Elizabeth Lindsey: Curating humanity's heritage

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

As a child,

כילדה,

I was raised by native Hawaiian elders --

גודלתי על ידי זקני השבט של הוואי --

three old women

שלוש נשים זקנות

who took care of me while my parents worked.

שטיפלו בי כשהורי עבדו.

The year is 1963.

השנה היא 1963.

We're at the ocean.

אנחנו באוקיינוס,

It's twilight.

זו שעת הדימדומים.

We're watching the rising of the stars

אנחנו צופים בזריחת הכוכבים

and the shifting of the tides.

ובשינוי הגאות והשפל.

It's a stretch of beach we know so well.

זה קטע חוף שאנחנו מכירים כה טוב.

The smooth stones on the sand

האבנים החלקות על החול

are familiar to us.

מוכרות לנו.

If you saw these women on the street

אם הייתם רואים את הנשים האלו ברחוב

in their faded clothes,

בבגדים הדהויים שלהן,

you might dismiss them

הייתם פותרים אותן

as poor and simple.

כעניות ופשוטות.

That would be a mistake.

זו תהיה טעות.

These women are descendants

הנשים האלו הן צאצאיות

of Polynesian navigators,

של נווטים פולינזיים,

trained in the old ways

מאומנות בשיטות הישנות

by their elders,

על ידי זקני השבט.

and now they're passing it on to me.

ועכשיו הן מעבירות את זה אלי.

They teach me the names of the winds and the rains,

הן מלמדות אותי את שמות הרוחות והגשמים --

of astronomy according to a genealogy of stars.

אסטרונומיה לפי יחסי הכוכבים.

There's a new moon on the horizon.

יש ירח חדש באופק.

Hawaiians say it's a good night for fishing.

תושבי הוואי אומרים שזה לילה טוב לדיג.

They begin to chant.

הן מתחילות לזמר.

[Hawaiian chant]

[מזמור הוואיי]

When they finish,

כשהן מסיימות,

they sit in a circle

הן יושבות במעגל

and ask me to come to join them.

ומבקשות ממני לבוא ולהצטרף אליהן.

They want to teach me about my destiny.

הן רוצות ללמד אותי על הגורל שלי.

I thought every seven-year-old went through this.

חשבתי שכל בן שבע עובר את זה.

(Laughter)

(צחוק)

"Baby girl,

"ילדה קטנה,

someday the world will be in trouble.

יום אחד העולם יהיה בצרה.

People will forget their wisdom.

אנשים ישכחו את התבונה שלהם.

It will take elders' voices

זה ידרוש את קולם של זקני השבט

from the far corners of the world

מקצוות העולם

to call the world into balance.

כדי לקרוא את העולם לשיווי משקל.

You will go far away.

את תלכי הרחק מכאן.

It will sometimes be a lonely road.

לפעמים הדרך תהיה בודדה.

We will not be there.

אנחנו לא נהיה שם.

But you will look into the eyes

אבל את תסתכלי לתוך העינים

of seeming strangers,

של זרים,

and you will recognize your ohana,

ואת תכירי את האוהנה שלך,

your family.

המשפחה שלך.

And it will take all of you.

וזה יצריך את כולכם.

It will take all of you."

זה יצריך את כולכם."

These words, I hold onto

את המילים האלו, אני שומרת

all my life.

כל חיי.

Because the idea of doing it alone

מפני שהרעיון של לעשות את זה לבד

terrifies me.

מפחיד אותי.

The year is 2007.

השנה 2007.

I'm on a remote island in Micronesia.

אני באי מרוחק במיקרונזיה.

Satawal is one half-mile long

סטוול הוא באורך מייל וחצי

by one mile wide.

וברוחב מייל אחד.

It's the home of my mentor.

זה ביתו של המורה הרוחני שלי.

His name is Pius Mau Piailug.

שמו פיוס פיאילוג.

Mau is a palu,

מאו הוא פאלו,

a navigator priest.

כומר נווט.

He's also considered

הוא גם נחשב

the greatest wave finder in the world.

מאתר הגלים הטוב בעולם.

There are fewer than a handful

יש פחות מחופן

of palu left on this island.

של פאלו שנשארו על האי.

Their tradition is so extraordinary

המסורת היא כה מדהימה

that these mariners sailed

שהימאים האלה הפליגו

three million square miles across the Pacific

שלושה מיליון מיילים מרובעים לאורך האוקיינוס הפסיפי

without the use of instruments.

ללא שימוש במכשירים.

They could synthesize patterns in nature

הם יכלו לסנתז דפוסים בטבע

using the rising and setting of stars,

לפי הזריחה והשקיעה של הכוכבים,

the sequence and direction of waves,

הקצב והכיוון של הגלים,

the flight patterns of certain birds.

תבניות הטיסה של מספר ציפורים.

Even the slightest hint of color

אפילו הרמז הדק ביותר של צבע

on the underbelly of a cloud

על תחתית הענן

would inform them

היה מודיע להם

and help them navigate with the keenest accuracy.

ועוזר להם לנווט בדיוק מדהים.

When Western scientists would join Mau on the canoe

כשמדענים מערביים היו מצטרפים למאו על הקנו

and watch him go into the hull,

וצופים בו נכנס לתוך השדרית,

it appeared that an old man

זה נראה כאילו איש זקן

was going to rest.

מונח למשכב.

In fact, the hull of the canoe

למען האמת, שדרית הקנו

is the womb of the vessel.

הוא רחם כלי השייט.

It is the most accurate place

זה המקום המדוייק ביותר

to feel the rhythm and sequence

להרגיש בו את קצב, מחזוריות

and direction of waves.

וכיוון הגלים.

Mau was, in fact,

מאו היה, למען האמת,

gathering explicit data

אוסף מידע מדוייק

using his entire body.

בעזרת כל גופו.

It's what he had been trained to do

זה מה שהוא אומן לעשות

since he was five years old.

מאז היה בן חמש.

Now science may dismiss this methodology,

עכשיו המדע אולי היה פותר את השיטה הזו,

but Polynesian navigators use it today

אבל נווטים פולינזיים משתמשים בה היום

because it provides them

מפני שהיא נותנת להם

an accurate determination

ידע מדוייק

of the angle and direction

על זוית וכיוון

of their vessel.

הסירה שלהם.

The palu also had

ולפאלו גם היתה

an uncanny ability

יכולת מדהימה

to forecast weather conditions

לחזות את מזג האוויר

days in advance.

ימים מראש.

Sometimes I'd be with Mau on a cloud-covered night

לפעמים הייתי עם מאו בלילה מכוסה עננים

and we'd sit at the easternmost coast of the island,

והיינו יושבים בחוף המזרחי ביותר של האי,

and he would look out,

והוא היה מביט החוצה,

and then he would say,

ואז היה אומר,

"Okay, we go."

"אוקי, אנחנו הולכים."

He saw that first glint of light --

הוא היה רואה את הנצנוץ הראשון של האור --

he knew what the weather was going to be three days from now.

הוא ידע מה יהיה מזג האוויר בעוד שלושה ימים מעכשיו.

Their achievements, intellectually and scientifically,

ההשגים שלהם, אינטלקטואליים ומדעיים,

are extraordinary,

הם מדהימים,

and they are so relevant

והם כל כך רלוונטיים

for these times that we are in

לזמנים האלו שאנו נמצאים בהם

when we are riding out storms.

כשאנחנו רוכבים על הסערה.

We are in such a critical moment

אנחנו ברגע כל כך קריטי

of our collective history.

של ההיסטוריה הקולקטיבית שלנו.

They have been compared

השוו אותם

to astronauts --

לאסטרונאוטים --

these elder navigators

הנווטים זקני השבט

who sail vast open oceans

שמפליגים באוקיינוסים רחבים ופתוחים

in double-hulled canoes

בקאנו עם שדרית כפולה

thousands of miles

אלפי מיילים

from a small island.

מאי קטן.

Their canoes, our rockets;

הקאנו שלהם, הטילים שלנו,

their sea, our space.

הים שלהם, החלל שלנו.

The wisdom of these elders

החוכמה של זקני השבט האלו

is not a mere collection

היא לא סתם אוסף

of stories about old people

של סיפורים על אנשים זקנים

in some remote spot.

במקום מרוחק.

This is part of our collective narrative.

זה חלק מהנרטיב הקולקטיבי שלנו.

It's humanity's DNA.

זה הDNA של האנושות.

We cannot afford to lose it.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את זה.

The year is 2010.

השנה היא 2010.

Just as the women in Hawaii

בדיוק כמו שהנשים בהוואי

that raised me predicted,

שגידלו אותי צפו,

the world is in trouble.

העולם בצרות.

We live in a society

אנחנו חיים בחברה

bloated with data,

מנופחת ממידע,

yet starved for wisdom.

אבל משוועת לתבונה.

We're connected 24/7,

אנחנו מחוברים 24/7,

yet anxiety,

אבל חרדה,

fear, depression and loneliness

פחד, דיכאון ובדידות

is at an all-time high.

ברמות גבוהות מתמיד.

We must course-correct.

אנחנו חייבים לתקן את המסלול.

An African shaman said,

שאמאן אפריקאי אמר,

"Your society worships the jester

"החברה שלכם מעריצה את ליצן החצר

while the king stands

בזמן שהמלך עומד

in plain clothes."

בבגדים פשוטים."

The link between the past and the future

החיבור בין העבר והעתיד

is fragile.

הוא שביר.

This I know intimately,

זאת אני יודעת באופן אינטימי,

because even as I travel

מפני שאפילו כשאני נוסעת

throughout the world

בעולם

to listen to these stories and record them,

כדי להקשיב לקולות האלה ולהקליט אותם,

I struggle.

אני נאבקת.

I am haunted

אני נרדפת

by the fact that I no longer remember

על ידי העובדה שאני כבר לא זוכרת

the names of the winds and the rains.

את שמות הרוחות והגשמים.

Mau passed away

מאו נפטר

five months ago,

לפני חמישה חודשים,

but his legacy and lessons live on.

אבל המסורת שלו ושיעורי החיים ממשיכים.

And I am reminded

ומזכירים לי

that throughout the world

שברחבי העולם

there are cultures

יש תרבויות

with vast sums of knowledge in them,

עם כמויות אדירות של ידע,

as potent as the Micronesian navigators,

בעלות ערך כמו הנווטים המיקרונזיים,

that are going dismissed,

שפותרים אותם,

that this is a testament

שזו עדות

to brilliant, brilliant

לטכנולוגיה מדע ותבונה

technology and science and wisdom

מבריקים, מבריקים

that is vanishing rapidly.

שנעלמים במהירות.

Because when an elder dies a library is burned,

מפני שכשזיקני השבט נפטרים ספריה נשרפת.

and throughout the world, libraries are ablaze.

וברחבי העולם, ספריות עולות באש.

I am grateful for the fact

אני מלאת תודה לעובדה

that I had a mentor like Mau

שהיה לי מורה רוחני כמו מאו

who taught me how to navigate.

שלימד אותי איך לנווט.

And I realize

והבנתי

through a lesson that he shared

דרך השיעורים שחלק עימי

that we continue to find our way.

שאנחנו ממשיכים למצוא את הדרך.

And this is what he said:

וזה מה שאמר:

"The island is the canoe;

"האי הוא הקאנו;

the canoe, the island."

הקאנו, האי."

And what he meant was,

ומה שהוא התכוון היה,

if you are voyaging

שאם אתם במסע

and far from home,

ורחוקים מהבית,

your very survival depends

הקיום שלכם תלוי

on everyone aboard.

בכל האנשים על הסיפון.

You cannot make the voyage alone,

אתם לא יכולים לעבור את המסע לבד,

you were never meant to.

מעולם לא הייתם אמורים.

This whole notion of every man for himself

כל הרעיון של כל אדם לעצמו

is completely unsustainable.

הוא לחלוטין לא בר קיימא.

It always was.

כך היה תמיד.

So in closing I would offer you this:

אז לסיכום היתי מציעה לכם את זה:

The planet is our canoe,

הכוכב הוא הקאנו שלנו,

and we are the voyagers.

ואנחנו הנוסעים.

True navigation

ניווט אמיתי

begins in the human heart.

מתחיל בלב האדם.

It's the most important map of all.

זו המפה החשובה מכולן.

Together, may we journey well.

ביחד, ניסע טוב יותר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)