His Holiness the Karmapa: The technology of the heart

מתרגם: Avinoam Land מבקר: Ido Dekkers

Tyler Dewar: The way I feel right now

טיילר דיואר: מה שאני מרגיש כעת,

is that all of the other speakers

הוא שכל הנואמים האחרים

have said exactly what I wanted to say.

אמרו בדיוק את מה שאני התכוונתי לומר.

(Laughter)

(צחוק)

And it seems that the only thing left for me to say

ונראה שהדבר היחיד שנותר לי לומר הוא

is to thank you all for your kindness.

תודה רבה על אדיבותכם.

TD: But maybe in the spirit

ט.ד.: אבל אולי ברוח

of appreciating the kindness of you all,

ההערכה שלי לאדיבות שלכם,

I could share with you

אוכל לשתף אתכם

a little story about myself.

בסיפור קטן אודותי.

TD: From the time I was very young, onward,

ט.ד: כבר מאז שאני הייתי מאוד צעיר,

I was given

אני קיבלתי

a lot of different responsibilities,

הרבה אחריות בנוגע להרבה דברים שונים

and it always seemed to me, when I was young,

וכשהייתי צעיר, תמיד נראה לי

that everything was laid out before me.

שהכול היה ערוך לפני.

All of the plans for me were already made.

שכל התוכניות שלי כבר היו מוכנות.

I was given the clothes that I needed to wear

נתנו לי את הבגדים שאני הייתי צריך ללבוש

and told where I needed to be,

אמרו לי איפה אני צריך להיות,

given these very precious

אני קיבלתי את הגלימה

and holy looking robes to wear,

המאוד קדושה ויפה הזאת

with the understanding

עם ההבנה

that it was something sacred or important.

שמדובר במשהו קדוש או חשוב.

TD: But before that kind of formal lifestyle happened for me,

ט.ד: אבל לפני שסגנון החיים הרשמי הזה התחיל בשבילי,

I was living in eastern Tibet with my family.

חייתי במזרח טיבט עם המשפחה שלי.

And when I was seven years old,

וכשהייתי בן שבע,

all of a sudden,

פתאום,

a search party arrived at my home.

משלחת חיפוש הגיעה לבית שלי.

They were looking the next Karmapa,

הם חיפוש את הקרמפה הבא,

and I noticed they were talking to my mom and dad,

ושמתי לב שהם מדברים עם ההורים שלי,

and the news came to me that they were telling me

ואז הגיעו אליי החדשות שהם סיפרו לי

that I was the Karmapa.

שאני הייתי הקרמפה.

And these days, people ask me a lot,

כיום, אנשים שואלים אותי הרבה,

how did that feel.

איך הרגשתי.

How did that feel when they came and whisked you away,

"איך הרגשת כשהם באו ולקחו אותך,

and your lifestyle completely changed?

וכל סיגנון החיים שלך השתנה?"

And what I mostly say is that,

ובדרך כלל מה שאני אומר להם זה,

at that time,

שבאותו הזמן,

it was a pretty interesting idea to me.

הרעיון מאוד עניין אותי.

I thought that things would be pretty fun

אני חשבתי שכל העניין הולך להיות מאוד כיף

and there would be more things to play with.

ושיהיו לי יותר דברים לשחק איתם.

(Laughter)

(צחוק)

TD: But it didn't turn out to be so fun and entertaining,

ט.ד: אבל התפקיד לא היה כיף ומשעשע

as I thought it would have been.

כפי שציפיתי שיהיה.

I was placed

שמו אותי

in a pretty strictly controlled environment.

בסביבה שהייתה תחת ביקורת קפדנית מאוד.

And immediately,

וכמעט מיד,

a lot of different responsibilities,

הרבה אחריות בנוגע לדברים רבים,

in terms of my education and so forth, were heaped upon me.

בנוגע להשכלה שלי וכו', נערמו עליי.

I was separated, largely, from my family,

אני הופרדתי, במידה רבה, מהמשפחה שלי,

including my mother and father.

כולל אמי ואבי.

I didn't have have many personal friends

לא היו לי הרבה חברים קרובים

to spend time with,

לבלות איתם,

but I was expected to perform

ובכל זאת ציפו ממנו למלא

these prescribed duties.

את החובות הקבועים האלו.

So it turned out that my fantasy

אז התברר שהפנטזיה שלי

about an entertaining life of being the Karmapa

של חיים מהנים בתור הקרמפה

wasn't going to come true.

לא עמדה להתגשם.

It more felt to be the case to me

אני הרגשתי יותר

that I was being treated like a statue,

שמתייחסים אליי כאל פסל,

and I was to sit in one place

ושאני הייתי צריך לשבת במקום אחד

like a statue would.

כפי שפסל היה עושה.

TD: Nevertheless, I felt that,

ט.ד: אף על פי כן, הרגשתי

even though I've been separated from my loved ones --

שאפילו שהפרידו אותי מאהוביי --

and, of course, now I'm even further away.

וכמובן, עכשיו אני אפילו יותר מרוחק.

When I was 14, I escaped from Tibet

כשאני הייתי בן 14, אני נמלטתי מטיבט

and became even further removed

והתרחקתי עוד יותר

from my mother and father,

מההורים שלי,

my relatives, my friends

מקרובי המשפחה שלי, מהחברים שלי

and my homeland.

ומארץ המולדת שלי.

But nevertheless,

אבל אף על פי כן,

there's no real sense of separation from me in my heart,

לבי אני לא מרגיש שום תחושת הפרדה

in terms of the love that I feel

מבחינת האהבה שאני מרגיש

for these people.

כלפי האנשים.

I feel, still, a very strong connection of love

אני עדיין מרגיש קשר חזק מאוד של אהבה

for all of these people

כלפי כל האנשים הללו

and for the land.

וכלפי הארץ.

TD: And I still do

ט.ד: ועדיין יוצא לי

get to keep in touch with my mother and father,

לשמור על קשר עם ההורים שלי,

albeit infrequently.

אף על פי שלעתים רחוקות.

I talk to my mother

אני מתקשר לאמא שלי

once in a blue moon on the telephone.

פעם בירח כחול.

And my experience is that,

והחוויה שלי היא,

when I'm talking to her,

שכשאני מדבר איתה,

with every second that passes

בכל שנייה שעוברת

during our conversation,

בזמן השיחה שלנו,

the feeling of love that binds us

האהבה שקושרת אותנו

is bringing us closer and closer together.

מקרבת אותנו יותר ויותר.

TD: So those were just a few remarks

ט.ד: אילו היו רק מספר הערות

about my personal background.

בנוגע לרקע שלי

And in terms of other things that I wanted to share with you,

ודברים אחרים שאני רוצה לחלוק איתכם,

in terms of ideas,

כמו רעיונות,

I think it's wonderful to have a situation like this,

אני חושב שזה נהדר כשיש לנו סיטואציות כאלו,

where so many people from different backgrounds and places

כשכל כך הרבה אנשים מרקעים ומקומות שונים

can come together,

יכולים להתכנס ביחד,

exchange their ideas

להחליף רעיונות

and form relationships of friendship with each other.

וליצור מערכות יחסים וחברויות.

And I think that's symbolic

ואני חושב שזה מסמל

of what we're seeing in the world in general,

את מה שאנחנו רואים בעולם בכלליות,

that the world is becoming smaller and smaller,

שהעולם נהיה מקום קטן יותר,

and that all of the peoples in the world

ושאנשים מכל העולם

are enjoying more opportunities for connection.

מקבלים יותר הזדמנויות ליצור קשרים עם אנשים אחרים.

That's wonderful,

זה באמת נהדר,

but we should also remember

אבל אנחנו צריכים לזכור

that we should have a similar process happening on the inside.

שאנחנו צריכים לעבור תהליך דומה מאוד בתוכינו.

Along with outward development

יחד עם פיתוח חיצוני

and increase of opportunity,

ועלייה של הזדמנויות,

there should be inward development

צריך שתיהיה התפתחות פנימית

and deepening of our heart connections

והעמקה של הקשרים של הלב שלנו

as well as our outward connections.

כמו החיבורים החיצוניים שלנו.

So we spoke and we heard some

אנחנו דיברנו ושמענו הרבה

about design this week.

על הנושא של עיצוב השבוע.

I think that it's important for us to remember

אני חושב שחשוב שנזכור

that we need

שאנחנו צריכים

to keep pushing forward

להמשיך להתקדם

on the endeavor

במאמץ שלנו

of the design of the heart.

שהוא העיצוב של הלב.

We heard a lot about technology this week,

אנחנו שמענו הרבה על טכנולוגיה השבוע,

and it's important for us to remember

ומאוד חשוב שנזכור

to invest a lot of our energy

להשקיע הרבה מהאנרגיה שלנו

in improving the technology of the heart.

בפיתוח הטכנולוגיה של הלב.

TD: So, even though I'm somewhat happy

ט.ד: אז, למרות שאני מאוד שמח

about the wonderful developments that are happening in the world,

בנוגע להתפתחויות המדהימות שקורות בכל העולם,

still, I feel a sense of impediment,

אני עדיין מרגיש תחושה של מכשול,

when it comes

כשמדובר

to the ability that we have

ביכולת שלנו

to connect with each other on a heart-to-heart, or a mind-to-mind, level.

להתחבר עם אנשים אחרים לב-אל-לב, או נפש-אל-נפש

I feel that there are some things

אני מרגיש שיש דברים מסויימים

that are getting in the way.

שעומדים בדרך שלנו.

TC: My relationship

ט.ד: מערכת היחסים שלי

to this concept of heart-to-heart connection, or mind-to-mind connection,

למושג הזה של קשר לב-אל-לב, או נפש-אל-נפש,

is an interesting one,

היא מאוד מעניינת,

because, as a spiritual leader, I'm always attempting

בגלל, שבתור מנהיג רוחני, אני תמיד מנסה

to open my heart to others

לפתוח את הלב שלי לאחרים

and offer myself up

ולהציע את עצמי

for heart-to-heart and mind-to-mind connections

עבור קשרי לב-אל-לב או נפש-אל-נפש

in a genuine way with other people,

בצורה כנה עם אנשים אחרים

but at the same time,

אבל באותו הזמן,

I've always been advised

תמיד ייעצו לי

that I need to emphasize intelligence

שאני צריך להדגיש חכמה

over the heart-to-heart connections,

מעל קשרי לב-אל-לב,

because, being someone in a position like mine,

בגלל שאם אדם בעמדה שלי,

if I don't rely primarily on intelligence,

מסתמך בעיקר על חכמה,

then something dangerous may happen to me.

אז משהו מסוכן יקרה לי.

So it's an interesting paradox at play there.

אז יש פה פרדוקס מאוד מעניין.

But I had a really striking experience once,

אבל הייתה לי פעם חוויה מאוד מרשימה,

when a group from Afghanistan

כשקבוצה מאפגניסטן

came to visit me,

באו לבקר אותי

and we had a really interesting conversation.

הייתה לנו שיחה מאוד מעניינת.

TD: So we ended up talking about the Bamiyan Buddhas,

ט.ד: אנחנו דיברנו, בין השאר, על הבודהות בבמייאן,

which, as you know,

שהם, כפי שאתם יודעים,

were destroyed some years ago in Afghanistan.

נהרסו לפני מספר שנים באפגניסטן.

But the basis of our conversation

אבל הבסיס של השיחה שלנו

was the different approach to spirituality

היה הגישות השונות לרוחניות

on the part of the Muslim

בין הגישות של האיסלאם

and Buddhist traditions.

והגישות של הבודהיסטים.

Of course, in Muslim,

כמובן, באיסלאם,

because of the teachings around the concept of idolatry,

בגלל כל מה שמלמדים על עבודת אלילים,

you don't find as many

קשה למצוא הרבה

physical representations of divinity

יצוגים פיזיים של אלוהות

or of spiritual liberation

או של חירות רוחנית

as you do in the Buddhist tradition,

לא בכמות שמוצאים בבודהיזם,

where, of course, there are many statues of the Buddha

איפה שיש, כמובן, הרבה פסלים של הבודהא

that are highly revered.

והם נערצים מאוד.

So, we were talking about the differences

אז, אנחנו דיברנו על ההבדלים

between the traditions

בין המסורות

and what many people perceived

ושאנשים רבים ראו

as the tragedy of the destruction of the Bamiyan Buddhas,

טרגדיה, בהרס הבודהות בבמיאן,

but I offered the suggestion

אבל אני הצעתי את הרעיון

that perhaps we could look at this in a positive way.

שאולי אנחנו יכולים להסתכל על זה בצורה חיובית.

What we saw in the destruction of the Bamiyan Buddhas

מה שאנחנו ראינו בהרס של הבודהות בבמיאן

was the depletion of matter,

היה היעלמות של חומר,

some solid substance

איזה חומר מוצק

falling down and disintegrating.

שפשוט נפל והתפורר.

Maybe we could look at that to be more similar

אולי אנחנו יכולים להסתכל על זה כמו

to the falling of the Berlin Wall,

הנפילה של חומת ברלין,

where a divide

היכן שחציצה

that had kept two types of people apart

שהפרידה בין שתי קבוצות של אנשים

had collapsed and opened up a door

קרסה ופתחה מעבר

for further communication.

עבור תקשורת.

So I think that, in this way,

כך, שאני חושב, שבדרך הזאת,

it's always possible for us

תמיד אפשרי בשבילנו

to derive something positive

להפיק משהו חיובי

that can help us understand one another better.

שיכול לעזור לנו להבין אחד את השני יותר טוב.

TD: So, with regard to the development

ט.ד: אז לגבי ההתפתחות

that we've been talking about

שדיברנו עלייה

here at this conference,

כאן בכנס הזה,

I really feel

אני באמת מרגיש

that the development that we make

שההפתחות שאנחנו עושים

shouldn't create a further burden

לא צריכה ליצור נטל נוסף

for us as human beings,

בשבילנו כבני אדם,

but should be used

אלא יש להשתמש בה

to improve

כדי לשפר

our fundamental lifestyle

את סגנון החיים שלנו

of how we live in the world.

שבו אנו חיים בעולם הזה.

TD: Of course, I rejoice

ט.ד: כמובן שאני מאוד שמח

in the development and the growth and the rise

כשאני רואה את כל ההתפתחות, הצמיחה והעלייה

of the noble land of India, the great country of India,

של הארץ האצילה והאדירה שהיא הודו,

but at the same time, I think,

אבל באותו הזמן, אני חושב,

as some of us have acknowledged,

שכמו שחלקנו הבחנו,

we need to be aware

אנחנו צריכים להיות מודעים לכך

that some aspects of this rise

שחלק מההיבטים של העלייה הזאת

are coming at the cost

באים במחיר

of the very ground

האדמה שעלייה

on which we stand.

אנחנו עומדים.

So, as we are climbing the tree,

אז, בעודנו מתפסים על העץ,

some of the things that we're doing

חלק מהדברים שאנחנו עושים

in order to climb the tree

בכדי לטפס על אותו העץ

are actually undermining

בעצם מערערים את

the tree's very root.

השורש של העץ.

And so,

וכך,

what I think it comes down to

לפי דעתי, זה מסתכם

is a question of, not only having information of what's going on,

בשאלה של לא רק שיהיה לנו מידע בקשר למה שקורה סביבנו,

but paying attention to that

אלא גם להיות מודעים להבחנה הזאת

and letting that shift our motivation

ולהרשות לה לשנות את המוטיבציה שלנו

to become more sincere

להיות יותר כנים

and genuinely positive.

וחיוביים.

We have hear, this week,

אנחנו שמענו, השבוע

about the horrible sufferings, for example,

על הסבל הנורא של, לדוגמא

that so many women of the world

שכל כך הרבה נשים ברחבי העולם

are enduring day-to-day.

חוות ביום יום.

We have that information,

יש לנו את המידע הזה,

but what often happens to us

אבל מה שקורה לנו בדרך כלל

is that we don't really choose to pay attention to it.

זה שאנחנו לא בוחרים לשים לב לזה.

We don't really choose to allow that

אנחנו לא בוחרים להרשות לזה

to cause there to be a shift in our hearts.

ליצור שינוי בלב שלנו.

So I think the way forward for the world --

אז, אני חושב שהדרך של העולם להתקדם --

one that will bring the path of outer development

אחת שתביא את הפיתוח החיצוני

in harmony

להיות בהרמוניה

with the real root of happiness --

עם השורש האמיתי של אושר --

is that we allow

היא להרשות

the information that we have

למידע שיש לנו

to really make a change in our heart.

לעשות שינוי אמיתי בלב שלנו.

TD: So I think that sincere motivation

ט.ד: אני חושב שמוטיבציה כנה

is very important for our future well-being,

היא דבר מאוד חשוב עבור הרווחה שלנו בעתיד,

or deep sense of well-being as humans,

או תחושה עמוקה של שיגשוג כבני אדם,

and I think that means sinking in

ואני חושב שזה אומר להתמקד

to whatever it is you're doing now.

במה שאתם עושים ברגע זה ממש.

Whatever work you're trying to do now to benefit the world,

בכל עבודה שאתם מנסים לעשות כדי לשפר את העולם,

sink into that,

תתמקדו בזה,

get a full taste of that.

קחו טעימה מלאה של זה.

TD: So, since we've been here this week,

ט.ד: מאז שהיינו פה השבוע,

we've taken millions of breaths, collectively,

אנחנו לקחנו מיליוני נשימות, ביחד,

and perhaps we haven't witnessed

ואולי אנחנו לא חווינו

any course changes

שנויי מסלול

happening in our lives,

בחיים שלנו,

but we often miss the very subtle changes.

אבל רוב הזמן אנחנו מפספסים את השינוי העדין.

And I think

ואני חושב

that sometimes we develop

שלפעמים אנחנו מפתחים

grand concepts

מושגים מפוארים

of what happiness

של איך נראית

might look like for us,

שמחה בעבורנו,

but that, if we pay attention,

אבל, אם אנחנו נשים לב,

we can see that there are little symbols of happiness

אנחנו יכולים לראות שיש סמלים קטנים של שמחה

in every breath that we take.

בכל נשימה שאנחנו לוקחים.

TD: So, every one of you who has come here

ט.ד: אז, כל אחד מכם שבא לפה

is so talented,

כל כך כישרוני,

and you have so much to offer to the world,

ויש לכם כל כך הרבה להציע לעולם,

I think it would be a good note to conclude on then

אני חושב שנקודה טובה לסיים בה

to just take a moment

פשוט לעצור לרגע

to appreciate how fortunate we are

ולהעריך כמה שאנחנו ברי מזל

to have come together in this way and exchanged ideas

שבאנו ביחד בדרך הזאת והחלפנו רעיונות

and really form a strong aspiration

וליצור שאיפה חזקה

and energy within ourselves

ואנרגיה בתוך עצמנו

that we will take the good

שתיקח את הטוב

that has come from this conference,

שהגיע מהכנס הזה,

the momentum, the positivity,

את המומנטום ואת החיוביות,

and we will spread that and plant it

ונפזר את זה ונשתול את זה

in all of the corners of the world.

בכל פינות העולם.

His Holiness the Karmapa: Tomorrow is my Talk.

הוד קדושתו הקרמאפה: מחר הוא השיחה שלי.

TD: Lakshmi has worked incredibly hard,

ט.ד: לאקשמי עבדה מאוד קשה

even in inviting me,

אפילו בכך שהזמינה אותי,

let alone everything else that she has done

וכמו כן כל שאר הדברים שהיא עשתה

to make this happen,

כדי שהאירוע הזה יקרה,

and I was somewhat resistant at times,

ואני די התנגדתי חלק מהזמן,

and I was also very nervous throughout this week.

וגם הייתי מאוד לחוץ בשבוע האחרון.

I was feeling under the weather and dizzy and so forth,

לא הרגשתי טוב, ומסוחרר

and people would ask me, why.

וכשאנשים שואלים אותי למה

I would tell them, "It's because I have to talk tomorrow."

אני עונה להם: "בגלל שאני הולך לדבר מחר."

And so Lakshmi had to put up with me through all of that,

אז, לאקשמי היתה חייבת לסבול אותי בכל הזמן הזה,

but I very much appreciate

אבל אני מאוד מעריך

the opportunity she's given me

את ההזדמנות שהיא נתנה לי

to be here.

להיות פה.

And to you, everyone, thank you very much.

ולכולכם, תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

HH: Thank you very much.

הוד קדושתו: תודה רבה לכולכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)