of that United Nations initiative called the Alliance of Civilizations,

לקחתי חלק ביוזמת האו"ם המכונה "ברית התרבויות",

which was asked by Kofi Annan to diagnose the causes of extremism,

שהתבקשה על-ידי קופי אנאן לאבחן את הגורמים לקיצוניות

and to give practical guidelines to member states about how to avoid the escalation of further extremism.

ולתת קווים מנחים מעשיים למדינות החברות

באשר לאופן ההימנעות מהידרדרות לקיצוניות נוספת.

And the Alliance has told me that they are very happy to work with it.

וה"ברית" אמרה לי שהם שמחים מאוד לעבוד עם המגילה.

The importance of this is that this is -- I can see some of you starting to look worried,

החשיבות של זה היא --

אני רואה שחלקכם מתחיל להיראות מודאג,

because you think it's a slow and cumbersome body --

כי אתם חושבים שהאו"ם הוא גוף איטי ומסורבל,

but what the United Nations can do is give us some neutrality,

אבל האו"ם יכול לתת לנו נייטרליות מסוימת,

so that this isn't seen as a Western or a Christian initiative, but that it's coming,

כך שזה לא ייראה כיוזמה מערבית או נוצרית,

אלא שזה מגיע, אפשר לומר, מהאו"ם, מהעולם --

as it were, from the United Nations, from the world --

who would help with the sort of bureaucracy of this.

מה שיעזור עם הביורוקרטיה של העניין.

And so I do urge you to join me in making -- in this charter --

לכן אני באמת מבקשת מכם להצטרף אלי במגילה הזאת --

to building this charter, launching it and propagating it so that it becomes --

ביצירת המגילה הזאת, בהשקתה ובהפצתה, כך שתהפוך --

I'd like to see it in every college, every church, every mosque, every synagogue in the world,

אני רוצה שהיא תופיע בכל אוניברסיטה, כנסיה, מסגד ובית כנסת בעולם,

so that people can look at their tradition, reclaim it, and make religion a source of peace in the world,

כדי שאנשים יוכלו להביט במסורת שלהם,

להחזיר אותה לעצמם ולהפוך את הדת למקור לשלום בעולם,

which it can and should be. Thank you very much. (Applause)

מה שהיא יכולה ואמורה להיות.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)