How the worst moments in our lives make us who we are | Andrew Solomon

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

As a student of adversity,

כסטודנט במדעי המצוקה,

I've been struck over the years by how some people with major challenges

הופתעתי במשך השנים לגלות

כיצד אנשים מסוימים, מאותגרים ביותר,

seem to draw strength from them.

שואבים ככל הנראה כוח מבעיותיהם,

And I've heard the popular wisdom that that has to do with finding meaning.

וגם התוודעתי לאותה חוכמה עממית שעוסקת במציאת משמעות.

And for a long time,

ובמשך זמן רב,

I thought the meaning was out there,

חשבתי שהמשמעות נמצאת אי-שם,

some great truth waiting to be found.

שהיא איזו אמת גדולה שממתינה שימצאו אותה.

But over time,

אך עם הזמן התחלתי לחשוב שהאמת איננה רלוונטית.

I've come to feel that the truth is irrelevant.

We call it "finding meaning,"

אנו מכנים זאת "למצוא משמעות",

but we might better call it "forging meaning."

אך מוטב שנכנה זאת "לחשל משמעות".

My last book was about how families manage to deal

ספרי האחרון סיפר על משפחות

שמצליחות להתמודד עם צאצאים מאתגרים או חריגים,

with various kinds of challenging or unusual offspring.

And one of the mothers I interviewed,

ואחת האמהות שראיינתי,

who had two children with multiple severe disabilities,

אם לשני ילדים בעלי מספר נכויות חמורות,

said to me, "People always give us these little sayings like,

אמרה לי: "אנשים תמיד מנדבים לנו אמירות קטנות, כמו:

"'אלוהים לא נותן לך יותר מכפי יכולתך להתמודד',

'God doesn't give you any more than you can handle.'

But children like ours are not preordained as a gift.

"אבל ילדים כמו שלנו

"אינם נחשבים מראש למתנה;

"הם בגדר מתנה כי זו היתה בחירתנו."

They're a gift

because that's what we have chosen."

We make those choices all our lives.

אנו עושים בחירות כאלה כל חיינו.

When I was in second grade,

כשהייתי בכיתה ב',

Bobby Finkel had a birthday party

ערכו לבובי פינקל מסיבת יום-הולדת

and invited everyone in our class but me.

והכיתה כולה הוזמנה חוץ ממני.

My mother assumed there had been some sort of error,

אמי חשבה שוודאי נפלה טעות, והיא צלצלה לגברת פינקל,

and she called Mrs. Finkel,

who said that Bobby didn't like me and didn't want me at his party.

וזו אמרה שבובי לא אוהב אותי

ולא רוצה שאבוא למסיבה שלו.

ובאותו יום אמי לקחה אותי לגן החיות

And that day, my mom took me to the zoo

והזמינה אותי לגלידה עם סירופ חם.

and out for a hot fudge sundae.

כשהייתי בכיתה ז',

When I was in seventh grade,

one of the kids on my school bus nicknamed me "Percy,"

אחד הילדים, בהסעת ביה"ס,

כינה אותי "פרסי", כקיצור לאורח התנהגותי,

as a shorthand for my demeanor.

ולעתים, הוא וחבורתו היו מזמרים את ההתגרות הזו

And sometimes, he and his cohort would chant that provocation

לאורך כל נסיעת האוטובוס, 45 דקות הלוך, 45 דקות חזור,

the entire school bus ride,

45 minutes up, 45 minutes back:

"Percy! Percy! Percy! Percy!"

"פרסי! פרסי! פרסי! פרסי!"

When I was in eighth grade, our science teacher told us

כשהייתי בכיתה ח',

המורה שלי למדעים אמר לנו

that all male homosexuals develop fecal incontinence

שכל ההומוסקסואלים הזכרים

מפתחים חוסר-שליטה על הפרשת צואה

because of the trauma to their anal sphincter.

בגלל הטראומה לשרירי פי הטבעת.

ואני סיימתי את ביה"ס התיכון

And I graduated high school without ever going to the cafeteria,

מבלי שנכנסתי ולו פעם אחת לקפטריה,

where I would have sat with the girls and been laughed at for doing so,

כי אילו ישבתי שם עם הבנות, הייתי סופג לעג בשל כך,

or sat with the boys,

ואילו ישבתי עם הבנים,

and been laughed at for being a boy who should be sitting with the girls.

היו לועגים לי,

ואומרים שאני נער שצריך לשבת עם הבנות.

שרדתי את אותה ילדות

I survived that childhood through a mix of avoidance and endurance.

בעזרת תערובת של התעלמות וכוח-סבל.

What I didn't know then

מה שלא היה ידוע לי אז,

and do know now,

וידוע לי היום,

הוא שהתעלמות וכוח-סבל

is that avoidance and endurance can be the entryway to forging meaning.

יכולות להפוך לשער לחישולה של משמעות.

After you've forged meaning,

אחרי שחישלת משמעות,

you need to incorporate that meaning into a new identity.

עליך לשלב את המשמעות הזאת בזהות חדשה.

You need to take the traumas

עליך לקחת את הטראומות ולהפוך אותן לחלק

and make them part of who you've come to be,

ממי שהפכת להיות,

ועליך לקפל את האירועים הגרועים ביותר בחייך

and you need to fold the worst events of your life

בין דפיו של סיפור נצחון,

into a narrative of triumph,

evincing a better self in response to things that hurt.

שמפגין עצמי טוב יותר

כתגובה לדברים כואבים.

One of the other mothers I interviewed when I was working on my book

אחת האמהות האחרות שראיינתי כשעבדתי על ספרי,

had been raped as an adolescent,

נאנסה בגיל ההתבגרות,

and had a child following that rape,

וכתוצאה מהאונס הרתה וילדה,

which had thrown away her career plans

מה שהרס את תכניות הקריירה שלה

ופגע בכל מערכות היחסים הרגשיות שלה.

and damaged all of her emotional relationships.

אך כשפגשתי בה, היא היתה בת 50,

But when I met her, she was 50,

ושאלתי אותה:

and I said to her,

"Do you often think about the man who raped you?"

"האם את מרבה לחשוב על הגבר שאנס אותך?"

And she said, "I used to think about him with anger,

היא ענתה: "פעם חשבתי עליו בכעס,

but now only with pity."

"אבל היום - ברחמים בלבד."

And I thought she meant pity because he was so unevolved

ואני חשבתי שהיא אומרת 'רחמים'

כי התפתחותה נעצרה עד כי אין היא מסוגלת לרגש כה נורא.

as to have done this terrible thing.

And I said, "Pity?"

ושאלתי: "רחמים?"

היא ענתה: "כן,

And she said, "Yes,

"כי יש לו בת יפהפיה

because he has a beautiful daughter and two beautiful grandchildren,

"ושני נכדים מקסימים

"והוא לא יודע על זה, אך אני כן,

and he doesn't know that,

and I do.

So as it turns out,

"אז יצא שאני ברת-המזל."

I'm the lucky one."

אחדים ממאבקינו הם דברים שאיתם נולדנו:

Some of our struggles are things we're born to:

our gender, our sexuality, our race, our disability.

המגדר, המיניות, הגזע או הנכות שלנו.

And some are things that happen to us:

ואחרים הם דברים שקורים לנו:

being a political prisoner, being a rape victim,

להיות אסיר פוליטי, ליפול קורבן לאונס,

being a Katrina survivor.

להיות ניצול של הוריקן "קתרינה".

Identity involves entering a community

זהות כרוכה בכניסה לקהילה, כדי לשאוב כוח מאותה קהילה,

to draw strength from that community,

and to give strength there, too.

וגם להעניק לה כוח.

It involves substituting "and" for "but" --

היא כרוכה בשימוש ב"ו" במקום ב"אבל":

not "I am here but I have cancer,"

לא: "אני כאן, אבל יש לי סרטן,"

אלא: "יש לי סרטן ואני כאן."

but rather, "I have cancer and I am here."

When we're ashamed, we can't tell our stories,

כשאנו מתביישים

איננו יכולים לספר את סיפורנו,

and stories are the foundation

והסיפור הוא הבסיס לזהות.

of identity.

Forge meaning,

לחשל משמעות, לגבש זהות,

build identity.

Forge meaning and build identity.

לחשל משמעות ולגבש זהות -

זו הפכה למנטרה שלי.

That became my mantra.

Forging meaning is about changing yourself.

חישול משמעות משמעו לשנות את עצמך.

Building identity is about changing the world.

גיבוש זהות משמעה לשנות את העולם.

All of us with stigmatized identities face this question daily:

כולנו, נושאי הסטיגמות, נתקלים מידי יום בשאלה זו:

באיזו מידה לתרום לחברה ע"י הגבלת עצמנו,

How much to accommodate society by constraining ourselves,

and how much to break the limits

ועד כמה לפרוץ את הגבולות

של מה שמהווה חיים שיש להם תוקף?

of what constitutes a valid life?

לחשל משמעות ולגבש זהות

Forging meaning and building identity

does not make what was wrong right.

אינם הופכים את מה שהיה שגוי לנכון,

It only makes what was wrong precious.

אלא רק הופכים את מה שהיה שגוי ליקר.

בינואר, השנה,

In January of this year,

I went to Myanmar to interview political prisoners,

נסעתי למיאנמר כדי לראיין אסירים פוליטיים,

and I was surprised to find them less bitter than I'd anticipated.

והופתעתי לגלות שהם פחות מרירים מכפי שציפיתי.

Most of them had knowingly committed the offenses

מרביתם ביצעו ביודעין את העבירות שהביאו אותם לכלא,

that landed them in prison,

and they had walked in with their heads held high,

והם נכנסו לשם בראש זקוף,

and they walked out with their heads still held high,

והם יצאו משם וראשם עדיין זקוף,

many years later.

שנים רבות לאחר מכן.

Dr. Ma Thida, a leading human rights activist

ד"ר מא ת'ידה, פעילה מרכזית למען זכויות האדם,

who had nearly died in prison

שכמעט ומתה בכלא, ושהתה שנים רבות בצינוק,

and had spent many years in solitary confinement,

told me she was grateful to her jailers for the time she had had to think,

אמרה לי שהיא אסירת-תודה לכולאיה

על הזמן שעמד לרשותה כדי לחשוב,

for the wisdom she had gained,

על החוכמה שרכשה,

for the chance to hone her meditation skills.

על ההזדמנות לשכלל את כישורי המדיטציה שלה.

She had sought meaning

היא חיפשה אחר משמעות, והפכה את סבלה לזהות חדה וברורה.

and made her travail into a crucial identity.

But if the people I met were less bitter than I'd anticipated

אבל אם האנשים שפגשתי

היו פחות מרירים מכפי שציפיתי בנוגע לשהות בכלא,

about being in prison,

they were also less thrilled than I'd expected

הם היו גם פחות נלהבים מכפי שציפיתי

about the reform process going on in their country.

ביחס לרפורמה שמתנהלת בארצם.

Ma Thida said,

מא ת'ידה אמרה:

"We Burmese are noted for our tremendous grace under pressure,

"אנו, הבורמזים, ידועים בחן העצום שלנו במצבי לחץ,

but we also have grievance under glamour."

"אבל גם יודעים להתלונן בתקופות זוהר,"

She said, "And the fact that there have been these shifts and changes

היא אמרה: "והעובדה שהיו "כל השינויים האלה,

doesn't erase the continuing problems in our society

"אינה מוחקת את הבעיות הנמשכות בחברה שלנו

that we learned to see so well while we were in prison."

"שאותן למדנו לזהות טוב כל-כך כשהיינו בכלא."

I understood her to be saying

ואני הבנתי שהיא למעשה אומרת,

that concessions confer only a little humanity

שהוותרנות נותנת רק מעט יחס אנושי,

כאשר מן הדין שיינתן יחס אנושי מלא,

where full humanity is due;

that crumbs are not the same as a place at the table.

שפירורים אינם זהים למקום שמור ליד השולחן,

Which is to say,

במלים אחרות, אפשר לחשל משמעות ולגבש זהות,

you can forge meaning and build identity

ועדיין להיות מטורף מזעם.

and still be mad as hell.

I've never been raped,

מעולם לא נאנסתי,

and I've never been in anything remotely approaching a Burmese prison.

ומעולם לא הייתי במקום שאפילו מזכיר בדוחק

בית-סוהר בורמזי,

But as a gay American,

אבל כגיי אמריקאי,

I've experienced prejudice and even hatred,

התנסיתי בדעות קדומות ואף בשנאה,

וחישלתי משמעות וגיבשתי זהות,

and I've forged meaning

and I've built identity,

which is a move I learned from people

שזו טקטיקה שלמדתי מאנשים שחוו קיפוח גרוע בהרבה

who had experienced far worse privation than I've ever known.

מכפי שהכרתי אי-פעם.

בתקופת ההתבגרות שלי

In my own adolescence,

I went to extreme lengths to try to be straight.

עשיתי מאמצים עילאיים בנסיון להיות סטרייט.

I enrolled myself in something called "sexual surrogacy therapy,"

הצטרפתי למשהו שקרוי: "טיפול מיני חילופי",

in which people I was encouraged to call doctors

שבו אנשים, שקיבלתי עידוד לכנותם 'רופאים',

prescribed what I was encouraged to call exercises

רשמו לי מה שקיבלתי עידוד לכנות 'תרגילים'

עם נשים שקיבלתי עידוד לכנות 'מחליפות',

with women I was encouraged to call surrogates,

who were not exactly prostitutes

שלא היו בדיוק זונות,

but who were also not exactly anything else.

אבל גם לא היו בדיוק שום דבר אחר.

(Laughter)

[צחוק]

My particular favorite was a blonde woman from the Deep South

החביבה עלי מכולן

היתה בלונדינית אחת מאי-שם בדרום

who eventually admitted to me that she was really a necrophiliac,

שבסופו של דבר התוודתה בפני

שהיא למעשה נקרופילית

and had taken this job after she got in trouble

ולקחה את העבודה הזאת אחרי שנקלעה לצרות

down at the morgue.

בחדר המתים.

[צחוק]

(Laughter)

These experiences eventually allowed me to have

אותן חוויות אכן איפשרו לי

לקיים כמה מערכות-יחסים גופניות מאושרות עם נשים,

some happy physical relationships with women,

for which I'm grateful.

ואני אסיר-תודה על כך,

But I was at war with myself,

אבל נאבקתי בעצמי,

and I dug terrible wounds into my own psyche.

ופערתי פצעים איומים בנפש שלי.

We don't seek the painful experiences

איננו מחפשים את ההתנסויות הכואבות שמסתתות את זהותנו,

that hew our identities,

אלא מחפשים את זהותנו בעקבות התנסויות כואבות.

but we seek our identities

in the wake of painful experiences.

We cannot bear a pointless torment,

איננו יכולים לשאת עינוי חסר-טעם,

but we can endure great pain

אך יכולים לסבול כאב רב

אם אנו מאמינים שיש לו מטרה.

if we believe that it's purposeful.

Ease makes less of an impression on us

הקלות מותירה בנו חותם קטן מאשר המאבק.

than struggle.

We could have been ourselves without our delights,

היינו יכולים להיות מי שאנו בלי העינוגים,

but not without the misfortunes that drive our search for meaning.

אך לא בלי הפורענויות שמאחורי חיפושנו אחר משמעות.

"Therefore, I take pleasure in infirmities,"

"ולכן אני מתענג על מיחושי,"

St. Paul wrote in Second Corinthians,

כתב פולוס באיגרת השניה אל הקורינתים,

"for when I am weak, then I am strong."

"שהרי בהיותי חלש, אני חזק."

ב-1988 נסעתי למוסקבה לראיין אמני מחתרת סובייטיים,

In 1988, I went to Moscow to interview artists

of the Soviet underground.

מתוך ציפיה שהאמנות שלהם תהיה חתרנית ופוליטית.

I expected their work to be dissident and political.

But the radicalism in their work

אולם הרדיקליות שביצירתם היתה דווקא טמונה בהחזרת האנושיות

actually lay in reinserting humanity into a society

לחברה שעסקה בהשמדת אותה אנושיות עצמה,

that was annihilating humanity itself,

as, in some senses, Russian society is now doing again.

במובנים מסוימים, כפי שהחברה הרוסית עושה כיום שוב.

אחד האמנים שפגשתי אמר לי:

One of the artists I met said to me,

"We were in training to be not artists but angels."

"אנו מתאמנים לא להיות אמנים, אלא מלאכים."

ב-1991 חזרתי כדי לפגוש את האמנים עליהם כתבתי,

In 1991, I went back to see the artists I'd been writing about,

and I was with them during the putsch that ended the Soviet Union.

והייתי איתם בימי הפיכת הנפל

ששמה קץ לאיחוד הסובייטי,

And they were among the chief organizers of the resistance to that putsch.

והם נמנו על המארגנים הראשיים של ההתנגדות לאותה הפיכת-נפל.

And on the third day of the putsch,

וביומה השלישי של הפיכת הנפל, הציע אחד מהם שנלך לסמולנסקאיה.

one of them suggested we walk up to Smolenskaya.

And we went there,

הלכנו לשם, התארגנו מול אחד המתרסים,

and we arranged ourselves in front of one of the barricades,

and a little while later,

וזמן-מה לאחר מכן, התגלגל והגיע טור של טנקים

a column of tanks rolled up.

And the soldier on the front tank said,

והחייל בטנק הראשון אמר:

"יש לנו פקודות חד-משמעיות להרוס את המתרס הזה.

"We have unconditional orders to destroy this barricade.

If you get out of the way, we don't need to hurt you.

"אם תסורו מדרכנו, לא ניאלץ לפגוע בכם,

But if you won't move, we'll have no choice but to run you down."

"אך אם לא תזוזו, לא תהיה לנו ברירה

"אלא לדרוס אתכם."

The artist I was with said, "Give us just a minute.

והאמנים שאיתם הייתי אמרו: "תן לנו רגע,

Give us just a minute to tell you why we're here."

"תן לנו רק רגע לומר לך מדוע אנו כאן."

And the soldier folded his arms,

והחייל שילב את זרועותיו,

and the artist launched into a Jeffersonian panegyric to democracy

והאמן פצח בשיר-הלל ג'פרסוני לדמוקרטיה,

כזה שאנחנו, שחיים בדמוקרטיה ג'פרסונית,

such as those of us who live in a Jeffersonian democracy

would be hard-pressed to present.

נצליח בדוחק להפיק מעצמנו.

And they went on and on,

והוא המשיך עוד ועוד,

and the soldier watched.

והחייל הסתכל,

And then he sat there for a full minute after they were finished

ואז הוא ישב במשך דקה שלמה אחרי שהאמן סיים

and looked at us, so bedraggled in the rain,

והביט בנו, רטובים לגמרי מן הגשם,

and said, "What you have said is true,

ואמר: "מה שאמרתם נכון הוא,

and we must bow to the will of the people.

"ועלינו להרכין ראשנו לפני רצון העם.

"אם רק תפנו לנו מקום להסתובב, נחזור על עקבותינו."

If you'll clear enough space for us to turn around,

we'll go back the way we came."

And that's what they did.

וזה מה שהם עשו.

Sometimes, forging meaning can give you the vocabulary you need

לפעמים, חישול משמעות

יכול להעניק לכם את אוצר המלים הנחוץ לכם

כדי להילחם על חירותכם העילאית.

to fight for your ultimate freedom.

Russia awakened me to the lemonade notion

רוסיה עוררה אותי להכיר ברעיון המתוק-חמצמץ

שהדיכוי מזין את הכוח להתנגד לו,

that oppression breeds the power to oppose it.

And I gradually understood that as the cornerstone of identity.

ובהדרגה למדתי לראות בכך את אבן הפינה

של הזהות.

It took identity to rescue me from sadness.

נדרשה זהות כדי לחלץ אותי מן העצב.

The gay rights movement posits a world

התנועה לזכויות הגייז דוגלת בעולם שבו הסטיות שלי הן נצחון.

in which my aberrances are a victory.

Identity politics always works on two fronts:

הפוליטיקה של הזהות פועלת תמיד בשתי חזיתות:

to give pride to people who have a given condition or characteristic,

להעניק גאווה לאנשים בעלי בעיה נתונה או מאפיין נתון,

and to cause the outside world to treat such people

ולגרום לעולם להתייחס לאנשים כאלה ביתר עדינות ונדיבות.

more gently and more kindly.

Those are two totally separate enterprises,

אלה הן שתי יוזמות נפרדות לחלוטין,

but progress in each sphere reverberates in the other.

אבל התקדמות בתחום האחד מהדהדת בשני.

Identity politics can be narcissistic.

הפוליטיקה של הזהות יכולה להיות נרקיסיסטית.

People extol a difference only because it's theirs.

אנשים יהללו איזה הבדל רק משום שהוא שלהם.

People narrow the world and function in discrete groups

אנשים מצרים את העולם

ופועלים בקבוצות נבדלות שאין ביניהן שום אהדה.

without empathy for one another.

But properly understood and wisely practiced,

אך עם הבנה נאותה ועשייה חכמה,

identity politics should expand our idea of what it is to be human.

הפוליטיקה של הזהות צריכה להרחיב

את המושג שלנו בדבר מהו האנושי.

Identity itself should be not a smug label or a gold medal,

הזהות עצמה

לא צריכה להיות תווית זחוחת-דעת

או מדליית-זהב,

but a revolution.

אלא מהפכה.

I would have had an easier life if I were straight,

חיי היו קלים יותר אילו הייתי סטרייט,

but I would not be me.

אבל אז לא הייתי אני,

And I now like being myself better

וכיום אני אוהב יותר להיות אני,

than the idea of being someone else,

לעומת הרעיון להיות מישהו אחר,

מישהו, אם להיות כנה,

someone who, to be honest,

I have neither the option of being nor the ability fully to imagine.

שאין לי האפשרות להיות ולא היכולת המלאה לדמיין.

But if you banish the dragons, you banish the heroes,

אבל כשמגרשים את הדרקונים,

מגרשים גם את הגיבורים,

and we become attached to the heroic strain in our own lives.

ואז אנו מתחברים לזרע הגבורה של חיינו-אנו.

I've sometimes wondered

היו פעמים בהן תהיתי,

whether I could have ceased to hate that part of myself

אם אוכל אי-פעם להפסיק לשנוא בעצמי את החלק

without gay pride's technicolor fiesta,

שאיננו משתתף בחגיגת הגאווה הססגונית,

of which this speech is one manifestation.

שנאום זה הוא אחד מביטוייה. [צחוק]

(Laughter)

I used to think I would know myself to be mature

פעם חשבתי שאדע שאני בוגר, כשאוכל פשוט להיות גיי בלי דגשים,

when I could simply be gay without emphasis.

But the self-loathing of that period left a void,

אבל התיעוב העצמי של אותם ימים הותיר חלל,

and celebration needs to fill and overflow it,

שהחגיגה צריכה למלא ולגלוש מתוכו,

and even if I repay my private debt of melancholy,

וגם אם אני משלם את חובי הפרטי לעצב,

there's still an outer world of homophobia

ישנו עדיין בחוץ עולם הומופובי שתיקונו יארך עשרות שנים.

that it will take decades to address.

Someday, being gay will be a simple fact,

יבוא יום שבו להיות גיי, תהיה עובדה פשוטה,

free of party hats and blame.

משוחררת מכובעי מסיבות ואשמה, אך בינתיים זה לא כך.

But not yet.

A friend of mine who thought gay pride was getting very carried away with itself,

חבר שלי, שחשב שהגאווה הגאה מתלהבת מאד מעצמה,

once suggested that we organize Gay Humility Week.

הציע פעם שנארגן את "שבוע הענווה הגאה."

(Laughter)

[צחוק] [מחיאות כפיים]

(Applause)

It's a great idea.

רעיון נהדר. [צחוק]

(Laughter)

But its time has not yet come.

אבל זמנו טרם הגיע.

(Laughter)

[צחוק]

And neutrality, which seems to lie halfway between despair and celebration,

והנייטרליות, שכנראה נמצאת בחצי הדרך בין היאוש לחגיגה,

is actually the endgame.

היא בעצם המטרה הסופית.

In 29 states in the US,

ב-29 מדינות בארה"ב

I could legally be fired or denied housing

החוק מאפשר לפטר אותי או למנוע ממני דיור

for being gay.

בגלל שאני גיי.

In Russia, the anti-propaganda law

ברוסיה, החוק נגד תעמולה

גרם להכאת אנשים ברחובות.

has led to people being beaten in the streets.

Twenty-seven African countries have passed laws against sodomy.

27 מדינות אפריקניות

העבירו חוקים נגד מעשי-סדום,

And in Nigeria, gay people can legally be stoned to death,

ובניגריה, אפשר מבחינה חוקית לסקול גייז למוות,

and lynchings have become common.

ומעשי הלינץ' הפכו שם לתופעה רווחת.

In Saudi Arabia recently,

לאחרונה, בערב הסעודית, שני גברים שנתפסו במעשי תאוות בשרים,

two men who had been caught in carnal acts

were sentenced to 7,000 lashes each,

נשפטו ל-7,000 מלקות כל אחד,

ועקב כך הם נכים לצמיתות.

and are now permanently disabled as a result.

So who can forge meaning

אז מי כבר יכול לחשל משמעות ולגבש זהות?

and build identity?

העיקר בזכויות הגייז איננו זכות שוויון הנישואין,

Gay rights are not primarily marriage rights,

and for the millions who live in unaccepting places

ולמיליונים שחיים במקומות שאינם מסבירי-פנים

with no resources,

וללא משאבים,

dignity remains elusive.

הכבוד האנושי נותר בלתי-מושג.

התמזל מזלי, וחישלתי משמעות וגם גיבשתי זהות,

I am lucky to have forged meaning

and built identity,

but that's still a rare privilege.

אבל זאת עדיין זכות-יתר נדירה,

And gay people deserve more, collectively,

והגייז, ככלל, ראויים ליותר

than the crumbs of justice.

מאשר פירורים של צדק.

And yet,

ובכל זאת, כל צעד קדימה הוא כה נפלא.

every step forward is so sweet.

In 2007, six years after we met,

ב-2007, שש שנים לאחר שנפגשנו,

my partner and I decided to get married.

בן-זוגי ואני החלטנו להינשא.

היכרותי עם ג'ון היוותה גילוי של אושר גדול

Meeting John had been the discovery of great happiness

וגם סיום של אומללות גדולה,

and also the elimination of great unhappiness.

And sometimes, I was so occupied with the disappearance of all that pain,

ולפעמים הייתי כה שקוע בהיעלמות כל אותו כאב,

that I forgot about the joy,

עד כי שכחתי לחוש את השמחה,

שבהתחלה היתה מבחינתי החלק הכי פחות בולט בכך.

which was at first the less remarkable part of it to me.

Marrying was a way to declare our love

הנישואין היו דרך להצהיר על אהבתנו

as more a presence than an absence.

כנוכחות, יותר מאשר היעדר.

Marriage soon led us to children,

במהרה, הנישואין הובילו אותנו לילדים,

and that meant new meanings

משמע, משמעויות חדשות

and new identities -- ours and theirs.

וזהויות חדשות, שלנו ושלהם.

I want my children to be happy,

אני רוצה שילדי יהיו מאושרים,

and I love them most achingly when they are sad.

ואני אוהב אותם באותה העוצמה כשהם עצובים.

As a gay father, I can teach them to own what is wrong in their lives,

כאב גיי, אני יכול ללמד אותם ליטול חזקה על מה ששגוי בחייהם,

but I believe that if I succeed in sheltering them from adversity,

אך אני מאמין שאם אצליח להגן עליהם מפני צרה,

I will have failed as a parent.

איכשל כהורה.

A Buddhist scholar I know once explained to me

מלומד בודהיסטי ממכרי הסביר לי פעם

that Westerners mistakenly think

שהמערביים טועים לחשוב

שהנירוונה היא מה שמגיע בתום כל היגון,

that nirvana is what arrives when all your woe is behind you,

and you have only bliss to look forward to.

כשאפשר לצפות רק לאושר.

הוא אמר שזאת איננה נירוונה,

But he said that would not be nirvana,

because your bliss in the present

כי האושר בהווה

יהיה תמיד שרוי בצילה של שמחת העבר.

would always be shadowed by the joy from the past.

Nirvana, he said, is what you arrive at

נירוונה, כך אמר, היא הדבר אליו מגיעים

when you have only bliss to look forward to

כשמצפים רק לאושר ומוצאים, במה שנראה כצער,

and find in what looked like sorrows the seedlings of your joy.

את זרעי השמחה.

And I sometimes wonder

ולעתים אני תוהה

האם יכולתי להגיע להגשמה כזאת בנישואין ועם ילדים

whether I could have found such fulfillment in marriage and children

if they'd come more readily,

אילו באו לי יותר בקלות,

אילו הייתי סטרייט בנעורי, או צעיר כיום -

if I'd been straight in my youth or were young now,

כך או כך, זה היה אולי קל יותר.

in either of which cases this might be easier.

אולי יכולתי.

Perhaps I could.

אולי כל משחקי הדמיון המורכבים בהם עסקתי

Perhaps all the complex imagining I've done

could have been applied to other topics.

היו יכולים להיות מיושמים בתחומים אחרים,

But if seeking meaning matters more than finding meaning,

אבל אם החיפוש אחר משמעות

חשוב יותר ממציאת משמעות,

the question is not whether I'd be happier for having been bullied,

כי אז השאלה איננה האם הייתי מאושר יותר

כי התייחסו אלי בבריונות,

but whether assigning meaning to those experiences

אלא האם ייחוס משמעות לאותן התנסויות

has made me a better father.

הפך אותי לאב טוב יותר.

I tend to find the ecstasy hidden in ordinary joys,

אני נוטה למצוא שהעונג העילאי צפון בשמחות יומיומיות,

because I did not expect those joys to be ordinary to me.

משום שלא ציפיתי ששמחות אלה תהיינה יומיומיות בחיי.

אני מכיר הטרוסקסואלים רבים

I know many heterosexuals who have equally happy marriages and families,

נשואים באושר ובעלי משפחות ממש כמוני,

but gay marriage is so breathtakingly fresh,

אבל הנישואין הגאים הם משהו כה רענן ועוצר-נשימה,

and gay families so exhilaratingly new,

ומשפחות גאות הן משהו כה חדש ומלהיב,

and I found meaning in that surprise.

עד כי מצאתי משמעות בתחושת ההפתעה הזו.

In October, it was my 50th birthday,

באוקטובר חל יום הולדתי ה-50,

ומשפחתי ערכה לכבודי מסיבה,

and my family organized a party for me.

And in the middle of it, my son said to my husband

ובאמצע המסיבה,

בני אמר לבעלי שברצונו לשאת נאום,

that he wanted to make a speech.

וג'ון אמר:

And John said,

"George, you can't make a speech. You're four."

"ג'ורג', אתה לא יכול לנאום. אתה בן ארבע."

(Laughter)

[צחוק]

"Only Grandpa and Uncle David and I are going to make speeches tonight."

"רק סבא, דוד דייויד ואני "נישא הערב נאומים."

But George insisted and insisted,

אבל ג'ורג התעקש ולא ויתר,

and finally, John took him up to the microphone,

ולבסוף ג'ון הרים אותו אל המיקרופון,

and George said very loudly,

וג'ורג' אמר בקול רם מאד: "גבירותי ורבותי,

"Ladies and gentlemen!

May I have your attention, please?"

"אבקש את תשומת ליבכם."

And everyone turned around, startled.

וכולם נפנו, מופתעים. וג'ורג' אמר:

And George said,

"אני שמח שזה יום ההולדת של אבא,

"I'm glad it's daddy's birthday.

I'm glad we all get cake.

"אני שמח שכולנו אוכלים עוגה,

And Daddy, if you were little,

"ואבא, אם היית קטן,

I'd be your friend."

"הייתי חבר שלך."

(Gasp)

[קולות התרגשות ומחיאות כפיים]

And I thought -- (Applause)

ואני חשבתי -- תודה,

Thank you.

חשבתי שאני חב חוב אפילו לבובי פינקל

I thought that I was indebted even to Bobby Finkel,

because all those earlier experiences

כי כל אותן התנסויות ראשונות

were what had propelled me to this moment,

הן שדחפו אותי עד לרגע הזה,

and I was finally unconditionally grateful

וסוף-סוף הייתי אסיר-תודה ללא תנאי על חיים

for a life I'd once have done anything to change.

שפעם הייתי עושה כל דבר כדי לשנותם.

The gay activist Harvey Milk was once asked by a younger gay man

הפעיל הגיי הרווי מילק נשאל פעם ע"י גיי צעיר

what he could do to help the movement,

מה יוכל לעשות למען התנועה,

והרווי מילק ענה:

and Harvey Milk said,

"Go out and tell someone."

"צא וספר למישהו."

תמיד יש מישהו שרוצה להחרים את האנושיות שלנו,

There's always somebody who wants to confiscate our humanity.

ותמיד יש סיפורים שישקמו אותה.

And there are always stories that restore it.

If we live out loud,

אם נחיה בגלוי

we can trounce the hatred,

נוכל להביס את השנאה

and expand everyone's lives.

ולהעצים את חיי כולם.

Forge meaning.

חשלו משמעות. גבשו זהות.

Build identity.

חשלו משמעות.

Forge meaning.

Build identity.

גבשו זהות.

ואז הזמינו את העולם לשמוח בשמחתכם.

And then invite the world to share your joy.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thank you.

תודה. [מחיאות כפיים]

(Applause)

Thank you.

תודה. [מחיאות כפיים]

(Applause)

Thank you.

תודה. [מחיאות כפיים]

(Applause)