Robert Gordon: The death of innovation, the end of growth

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: David Forrai

That's how we traveled in the year 1900.

כך נסענו בשנת 1900.

That's an open buggy. It doesn't have heating.

זו כרכרה פתוחה. אין בה חימום.

It doesn't have air conditioning.

אין בה מיזוג אוויר.

That horse is pulling it along

הסוס מושך אותה קדימה

at one percent of the speed of sound,

ב-1% ממהירות הקול,

and the rutted dirt road

ודרך העפר המחורצת

turns into a quagmire of mud anytime it rains.

הופכת לאדמת ביצה טובענית בכל פעם שיורד גשם.

That's a Boeing 707.

זהו בואינג 707.

Only 60 years later, it travels

רק 60 שנה מאוחר יותר, הוא טס

at 80 percent of the speed of sound,

ב- 80 אחוז ממהירות הקול,

and we don't travel any faster today

ואנחנו לא טסים יותר מהר היום

because commercial supersonic air travel

מכיוון שטיסות מסחריות על קוליות

turned out to be a bust.

התבררו ככישלון.

So I started wondering and pondering,

אז התחלתי תוהה ושוקל,

could it be that the best years of American economic growth

האם יכול להיות שהשנים הטובות ביותר של הצמיחה הכלכלית האמריקאית

are behind us?

נמצאות מאחורינו?

And that leads to the suggestion, maybe economic growth

וזה מוליך להנחה, שאולי צמיחה כלכלית

is almost over.

כמעט הסתיימה.

Some of the reasons for this are not really very controversial.

חלק מהסיבות לכך אינן באמת שנויות במחלוקת.

There are four headwinds that are just hitting

ישנן ארבע רוחות נגדיות שחובטות כרגע

the American economy in the face.

לכלכלה האמריקנית בפנים.

They're demographics, education, debt and inequality.

אלו הן דמוגרפיה, חינוך, חוב ואי -שוויון.

They're powerful enough to cut growth in half.

הן חזקות דיין כדי לחתוך את הצמיחה בחצי.

So we need a lot of innovation to offset this decline.

אז אנחנו זקוקים להרבה חדשנות על מנת לקזז ירידה זו.

And here's my theme: Because of the headwinds,

והנה הנושא שלי: בגלל הרוחות הנגדיות,

if innovation continues to be as powerful as it has been

אם חדשנות ממשיכה להיות עוצמתית כפי שהיתה

in the last 150 years, growth is cut in half.

במהלך 150 השנים האחרונות, הצמיחה נחתכת בחצי.

If innovation is less powerful,

אם החדשנות היא פחות עוצמתית,

invents less great, wonderful things,

ממציאה דברים פחות חשובים ונפלאים,

then growth is going to be even lower than half of history.

הצמיחה עלולה להיות אפילו פחות ממחצית מזו של ההיסטוריה.

Now here's eight centuries of economic growth.

להלן שמונה מאות שנים של צמיחה כלכלית.

The vertical axis is just percent per year of growth,

הציר האנכי מייצג אחוזי צמיחה לשנה,

zero percent a year, one percent a year, two percent a year.

אפס אחוז לשנה, 1 אחוז בשנה, 2 אחוזים בשנה.

The white line is for the U.K., and then the U.S.

הקו הלבן הוא עבור בריטניה, ולאחר מכן ארה"ב.

takes over as the leading nation in the year 1900,

משתלטת כאומה המובילה בשנת 1900,

when the line switches to red.

כאשר הקו מתחלף לאדום.

You'll notice that, for the first four centuries,

תבחינו שב-4 המאות הראשונות,

there's hardly any growth at all, just 0.2 percent.

אין כמעט צמיחה בכלל, רק 0.2 אחוזים.

Then growth gets better and better.

ואז הצמיחה משתפרת יותר ויותר.

It maxes out in the 1930s, '40s and '50s,

ומגיעה למקסימום בשנות ה־30, ה-40, וה-50 של המאה הקודמת,

and then it starts slowing down, and here's a cautionary note.

ולאחר מכן היא מתחילה להאט, אבל שימו לב,

That last downward notch in the red line

שהקו האחרון המחליק כלפי מטה בקו האדום

is not actual data.

אינו מציג נתונים בפועל.

That is a forecast that I made six years ago

זוהי תחזית שעשיתי לפני שש שנים

that growth would slow down to 1.3 percent.

הצמיחה תואט ל-1.3 אחוזים.

But you know what the actual facts are?

אבל אתם יודעים מהן העובדות בפועל?

You know what the growth in per-person income has been

אתה יודעים מה היתה הצמיחה בהכנסות לאדם

in the United States in the last six years?

בארצות הברית בשש השנים האחרונות?

Negative.

שלילית.

This led to a fantasy.

זה הוביל לפנטזיה.

What if I try to fit a curved line to this historical record?

מה אם אני מנסה להתאים קו מעוקל לרשומה היסטורית זו ?

I can make the curved line end anywhere I wanted,

באפשרותי לגרום לקו המעוקל להסתיים בכל מקום שרציתי

but I decided I would end it at 0.2,

אבל החלטתי לסיים אותו ב- 0.2,

just like the U.K. growth for the first four centuries.

ממש כמו הצמיחה בבריטניה ב-4 המאות הראשונות.

Now the history that we've achieved is that we've grown

ההיסטוריה מראה, שצמחנו

at 2.0 percent per year over the whole period,

ב- 2.0 אחוזים לשנה לאורך התקופה כולה,

1891 to 2007,

1891-2007,

and remember it's been a little bit negative since 2007.

וזכרו שהיא כבר היתה קצת שלילית מאז 2007.

But if growth slows down,

אבל אם הצמיחה מואטת,

instead of doubling our standard of living every generation,

במקום להכפיל את רמת החיים שלנו בכל דור,

Americans in the future can't expect to be twice as well off as their parents,

האמריקאים בעתיד לא יכולים לצפות להיות אמידים פי שניים מהוריהם,

or even a quarter [more well off than] their parents.

או אפילו רבע (יותר אמידים) מהוריהם.

Now we're going to change and look at the level of per capita income.

כעת נסתכל על רמת ההכנסה לנפש.

The vertical axis now is thousands of dollars in today's prices.

הציר האנכי הוא עכשיו אלפי דולרים במחירים של היום.

You'll notice that in 1891, over on the left,

תבחינו שבשנת 1891, למעלה משמאל,

we were at about 5,000 dollars.

היינו בכ- 5,000 דולר.

Today we're at about 44,000 dollars of total output

היום אנו עומדים על-44,000 דולרים של תפוקה כוללת

per member of the population.

לכל אדם באוכלוסייה.

Now what if we could achieve that historic

מה אם היינו יכולים להשיג את אותו

two-percent growth for the next 70 years?

גידול היסטורי של 2 אחוזים ל-70 השנים הבאות?

Well, it's a matter of arithmetic.

ובכן, זהו עניין של פעולות אריתמטיות.

Two-percent growth quadruples your standard of living in 70 years.

שני אחוזי צמיחה מכפילות פי 4 את רמת החיים שלכם בתוך 70 שנה.

That means we'd go from 44,000 to 180,000.

זה אומר שנתקדם מ- 44,000 ל- 180,000.

Well, we're not going to do that,

ובכן, אנחנו לא הולכים לעשות את זה,

and the reason is the headwinds.

והסיבה היא הרוחות הנגדיות.

The first headwind is demographics.

הרוח הנגדית הראשונה היא דמוגרפיה.

It's a truism that your standard of living

זו אמיתה שרמת החיים שלכם

rises faster than productivity, rises faster than output per hour,

עולה מהר יותר מאשר פריון העבודה, עולה מהר יותר מהתפוקה לשעה,

if hours per person increased.

אם השעות לאדם גדלות.

And we got that gift back in the '70s and '80s

וקיבלנו מתנה זו חזרה בשנות ה-70 וה-80

when women entered the labor force.

כאשר נשים הצטרפו לכוח העבודה.

But now it's turned around.

אבל עכשיו זה התהפך.

Now hours per person are shrinking,

כעת השעות לאדם מתכווצות,

first because of the retirement of the baby boomers,

קודם כל בשל הפרישה של דור הבייבי בום,

and second because there's been a very significant

ושנית משום שהיתה נשירה מאד משמעותית

dropping out of the labor force of prime age adult males

מכוח העבודה של גברים בוגרים בשיא גילם

who are in the bottom half of the educational distribution.

שמצויים במחצית התחתונה של ההתפלגות החינוכית.

The next headwind is education.

הרוח הנגדית הבאה היא חינוך.

We've got problems all over our educational system

יש לנו בעיות בכל מערכת החינוך שלנו

despite Race to the Top.

למרות המירוץ לצמרת.

In college, we've got cost inflation in higher education

במכללה, יש לנו עלות אינפלציה בהשכלה הגבוהה

that dwarfs cost inflation in medical care.

שמגמדת עלות אינפלציה בטיפול רפואי.

We have in higher education a trillion dollars of student debt,

יש לנו טריליון דולר חובות סטודנט בהשכלה גבוהה,

and our college completion rate

וקצב סיום המכללות אצלנו

is 15 points, 15 percentage points below Canada.

הוא 15 נקודות, 15 נקודות אחוז מתחת לקנדה.

We have a lot of debt.

יש לנו חוב גדול.

Our economy grew from 2000 to 2007

הכלכלה שלנו גדלה מ- 2000 עד 2007

on the back of consumers massively overborrowing.

על גב הלוואות היתר של הצרכנים.

Consumers paying off that debt is one of the main reasons

הצרכנים שמחזירים חוב זה הם אחת הסיבות העיקריות

why our economic recovery is so sluggish today.

לכך שההתאוששות הכלכלית שלנו היא כל כך איטית היום.

And everybody of course knows

וכולם כמובן יודעים

that the federal government debt is growing

שהחוב של הממשלה הפדרלית צומח

as a share of GDP at a very rapid rate,

כחלק מהתמ"ג בקצב מהיר מאוד,

and the only way that's going to stop is some combination

והדרך היחידה כדי שזה ייפסק, הוא לשלב בדרך כלשהי

of faster growth in taxes or slower growth in entitlements,

גידול מהיר יותר במסים או גידול איטי יותר בזכאויות,

also called transfer payments.

שנקראים גם תשלומי העברה.

And that gets us down from the 1.5,

וזה מוריד אותנו מ- 1.5,

where we've reached for education, down to 1.3.

מקום שהגענו עבור חינוך, עד ל- 1.3.

And then we have inequality.

בנוסף, יש לנו את אי השיוויון.

Over the 15 years before the financial crisis,

במהלך 15 השנים לפני המשבר הפיננסי,

the growth rate of the bottom 99 percent

קצב הגידול של 99 האחוז התחתיים

of the income distribution was half a point slower

של התפלגות ההכנסה היה איטי בחצי נקודה

than the averages we've been talking about before.

מהממוצעים שדיברנו עליהם קודם לכן.

All the rest went to the top one percent.

כל השאר הלכו לאחוז האחד העליון.

So that brings us down to 0.8.

אז זה מביא אותנו ל- 0.8.

And that 0.8 is the big challenge.

ו- 0.8 זה הוא האתגר הגדול.

Are we going to grow at 0.8?

האם אנחנו הולכים לצמוח ב- 0.8?

If so, that's going to require that our inventions

אם כן, זה יצריך שההמצאות שלנו

are as important as the ones that happened

יהיו חשובות כמו אלה שהיו

over the last 150 years.

במהלך 150 השנים האחרונות.

So let's see what some of those inventions were.

אז בואו ונראה מה היו כמה מהמצאות אלה.

If you wanted to read in 1875 at night,

אם הייתם רוצים לקרוא בלילה בשנת 1875 ,

you needed to have an oil or a gas lamp.

נצרכתם למנורת שמן או גז.

They created pollution, they created odors,

הן יצרו זיהום, הן הפיצו ריחות,

they were hard to control, the light was dim,

היה קשה לשלוט בהן, האור היה עמום,

and they were a fire hazard.

והן היוו סכנה להתפרצות אש.

By 1929, electric light was everywhere.

בשנת 1929, אור החשמל היה בכל מקום.

We had the vertical city, the invention of the elevator.

היתה לנו ארקולוגיה, המצאת המעלית.

Central Manhattan became possible.

מרכז מנהטן הפך להיות אפשרי.

And then, in addition to that, at the same time,

ואז, בנוסף, באותו זמן,

hand tools were replaced by massive electric tools

כלי העבודה הידניים הוחלפו בכלים חשמליים מסיביים

and hand-powered electric tools,

וכלי חשמלי ידניים,

all achieved by electricity.

הכל הושג בעזרת חשמל.

Electricity was also very helpful in liberating women.

החשמל גם מאוד הועיל בשחרור הנשים.

Women, back in the late 19th century,

הנשים, במאה ה-19,

spent two days a week doing the laundry.

בילו יומיים בשבוע בכיבוס.

They did it on a scrub board.

הן עשו את זה על לוח קירצוף.

Then they had to hang the clothes out to dry.

ואז הן היו צריכות לתלות את הבגדים לייבוש.

Then they had to bring them in.

ואז היו צריכים להכניס אותם פנימה.

The whole thing took two days out of the seven-day week.

כל העניין לקח יומיים מתוך שבעה ימים בשבוע.

And then we had the electric washing machine.

ולאחר מכן קיבלנו מכונת כביסה חשמלית.

And by 1950, they were everywhere.

וב-1950, הן היו בכל מקום.

But the women still had to shop every day,

אך הנשים עדיין נאלצו לערוך קניות מדי יום,

but no they didn't, because electricity

אבל כעת הן לא היו צריכות, כי החשמל

brought us the electric refrigerator.

הביא לנו את המקרר החשמלי.

Back in the late 19th century, the only source of heat in most homes

בשלהי המאה ה-19, מקור החום היחיד ברוב הבתים

was a big fireplace in the kitchen that was used for cooking and heating.

היה אח גדול במטבח ששימש לבישול ולחימום.

The bedrooms were cold. They were unheated.

חדרי השינה היו קרים. הם לא היו מחוממים.

But by 1929, certainly by 1950,

אבל ב- 1929, ובוודאי ב-1950,

we had central heating everywhere.

היתה לנו הסקה מרכזית בכל מקום.

What about the internal combustion engine,

ומה לגבי מנוע הבעירה הפנימית,

which was invented in 1879?

שהומצא בשנת 1879?

In America, before the motor vehicle,

באמריקה, לפני הרכב הממונע,

transportation depended entirely on the urban horse,

תחבורה הייתה תלויה לחלוטין בסוס העירוני,

which dropped, without restraint,

אשר הטיל, מבלי להתאפק,

25 to 50 pounds of manure on the streets every day

25 עד 50 קילוגרמים של גללים ברחובות כל יום

together with a gallon of urine.

יחד עם 3.5 ליטר שתן.

That comes out at five to 10 tons daily

זה מסתכם ב-5 עד 10 טון מדי יום

per square mile in cities.

לקילומטר מרובע בערים.

Those horses also ate up fully one quarter of American agricultural land.

סוסים אלה גם כילו לגמרי רבע מהשטחים החקלאיים האמריקאים.

That's the percentage of American agricultural land

זהו האחוז מהקרקע החקלאית האמריקאית

it took to feed the horses.

ששימש להאכלת הסוסים.

Of course, when the motor vehicle was invented,

כמובן, כאשר כלי הרכב המנועי הומצא,

and it became almost ubiquitous by 1929,

והפך לנפוץ ב- 1929,

that agricultural land could be used for human consumption

קרקע חקלאית זו יכולה היתה לשמש למאכל אדם

or for export.

או לייצוא.

And here's an interesting ratio: Starting from zero in 1900,

והנה יחס מעניין: החל מאפס בשנת 1900,

only 30 years later, the ratio of motor vehicles to the number of households

רק 30 שנה מאוחר יותר, היחס של כלי הרכב הממונעיים למספר משקי בית

in the United States reached 90 percent in just 30 years.

בארצות הברית הגיע ל-90 אחוז ב-30 שנים בלבד.

Back before the turn of the century,

לפני ראשית המאה,

women had another problem.

לנשים היתה בעיה נוספת.

All the water for cooking, cleaning and bathing

את כל המים לבישול, ניקוי ורחצה

had to be carried in buckets and pails in from the outside.

היו צריכים להביא בדליים מבחוץ.

It's a historical fact that in 1885,

עובדה היסטורית היא שבשנת 1885,

the average North Carolina housewife

עקרת בית ממוצעת מצפון קרוליינה

walked 148 miles a year carrying 35 tons of water.

הלכה 238 ק"מ בשנה כשהיא נושאת 35 טונות של מים.

But by 1929, cities around the country

אבל ב-1929, ערים ברחבי המדינה

had put in underground water pipes.

הניחו צינורות מים תת-קרקעיים.

They had put in underground sewer pipes,

הניחו צינורות ביוב תת קרקעיים,

and as a result, one of the great scourges of the late 19th century,

וכתוצאה מכך, אחת מהפורענויות הגדולות של המאה ה-19,

waterborne diseases like cholera, began to disappear.

מחלות שמועברות במים כמו כולרה, החלו להיעלם.

And an amazing fact for techno-optimists

ועובדה מדהימה עבור טכנו-אופטימיסטים

is that in the first half of the 20th century,

היא שבמחצית הראשונה של המאה ה-20,

the rate of improvement of life expectancy

קצב השיפור בתוחלת החיים

was three times faster than it was

היה מהיר פי 3 משהיה

in the second half of the 19th century.

במחצית השנייה של המאה ה-19.

So it's a truism that things can't be more than 100 percent of themselves.

כך שזו אמיתה שדברים לא יכולים להיות יותר מ- 100 אחוזים של עצמם.

And I'll just give you a few examples.

ורק אתן לכם כמה דוגמאות.

We went from one percent to 90 percent of the speed of sound.

עלינו ממהירות קול של אחוז אחד ל- 90 אחוז .

Electrification, central heat, ownership of motor cars,

חשמל, הסקה מרכזית, בעלות על מכוניות ממונעות,

they all went from zero to 100 percent.

כולם עלו מאפס עד 100%.

Urban environments make people more productive than on the farm.

סביבה עירונית גורמת לאנשים להיות יותר פרודוקטיביים מאשר בחווה.

We went from 25 percent urban to 75 percent

עברנו להיות עירוניים מ- 25% ל- 75%

by the early postwar years.

בשנים הראשונות שלאחר המלחמה.

What about the electronic revolution?

מה לגבי המהפכה האלקטרונית?

Here's an early computer.

הנה מחשב מוקדם.

It's amazing. The mainframe computer was invented in 1942.

זה מדהים. המחשב המרכזי הומצא בשנת 1942.

By 1960 we had telephone bills, bank statements

עד 1960 היו לנו חשבונות טלפון , ודפי חשבון

were being produced by computers.

שהופקו על ידי מחשבים.

The earliest cell phones, the earliest personal computers

הטלפון הסלולרי המוקדם, המחשב האישיי הכי מוקדם

were invented in the 1970s.

הומצאו בשנות ה-70.

The 1980s brought us Bill Gates, DOS,

שנות השמונים הביאו לנו את ביל גייטס, DOS,

ATM machines to replace bank tellers,

כספומטים שהחליפו כספרי בנק,

bar code scanning to cut down on labor in the retail sector.

בר-קוד לסריקה כדי לצמצם את העבודה במגזר הקמעונאות.

Fast forward through the '90s,

קפיצה לסוף שנות ה-90,

we had the dotcom revolution

וקיבלנו את מהפיכת ה-dot.com

and a temporary rise in productivity growth.

ועלייה זמנית בפריון הייצור.

But I'm now going to give you an experiment.

אבל עכשיו אני עומד לערוך איתכם ניסוי.

You have to choose either option A or option B.

עליכם לבחור או באפשרות א. או ב..

(Laughter)

(צחוק)

Option A is you get to keep everything invented up till 10 years ago.

אפשרות א' היא שתקבלו את כל מה שהומצא עד לפני 10 שנים.

So you get Google, you get Amazon,

כך שאתם מקבלים את גוגל, את אמזון,

you get Wikipedia, and you get running water and indoor toilets.

אתם מקבלים את ויקיפדיה, אתה מקבלים מים זורמים ושירותים מקורים.

Or you get everything invented to yesterday,

או שתקבלו את כל מה שהומצא עד אתמול,

including Facebook and your iPhone,

כולל הפייסבוק והאייפון שלכם.

but you have to give up, go out to the outhouse,

אבל אתם צריכים לוותר, לצאת לשרותים בחוץ,

and carry in the water.

ולסחוב מים.

Hurricane Sandy caused a lot of people to lose the 20th century,

הוריקן סנדי גרם להרבה אנשים לאבד את המאה ה-20,

maybe for a couple of days,

אולי למשך כמה ימים,

in some cases for more than a week,

בחלק מהמקרים למשך יותר משבוע,

electricity, running water, heating, gasoline for their cars,

חשמל, מים זורמים, חימום, דלק למכוניות שלהם,

and a charge for their iPhones.

וחיוב עבור מכשירי האייפון .שלהם

The problem we face is that all these great inventions,

הבעיה שעומדת בפנינו היא שאת כל ההמצאות הגדולות האלה ,

we have to match them in the future,

עלינו להתאים בעתיד,

and my prediction that we're not going to match them

והתחזית שלי היא שאיננו הולכים להתאים אותן

brings us down from the original two-percent growth

וזה מוריד אותנו מהגידול המקורי של שני אחוזים

down to 0.2, the fanciful curve that I drew you at the beginning.

עד 0.2, העקומה הדמיונית שציירתי לכם בהתחלה.

So here we are back to the horse and buggy.

אז הנה אנחנו שבים אל הסוס והכרכרה.

I'd like to award an Oscar

הייתי רוצה להעניק אוסקר

to the inventors of the 20th century,

לממציאים של המאה ה-20,

the people from Alexander Graham Bell

האנשים החל מאלכסנדר גרהם בל

to Thomas Edison to the Wright Brothers,

עד לתומס אדיסון, ולאחים רייט,

I'd like to call them all up here,

אני רוצה לקרוא להם לבוא לכאן,

and they're going to call back to you.

והם עומדים להתקשר חזרה אליכם.

Your challenge is, can you match what we achieved?

האתגר שלכם הוא, האם אתם יכולים להשתוות למה שהישגנו?

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)