Cynthia Schneider: The surprising spread of "Idol" TV

מתרגם: Smadar Prager מבקר: Shaike Katz

I'd like to ask you,

אני רוצה לשאול אתכם,

what do these three people have in common?

מה יש לשלושת האנשים האלה במשותף?

Well, you probably recognize the first person.

ובכן, אתם בודאי מזהים את הראשון.

I'm sure you're all avid "American Idol" watchers.

אני בטוחה שכולכם צופים מושבעים של "אמריקן איידול".

But you might not recognize Aydah Al Jahani,

אבל לא בטוח שאתם מזהים את עיידה אל ג'הני,

who is a contestant, indeed a finalist,

שהיא מתחרה, בעצם עולה לגמר

in the Poet of the Millions competition,

בתחרות "משורר המליונים",

which is broadcast out of Abu Dhabi,

המשודרת מאבו-דאבי,

and seen throughout the Arab world.

ונצפית בכל העולם הערבי.

In this contest

בתחרות זו

people have to write and recite

על המשתתפים לכתוב ולדקלם

original poetry, in the Nabati form of poetry,

שירה מקורית, בסגנון השירה הנבאטית,

which is the traditional Bedouin form.

שהיא הסגנון הבדואי המסורתי.

And Lima Sahar was a finalist

ולימה סהר עלתה לגמר

in the Afghan Star singing competition.

בתחרות השירה "הכוכב האפגאני".

Now, before I go any further,

עכשיו, לפני שאמשיך,

yes, I know it all began with "Britain's Got Talent."

כן, אני יודעת שהכל התחיל עם "יש לבריטניה כישרון".

But my point in discussing this

אבל הסיבה שאני מדברת על זה

is to show you -- I hope I'll be able to show you

היא להראות לכם -- אני מקווה שאוכל להראות לכם

how these merit-based competitions,

איך התחרויות האלה המבוססות על ניקוד,

with equal access to everyone,

הפתוחות לכל,

with the winner selected via voting by SMS,

ושבהן המנצח נבחר ע"י הצבעה באס.אם.אס,

are changing tribal societies.

משנות חברות שבטיות.

And I'm going to focus on Afghanistan

ואני אתרכז באפגניסטן

and the Arab world with the UAE,

ובעולם הערבי באיחוד נסיכויות ערב,

how they're changing tribal societies,

איך הן משנות חברות שבטיות,

not by introducing Western ideas,

לא ע"י אימוץ רעיונות מערביים,

but by being integrated into the language in those places.

אלא ע"י שילובם בשפת המקום.

It all begins with enjoyment.

הכל מתחיל עם הנאה. (הילדים רצים ע"מ לא לאחר לצפות בתוכנית).

Video: We are late to watch "Afghan Star."

(וידאו): אנחנו מאחרים לראות "הכוכב האפגני"

We are going to watch "Afghan Star." We are late.

אנחנו הולכים לראות "הכוכב האפגני". אנחנו מאחרים.

We are running late.

אנחנו באיחור.

We must go to watch "Afghan Star."

אנחנו חייבים ללכת לראות "הכוכב האפגני".

Cynthia Schneider: These programs are reaching incredibly deeply into society.

תוכניות אלה חודרות באופן מדהים עמוק אל תוך החברה.

In Afghanistan, people go to extraordinary lengths

באפגניסטן, אנשים יוצאים מגדרם

to be able to watch this program.

כדי לצפות בתוכנית הזו.

And you don't necessarily have to have your own TV set.

ולא חייבת להיות להם טלויזיה משלהם.

People watch it all over the country

אנשים צופים בה בכל המדינה

also in public places.

גם במקומות ציבוריים.

But it goes beyond watching,

אבל זה מעבר לצפייה,

because also, part of this

מכיוון שגם, חלק מזה

is campaigning.

הוא תעמולה.

People become so engaged

אנשים הופכים להיות כ"כ מעורבים

that they have volunteers, just like political volunteers anyway,

שיש להם מתנדבים, בדיוק כמו מתנדבים פוליטיים בכל אופן,

who fan out over the countryside,

שמתפרשים לכל פינה,

campaigning for their candidate.

ומגייסים תמיכה למועמד שלהם.

Contestants also put themselves forward.

גם המתחרים מוכרים את עצמם.

Now, of course there is a certain degree of ethnic allegiance, but not entirely.

עכשיו, כמובן, יש מידה מסויימת של נאמנות אתנית, אבל לא לגמרי.

Because each year the winner has come from a different tribal group.

מכיוון שהזוכה של כל שנה מגיע משבט אחר.

This has opened up the door,

זה פתח את הדלת,

particularly for women.

בעיקר לנשים.

And in the last season there were two women in the finalists.

ובעונה האחרונה שתי נשים עלו לגמר.

One of them, Lima Sahar, is a Pashtun from Kandahar,

אחת מהן, לימה סהר, היא פשטונית מקנדהר,

a very conservative part of the country.

אזור מאוד שמרני באפגניסטן.

And here she relates, in the documentary film "Afghan Star,"

וכאן היא מספרת, בסרט הדוקומנטרי "כוכב אפגניסטן",

how her friends urged her not to do this

איך חברותיה ניסו לשכנע אותה שלא להשתתף בתוכנית

and told her that she was leaving them for democracy.

וטענו שהיא נוטשת אותם לטובת הדמוקרטיה.

But she also confides that

אבל היא גם גילתה

she knows that members of the Taliban

שהיא יודעת שיש אנשי טאליבן

are actually SMS-ing votes in for her.

שממש מסמסים עבורה.

Aydah Al Jahnani also took risks

גם עיידה אל ג'הני לוקחת סיכונים,

and put herself out, to compete

וחושפת את עצמה, כדי להשתתף

in the Poet of the Millions competition.

בתחרות "משורר המליונים".

I have to say, her husband backed her from the start.

אני חייבת לציין שבעלה תמך בה מההתחלה.

But her tribe and family urged her not to compete

אבל השבט שלה ומשפחתה הפצירו בה שלא תתחרה

and were very much against it.

ומאוד התנגדו להשתתפותה.

But, once she started to win,

אבל, איך שהיא התחילה לנצח,

then they got behind her again.

הם חזרו לתמוך בה.

It turns out that competition and winning is a universal human value.

מסתבר שתחרותיות ונצחון הם ערכים אנושיים אוניברסליים.

And she's out there.

והיא חושפת את עצמה.

Her poetry is about women,

שירתה עוסקת בנשים,

and the life of women in society.

ובחיי הנשים בחברה.

So just by presenting herself

אז בעצם הצגתה את עצמה,

and being in competition with men --

והשתתפותה בתחרות עם גברים --

this shows the voting on the program --

זה מראה את ההצבעה בתוכנית --

it sets a very important example for young women --

היא משמשת דוגמא חשובה מאוד לנשים צעירות --

these are young women in the audience of the program --

אלה נשים צעירות בקהל שבאולפן --

in Abu Dhabi, but also people in the viewing audience.

באבו דאבי, אבל גם לקהל הצופים.

Now you'd think that "American Idol"

עכשיו אפשר לחשוב ש"אמריקן איידול"

would introduce a measure of Americanization.

יביא לשולחן מידה של אמריקניזציה.

But actually, just the opposite is happening.

אבל לאמיתו של דבר, בדיוק ההיפך קורה.

By using this engaging popular format

השימוש בפורמט הפופולרי ושובה הלב הזה

for traditional, local culture,

בתרבות מקומית מסורתית,

it actually, in the Gulf, is precipitating a revival

מעודד בעצם, באזור המפרץ, התעוררות

of interest in Nabati poetry,

של עניין בשירה הנבאטית,

also in traditional dress and dance and music.

וגם בלבוש, בריקוד ובמוסיקה המסורתיים.

And for Afghanistan,

ולאפגניסטן

where the Taliban banned music for many years,

שבה הטאליבן החרימו מוסיקה במשך שנים,

it is reintroducing their traditional music.

יש הכרות מחודשת עם המוסיקה המסורתית שלהם.

They don't sing pop songs,

הם לא שרים שירי פופ,

they sing Afghan music.

הם שרים מוסיקה אפגאנית.

And they also have learned how to lose gracefully,

והם גם למדו איך להפסיד בכבוד,

without avenging the winner.

מבלי לנקום במנצח.

(Laughter)

(צחוק)

No small thing.

הישג לא מבוטל.

And the final, sort of, formulation

והגמר, סוג של, נוסח

of this "American Idol" format,

של הפורמט של "אמריקן איידול",

which has just appeared in Afghanistan,

שרק לאחרונה הגיע לאפגניסטן,

is a new program called "The Candidate."

בתוכנית חדשה הנקראת "המועמד".

And in this program, people present

ובתוכנית זו מציגים המשתתפים

policy platforms that are then voted on.

מצעים מדיניים שלגביהם מתקיימת הצבעה.

Many of them are too young to run for president,

רובם צעירים מכדי להתמודד בבחירות לנשיאות.

but by putting the issues out there,

אבל בכך שהם מעלים את הנושאים על הפרק,

they are influencing the presidential race.

הם משפיעים על תהליך בחירת הנשיא.

So for me, the substance of things unseen

כך שעבורי, תוכנם של דברים שאינם נראים,

is how reality TV is driving reality.

הוא איך תוכניות ריאליטי טי.וי. קובעות מציאות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)