Fabien Cousteau: What I learned from spending 31 days underwater

מתרגם: Guy Marom מבקר: Ido Dekkers

I have a confession to make.

יש לי וידוי.

I am addicted to adventure,

אני מכור להרפתקאות,

and as a young boy,

וכילד צעיר,

I would rather look outside the window

העדפתי להסתכל מחוץ לחלון

at the birds in the trees and the sky

על ציפורים בעצים ועל השמיים

than looking at that two-dimensional

מאשר להסתכל על לוח הגיר הדו מימדי,

chalky blackboard where time stands still

שהזמן לידו עומד -

and even sometimes dies.

ולפעמים גם מת.

My teachers thought there was something wrong

המורים שלי חשבו שיש משהו לא בסדר אצלי,

with me because I wasn't paying attention in class.

בגלל שלא הקדשתי תשומת לב בכיתה.

They didn't find anything specifically wrong with me,

הם לא מצאו משהו ספציפי לא בסדר אצלי,

other than being slightly dyslexic because I'm a lefty.

חוץ מהיותי קצת דיסלקטי, מכיוון שהייתי שמאלי.

But they didn't test for curiosity.

אבל הם לא בחנו את הסקרנות.

Curiosity, to me,

סקרנות, בשבילי,

is about our connection

היא על החיבור שלנו

with the world, with the universe.

לעולם, ליקום.

It's about seeing what's around that next coral head

זה על לראות מה נמצא מאחורי האלמוג הבא,

or what's around that next tree,

או מה מאחורי העץ,

and learning more not only about our environment

וללמוד יותר, לא רק על סביבתנו,

but about ourselves.

אלא גם על עצמנו.

Now, my dream of dreams,

עכשיו, החלום הכי גדול שלי

I want to go explore the oceans of Mars,

הוא לחקור את האוקיינוסים של מאדים,

but until we can go there,

אבל עד שנגיע לשם,

I think the oceans still hold

אני חושב שהאוקיינוסים שלנו עדיין מסתירים

quite a few secrets.

די הרבה סודות.

As a matter of fact,

לאמיתו של דבר,

if you take our planet as the oasis in space that it is

אם תיקחו את כדור הארץ בתור נווה המדבר בחלל שהוא,

and dissect it into a living space,

ותחלקו אותו למרחבי מחייה,

the ocean represents over 3.4 billion

יש באוקיינוסים יותר מ-3.4 מיליארד

cubic kilometers of volume, within which

קילומטרים מעוקבים, שמתוכם

we've explored less than five percent.

חקרנו פחות מחמישה אחוזים.

And I look at this, and I go, well,

ואני חושב על זה, ואני אומר, טוב,

there are tools to go deeper, longer and further:

יש כלים שיכולים להגיע יותר עמוק ורחוק:

submarines, ROVs, even Scuba diving.

צוללות,רובוטים, אפילו צלילה רגילה.

But if we're going to explore the final frontier

אבל אם אנחנו הולכים לחקור את המרחב האחרון

on this planet, we need to live there.

בכוכב הזה, אנחנו צריכים לגור בו.

We need to build a log cabin, if you will,

אנחנו צריכים לבנות מעין "בקתה",

at the bottom of the sea.

בתחתית הים.

And so there was a great curiosity in my soul

ולכן הייתה בי סקרנות עצומה

when I went to go visit a TED [Prize winner]

כאשר הלכתי לבקר עמיתת TED

by the name of Dr. Sylvia Earle.

ששמה דוקטור סילביה ארל,

Maybe you've heard of her.

אולי שמעתם עליה.

Two years ago, she was staked out

לפני שנתיים, היא התנחלה

at the last undersea marine laboratory

במעבדה התת - ימית האחרונה

to try and save it,

בניסיון להציל אותה,

to try and petition

בניסיון לבקש מאיתנו

for us not to scrap it

לא להרוס אותה

and bring it back on land.

ולהחזיר אותה חזרה לחוף.

We've only had about a dozen or so

היו לנו רק בערך תריסר

scientific labs at the bottom of the sea.

מעבדות בתחתית הים.

There's only one left in the world:

כיום, יש רק אחת בעולם:

it's nine miles offshore

היא ממוקמת 14 קילומטר מהחוף,

and 65 feet down.

ו-21 מטר מתחת.

It's called Aquarius.

היא נקראת אקווריוס.

Aquarius, in some fashion,

אקווריוס, בצורה מסוימת,

is a dinosaur,

היא דינוזאור,

an ancient robot chained to the bottom,

רובוט קדום המחובר לתחתית הים,

this Leviathan.

כמו חיה עצומה.

In other ways, it's a legacy.

במבט אחר, זוהי מורשת.

And so with that visit, I realized that my time is short

וכך בביקור ההוא, הבנתי שזמני קצר

if I wanted to experience

אם רציתי להתנסות

what it was like to become an aquanaut.

במה זה להיות אקוונאוט.

When we swam towards this after many

כאשר שחינו לכיוונה, אחרי הרבה

moons of torture and two years of preparation,

חודשים של עינויים ושנתיים של הכנות,

this habitat waiting to invite us

הסביבה שחיכתה והזמינה אותנו אליה,

was like a new home.

הייתה כמו בית חדש.

And the point of going down to

והמטרה של לצלול

and living at this habitat was not to stay inside.

ולחיות בסביבה הזאת לא הייתה להשאר בה.

It wasn't about living at something the size of a school bus.

היא לא הייתה על לחיות בתוך משהו בגודל של אוטובוס.

It was about giving us the luxury of time

היא הייתה על לתת לנו את המותרות של הזמן

outside to wander, to explore,

בחוץ, להסתובב, לחקור,

to understand more about this oceanic final frontier.

להבין יותר על האוקיינוס שהוא המרחב האחרון.

We had megafauna come and visit us.

היו חיות גדולות שבאו לבקר אותנו,

This spotted eagle ray is a fairly common sight in the oceans.

תריסנית מנוקדת זו היא מחזה נפוץ באוקיינוס.

But why this is so important,

אבל הסיבה שזה כ"כ חשוב,

why this picture is up,

הסיבה שהתמונה מוצגת,

is because this particular animal brought his friends around,

היא שהיצור המסוים הזה הביא איתו חברים,

and instead of being the pelagic animals that they were,

ובמקום להיות החיות המימיות שהן עצמן,

they started getting curious about us,

הן התחילו להסתקרן בנוגע אלינו,

these new strangers that were moving into the neighborhood,

הזרים החדשים שעברו לשכונה,

doing things with plankton.

עושים דברים עם פלנקטון.

We were studying all sorts of animals and critters,

חקרנו סוגים שונים של חיות ויצורים שונים,

and they got closer and closer to us,

והם התקרבו יותר ויותר אלינו,

and because of the luxury of time,

ובגלל שפע הזמן שהיה,

these animals, these residents of the coral reef,

החיות הללו, השוכנות של שונית האלמוגים,

were starting to get used to us,

התחילו להתרגל אלינו,

and these pelagics that normal travel through stopped.

והחיות המימיות שלרוב שחו לידנו עצרו,

This particular animal actually circled

החיה המסוימת הזו פשוט שחתה מסביבנו

for 31 full days during our mission.

במשך 31 ימים בזמן המשימה שלנו.

So mission 31 wasn't so much

אז "משימה 31" לא הייתה באמת

about breaking records.

על שבירת שיאים.

It was about that human-ocean connection.

היא הייתה על החיבור בין האדם לאוקיינוס.

Because of the luxury of time, we were able

בגלל שפע הזמן, היינו יכולים

to study animals such as sharks and grouper

לחקור חיות כמו כרישים ודגי דקר

in aggregations that we've never seen before.

בקבוצה, דבר שמעולם לא ראינו.

It's like seeing dogs and cats behaving well together.

זה כמו לראות כלבים וחתולים מתנהגים יפה ביחד.

Even being able to commune with animals

הצלחנו אפילו לחיות עם חיות

that are much larger than us,

שהן הרבה יותר גדולות מאיתנו,

such as this endangered goliath grouper

כמו דג הדקר הגולייתי, שהוא בסכנת הכחדה,

who only still resides in the Florida Keys.

שחי רק בפלורידה קיז.

Of course, just like any neighbor,

כמובן, כמו כל שכן,

after a while, if they get tired,

במשך הזמן, אם נמאס להם,

the goliath grouper barks at us,

הדקר הגולייתי נבח עלינו,

and this bark is so powerful

והנביחה הזאת כ"כ חזקה,

that it actually stuns its prey before it aspirates it all

שהיא משתקת את הטרף שלו לפני שהוא שואב את כולו

within a split second.

בחלקיק שנייה.

For us, it's just telling us to go back

בשבילנו, זה רק כדי להזהיר אותנו לחזור

into the habitat and leave them alone.

למרחב המחייה שלנו ולעזוב אותם בשקט.

Now, this wasn't just about adventure.

עכשיו, לא הכל היה הרפתקאה.

There was actually a serious note to it.

היה גם צד רציני לזה.

We did a lot of science, and again, because of the luxury of time,

עשינו המון מחקר מדעי, ושוב, בגלל שפע הזמן,

we were able to do over three years of science

היינו מסוגלים לעשות מחקרים של 3 שנים,

in 31 days.

ב-31 יום.

In this particular case, we were using a PAM,

במקרה הזה, השתמשנו ב-PAM,

or, let me just see if I can get this straight,

או, אם אני אצליח לתרגם,

a Pulse Amplitude Modulated Fluorometer.

פלורומטר מאופנן גובה פעימה.

And our scientists from FIU, MIT,

והמדענים שלנו מ-FIU, מ -MIT,

and from Northeastern

ומ- Northeastern

were able to get a gauge for what coral reefs do

היו יכולים לקבל תמונת מצב על הדברים ששונית אלמוגים עושה

when we're not around.

בזמן שאנחנו לא בסביבה.

The Pulse Amplitude Modulated Fluorometer, or PAM,

הפלורומטר מאופנן גובה פעימה, או PAM,

gauges the fluorescence of corals

מודד את הקרינה של האלמוגים

as it pertains to pollutants in the water

כשהם מגיבים לזיהום במים,

as well as climate change-related issues.

בנוסף לעניינים הנוגעים לשינוי באקלים.

We used all sorts of other cutting-edge tools,

השתמשנו בעוד כל מיני כלים פורצי דרך,

such as this sonde, or what I like to call

כמו ה-Sonde, או כמו שאני אוהב לקרוא לו,

the sponge proctologist, whereby the sonde

הפרוקטולוג של הספוגים,

itself tests for metabolism rates

שאיתו בחנו את קצב חילוף החומרים

in what in this particular case is a barrel sponge,

במקרה המסוים של אלמוג החבית,

or the redwoods of the [ocean].

שהוא הסקויה של האוקיינוס.

And this gives us a much better gauge

וזה נתן לנו תמונת מצב טובה בהרבה

of what's happening underwater

על מה שקורה מתחת למים

with regard to climate change-related issues,

בהתייחס לענייני שינויי מזג האוויר,

and how the dynamics of that

ואיך השינויים הללו

affect us here on land.

משפיעים עלינו, כאן על האדמה.

And finally, we looked at predator-prey behavior.

ולבסוף, חקרנו התנהגות של טורף - נטרף.

And predator-prey behavior is an interesting thing,

והתנהגות טורף - נטרף היא דבר מעניין,

because as we take away some of the predators

בגלל שכאשר נוציא כמה מהטורפים

on these coral reefs around the world,

שחיים על שוניות האלמוגים מסביב לעולם,

the prey, or the forage fish, act very differently.

הטרף, או הדגים שאינם טורפים, מתנהגים בצורה שונה.

What we realized is

מה שהבנו הוא,

not only do they stop taking care of the reef,

שלא רק שהם מפסיקים לדאוג לשונית,

darting in, grabbing a little bit of algae

כלומר, שוחים מהר החוצה, תופסים קצת אצות

and going back into their homes,

וחוזרים במהירות חזרה לביתם,

they start spreading out and disappearing

הם מתחילים להתפשט החוצה ולהעלם

from those particular coral reefs.

משוניות האלמוגים המסוימות הללו.

Well, within that 31 days,

ובכן, במשך 31 הימים האלו,

we were able to generate over 10 scientific papers

הצלחנו ליצור 10 מאמרים מדעיים

on each one of these topics.

על כל אחד מהנושאים הללו.

But the point of adventure is not only to learn,

אבל המטרה של הרפתקה היא לא רק ללמוד,

it's to be able to share that knowledge with the world,

היא גם לחלוק את המידע עם העולם,

and with that, thanks to a couple of engineers at MIT,

ובכך, הודות לשני מהנדסים מMIT,

we were able to use a prototype camera called the Edgertronic

הצלחנו להשתמש באב טיפוס של מצלמה הנקראת אדג'רטרוניק

to capture slow-motion video,

כדי לצלם וידיאו בהילוך איטי,

up to 20,000 frames per second

עד 20,000 תמונות בשנייה

in a little box

בקופסה קטנה,

that's worth 3,000 dollars.

ששוויה 3,000 דולר.

It's available to every one of us.

היא זמינה לכל אחד מאיתנו.

And that particular camera gives us an insight

והמצלמה המסויימת הזאת נתנה לנו תובנה

into what fairly common animals do

בנוגע לדברים שחיות נפוצות עושות

but we can't even see it in the blink of an eye.

שאנחנו לא מסוגלים לראות, כי הם קורים בהרף עין.

Let me show you a quick video

תנו לי להראות לכן סרטון מהיר

of what this camera does.

על מה שהמצלמה עושה.

You can see the silky bubble come out

אתם יכולים לראות את הבועה יוצאת החוצה

of our hard hats.

מהקסדות שלנו.

It gives us an insight

זה נתן לנו תובנה

into some of the animals that we were sitting

על כמה מהחיות שהתגוררנו

right next to for 31 days

ממש לידן במשך 31 ימים,

and never normally would have paid attention to,

ושלא היינו במצב רגיל שמים לב אליהן,

such as hermit crabs.

כמו ההתנהגות של סרטני נזיר.

Now, using a cutting-edge piece of technology

עכשיו, באמצעות טכנולוגיה חדשנית

that's not really meant for the oceans

שלא באמת מיועדת לאוקיינוסים,

is not always easy.

זה לא תמיד קל.

We sometimes had to put the camera upside down,

לפעמים היינו צריכים לשים את המצלמה הפוך,

cordon it back to the lab,

למשוך כבל לתוך המעבדה,

and actually man the trigger

וללחוץ על הכפתור

from the lab itself.

מהמעבדה עצמה.

But what this gives us

אבל הדבר שזה נתן לנו

is the foresight to look at and analyze

הוא היכולת להסתכל ולנתח

in scientific and engineering terms

בצורה מדעית והנדסית

some of the most amazing behavior

חלק מההתנהגויות הכי מדהימות

that the human eye just can't pick up,

שהעין האנושית אינה יכולה לקלוט,

such as this manta shrimp

כמו חסילון המנטיס הזה,

trying to catch its prey,

שמנסה לתפוס את הטרף שלו,

within about .3 seconds.

בתוך שליש שנייה.

That punch is as strong as a .22 caliber bullet,

האגרוף הזה חזק כמו כדור בקוטר 0.22,

and if you ever try to catch a bullet

ואם אי פעם ניסיתם לראות כדור

in mid-flight with your eye, impossible.

בתעופה עם העין שלכם, בלתי אפשרי.

But now we can see things

אבל עכשיו אנחנו יכולים לראות דברים

such as these Christmas tree worms

כמו סלילוניות הענק האלו

pulling in and fanning out

שמתכנסות בתוך עצמן ומתחמקות

in a way that the eye just can't capture,

בצורה שהעין פשוט אינה מסוגלת לקלוט,

or in this case,

או במקרה הזה,

a fish throwing up grains of sand.

דג שמקיא גרגרי חול.

This is an actual sailfin goby,

זהו הקברנון המפרשי,

and if you look at it in real time,

ואם תסתכלו עליו בזמן אמת,

it actually doesn't even show its fanning motion

הוא אפילו לא מראה את התנועה המפרשית שלו

because it's so quick.

בגלל שהיא מהירה כל כך.

One of the most precious gifts that we had underwater

אחת המתנות היקרות ביותר שהיו לנו מתחת למים

is that we had WiFi,

הייתה שהיה לנו WiFi,

and for 31 days straight we were able to connect

ובמשך 31 ימים היינו יכולים להתחבר

with the world in real time from the bottom of the sea

עם העולם בזמן אמת, מתחתית הים,

and share all of these experiences.

ולחלוק את כל החוויות הללו

Quite literally right there

בצורה מילולית, בתמונה הזאת

I am Skyping in the classroom

אני מדבר בסקייפ עם הכיתה הזו

with one of the six continents

באחת משש היבשות

and some of the 70,000 students that we connected

וכמה מ-70,000 הסטודנטים שחיברנו

every single day to some of these experiences.

כל יום לחלק מהחוויות האלו.

As a matter of fact, I'm showing a picture that I took

בעצם, אני מראה תמונה שצילמתי

with my smartphone from underwater

עם הסמארטפון שלי מתחת למים

of a goliath grouper laying on the bottom.

של דקר גולייתי נח על הקרקעית.

We had never seen that before.

מעולם לא ראינו זאת לפני.

And I dream of the day

ואני חולם על היום

that we have underwater cities,

שבו יהיו לנו ערים תת מימיות,

and maybe, just maybe, if we push the boundaries

ואולי, רק אולי, אם נפרוץ את הגבולות

of adventure and knowledge,

של הרפתקאות וידע,

and we share that knowledge with others out there,

ונחלוק את הידע הזה עם אחרים,

we can solve all sorts of problems.

נוכל לפתור סוגים שונים של בעיות.

My grandfather used to say,

סבא שלי נהג לומר,

"People protect what they love."

"בני אדם מגנים על מה שהם אוהבים."

My father, "How can people protect

אבא שלי, "איך בני אדם יכולים להגן

what they don't understand?"

על מה שהם אינם מבינים?"

And I've thought about this my whole life.

וחשבתי על זה כל חיי.

Nothing is impossible.

דבר אינו בלתי אפשרי.

We need to dream, we need to be creative,

אנחנו צריכים לחלום, אנחנו צריכים להיות יצירתיים,

and we all need to have an adventure

וכולנו צריכים לעבור הרפתקאה

in order to create miracles in the darkest of times.

כדי ליצור ניסים בזמנים הכי אפלים.

And whether it's about climate change

ובין אם זה נוגע לשינוי סביבתי,

or eradicating poverty

או מיגור העוני,

or giving back to future generations

או לתת חזרה לדורות הבאים

what we've taken for granted,

מה שלקחנו כמובן מאליו,

it's about adventure.

זה נוגע להרפתקאות.

And who knows, maybe there will be underwater cities,

ומי יודע, אולי יהיו ערים תת מימיות,

and maybe some of you

ואולי חלק מכם

will become the future aquanauts.

יהיו אקוונאוטים בעתיד.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)