David Griffin: How photography connects us

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Amit Lampit

Let's just start by looking at some great photographs.

בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים.

This is an icon of National Geographic,

זהו צילום מופתי של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

an Afghan refugee taken by Steve McCurry.

פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.

But the Harvard Lampoon is about to come out

אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת

with a parody of National Geographic,

עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

and I shudder to think what they're going to do to this photograph.

ואני מתחלחל למחשבה מה הם יעשו לצילום הזה.

Oh, the wrath of Photoshop.

הו, אימת ה"פוטושופ".

This is a jet landing at San Francisco, by Bruce Dale.

זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו, של ברוס דייל.

He mounted a camera on the tail.

הוא הרכיב מצלמה על הזנב.

A poetic image for a story on Tolstoy, by Sam Abell.

תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי, של סם אייבל.

Pygmies in the DRC, by Randy Olson.

פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.

I love this photograph because it reminds me

אני אוהב את התצלום הזה כי הוא מזכיר לי

of Degas' bronze sculptures of the little dancer.

את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה של דגה.

A polar bear swimming in the Arctic, by Paul Nicklen.

דוב קוטב שוחה בים הארקטי, של פול ניקלין.

Polar bears need ice to be able to move back and forth --

דובי קוטב זקוקים לקרח כדי לנוע ממקום למקום -

they're not very good swimmers --

הם אינם שחיינים טובים במיוחד.

and we know what's happening to the ice.

ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח.

These are camels moving across the Rift Valley in Africa,

אלה גמלים צועדים בעמק ריפט שבאפריקה.

photographed by Chris Johns.

צולם ע"י כריס ג'ונס.

Shot straight down, so these are the shadows of the camels.

זה צולם ישר כלפי מטה, כך שאלה הן צלליות הגמלים.

This is a rancher in Texas, by William Albert Allard,

זהו חוואי בטקסס, של וויליאם אלברט אלרד,

a great portraitist.

צלם דיוקנאות גדול.

And Jane Goodall, making her own special connection,

והנה ג'יין גודול, יוצרת את התקשורת הייחודית לה,

photographed by Nick Nichols.

צולם בידי ניק ניקולס.

This is a soap disco in Spain, photographed by David Alan Harvey.

זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד, שצילם דייויד אלן הארווי.

And David said that there was lot of weird stuff

דייויד גם סיפר שהרבה מאד דברים מוזרים

happening on the dance floor.

התרחשו על רחבת הריקודים.

But, hey, at least it's hygienic.

אבל זה לפחות היגייני.

(Laughter)

[צחוק]

These are sea lions in Australia doing their own dance,

אלה אריות-ים באוסטרליה שרוקדים את הריקוד שלהם,

by David Doubilet.

צולם ע"י דייויד דובילה.

And this is a comet, captured by Dr. Euan Mason.

וזהו כוכב שביט, שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון.

And finally, the bow of the Titanic, without movie stars,

ולבסוף, חרטום הטיטניק, ללא כוכבי סרטים,

photographed by Emory Kristof.

שצילם אמורי קריסטוף.

Photography carries a power that holds up

לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד

under the relentless swirl of today's saturated, media world,

במערבולת הקשוחה של התקשורת הרוויה של ימינו,

because photographs emulate the way

מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו

that our mind freezes a significant moment.

מוחנו מקפיא רגע משמעותי.

Here's an example.

הנה דוגמא:

Four years ago, I was at the beach with my son,

לפני 4 שנים הייתי בחוף הים עם בני,

and he was learning how to swim

והוא למד אז לשחות

in this relatively soft surf of the Delaware beaches.

בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור.

But I turned away for a moment, and he got caught into a riptide

אני פניתי לרגע הצידה, והוא נלכד בגאות חזקה

and started to be pulled out towards the jetty.

והחל להיגרר לעבר המזח.

I can stand here right now and see,

אני עומד כאן עכשיו ועדיין יכול לראות,

as I go tearing into the water after him,

בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו,

the moments slowing down and freezing into this arrangement.

איך הרגעים מאיטים וקופאים במיצב הזה.

I can see the rocks are over here.

אני יכול לראות את הסלעים האלה, כאן.

There's a wave about to crash onto him.

יש גל שעומד להתנפץ עליו.

I can see his hands reaching out,

אני יכול לראות את ידיו המושטות,

and I can see his face in terror,

ואני יכול לראות את פניו מוכי האימה,

looking at me, saying, "Help me, Dad."

מביטות בי ואומרות, "עזור לי, אבא."

I got him. The wave broke over us.

תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.

We got back on shore; he was fine.

חזרנו לחוף, הוא היה בריא ושלם

We were a little bit rattled.

שיקשקנו קצת.

But this flashbulb memory, as it's called,

אבל "זכרון ההבזק" הזה, כפי שהוא קרוי,

is when all the elements came together to define

הוא מה שקרה כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, והגדירו

not just the event, but my emotional connection to it.

לא רק את האירוע, אלא גם את זיקתי הרגשית אליו.

And this is what a photograph taps into

ולזה מתחבר הצילום

when it makes its own powerful connection to a viewer.

כשהוא יוצר קשר רגשי משלו עם הצופה.

Now I have to tell you,

אני חייב לומר לכם,

I was talking to Kyle last week about this,

שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל,

that I was going to tell this story.

ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם את הסיפור הזה.

And he said, "Oh, yeah, I remember that too!

והוא אמר, "אה, כן, גם אני זוכר את זה!

I remember my image of you

לי יש בראש תמונה שלך,

was that you were up on the shore yelling at me."

עומד שם על החוף וצועק עלי."

(Laughter)

[צחוק]

I thought I was a hero.

לתומי חשבתי שיצאתי גיבור.

(Laughter)

[צחוק]

So,

אם כן...

this represents -- this is a cross-sample of

זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של

some remarkable images taken by some of the world's greatest photojournalists,

כמה תמונות מעולות שצולמו ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם

working at the very top of their craft --

שעובדים בצמרת של מקצועם.

except one.

פרט לאחד.

This photograph was taken by Dr. Euan Mason

תמונה זו צולמה ע"י ד"ר יואן מייסון

in New Zealand last year,

בניו-זילנד, בשנה שעברה,

והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" ופורסמה בו.

and it was submitted and published in National Geographic.

בשנה שעברה הוספנו לאתר שלנו מדור בשם "הצילום שלך,"

Last year, we added a section to our website called "Your Shot,"

where anyone can submit photographs for possible publication.

שבו כל אחד יכול להגיש תמונות כמועמדות לפרסום

And it has become a wild success,

וזה הפך להצלחה פרועה

tapping into the enthusiast photography community.

עקב הקשר שנוצר עם קהילת הצלמים הנלהבים.

The quality of these amateur photographs

איכות הצילומים החובבניים האלה עשויה להיות מדהימה,

can, at times, be amazing.

And seeing this reinforces, for me,

ובראותי זאת, זה מחזק בי את ההרגשה,

that every one of us has at least one or two

שבכל אחד מאיתנו טמונים לפחות צילום נהדר אחד או שניים.

great photographs in them.

But to be a great photojournalist,

אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול,

you have to have more than just one or two

צריך שיהיו לך יותר מצילום גדול אחד או שניים.

great photographs in you.

You've got to be able to make them all the time.

אתה צריך להיות מסוגל לצלם כאלה כל הזמן.

But even more importantly,

אך אפילו חשוב מכך, עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית.

you need to know how to create a visual narrative.

You need to know how to tell a story.

עליך לדעת לספר סיפור.

So I'm going to share with you some coverages

אז הבה ואשתף אתכם בכמה מהסיקורים

that I feel demonstrate the storytelling power of photography.

שממחישים לדעתי את כוחו של הצילום לספר סיפור.

Photographer Nick Nichols went to document

הצלם ניק ניקולס יצא לתעד שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית

a very small and relatively unknown wildlife sanctuary

in Chad, called Zakouma.

בצ'אד, בשם זאקומה.

The original intent was to travel there

הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם ולחזור עם סיפור קלאסי

and bring back a classic story of diverse species,

על מינים שונים של בעלי חיים, שחיים במקום אקזוטי.

of an exotic locale.

And that is what Nick did, up to a point.

וזה מה שניק עשה, עד לשלב מסוים.

This is a serval cat.

זהו חתול-סרוואל.

He's actually taking his own picture,

הוא למעשה מצלם את עצמו במה שקרוי 'מלכודת צילום'.

shot with what's called a camera trap.

There's an infrared beam that's going across,

יש קרן אינפרא-אדומה,

and he has stepped into the beam and taken his photograph.

והוא חוצה את הקרן ומצלם את עצמו.

These are baboons at a watering hole.

אלה בבונים ליד מקווה-מים.

Nick -- the camera, again, an automatic camera

ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -

took thousands of pictures of this.

צילמה אלפי תמונות של זה.

And Nick ended up with a lot of pictures

וניק גילה שיש לו המון תמונות של אחוריים של בבונים.

of the rear ends of baboons.

(צחוק)

(Laughter)

A lion having a late night snack --

אריה בארוחה לילית - שימו לב שיש לו שן שבורה.

notice he's got a broken tooth.

And a crocodile walks up a riverbank toward its den.

ותנין שעולה על גדת הנהר והולך אל מאורתו.

I love this little bit of water

אני אוהב את זרזיף המים שמטפטף מקצה זנבו.

that comes off the back of his tail.

But the centerpiece species of Zakouma are the elephants.

אך המין העיקרי בזאקומה הם הפילים.

It's one of the largest intact herds in this part of Africa.

זהו אחד מגדולי העדרים השלמים בחלק זה של אפריקה.

Here's a photograph shot in moonlight,

זאת תמונה שצולמה לאור הירח, משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות.

something that digital photography has made a big difference for.

It was with the elephants that this story pivoted.

הפילים הם שנתנו לסיפור את נקודת המפנה שלו.

Nick, along with researcher Dr. Michael Fay,

ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,

collared the matriarch of the herd.

הצמידו קולר על מנהיגת העדר.

They named her Annie,

הם קראו לה אנני

and they began tracking her movements.

והחלו לעקוב אחר תנועותיה.

The herd was safe within the confines of the park,

העדר היה בטוח בתחומי השמורה

because of this dedicated group of park rangers.

הודות לקבוצת פקחי השמורה המסורים האלה.

But once the annual rains began,

אך כשהחלו הגשמים השנתיים,

the herd would begin migrating to feeding grounds outside the park.

העדר היה מתחיל לנדוד לשטחי-מזון מחוץ לשמורה.

And that's when they ran into trouble.

ואז הם נקלעו לצרות.

For outside the safety of the park were poachers,

כי מחוץ לבטחון של השמורה היו ציידים לא-חוקיים

who would hunt them down only for the value of their ivory tusks.

שצדו אותם רק בגלל ערך חטי השנהב שלהם.

The matriarch that they were radio tracking,

מנהיגת העדר, שאחריה עקבו בגלי רדיו,

after weeks of moving back and forth, in and out of the park,

אחרי שבועות של תנועה לתוך השמורה וממנה,

came to a halt outside the park.

נעצרה איפשהו מחוץ לשמורה.

Annie had been killed, along with 20 members of her herd.

אנני חוסלה, יחד עם 20 מחברי העדר שלה.

And they only came for the ivory.

ורק בשביל השנהב.

This is actually one of the rangers.

זהו אחד מפקחי השמורה.

They were able to chase off one of the poachers and recover this ivory,

הם הצליחו להבריח צייד אחד ולתפוס את השנהב.

because they couldn't leave it there,

הם לא יכלו להשאירו שם כי הוא עדיין בעל ערך.

because it's still valuable.

But what Nick did was he brought back

אך ניק חזר עם סיפור שמעבר לגישה המיושנת

a story that went beyond the old-school method

of just straight, "Isn't this an amazing world?"

של האמירה הסתמית, "איזה עולם מופלא",

And instead, created a story that touched our audiences deeply.

אלא יצר סיפור שנגע עמוק ללב הקהל שלנו.

Instead of just knowledge of this park,

במקום סתם להכיר להם את השמורה,

he created an understanding and an empathy

הוא יצר הבנה ואהדה לפילים, לפקחים ולנושאים הרבים

for the elephants, the rangers and the many issues

surrounding human-wildlife conflicts.

סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.

Now let's go over to India.

כעת נעבור להודו.

Sometimes you can tell a broad story in a focused way.

לפעמים אפשר לספר סיפור רחב בצורה ממוקדת.

We were looking at the same issue that Richard Wurman

בדקנו את הנושא בו מטפל ריצ'רד וורמן,

touches upon in his new world population project.

ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.

For the first time in history,

לראשונה בהיסטוריה,

more people live in urban, rather than rural, environments.

אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית מאשר כפרית

And most of that growth is not in the cities,

ועיקר הצמיחה הזו איננה בערים אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן.

but in the slums that surround them.

Jonas Bendiksen, a very energetic photographer,

ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד, בא אלי ואמר:

came to me and said,

"אנו חייבים לתעד זאת, וזה מה שאני מציע:

"We need to document this, and here's my proposal.

Let's go all over the world and photograph every single slum around the world."

"ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם."

And I said, "Well, you know, that might be a bit ambitious for our budget."

עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי על התקציב שלנו."

So instead, what we did was

אז מה שעשינו,

we decided to, instead of going out and doing what would result

במקום לצאת ולעשות משהו שיתבטא מבחינתנו במעין סיקור עיתונאי,

in what we'd consider sort of a survey story --

where you just go in and see just a little bit of everything --

שבו אתה רק בא ורואה מעט מכל דבר,

we put Jonas into Dharavi,

מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,

which is part of Mumbai, India,

שהיא חלק ממומבאי שבהודו,

and let him stay there, and really get into

כדי שיישאר שם וממש יחדור לעומק ליבו ונשמתו

the heart and soul of this really major part of the city.

של האזור העירוני הגדול הזה.

What Jonas did was not just go and do a surface look

ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה;

at the awful conditions that exist in such places.

He saw that this was a living and breathing and vital part

הוא גילה שזהו חלק חי, נושם וחיוני

of how the entire urban area functioned.

של האופן בו מתפקד כל האזור האורבני.

By staying tightly focused in one place,

בכך שהוא נותר ממוקד היטב על מקום אחד ויחיד,

Jonas tapped into the soul and the enduring human spirit

ג'ונאס התחבר לנשמה ולרוח הנצחית של האדם

that underlies this community.

שעומדת ביסוד הקהילה הזו.

And he did it in a beautiful way.

והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.

Sometimes, though, the only way to tell a story is with a sweeping picture.

אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור היא בתמונה סוחפת.

We teamed up underwater photographer Brian Skerry

ציוותנו את הצלם התת-מימי בריאן סקרי

and photojournalist Randy Olson

עם צלם העיתונות רנדי אולסון

to document the depletion of the world's fisheries.

כדי לתעד את דילול אזורי הדיג העולמיים.

We weren't the only ones to tackle this subject,

לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,

but the photographs that Brian and Randy created

אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו

are among the best to capture both the human

הם מטובי הצילומים שלוכדים הן את ההרס האנושי,

and natural devastation of overfishing.

והן את ההרס הטבעי עקב דיג מופרז.

Here, in a photo by Brian,

כאן, בתמונה של בריאן,

a seemingly crucified shark is caught up

כריש בתנוחת צליבה, שנלכד

in a gill net off of Baja.

ברשת אגידים מול באחה.

I've seen sort of OK pictures of bycatch,

כבר ראיתי כמה תמונות שהיו 'בסדר', של שלל משני,

the animals accidentally scooped up

בעלי החיים שנלכדו בטעות בדיג שנועד למינים מסוימים.

while fishing for a specific species.

But here, Brian captured a unique view

אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי

by positioning himself underneath the boat

בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה

when they threw the waste overboard.

כשהשליכו ממנה את הפסולת לים.

And Brian then went on to even greater risk

ובריאן סיכן עצמו אף יותר כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה

to get this never-before-made photograph

of a trawl net scraping the ocean bottom.

של רשת מכמורת שמקרצפת את קרקעית האוקינוס.

Back on land, Randy Olson photographed

על היבשה, רנדי אולסון צילם שוק דגים מאולתר באפריקה,

a makeshift fish market in Africa,

where the remains of filleted fish were sold to the locals,

שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר נמכרים למקומיים,

the main parts having already been sent to Europe.

אחרי שהחלקים העיקריים נשלחו לאירופה.

And here in China, Randy shot a jellyfish market.

וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.

As prime food sources are depleted,

ככל שמקורות המזון הראשיים מנוצלים עד תום,

the harvest goes deeper into the oceans

הדיג יורד יותר ויותר למעמקי האוקינוס

and brings in more such sources of protein.

ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.

This is called fishing down the food chain.

זה נקרא "לדוג בתחתית שרשרת המזון".

But there are also glimmers of hope,

אך יש גם ניצוצות של תקווה,

and I think anytime we're doing a big, big story on this,

ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים כתבה ענקית על זה,

we don't really want to go

איננו רוצים באמת רק ללכת ולחפש את הבעיות.

and just look at all the problems.

אנו גם רוצים לחפש פתרונות.

We also want to look for solutions.

Brian photographed a marine sanctuary in New Zealand,

בריאן צילם שמורה ימית בניו-זילנד

where commercial fishing had been banned --

שבה נאסר הדיג המסחרי,

the result being that the overfished species have been restored,

כתוצאה מכך, המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו,

and with them a possible solution for sustainable fisheries.

ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי לאזורי דיג ברי-קיימא.

Photography can also compel us to confront

הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת

issues that are potentially distressing and controversial.

עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד ומעורר מחלוקת.

James Nachtwey, who was honored at last year's TED,

ג'יימס נאכטוויי, שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה,

took a look at the sweep of the medical system

בחן את יעילות המערכת הרפואית

that is utilized to handle the American wounded coming out of Iraq.

המטפלת בפצועים האמריקאיים שמגיעים מעירק.

It is like a tube where a wounded soldier enters on one end

היא דומה לצינור, שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד

and exits back home, on the other.

ויוצאים בקצה השני, בבית.

Jim started in the battlefield.

ג'ים התחיל בשדה הקרב.

Here, a medical technician tends to a wounded soldier

כאן, חובש מטפל בחייל פצוע

on the helicopter ride back to the field hospital.

במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה.

Here is in the field hospital.

כאן הוא בבי"ח שדה.

The soldier on the right has the name of his daughter

לחייל שמימין מקועקע על חזהו שמה של בתו כמזכרת מהבית.

tattooed across his chest, as a reminder of home.

From here, the more severely wounded are transported

מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר בחזרה לגרמניה,

back to Germany, where they meet up with their families

ושם הם מתאחדים לראשונה עם משפחותיהם.

for the first time.

And then back to the States to recuperate at veterans' hospitals,

ובחזרה לארה"ב, להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים

such as here in Walter Reed.

כמו זה, ב"וולטר ריד."

And finally, often fitted with high-tech prosthesis,

ולבסוף, לרוב אחרי התאמת תותבים משוכללים,

they exit the medical system and attempt

הם עוזבים את המערכת הרפואית ומנסים לשוב לחייהם מלפני המלחמה.

to regain their pre-war lives.

Jim took what could have been a straight-up medical science story

ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי פשוט-לכאורה

and gave it a human dimension that touched our readers deeply.

והעניק לו מימד אנושי שנגע עמוקות ללב קוראינו.

Now, these stories are great examples

סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות איך אפשר להשתמש בצילום

of how photography can be used

to address some of our most important topics.

לטיפול בכמה מהנושאים החשובים ביותר שלנו.

אבל קורה גם שהצלמים פשוט נתקלים בדברים,

But there are also times when photographers

simply encounter things that are, when it comes down to it,

שבשורה התחתונה הם כיף טהור.

just plain fun.

Photographer Paul Nicklin traveled to Antarctica

הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה

to shoot a story on leopard seals.

כדי לצלם כתבה על כלב הים הנמרי.

They have been rarely photographed, partly because they are considered

הם צולמו לעתים נדירות בלבד, חלקית, כי הם נחשבים

מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.

one of the most dangerous predators in the ocean.

In fact, a year earlier, a researcher had been

למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד

grabbed by one and pulled down to depth and killed.

נתפס ע"י אחד מהם, נגרר למעמקים ונהרג.

So you can imagine Paul was maybe a little bit hesitant

אז אתם ודאי מתארים לעצמכם שפול קצת היסס להיכנס למים.

about getting into the water.

Now, what leopard seals do mostly is, they eat penguins.

כלבי הים הנמריים אוכלים בעיקר פינגווינים.

You know of "The March of the Penguins."

אם שמעתם על "מסע הפינגווינים", כאן זאת "מסעדת הפינגווינים".

This is sort of the munch of the penguins.

(Laughter)

(צחוק)

Here a penguin goes up to the edge and looks out

הנה פינגווין שניגש לגדה כדי לבדוק אם השטח פנוי.

to see if the coast is clear.

ואז כולם רצים החוצה ויוצאים לים.

And then everybody kind of runs out and goes out.

But then Paul got in the water.

אבל אז פול נכנס למים.

And he said he was never really afraid of this.

ולדבריו, הוא לא ממש פחד.

Well, this one female came up to him.

ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.

She's probably -- it's a shame you can't see it in the photograph,

היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים לראות זאת בצילום --

but she's 12 feet long.

אבל אורכה הוא 4 מטר.

So, she is pretty significant in size.

כך שהיא גדולה למדי.

And Paul said he was never really afraid,

ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,

because she was more curious about him than threatened.

כי היא היתה יותר סקרנית לגביו מאשר מאויימת.

This mouthing behavior, on the right,

פעירת הפה הזו, מימין,

was really her way of saying to him, "Hey, look how big I am!"

היא למעשה דרכה לומר לו, "תראה כמה אני גדולה!"

Or you know, "My, what big teeth you have."

כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."

(Laughter)

(צחוק)

Then Paul thinks that she simply took pity on him.

ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.

To her, here was this big, goofy creature in the water

בעיניה הוא היה היצור הגדול והמסורבל הזה במים,

that for some reason didn't seem to be interested

שמשום-מה לא מגלה עניין במרדף אחרי פינגווינים.

in chasing penguins.

So what she did was she started to bring penguins to him,

אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,

alive, and put them in front of him.

חיים, ולהניח אותם לפניו.

She dropped them off, and then they would swim away.

היא שמטה אותם שם והם היו בורחים בשחייה.

She'd kind of look at him, like "What are you doing?"

היא הביטה בו, כאילו, "מה אתה עושה?"

Go back and get them, and then bring them back

והיתה חוזרת ותופסת, ומחזירה לו אותם

and drop them in front of him.

ושומטת אותם לפניו.

והיא המשיכה לעשות זאת במשך יומיים רצופים

And she did this over the course of a couple of days,

until the point where she got so frustrated with him

ובשלב מסוים נעשתה כה מאוכזבת ממנו,

that she started putting them directly on top of his head.

שהיא התחילה להניח אותם ממש על ראשו.

(Laughter)

(צחוק)

Which just resulted in a fantastic photograph.

ויצא מזה צילום פנטסטי.

(Laughter)

(צחוק)

Eventually, though, Paul thinks that she just figured

ובסופו של דבר נראה לפול שהיא הגיעה למסקנה

that he was never going to survive.

שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.

This is her just puffing out, you know,

זאת מעין נשיפת בוז מצידה,

snorting out in disgust.

מין נחרת-גועל.

(Laughter)

(צחוק)

And lost interest with him, and went back to what she does best.

איבדה בו עניין ושבה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות.

Paul set out to photograph a relatively

פול יצא לצלם יצור מסתורי ולא-מוכר יחסית,

mysterious and unknown creature,

and came back with not just a collection of photographs,

וחזר לא רק עם מקבץ צילומים,

but an amazing experience and a great story.

אלא גם עם חווייה מדהימה וסיפור גדול.

It is these kinds of stories,

סיפורים מהסוג הזה, שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי,

ones that go beyond the immediate or just the superficial

that demonstrate the power of photojournalism.

הם הממחישים את כוחו של הצילום העיתונאי.

I believe that photography can make a real connection to people,

אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור חיבור אמיתי עם האדם,

and can be employed as a positive agent

וניתן לנצלו כגורם חיובי

for understanding the challenges and opportunities

להבנת האתגרים וההזדמנויות שמולם ניצב עולמנו היום.

facing our world today.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]