Maajid Nawaz: A global culture to fight extremism

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Oren Szekatch

Have you ever wondered

האם תהיתם אי-פעם מדוע

why extremism seems to have been on the rise in Muslim-majority countries

נראה שהקיצוניות מתגברת בארצות בעלות הרוב המוסלמי

over the course of the last decade?

במרוצת העשורים האחרונים?

Have you ever wondered

האם תהיתם אי-פעם

how such a situation can be turned around?

איך ניתן להפוך את המגמה הזאת?

Have you ever looked at the Arab uprisings

האם אי-פעם התבוננתם בהתקוממויות הערביות

and thought, "How could we have predicted that?"

וחשבתם, "איך יכולנו לחזות זאת?"

or "How could we have better prepared for that?"

או "איך יכולנו להיערך לכך טוב יותר?"

Well my personal story, my personal journey,

הסיפור האישי שלי, דרכי האישית,

what brings me to the TED stage here today,

מה שהביא אותי היום לבימת TED,

is a demonstration of exactly what's been happening

הוא המחשה מדויקת של מה שמתרחש

in Muslim-majority countries

בארצות בעלות הרוב המוסלמי

over the course of the last decades, at least, and beyond.

בעשרות השנים האחרונות לפחות, ועוד לפני כן.

I want to share some of that story with you,

ברצוני לשתף אתכם בסיפור זה

but also some of my ideas around change

אך גם בכמה מרעיונותי לגבי שינוי,

and the role of social movements in creating change

ולגבי תפקיד התנועות החברתיות ביצירת שינוי

in Muslim-majority societies.

בחברות בעלות רוב מוסלמי.

So let me begin

הרשו לי להתחיל

by first of all giving a very, very brief history of time,

ראשית כל בסקירה היסטורית קצרה מאד,

if I may indulge.

אם יורשה לי.

In medieval societies there were defined allegiances.

בחברות של ימי הביניים היו בריתות מוגדרות.

An identity was defined

כשהזהות הוגדרה

primarily by religion.

בראש ובראשונה ע"י הדת,

And then we moved on into an era in the 19th century

ואחר עברנו לעידן במאה ה-19

with the rise of a European nation-state

עם עליית מדינת הלאום האירופית

where identities and allegiances were defined

שבה הזהויות והבריתות הוגדרו

by ethnicity.

לפי המוצא האתני.

So identity was primarily defined by ethnicity,

כך שהזהות הוגדרה קודם-כל לפי המוצא האתני,

and the nation-state reflected that.

ומדינת הלאום שיקפה זאת.

In the age of globalization, we moved on.

בעידן הגלובליזציה המשכנו הלאה.

I call it the era of citizenship --

אני מכנה זאת "עידן האזרחות"—

where people could be from multi-racial, multi-ethnic backgrounds,

כשהעם יכול להיות בעל רקע רב-גזעי, רב-אתני,

but all be equal as citizens

אבל כל האזרחים שווים

in a state.

במסגרת המדינה.

You could be American-Italian; you could be American-Irish;

אפשר להיות אמריקאי-איטלקי, אמריקאי-אירי,

you could be British-Pakistani.

אפשר להיות בריטי-פקיסטני.

But I believe now

אך כעת אני מאמין

that we're moving into a new age,

שהגענו לעידן חדש,

and that age The New York Times dubbed recently

עידן שה"ניו-יורק טיימס" כינה לאחרונה

as "the age of behavior."

"עידן ההתנהגות".

How I define the age of behavior

ואני מגדיר את עידן ההתנהגות

is a period of transnational allegiances,

כעידן של בריתות על-לאומיות,

where identity is defined more so

שבו הזהות מוגדרת יותר

by ideas and narratives.

לפי רעיונות ונרטיבים,

And these ideas and narratives that bump people across borders

ורעיונות ונרטיבים אלה שמעמתים בין בני-אדם בגבול

are increasingly beginning to affect

מתחילים יותר ויותר להשפיע

the way in which people behave.

על אופן התנהגותם של בני-אדם.

Now this is not all necessarily good news,

כל זה איננו בהכרח בגדר בשורות טובות,

because it's also my belief

כי אני מאמין גם

that hatred has gone global

שהשנאה הפכה גלובלית

just as much as love.

בדיוק כמו האהבה.

But actually it's my belief

אך אני למעשה מאמין

that the people who've been truly capitalizing on this age of behavior,

שמי שבאמת עשו הון מעידן ההתנהגות הזה,

up until now, up until recent times,

עד ממש לאחרונה,

up until the last six months,

עד לפני שישה חדשים,

the people who have been capitalizing most

אלה שהרוויחו הכי הרבה

on the age of behavior

מעידן ההתנהגות

and the transnational allegiances,

ומהבריתות העל-לאומיות,

using digital activism

באמצעות אקטיביזם דיגיטלי

and other sorts of borderless technologies,

וסוגים נוספים של טכנולוגיות כלל-עולמיות,

those who've been benefiting from this

מי שהפיקו תועלת מכך

have been extremists.

היו הקיצוניים.

And that's something which I'd like to elaborate on.

ואני רוצה להרחיב בסוגיה זו.

If we look at Islamists,

אם נתבונן באיסלמיסטים,

if we look at the phenomenon

אם נבחן את התופעה

of far-right fascists,

של הפשיזם הימני-קיצוני,

one thing they've been very good at,

הרי שדבר אחד שהם טובים מאד בו,

one thing that they've actually been exceeding in,

דבר אחד שהם ממש מצטיינים בו,

is communicating across borders,

הוא בתקשורת חוצת-גבולות,

using technologies to organize themselves,

בניצול של טכנולוגיות כדי להתארגן,

to propagate their message

להפיץ את בשורתם

and to create truly global phenomena.

ולייצר תופעות גלובליות אמיתיות.

Now I should know,

ומי כמוני יודע זאת,

because for 13 years of my life,

כי במשך 13 שנים מחיי

I was involved in an extreme Islamist organization.

הייתי בארגון איסלמיסטי קיצוני.

And I was actually a potent force

ולמעשה שימשתי אמצעי רב-עוצמה

in spreading ideas across borders,

להפצת רעיונות מעבר לגבולות.

and I witnessed the rise of Islamist extremism

הייתי עד לעליית האיסלם הקיצוני

as distinct from Islam the faith,

להבדיל מהאיסלם כאמונה,

and the way in which it influenced my co-religionists

ולדרך בה זה השפיע על חברי המאמינים

across the world.

בכל העולם.

And my story, my personal story,

והסיפור שלי, סיפורי האישי,

is truly evidence for the age of behavior

ממחיש באמת את עידן ההתנהגות

that I'm attempting to elaborate upon here.

שעליו אני מנסה להרחיב כאן.

I was, by the way -- I'm an Essex lad,

הייתי, אגב—אני בן אסקס,

born and raised in Essex in the U.K.

נולדתי וגדלתי באסקס שבבריטניה.

Anyone who's from England

כל בריטי

knows the reputation we have from Essex.

מכיר את המוניטין שיצאו לנו, בני אסקס.

But having been born in Essex,

אבל נולדתי באסקס,

at the age of 16,

ובגיל 16

I joined an organization.

הצטרפתי לארגון.

At the age of 17, I was recruiting people from Cambridge University

בגיל 17 כבר גייסתי אנשים באוניברסיטת קיימברידג'

to this organization.

לארגון הזה.

At the age of 19,

בגיל 19

I was on the national leadership of this organization in the U.K.

נמניתי על המנהיגות הלאומית של אומה זו בבריטניה

At the age of 21, I was co-founding this organization in Pakistan.

בגיל 21 השתתפתי בייסוד הארגון הזה בפקיסטן.

At the age of 22,

בגיל 22

I was co-founding this organization in Denmark.

השתתפתי בייסוד הארגון הזה בדנמרק.

By the age of 24,

בגיל 24

I found myself convicted in prison in Egypt,

כבר מצאתי את עצמי בכלא המצרי,

being blacklisted from three countries in the world

וברשימה השחורה של 3 מדינות בעולם

for attempting to overthrow their governments,

בגין הנסיון להדיח את ממשלותיהן,

being subjected to torture

הייתי נתון לעינויים

in Egyptian jails

בבתי-כלא מצריים

and sentenced to five years as a prisoner of conscience.

ונשפטתי לחמש שנים כאסיר-מצפון.

Now that journey,

והמסע הזה,

and what took me from Essex all the way across the world --

ומה שלקח אותי מאסקס לכל העולם—

by the way, we were laughing at democratic activists.

אגב, נהגנו ללגלג על הפעילים למען הדמוקרטיה.

We felt they were from the age of yesteryear.

לדעתנו הם השתייכו לעידן האתמול.

We felt that they were out of date.

לדעתנו הם היו מיושנים.

I learned how to use email

למדתי להשתמש בדוא"ל

from the extremist organization that I used.

שהגיע מהארגונים הקיצוניים בהם השתתפתי.

I learned how to effectively communicate across borders

למדתי לתקשר ביעילות מעבר לגבולות

without being detected.

מבלי להיחשף.

Eventually I was detected, of course, in Egypt.

ובסופו של דבר נחשפתי כמובן, במצרים.

But the way in which I learned

אך הדרך בה למדתי

to use technology to my advantage

לנצל את הטכנולוגיה לצרכי

was because I was within an extremist organization

נבעה מהיותי בארגון קיצוני

that was forced to think beyond

שנאלץ לחשוב מעבר

the confines of the nation-state.

לגבולות אומת המדינה.

The age of behavior: where ideas and narratives

עידן ההתנהגות: שבו רעיונות ונרטיבים

were increasingly defining behavior

מגדירים יותר ויותר את ההתנהגות,

and identity and allegiances.

את הזהות ואת הבריתות.

So as I said, we looked to the status quo

כפי שציינתי, ראינו את המצב הקיים

and ridiculed it.

ולעגנו לו.

And it's not just Islamist extremists that did this.

ולא רק מוסלמים קיצוניים עשו זאת,

But even if you look across

אלא אם תבחנו

the mood music in Europe of late,

את הלך הרוחות לאחרונה באירופה,

far-right fascism is also on the rise.

תראו שגם הפשיזם הימני הקיצוני צובר כוח,

A form of anti-Islam rhetoric

וגירסה מסוימת של רטוריקה אנטי-מוסלמית

is also on the rise

נמצאת גם היא בעלייה,

and it's transnational.

והיא על-לאומית.

And the consequences that this is having

וההשלכות שיש לכך הן

is that it's affecting the political climate

שזה משפיע על האקלים הפוליטי

across Europe.

בכל אירופה.

What's actually happening

מה שבעצם קורה הוא

is that what were previously localized parochialisms,

שמה שהיה בעבר מקרים מקומיים של עדתיות,

individual or groupings of extremists

קיצוניים כיחידים או בקבוצות

who were isolated from one another,

שהיו מבודדים אלה מאלה,

have become interconnected in a globalized way

נעשו מתוקשרים ביניהם ברמה גלובלית

and have thus become, or are becoming, mainstream.

וככאלה, הפכו או הופכים לזרם המרכזי.

Because the Internet and connection technologies

כי האינטרנט וטכנולוגיות התקשורת

are connecting them across the world.

מחברות ביניהן בצורה עולמית.

If you look at the rise of far-right fascism across Europe of late,

אם בוחנים את עליית הגזענות הימנית-קיצונית

you will see some things that are happening

לאחרונה באירופה, תראו שכמה מהדברים שקורים

that are influencing domestic politics,

משפיעים על הפוליטיקה המקומית,

yet the phenomenon is transnational.

אבל התופעה היא על-לאומית.

In certain countries, mosque minarets are being banned.

בארצות מסוימות אסור לבנות צריחי מסגדים,

In others, headscarves are being banned.

באחרות אסור לחבוש צעיפי ראש,

In others, kosher and halal meat are being banned,

באחרות, בשר כשר וחלאל הם אסורים,

as we speak.

ממש כעת.

And on the flip side,

ומנגד,

we have transnational Islamist extremists

יש לנו מוסלמים קיצוניים על-לאומיים

doing the same thing across their own societies.

שעושים אותו הדבר בחברות שלהם-עצמם.

And so they are pockets of parochialism that are being connected

אז יש לנו כיסי עדתיות שמחוברים ביניהם

in a way that makes them feel like they are mainstream.

באופן שנותן להם הרגשה שהם הזרם המרכזי.

Now that never would have been possible before.

ודבר כזה לא היה מתאפשר בעבר.

They would have felt isolated,

הם היו חשים מבודדים,

until these sorts of technologies came around

אך אז הופיעו הטכנולוגיות האלה

and connected them in a way

וקישרו ביניהם בצורה

that made them feel part of a larger phenomenon.

שגרמה להם לחוש כחלק מתופעה רחבה יותר.

Where does that leave democracy aspirants?

היכן זה מותיר את שוחרי הדמוקרטיה?

Well I believe they're getting left far behind.

ובכן, לדעתי זה מותיר אותם הרחק מאחור.

And I'll give you an example here at this stage.

ואתן לכם דוגמה מעל במה זו.

If any of you remembers the Christmas Day bomb plot:

אם זכורה לכם מזימת הפיגוע של חג המולד,

there's a man called Anwar al-Awlaki.

ישנו אדם בשם אנוואר אוולאקי.

As an American citizen, ethnically a Yemeni,

שכאזרח אמריקאי ממוצא תימני

in hiding currently in Yemen,

מסתתר כרגע בתימן,

who inspired a Nigerian,

שנתן השראה לניגרי אחד,

son of the head of Nigeria's national bank.

בנו של ראש הבנק של ניגריה.

This Nigerian student studied in London, trained in Yemen,

הניגרי הזה למד בלונדון, התאמן בתימן,

boarded a flight in Amsterdam to attack America.

וטס לאמסטרדם כדי לבצע פיגוע בארה"ב.

In the meanwhile,

בינתיים,

the Old mentality with a capital O,

את המנטליות הישנה, בהא הידיעה,

was represented by his father, the head of the Nigerian bank,

ייצג אביו, ראש הבנק של ניגריה,

warning the CIA that his own son was about to attack,

בהזהירו את הסי-אי-איי שבנו עומד לבצע פיגוע

and this warning fell on deaf ears.

ואזהרה זו נפלה על אוזניים אטומות.

The Old mentality with a capital O,

המנטליות הישנה, בהא הידיעה,

as represented by the nation-state,

כפי שמייצגת אותה אומת המדינה

not yet fully into the age of behavior,

שטרם עברה לעידן ההתנהגות,

not recognizing the power of transnational social movements,

ולא מזהה את כוחן של התנועות החברתיות העל-לאומיות,

got left behind.

נותרה מאחור.

And the Christmas Day bomber almost succeeded

והמחבל של חג המולד כמעט והצליח

in attacking the United States of America.

לפגוע בארצות הברית של אמריקה.

Again with the example of the far right:

ודוגמה נוספת מן הימין הקיצוני:

that we find, ironically,

אנו מגלים למרבה האירוניה,

xenophobic nationalists

שלאומנים אחוזי פחד-זרים

are utilizing the benefits of globalization.

מנצלים את יתרונות הגלובליזציה.

So why are they succeeding?

מה סוד הצלחתם?

And why are democracy aspirants falling behind?

ומדוע שוחרי הדמוקרטיה מפגרים אחריהם?

Well we need to understand the power of the social movements who understand this.

עלינו להבין את כוח התנועות החברתיות שמבינות את זה.

And a social movement is comprised, in my view,

ולתנועה חברתית, לדעתי,

it's comprised of four main characteristics.

יש ארבעה מאפיינים עיקריים:

It's comprised of ideas and narratives

רעיונות, נרטיבים,

and symbols and leaders.

סמלים ומנהיגים.

I'll talk you through one example,

אציג לכם דוגמה אחת,

and that's the example that everyone here will be aware of,

דוגמה שכולם כאן מכירים,

and that's the example of Al-Qaeda.

הלא היא הדוגמה של אל-קעידה.

If I asked you to think of the ideas of Al-Qaeda,

אם אבקש מכם לחשוב על הרעיונות של אל-קעידה

that's something that comes to your mind immediately.

אתם מיד תיזכרו בהם.

If I ask you to think of their narratives --

אם אבקש מכם לחשוב על הנרטיבים שלהם—

the West being at war with Islam, the need to defend Islam against the West --

מלחמת המערב באיסלם, הצורך להגן על האיסלם מפני המערב—

these narratives, they come to your mind immediately.

הנרטיבים האלה, אתם מיד תיזכרו בהם.

Incidentally, the difference between ideas and narratives:

במקרה, הבדלי הרעיונות והנרטיבים

the idea is the cause that one believes in;

הרעיון הוא המטרה בה מאמינים

and the narrative is the way to sell that cause --

והנרטיב הוא האמצעי שבעזרתו מוכרים את הרעיון—

the propaganda, if you like, of the cause.

התעמולה, אם תרצו, למען הרעיון.

So the ideas and the narratives of Al-Qaeda come to your mind immediately.

אז הרעיונות והנרטיבים של אל-קעידה עולים מיד על הדעת

If I ask you to think of their symbols and their leaders,

אם אני מבקש לחשוב על הרעיונות והמנהיגים שלהם.

they come to your mind immediately.

אתם מיד תיזכרו בהם.

One of their leaders was killed in Pakistan recently.

אחד המנהיגים שלהם נהרג לאחרונה בפקיסטן.

So these symbols and these leaders

אז בסמלים ובמנהיגים אלה

come to your mind immediately.

קל מאד להיזכר.

And that's the power of social movements.

וזהו כוחן של תנועות חברתיות.

They're transnational, and they bond around these ideas and narratives

הן על-לאומיות ומתגבשות סביב רעיונות, נרטיבים

and these symbols and these leaders.

סמלים ומנהיגים אלה.

However,

אבל

if I ask your minds to focus currently on Pakistan,

אם אבקש מכם להתמקד כרגע בפקיסטן,

and I ask you to think

ואבקש מכם לחשוב

of the symbols and the leaders for democracy

על סמלי ומנהיגי הדמוקרטיה

in Pakistan today,

של פקיסטן כיום,

you'll be hard pressed

הרי שתצליחו בקושי

to think beyond perhaps

לחשוב על מישהו,

the assassination of Benazir Bhutto.

פרט אולי להתנקשות בבנאזיר בוטו

Which means, by definition,

וזה אומר, בהגדרה,

that particular leader no longer exists.

שמנהיגה מסוימת זו כבר איננה קיימת.

One of the problems we're facing is, in my view,

אחת הבעיות שניצבות בפנינו, בעיני,

that there are no globalized,

היא שאין שום תנועה חברתית גלובלית,

youth-led, grassroots social movements

בהנהגת צעירים, עממית,

advocating for democratic culture

שמקדמת תרבות דמוקרטית

across Muslim-majority societies.

בחברות בעלות הרוב המוסלמי.

There is no equivalent of the Al-Qaeda, without the terrorism,

אין שום שווה-ערך לאל-קעידה מינוס הטרור

for democracy across Muslim-majority societies.

עבור הדמוקרטיה בחברות הרוב המוסלמי.

There are no ideas and narratives and leaders and symbols

אין שום רעיונות, נרטיבים, סמלים ומנהיגים

advocating the democratic culture on the ground.

שמקדמים בשטח את התרבות הדמוקרטית.

So that begs the next question.

וזה מעלה את השאלה הבאה:

Why is it that extremist organizations,

מדוע זה שארגונים קיצוניים,

whether of the far-right or of the Islamist extremism --

ימניים קיצוניים או איסלמיסטים קיצוניים—

Islamism meaning those who wish to impose

איסלמיסטים, משמע אלה שמבקשים לכפות

one version of Islam over the rest of society --

גירסה מסוימת של האיסלם על שאר החברה—

why is it that they are succeeding

מדוע זה הם מצליחים

in organizing in a globalized way,

להתארגן בצורה גלובלית,

whereas those who aspire to democratic culture

ואילו שוחרי התרבות הדמוקרטית

are falling behind?

מפגרים אחריהם?

And I believe that's for four reasons.

לדעתי יש לכך ארבע סיבות.

I believe, number one, it's complacency.

האחת, לדעתי, היא שאננות.

Because those who aspire to democratic culture

מפני ששוחרי התרבות הדמוקרטית

are in power,

נמצאים בשלטון,

or have societies

או חיים בחברה

that are leading globalized, powerful societies,

שמנהלת חיים גלובליים חזקים,

powerful countries.

ארצות רבות-עוצמה.

And that level of complacency means

ורמה זו של שאננות משמעה

they don't feel the need to advocate for that culture.

שהם לא חשים בצורך לקדם את התרבות הזו.

The second, I believe,

השניה, לדעתי,

is political correctness.

היא התקינות הפוליטית.

That we have a hesitation

אנו מהססים

in espousing the universality of democratic culture

לצדד באוניברסליות של התרבות הדמוקרטית,

because we are associating that --

כי אנו מקשרים זאת—

we associate believing in the universality of our values --

אנו מקשרים את האמונה באוניברסליות של ערכינו

with extremists.

עם הקיצוניים.

Yet actually, whenever we talk about human rights,

ועם זאת, כשאנו מדברים על זכויות האדם,

we do say that human rights are universal.

אנו אכן טוענים שזכויות האדם הן אוניברסליות.

But actually going out to propagate that view

אבל לעבור להפצה בפועל של השקפה זו

is associated with either neoconservativism

מתקשרת לניאו-שמרנות,

or with Islamist extremism.

או לקיצוניות איסלמיסטית.

To go around saying that I believe

להסתובב ולהכריז שאני מאמין

democratic culture is the best that we've arrived at

שהתרבות הדמוקרטית היא הטוב שבהישגינו

as a form of political organizing

כהתארגות פוליטית

is associated with extremism.

מתקשרת לקיצוניות.

And the third,

הסיבה השלישית,

democratic choice in Muslim-majority societies

הבחירה הדמוקרטית בחברות של רוב מוסלמי

has been relegated to a political choice,

הפכה לבחירה פוליטית,

meaning political parties

דהיינו, מפלגות פוליטיות

in many of these societies

ברבות מהחברות האלה

ask people to vote for them

מבקשות מהעם להצביע עבורן

as the democratic party,

בתור מפלגות דמוקרטיות,

but then the other parties ask them to vote for them

ואילו המפלגות האחרות מבקשות שיצביעו עבורן

as the military party --

כמפלגות צבאיות—

wanting to rule by military dictatorship.

המעוניינות לקיים רודנות צבאית.

And then you have a third party saying,

ומפלגה שלישית מבקשת,

"Vote for us; we'll establish a theocracy."

"הצביעו למעננו. נקים שלטון דתי."

So democracy has become merely one political choice

וכך הדמוקרטיה הפכה לסתם עוד בחירה פוליטית

among many other forms

בין צורות רבות אחרות

of political choices available in those societies.

של ברירות פוליטיות שעומדות לבחירה באותן חברות.

And what happens as a result of this

ומה שקורה כתוצאה מכך

is, when those parties are elected,

הוא שכאשר המפלגות הללו נבחרות,

and inevitably they fail,

ובאורח בלתי-נמנע מתמוטטות,

or inevitably they make political mistakes,

או עושות שגיאות פוליטיות,

democracy takes the blame

הן מאשימות את הדמוקרטיה

for their political mistakes.

בשגיאותיהן הפוליטיות.

And then people say, "We've tried democracy. It doesn't really work.

ואז העם אומר, "ניסינו את הדמוקרטיה. זה לא עובד

Let's bring the military back again."

הבה נחזיר את הצבא."

And the fourth reason, I believe,

הסיבה הרביעית, לדעתי, היא

is what I've labeled here on the slide as the ideology of resistance.

מה שהכתרתי בשיקופית זו כ"אידאולוגיה של התנגדות".

What I mean by that is,

כוונתי בכך היא,

if the world superpower today was a communist,

שאם מעצמת העל בעולם כיום היתה קומוניסטית

it would be much easier for democracy activists

היה קל בהרבה לפעילי הדמוקרטיה

to use democracy activism

לנקוט אקטיביזם דמוקרטי

as a form of resistance against colonialism,

כצורה של התנגדות לקולוניאליזם.

than it is today with the world superpower being America,

מאשר כיום, כשמעצמת העל היא אמריקה,

occupying certain lands

והיא כובשת שטחים מסוימים

and also espousing democratic ideals.

וגם מצדדת באידאלים דמוקרטיים.

So roughly these four reasons

אז באופן כללי, ארבע סיבות אלה

make it a lot more difficult for democratic culture to spread

מקשות מאד על התפשטות התרבות הדמוקרטית

as a civilizational choice,

כבחירה של ציוויליזציה,

not merely as a political choice.

ולא בחירה פוליטית גרידא.

When talking about those reasons,

אם אנו מדברים על הסיבות האלה,

let's break down certain preconceptions.

הבה נערער כמה הנחות-יסוד.

Is it just about grievances?

האם מדובר רק באי-צדק?

Is it just about a lack of education?

האם מדובר רק בחוסר-השכלה?

Well statistically,

סטטיסטית,

the majority of those who join extremist organizations are highly educated.

רוב המתגייסים לארגונים קיצוניים הם משכילים מאד.

Statistically, they are educated, on average,

סטטיסטית, הם משכילים בממוצע

above the education levels

יותר מרמת ההשכלה

of Western society.

של החברה המערבית.

Anecdotally, we can demonstrate

כהמחשה אנקדוטית לכך,

that if poverty was the only factor,

אילו העוני היה הגורם היחיד -

well Bin Laden is from one of the richest families in Saudi Arabia.

בן-לאדן הוא בן לאחת המשפחות הכי עשירות בסעודיה

His deputy, Ayman al-Zawahiri, was a pediatrician --

סגנו, איימן אל-זוואהירי, היה רופא ילדים—

not an ill-educated man.

לא אדם חסר-השכלה.

International aid and development has been going on for years,

הסיוע והפיתוח הבינלאומיים נמשכים זה שנים,

but extremism in those societies, in many of those societies,

אך הקיצוניים בחברות אלה, ברבות מהן,

has been on the rise.

צוברים כוח.

And what I believe is missing

ואני מאמין שמה שחסר

is genuine grassroots activism

הוא אקטיביזם עממי אמיתי בשטח,

on the ground,

הוא אקטיביזם עממי אמיתי בשטח,

in addition to international aid,

נוסף לסיוע הבינלאומי,

in addition to education, in addition to health.

נוסף לחינוך, נוסף לבריאות.

Not exclusive to these things, but in addition to them,

לא חוץ מהם, אלא בנוסף להם,

is propagating a genuine demand for democracy on the ground.

יש להפיץ דרישה אמיתית לדמוקרטיה בשטח.

And this is where I believe

וכאן, לדעתי,

neoconservatism had it upside-down.

הניאו-שמרנות הבינה את המצב הפוך.

Neoconservatism had the philosophy

הנאו-שמרנות החזיקה בפילוסופיה

that you go in with a supply-led approach

של לבוא עם גישת ההיצע,

to impose democratic values from the top down.

לאכוף ערכים דמוקרטיים מלמעלה,

Whereas Islamists and far-right organizations, for decades,

בעוד האיסלמיסטים והימניים הקיצוניים, מזה עשרות שנים,

have been building demand for their ideology on the grassroots.

בונים את הביקוש לאידאולוגיה שלהם ברמת העם.

They've been building civilizational demand for their values

הם בונים בתוך הציוויליזציה את הביקוש לערכים שלהם,

on the grassroots,

בעם עצמו.

and we've been seeing those societies slowly transition

וראינו כיצד החברות האלה משתנות אט-אט

to societies that are increasingly asking for

לחברות שדורשות יותר ויותר

a form of Islamism.

צורה כלשהי של איסלמיזם.

Mass movements in Pakistan

תנועות המוניות בפקיסטן

have been represented after the Arab uprisings

זכו לייצוג בעקבות ההתקוממויות הערביות

mainly by organizations

בעיקר ע"י ארגונים

claiming for some form of theocracy,

שקוראים לסוג כלשהו של שלטון דת,

rather than for a democratic uprising.

ולא להתקוממות דמוקרטית.

Because since pre-partition,

כי מאז החלוקה למפלגות

they've been building demand for their ideology on the ground.

הם יוצרים ביקוש לרעיונותיהם בשטח.

And what's needed is a genuine transnational

ומה שנחוץ הוא תנועה על-לאומית אמיתית

youth-led movement

בהנהגת צעירים

that works to actively advocate

שתפעל כדי לקדם באורח פעיל

for the democratic culture --

את התרבות הדמוקרטית—

which is necessarily more

וזה בהכרח אומר

than just elections.

בחירות גרידא.

But without freedom of speech, you can't have free and fair elections.

אך ללא חופש-דיבור אין בחירות חופשיות והוגנות.

Without human rights, you don't have the protection granted to you to campaign.

ללא זכויות-פרט לא מובטחת ההגנה על זכות התעמולה,

Without freedom of belief,

ללא חופש-אמונה,

you don't have the right to join organizations.

אין זכות להצטרף לארגונים.

So what's needed is those organizations on the ground

אז מה שנחוץ הוא ארגונים בשטח

advocating for the democratic culture itself

שיקדמו את התרבות הדמוקרטית עצמה

to create the demand on the ground for this culture.

כדי לבנות בשטח את הביקוש לתרבות זו.

What that will do

וזה יביא

is avoid the problem I was talking about earlier,

למניעת הבעיה עליה דיברתי קודם,

where currently we have political parties presenting democracy

שיש לנו מפלגות פוליטיות שמציגות את הדמוקרטיה

as merely a political choice in those societies

רק כאחת הברירות הפוליטיות בחברות אלה

alongside other choices

לצד ברירות אחרות

such as military rule and theocracy.

כגון שלטון צבאי ושלטון דת.

Whereas if we start building this demand on the ground on a civilizational level,

לעומת זאת, אם נתחיל לבנות את הביקוש בשטח,

rather than merely on a political level,

ברמת הציוויליזציה, במקום רק ברמה הפוליטית,

a level above politics --

ברמה שמעל לפוליטיקה—

movements that are not political parties,

התנועות שאינן מפלגות פוליטיות,

but are rather creating this civilizational demand

אלא יוצרות בציוויליזציה את הביקוש

for this democratic culture.

לתרבות הדמוקרטית.

What we'll have in the end

מה שנקבל בסופו של דבר

is this ideal that you see on the slide here --

הוא האידאל שאתם רואים בשיקופית כאן—

the ideal that people should vote in an existing democracy,

לפיו העם צריך להצביע במסגרת דמוקרטיה קיימת,

not for a democracy.

ולא להצביע עבור דמוקרטיה.

But to get to that stage,

אך כדי להגיע לשלב הזה,

where democracy builds the fabric of society

שבו הדמוקרטיה בונה את המרקם החברתי

and the political choices within that fabric,

ואת הברירות הפוליטיות שבתוכו: ימניות, שמאליות,

but are certainly not theocratic and military dictatorship --

אך ודאי שבלי רודנות דתית או צבאית—

i.e. you're voting in a democracy,

כלומר, ההצבעה היא במסגרת דמוקרטית,

in an existing democracy,

בדמוקרטיה קיימת,

and that democracy is not merely one of the choices at the ballot box.

שאיננה סתם עוד אחת מן הברירות בקלפי.

To get to that stage,

כדי להגיע לשלב הזה,

we genuinely need to start building demand

עלינו להתחיל באמת לבנות ביקוש

in those societies on the ground.

בחברות האלה בשטח.

Now to conclude, how does that happen?

ולסיכום, איך זה יקרה?

Well, Egypt is a good starting point.

מצרים היא דוגמה טובה.

The Arab uprisings have demonstrated that this is already beginning.

ההתקוממות הערבית ממחישה שזה כבר מתחיל.

But what happened in the Arab uprisings and what happened in Egypt

אך מה שקרה בעולם הערבי ובמצרים

was particularly cathartic for me.

היה במיוחד מזכך עבורי.

What happened there was a political coalition

מה שקרה שם הוא שקואליציה פוליטית

gathered together for a political goal,

התארגנה שם למטרה פוליטית,

and that was to remove the leader.

וזה היה כדי לסלק את המנהיג.

We need to move one step beyond that now.

כעת עלינו להמשיך לשלב הבא.

We need to see how we can help those societies

עלינו לבדוק איך נוכל לעזור לחברות הללו

move from political coalitions,

לעבור מקואליציות פוליטיות,

loosely based political coalitions,

קואליציות פוליטיות רופפות,

to civilizational coalitions

לקואליציות של ציוויליזציה

that are working for the ideals and narratives

שפועלות למען האידאל והנרטיבים

of the democratic culture on the ground.

של התרבות הדמוקרטית שבשטח.

Because it's not enough to remove a leader

כי לא די בסילוק המנהיג,

or ruler or dictator.

או השליט או הרודן.

That doesn't guarantee that what comes next

זה לא מבטיח שבהמשך

will be a society built on democratic values.

תהיה חברה שמבוססת על ערכים דמוקרטיים.

But generally, the trends that start in Egypt

אך באופן כללי, המגמות שהחלו במצרים

have historically spread across the MENA region,

התפשטו מבחינה היסטורית

the Middle East and North Africa region.

בכל אזור המזרח התיכון וצפון-אפריקה.

So when Arab socialism started in Egypt, it spread across the region.

כשהסוציאליזם הערבי החל במצרים, הוא התפשט לכל האזור

In the '80s and '90s when Islamism started in the region,

בשנות ה-80 וה-90, כשהאיסלמיזם הופיע באזור,

it spread across the MENA region as a whole.

הוא התפשט לכל המזרח התיכון וצפון-אפריקה.

And the aspiration that we have at the moment --

והשאיפה שלנו כרגע—

as young Arabs are proving today

כערבים צעירים, שכיום מוכיחים את עצמם

and instantly rebranding themselves

וממתגים את עצמם מחדש

as being prepared to die for more than just terrorism --

כמי שמוכנים למות למען יותר מאשר טרור—

is that there is a chance

הוא שיש הזדמנות

that democratic culture can start in the region

ליצור תרבות דמוקרטית באזור

and spread across to the rest of the countries that are surrounding that.

ולהפיצה ליתר הארצות שמסביבו.

But that will require

אבל זה יחייב

helping these societies transition

לעזור לחברות אלה לבצע את המעבר

from having merely political coalitions

מסתם קואליציות פוליטיות

to building genuinely grassroots-based social movements

לבניית תנועות חברתיות עממיות אמיתיות

that advocate for the democratic culture.

שיקדמו את התרבות הדמוקרטית.

And we've made a start for that in Pakistan

כבר התחלנו בכך בפקיסטן

with a movement called Khudi,

עם תנועה בשם "חודי"

where we are working on the ground to encourage the youth

ואנו פועלים בשטח כדי לעודד את הצעירים

to create genuine buy-in for the democratic culture.

לייצר הצטרפות אמיתית לתרבות הדמוקרטית

And it's with that thought that I'll end.

ועם המחשבה הזו אסיים.

And my time is up, and thank you for your time.

זמני תם. תודה לכם על שהקדשתם מזמנכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]