Why some people find exercise harder than others | Emily Balcetis

מתרגם: Guy Marom מבקר: Ido Dekkers

Vision is the most important

ראייה היא החוש הכי חשוב ומועדף שיש לנו.

and prioritized sense that we have.

We are constantly looking

אנחנו תמיד מסתכלים

at the world around us,

על העולם מסביבנו,

and quickly we identify and make sense

ובמהירות אנחנו מזהים ומבינים

of what it is that we see.

מה אנחנו רואים.

Let's just start with an example

בואו נתחיל עם דוגמה

of that very fact.

לעובדה הזאת.

I'm going to show you a photograph of a person,

אני הולכת להראות לכם תמונה של איש,

just for a second or two,

רק לשנייה או שתיים,

and I'd like for you to identify

ואני רוצה שאתם תזהו

what emotion is on his face.

את הרגש בפנים שלו.

Ready?

מוכנים?

Here you go. Go with your gut reaction.

הנה. תלכו על תחושת הבטן שלכם.

Okay. What did you see?

אוקיי. מה ראיתם?

Well, we actually surveyed

ובכן, אנחנו סיקרנו

over 120 individuals,

למעלה מ-120 אנשים,

and the results were mixed.

והתוצאות היו מעורבבת.

People did not agree

אנשים לא הסכימו

on what emotion they saw on his face.

על הרגש שרואים בפניו.

Maybe you saw discomfort.

אולי ראיתם חוסר נוחות.

That was the most frequent response

זו הייתה התגובה הכי נפוצה שקיבלנו.

that we received.

But if you asked the person on your left,

אבל אם תשאלו את האיש משמאלכם,

they might have said regret or skepticism,

הם אולי אמרו חרטה או ספקנות,

and if you asked somebody on your right,

ואם תשאלו משהו מימינכם,

they might have said something entirely different,

הם אולי אמרו משהו שונה לחלוטין,

like hope or empathy.

כמו תקווה או אמפתיה.

So we are all looking

אז כולנו מסתכלים

at the very same face again.

על אותם פנים שוב.

We might see something

אנחנו אולי נראה משהו

entirely different,

שונה לחלוטין,

because perception is subjective.

בגלל שהתפיסה שלנו היא סובייקטיבית.

What we think we see

מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים

is actually filtered

בעצם מסונן

through our own mind's eye.

דרך העין של התודעה שלנו.

Of course, there are many other examples

כמובן, יש הרבה מאוד דוגמאות אחרות

of how we see the world through own mind's eye.

לאיך שאנחנו רואים את העולם דרך העין של התודעה שלנו.

I'm going to give you just a few.

אני הולכת להראות לכם רק חלק.

So dieters, for instance,

אז אנשים בדיאטה, למשל,

see apples as larger

רואים תפוחים כגדולים יותר

than people who are not counting calories.

מאשר אנשים שלא סופרים קלוריות.

Softball players see the ball as smaller

שחקני כדור בייסבול רואים את הכדור כקטן,

if they've just come out of a slump,

אם הם בדיוק יצאו מזמן לא מוצלח,

compared to people who had a hot night at the plate.

בהשוואה לאנשים שהיה להם מוצלח במיוחד.

And actually, our political beliefs also

והאמת, האמונות הפוליטיות שלנו גם

can affect the way we see other people,

יכולות להשפיע על הדרך שאנחנו רואים אנשים אחרים,

including politicians.

כולל פוליטיקאים.

So my research team and I decided to test this question.

אז קבוצת המחקר שלי ואני החלטנו לבחון את השאלה הזאת.

In 2008, Barack Obama was running for president

ב-2008, ברק אובמה רץ בבחירות לנשיאות

for the very first time,

בפעם הראשונה,

and we surveyed hundreds of Americans

ואנחנו סיקרנו מאות אמריקאים

one month before the election.

חודש לפני הבחירות.

What we found in this survey

מה שגילינו בסקר הזה

was that some people, some Americans,

היה שחלק מהאנשים, חלק מהאמריקאים,

think photographs like these

חושבים שתמונות כאלו

best reflect how Obama really looks.

משקפות הכי טוב את איך שאובמה באמת נראה.

Of these people, 75 percent

מהאנשים האלו, 75%

voted for Obama in the actual election.

הצביעו לאובמה בבחירות עצמן.

Other people, though, thought photographs like these

אנשים אחרים, למרות שחשבו שתמונות כמו זאת

best reflect how Obama really looks.

משקפות את איך שאובמה באמת נראה.

89 percent of these people

89% מתוך האנשים האלו

voted for McCain.

הצביעו למקיין.

We presented many photographs of Obama

אנחנו הצגנו הרבה תמונות של אובמה

one at a time,

אחת אחת,

so people did not realize that what we were changing

כך שאנשים לא יבינו שאנחנו למעשה שינינו

from one photograph to the next

בין תמונה אחת לאחרת

was whether we had artificially lightened

את גוון העור שלו לבהיר יותר

or darkened his skin tone.

או כהה יותר מלאכותית.

So how is that possible?

איך זה אפשרי?

How could it be that when I look at a person,

איך זה יכול להיות שאני מסתכלת על אדם,

an object, or an event,

על חפץ, או על אירוע,

I see something very different

אני רואה משהו מאוד שונה

than somebody else does?

ממה שמישהו אחר רואה?

Well, the reasons are many,

ובכן, יש לזה הרבה סיבות,

but one reason requires that we understand

אבל סיבה אחת דורשת שנבין

a little bit more about how our eyes work.

קצת יותר על איך העיניים שלנו עובדות.

So vision scientists know

אז מדעני הראייה יודעים

that the amount of information

שהכמות של המידע

that we can see

שאנחנו רואים

at any given point in time,

בכל נקודת זמן מסוימת,

what we can focus on, is actually relatively small.

מה שאנחנו מתמקדים בו הוא יחסית קטן.

What we can see with great sharpness

מה שאנחנו יכולים לראות בחדות גבוהה

and clarity and accuracy

ובבהירות ודיוק

is the equivalent

שווה ערך

of the surface area of our thumb

לפני השטח של האגודל שלנו

on our outstretched arm.

ביד מתוחה קדימה.

Everything else around that is blurry,

כל דבר אחר בסביבה מטושטש,

rendering much of what is presented

כל מה שנמצא שם מתורגם

to our eyes as ambiguous.

לעיניים שלנו במעורפל.

But we have to clarify

אבל אנחנו חייבים לוודא

and make sense of what it is that we see,

ולהבין את מה שאנחנו רואים,

and it's our mind that helps us fill in that gap.

וזו התודעה שלנו שעוזרת לנו למלא את החור הזה.

As a result, perception is a subjective experience,

כתוצאה מכך, תפיסה ראייתית היא חוויה סובייקטיבית,

and that's how we end up seeing

וכך קורה שאנחנו

through our own mind's eye.

רואים דרך העין של התודעה שלנו.

So, I'm a social psychologist,

אז, אני פסיכולוגית חברתית,

and it's questions like these

ושאלות כמו זאת

that really intrigue me.

באמת מסקרנות אותי.

I am fascinated by those times

אני מוקסמת מהפעמים האלו

when people do not see eye to eye.

שאנשים לא רואים עין בעין.

Why is it that somebody might

למה קורה שמישהו

literally see the glass as half full,

רואה כוס חצי מלאה,

and somebody literally sees it

בזמן שמישהו אחר רואה אותה

as half empty?

חצי ריקה?

What is it about what one person is thinking and feeling

מה יש בכך שאדם אחד חושב ומרגיש

that leads them to see the world

שמוביל אותם לראות את העולם

in an entirely different way?

בצורה שונה לחלוטין?

And does that even matter?

ושאם זה בכלל משנה?

So to begin to tackle these questions,

אז כדי להתחיל להתמודד עם השאלות האלו,

my research team and I decided to delve deeply

קבוצת המחקר שלי ואני החלטנו להתעמק

into an issue that has received

בעניין שקיבל תשומת לב בינלאומית:

international attention:

our health and fitness.

הבריאות והכושר שלנו.

Across the world,

ברחבי העולם,

people are struggling to manage their weight,

אנשים מתאמצים לנהל את המשקל שלהם,

and there is a variety of strategies

ויש המון אסטרטגיות שונות

that we have to help us keep the pounds off.

שעוזרות לנו לשמור על המשקל.

For instance, we set the best of intentions

לדוגמא, אנחנו קובעים את הכוונות הכי טובות

to exercise after the holidays,

להתאמן אחרי החגים,

but actually, the majority of Americans

אבל האמת, שרוב האמריקאים

find that their New Year's resolutions

מגלים שההחלטות מיום השנה החדשה

are broken by Valentine's Day.

נשברות עד חג האהבה.

We talk to ourselves

אנחנו מדברים לעצמנו

in very encouraging ways,

בדרכים מאוד מעודדות,

telling ourselves this is our year

אומרים לעצמנו שהשנה הזאת היא השנה

to get back into shape,

לחזור חזרה לכושר,

but that is not enough to bring us back

אבל זה לא מספיק כדי להחזיר אותנו

to our ideal weight.

למשקל האידיאלי שלנו.

So why?

אז למה?

Of course, there is no simple answer,

כמובן, אין תשובה פשוטה,

but one reason, I argue,

אבל סיבה אחת, אני טוענת,

is that our mind's eye

היא שעין התודעה שלנו

might work against us.

אולי עובדת נגדנו.

Some people may literally see exercise

חלק מהאנשים רואים מילולית כושר כדבר יותר קשה,

as more difficult,

and some people might literally

וחלק מהאנשים רואים מילולית כושר כדבר יותר קל.

see exercise as easier.

So, as a first step to testing these questions,

אז, כצעד ראשון לבדוק את השאלות האלו,

we gathered objective measurements

אספנו מדידות אובייקטיביות

of individuals' physical fitness.

של כושר גופני של אנשים.

We measured the circumference of their waist,

מדדנו את היקף המותניים שלהם,

compared to the circumference of their hips.

ביחס להיקף הירכיים שלהם.

A higher waist-to-hip ratio

יחס מותן-לירך גבוה יותר

is an indicator of being less physically fit

הוא אינדיקטור לפחות כושר גופני

than a lower waist-to-hip ratio.

מאשר יחס מותן-לירך נמוך יותר.

After gathering these measurements,

אחרי שאספנו את המדידות האלו,

we told our participants that

אמרנו למשתתפים שלנו

they would walk to a finish line

שהם ילכו לקו הסיום

while carrying extra weight

תוך כדי שהם סוחבים עוד משקל

in a sort of race.

במין סוג של תחרות.

But before they did that,

אבל לפני שהם עשו את זה,

we asked them to estimate the distance

ביקשנו מהם להעריך את המרחק

to the finish line.

לקו הסיום.

We thought that the physical states of their body

חשבנו שהמצב הפיזי של הגוף שלהם

might change how they perceived the distance.

אולי ישנה את איך שהם רואים את המרחק.

So what did we find?

אז מה מצאנו?

Well, waist-to-hip ratio

ובכן, יחס המותן-לירך

predicted perceptions of distance.

חזה תפיסות של מרחק.

People who were out of shape and unfit

אנשים שלא היו בכושר גופני

actually saw the distance to the finish line

ראו את המרחק לקו הסיום

as significantly greater

הרבה יותר גדול

than people who were in better shape.

מאנשים שהיו יותר בכושר.

People's states of their own body

המצב הגופני של האנשים

changed how they perceived the environment.

שינה את איך שהם תפסו את סביבתם.

But so too can our mind.

אבל כך גם יכולה התודעה שלנו.

In fact, our bodies and our minds

למעשה, הגוף והמוח שלנו

work in tandem

עובדים במקביל,

to change how we see the world around us.

כדי לשנות את איך שאנחנו רואים את העולם מסביבנו.

That led us to think that maybe people

הדבר הזה הוביל אותנו לחשוב שאולי אנשים עם מוטיבציה חזקה, ומטרות טובות להתאמן

with strong motivations

and strong goals to exercise

might actually see the finish line as closer

אולי רואים באמת את קו הסיום יותר קרוב

than people who have weaker motivations.

מאשר אנשים שיש להם מוטיבציה יותר חלשה.

So to test whether motivations

אז כדי לבחון האם המוטיבציה

affect our perceptual experiences in this way,

משפיעה על החוויה התפיסתית שלנו,

we conducted a second study.

יצרנו בדיקה שנייה.

Again, we gathered objective measurements

שוב, אספנו מדידות אובייקטיביות

of people's physical fitness,

של הכושר הגופני של אנשים,

measuring the circumference of their waist

מדדנו את היקף המותניים

and the circumference of their hips,

ואת היקף הירכיים,

and we had them do a few other tests of fitness.

וביקשנו מהם לעשות כמה מבחני כושר.

Based on feedback that we gave them,

בהתבססות על המשובים שנתנו להם,

some of our participants told us

חלק מהמשתתפים אמרו לנו

they're not motivated to exercise any more.

שאין להם מוטיבציה להתאמן יותר.

They felt like they already met their fitness goals

הם הרגישו כאילו הם השיגו את המטרות שלהם

and they weren't going to do anything else.

והם לא הלכו לעשות שום דבר אחר.

These people were not motivated.

לאנשים האלו לא הייתה מוטיבציה.

Other people, though, based on our feedback,

אבל, אנשים אחרים, בהתבסס על המשוב שלנו,

told us they were highly motivated to exercise.

אמרו לנו שיש להם מוטיבציה גבוהה להתאמן.

They had a strong goal to make it to the finish line.

הייתה להם מטרה חזקה להגיע לקו הסיום.

But again, before we had them walk to the finish line,

אבל שוב, לפני שנתנו להם ללכת לקו הסיום,

we had them estimate the distance.

ביקשנו מהם להעריך את המרחק אליו.

How far away was the finish line?

כמה רחוק קו הסיום?

And again, like the previous study,

ושוב, כמו הבדיקה הקודמת,

we found that waist-to-hip ratio

מצאנו כי יחס מותן-לירך

predicted perceptions of distance.

חזה את תפיסת המרחק.

Unfit individuals saw the distance as farther,

אנשים שלא היו בכושר ראו את המרחק כגדול יותר,

saw the finish line as farther away,

ראו את קו הסיום רחוק יותר,

than people who were in better shape.

מאשר אנשים שהיו בכושר יותר טוב.

Importantly, though, this only happened

חשוב להגיד, שזה קרה רק

for people who were not motivated

לאנשים שלא הייתה להם מוטיבציה

to exercise.

להתאמן.

On the other hand,

מצד שני,

people who were highly motivated to exercise

אנשים שהייתה להם מוטבציה גבוהה להתאמן

saw the distance as short.

ראו את המרחק כקצר יותר.

Even the most out of shape individuals

אפילו האנשים שהכי היו מחוץ לכושר

saw the finish line

ראו את קו הסיום

as just as close,

קרוב באותה המידה,

if not slightly closer,

אם לא אפילו יותר קרוב,

than people who were in better shape.

מאשר אנשים שהיו בכושר יותר טוב.

So our bodies can change

אז הגוף שלנו יכול לשנות

how far away that finish line looks,

את כמה קו הסיום נראה לנו רחוק,

but people who had committed to a manageable goal

אבל אנשים שהתחייבו למטרה אפשרית,

that they could accomplish in the near future

שהם יכולים להשלים בעתיד הקרוב

and who believed that they were capable

ושהאמינו שהם יכולים

of meeting that goal

להשלים את המטרה

actually saw the exercise as easier.

ראו את האימון כקל יותר.

That led us to wonder,

זה גרם לנו לתהות,

is there a strategy that we could use

האם יש אסטרגיה שנוכל להשתמש בה

and teach people that would help

ללמד אנשים שתעזור להם

change their perceptions of the distance,

לשנות את תפיסת המרחק שלהם,

help them make exercise look easier?

שתעזור להם לראות את האימון כקל יותר?

So we turned to the vision science literature

אז פנינו לספרי מדע הראייה

to figure out what should we do,

כדי להבין מה אנחנו צריכים לעשות,

and based on what we read, we came up with a strategy

ועל בסיס מה שקראנו, יצרנו אסטרטגיה

that we called, "Keep your eyes on the prize."

שקראנו לה, "שמור את העיניים על המטרה".

So this is not the slogan

אז זה לא הסלוגן

from an inspirational poster.

מפוסטר מעורר השראה.

It's an actual directive

זו הוראה

for how to look around your environment.

לצורת ההסתכלות שלך על הסביבה.

People that we trained in this strategy,

לאנשים שאימנו באסטרטגיה הזאת

we told them to focus their attention on the finish line,

אמרנו להתמקד בקו הסיום,

to avoid looking around,

לא להסתכל מסביב,

to imagine a spotlight

לדמיין שאור זרקורים

was shining on that goal,

מאיר על קו הסיום,

and that everything around it was blurry

ושהכל מסביב לו מטושטש

and perhaps difficult to see.

ואולי קשה לראות אותו.

We thought that this strategy

חשבנו שהאסטרטגיה הזאת

would help make the exercise look easier.

תעזור לתרגיל להראות קל יותר.

We compared this group

השוונו את הקבוצה הזאת

to a baseline group.

לקבוצת ביקורת.

To this group we said,

לקבוצה הזאת אמרנו,

just look around the environment

רק תסתכלו מסביב על הסביבה

as you naturally would.

כמו שהייתם עושים.

You will notice the finish line,

אתם רואים את קו הסיום,

but you might also notice

אבל אתם אולי גם תשימו לב

the garbage can off to the right,

לפח זבל מימין,

or the people and the lamp post off to the left.

או האנשים ועמוד התאורה משמאל.

We thought that people who used this strategy

אנחנו חשבנו שאנשים שהשתמשו באסטרטגיה הזאת

would see the distance as farther.

יראו את המרחק כגדול יותר.

So what did we find?

אז מה גילינו?

When we had them estimate the distance,

שביקשנו מהם להעריך את המרחק,

was this strategy successful

האם האסטרטגיה נחלה הצלחה

for changing their perceptual experience?

בשינוי חוויית התפיסה שלהם?

Yes.

כן.

People who kept their eyes on the prize

אנשים שהשאירו את העיניים שלהם על המטרה

saw the finish line as 30 percent closer

ראו את קו הסיום 30% יותר קרוב

than people who looked around

מאשר האנשים שהסתכלו מסביב

as they naturally would.

כמו שהם בדרך כלל עושים.

We thought this was great.

חשבנו שזה מעולה.

We were really excited because it meant

היינו מאוד נרגשים משום שזה אמר

that this strategy helped make

שהאסטרטגיה הזאת עזרה לגרום

the exercise look easier,

לתרגיל להראות קל יותר,

but the big question was,

אבל השאלה הגדולה הייתה,

could this help make exercise

האם היא יכולה לגרום לתרגיל

actually better?

להיות יותר טוב?

Could it improve the quality

האם היא יכולה לשפר את האיכות

of exercise as well?

של התרגיל?

So next, we told our participants,

אז בהמשך, אמרנו למשתתפים שלנו,

you are going to walk to the finish line

אתם הולכים ללכת לקו הסיום

while wearing extra weight.

תוך כדי שאתם סוחבים עוד משקל.

We added weights to their ankles

הוספנו משקולות לקרסוליים שלהם

that amounted to 15 percent of their body weight.

ששקלו בערך 15% ממשקל גופם.

We told them to lift their knees up high

אמרנו להם להרים את הברכיים שלהם גבוה

and walk to the finish line quickly.

וללכת במהירות לקו הסיום.

We designed this exercise in particular

תיכננו את התרגיל שיהיה

to be moderately challenging

מאתגר בינונית

but not impossible,

אבל לא בלתי אפשרי,

like most exercises

כמו רוב התרגילים

that actually improve our fitness.

שמשפרים את הכושר הגופני שלנו.

So the big question, then:

אז השאלה הגדולה:

Did keeping your eyes on the prize

האם שמירת העיניים על המטרה

and narrowly focusing on the finish line

והתמקדות צרה על קו הסיום

change their experience of the exercise?

שינתה את החוויה של התרגיל?

It did.

כן.

People who kept their eyes on the prize

אנשים ששמרו עיניים על המטרה

told us afterward that it required

אמרו לנו אחריה שהיא דרשה

17 percent less exertion

17% פחות מאמץ

for them to do this exercise

להם לעשות את התרגיל

than people who looked around naturally.

מאשר אנשים שהסתכלו מסביב בטבעיות.

It changed their subjective experience

היא שינתה את החוויה הסובייקטיבית

of the exercise.

של התרגיל

It also changed the objective nature

היא גם שינתה את טבע המטרה

of their exercise.

של התרגיל.

People who kept their eyes on the prize

אנשים ששמרו עיניים על המטרה

actually moved 23 percent faster

זזו 23% מהר יותר

than people who looked around naturally.

מאשר אנשים שהסתכלו מסביב בטבעיות.

To put that in perspective,

כדי לשים את זה בפרספקטיבה,

a 23 percent increase

עליה של 23%

is like trading in your 1980 Chevy Citation

היא כמו להחליף את השברולט סייטיישן 1980

for a 1980 Chevrolet Corvette.

בשברולט קורבט 1980.

We were so excited by this,

היינו מאוד נרגשים מזה,

because this meant that a strategy

כי זה אמר שהאסטרטגיה

that costs nothing,

שלא עולה כלום,

that is easy for people to use,

שקל לאנשים להשתמש בה,

regardless of whether they're in shape

לא משנה מצבם הגופני

or struggling to get there,

או המאמץ להגיע לכושר,

had a big effect.

השפיעה מאוד.

Keeping your eyes on the prize

לשמור את העיניים על המטרה

made the exercise look and feel easier

גרם לתרגיל להראות ולהרגיש קל יותר

even when people were working harder

אפילו שהאנשים עבדו קשה יותר

because they were moving faster.

בגלל שהם זזו מהר יותר.

Now, I know there's more to good health

עכשיו, אני יודעת שיש יותר לבריאות

than walking a little bit faster,

מאשר ללכת טיפה יותר מהר,

but keeping your eyes on the prize

אבל לשמור את העיניים על המטרה

might be one additional strategy

יכולה להיות עוד אסטרטגיה

that you can use to help promote

שאתם יכולים להשתמש בה כדי לחיות

a healthy lifestyle.

בסגנון חיים בריא.

If you're not convinced yet

אם אתם לא משוכנעים עדיין

that we all see the world through our own mind's eye,

שאנחנו רואים את העולם דרך עין התודעה שלנו,

let me leave you with one final example.

תנו לי לתת לכם דוגמא אחרונה.

Here's a photograph of a beautiful street in Stockholm, with two cars.

הנה תמונה של רחוב יפה בסטוקהולם, עם שתי מכוניות.

The car in the back looks much larger

המכונית מאחור נראית הרבה יותר גדולה

than the car in the front.

מאשר זאת שמקדימה.

However, in reality,

אבל, במציאות,

these cars are the same size,

המכוניות האלו באותו גודל,

but that's not how we see it.

אבל זה לא איך אנחנו רואים את זה.

So does this mean that

אז האם זה אומר

our eyes have gone haywire

שהעיניים שלנו השתגעו

and that our brains are a mess?

ושהמוח שלנו מבולגן?

No, it doesn't mean that at all.

לא, זה לא אומר את זה בכלל.

It's just how our eyes work.

זה פשוט איך שהעיניים שלנו עובדות.

We might see the world in a different way,

אנחנו אולי רואים את העולם בצורה שונה,

and sometimes that might not

ולפעמים זה לא מתיישר עם המציאות.

line up with reality,

but it doesn't mean that one of us is right

אבל זה לא אומר שרק אחד מאיתנו צודק

and one of us is wrong.

והשני טועה.

We all see the world through our mind's eye,

כולנו רואים את העולם דרך עין התודעה שלנו,

but we can teach ourselves to see it differently.

אבל אנחנו יכולים ללמד את עצמנו לראות אותו אחרת.

So I can think of days

אני יכולה לחשוב על ימים

that have gone horribly wrong for me.

שהלכו מאוד גרוע בשבילי.

I'm fed up, I'm grumpy, I'm tired,

נמאס לי, התמרמרתי, התעייפתי,

and I'm so behind,

והייתי כ"כ מאחור,

and there's a big black cloud

והיה שם ענן שחור גדול

hanging over my head,

מעל הראש לי,

and on days like these,

ובימים כאלו,

it looks like everyone around me

זה נראה כאילו כולם סביבי

is down in the dumps too.

מדוכאים גם.

My colleague at work looks annoyed

הקולגות שלי בעבודה נראו מעוצבנים

when I ask for an extension on a deadline,

שביקשתי הארכה לדד ליין,

and my friend looks frustrated

והחברים שלי נראו מתוסכלים

when I show up late for lunch because a meeting ran long,

שאיחרתי לצהריים בגלל שהפגישה התארכה,

and at the end of the day,

ובסוף היום,

my husband looks disappointed

הבעל שלי נראה מאוכזב

because I'd rather go to bed than go to the movies.

בגלל שהעדפתי ללכת למיטה מאשר ללכת לסרט.

And on days like these, when everybody looks

ובימים כאלו, כשכולם נראים לי

upset and angry to me,

מודאגים וכועסים,

I try to remind myself that there are other ways of seeing them.

אני מנסה להזכיר לעצמי שיש דרך אחרת לראות אותם.

Perhaps my colleague was confused,

אולי הקולגה שלי היה מבולבל,

perhaps my friend was concerned,

אולי החברה שלי דאגה לי,

and perhaps my husband was feeling empathy instead.

או אולי הבעל שלי הרגיש אמפתיה במקום אכזבה.

So we all see the world

אז כולנו רואים את העולם

through our own mind's eye,

דרך עין התודעה שלנו,

and on some days, it might look

ובחלק מהימים, זה נראה

like the world is a dangerous

שהעולם מסוכן

and challenging and insurmountable place,

ומאתגר ובלתי עביר,

but it doesn't have to look that way all the time.

אבל הוא לא חייב להראות כך כל הזמן.

We can teach ourselves to see it differently,

אנחנו יכולים ללמד את עצמנו לראות אותו אחרת,

and when we find a way to make the world

וכשנמצא דרך לגרום לעולם

look nicer and easier,

להראות נחמד וקל יותר,

it might actually become so.

הוא אולי גם יהיה כזה.

Thank you.

תודה לכם. (מחיאות כפיים)

(Applause)