Charles Hazlewood: Trusting the ensemble

מתרגם: Rafi Taglicht מבקר: Ido Dekkers

I am a conductor,

אני מנצח,

and I'm here today

ואני כאן היום

to talk to you about trust.

כדי לדבר איתכם על אמון.

My job depends upon it.

העבודה שלי תלויה בו.

There has to be, between me and the orchestra,

חייב להיות, ביני ובין התזמורת,

an unshakable bond of trust,

קשר בלתי מעורער של אמון,

born out of mutual respect,

שנולד מתוך כבוד הדדי,

through which we can spin a musical narrative

דרכו נוכל לטוות נרטיב מוזיקלי

that we all believe in.

בו כולנו מאמינים.

Now in the old days, conducting, music making,

בעבר, ניצוח, עשיית מוזיקה,

was less about trust and more, frankly, about coercion.

התבססה פחות על אמון ויותר, למען האמת על כפייה.

Up to and around about the Second World War,

עד וסביב מלחמת העולם השניה,

conductors were invariably dictators --

מנצחים היו ללא יוצא דופן דיקטטורים --

these tyrannical figures

דמויות רודניות אלו

who would rehearse, not just the orchestra as a whole, but individuals within it,

שביצעו חזרות, לא רק לתזמורת כולה, אלא גם יחידים בתוכה,

within an inch of their lives.

כמעט באופן מוחלט.

But I'm happy to say now that the world has moved on,

אבל אני שמח לומר שכיום העולם התקדם הלאה,

music has moved on with it.

והמוזיקה התקדמה הלאה יחד אתו.

We now have a more democratic view and way of making music --

כיום יש לנו נקודת מבט ודרך דמוקרטית יותר לעשיית מוזיקה --

a two-way street.

דרך דו-סטרית.

I, as the conductor, have to come to the rehearsal with a cast-iron sense

אני, כמנצח, צריך להגיע לחזרה עם תפיסה ברורה

of the outer architecture of that music,

של המבנה החיצוני של המוזיקה,

within which there is then immense personal freedom

אשר בתוכו ישנו חופש אישי עצום

for the members of the orchestra to shine.

לחברי התזמורת לבלוט.

For myself, of course,

בנוגע לי, כמובן,

I have to completely trust my body language.

עלי לבטוח לחלוטין בשפת הגוף שלי.

That's all I have at the point of sale.

זה כל מה שיש לי למכור.

It's silent gesture.

זו היא מחווה אילמת.

I can hardly bark out instructions while we're playing.

מובן שאיני יכול לשאוג הוראות בזמן שאנו מנגנים.

(Music)

(מוזיקה)

Ladies and gentlemen, the Scottish Ensemble.

גבירותי ורבותי, האנסמבל הסקוטי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So in order for all this to work,

אם כך על מנת להצליח,

obviously I have got to be in a position of trust.

עלי לתפוס עמדה של אמון.

I have to trust the orchestra,

עלי לבטוח בתזמורת,

and, even more crucially, I have to trust myself.

ואפילו חיוני יותר, עלי להאמין בעצמי.

Think about it: when you're in a position of not trusting,

חישבו על כך: כאשר אתם בעמדה של חוסר אמון,

what do you do?

מה אתם עושים?

You overcompensate.

אתם מפצים יתר על המידה.

And in my game, that means you overgesticulate.

ובמשחק שלי, זה כרוך בשימוש במחוות מוגזמות.

You end up like some kind of rabid windmill.

עד שאתם נראים כטחנת רוח מטורפת.

And the bigger your gesture gets,

וככל שהמחוות שלכם הופכות גדולות יותר,

the more ill-defined, blurry

כך הן מוגדרות פחות בבהירות, מטושטשות

and, frankly, useless it is to the orchestra.

ובכנות, חסרות תועלת עבור התזמורת.

You become a figure of fun. There's no trust anymore, only ridicule.

אתם הופכים לדמות נלעגת. אין יותר אמון, רק גיחוך.

And I remember at the beginning of my career,

ואני זוכר בתחילת הקריירה שלי,

again and again, on these dismal outings with orchestras,

שוב ושוב, במפגשים העגומים עם התזמורות,

I would be going completely insane on the podium,

הפכתי למטורף לחלוטין על הפודיום,

trying to engender a small scale crescendo really,

רק בניסיון לגרום לקרשנדו בקנה מידה קטן,

just a little upsurge in volume.

התגברות קטנה בעוצמה בלבד.

Bugger me, they wouldn't give it to me.

לכל הרוחות, הם לא נתנו לי אותה.

I spent a lot of time in those early years

בזבזתי זמן רב באותם שנים מוקדמות

weeping silently in dressing rooms.

בבכי שקט בחדרי הלבשה.

And how futile seemed the words of advice to me

וכמה חסרות טעם נראו לי העצות שקיבלתי

from great British veteran conductor Sir Colin Davis

מהמנצח הבריטי הותיק סר קולין דייויס

who said, "Conducting, Charles,

שאמר, "ניצוח, צ'ארלס,

is like holding a small bird in your hand.

הוא כמו להחזיק ציפור קטנה בכף ידך.

If you hold it too tightly, you crush it.

אם תאחז בה בחוזקה רבה מדי, תמחץ אותה.

If you hold it too loosely, it flies away."

אם תאחז בה בקלות רבה מדי, היא בורחת."

I have to say, in those days, I couldn't really even find the bird.

אני חייב לומר, באותם ימים, לא יכולתי אפילו למצוא את הציפור.

Now a fundamental

התנסויות יסודיות

and really viscerally important experience for me, in terms of music,

מעמיקות מאוד בחשיבותן עבורי, במונחים של מוזיקה,

has been my adventures in South Africa,

היו הרפתקאותיי בדרום אפריקה,

the most dizzyingly musical country on the planet in my view,

לדעתי הארץ המסחררת ביותר על כדור הארץ מבחינה מוזיקלית,

but a country which, through its musical culture,

אך גם ארץ אשר, דרך התרבות המוזיקלית שלה,

has taught me one fundamental lesson:

לימדה אותי שיעור יסודי אחד:

that through music making

שדרך עשיית מוזיקה

can come deep levels

עשויות לבוא רמות עמוקות

of fundamental life-giving trust.

של אמון יסודי ומעניק-חיים.

Back in 2000, I had the opportunity to go to South Africa

בשנת 2000, הייתה לי הזדמנות לנסוע לדרום אפריקה

to form a new opera company.

כדי לגבש להקת אופרה חדשה.

So I went out there, and I auditioned,

נסעתי לשם, וערכתי בחינות,

mainly in rural township locations, right around the country.

בעיקר בעיירות כפריות, סביב המדינה.

I heard about 2,000 singers

שמעתי כ 2,000 זמרים

and pulled together a company

וגיבשתי יחד להקה

of 40 of the most jaw-droppingly amazing young performers,

של 40 מהמבצעים הצעירים מעוררי ההשתאות והמדהימים ביותר,

the majority of whom were black,

מרביתם שחורים,

but there were a handful of white performers.

אך היה גם קומץ של מבצעים לבנים.

Now it emerged early on in the first rehearsal period

כעת בשלב מוקדם של תקופת החזרות הראשונה התגלה

that one of those white performers

שאחד מאותם מבצעים לבנים

had, in his previous incarnation,

היה, בגלגול הקודם שלו,

been a member of the South African police force.

חבר בכוח המשטרה של דרום אפריקה.

And in the last years of the old regime,

ובמהלך השנים האחרונות של המשטר הישן,

he would routinely be detailed to go into the township

הוא הוצב באופן שגרתי בתוך עיירה

to aggress the community.

על מנת להתגרות בקהילה.

Now you can imagine what this knowledge did to the temperature in the room,

אתם יכולים לדמיין כיצד ידיעה כזו השפיעה על הטמפרטורה בחדר,

the general atmosphere.

על האווירה הכללית.

Let's be under no illusions.

בואו לא נשלה עצמנו.

In South Africa, the relationship most devoid of trust

בדרום אפריקה, מערכת היחסים חסרת האמון ביותר

is that between a white policeman

הנה בין השוטר הלבן

and the black community.

והקהילה השחורה.

So how do we recover from that, ladies and gentlemen?

אם כך כיצד התאוששנו מכך, גבירותי ורבותי?

Simply through singing.

פשוט על ידי שירה.

We sang, we sang,

שרנו, שרנו,

we sang,

שרנו,

and amazingly new trust grew,

ובאופן מדהים התפתח אמון חדש,

and indeed friendship blossomed.

וחברויות בהחלט פרחו.

And that showed me such a fundamental truth,

וזה הראה לי דבר יסודי כל כך,

that music making and other forms of creativity

שעשיית מוזיקה וסוגים אחרים של יצירתיות

can so often go to places

עשויים להגיע לעתים למקומות

where mere words cannot.

שמילים אינן יכולות.

So we got some shows off the ground. We started touring them internationally.

העלינו אז מספר הופעות. התחלנו איתם בסיבוב הופעות בין לאומי.

One of them was "Carmen."

אחת מהן היתה "כרמן".

We then thought we'd make a movie of "Carmen,"

חשבנו בזמנו שנעשה מ"כרמן" סרט,

which we recorded and shot outside on location

אותו צילמנו והקלטנו באתר צילומים

in the township outside Cape Town called Khayelitsha.

בעיירה מחוץ לקייפטאון שנקראה קהיליטשה.

The piece was sung entirely in Xhosa,

שרנו את היצירה כולה בשפת הקוזה

which is a beautifully musical language, if you don't know it.

שהינה שפה מוזיקלית יפיפייה, אם אינכם מכירים אותה.

It's called "U-Carmen e-Khayelitsha" --

היא נקראת "יו-כרמן אקהילטשה" --

literally "Carmen of Khayelitsha."

"כרמן מאקהילטשה" בתרגום מילולי.

I want to play you a tiny clip of it now

אני רוצה לנגן עבורכם קטע קטנטן מתוכה כעת

for no other reason than to give you proof positive

רק מכיוון שאני רוצה להוכיח לכם

that there is nothing tiny about South African music making.

שאין שום דבר קטנטן בכל הנוגע לעשיית מוזיקה בדרום אפריקה.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Something which I find utterly enchanting

דבר שאני מוצא מלא קסם

about South African music making

בנוגע לעשיית מוזיקה דרום אפריקאית

is that it's so free.

הוא שהיא כה חופשית.

South Africans just make music really freely.

דרום אפריקאים עושים מוזיקה בחופשיות גמורה.

And I think, in no small way,

ואני חושב, שבמידה לא קטנה,

that's due to one fundamental fact:

זה נובע מעובדה יסודית אחת:

they're not bound to a system of notation.

הם אינם כבולים על ידי שיטה של כתיבת תווים.

They don't read music.

הם אינם קוראים תווים.

They trust their ears.

הם בוטחים באוזניים שלהם.

You can teach a bunch of South Africans a tune in about five seconds flat.

אתה יכול ללמד חבורת דרום אפריקאים מנגינה בחמש שניות בדיוק.

And then, as if by magic,

ואז, כאילו בדרך קסם,

they will spontaneously improvise a load of harmony around that tune

הם יאלתרו באופן ספונטני הרמוניות רבות סביב המנגינה זו

because they can.

כי הם יכולים.

Now those of us that live in the West, if I can use that term,

כעת אלו מתוכנו שחיים במערב, אם יותר לי להשתמש בביטוי,

I think have a much more hidebound attitude or sense of music --

אני חושב שאנו בעלי תפיסה הרבה יותר צרת אופקים של מוזיקה --

that somehow it's all about skill and systems.

שאיך שהוא הכל קשור למיומנות ושיטות.

Therefore it's the exclusive preserve

משום כך היא שמורה אקסקלוסיבית

of an elite, talented body.

לקבוצת מוכשרים, מובחרת.

And yet, ladies and gentlemen, every single one of us on this planet

ועדיין, גבירותי ורבותי, כל אחד מאיתנו על פני כדור הארץ

probably engages with music on a daily basis.

כנראה מתעסק במוזיקה על בסיס יום יומי.

And if I can broaden this out for a second,

ואם יורשה לי להרחיב על כך לרגע

I'm willing to bet that every single one of you sitting in this room

אני מוכן להתערב שכל אחד מהיושבים כאן בחדר הזה

would be happy to speak with acuity, with total confidence,

ישמח לדבר בחדות ובביטחון,

about movies, probably about literature.

אודות סרטים, אולי אף על ספרות.

But how many of you would be able to make a confident assertion

אבל כמה מכם מסוגלים בביטחון לטעון בביטחה

about a piece of classical music?

בנוגע ליצירה של מוזיקה קלאסית?

Why is this?

מדוע זה כך?

And what I'm going to say to you now

ומה שאומר לכם עכשיו

is I'm just urging you to get over

הוא שאני דוחק בכם להתגבר

this supreme lack of self-confidence,

על העדר הביטחון העצמי העצום הזה,

to take the plunge, to believe that you can trust your ears,

להסתכן ולהאמין שאתם יכולים לבטוח באוזניים שלכם,

you can hear some of the fundamental muscle tissue,

אתם יכולים לשמוע את היסודות המרכיבים את רקמת השריר,

fiber, DNA,

הסיבים, הדנ"א,

what makes a great piece of music great.

שהופכים יצירה מוזיקלית גדולה לגדולה.

I've got a little experiment I want to try with you.

יש לי ניסוי קטן שאני רוצה לנסות יחד אתכם.

Did you know

האם ידעתם

that TED is a tune?

ש TED היא מנגינה?

A very simple tune based on three notes -- T, E, D.

מנגינה פשוטה המבוססת על שלושה תוים -- T ,E ,D.

Now hang on a minute.

כעת חכו רגע.

I know you're going to say to me, "T doesn't exist in music."

אני יודע שאתם רוצים להגיד לי ש " T לא קיימת במוזיקה."

Well ladies and gentlemen, there's a time-honored system,

ובכן גבירותי ורבותי, ישנה שיטה ותיקה ומכובדת ,

which composers have been using for hundreds of years,

שמלחינים עשו בה שימוש משך מאות שנים,

which proves actually that it does.

אשר מוכיחה שלמעשה היא אכן קיימת.

If I sing you a musical scale: A, B, C, D, E, F, G --

במידה ואשיר לכם סולם מוזיקלי: G ,F ,E ,D ,C ,B ,A --

and I just carry on with the next set of letters in the alphabet, same scale:

ופשוט אמשיך הלאה עם קבוצת האותיות הבאה באלף בית, אותו סולם:

H, I, J, K, L, M, N,

N, M, L, K, J, I, H

O, P, Q, R, S, T -- there you go.

T, S, R, Q, P, O -- הנה אתם רואים

T, see it's the same as F in music.

אתם רואים T הינה כמו F במוזיקה.

So T is F.

אז T היא F.

So T, E, D is the same as F, E, D.

אז T, E , D זה כמו F, E, D.

Now that piece of music that we played at the start of this session

כעת אותו קטע מוזיקלי שניגנו בתחילת ההרצאה

had enshrined in its heart

שומר בחובו

the theme, which is TED.

את המנגינה שהיא TED.

Have a listen.

הקשיבו לרגע.

(Music)

(מוזיקה)

Do you hear it?

אתם שומעים?

Or do I smell some doubt in the room?

או שאולי אני מריח ספק בחדר?

Okay, we'll play it for you again now,

או קי, כעת ננגן זאת שוב עבורכם,

and we're going to highlight, we're going to poke out the T, E, D.

ואנו עומדים להדגיש, לדחוף החוצה את ה T, E, D

If you'll pardon the expression.

אם תסלחו לי על הביטוי.

(Music)

(מוזיקה)

Oh my goodness me, there it was loud and clear, surely.

או אלוהים, הנה זה רם וברור, ודאי.

I think we should make this even more explicit.

אני חושב שאנחנו צריכים להפוך את זה למפורש עוד יותר.

Ladies and gentlemen, it's nearly time for tea.

גבירותי ורבותי, כמעט והגיע הזמן לשעת התה.

Would you reckon you need to sing for your tea, I think?

האם אתם חושבים שאתם צריכים לשיר עבור התה?

I think we need to sing for our tea.

אני חושב שעלינו לשיר תמורת התה שלנו.

We're going to sing those three wonderful notes: T, E, D.

אנו עומדים לשיר את שלושת התוים הנפלאים האלו: T, E, D.

Will you have a go for me?

האם אתם מוכנים לנסות זאת עבורי?

Audience: T, E, D.

קהל: T, E, D.

Charles Hazlewood: Yeah, you sound a bit more like cows really than human beings.

צ'ארלס הייזלווד: כן, אתם נשמעים מעט דומים יותר לפרות מאשר לבני אדם.

Shall we try that one again?

האם ננסה זאת שוב?

And look, if you're adventurous, you go up the octave.

ותראו, אם אתם הרפתקנים, עלו באוקטבה.

T, E, D.

T, E, D.

Audience: T, E, D.

קהל: T, E, D.

CH: Once more with vim. (Audience: T, E, D.)

צ"ה: פעם נוספת במרץ. (קהל: T, E, D.)

There I am like a bloody windmill again, you see.

הנה אני שוב כמו טחנת רוח ארורה, אתם רואים.

Now we're going to put that in the context of the music.

כעת אנחנו עומדים לשים זאת בהקשר של מוזיקה.

The music will start, and then at a signal from me, you will sing that.

המוזיקה תתחיל, ובסימן ממני, אתם תשירו.

(Music)

(מוזיקה)

One more time,

פעם נוספת.

with feeling, ladies and gentlemen.

עם רגש, גבירותי ורבותי.

You won't make the key otherwise.

אחרת לא תגיעו למפתח.

Well done, ladies and gentlemen.

יפה מאוד, גבירותי ורובותי.

It wasn't a bad debut for the TED choir,

הופעת בכורה לא רעה עבור מקהלת TED.

not a bad debut at all.

הופעה ראשונה לא רעה בכלל.

Now there's a project that I'm initiating at the moment

ועכשיו יש פרויקט שאני יוזם כרגע

that I'm very excited about and wanted to share with you,

שאני מאוד נרגש לגביו ואני רוצה לחלוק אותו אתכם,

because it is all about changing perceptions,

כיון שכולו אודות שינוי תפיסות,

and, indeed, building a new level of trust.

ובהחלט בניית רמה חדשה של אמון.

The youngest of my children was born with cerebral palsy,

הצעירה שבילדי נולדה עם שיתוק מוחי,

which as you can imagine,

אשר כפי שתוכלו לשער,

if you don't have an experience of it yourself,

במידה ולא התנסיתם בכך בעצמכם,

is quite a big thing to take on board.

הוא דבר גדול להתמודד איתו.

But the gift that my gorgeous daughter has given me,

אבל המתנה שבתי המשגעת נתנה לי,

aside from her very existence,

מלבד עצם קיומה,

is that it's opened my eyes to a whole stretch of the community

הינה שהיא פקחה את עיני לקבוצה בקהילה

that was hitherto hidden,

שעד עתה הייתה חבויה,

the community of disabled people.

קהילת האנשים בעלי המוגבלויות.

And I found myself looking at the Paralympics and thinking how incredible

ומצאתי את עצמי מתבונן באולימפיאדת הנכים וחושב כמה מדהים

how technology's been harnessed to prove beyond doubt

כיצד ניתן לרתום טכנולוגיה על מנת להוכיח מעבר לכל ספק

that disability is no barrier

שמגבלה אינה מחסום

to the highest levels of sporting achievement.

להישגים ספורטיביים ברמות הגבוהות ביותר.

Of course there's a grimmer side to that truth,

כמובן שיש צד עגום יותר לאמת זו,

which is that it's actually taken decades for the world at large

שאומרת שלמעשה לקח עשרות שנים לעולם בכלל

to come to a position of trust,

להגיע לעמדה של אמון,

to really believe that disability and sports can go together

להאמין באמת שספורט ומגבלות יכולים ללכת יד ביד

in a convincing and interesting fashion.

באופן משכנע ומעניין.

So I find myself asking:

כך שאני מוצא את עצמי שואל:

where is music in all of this?

היכן המוזיקה בכל זה?

You can't tell me that there aren't millions of disabled people,

לא תוכלו לאמר לי שאין מיליוני אנשים בעלי מגבלה,

in the U.K. alone,

בבריטניה בלבד,

with massive musical potential.

בעלי פוטנציאל מוזיקלי עצום.

So I decided to create a platform for that potential.

אז החלטתי ליצור פלטפורמה עבור הפוטנציאל הזה.

It's going to be Britain's first ever

זו עומדת להיות התזמורת הלאומית הראשונה

national disabled orchestra.

בבריטניה לבעלי מגבלות.

It's called Paraorchestra.

היא נקראת הפרהתזמורת.

I'm going to show you a clip now

אני עומד להראות לכם כעת קליפ

of the very first improvisation session that we had.

של מפגש האלתור הראשון מעולם שקיימנו.

It was a really extraordinary moment.

זה היה באמת רגע יוצא דופן.

Just me and four astonishingly gifted disabled musicians.

רק אני וארבעה מוזיקאים בעלי מגבלה מוכשרים בצורה מדהימה.

Normally when you improvise --

לרוב כאשר מאלתרים --

and I do it all the time around the world --

ואני עושה זאת כל הזמן מסביב לעולם --

there's this initial period of horror,

יש רגע ראשון של אימה,

like everyone's too frightened to throw the hat into the ring,

כאילו כולם מפוחדים מדי לקפוץ למים,

an awful pregnant silence.

יש דממה נוראית ורווית מתח.

Then suddenly, as if by magic, bang! We're all in there

ואז לפתע, כאילו במטה קסמים, בנג! כולנו בפנים

and it's complete bedlam. You can't hear anything.

וזה בית משוגעים מוחלט. אי אפשר לשמוע כלום.

No one's listening. No one's trusting.

אף אחד לא מקשיב. אף אחד לא נותן אמון.

No one's responding to each other.

אף אחד לא מגיב האחד לשני.

Now in this room with these four disabled musicians,

כעת בחדר הזה עם ארבעת מוזיקאים בעלי המגבלה,

within five minutes

תוך חמש דקות

a rapt listening, a rapt response

היה קשב מרותק, תגובה מוחלטת

and some really insanely beautiful music.

ומוזיקה יפה באמת במידה מטורפת.

(Video) (Music)

(וידאו) (מוזיקה)

Nicholas:: My name's Nicholas McCarthy.

ניקולאס: שמי ניקולאס מקארת'י.

I'm 22, and I'm a left-handed pianist.

אני בן 22 ואני פסנתרן שמאלי.

And I was born without my left hand -- right hand.

ונולדתי ללא יד שמאל -- יד ימין.

Can I do that one again?

אני יכול לעשות זאת שוב?

(Music)

(מוזיקה)

Lyn: When I'm making music,

לין: כאשר אני יוצרת מוזיקה,

I feel like a pilot in the cockpit flying an airplane.

אני מרגישה כמו טייס בתא הטייס.

I become alive.

אני הופכת חיה.

(Music)

(מוזיקה)

Clarence: I would rather be able to play an instrument again

קלארנס: הייתי מעדיף להיות מסוגל לנגן שוב בכלי נגינה

than walk.

מאשר ללכת.

There's so much joy and things

יש כה הרבה אושר ודברים

I could get from playing an instrument and performing.

שאני יכול לקבל מנגינה בכלי ומהופעה.

It's removed some of my paralysis.

שזה מסיר חלק מהשיתוק שלי.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

CH: I only wish that some of those musicians were here with us today,

צ'"ה: מאוד הייתי רוצה שחלק מהמוזיקאים האלו היו איתנו כאן היום,

so you could see at firsthand how utterly extraordinary they are.

כך שיכולתם לראות בעצמכם כמה הם מדהימים.

Paraorchestra is the name of that project.

פרהתזמורת הוא שם הפרוייקט הזה.

If any of you thinks you want to help me in any way

במידה ומישהו מכם חושב שהוא יכול לעזור לי בדרך כלשהי

to achieve what is a fairly impossible and implausible dream still at this point,

להשיג מה שהוא חלום בלתי אפשרי ובלתי סביר למדי בנקודה זו,

please let me know.

אנא ידעו אותי.

Now my parting shot

כעת יריית הפרידה שלי

comes courtesy of the great Joseph Haydn,

מגיעה באדיבות יוזף היידן הגדול,

wonderful Austrian composer in the second half of the 18th century --

מלחין אוסטרי נפלא מהמחצית השנייה של המאה השמונה עשרה --

spent the bulk of his life

שבילה את מרבית חייו

in the employ of Prince Nikolaus Esterhazy, along with his orchestra.

מועסק על ידי הנסיך ניקולאס אסטרהאזי, יחד עם התזמורת שלו.

Now this prince loved his music,

כעת הנסיך הזה אהב את המוזיקה שלו,

but he also loved the country castle that he tended to reside in most of the time,

אך הוא גם אהב את הטירה הכפרית שלו בה נטה להתגורר מרבית הזמן,

which is just on the Austro-Hungarian border,

אשר מצויה ממש על הגבול האוסטרו-הונגרי,

a place called Esterhazy --

במקום הקרוי אסטרהאזי --

a long way from the big city of Vienna.

מרחק רב מהעיר הגדולה וינה.

Now one day in 1772,

כעת יום אחד ב 1772,

the prince decreed that the musicians' families,

הנסיך פסק שמשפחות המוזיקאים,

the orchestral musicians' families,

משפחות המוזיקאים בתזמורת,

were no longer welcome in the castle.

אינם רצויים יותר בטירה.

They weren't allowed to stay there anymore; they had to be returned to Vienna --

הם לא הורשו להישאר שם יותר, היה עליהם לחזור לוינה --

as I say, an unfeasibly long way away in those days.

מרחק ארוך ובלתי אפשרי באותם ימים.

You can imagine, the musicians were disconsolate.

אתם יכולים לתאר, לא ניתן היה לנחם את המוזיקאים.

Haydn remonstrated with the prince, but to no avail.

היידן מחה מול הנסיך אך ללא הועיל.

So given the prince loved his music,

אולם הינתן אהבתו של הנסיך למוזיקה,

Haydn thought he'd write a symphony to make the point.

היידן חשב שהוא יכתוב סימפוניה שתבהיר את עמדתו.

And we're going to play just the very tail end of this symphony now.

ואנו עומדים לנגן רק את קצה זנב הסימפוניה הזו כעת.

And you'll see the orchestra in a kind of sullen revolt.

ואתם תראו את התזמורת במעין מרי עגום.

I'm pleased to say, the prince did take the tip

אני שמח לומר, שהנסיך הבין את הרמז

from the orchestral performance,

מהופעת התזמורת,

and the musicians were reunited with their families.

והמוזיקאים אוחדו מחדש עם משפחותיהם.

But I think it sums up my talk rather well, this,

אבל אני חושב שזה מסכם את השיחה שלי בצורה טובה למדי,

that where there is trust,

שבמקום בו ישנו אמון,

there is music -- by extension life.

ישנה מוזיקה -- וחיים כפועל יוצא.

Where there is no trust,

במקום בו אין אמון,

the music quite simply withers away.

המוזיקה פשוט קמלה.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)