Your brain on video games | Daphne Bavelier

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I'm a brain scientist, and as a brain scientist,

אני חוקרת מוח, וככזו

I'm actually interested in how the brain learns,

מעניין אותי איך המוח לומד,

and I'm especially interested in a possibility of

ובמיוחד אני מתעניינת באפשרות

making our brains smarter, better and faster.

להפוך את המוח שלנו לחכם, מהיר וטוב יותר.

This is in this context I'm going to tell you

בהקשר הזה אני עומדת לספר לכם

about video games. When we say video games,

על משחקי מחשב. כשאנחנו אומרים משחקי מחשב,

most of you think about children.

רובכם חושבים על ילדים.

It's true. Ninety percent of children do play video games.

זה נכון. 90% מהילדים אכן משחקים במשחקי מחשב.

But let's be frank.

אבל בואו נהיה כנים.

When the kids are in bed, who is in front of the PlayStation?

כשהילדים הולכים לישון, מי תופס את הפלייסטיישן?

Most of you. The average age of a gamer is 33 years old,

רובכם. הגיל הממוצע של גיימר הוא 33,

not eight years old, and in fact, if we look

לא 8, ולמעשה, אם נביט

at the projected demographics of video game play,

על הדמוגרפיה החזויה בקשר למשחקי המחשב,

the video game players of tomorrow are

השחקנים של מחר הם

older adults. (Laughter)

מבוגרים יותר. (צחוק)

So video [gaming] is pervasive throughout our society.

אז משחקי מחשב נפוצים מאוד בחברה שלנו.

It is clearly here to stay. It has an amazing impact

וברור שהם יישארו כאלה. יש לזה השפעה מדהימה

on our everyday life. Consider these statistics

על חיי היומיום שלנו. חישבו על הנתונים הבאים

released by Activision. After one month of release

שפורסמו ע"י "אקטיויז'ן". חודש לאחר הוצאת

of the game "Call Of Duty: Black Ops," it had been played

המשחק "קול אוף דיוטי: בלק אופס", שיחקו בו

for 68,000 years

במשך 68,000 שנה

worldwide, right?

ברחבי העולם, נכון?

Would any of you complain if this was the case

האם מישהו מכם היה מתלונן אילו היה מדובר

about doing linear algebra?

בתרגול אלגברה לינארית?

So what we are asking in the lab is, how can we leverage that power?

אז במעבדה שלנו אנחנו שואלים: איך אפשר למנף את הכוח הזה?

Now I want to step back a bit.

אחזור רגע לאחור.

I know most of you have had the experience of coming back

אני יודעת שרובכם מכירים את החוויה בה אתם חוזרים הביתה

home and finding your kids playing these kinds of games.

ומוצאים את הילדים שלכם משחקים במשחקים כאלה.

(Shooting noises) The name of the game is to get

(יריות). המטרה היא לחסל

after your enemy zombie bad guys

את האויב הזומבי הרע

before they get to you, right?

לפני שהוא מחסל אותך. נכון?

And I'm almost sure most of you have thought,

ואני כמעט בטוחה שרובכם חשבתם,

"Oh, come on, can't you do something more intelligent

"נו באמת, אתה לא יכול לעשות משהו יותר אינטליגנטי

than shooting at zombies?"

מאשר לירות בזומבים?"

I'd like you to put this kind of knee-jerk reaction

אני רוצה לשים את התגובה האוטומטית הזו

in the context of what you would have thought

בהקשר של מה שהייתם חושבים

if you had found your girl playing sudoku

אילו מצאתם את בתכם ממלאת סודוקו,

or your boy reading Shakespeare. Right?

או את בנכם קורא שייקספיר. נכון?

Most parents would find that great.

רוב ההורים היו חושבים שזה נהדר.

Well, I'm not going to tell you that playing video games

אז אני לא אומר לכם שלשחק במחשב

days in and days out is actually good for your health.

יום ולילה זה טוב לבריאות שלכם.

It's not, and binging is never good.

זה לא, והתמכרות אף פעם אינה טובה.

But I'm going to argue that in reasonable doses,

אבל אני אטען שבמינונים סבירים,

actually the very game I showed you at the beginning,

למשחק שהראיתי בהתחלה,

those action-packed shooter games

אותם משחקי פעולה וירי,

have quite powerful effects and positive effects

יש השפעות די חזקות וחיוביות

on many different aspects of our behavior.

על צדדים רבים בהתנהגותנו.

There's not one week that goes without some major

אין שבוע שחולף מבלי שנראה

headlines in the media about whether video games are

כותרת ראשית על הנזק או התועלת

good or bad for you, right? You're all bombarded with that.

שבמשחקי מחשב, נכון? אנחנו מופגזים בזה.

I'd like to put this kind of Friday night bar discussion aside

אני רוצה להמתין רגע עם שיחות הסלון האלה,

and get you to actually step into the lab.

ולהכניס אתכם לתוך המעבדה.

What we do in the lab is actually measure directly,

מה שאנחנו עושים במעבדה זה למדוד ישירות,

in a quantitative fashion, what is the impact

באופן כמותי, מהי ההשפעה

of video games on the brain.

של משחקי המחשב על המוח.

And so I'm going to take a few examples from our work.

ואני אתן לכם כמה דוגמאות מהעבודה שלנו.

One first saying that I'm sure you all have heard

טענה אחת שאני בטוחה ששמעתם

is the fact that too much screen time

היא שיותר מדי זמן מסך

makes your eyesight worse.

פוגע בראייה.

That's a statement about vision.

זו טענה לגבי ראייה.

There may be vision scientists among you.

יש אולי מדעני ראייה ביניכם.

We actually know how to test that statement.

אנחנו יודעים איך לבחון טענה כזו.

We can step into the lab and measure how good your vision is.

אפשר להיכנס למעבדה ולמדוד עד כמה הראייה היא טובה.

Well, guess what? People that don't play a lot

יודעים מה? לאנשים שלא משחקים הרבה

of action games, that don't actually spend a lot of time

במשחקי מחשב, שלא מבלים הרבה זמן

in front of screens, have normal, or what we call

מול מסך, יש ראייה נורמלית,

corrective-to-normal vision. That's okay.

או קרובה לנורמלית. זה בסדר.

The issue is what happens with these guys that actually

אבל מה שקורה הוא, שלאלה שמבלים

indulge into playing video games like five hours per week,

5 שעות בשבוע במשחק מחשב,

10 hours per week, 15 hours per week.

10 שעות, 15 שעות.

By that statement, their vision should be really bad, right?

לפי הטענה, הראייה שלהם אמורה להיות ממש גרועה, נכון?

Guess what? Their vision is really, really good.

יודעים מה? הראייה שלהם ממש, ממש טובה.

It's better than those that don't play.

יותר טובה מזו של מי שלא משחק.

And it's better in two different ways.

והיא טובה בשתי דרכים.

The first way is that they're actually able to resolve

ראשית, הם מסוגלים לפענח

small detail in the context of clutter, and though that means

פרטים קטנים בתוך בלגן, וזה אומר

being able to read the fine print on a prescription

להצליח לקרוא אותיות קטנות על תרופה

rather than using magnifier glasses, you can actually do it

ללא זכוכית מגדלת,

with just your eyesight.

אלא רק בכוח הראייה.

The other way that they are better is actually being able

שנית, הם מסוגלים

to resolve different levels of gray.

לפענח רמות שונות של אפור.

Imagine you're driving in a fog. That makes a difference

דמיינו שאתם נוהגים בתוך ערפל. זה מאפשר לכם

between seeing the car in front of you

לראות את הרכב לפניכם,

and avoiding the accident, or getting into an accident.

ולהימנע מתאונת דרכים.

So we're actually leveraging that work to develop games

אז אנחנו בעצם ממנפים את המחקרים הללו כדי לפתח משחקים

for patients with low vision, and to have an impact

לחולים בעלי ראייה ירודה, שיכולים

on retraining their brain to see better.

לאמן מחדש את המוח לראות טוב יותר.

Clearly, when it comes to action video games,

ברור שכשמדברים על משחקי מחשב,

screen time doesn't make your eyesight worse.

זמן מסך לא פוגע בראייה.

Another saying that I'm sure you have all heard around:

טענה אחרת שוודאי שמעתם:

Video games lead to attention problems and greater distractability.

משחקי מחשב גורמים לבעיות קשב ולהסחת הדעת.

Okay, we know how to measure attention in the lab.

אוקיי, אנחנו יודעים איך למדוד קשב במעבדה.

I'm actually going to give you an example of how we do so.

אתן לכם דוגמא איך עושים זאת.

I'm going to ask you to participate, so you're going to have

אני אבקש מכם להשתתף, אז אתם צריכים

to actually play the game with me. I'm going to show you

להשתתף איתי במשחק. אני אראה לכם

colored words. I want you to shout out the color of the ink.

מילים צבועות. אני רוצה שתצעקו את הצבע של הדיו.

Right? So this is the first example.

בסדר? אז הנה הדוגמא הראשונה.

["Chair"]

["כסא"]

Orange, good. ["Table"] Green.

כתום, טוב. ["שולחן"] ירוק.

["Board"] Audience: Red.Daphne Bavelier: Red.

["לוח"], אדום.

["Horse"] DB: Yellow. Audience: Yellow.

["סוס"], צהוב.

["Yellow"] DB: Red. Audience: Yellow.

["צהוב"]. ד.ב.: אדום. קהל: צהוב.

["Blue"] DB: Yellow.

["כחול"] ד.ב.: צהוב

Okay, you get my point, right? (Laughter)

אוקיי. הבנתם את העניין, נכון? (צחוק)

You're getting better, but it's hard. Why is it hard?

אתם משתפרים, אבל זה קשה. למה זה קשה?

Because I introduced a conflict between

כי יצרתי קונפליקט בין

the word itself and its color.

המילה עצמה והצבע שלה.

How good your attention is determines actually how fast

איכות הקשב שלכם קובעת כמה מהר

you resolve that conflict, so the young guys here

תצליחו לפתור את הקונפליקט הזה, אז הבחורים הצעירים כאן

at the top of their game probably, like, did a little better

שנמצאים בשיאם, כנראה, הצליחו קצת יותר

than some of us that are older.

מאשר אלה מאיתנו שמבוגרים יותר.

What we can show is that when you do this kind of task

מה שאנו יכולים להוכיח זה שכשמבצעים משימה כזו

with people that play a lot of action games,

עם אנשים שמשחקים בהרבה משחקי פעולה,

they actually resolve the conflict faster.

הם בעצם פותרים את הקונפליקט מהר יותר.

So clearly playing those action games doesn't lead

אז ברור שמשחקי פעולה לא גורמים

to attention problems.

לבעיות קשב.

Actually, those action video game players have

למעשה, לשחקנים של משחקי פעולה יש

many other advantages in terms of attention, and one

עוד הרבה יתרונות בהקשר לקשב,

aspect of attention which is also improved for the better

והיבט אחד של הקשב, שמשתפר

is our ability to track objects around in the world.

הוא יכולתנו לעקוב אחר חפצים בעולם.

This is something we use all the time. When you're driving,

זה משהו שאנחנו עושים כל הזמן. כשאתם נוהגים,

you're tracking, keeping track of the cars around you.

אתם עוקבים, עוקבים אחרי מכוניות מסביבכם.

You're also keeping track of the pedestrian, the running dog,

עוקבים אחרי הולך רגל, כלב רץ,

and that's how you can actually be safe driving, right?

וכך הנהיגה בטוחה יותר, נכון?

In the lab, we get people to come to the lab,

במעבדה אנחנו לוקחים אנשים,

sit in front of a computer screen, and we give them

מושיבים אותם לפני מסך מחשב, ונותנים להם

little tasks that I'm going to get you to do again.

משימות קטנות שאני אתן לכם לבצע.

You're going to see yellow happy faces

אתם תראו פרצופים מחייכים צהובים וקטנים

and a few sad blue faces. These are children

וכמה עצובים כחולים. אלה ילדים

in the schoolyard in Geneva during a recess

בחצר בי"ס בז'נבה בהפסקה בחורף.

during the winter. Most kids are happy. It's actually recess.

רוב הילדים שמחים. זו הפסקה.

But a few kids are sad and blue because they've forgotten their coat.

אבל כמה ילדים עצובים וכחולים כי הם שכחו את המעילים שלהם.

Everybody begins to move around, and your task

כולם מתחילים לזוז, והמשימה שלכם

is to keep track of who had a coat at the beginning

היא לעקוב אחרי אלה שהיה להם מעיל בהתחלה

and who didn't. So I'm just going to show you an example

ואחרי אלה שלא היה להם. אז אני אראה לכם דוגמא

where there is only one sad kid. It's easy because you can

בה יש רק ילד אחד עצוב. זה קל כי אתם יכולים

actually track it with your eyes. You can track,

לעקוב אחריו בעיניכם. אתם יכולים לעקוב,

you can track, and then when it stops, and there is

ואז כשזה נעצר ומופיע

a question mark, and I ask you, did this kid have a coat or not?

סימן שאלה, אני שואלת אתכם: האם היה לילד הזה מעיל, או לא?

Was it yellow initially or blue?

האם הוא היה במקור צהוב או כחול?

I hear a few yellow. Good. So most of you have a brain. (Laughter)

אני שומעת כמה שאומרים צהוב. טוב. אז לרובכם יש מוח. (צחוק)

I'm now going to ask you to do the task, but now with

אני אבקש מכם לבצע את המשימה הזו

a little more challenging task. There are going to be

אבל קצת יותר קשה. יהיו שלושה כחולים.

three of them that are blue. Don't move your eyes.

אל תזיזו את העיניים.

Please don't move your eyes. Keep your eyes fixated

בבקשה אל תזיזו את העיניים. שמרו עליהן מקובעות

and expand, pull your attention. That's the only way

והרחיבו, משכו את הקשב שלכם. זו הדרך היחידה

you can actually do it. If you move your eyes, you're doomed.

בה ניתן לעשות זאת. אם תזיזו את העיניים - הלך עליכם.

Yellow or blue?

צהוב או כחול?

Audience: Yellow.DB: Good.

קהל: צהוב. ד.ב.: טוב.

So your typical normal young adult

אז לבוגר הצעיר הממוצע

can have a span of about three or four objects of attention.

יכולה להיות חלוקת קשב של שלושה או ארבעה עצמים.

That's what we just did. Your action video game player

זה בדיוק מה שעשינו. לשחקן משחקי הוידאו הממוצע

has a span of about six to seven objects of attention,

יש טווח קשב של שישה עד שבעה עצמים,

which is what is shown in this video here.

שזה מה שנראה בסרטון פה.

That's for you guys, action video game players.

זה בשבילכם חבר'ה, שחקני משחקי הוידאו.

A bit more challenging, right? (Laughter)

קצת יותר מאתגר, נכון? (צחוק)

Yellow or blue? Blue. We have some people

צהוב או כחול? כחול. יש לנו כמה אנשים

that are serious out there. Yeah. (Laughter)

רציניים שם. כן. (צחוק)

Good. So in the same way that we actually see

טוב, אז באותה דרך שאנחנו רואים בפועל

the effects of video games on people's behavior,

את האפקטים של משחקי וידאו על ההתנהגות של אנשים,

we can use brain imaging and look at the impact

אנחנו יכולים להשתמש בדימות מוח כדי לראות את ההשפעה

of video games on the brain, and we do find many changes,

של משחקי וידאו על המוח, ואנחנו מוצאים הרבה הבדלים,

but the main changes are actually to the brain networks

אבל ההבדלים העיקריים הם למעשה ברשתות המוח

that control attention. So one part is the parietal cortex

ששולטות בקשב. אז חלק אחד הוא קליפת המוח הקודקודית

which is very well known to control the orientation of attention.

שידועה מאוד בשליטה שלה בהפניית קשב.

The other one is the frontal lobe, which controls

השניה היא האונה הקדמית, ששולטת

how we sustain attention, and another one

באופן בו אנחנו שומרים על הקשב, ועוד אחת

is the anterior cingulate, which controls how we allocate

היא האנטריור סינגוליט, ששולטת באופן בו אנחנו מקצים

and regulate attention and resolve conflict.

ומווסתים קשב ופותרים קונפליקטים.

Now, when we do brain imaging, we find that all three

עכשיו, כשאנחנו עושים דימות מוח, אנחנו מוצאים שכל שלוש

of these networks are actually much more efficient

הרשתות האלה למעשה הרבה יותר יעילות

in people that play action games.

באנשים שמשחקים משחקי פעולה.

This actually leads me to a rather counterintuitive finding

זה למעשה מוביל אותי לממצא לא צפוי

in the literature about technology and the brain.

בספרות על טכנולוגיה והמוח.

You all know about multitasking. You all have been faulty

אתם יודעים על ריבוי משימות (מולטיטסקינג). לכולכם יש בעיה

of multitasking when you're driving

של ריבוי משימות כשאתם נוהגים

and you pick up your cellphone. Bad idea. Very bad idea.

אתם מרימים את הסלולרי. רעיון גרוע. רעיון ממש גרוע.

Why? Because as your attention shifts to your cell phone,

למה? כי כשהקשב שלכם מועבר לסלולרי,

you are actually losing the capacity to react swiftly

אתם למעשה מאבדים את היכולת להגיב במהירות

to the car braking in front of you, and so you're

למכונית שבולמת לפניכם, וכך אתם

much more likely to get engaged into a car accident.

בסיכון גבוה יותר להיקלע לתאונה.

Now, we can measure that kind of skills in the lab.

עכשיו, אנחנו יכולים למדוד את סוג היכולת הזו במעבדה.

We obviously don't ask people to drive around and see

אנחנו כמובן לא מבקשים מאנשים לנהוג ולראות

how many car accidents they have. That would be a little

כמה תאונות הם עושים. זה תהיה הצעה מעט

costly proposition. But we design tasks on the computer

יקרה. אבל אנחנו מתכננים מטלות על המחשב

where we can measure, to millisecond accuracy,

שם אפשר למדוד, בדיוק של מילי-שניה,

how good they are at switching from one task to another.

כמה טובים הם במעבר ממטלה אחת לשניה.

When we do that, we actually find that people

כשאנחנו עושים את זה, אנחנו למעשה מוצאים שאנשים

that play a lot of action games are really, really good.

שמשחקים הרבה במשחקי פעולה הם ממש, ממש טובים.

They switch really fast, very swiftly. They pay a very small cost.

הם מחליפים ממש מהר, מאוד בזריזות. הם משלמים מחיר ממש נמוך.

Now I'd like you to remember that result, and put it

עכשיו הייתי רוצה שתזכרו את התוצאה הזו, ושימו אותה

in the context of another group of technology users,

בהקשר של קבוצה אחרת של משתמשי טכנולוגיה,

a group which is actually much revered by society,

קבוצה שהיא למעשה מאוד מוערכת בחברה,

which are people that engage in multimedia-tasking.

שהם אנשים שמתעסקים בריבוי משימות במדיה.

What is multimedia-tasking? It's the fact that most of us,

מה זה ריבוי משימות במדיה? זה העובדה שרובנו,

most of our children, are engaged with listening to music

רוב הילדים שלנו, מאזינים למוזיקה

at the same time as they're doing search on the web

באותו זמן שהם עושים חיפוש באינטרנט

at the same time as they're chatting on Facebook with their friends.

באותו זמן שהם משוחחים בפייסבוק עם החברים.

That's a multimedia-tasker.

זה ריבוי משימות במדיה.

There was a first study done by colleagues at Stanford

היה מחקר ראשון שנעשה על ידי עמיתי בסטנפורד

and that we replicated that showed that

שאנחנו שיחזרנו, שהראה

those people that identify as being high multimedia-taskers

שהאנשים האלה שמזוהים כאנשי ריבוי משימות במדיה

are absolutely abysmal at multitasking.

הם ממש נוראיים בריבוי משימות.

When we measure them in the lab, they're really bad.

כשמדדנו אותם במעבדה, הם ממש גרועים.

Right? So these kinds of results really

בסדר? אז תוצאות מהסוג הזה ממש

makes two main points.

מראות שתי נקודות עיקריות.

The first one is that not all media are created equal.

הראשונה היא שלא כל המדיות נוצרות שוות.

You can't compare the effect of multimedia-tasking

אי אפשר להשוות את האפקט של ריבוי משימות מדיה

and the effect of playing action games. They have

והאפקט של משחק במשחקי פעולה. יש להם

totally different effects on different aspects of cognition,

אפקטים שונים לחלוטין על ההכרה,

perception and attention.

תפישה וקשב.

Even within video games, I'm telling you right now

אפילו בתוך משחקי וידאו, אני אומרת לכם עכשיו

about these action-packed video games.

על משחקי הפעולה מלאי האקשן האלה.

Different video games have a different effect on your brains.

למשחקים שונים יש השפעה שונה על המוח שלכם.

So we actually need to step into the lab and really measure

אז אנחנו למעשה צריכים להיכנס למעבדה ובאמת למדוד

what is the effect of each video game.

מה ההשפעה של כל אחד מהמשחקים האלה.

The other lesson is that general wisdom carries no weight.

השיעור השני הוא שאי אפשר לסמוך על אמונות שכיחות.

I showed that to you already, like we looked at the fact that

הראתי לכם את זה כבר, כמו שבדקנו את העובדה

despite a lot of screen time, those action gamers

שלמרות זמן מסך ממושך, לשחקני האקשן האלה

have a lot of very good vision, etc.

היתה ראיה טובה מאוד, וכו'.

Here, what was really striking is that these undergraduates

פה, מה שבאמת היה מדהים זה שהסטודנטים האלה

that actually report engaging in a lot of high

שבאמת דיווחו שהם חווים הרבה

multimedia-tasking are convinced they aced the test.

ריבוי משימות במדיה משוכנעים שהם הצליחו במבחן.

So you show them their data, you show them they are bad

אז אתם מראים להם את המידע, אתם מראים להם שהם גרועים

and they're like, "Not possible." You know, they have

והם כאילו, "לא יכול להיות." אתם יודעים, יש להם

this sort of gut feeling that, really, they are doing really, really good.

סוג של תחושת בטן, שבאמת, הם ממש ממש מצליחים.

That's another argument for why we need to step into the lab

יש טיעון נוסף למה אנחנו צריכים להיכנס למעבדה

and really measure the impact of technology on the brain.

ובאמת למדוד את ההשפעה של הטכנולוגיה על המוח.

Now in a sense, when we think about the effect

עכשיו במובן מסויים, כשאנחנו חושבים על ההשפעה

of video games on the brain, it's very similar

של משחקי וידאו על המוח שלנו, זה מאוד דומה

to the effect of wine on the health.

להשפעה של יין על הבריאות שלנו.

There are some very poor uses of wine. There are some

יש כמה שימושים ממש גרועים ליין. יש כמה

very poor uses of video games. But when consumed

שימושים ממש גרועים למשחקי וידאו. אבל כשמשתמשים

in reasonable doses, and at the right age,

בהם בכמויות הגיוניות, ובגיל הנכון,

wine can be very good for health. There are actually

יין יכול להיות מאוד טוב לבריאות. יש למעשה

specific molecules that have been identified

מולקולות ספציפיות שזוהו

in red wine as leading to greater life expectancy.

ביין אדום שמובילות להארכת תוחלת החיים.

So it's the same way, like those action video games

אז באותה דרך, כמו משחקי האקשן האלה

have a number of ingredients that are actually really

שיש להם כמה מרכיבים שלמעשה הם

powerful for brain plasticity, learning, attention,

מאוד חזקים לשיפור הפלאסטיות של המוח, למידה, קשב,

vision, etc., and so we need and we're working on

ראיה, וכו', אז אנחנו צריכים ועובדים על

understanding what are those active ingredients so that

הבנה של מה המרכיבים הפעילים כך

we can really then leverage them to deliver better games,

שנוכל באמת לרתום אותם כדי ליצור משחקים טובים יותר,

either for education or for rehabilitation of patients.

גם ללימוד או לשיקום של חולים.

Now because we are interested in having an impact

עכשיו בגלל שאנחנו מעוניינים שתהיה לנו השפעה

for education or rehabilitation of patients, we are actually

על לימוד ושיקום של חולים, אנחנו למעשה

not that interested in how those of you that choose

לא ממש מתעניינים איך אלה מכם שבוחרים

to play video games for many hours on end perform.

לשחק משחקי וידאו שעות על גבי שעות מצליחים.

I'm much more interested in taking any of you

אני הרבה יותר מעוניינת לקחת כל אחד מכם

and showing that by forcing you to play an action game,

ולהוכיח שאם מכריחים אתכם לשחק במשחק פעולה,

I can actually change your vision for the better,

אני יכולה למעשה לשנות את הראיה שלכם לטובה,

whether you want to play that action game or not, right?

בין אם אתם רוצים לשחק במשחק הפעולה ההוא או לא, נכון?

That's the point of rehabilitation or education.

זו הנקודה בשיקום או לימוד.

Most of the kids don't go to school saying,

רוב הילדים לא הולכים לבית ספר ואומרים,

"Great, two hours of math!"

"נפלא, שעתיים חשבון!"

So that's really the crux of the research, and to do that,

אז זו באמת המהות של המחקר, וכדי לעשות את זה,

we need to go one more step.

אנחנו צריכים להתקדם עוד צעד.

And one more step is to do training studies.

כלומר, לערוך מחקרים על אימון.

So let me illustrate that step with

אז תנו לי להראות לכם את הצעד הזה עם

a task which is called mental rotation.

משימה שנקראת רוטציה מנטלית.

Mental rotation is a task where I'm going to ask you,

רוטציה מנטלית היא משימה בה אני אבקש מכם,

and again you're going to do the task,

ושוב אתם תעשו את המשימה,

to look at this shape. Study it, it's a target shape,

להביט בצורה הזו. תלמדו אותה, זו צורת המטרה,

and I'm going to present to you four different shapes.

אני עומדת להציג לכם ארבע צורות שונות.

One of these four different shapes is actually a rotated

אחת מארבע הצורות השונות האלה היא למעשה

version of this shape. I want you to tell me which one:

גירסה מסובבת של הצורה הזו. אני רוצה שתגידו לי איזו:

the first one, second one, third one or fourth one?

הראשונה, השניה, השלישית או הרביעית?

Okay, I'll help you. Fourth one.

אוקיי, אני אעזור לכם. הרביעית.

One more. Get those brains working. Come on.

עוד אחת. תנו למוח לעבוד. קדימה.

That's our target shape.

זו צורת המטרה שלנו.

Third. Good! This is hard, right?

שלישי. טוב! זה קשה, נכון?

Like, the reason that I asked you to do that is because

הסיבה שביקשתי מכם לעשות את זה היא

you really feel your brain cringing, right?

בגלל שאתם באמת מרגישים איך המוח שלכם מתכווץ, נכון?

It doesn't really feel like playing mindless action video games.

זה לא מרגיש כאילו אתם משחקים משחקי וידאו מטמטמים.

Well, what we do in these training studies is, people

ובכן, מה שאנחנו עושים באימוני הלימוד האלה זה שאנשים

come to the lab, they do tasks like this one,

באים למעבדה, הם עושים משימות כמו זו,

we then force them to play 10 hours of action games.

אנחנו אז מכריחים אותם לשחק 10 שעות של משחקי פעולה.

They don't play 10 hours of action games in a row.

הם לא משחקים 10 שעות של משחקי פעולה ברציפות.

They do distributed practice, so little shots of 40 minutes

הם עושים אימון מבוזר, אז משחקים קצרים של 40 דקות

several days over a period of two weeks.

במשך כמה ימים בתקופה של שבועיים.

Then, once they are done with the training, they come back

אז, ברגע שהם מסיימים את האימון שלהם, הם חוזרים

a few days later and they are tested again on a similar type

כמה ימים מאוחר יותר והם נבחנים שוב בסוג דומה

of mental rotation task. So this is work from a colleague

של משימה של רוטציה מנטלית. אז זו עבודה של עמית

in Toronto. What they showed is that, initially,

בטורונטו. מה שהם הראו זה, שתחילה,

you know, subjects perform where they are expected

אתם יודעים, הנבדקים מתפקדים לפי הצפי

to perform given their age. After two weeks of training

בהתחשב בגיל. אחרי שבועים של אימון

on action video games, they actually perform better,

במשחקי פעולה, הם מצליחים טוב יותר,

and the improvement is still there five months after

והשיפור עדיין נשמר חמישה חודשים לאחר

having done the training. That's really, really important.

האימון. זה ממש ממש חשוב.

Why? Because I told you we want to use these games

למה? מפני שאמרתי לכם שאנחנו רוצים להשתמש במשחקים האלה

for education or for rehabilitation. We need to have effects

לחינוך ושיקום. אנחנו צריכים השפעות

that are going to be long-lasting.

שיהיו ממושכות.

Now, at this point, a number of you are probably wondering

עכשיו, בנקודה הזו, כמה מכם כנראה תוהים

well, what are you waiting for, to put on the market

ובכן, למה אתם מחכים, להכניס לשוק

a game that would be good for the attention

משחק שיהיה טוב לקשב

of my grandmother and that she would actually enjoy,

של סבתי ושהיא תוכל למעשה ליהנות ממנו,

or a game that would be great to rehabilitate the vision

או משחק שיהיה נפלא לשיקום הראיה

of my grandson who has amblyopia, for example?

של נכדי שיש לו עין עצלה, לדוגמה?

Well, we're working on it, but here is a challenge.

ובכן, אנחנו עובדים על זה, אבל הנה האתגר,

There are brain scientists like me that are beginning

יש חוקרי מוח כמוני שמתחילים

to understand what are the good ingredients in games

להבין מה הרכיבים הטובים במשחקים

to promote positive effects, and that's what I'm going

לקידום השפעות חיוביות, וזה מה שאני

to call the broccoli side of the equation.

אקרא לו צד הברוקולי של המשוואה.

There is an entertainment software industry

יש תעשיית תוכנות בידור

which is extremely deft at coming up with

שהיא ממש מוכשרת ביצירת

appealing products that you can't resist.

מוצרים מושכים שאתם לא יכולים לעמוד בפניהם.

That's the chocolate side of the equation.

זה צד השוקולד של המשוואה.

The issue is we need to put the two together,

הבעיה היא שאנחנו צריכים לחבר את השניים,

and it's a little bit like with food.

וזה קצת כמו עם אוכל.

Who really wants to eat chocolate-covered broccoli?

מי באמת רוצה לאכול ברוקולי מצופה שוקולד?

None of you. (Laughter) And you probably have had

אף אחד. (צחוק) וכנראה היתה לכם

that feeling, right, picking up an education game

את ההרגשה הזו, נכון, להרים משחק חינוכי

and sort of feeling, hmm, you know, it's not really fun,

ולהרגיש די, הממ, אתם יודעים, זה לא ממש כיף,

it's not really engaging. So what we need

זה לא ממש מרתק. אז מה שאנחנו צריכים

is really a new brand of chocolate, a brand of chocolate

זה סוג חדש של שוקולד, סוג של שוקולד

that is irresistible, that you really want to play,

שלא ניתן לעמוד בפניו, אתם ממש רוצים לשחק,

but that has all the ingredients, the good ingredients

אבל שיש לו את כל המרכיבים

that are extracted from the broccoli that you can't recognize

שמוצו מברוקולי, שאתם לא יכולים לזהות,

but are still working on your brains. And we're working on it,

אבל עדיין עובדים על המוח שלכם. ואנחנו עובדים על זה,

but it takes brain scientists to come and to get together,

אבל זה דורש שמדעני מוח יתאחדו

people that work in the entertainment software industry,

עם אנשים שעובדים בתעשית הבידור,

and publishers, so these are not people that usually

ועם מוציאים לאור, אז אלה האנשים שבדרך כלל לא

meet every day, but it's actually doable,

נפגשים כל יום, אבל זה למעשה ניתן לעשיה,

and we are on the right track.

ואנחנו במסלול הנכון.

I'd like to leave you with that thought,

הייתי רוצה להשאיר אתכם עם המחשבה הזו,

and thank you for your attention. (Applause)

ותודה לכם על תשומת הלב. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)