Jon Gosier: The problem with "trickle-down techonomics"

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

As a software developer and technologist,

כמפתח תוכנה וטכנולוג,

I've worked on a number of civic technology projects

עבדתי על מספר פרוייקטים טכנולוגים אזרחיים

over the years.

במשך השנים.

Civic tech is sometimes referred to as tech for good,

לטכנולוגיה אזרחית מתייחסים לפעמים כטכנולוגיה לטובה,

using technology to solve humanitarian problems.

שימוש בטכנולוגיה כדי לפתור את הבעיות ההומניטריות.

This is in 2010 in Uganda,

זה 2010 באוגנדה,

working on a solution that allowed local populations

כשעבדתי על פיתרון לאפשר לאוכלוסיה המקומית

to avoid government surveillance on their mobile phones

להמנע ממעקב ממשלתי על הטלפונים הסלולריים שלהם

for expressing dissent.

להבעת מחאה.

That same technology was deployed later in North Africa

אותה טכנולוגיה היתה בשימוש מאוחר יותר בצפון אפריקה

for similar purposes to help activists stay connected

למטרות דומות כדי לעזור לאקטיביסטים להשאר מחוברים

when governments were deliberately shutting off connectivity

כשממשלות כיבו בכוונה את הקישוריות

as a means of population control.

כמטרה לשליטה באוכלוסיה.

But over the years, as I have thought about these technologies

אך במשך השנים, כשחשבתי על הטכנולוגיות האלו

and the things that I work on,

והדברים שעבדתי עליהם,

a question kind of nags in the back of my mind, which is,

שאלה שהציקה לי באחורי הראש, היא,

what if we're wrong about the virtues of technology,

מה אם אנחנו טועים לגבי המעלות של הטכנולוגיה,

and if it sometimes actively hurts

ואם משהו פוגע אקטיבית

the communities that we're intending to help?

בקהילות שאנחנו מנסים לעזור להן?

The tech industry around the world tends to operate under similar assumptions

תעשיית הטכנולוגיה מסביב לעולם נוטה לפעול תחת הנחות דומות

that if we build great things,

שאם אנחנו בונים דברים גדולים,

it will positively affect everyone.

זה ישפיע בחיוביות על כולם.

Eventually, these innovations will get out and find everyone.

בסופו של דבר, ההמצאות האלו יצאו וימצאו את כולם.

But that's not always the case.

אבל זה לא תמיד המקרה.

I like to call this blind championing of technology "trickle-down techonomics,"

אני הייתי רוצה לקרוא לזה טיעון עיוור של "טפטוף למטה" של טכנולוגיה.

to borrow a phrase. (Laughter)

אם לשאול מושג. (צחוק)

We tend to think that if we design things for the select few,

אנחנו נוטים לחשוב שאם נעצב דברים לבודדים,

eventually those technologies will reach everyone,

לבסוף הטכנולוגיות האלו יגיעו לכולם,

and that's not always the case.

וזה לא תמיד המקרה.

Technology and innovation behaves a lot like wealth and capital.

טכנולוגיה וחדשות מתנהגות דומה מאוד כמו עושר והון.

They tend to consolidate in the hands of the few,

הן נוטות להתקבץ בידי מעטים,

and sometimes they find their way out into the hands of the many.

ולפעמים הן מוצאות את דרכן לידיים של רבים.

And so most of you aren't tackling oppressive regimes on the weekends,

וכך רובכם לא עוקבים אחרי משטרים מדכאים בסופי השבוע,

so I wanted to think of a few examples that might be a little bit more relatable.

אז רציתי לחשוב על כמה דוגמאות שאולי תוכלו להקשר אליהן יותר.

In the world of wearables and smartphones and apps,

בעולם הטכנולוגיה הלבישה וסמרטפונים ואפליקציות,

there's a big movement to track people's personal health

יש תנועה גדולה לעקוב אחרי הבריאות של אנשים

with applications that track the number of calories that you burn

עם אפליקציות שעוקבות אחרי מספר הקלוריות שאתם שורפים

or whether you're sitting too much or walking enough.

או אם אתם יושבים יותר מדי או הולכים מספיק.

These technologies make patient intake in medical facilities much more efficient,

הטכנולוגיות האלו עושות את קבלת החולים למתקנים רפואיים להרבה יותר יעילה,

and in turn, these medical facilities

ובתמורה, המתקנים הרפואיים האלה

are starting to expect these types of efficiencies.

מתחילים לצפות לסוגים כאלה של יעילות.

As these digital tools find their way into medical rooms,

כשהכלים הדיגיטליים האלה מוצאים את דרכם לחדרי רפואה,

and they become digitally ready,

והם נהפכים למוכנים דיגיטלית,

what happens to the digitally invisible?

מה קורה לבלתי נראים דיגיטלית?

What does the medical experience look like

איך הניסיון הרפואי נראה

for someone who doesn't have the $400 phone or watch

למישהו שאין לו שעון או טלפון ב 400$

tracking their every movement?

שעוקב אחרי כל תנועה שלו?

Do they now become a burden on the medical system?

האם הם עכשיו נהפכים לנטל של המערכת הרפואית?

Is their experience changed?

האם החוויה שלהם משתנה?

In the world of finance, Bitcoin and crypto-currencies

בעולם הפיננסים, ביטקויין ומטבעות מוצפנים

are revolutionizing the way we move money around the world,

הופכים את הדרך בה כסף נע מסביב לעולם,

but the challenge with these technologies

אבל האתגר עם הטכנולוגיות האלו

is the barrier to entry is incredibly high, right?

הוא שמחסום הכניסה גבוה להפליא, נכון?

You need access to the same phones, devices, connectivity,

אתם צריכים גישה לאותם טלפונים, מכשירים, קישוריות,

and even where you don't, where you can find a proxy agent,

ואפילו במקומות שאתם לא, במקומות בהם אתם יכולים למצוא שרותי פרוקסי,

usually they require a certain amount of capital to participate.

בדרך כלל הם דורשים סכום מסויים להשתתפות.

And so the question that I ask myself is, what happens to the last community

וכך השאלה שאני שואל את עצמי היא, מה קורה לקהילה האחרונה

using paper notes when the rest of the world moves to digital currency?

שמשתמשת בשטרות מנייר כששאר העולם נע למטבע דיגיטלי?

Another example from my hometown in Philadelphia:

דוגמה נוספת מעיר הולדתי בפילדלפיה:

I recently went to the public library there,

לאחרונה הלכתי לספריה הציבורית שם,

and they are facing an existential crisis.

והם עומדים בפני משבר קיומי.

Public funding is dwindling,

המימון הציבורי מתדלדל,

they have to reduce their footprint to stay open and stay relevant,

הם חייבים להקטין את הגודל שלהם כדי להשאר פתוחים ורלוונטיים,

and so one of the ways they're going about this

וכך אחת הדרכים שהם עושים זאת

is digitizing a number of the books and moving them to the cloud.

היא להפוך חלק מהספרים לדיגיטליים ולהעביר אותם לענן.

This is great for most kids. Right?

זה מעולה לרוב הילדים, נכון?

You can check out books from home,

אתם יכולים לשאול ספר מהבית,

you can research on the way to school or from school,

אתם יכולים לחקור בדרך לבית הספר או מבית הספר,

but these are really two big assumptions,

אבל אלה באמת שתי הנחות גדולות,

that one, you have access at home,

שאחד, שיש לכם גישה בבית,

and two, that you have access to a mobile phone,

ושתיים, שיש לכם גישה לטלפון נייד,

and in Philadelphia, many kids do not.

ובפילדלפיה, להרבה ילדים אין.

So what does their education experience look like

אז איך נראית חווית החינוך שלהם

in the wake of a completely cloud-based library,

בעתיד של ספריה מבוססת לגמרי על ענן,

what used to be considered such a basic part of education?

מה שהיה נחשב חלק כל כך בסיסי של החינוך?

How do they stay competitive?

איך הם נשארים תחרותיים?

A final example from across the world in East Africa:

דוגמה אחרונה מהצד השני של העולם במזרח אפריקה:

there's been a huge movement to digitize land ownership rights,

היו תנועות עצומות להפוך זכויות קרקע לדיגיטליות,

for a number of reasons.

ממספר סיבות.

Migrant communities, older generations dying off,

קהילות נודדות, דורות מבוגרים שמתים,

and ultimately poor record-keeping

ובסופו של דבר שמירת תיעוד עלובה

have led to conflicts over who owns what.

הובילו למאבקים של מי הבעלים של מה.

And so there was a big movement to put all this information online,

וכך היתה תנועה גדולה להעלות את כל המידע הזה לרשת,

to track all the ownership of these plots of land,

כדי לעקוב אחרי הבעלות של חלקות קרקע,

put them in the cloud, and give them to the communities.

לשים אותן בענן, ולתת אותם לקהילות.

But actually, the unintended consequence of this

אבל למעשה, התוצאה הלא מכוונת של זה

has been that venture capitalists, investors, real estate developers,

היתה שמשקיעי הון, משקיעים, מפתחי נדל"ן,

have swooped in and they've begun buying up these plots of land

נכנסו והתחילו לקנות את חלקות האדמה האלו

right out from under these communities,

ישר מהקהילות האלה,

because they have access to the technologies

מפני שיש להם גישה לטכנולוגיה

and the connectivity that makes that possible.

ולקישוריות שמאפשרת את זה.

So that's the common thread that connects these examples,

אז זה החוט המקשר שמחבר את הדוגמאות האלו,

the unintended consequences of the tools and the technologies that we make.

התוצאות הלא מכוונות של הכלים והטכנולוגיות שאנחנו יוצרים.

As engineers, as technologists,

כמהנדסים, כטכנולוגים,

we sometimes prefer efficiency over efficacy.

אחננו לפעמים מעדיפים יעילות על פני יכולת לגרום למשהו להתרחש.

We think more about doing things than the outcomes of what we are doing.

אנחנו חושבים יותר על לעשות דברים מאשר על התוצאות של מה שאנחנו עושים.

This needs to change.

זה צריך להשתנות.

We have a responsibility to think about the outcomes of the technologies we build,

יש לנו אחריות לחשוב על התוצאות של הטכנולוגיות אותן אנחנו בונים,

especially as they increasingly control the world in which we live.

בעיקר כשהן שולטות יותר ויותר בעולם בו אנחנו חיים.

In the late '90s,

בשלהי שנות ה 90,

there was a big push for ethics in the world of investment and banking.

היתה דחיפה חזקה לאתיקה בעולם של בנקאות והשקעות.

I think in 2014, we're long overdue for a similar movement

אני חושב שב 2014, אנחנו כבר ממש מאחרים לתנועה דומה

in the area of tech and technology.

בתחום של טכנולוגיה.

So, I just encourage you, as you are all thinking about the next big thing,

אז, אני רק רוצה לעודד אתכם, כשכולכם חושבים על הדבר הגדול הבא,

as entrepreneurs, as CEOs, as engineers, as makers,

כיזמים, כמנכ"לים, כמהנדסים, כיוצרים,

that you think about the unintended consequences

שאתם יכולים לחשוב על התוצאות הבלתי מכוונות

of the things that you're building,

של הדברים שאתם בונים.

because the real innovation is in finding ways to include everyone.

מפני שהחדשנות האמיתית היא מציאת דרכים לכלול את כולם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)